שיחת תצא תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{יישור טקסט|שני הצדדים|א. הסדר דקריאת התורה הוא ש"מקום שמפסיקין בשבת בשחרית שם קוראין במנחה . . כיצד, שבת ראשונה קורין בשחרית בסדר בראשית, במנחה קורין אלה תולדות נח עשרה פסוקים או יותר . . ועל דרך זו קורין כל השנה"{{הערה|רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ג.}}, אשר, בקריאת שתי הפרשיות '''בשבת אחת''' מודגש הקשר והשייכות דשתי הפרשיות זל"ז{{הערה|נוסף על כללות הענין דסמיכות הפרשיות, כפי שמצינו שבכמה פרשיות מבארים חז"ל הטעם "למה נסמכה פרשת כו' לפרשת כו'" (פרש"י ר"פ בהעלותך ושלח. ועוד).}}.

התוכן ד"כי תבוא אל הארץ גו' וירשתה וישבת בה" בהקריאה בתורה (ש"היא נצחית"{{הערה|[[לקוטי שיחות פרק י"ז|תניא רפי"ז]].}}) '''ביום זה''', שייך גם (ובעיקר) להביאה אל הארץ ירושה וישיבה בארץ לעתיד לבוא, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

ובסגנון המשנה דפרקי אבות: "ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא" – דיש לומר הפירוש בזה, שהעבודה עצמה היא מתוך התקשרות והתחברות ("'''דע'''", ש"דעת הוא לשון התקשרות והתחברות"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ג'|תניא ספ"ג]].}}) עם המעמד ומצב ד"שכרן של צדיקים לעתיד לבוא", היינו, שבזמן העבודה ("היום לעשותם") ישנו מעין ודוגמא והתחלת השכר דלעתיד לבוא.

ויש לומר, שענין זה מרומז גם בפרשת כי תצא עצמה – שבה נאמר הציווי דנתינת שכר שכיר (פועל) באופן ש"'''ביומו'''{{הערה|כד, טו (התחלת השיעור דיום הש"ק).}} תתן שכרו"{{הערה|נוסף על הדין שנאמר בפרשתנו לפנ"ז – "כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך", "כי תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך" (כג, כה־כו), ש"בפועל* הכתוב מדבר" (פרש"י שם), ש"מצוה שיניח אותן לאכול ממה שהן עושין בו" (רמב"ם הל' שכירות רפי"ב), ודוגמתו בעבודתם של ישראל בכרמו ושדהו של הקב"ה (שנקרא "רעך" (שמו"ר ר"פ יתרו. ועוד)) – שהקב"ה מניח להם לאכול (שזה כולל כל צרכי האדם, שכולם נקראים בשם אכילה) כדי צרכם, הן דברים המוכרחים לקיום האדם (העבודה בשדה), והן דברים של תענוג (העבודה '''בכרם'''). – וראה בארוכה לקו"ש חל"ד ע' 132 ואילך.{{ש}}'''*) ואפילו בבהמה נאמר "לא תחסום שור בדישו" (פרשתנו כה, ד).'''}}, ומזה מובן גם בנוגע לנתינת השכר על עבודתם של בני ישראל על ידי הקב"ה{{הערה|כמ"ש "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל", "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות" (שמו"ר פ"ל, ט).}} (בדוגמת "בעל הבית" ששוכר "פועלים", "בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך", כלשון המשנה בפרקי אבות דשבת זו{{הערה|פ"ב מט"ו. מי"ד־טז.}}), שנוסף על "מתן שכרן של צדיקים '''לעתיד לבוא'''", "'''למחר''' לקבל שכרם"{{הערה|ולהעיר, שגם ענין זה (שהשכר הוא למחר, לעתיד לבוא) מרומז בפרשת כי תצא – כדרשת חז"ל (סוף חולין) על הפסוק (פרשנו כב, ז) "למען ייטב לך והארכת ימים" (שנאמר בשכר מצות שילוח הקן), "תניא דבי ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שאין '''תחיית המתים''' תלוי' בה, בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה, אלא למען יאריכון ימיך '''בעולם שכולו ארוך'''. ולמען ייטב לך '''לעולם שכולו טוב''' . . שכר מצות בהאי עלמא ליכא" (וראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 197 ואילך).}}, צ"ל וישנו גם השכר שניתן '''בו ביום''', "'''ביומו''' ("היום לעשותם") תתן שכרו"{{הערה|ראה גם לקו"ש חכ"ט ע' 138 ואילך.}}, כדלקמן.

עבודת האדם בעולם היא באופן של '''יציאה''' ("תצא") ממקומו האמיתי – לא רק ביחס לעמידת הנשמה בעולם האצילות ("נשמה שנתת בי טהורה היא", כנ"ל ס"ב), אלא גם (ובעיקר) ביחס לשרשה ומקורה הראשון – למעלה מכל סדר ההשתלשלות [כולל גם למעלה מ(התחלת ההשתלשלות ב)צמצום{{הערה|ויש לומר, ש"(כי תצא ל)מלחמה" רומז גם על הצמצום, שהוא כמו מלחמה כביכול לצמצם את האור, ובפרט בצמצום הראשון שהוא בדרך סילוק.}} הראשון{{הערה|ובפרטיות יותר – לא רק הצמצום שבבחי' עיגול, אלא גם הצמצום שלפנ"ז שהוא מרובע ולא עיגול (כדאיתא בספרי קבלה, ומובא לעתים נדירות בדרושי חסידות (ראה סה"מ תרנ"ט ע' עז בהערה ד"ה רושם. וש"נ)).}}], שהרי "מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר"{{הערה|ב"ר פ"א, ד.}}, ובהם נמלך הקב"ה ע"ד בריאת סדר ההשתלשלות, כמארז"ל{{הערה|ראה שם פ"ח, ז. רות רבה פ"ב, א (ג).}} "במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים" – להיותם "חלק אלקה ממעל ממש"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].}}, מציאות אחת עם מהותו ועצמותו ית', "ישראל וקוב"ה כולא חד"{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}}.

יציאת ("כי תצא") הנשמה ממקומה האמיתי ש"ישראל וקוב"ה כולא חד", לירד למטה ולהתלבש בגוף בעוה"ז הגשמי, היא, מפני שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. ועוד.}}, דאף ש"קודם שנברא העולם הי' הוא לבדו יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם", הרי, על ידי "השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה . . נברא עוה"ז הגשמי והחומרי ממש והוא התחתון במדרגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' . . שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא סט"א ואתהפך חשוכא לנהורא כו'"{{הערה|שם=:0|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]].}}, היינו, שהתגלות עצמותו ית' תהי' בתחתונים.

בסגנון אחר: החידוש שבירידת הנשמה למטה הוא שגם בהיותה בבחינת מציאות ה"ה חד עם עצמותו ית' (כמודגש בכך שגם במעמד ומצב ירוד לא יכול יהודי להפרד ח"ו מאחדותו ית'{{הערה|ולכן "לא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם גו' כי אהבך הוי' אלקיך", ש"אע"פ שבא בטענה (דמקום עון לישראל כו') אעפ"כ לא אבה . . לשמוע את דבריו כלל, ולא שיש להשיב על דבריו תשובה נוצחת מטעם ודעת המושג ומובן, רק שאין מקבלין ושומעין את דבריו כלל בלי טעם ודעת", מצד "בחי' אהבה הטבעית . . בלי טעם ודעת . . בחי' קוצו של יו"ד של שם הוי'" (לקו"ת שבהערה 35)*.{{ש}}'''*) ועפ"ז י"ל הטעם שהענין דקוצו של יו"ד דשם הוי' שבנפש האדם נתבאר בד"ה ולא אבה גו' שבפרשתנו ('''ולפני '''הביאור בד' האותיות דשם הוי'), ולא בד"ה ראה אנכי (שלפנ"ז) שבו נתבאר ענין ד' אותיות שם הוי' (כפי שמציין הצ"צ בהתחלת הענין "ועמ"ש מזה בד"ה ראה אנכי") – כיון שתוקף ההתקשרות שלמעלה מטו"ד (קוצו של יו"ד) מתגלה במעמד ומצב שיש צורך ב"לא אבה גו' לשמוע גו' כי אהבך גו'".'''}}), ולכן, נעשה על ידה החידוש שגם בתחתונים נעשית דירה לעצמותו ית'.

"כי תבוא אל הארץ" – שאף שמקומה האמיתי של הנשמה הוא למעלה מהעולם (ארץ), מ"מ, לא זו בלבד שיוצאת משם ("כי תצא"), אלא עוד זאת, שבאה ("כי תבוא") ונכנסת ומתלבשת בגוף שב"הארץ" (מלשון ארציות){{הערה|ובלשון רבינו הזקן: "גוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם" ([[לקוטי אמרים פרק מ"ט|תניא פמ"ט]]).}} – כדי שעבודתה בבירור העולם תהי' מצד '''התחתונים'''.

ט. ובהתאם לתוכן העבודה נעשה גם תשלום השכר על העבודה – "שכר מצוה מצוה"{{הערה|אבות פ"ד מ"ב.}}, "שכר מצוה היא (ה)מצוה עצמה"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ט|תניא פל"ט]] (נב, ב).}}:

ועוד וג"ז עיקר – שגם (עיקר) השכר שלעת־עתה "סגור בתיבה"{{הערה|לקו"ת דברים א, ב. וראה סה"מ תרכ"ז ס"ע תלג ואילך. תרכ"ט ריש ע' רט. ועוד.}}, נמצא כבר '''בבעלותו''' של ה"פועל" (כאו"א מישראל), ולא עוד אלא שבידו וברשותו '''לפתוח''' התיבה (ולגלות השכר) בכל עת שירצה – עי"ז שמוסיף עוד "מצוה אחת" שעל ידה "הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה"{{הערה|רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד.}} דגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, שאז (בימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים) '''יתגלה''' השכר, "גילוי אור א"ס ב"ה בעוה"ז הגשמי", כמ"ש{{הערה|ישעי' מ, ה. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]].}} "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו'".

ונוסף על קבלת השכר באופן ש"'''ביומו''' תתן שכרו", ישנו גם "מתן שכרן של צדיקים '''לעתיד לבוא'''", "'''למחר''' לקבל שכרם" (באלף השביעי{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא שם]] בהגהה: "וקבלת שכר עיקרו באלף השביעי כמ"ש בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל".}}) – כללות השכר על מעשינו ועבודתינו דכל בנ"י{{הערה|כדיוק הלשון "מתן שכרן של צדיקים", לשון רבים, דקאי על השכר של כל בנ"י ("עמך כולם צדיקים"), נוסף על השכר של כל יחיד בפ"ע, "ביומו תתן שכרו", לשון יחיד.}} שבכל הדורות במשך שית אלפי שנין דהוי עלמא, כולל גם השכר על העבודה דבנ"י בימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים (כל בנ"י שבכל הדורות שלפנ"ז), שאז דוקא תהי' העבודה דלימוד התורה וקיום המצות '''בתכלית השלימות''': בלימוד התורה – "תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נד, א. ויק"ר פי"ג, ג.}}, גילוי פנימיות התורה, "סוד טעמי' וצפונותי'"{{הערה|פרש"י שה"ש א, ב.}}, ובקיום המצוות (נוסף על השלימות דקיום כל המצוות, גם התלויות בהכניסה לארץ וירושה וישיבה ובנין ביהמ"ק, כמצות ביכורים) – השלימות היתירה "כמצות רצונך"{{הערה|לאחרי שלימות הבירור דכל עניני העולם שבהם מקיימים המצוה, ושלימות האדם שמקיים המצוה (ראה תו"ח ר"פ ויחי. ובכ"מ).}}.

וענין זה יכול וצריך להיות ניכר כבר '''בהתחלת העבודה''' – שעבודתם של ישראל בעולם אינה מתחילה במעמד ומצב '''ההוה''', לאחרי בריאת העולם וירידת הנשמה לעולם, אלא במעמד ומצב '''העתיד''', לעתיד לבוא, שהוא כמו מעמד ומצב '''העבר''', לפני בריאת העולם ("שלכך נברא מתחלתו"{{הערה|כמ"ש בהתחלת הבריאה "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", "זה רוחו של מלך המשיח" (ב"ר פ"ב, ד. רפ"ח). וראה לקמן הערות 70. 121.}}) – שניכר בישראל מציאותם האמיתית קודם שירדו למטה שהם חד עם עצמותו ית'{{הערה|ודוגמתו בהתחלת העבודה דכל יום – שמיד כשניעור משנתו* אומר "מודה אני לפניך כו'", היינו, שעוד לפני הרגש מציאותו ("אני") ישנו הרגש הביטול ד"'''מודה''' אני", ובמילא, גם ה"אני" (לפני שמגיע לדרגא ד"אנכי") הוא "לפניך", כמרומז בר"ת ד"אני", שהאל"ף שבו, התחלת מציאותו, הוא באופן של נשיאת ראש (נו"ן), להיותו קשור עם היו"ד, יו"ד שלמעלה**.){{ש}}'''*) וע"ד מ"ש (שלח טו, כא) "'''מראשית '''עריסותיכם תתנו לה'" – "עריסותיכם" (גם) מלשון עריסה (מטה), מיד כשניעור משנתו, ודוגמתו בפרשת כי תבוא (שקורין במנחה) – "ולקחת''' מראשית '''כל פרי האדמה גו' אל המקום אשר יבחר ה'".'''{{ש}}'''**) שנמשך ומתחבר עם היו"ד שלמטה, כמרומז בציור אות אל"ף, יו"ד למעלה ויו"ד למטה, והוא"ו שמחברם יחד (ראה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות (אות אל"ף) ע' פ. וראה ס' הליקוטים (דא"ח להצ"צ) ע' תשפא. וש"נ).'''}}, וניכר בעולם המעמד ומצב שהי' הוא לבדו ממלא כל המקום הזה שברא בו העולם, שעי"ז נקל יותר להשלים כוונת הבריאה על ידי מעשינו ועבודתינו לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

ולכן: עבודת המלחמה היא מתוך ידיעה והכרה שלאמיתתו של דבר לא שייך מציאות של מנגד – כי המצב הוא של "'''על''' אויבך", "'''למעלה''' מאויבך"{{הערה|לקו"ת פרשתנו לו, רע"א.}}, ותכליתה ומטרתה "ונתנו ה' אלקיך בידך", ויתירה מזה, "ושבית שביו", "שביו" (שבי שלו, של "אויבך"{{הערה|ולא "שבי" דישראל ח"ו (ע"ד מ"ש במק"א (חוקת כא, א) "וילחם בישראל וישב ממנו שבי")*. – וי"ל שמרומז בפירוש רש"י ש"במלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו".{{ש}}'''*) וגם זה – "אינה אלא שפחה אחת" (פרש"י שם)'''.}}) דייקא, שרומז על רפ"ח ניצוצים דעולם התהו (השרש ד"אויבך") שנפלו ונשבו ("שביו") בדברים הגשמיים שבעוה"ז, אשר, על ידי עבודתם של ישראל בהבירור שלהם נעשה "'''ושבית''' שביו", שמקבלים (גם) האורות דתהו (עשו) שלמעלה מהאורות דתיקון (יעקב){{הערה|ראה המשך וככה תרל"ז פס"ח. סה"מ תר"ל ע' פח. סה"מ קונטרסים ח"ב שסב, ב. ועוד.}}, כמרומז במ"ש בהמשך הפרשה{{הערה|כא, טו.}} "והי' הבן הבכור לשניאה", שעל ידי בירור הלעו"ז ("שניאה") ממשיכים האורות דתהו שקודמים ("בכור") לאורות דתיקון{{הערה|ראה לקו"ת פרשתנו לח, סע"א. אוה"ת שם ע' תתקז.}}, ויתירה מזה, שמתגלה בעולם המציאות האמיתית שישראל (יעקב) קודמים (ביכורים) ולמעלה מעולם התהו{{הערה|כידוע שבשרש הראשון יעקב (תיקון) הוא הבכור (קודם לתהו), כמשל ה"שפופרת כו' יעקב שנוצר ראשונה כו'" (פרש"י תולדות כה, כו), ולכן "ואוהב את יעקב" דוקא (ראה ס' הליקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך יעקב ועשו (ע' א'קיד ואילך). וש"נ).}}, ולפני הצמצום{{הערה|הן הצמצום שבבחי' עיגול והן הצמצום שבבחי' מרובע (כנ"ל הערה 29) – שב' צמצומים אלו קשורים עם תהו ותיקון, שתהו הוא בבחי' עיגולים, ותיקון הוא בבחי' יושר, מרובע (שלפני העיגול).}}, כהמעמד ומצב שלפני בריאת העולם{{הערה|ויש לומר, שמרומז במ"ש "ורוח אלקים '''מרחפת''' על פני המים" (רוחו של מלך המשיח) שבהתחלת הבריאה ("שלכך נברא מתחילתו") – כי, שורש תיבת "'''מרחפת'''" הם האותיות ר' ח' פ' (רפ"ח), '''רפ"ח''' ניצוצים דתהו, שתכליתם ומטרתם (על ידי מעשינו ועבודתינו בהבירור שלהם) התגלות "רוחו של מלך המשיח" ש"מרחפת" מהתחלת הבריאה.}} (אלא שנמשך ומתגלה בעולם).

ועוד וג"ז עיקר – שהעבודה היא מתוך מנוחה והתיישבות ("כי תבוא אל הארץ גו' וירשתה וישבת בה") '''כפשוטו''', מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, עי"ז שהקב"ה נותן לכאו"א מישראל כל המצטרך לו בגשמיות וברוחניות, ומתוך הרחבה, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה – לכל לראש, מצד ההכרח שבדבר '''לצורך העבודה עצמה'''{{הערה|ובפרט שכללות העבודה היא באופן ש"ה' אלקיך '''שואל''' מעמך" (עקב יו"ד, יב) – "שואל" גם מלשון שאילה (והלואה), ובמילא, שייך בזה הגדר ד"עבד לוה* לאיש מלוה"** (משלי כב, ז).{{ש}}'''*) ופשיטא שלילת הפכו – כמ"ש בפרקי אבות דשבת זו (פ"ב מ"י) "הלוה ואינו משלם . . שנאמר לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן" ("הקב"ה שהוא צדיקו של עולם חונן ונותן למלוה מה שלוה זה (אחר) ממנו ולא פרע לו" (פי' הרע"ב), ועאכו"כ הלואה (שאילה)''' שלו'''.'''{{ש}}'''**) להעיר ששיעור היומי ברמב"ם הוא בהלכות מלוה ולוה.'''}} (ולא בתורת שכר), כמ"ש הרמב"ם{{הערה|הל' תשובה רפ"ט.}} בנוגע ליעודים הגשמיים שבתורה, ש"הבטיחנו . . שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב", ונוסף לזה, גם בתורת '''תשלום שכר''' שצריך להנתן בזמן ד"היום לעשותם", "ביומו תתן שכרו", ולא רק שכר רוחני (ועד לגילוי אור א"ס ב"ה), אלא גם שכר גשמי, מעין ודוגמת השכר הגשמי שבימות המשיח{{הערה|ויש לומר, שכיון שבימות המשיח יהי' קיום התומ"צ בתכלית השלימות (כנ"ל ס"ט), נמצא, שהמעמד ומצב דימות המשיח הו"ע הכרחי (לא רק בתורת שכר, אלא גם) '''לצורך העבודה עצמה'''.}}, ש"באותו הזמן לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה . . שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר"{{הערה|שם=:4|רמב"ם בסיום וחותם ספרו "משנה תורה".}}, טובה ומעדנים (גם) בגשמיות{{הערה|כמו הסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר שתהי' (גם) סעודה גשמית (ראה תשובות וביאורים (קה"ת תשל"ד) סי"א בסופו ובהערה 23 שם*. וש"נ).{{ש}}'''*) נדפס באגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' עו־ז.''' המו"ל'''.'''}} (כתוצאה מגילוי אור א"ס ב"ה בעולם{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש חל"ז בחוקותי תנש"א.}}).

וענין זה מרומז גם בהשם אלול, ר"ת "אני לדודי ודודי לי"{{הערה|שם=:3|ב"ח או"ח רסתקפ"א (ד"ה והעבירו).}} – שבהתחלת העבודה באופן של אתערותא דלתתא ("אני לדודי" ואח"כ "ודודי לי") מודגשת תכלית השלימות דכל העבודה (שכר), היחוד ד"אני"{{הערה|כולל גם נפש הבהמית, ש"בבינוני (מדת כל אדם) . . היא היא האדם עצמו" ([[לקוטי אמרים פרק כ"ט|תניא פכ"ט]]).}} ו"דודי" (כנס"י והקב"ה) באופן של נישואין, "והיו לבשר אחד"{{הערה|בראשית ב, כד.}} ("ישראל וקוב"ה כולא חד"), כמודגש בסיום וחותם הארבעים יום שמרומזים בד' היודי"ן שבס"ת ד"אני לדודי ודודי לי"<ref name=":3" /> – יום הכיפורים, "יום חתונתו", "שניתנו בו לוחות אחרונות"{{הערה|תענית כו, ב במשנה ובפרש"י.}}, ועד לשלימות הנישואין לימות המשיח.

ב "מי"ד באלול ואילך ידרשו הלכות החג", "שלושים יום{{הערה|ובלשון הכתוב בריש פרשתנו: "ירח ימים".}} לפני הרגל"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תכט.}} (דכיון שחודש אלול הוא חסר{{הערה|וי"ל חסר למעליותא, ע"ד ובדוגמת "ונפקדת כי יפקד מושבך", שעל ידי חסרון הלבנה בערב ר"ח (יום הכ"ט), נעשה תיכף מולד הלבנה בר"ח (משא"כ בחודש מלא, ר"ח שלאחריו עיקרו ביום השני דר"ח).}}, מתחילים השלושים יום שלפני חג הסוכות בי"ד אלול) – התחלת ההכנה ל"זמן שמחתנו", שלימות (– חזקה) השמחה ("שלש שמחות כתיב בחג"{{הערה|יל"ש אמור רמז תרנד.}}), הקשורה עם הגילוי דיוהכ"פ ("יום חתונתו") שבו נעשה היחוד דהקב"ה וכנס"י, ובפרטיות יותר, "שמחתנו לשון רבים, שמתחברים ב' השמחות יחד, השמחה שמלמעלה למטה ישמח{{הערה|[[תהלים פרק ק"ד|תהלים קד, לא]].}} ה' במעשיו עם השמחה שמלמטה למעלה ישמח{{הערה|שם קמט, ב.}} ישראל בעושיו"{{הערה|לקו"ת דרושי שמע"צ פח, ד.}}, שבזה מודגש החיבור דכללות העבודה ("היום לעשותם") עם השכר ("למחר לקבל שכרם"), כי, "מעשיו . . זהו כללות ענין היום לעשותם . . וכשיושלם בחינת היום לעשותם יומשך מזה שישמח ה' במעשיו . . והשמחה זהו גילוי פנימיות עתיק" (שיתגלה לעתיד לבוא){{הערה|לקו"ת שם פט, ריש ע"ב. – ועיי"ש (פט, א־ד) ב' האופנים (בחינות) בזה, תחיית המתים ואלף השביעי, או לאחר אלף השביעי. ואכ"מ.}}.

יד. והוספה מיוחדת בדורנו זה – שערב שבת זה ("מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"{{הערה|ע"ז ג, סע"א.}}), הוא ביום י"ג (גימטריא ד"אחד") אלול, הוא, יום הנישואין דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו [ולפנ"ז (ביום רביעי, "קמי שבתא"{{הערה|פסחים קו, סע"א.}}), י"א אלול, יום הנישואין של אביו כ"ק אדנ"ע, ושממלא מקומו הוא בנו יחידו{{הערה|שאינו צריך משיחה חדשה ("אין מושחין מלך בן מלך אא"כ היתה שם מחלוקת . . כדי לסלק המחלוקת" (רמב"ם הל' מלכים פ"א הי"ב)), כיון שנמשכת אצלו תוקף המשיחה דדוד שהיא "עד עולם" (שם, ה"ז).}} כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו], ולאח"ז ובהמשך לזה (במוצאי שבת) ט"ו אלול, יום התייסדות ישיבת תומכי תמימים ב(יום השלישי{{הערה|"ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו" – ביהמ"ק השלישי בגאולה השלישית (הושע ו, ב ובמפרשים שם).}} ד)שבעת ימי המשתה דנישואי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (בשנת נזר"ת{{הערה|לפני צ"ד שנה*. – וי"ל הרמז: צ"ג כלים היו מוציאים בביהמ"ק בכל יום (תמיד פ"ג מ"ד), ויחד עם הכהן ה"ז צ"ד.{{ש}}'''*) להעיר מהשייכות המיוחדת לשנה זו – כמרומז בלשון הכתוב (ישעי' סו, יב) "על''' צד תנשאו'''", שבשנת''' הצ"ד '''(שהיא שנת''' תנש"א''') – "'''תנשאו'''"'''.}}), שממנו באה ההצעה לאביו לייסד הישיבה, ונתמנה על ידי אביו למנהל־פועל דהישיבה:

נישואין דכאו"א מישראל (גם איש פרטי) הו"ע הקשור עם הנישואין דכנס"י והקב"ה בימות המשיח{{הערה|להעיר מהמבואר בהמשך שמח תשמח שנאמר בשבעת ימי המשתה שעל ידי הנישואין שתכליתם הו"ע ההולדה מתגלה כח הא"ס בעולם (סה"מ תרנ"ז ע' קעו ואילך) – מעין ודוגמא והכנה לגילוי אור א"ס ב"ה בימות המשיח*.{{ש}}'''*) ועפ"ז י"ל הטעם שענין הלידה מקרבת ומזרזת ופועלת ביאת המשיח (ראה יבמות סב, סע"א ובפרש"י)'''.}}, שלכן מסיימים וחותמים השבע ברכות דנישואין בענין הגאולה: "מהרה כו' ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים וגו'"{{הערה|ע"פ ירמי' לג, יו"ד.}}, ועאכו"כ נישואין דנשיאי הדור, "הנשיא הוא הכל"{{הערה|פרש"י חוקת כא, כא.}}, ובפרט נשיאים דתורת חב"ד, שמגלים פנימיות התורה באופן של הבנה והשגה, ועד לאופן ד"יפוצו מעינותיך חוצה", שעי"ז אתי מר דא מלכא משיחא{{הערה|אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו. ובכ"מ.}}.

תלמידי הישיבה נקראים "'''תמימים'''" ע"ש שלומדים "תורת ה' תורה הנגלית ותורת החסידות '''תמימה'''"{{הערה|שיחת שמח"ת תרנ"ט – "התמים" ח"א ע' כה.}}, ולא עוד אלא שהלימוד דפנימיות התורה הוא בהבנה והשגה "כלימוד הסוגיות בנגלה דתורה"{{הערה|שיחת ט"ו אלול תרנ"ז – "התמים" שם ע' כג.}}, ששכל האדם מתייחד עם השכל דפנימיות התורה ב"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ה'|תניא פ"ה]].}} (כולל גם ש"והיו לבשר אחד" שבנישואין), מעין ודוגמת והכנה להמעמד ומצב דימות המשיח ש"יהיו כל ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו'"<ref name=":4" />.

וגם (ולכן) נקראים "'''חיילי בית דוד'''" שמנצחים את המעמד ומצב ד"חרפו{{הערה|ויש לומר, שתיבת "'''חרפו'''" רומזת על '''רפ"ח''' ניצוצים דתהו, שתכליתם ומטרתם (על ידי עבודת הבירורים) ההתגלות ד"רוחו של מלך המשיח" ש"'''מרחפת''' על פני המים" (כנ"ל הערה 70), ובפרט על ידי ההוספה בלימוד פנימיות התורה (תורתו של משיח) באופן של '''חריפות''' ("חרפו" למעליותא).}} עקבות משיחך", ופועלים התגלות וביאת משיח בן דוד באופן ד"ברוך ה' לעולם אמן ואמן"{{הערה|כדברי כ"ק אדנ"ע בשיחתו הידועה בשמח"ת תרס"א (נדפסה בלקו"ד ח"ד תשפז, ב ואילך. ועוד).}}, כלשון הכתוב בסיום וחותם [[תהלים פרק פ"ט|מזמור פ"ט בתהלים]].

א לפרסם בכל מקום ומקום שעומדים בסיום וחותם דמעשינו ועבודתינו ("כי תצא למלחמה על אויבך"), ובהתחלת התקופה דתשלום השכר, "מתן שכרן של צדיקים" ("כי תבוא אל הארץ גו' וירשתה וישבת בה"), ובהתאם לכך צריכה להיות העבודה גם בענינים השייכים לימות המשיח, החל מלימוד התורה בעניני משיח וגאולה וביהמ"ק, ועוד ועיקר – מתוך מנוחה והתיישבות, שמחה וטוב לבב, כולל גם על ידי עריכת התוועדויות של שמחה, ובמיוחד בשייכות לשמחת נישואין ושבעת ימי המשתה (כולל גם חיזוק "מנהג ישראל" לערוך סעודת עניים), מעין ודוגמא והכנה לקיום היעוד "אז (לעתיד לבוא) ימלא שחוק פינו"{{הערה|[[תהלים פרק קכ"ו|תהלים קכו, ב]]. וראה ברכות לא, א.}}, אשר, בדורנו זה, שנשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, ששמו השני "יצחק", ע"ש הצחוק והשמחה, הוא נשיא השמיני ("'''אז'''" בגימטריא שמונה) להבעש"ט, נעשה הענין ד"ימלא שחוק פינו" (לא בלשון עתיד, "אז", אלא) בלשון '''הוה'''.