דבר מלכות/י"א ניסן: הבדלים בין גרסאות בדף

"'''ואני אברכם'''": הקב"ה אומר בתורה (ואין מקרא יוצא מידי פשוטו{{הערה|שבת סג, א. וש"נ.}}), שהוא עצמו יברך את כל המברכים{{הערה|להדיעה ש"ואני אברכם" לכהנים נאמר, "כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים" (חולין מט, סע"א). וגם להדיעה שלישראל נאמר ("כהנים מברכים ישראל והקב"ה מסכים על ידם") "ברכה לכהנים מנא לי'", "מואברכה מברכיך" (לך לך יב, ג) – חולין שם.}}, ובברכתו של הקב"ה – מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה{{הערה|נוסח ברכה '''השלישית''' (– ודמן התורה) דברכת המזון.}}, בלי שום מדידה והגבלה במקום ובזמן, במילא ה"ז בא תיכף ומיד ממש{{הערה|ובמכ"ש מברכת '''הכהנים''', שהיא באופן ד"עד מהרה ירוץ דברו" ([[תהלים פרק קמ"ז|תהלים קמז, ו]]. וראה [[לקוטי תורה קורח|לקו"ת ס"פ קרח]]. ובכ"מ), עאכו"כ הברכה של '''הקב"ה עצמו''', "'''ואני''' אברכם".}}, ויחד עם זה "ואני אברכם" – כפי שזה למעלה ממדידה והגבלה (מ"אני", הקב"ה עצמו) ה"ז נמשך (ברכה מלשון המשכה{{הערה|[[תורה אור מקץ|תו"א מקץ]] לז, ג. ובכ"מ.}}) לבנ"י למטה, ובאופן של "אברכם" (סתם, בלי פרטים) שזה – כל הברכות, לכאו"א מישראל ולכלל ישראל{{הערה|שהרי גם להדיעה ש"ואני אברכם" לכהנים נאמר (כנ"ל הערה 6), ישראל מתברכין מפי הגבורה, ואי"צ לזה קרא מיוחד (ובלשון התוס' חולין שם ד"ה והקב"ה: "פשיטא דמסכים, כיון שציוה להם לברך"), כמשנ"ת במ"א (לקו"ש ח"י ע' 42).}}, הן בענינים כלליים והן בענינים פרטיים, עד לפרטי פרטים.

ב. ברכת הקב"ה ("ואני אברכם") – ובשני הענינים: (א) ברכה שלמעלה ממדידה והגבלה, (ב) שנמשכת לכאו"א מישראל למטה – מודגשת במיוחד בתפלת וברכת משה בהתחלת מזמור צדי"ק בתהלים{{הערה|ע"פ המנהג לומר בכל יום המזמור תהלים המתאים לשנות חייו (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס ב"קובץ מכתבים" שבסו"ס אהל יוסף יצחק (ע' 214). אגרות־קודש שלו ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שמא) – מתחילים בי"א ניסן שנה זו אמירת מזמור צדי"ק שבתהלים.{{ש}}– ביאורי רבותינו נשיאינו על פסוקי מזמור זה נלקטו ב"קובץ י"א ניסן – שנת הצדי"ק" (קה"ת, תנש"א). ועיי"ש בנוגע לכמה ענינים הבאים להלן.}} – הראשון מבין "אחד עשר{{הערה|ראה הערה 28.}} מזמורים" שמשה אמרם{{הערה|מדרש תהלים ופרש"י עה"פ (צ, א). פרש"י פקודי לט, מג. ועוד.}} – שמתחיל: "'''תפלה למשה איש האלקים'''", ומסתיים (בתפלת משה) "'''ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו'''":{{ש}}ובהיותה תפלה ('''תפלה''' למשה) – וגם ברכה{{הערה|שהרי "ויהי נועם גו'" הוא '''ברכת''' משה "שתשרה שכינה במעשה ידיכם" – כדברי חז"ל עה"פ (פקודי שם. פרשתנו (שמיני) ט, כג) "'''ויברך''' אותם משה", "'''ויברכו''' את העם" (פרש"י פקודי ושמיני שם. פרש"י תהלים כאן. וראה תו"ש עה"פ פקודי שם (אות לד). וש"נ).}} – של "משה איש '''האלקים'''", מובן א"כ שיש בה את הכח ד(ברכה מ)"אלקים"{{הערה|היינו, שנוסף לזה שבתפלה וברכה זו ישנו כחו של הקב"ה, כמו בכל התפלות והברכות (של כל ישראל) שיש בהם כחו של הקב"ה (שאליו מתפללים והוא מקור כל הברכות והשפעות כו'), הרי זה "תפלה למשה איש '''האלקים'''", ע"ד "'''ואני''' אברכם" (כביכול), בהוספה על ברכת הכהנים (שלוחי דרחמנא – קידושין כג, ב. וש"נ).}}, ע"ד (כביכול) "ואני (הקב"ה עצמו) אברכם",

וכפי שמובן מכך שבברכה זו ברך משה את בנ"י שתהי' השראת השכינה במשכן – "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו'"{{הערה|נסמן בהערה 14.}}, ובאופן ד"כוננה עלינו גו'", מחוזק באופן יסודי – בקביעות, לעד ולנצח נצחים (כמובן מהפירוש בתניא ב"שכינתא שריא", שזהו בקביעות{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ו'|תניא פ"ו]] (י, ב), שמביא מאחז"ל (סנהדרין לט, א) "כל בי עשרה שכינתא שריא ('''ומוסיף''' בתניא:) '''לעולם'''".{{ש}}וי"ל, כי התוכן בתניא שם הוא ש"צד הקדושה אינו אלא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתב' בין כו' בין בכח כו', ולכן אמרו רז"ל שאפי' אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרוי' כו' וכל בי עשרה שכינתא שריא '''לעולם'''" – שמכיון "שבכחו להיות בטל ממש" '''לעולם''', לכן גם השראת השכינה עליו הוא לעולם. וראה גם תניא ספל"ה.ולהעיר שבתניא ספי"א מביא מאחז"ל הנ"ל (שכל בי עשרה שכינתא שריא) בנוגע להרשע ורע לו, שבחי' טוב שבו הוא רק בבחי' מקיף עליו (שריא). ועפ"ז נמצא שהענין דשכינתא שריא הוא תמיד בכל ישראל (גם במי שאין בו בחי' טוב בגלוי), וראה לקו"ת ר"פ ראה. ד"ה ראה תשמ"ג (נעתק בקובץ י"א ניסן שנת הפ"ט אות יט). ויש לתווך זה עם משנ"ת בתניא פ"ו הנ"ל, ע"פ המבואר בלקו"ת (יוהכ"פ סט, ב), שאף שהשראה היא בחי' מקיף (וראה גם אגה"ק סכ"ג. תו"א נד, ג) "אעפ"כ הוא פועל פעולה בהם כו'".}} ונצחיות{{הערה|ראה רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו ה"ט: קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה. וראה לקו"ת פקודי (ה, א. ז, ב) בפירוש "משכן העדות", שעד(ות) הוא לשון נצחיות. וראה [[תהלים פרק ל"ז|תהלים לז, כט]]: צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עלי', וברד"ה באתי לגני ה'שי"ת, שמשכינים בחינת שוכן עד מרום וקדוש שיהי' בגילוי למטה.}}), ו"ושכנתי (בקביעות) בתוכם"{{הערה|תרומה כה, ח.}}, בתוך כל אחד ואחד מישראל{{הערה|ראה ר"ח שער האהבה פ"ו קרוב לתחילתו (ד"ה ושני פסוקים – סט, ב). אלשיך עה"פ קרוב לסופו (ד"ה עוד יתכן). של"ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. ועוד.}}.

שתי הדרגות בנשמתו – בחי' ישראל שבה<ref name=":0">ראה בארוכה לקו"ת דרושים לר"ה סב, ג (וראה גם [[תורה אור משפטים|תו"א משפטים]] עז, רע"ב). ספר הליקוטים דא"ח־צ"צ ערך יעקב סמ"ד (ע' א'קא ואילך). '''וש"נ'''.}}, שקשורה עם שם הוי'<ref name=":1">ראה זח"א קעד, א: כמה דקב"ה לזימנין אתקרי הוי' ולזימנין אתקרי אלקים, ה"נ לזימנין אתקרי ישראל ולזימנין אתקרי יעקב. וראה לקו"ת שם. ס' הליקוטים שם ע' א'ק ואילך. '''וש"נ.'''}} ("חלק הוי' עמו"{{הערה|האזינו לב, ט.}}), ובחי' יעקב שבה<ref name=":0" />, הקשורה עם שם אלקים<ref name=":1" /> (יעקב הוא י' עקב{{הערה|ע"ח שער ג (שער סדר אצי' למהרח"ו) פ"ב. פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) בערכו.}}, כפי שהיו"ד דשם הוי'{{הערה|הגהות הצ"צ לתו"א ר"פ ויצא – אוה"ת שם קצב, א (בשוה"ג (ב)).}} משתלשל בבחי' עקב{{הערה|[[תורה אור ויצא|תו"א שם]] (כא, א). ובכ"מ.}}, וידו (אותיות יו"ד{{הערה|שם וישב כט, א.}}) אוחזת בעקב עשו{{הערה|תולדות כה, כו.}}). ומזה מתבטא החילוק בין הנשמה (משם הוי'{{הערה|ראה [[אגרת התשובה פרק ד'|אגה"ת פ"ד]] (צג, סע"ב ואילך).}}) והגוף (משם אלקים{{הערה|ראה [[שער היחוד והאמונה פרק ו'|שעהיוה"א פ"ו]] (פא, רע"א).}}), עד שמזה משתלשל כו' למטה החילוק בין "מחציו ולמטה איש" ו"מחציו ולמעלה האלקים".

עה"פ "מזמור שיר ליום השבת"{{הערה|[[תהלים פרק צ"ב|תהלים צב, א]].}} (בהמשך הי"א מזמורים שאמר משה) אומרים חז"ל<ref name=":2">מדרש תהלים עה"פ. יל"ש עה"פ (בשלח טז, כט) ראו כי ה' נתן לכם את השבת (רמז רסא).}} "עיסקא דשבתא כפול". ומבואר בכ"מ{{הערה|ראה שיחה שבהערה 58. '''וש"נ'''.}} שהכפל (דעיסקא דשבתא) הוא כנגד שתי הדרגות דמעלי שבתא ויומא דשבתא, מנוחה בערך היגיעה ומנוחה בעצם, ע"ד החילוק בין שם אלקים (אלקות בערך הבריאה), ושם הוי' (אלקות שלמעלה מהבריאה).

והכח לזה בא, כאמור לעיל, מ"תפלה למשה איש האלקים", ממשה רבינו, וממשה שבכל א' מישראל, שיש בו שני הענינים של "משה" ו"איש האלקים", והוא מברך וממשיך כחות (באופן של קליטה בפנימיות כנ"ל) בעבודה ד"מעשה ידינו" בשני הענינים – בגילוי אור הנשמה אור הקדושה, ובעבודה עם כלי הגוף ובירור עניני העולם, ששניהם יהיו "כוננהו", מחוזק באופן יסודי – הגילוי ד"'''יסוד היסודות''' ועמוד החכמות"{{הערה|רמב"ם ריש הל' יסוה"ת.}} ר"ת '''הוי''''{{הערה|כידוע דברי ר' דוד הנגיד (נכדו של הרמב"ם) ש"משנה תורה שחיבר זקנו הרמב"ם מתחיל בשם המפורש" (סדר הדורות ד"א תתקכז. שם הגדולים להחיד"א מע' רמב"ם. וראה גם "פירוש" לריש הל' יסוה"ת). – וראה בארוכה [[הדרן על הרמב"ם תשל"ה - מוגה|הדרן על הרמב"ם תשל"ה]] סי"ז ואילך. [[הדרן על הרמב"ם תשמ"ח - מוגה|תשמ"ח]] ס"ב ואילך (ס' השיחות תשמ"ח ח"א ע' 207 ואילך).{{ש}}*75. ירמי' י, י.}} (שלמעלה משם אלקים) במציאות העולם, שיודעים ורואים ש"כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו", "'''והוי'<nowiki/>'''^[75*] אלקים אמת", "הוא לבדו האמת כו'" [ע"ד "ואמת{{הערה|[[תהלים פרק קי"ז|תהלים קיז, ב]].{{ש}}*76. רמב"ם שם ה"ד־ה"ה.}} הוי' לעולם"], "המצוי הזה הוא '''אלקי העולם''' אדון כל הארץ"^[76*], עד באופן ד"מלאה{{הערה|ישעי' יא, ט.}} הארץ דיעה את '''הוי'<nowiki/>''' כמים לים מכסים"{{הערה|סיום וחותם ספר הרמב"ם.}}.

ונמצאים כבר באור ל"עשתי עשר יום"<ref name=":3">נשא ז, עב.}} בחודש ניסן, ה"נשיא לבני אשר"<ref name=":3" />, שענינו הוא – "והוא יתן מעדני מלך"{{הערה|ויחי מט, כ.}}: כאו"א מישראל מתברך – עוד ברגעים האחרונים של הגלות – ב"מעדני מלך", ענין התענוג ("ויהי '''נועם'''"), ו"מעדני '''מלך'''"{{הערה|ולהעיר ש"מלך" בגימטריא צ'.}} דוקא – שלימות התענוג{{הערה|ראה סה"ש תשמ"ז – [[ברכת י"א ניסן תשמ"ז - מוגה|ברכת י"א ניסן ס"א]].}}, הן בגשמיות והן ברוחניות, כולל – "מעדני מלך" בעבודת ה', המשכת תענוג גם בסדר ושלימות העבודה דמלך ר"ת "מוח לב כבד"{{הערה|ראה ניצוצי אורות וניצוצי זהר לזח"ב קנג, א. וש"נ.}}, מוח שליט על הלב{{הערה|זח"ג רכד, סע"א. וראה תניא פי"ב (יז, רע"א). פי"ז (כג, א). פ"ל (לח, ב). פנ"א (עא, סע"א).}}, ואח"כ ה"ז נמשך בכבד (מקור הדם{{הערה|ראה ע"ח שער המוחין (ש"כ) פ"ה.}}, "הדם הוא הנפש"{{הערה|פ' ראה יב, כג.}}), כך שישנו שלימות ציור ומצב האדם – שגם בזה נפעלת תוספת ברכה, מהמשכת התענוג ("מעדני מלך").

ובטח ימשיכו להוסיף בלימוד התורה ובפרט פנימיות התורה – וגם בקיום המצות בהידור – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ובזה גופא – מוסיפים יותר ויותר, "ילכו מחיל אל חיל"{{הערה|לשון הכתוב – [[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].}}, שמבלי הבט על ההנהגה עד עתה באופן ד"נס", ו"ארים נסי", מורם לגבי הנהגתו הנסית הרגילה שלפנ"ז, ה"ה עולה מעלה מעלה באופן ד"נפלאות" שבתורה ("גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"{{הערה|[[תהלים פרק קי"ט|תהלים קיט, יח]]. וראה שער האמונה פ"ס.}}), עד "נפלאות אראנו", ויתירה מזו – "אראנו נפלאות", שישנו לימוד התורה באופן של ראי'{{הערה|ראה [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] יז, ב: "וזהו פי' אראנו נפלאות, אראנו דייקא בבחי' ראי' ממש . . שהשגתו (דהאריז"ל) הי' בבחי' ראי' כו'". וראה גם שער האמונה שם.}}, עד ראי' באלקות, בנותן התורה (והיו עיניך רואות את מוריך), וזה מביא את הגילוי ד"נפלאות" בתורה.

ונפעל (בדוגמת (אבל בעלי' ובהוספה לגבי) כפי שהי' בעת השראת השכינה במשכן) "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם"{{הערה|פרשתנו שם, כד.}} – גילוי אלקות באופן של ראי', עד שזה מוציא מהם רינה<ref name=":4">להעיר דרנה הוא בפה (זח"ג ח, ב. ושם – ביחס לשמחה שבלב) – ראה לעיל ס"ז*.{{ש}}'''*) וראה לקו"ת שבהערה 65: ועיין בזח"א ויצא (קמח, ב) בענין ההפרש בין שיר הלוים לבחי' וחסידיך''' ירננו '''דכהנים שהיא בחי' עליונה יותר. ועד"ז יובן מעלת בחי' שיר על בחי' מזמור.'''}}, וגילוי כזה שגבוה יותר מפנימיות (עד ש"'''ויפלו''' על פניהם").