11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{דבר מלכות}} | {{דבר מלכות}}{{יישור טקסט|שני הצדדים| | ||
== ש"פ בראשית, מבה"ח מר־חשון ה'תשנ"ב == | == ש"פ בראשית, מבה"ח מר־חשון ה'תשנ"ב == | ||
==== תרגום מאידית ==== | ==== תרגום מאידית ==== | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
וכן (ב) ההתחלה של העבודה הרגילה של השנה הבאה – בהיותה שבת מברכים חודש מר־חשון, חודש ה"חולין" הראשון של השנה החדשה (שאין בו שום ימים טובים וכו'), בו מתחיל, כידוע{{הערה|ראה לקו"ש ח"כ שבהערה 1. וש"נ.}}, עיקר העבודה של "ויעקב הלך לדרכו"{{הערה|ל' הכתוב – ויצא לב, ב.}}, לדרכו דוקא – בעניני העולם ועובדין דחול, איש תחת גפנו ותחת תאנתו{{הערה|ל' הכתוב – מ"א ה, ה. מיכה ד, ד.}}. | וכן (ב) ההתחלה של העבודה הרגילה של השנה הבאה – בהיותה שבת מברכים חודש מר־חשון, חודש ה"חולין" הראשון של השנה החדשה (שאין בו שום ימים טובים וכו'), בו מתחיל, כידוע{{הערה|ראה לקו"ש ח"כ שבהערה 1. וש"נ.}}, עיקר העבודה של "ויעקב הלך לדרכו"{{הערה|ל' הכתוב – ויצא לב, ב.}}, לדרכו דוקא – בעניני העולם ועובדין דחול, איש תחת גפנו ותחת תאנתו{{הערה|ל' הכתוב – מ"א ה, ה. מיכה ד, ד.}}. | ||
ומכיון ששבת בראשית כוללת בתוכה את שני הענינים – השבת האחרונה של חודש תשרי והמברכת את חודש ה"חולין" הראשון של השנה – לפיכך נותנת היא כוח מיוחד להנהגה של כל השנה: (המועדים של) חודש תשרי עצמו – היות שהוא בדרגת "רשית"{{הערה|ובפרט ש"רשית (השנה)" חסר אל"ף כתיב (עקב יא, יב), המורה על הסתלקות האור כו' (תניא אגה"ק סי"ד). ויש לפרש החסר למעליותא – שבתיבת "רשית" בחי' אל"ף אותיות פלא היא למעלה מגילוי והתלבשות בהכתיב, שזה מורה על שלימות ענין הפלא, שמובדל ומרומם ולמעלה מכל גדר גילוי כו'. וראה לקמן ס"ח.}} ה"ה מובדל ומרומם משאר חדשי השנה, הוא מרובה במצוות וקדושה (ובלשון המדרש{{הערה|ויק"ר פכ"ט, ח.}}: "מושבע בכל, גתות בתוכו, ברכות בתוכו, כפור בתוכו כו'"), וממילא אין בטוחים כל כך שיוכלו להמשיך את המצב המרומם של חודש תשרי בימי השבוע הפשוטים של השנה; | ומכיון ששבת בראשית כוללת בתוכה את שני הענינים – השבת האחרונה של חודש תשרי והמברכת את חודש ה"חולין" הראשון של השנה – לפיכך נותנת היא כוח מיוחד להנהגה של כל השנה: (המועדים של) חודש תשרי עצמו – היות שהוא בדרגת "רשית"{{הערה|ובפרט ש"רשית (השנה)" חסר אל"ף כתיב (עקב יא, יב), המורה על הסתלקות האור כו' ([[אגרת הקודש סימן י"ד|תניא אגה"ק סי"ד]]). ויש לפרש החסר למעליותא – שבתיבת "רשית" בחי' אל"ף אותיות פלא היא למעלה מגילוי והתלבשות בהכתיב, שזה מורה על שלימות ענין הפלא, שמובדל ומרומם ולמעלה מכל גדר גילוי כו'. וראה לקמן ס"ח.}} ה"ה מובדל ומרומם משאר חדשי השנה, הוא מרובה במצוות וקדושה (ובלשון המדרש{{הערה|ויק"ר פכ"ט, ח.}}: "מושבע בכל, גתות בתוכו, ברכות בתוכו, כפור בתוכו כו'"), וממילא אין בטוחים כל כך שיוכלו להמשיך את המצב המרומם של חודש תשרי בימי השבוע הפשוטים של השנה; | ||
משא"כ שבת בראשית, בהיותה הן הסיום דחודש תשרי והן ההתחלה של שנת ה"חולין" (החל מ(שבת מברכים) חודש חשון{{הערה|ור"ח חשון הוא לעולם ב' ימים: א' דר"ח הוא יום שלשים בתשרי (אותיות "רשית"), וב' דר"ח הוא א' חשון (התחלת עבודה הרגילה בשנה).}}) | משא"כ שבת בראשית, בהיותה הן הסיום דחודש תשרי והן ההתחלה של שנת ה"חולין" (החל מ(שבת מברכים) חודש חשון{{הערה|ור"ח חשון הוא לעולם ב' ימים: א' דר"ח הוא יום שלשים בתשרי (אותיות "רשית"), וב' דר"ח הוא א' חשון (התחלת עבודה הרגילה בשנה).}}) | ||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
ואינו מובן: מכיון ש"בראשית ברא" קאי בפשטות הכתובים על בריאת השמים והארץ, ורש"י עצמו אומר שפירושו השני (ש"בראשית" קאי על הבריאה) הוא "'''כפשוטו'''", משא"כ הפירוש הראשון הוא "דרשוני" – מדוע מביא רש"י בכלל (שענינו של רש"י הוא פשוטו של מקרא) את הדרשה ש"בראשית" קאי על כוונת הבריאה (תורה וישראל) שהם קדמו ושלא בערך למעלה מהבריאה? ואפילו אם רש"י צריך (מאיזו סיבה) להביא דרשה זו, הי' לו עכ"פ להקדים את הפירוש "כפשוטו"?! | ואינו מובן: מכיון ש"בראשית ברא" קאי בפשטות הכתובים על בריאת השמים והארץ, ורש"י עצמו אומר שפירושו השני (ש"בראשית" קאי על הבריאה) הוא "'''כפשוטו'''", משא"כ הפירוש הראשון הוא "דרשוני" – מדוע מביא רש"י בכלל (שענינו של רש"י הוא פשוטו של מקרא) את הדרשה ש"בראשית" קאי על כוונת הבריאה (תורה וישראל) שהם קדמו ושלא בערך למעלה מהבריאה? ואפילו אם רש"י צריך (מאיזו סיבה) להביא דרשה זו, הי' לו עכ"פ להקדים את הפירוש "כפשוטו"?! | ||
יתירה מזה: בנוגע לכללות פתיחת התורה ב"בראשית ברא גו'" מפרש '''רש"י''' (בפירושו לפני זה), ש"לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם{{הערה|בא יב, ב.}} שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית כו'". ומזה מובן, שהתחלת התורה היא לא בענין תורה (ומצוות) וישראל, אלא בנוגע לבריאה עצמה ("כח מעשיו הגיד לעמו"{{הערה|תהלים קיא, ו.}}). ואעפ"כ מביא אח"כ רש"י ש"בראשית" קאי (לא על הבריאה) אלא על התורה וישראל{{הערה|אבל ראה תו"ח פרשתנו ד"ה בראשית הב' פ"ד (ח, א), שבזה מבאר רש"י שטעם הפתיחה עם "בראשית" (שאם יאמרו אוה"ע לישראל כו'), הוא מפני שבריאת העולם היא בשביל התורה ובשביל ישראל, ששלימות עבודתם היא בארץ ישראל. וראה לקמן ס"ה.}}! | יתירה מזה: בנוגע לכללות פתיחת התורה ב"בראשית ברא גו'" מפרש '''רש"י''' (בפירושו לפני זה), ש"לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם{{הערה|בא יב, ב.}} שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית כו'". ומזה מובן, שהתחלת התורה היא לא בענין תורה (ומצוות) וישראל, אלא בנוגע לבריאה עצמה ("כח מעשיו הגיד לעמו"{{הערה|[[תהלים פרק קי"א|תהלים קיא, ו]].}}). ואעפ"כ מביא אח"כ רש"י ש"בראשית" קאי (לא על הבריאה) אלא על התורה וישראל{{הערה|אבל ראה תו"ח פרשתנו ד"ה בראשית הב' פ"ד (ח, א), שבזה מבאר רש"י שטעם הפתיחה עם "בראשית" (שאם יאמרו אוה"ע לישראל כו'), הוא מפני שבריאת העולם היא בשביל התורה ובשביל ישראל, ששלימות עבודתם היא בארץ ישראל. וראה לקמן ס"ה.}}! | ||
ג. ויש לומר הביאור בזה: | ג. ויש לומר הביאור בזה: | ||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
ויובן זה לפי הביאור בתניא בלשון התפלה{{הערה|בברכת "אהבת עולם" דתפלת שחרית.}} – "ובנו בחרת מכל עם ולשון": | ויובן זה לפי הביאור בתניא בלשון התפלה{{הערה|בברכת "אהבת עולם" דתפלת שחרית.}} – "ובנו בחרת מכל עם ולשון": | ||
אדמו"ר הזקן מבאר בתניא{{הערה|פרק מט (סט, סע"ב ואילך).}}, ש"ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם". שכן{{הערה|ראה גם לקו"ש חכ"ג ע' 219. סה"ש תשמ"ז – שיחת ש"פ ראה ס"ד.}}: בחירה שייך לומר דוקא בין דברים שוים זה לזה (בענין המבוקש); בדברים שאין להם שום צדדים שוים, תכונות משותפות לשניהם, הם נמצאים בשני מקומות או בשתי דרגות שונות, אין מתאים לומר הלשון בחירה, שכן תלוי מה רוצים והיכן נמצאים, וממה־נפשך: או שהבוחר (ורצונו) נמצא "במקומו" של הדבר הראשון, או "במקומו" של הדבר השני. | אדמו"ר הזקן מבאר בתניא{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ט|פרק מט]] (סט, סע"ב ואילך).}}, ש"ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם". שכן{{הערה|ראה גם לקו"ש חכ"ג ע' 219. סה"ש תשמ"ז – שיחת ש"פ ראה ס"ד.}}: בחירה שייך לומר דוקא בין דברים שוים זה לזה (בענין המבוקש); בדברים שאין להם שום צדדים שוים, תכונות משותפות לשניהם, הם נמצאים בשני מקומות או בשתי דרגות שונות, אין מתאים לומר הלשון בחירה, שכן תלוי מה רוצים והיכן נמצאים, וממה־נפשך: או שהבוחר (ורצונו) נמצא "במקומו" של הדבר הראשון, או "במקומו" של הדבר השני. | ||
בבחירה – זה שהוא בוחר באחד מהם (ולא בשני) אין זה בגלל טעם כלשהו, אלא רק משום שכך בחר. אם הוא בוחר דבר מסויים בגלל טעם (בגלל המעלה שבדבר) – זו גם אינה בחירה אמיתית, בחירה חפשית – היות והטעם פועל נטי' אשר '''מכריחה''' אותו לבחור דבר זה; בחירה אמיתית (בחירה חפשית) היא כאשר אין בה שום טעם ושום נטי' כו', בחירתו היא אך ורק משום שכך הוא רוצה. | בבחירה – זה שהוא בוחר באחד מהם (ולא בשני) אין זה בגלל טעם כלשהו, אלא רק משום שכך בחר. אם הוא בוחר דבר מסויים בגלל טעם (בגלל המעלה שבדבר) – זו גם אינה בחירה אמיתית, בחירה חפשית – היות והטעם פועל נטי' אשר '''מכריחה''' אותו לבחור דבר זה; בחירה אמיתית (בחירה חפשית) היא כאשר אין בה שום טעם ושום נטי' כו', בחירתו היא אך ורק משום שכך הוא רוצה. | ||
ולכן בחירה אמיתית שייכת לומר רק בנוגע לגוף ה"נדמה בחומריותו לגופי אומות העולם": כאשר מדובר על '''נשמתו''' של יהודי – אין שייך לומר "ובנו '''בחרת'''", שהרי לנשמה היהודית, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|איוב לא, ב. תניא רפ"ב.}}, אין שום דמיון לאומות העולם להבדיל, וממילא אין מתאים על זה הלשון '''בחירה'''. ועד"ז בכללות – כאשר מדובר על בנ"י כפי שהם נמצאים למעלה מכל עניני העולם ואומות העולם – גם לא שייך לומר הלשון בחירה. דוקא על גוף היהודי, הנמצא למטה בין העמים, ו"נדמה" לגופי אוה"ע – שייך הענין של "ובנו בחרת", "בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה '''מכל''' '''העמים''' (דוקא)"{{הערה|ואתחנן ז, ו. ועד"ז בפ' ראה יג, ב.}}, "אתה בחרתנו (דוקא) '''מכל העמים'''"{{הערה|נוסח תפלת יו"ט.}}. | ולכן בחירה אמיתית שייכת לומר רק בנוגע לגוף ה"נדמה בחומריותו לגופי אומות העולם": כאשר מדובר על '''נשמתו''' של יהודי – אין שייך לומר "ובנו '''בחרת'''", שהרי לנשמה היהודית, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|איוב לא, ב. [[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].}}, אין שום דמיון לאומות העולם להבדיל, וממילא אין מתאים על זה הלשון '''בחירה'''. ועד"ז בכללות – כאשר מדובר על בנ"י כפי שהם נמצאים למעלה מכל עניני העולם ואומות העולם – גם לא שייך לומר הלשון בחירה. דוקא על גוף היהודי, הנמצא למטה בין העמים, ו"נדמה" לגופי אוה"ע – שייך הענין של "ובנו בחרת", "בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה '''מכל''' '''העמים''' (דוקא)"{{הערה|ואתחנן ז, ו. ועד"ז בפ' ראה יג, ב.}}, "אתה בחרתנו (דוקא) '''מכל העמים'''"{{הערה|נוסח תפלת יו"ט.}}. | ||
ויתירה מזה: דיוק לשון התניא הוא "גוף '''החומרי''' הנדמה '''בחומריותו''' לגופי אוה"ע", ולא "גוף הגשמי הנדמה בגשמיותו" – שכן: גם הגוף הגשמי של היהודי הוא שונה (גם) '''בגשמיותו''' מגופי אוה"ע (מצד זיכוך הגוף (דם ובשר) הנעשה ע"י כשרות האכילה ושתי' (הנעשים דם ובשר כבשרו{{הערה|ל' | ויתירה מזה: דיוק לשון התניא הוא "גוף '''החומרי''' הנדמה '''בחומריותו''' לגופי אוה"ע", ולא "גוף הגשמי הנדמה בגשמיותו" – שכן: גם הגוף הגשמי של היהודי הוא שונה (גם) '''בגשמיותו''' מגופי אוה"ע (מצד זיכוך הגוף (דם ובשר) הנעשה ע"י כשרות האכילה ושתי' (הנעשים דם ובשר כבשרו{{הערה|ל' ה[[לקוטי אמרים פרק ה'|תניא פ"ה]] (ט, סע"ב).}}), וכיו"ב), במילא אין שייך על זה בחירה אמיתית, כי בזה שונה היהודי מהאינו־יהודי; דוקא ב"גוף החומרי הנדמה '''בחומריותו''' לגופי אוה"ע" – שחומריות היא הדרגא הכי תחתונה [כפשטות הענין, שחומר הוא מיסוד העפר, היסוד והנברא הכי תחתון, והכל דשין עלי'{{הערה|ראה ב"ר פמ"א, ט ובמ"כ שם. וראה תו"א ויגש מג, סע"ד.}}], ולכן הוא "נדמה (בחומריותו) לגופי אוה"ע" – הנה על זה (זקוקים ובזה) הי' "ובנו בחרת מכל עם ולשון", בחירת הקב"ה שלמעלה מטעם ודעת ב"גוף החומרי" של יהודי. | ||
[ולכן לא שייך שהכוכבים ומזלות של אוה"ע ישאלו על כך: הרי גם אוה"ע הינם ברואיו של הקב"ה (כמו בנ"י) וצריכים לקבל מזונם מהקב"ה ככל הנבראים (כולל בנ"י), ועד כפי שטענת הלעומת זה היתה "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז"{{הערה|ראה זח"ב קע, ריש ע"ב (מכילתא בשלח יד, כח). ועוד.}} – מדוע א"כ נבדלים בנ"י? כי "ובנו בחרת מכל עם ולשון", שבחירה היא דוקא במקום שיש דמיון בין שני דברים, והוא בוחר באחד מהם, בלי שום טעם]. | [ולכן לא שייך שהכוכבים ומזלות של אוה"ע ישאלו על כך: הרי גם אוה"ע הינם ברואיו של הקב"ה (כמו בנ"י) וצריכים לקבל מזונם מהקב"ה ככל הנבראים (כולל בנ"י), ועד כפי שטענת הלעומת זה היתה "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז"{{הערה|ראה זח"ב קע, ריש ע"ב (מכילתא בשלח יד, כח). ועוד.}} – מדוע א"כ נבדלים בנ"י? כי "ובנו בחרת מכל עם ולשון", שבחירה היא דוקא במקום שיש דמיון בין שני דברים, והוא בוחר באחד מהם, בלי שום טעם]. | ||
מזה מובן, שזה שישראל הם "ראשית" של הבריאה אין זה רק בנוגע לנשמה (המובדלת מהעולם) אלא גם בנוגע לגוף. '''ואדרבה''': בגוף החומרי של יהודי הנדמה בחומריותו לגופי אוה"ע יש עילוי לגבי המעלה שיש לבנ"י '''מצ"ע''' (מצד נשמתם או מצד תכונותיהם וגופם הגשמי כו') – היות ודוקא בו מתגלית בחירתו של הקב"ה, ובחירה אמיתית היא רק בעצמות ומהות{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ג ע' 219. וש"נ.}} (שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו{{הערה|ראה תניא אגה"ק ס"כ (קל, סע"א ואילך).}}). | מזה מובן, שזה שישראל הם "ראשית" של הבריאה אין זה רק בנוגע לנשמה (המובדלת מהעולם) אלא גם בנוגע לגוף. '''ואדרבה''': בגוף החומרי של יהודי הנדמה בחומריותו לגופי אוה"ע יש עילוי לגבי המעלה שיש לבנ"י '''מצ"ע''' (מצד נשמתם או מצד תכונותיהם וגופם הגשמי כו') – היות ודוקא בו מתגלית בחירתו של הקב"ה, ובחירה אמיתית היא רק בעצמות ומהות{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ג ע' 219. וש"נ.}} (שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו{{הערה|ראה [[אגרת הקודש סימן כ'|תניא אגה"ק ס"כ]] (קל, סע"א ואילך).}}). | ||
וי"ל ש'''מעין ובדוגמת''' כפי שזה בנוגע לישראל (ה"ראשית" הראשון), כמו"כ הוא בנוגע לתורה{{הערה|להעיר מנוסח ברכת ההפטרה: '''הבוחר''' בתורה ("על שם ודעת מחרוץ נבחר" (משלי ח, י) – אבודרהם סדר שחרית של שבת ופירושה) כו' ובישראל עמו.}}(ה"ראשית" השני) – ששלימות התורה היא דוקא כפי שניתנה כאן למטה, ובאופן שהתורה לא בשמים היא{{הערה|נצבים ל, יב.}}, ופסקי דיני התורה תלויים דוקא בהכרעת השכל הגשמי של בנ"י{{הערה|ראה ב"מ נט, ב. שבת פט, א. שמו"ר פט"ו, ב. וראה ב"מ פו, א (וראה כס"מ לרמב"ם הל' טומאת צרעת ספ"ב).}}. ועד שהתורה "נסעה וירדה כו' עד שנתלבשה בדברים גשמיים וענייני עולם הזה שהן רוב מצוות התורה ככולם והלכותיהן ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר כו'"{{הערה|תניא פ"ד (ח, ב).}}; וכאשר התורה נמצאת למטה – מתגלה מעלתה העצמית, ובלשון הפיוט{{הערה|"שישו ושמחו בשמח"ת".}}: "טוב סחרה מכל סחורה מפז ומפנינים יקרה", שגם כפי שהתורה נמצאת ב"עולם הסחורה", רואים כי "טוב סחרה מכל סחורה כו'", ושלימוד התורה '''אסור לאוה"ע'''{{הערה|עד שעכו"ם שעוסק בתורה ה"ז היפך מציאותו, "חייב מיתה" (סנהדרין נט, רע"א. רמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ט), ו"לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד" (רמב"ם שם).}}, ע"ד המדובר לעיל בנוגע לגוף החומרי של היהודי | וי"ל ש'''מעין ובדוגמת''' כפי שזה בנוגע לישראל (ה"ראשית" הראשון), כמו"כ הוא בנוגע לתורה{{הערה|להעיר מנוסח ברכת ההפטרה: '''הבוחר''' בתורה ("על שם ודעת מחרוץ נבחר" (משלי ח, י) – אבודרהם סדר שחרית של שבת ופירושה) כו' ובישראל עמו.}}(ה"ראשית" השני) – ששלימות התורה היא דוקא כפי שניתנה כאן למטה, ובאופן שהתורה לא בשמים היא{{הערה|נצבים ל, יב.}}, ופסקי דיני התורה תלויים דוקא בהכרעת השכל הגשמי של בנ"י{{הערה|ראה ב"מ נט, ב. שבת פט, א. שמו"ר פט"ו, ב. וראה ב"מ פו, א (וראה כס"מ לרמב"ם הל' טומאת צרעת ספ"ב).}}. ועד שהתורה "נסעה וירדה כו' עד שנתלבשה בדברים גשמיים וענייני עולם הזה שהן רוב מצוות התורה ככולם והלכותיהן ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר כו'"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ד'|תניא פ"ד]] (ח, ב).}}; וכאשר התורה נמצאת למטה – מתגלה מעלתה העצמית, ובלשון הפיוט{{הערה|"שישו ושמחו בשמח"ת".}}: "טוב סחרה מכל סחורה מפז ומפנינים יקרה", שגם כפי שהתורה נמצאת ב"עולם הסחורה", רואים כי "טוב סחרה מכל סחורה כו'", ושלימוד התורה '''אסור לאוה"ע'''{{הערה|עד שעכו"ם שעוסק בתורה ה"ז היפך מציאותו, "חייב מיתה" (סנהדרין נט, רע"א. רמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ט), ו"לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד" (רמב"ם שם).}}, ע"ד המדובר לעיל בנוגע לגוף החומרי של היהודי | ||
[אך עם חילוק עיקרי בין תורה וישראל{{הערה|ראה סה"מ תש"ה ס"ע 122 ואילך.}}: שהתורה, גם כפי שירדה למטה היא נשארת בקדושתה{{הערה|כמאחז"ל "אין דברי תורה מקבלין טומאה" (ברכות כב, א).}}, משא"כ גוף היהודי הוא יש נברא גשמי וחומרי; ולאידך – ה"ובנו '''בחרת'''" (בחירת העצמות) היא דוקא בגוף הגשמי של היהודי, שמחשבתן של ישראל קדמה אפילו לתורה{{הערה|ראה תדבא"ר "שני* דברים קדמו לעולם תורה וישראל ואיני יודע איזה מהם קודם, כשהוא אומר צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל אומר אני ישראל קדמו". | [אך עם חילוק עיקרי בין תורה וישראל{{הערה|ראה סה"מ תש"ה ס"ע 122 ואילך.}}: שהתורה, גם כפי שירדה למטה היא נשארת בקדושתה{{הערה|כמאחז"ל "אין דברי תורה מקבלין טומאה" (ברכות כב, א).}}, משא"כ גוף היהודי הוא יש נברא גשמי וחומרי; ולאידך – ה"ובנו '''בחרת'''" (בחירת העצמות) היא דוקא בגוף הגשמי של היהודי, שמחשבתן של ישראל קדמה אפילו לתורה{{הערה|ראה תדבא"ר "שני* דברים קדמו לעולם תורה וישראל ואיני יודע איזה מהם קודם, כשהוא אומר צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל אומר אני ישראל קדמו". | ||
| שורה 101: | שורה 101: | ||
דהיינו שנוסף לזה ש"דינא דמלכותא דינא" ה"ז רק בנוגע לענינים גשמיים מסויימים (דיני ממונות, מיסים וארנוניות{{הערה|ראה שו"ע חו"מ סשס"ט ס"ח. שו"ע אדה"ז הל' גזילה וגניבה סי"ט. מקומות שבהערה הבאה.}} וכיו"ב), אך לא בנוגע לעניני תורה ומצוות שעליהם יש הוראה ברורה בתורה{{הערה|ראה ספר השיחות תש"ג ע' 83 (ושם, שכן הוא בנוגע למנהג ישראל, שתורה הוא). וראה ויק"ר ספל"ג, הובא בפרש"י דניאל ג, טז (בנוגע למסים וארנוניות). ובבחיי ר"פ מטות (בנוגע לכל התומ"צ).}} [ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר{{הערה|שיחת ג' תמוז תרפ"ז (סה"מ תרפ"ז ע' קצו. ובכ"מ).}}: נשמותינו לגלות לא גורשו ולשעבוד מלכיות לא נמסרו] – הרי גם בנוגע לגופים וגשמיות (וחומריות) של יהודי, נשאר הוא תמיד "ראשית" ולמעלה מאוה"ע, וזה ש"דינא דמלכותא דינא" אין זה בגלל שהוא תחת שעבוד וממשלת אוה"ע{{הערה|כמ"ש "עבדי הם", "ולא עבדים לעבדים" (בהר כה, מב. ב"מ י, א). וכידוע דברי מהר"ל (גבורות ה' פס"א) שבגאולת מצרים קיבלו בנ"י מעלה עצמית דבני חורין, ואין המקרה דגלות שלאח"ז מבטל זה כלל.}}, אלא משום שכך קבע הקב"ה את הסדר בגלות ("מפני חטאינו"). | דהיינו שנוסף לזה ש"דינא דמלכותא דינא" ה"ז רק בנוגע לענינים גשמיים מסויימים (דיני ממונות, מיסים וארנוניות{{הערה|ראה שו"ע חו"מ סשס"ט ס"ח. שו"ע אדה"ז הל' גזילה וגניבה סי"ט. מקומות שבהערה הבאה.}} וכיו"ב), אך לא בנוגע לעניני תורה ומצוות שעליהם יש הוראה ברורה בתורה{{הערה|ראה ספר השיחות תש"ג ע' 83 (ושם, שכן הוא בנוגע למנהג ישראל, שתורה הוא). וראה ויק"ר ספל"ג, הובא בפרש"י דניאל ג, טז (בנוגע למסים וארנוניות). ובבחיי ר"פ מטות (בנוגע לכל התומ"צ).}} [ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר{{הערה|שיחת ג' תמוז תרפ"ז (סה"מ תרפ"ז ע' קצו. ובכ"מ).}}: נשמותינו לגלות לא גורשו ולשעבוד מלכיות לא נמסרו] – הרי גם בנוגע לגופים וגשמיות (וחומריות) של יהודי, נשאר הוא תמיד "ראשית" ולמעלה מאוה"ע, וזה ש"דינא דמלכותא דינא" אין זה בגלל שהוא תחת שעבוד וממשלת אוה"ע{{הערה|כמ"ש "עבדי הם", "ולא עבדים לעבדים" (בהר כה, מב. ב"מ י, א). וכידוע דברי מהר"ל (גבורות ה' פס"א) שבגאולת מצרים קיבלו בנ"י מעלה עצמית דבני חורין, ואין המקרה דגלות שלאח"ז מבטל זה כלל.}}, אלא משום שכך קבע הקב"ה את הסדר בגלות ("מפני חטאינו"). | ||
ומזה מובן גם בנוגע לחסדים שמקבלים ע"י חסידי אוה"ע בזמן הגלות, ואשר לכן צריכים להודות להם, עד ש"ודרשו את שלום העיר גו' כי בשלומה יהי' לכם שלום"{{הערה|ירמי' כט, ז. וראה אבות פ"ג מ"ב: הוי מתפלל בשלומה של מלכות כו'. ועוד.}} – שאין זה בגלל שיהודים זקוקים לחסדיהם ח"ו, דאדרבה: "חסד לאומים '''חטאת'''"{{הערה|משלי יד, לד. וראה ב"ב י, ב. וראה תניא ספ"א.}}; וכאשר מקבלים מהם חסדים שמסייעים ליהודי בעניני תומ"צ – אין זה "חסד לאומים", אלא חסד מ'''הקב"ה''' (הממשיך זאת לבנ"י ע"י אומות העולם, משום שכך רוצה הקב"ה שיהי' הסדר בזמן הזה), ובמילא אין זה "חטאת" ח"ו. | ומזה מובן גם בנוגע לחסדים שמקבלים ע"י חסידי אוה"ע בזמן הגלות, ואשר לכן צריכים להודות להם, עד ש"ודרשו את שלום העיר גו' כי בשלומה יהי' לכם שלום"{{הערה|ירמי' כט, ז. וראה אבות פ"ג מ"ב: הוי מתפלל בשלומה של מלכות כו'. ועוד.}} – שאין זה בגלל שיהודים זקוקים לחסדיהם ח"ו, דאדרבה: "חסד לאומים '''חטאת'''"{{הערה|משלי יד, לד. וראה ב"ב י, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק א'|תניא ספ"א]].}}; וכאשר מקבלים מהם חסדים שמסייעים ליהודי בעניני תומ"צ – אין זה "חסד לאומים", אלא חסד מ'''הקב"ה''' (הממשיך זאת לבנ"י ע"י אומות העולם, משום שכך רוצה הקב"ה שיהי' הסדר בזמן הזה), ובמילא אין זה "חטאת" ח"ו. | ||
ח. ולהוסיף, שהענין הנ"ל בשבת בראשית נמצא יותר בהדגשה ובגלוי בשנה זו – ה'תשנ"ב, אשר בנ"י ציינו אותה כר"ת: "הי' תהא שנת נפלאות בה", ו"נפלאות בכל" ("בכל מכל כל"){{הערה|ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 22 ואילך.}}. | ח. ולהוסיף, שהענין הנ"ל בשבת בראשית נמצא יותר בהדגשה ובגלוי בשנה זו – ה'תשנ"ב, אשר בנ"י ציינו אותה כר"ת: "הי' תהא שנת נפלאות בה", ו"נפלאות בכל" ("בכל מכל כל"){{הערה|ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 22 ואילך.}}. | ||
| שורה 151: | שורה 151: | ||
ועוד ועיקר (ד): הרי מובן בפשטות, שכאשר מדובר אודות קיום התומ"צ – לא שייך לומר ע"ז אל תתגרה וכו'. ועאכו"כ בנדו"ד – כאשר מדובר על פיקוח נפשות בעקבות החזרת השטחים, כפסק הדין בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכט (כמדובר כמ"פ), ש"נכרים שצרו על עיירות ישראל . . אם באו על עסקי נפשות . . ואפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבוא יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללים עליהם את השבת . . ובעיר הסמוכה לספר אפילו אינן רוצין לבוא אלא על עסקי קש ותבן מחללין עליהן את השבת שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם". | ועוד ועיקר (ד): הרי מובן בפשטות, שכאשר מדובר אודות קיום התומ"צ – לא שייך לומר ע"ז אל תתגרה וכו'. ועאכו"כ בנדו"ד – כאשר מדובר על פיקוח נפשות בעקבות החזרת השטחים, כפסק הדין בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכט (כמדובר כמ"פ), ש"נכרים שצרו על עיירות ישראל . . אם באו על עסקי נפשות . . ואפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבוא יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללים עליהם את השבת . . ובעיר הסמוכה לספר אפילו אינן רוצין לבוא אלא על עסקי קש ותבן מחללין עליהן את השבת שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם". | ||
י. ויהי רצון שיחזור בדבריו. אפילו דוד המלך אמר{{הערה|תהלים יט, יג.}} "שגיאות מי יבין" [ועאכו"כ שלא יגדילו את הטעות, ע"י אמירת פירושים וביאורים וכו' היפך האמת, והרי בין כך ובין כך זה לא יעזור, ורק יגרע, שכן "אמת מארץ תצמח"{{הערה|שם פה, יב.}}]. | י. ויהי רצון שיחזור בדבריו. אפילו דוד המלך אמר{{הערה|[[תהלים פרק י"ט|תהלים יט, יג]].}} "שגיאות מי יבין" [ועאכו"כ שלא יגדילו את הטעות, ע"י אמירת פירושים וביאורים וכו' היפך האמת, והרי בין כך ובין כך זה לא יעזור, ורק יגרע, שכן "אמת מארץ תצמח"{{הערה|שם פה, יב.}}]. | ||
ועוד ועיקר – אשר בכלל לא יצטרכו לדבר בשלילת ענינים כאלו, ומכאן ולהבא – ידברו רק בשבחם ומעלתם של כל אחד מישראל, | ועוד ועיקר – אשר בכלל לא יצטרכו לדבר בשלילת ענינים כאלו, ומכאן ולהבא – ידברו רק בשבחם ומעלתם של כל אחד מישראל, | ||
| שורה 163: | שורה 163: | ||
ונכנסים מיד ל"אלה תולדות נח נח", נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים, ולאחר מכן – ל"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", שכל בנ"י – גם אלה הנמצאים לע"ע בחו"ל [כולל אבות חסידות חב"ד – אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והצמח צדק (הנמצאים ב"ארצך", "מולדתך" ו"בית אביך"; האַדיטש, ניעזשין, ליובאַוויטש), וכל רבותינו נשיאינו וכל הצדיקים ובנ"י שבכל הדורות], הולכים לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, לקדש הקדשים, ותיכף ומיד ממש. | ונכנסים מיד ל"אלה תולדות נח נח", נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים, ולאחר מכן – ל"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", שכל בנ"י – גם אלה הנמצאים לע"ע בחו"ל [כולל אבות חסידות חב"ד – אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והצמח צדק (הנמצאים ב"ארצך", "מולדתך" ו"בית אביך"; האַדיטש, ניעזשין, ליובאַוויטש), וכל רבותינו נשיאינו וכל הצדיקים ובנ"י שבכל הדורות], הולכים לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, לקדש הקדשים, ותיכף ומיד ממש. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}}}} | ||
[[קטגוריה:דבר מלכות|א]] | [[קטגוריה:דבר מלכות|א]] | ||
[[קטגוריה:דבר מלכות ספר בראשית|א]] | [[קטגוריה:דבר מלכות ספר בראשית|א]] | ||