שיחת שלח תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

א. דובר כמ"פ אודות החלוקה דקריאת התורה לפרשיות השבוע{{הערה|כ"המנהג הפשוט בכל ישראל שמשלימין את התורה בשנה אחת, מתחילין בשבת שאחר חג הסוכות וקורין בסדר בראשית . . וקוראין והולכין על הסדר הזה עד שגומרין את התורה בחג הסוכות" (רמב"ם הל' תפלה רפי"ג).}} – שאף שבכל שבת קורין פרשה אחת בתורה השייכת במיוחד לזמן זה{{הערה|ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א): "המועדים של כל השנה כו' בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן". וידוע פתגם רבינו הזקן שצריכים "לחיות" עם הזמן, הפרשה בתורה שקורין ולומדים באותו זמן ("היום יום" ב' חשון. ובכ"מ). – ולהעיר, שהשייכות של הפרשה להזמן היא עד כדי כך שיום השבת וכל ימי השבוע '''נקראים על שם הפרשה''': יום ראשון פרשת שלח, וכיו"ב בשאר ימי השבוע, עד לשבת פרשת שלח.}}, ובכל יום מימי השבוע לומדים חלק מהפרשה השייך במיוחד ליום זה{{הערה|ביום ראשון מהתחלת הפרשה עד שני, ביום שני משני עד שלישי, ועד"ז בכל ימי השבוע, עד ליום השבת, משביעי עד סיום הפרשה (נוסף על הקריאה דכל הפרשה כולה, כדלקמן בפנים).}}, מ"מ, כל פרשה בתורה וכל חלק פרטי שבה קשור גם עם '''כל התורה כולה''' (מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל"), שהיא (כלשון הכתוב '''בפרשתנו'''{{הערה|טו, טז. שם, כט.}}) "תורה '''אחת'''"{{הערה|ויתירה מזה – שכל התורה כולה שהתחלתה באות ב' וסיומה באות ל' היא תיבה אחת: "'''לב'''" (ראה אותיות דר"ע אות ב' בסופו). – ולהעיר, שהתורה נמשלה '''לדם''', ומשכן הדם הוא '''בלב''', וממנו מתפשט בכל אברי הגוף (ראה לקו"ת במדבר יג, א. ובכ"מ).}}, כמו בפרשה אחת, שכל חלק שבה קשור עם הפרשה כולה, כמודגש בהקריאה דיום השבת (הסך־הכל דכל ימי השבוע{{הערה|ולהעיר, שבכולם מודגשת השייכות ליום השבת, כמ"ש (יתרו כ, ח) "זכור את יום השבת לקדשו", עי"ז ש"מונים כל הימים לשם שבת, אחד בשבת שני בשבת, כי זו מן המצוה שנצטווינו לזוכרו תמיד בכל יום" (רמב"ן שם), ועד להנהגת שמאי הזקן ש"כל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת, כיצד, מצא בהמה נאה לוקחה ואומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה לוקחה ומניחה לשבת ואוכל את הראשונה בחול" ("ואף הלל מודה שכדברי ב"ש יותר נכון לעשות, אלא שהי' בוטח בה' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימים" (שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ב ס"י)).}}) שקורין כל הפרשה כולה מתחילתה עד סופה (בציבור, ובברכות לפני' ולאחרי').

וזהו הרמז בהדיוק "אותה שעה '''כשרים''' היו" – שתוכן שליחותם לתור את הארץ (כהתחלה ופתיחה להכיבוש והכניסה לארץ דכל בנ"י שיעלו בשמחה ובחפץ גדול) הו"ע בירור התחתון באופן ד"'''כמוצא שלל רב'''" (ר"ת "כשר"), שזוהי כללות העבודה דכיבוש וכניסה לארץ על מנת לעסוק בבירור הארץ הלזו התחתונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שעי"ז נעשה אמיתת ושלימות הענין ד"כמוצא שלל רב", "כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' א"ס ב"ה במקום החושך והס"א של כל עוה"ז כולו ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך כו'"{{הערה|תניא [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|פל"ו]].}}.

ובהקדם ביאור הצורך דשילוח "שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" (כדי שכל נשיא ונשיא יראה חלק הארץ דשבטו) בפנימיות הענינים – לפי שארץ ישראל נחלקת לי"ב חלקים, כנגד י"ב שבטי ישראל, אשר, כל שבט ושבט במסילתו יעלה, שלכל שבט יש אופן עבודה שלו [ולדוגמא: החלוקה הכללית דבנ"י '''לישכר וזבולון''', יושבי אוהל ובעלי עסק, מארי תורה ומארי עובדין טבין{{הערה|ראה תניא [[אגרת הקודש סימן ה'|אגה"ק ס"ה]] (קט, א). ובכ"מ.}}, ועד"ז בנוגע להחלוקה הפרטית די"ב שבטי ישראל]{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ג ע' 54. וש"נ.}}, ובהתאם לכך יש לו גם '''חלק א'''' מי"ב חלקי הארץ שבירורו שייך לאופן העבודה דשבט זה{{הערה|להעיר מספרי עקב יא, יו"ד: "י"ב ארצות ניתנו כנגד י"ב שבטי ישראל, ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה".}}, ובצירוף העבודה די"ב שבטי ישראל ("יחד שבטי ישראל"{{הערה|ברכה לג, ה.}}) בבירור י"ב חלקי הארץ נעשה הבירור דכל הארץ כולה, כל פרטי ההתחלקות שבה הכוללים כל פרטי ההתחלקות שבארץ הלזו התחתונה{{הערה|להעיר מהענין די"ב גבולי אלכסון – "כמו עד"מ האלכסון שכולל ומאחד ב' קצוות גשמיים מזרח ומערב מעלה ומטה כו'", התכללות והתאחדות דששה קצוות (ראה אוה"ת בראשית ו, סע"ב ואילך).}} (כל העולם כולו שנברא בשביל ישראל{{הערה|שם=:2|פרש"י עה"ת בתחלתו. ובכ"מ.}}), כיון שארץ ישראל כוללת ויש בה מכל הארצות (כמבואר במדרשי חז"ל{{הערה|ראה ספרי ר"פ עקב (הובא ביל"ש פרשתנו רמז תשמג): "א"י שהיתה חביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, ארץ אלו שאר ארצות . . וראש עפרות תבל זו ארץ ישראל . . למה נקרא תבל שמה שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו . . אבל א"י אינה חסרה כלום כו'".}}).

ידוע שבירור העולם נעשה בכח ועל ידי העבודה דישראל '''בתורה''', ובלשון הקבלה והחסידות{{הערה|ראה ע"ח שי"ח פ"ה. של"ח דרוש א. תניא [[אגרת הקודש סימן כ"ח|אגה"ק סכ"ח]] בשם זוה"ק. ובכ"מ.}} "בחכמה (דוקא) אתברירו", חכמת התורה{{הערה|ויש לומר, שענין זה מרומז גם ב"שלח לך, '''לדעתך'''" – שעיקר ושלימות הבירור הוא על ידי חכמה בשלימותה, שכוללת גם (בינה ובעיקר) '''דעת'''.}}. ויש לומר, שמטעם זה הי' שילוח המרגלים (ההתחלה והפתיחה דבירור העולם בהכיבוש והכניסה לארץ) '''בסיומו של חודש סיון''' – כשיוצאים מזמן מ"ת לעבודה דבירור העולם{{הערה|ומודגש גם בהקריאה בתורה בשבת מברכים חודש תמוז, חודש הרביעי – כי, החילוק שבין חודש השלישי לחודש הרביעי הוא ע"ד החילוק שבין בחי' המשפיע לבחי' המקבל (גימ"ל דל"ת – "גמול דלים" (שבת קד, א)), ולכן, בשבת האחרון דחודש השלישי מברכים חודש הרביעי, שזוהי הנתינת-כח להיציאה והירידה למטה לעסוק בבירור העולם.}} בכח ועל ידי התורה.

ובפרטיות יותר בתורה עצמה – החילוק שבין נגלה דתורה לפנימיות התורה: נגלה דתורה, "ששים מסכתות" שמבארים פרטי ההלכות דאיסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול שעל ידם נעשה '''בירור העולם''', הם באופן של '''התחלקות'''; ופנימיות התורה, שמבארת עניני '''אלקות''', "דע את אלקי אביך"{{הערה|דה"א כח, ט. וראה תניא קו"א קנו, ב. ובכ"מ.}}, היא באופן של '''אחדות''' ("לית תמן כו' מחלוקת"{{הערה|זח"ג קכד, ב – ברע"מ. הובא ונת' בתניא [[אגרת הקודש סימן כ"ו|אגה"ק סכ"ו]].}}, גם מלשון התחלקות).

ודוגמתו בישראל – שענין האחדות הוא מצד הנשמה, ש"כולן מתאימות ואב א' לכולנה . . מצד שרש נפשם בה' אחד"{{הערה|שם=:3|תניא [[לקוטי אמרים פרק ל"ב|רפל"ב]].}}, וענין ההתחלקות הוא מצד הירידה בגוף ("שהגופים מחולקים"<ref name=":3" />) כדי לברר העולם.

וענין זה נעשה על ידי ומצד בחינת '''ההתחלקות''' שבישראל ובתורה – "'''לדעתך'''" – בחי' הדעת, שכולל גם חכמה ובינה, וכל המדות שנולדים מן המוחין{{הערה|ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ג'|ספ"ג]].}}, כחות פנימיים שהם באופן של התחלקות, ו"לדעת'''ך'''" דייקא, דעת האדם, שרומז על הירידה וההתלבשות דתורה (דעת) בדעת האדם, שאז שייך ונעשה בה ענין של התחלקות.