שיחת יום ב' דראש השנה תשנ"ב - התוועדויות: הבדלים בין גרסאות בדף

==שיחת* יום ב' דראש השנה (בסעודה) ה'תשנ"ב ==

– ולהעיר שגם יום ההילולא של הצ"צ הוא ביום אח"ד (י"ג), שבזה מודגשת השייכות המיוחדת שבין אדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש, שיום ההילולא שלהם באח"ד, ובלשון הכתוב{{הערה|איוב מא, ח.}}: "אחד באחד יגשו". ויתירה מזה, ש"אחד באחד" (סתם) יש לפרש בב' אופנים: (א) הצ"צ (אחד הראשון) עם המהר"ש (אחד השני), (ב) המהר"ש (אחד הראשון) עם הצ"צ (אחד השני). ולהוסיף, שהדגשת השייכות שביניהם היתה גם (ובעיקר) בחיי הצ"צ, כידוע היחס המיוחד של אדמו"ר הצ"צ לאדמו"ר מהר"ש יותר משאר בניו. ויש לומר, שכיון שהועידו למלא מקומו בנשיאות (באם ח"ו תתעכב הגאולה ויצטרך להיות הענין ד"אל עפר תשוב"{{הערה|בראשית ג, יט.}}), לכן נתן לו יחס מיוחד, ע"ד ובדוגמת ענין המשיחה לבטל המחלוקת (שהרי "אין מושחין מלך בן מלך אא"כ היתה שם מחלוקת"{{הערה|רמב"ם הל' מלכים ספ"א.}}) –

ההכנה לתק"ש היא באמירת הפסוקים שלפני התקיעות על ידי התוקע וכל הקהל אחריו, שסיומם וחותמם בפסוק{{הערה|[[תהלים פרק מ"ז|תהלים מז, ו]].}} "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר", שהו"ע עליית המלכות (שם אלקים), שזהו תוכן העבודה דתק"ש{{הערה|ראה סידור (עם דא"ח) שער ר"ה רלה, א ואילך. ובכ"מ.}}.  

[ובהמשך לזה באים גם עניני התפלה שלאח"ז – "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", "ותחזינה" דייקא, בתוספת וא"ו, שמהפך העתיד '''לעבר'''{{הערה|ראה פרש"י ר"פ נח. ועוד.}}. ועל זה באה ההודאה להקב"ה – "מודים אנחנו לך" (הן על ידי הש"ץ, והן על ידי כל הקהל במודים דרבנן), כולל גם ההודאה ד"וכל החיים יודוך סלה", כיון שנתקיימה גם הבקשה "וכתוב (בתוספת וא"ו שמהפך העתיד לעבר) לחיים טובים כל בני בריתך", חיים טובים דהגאולה האמיתית והשלימה שבה תהי' "ברית{{הערה|ירמי' לא, ל.}} חדשה"{{הערה|ועד"ז "תורה חדשה מאתי תצא" (ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג).}} בין הקב"ה ובנ"י ("בני בריתך"), ועד לסיום וחותם התפלה באמירת "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך"{{הערה|[[תהלים פרק ק"מ|תהלים קמ, יד]].}}, שלאח"ז תוקעין עוד ל' קולות (ע"ד תקיעות דמיושב), "ואחר כך נפטרים '''לבתיהם''' לשלום"{{הערה|סידור אדה"ז לאחרי תפלת מוסף דר"ה.}} – לביתו האמיתי דכאו"א מישראל, בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בבית המקדש ובקדש הקדשים{{הערה|וכולל גם ההליכה מביהמ"ק לבתיהם הפרטיים דכאו"א מישראל, "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", בכל ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו – כדאיתא במדרש (יל"ש ישעי' רמז תקג) "איך באים בראש חודש ובשבת ("והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו") '''מסוף העולם''', אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים . . והן טוענים אותם לבתיהם".}}].  

ועד שבאים להתקיעה גדולה שבסיום וחותם יוהכ"פ (כידוע ש"יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו גו'"{{הערה|הושע ו, ב.}} קאי על ב' הימים דר"ה ויוהכ"פ{{הערה|ראה לקו"ת דרושי ר"ה סג, סע"ב. ובכ"מ.}}) – שלאחרי אמירת "הוי' הוא האלקים" ז"פ{{הערה|לאחרי אמירת "שמע ישראל" פ"א, ו"ברוך שם" ג"פ.}}, שקאי על ז' העליות דספירת המלכות לעתיק{{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שמט. וש"נ.}} (גמר ושלימות הענין ד"עלה אלקים בתרועה הוי' בקול שופר"), תוקעים תקיעה גדולה, ומכריזים '''"לשנה הבאה בירושלים"''' (שפירושו{{הערה|כידוע פירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לאמירת "לשנה הבאה בירושלים" בליל הסדר (סה"ש תש"ה ריש ע' 83), ועד"ז בסיום וחותם יוהכ"פ.}} שתיכף ומיד באה הגאולה, ובמילא יהי' "לשנה הבאה בירושלים"), שתקיעה זו היא מעין ודוגמא והכנה ל"תקע בשופר גדול לחרותנו".  

ולהעיר, שיש זמנים שבהם מותר וצריך להסתכל בפני רבו, כלומר, לא זו בלבד שראיית פני רבו אינה מזיקה, אלא אדרבה, שמועילה כו' – כמאמר רבי{{הערה|עירובין יג, ב.}} "האי דמחדדא מחבראי דחזיתי' לר' מאיר מאחורי', ואילו חזיתי' מקמי' הוה מחדדנא טפי, דכתיב{{הערה|ישעי' ל, כ.}} והיו עיניך רואות את מוריך".  

ובמיוחד בשנה זו, ה'תשנ"ב – שד' אותיות ראשונות דמספר השנה הם ר"ת "'''הי' תהא שנת נפלאות'''", שרומז על ה"נפלאות" דהגאולה האמיתית והשלימה, עלי' נאמר{{הערה|מיכה ז, טו.}} "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ואות החמישית (ששייכת לגאולה החמישית), אות בי"ת, היא ר"ת "'''בכל'''"{{הערה|וגם ר"ת '''בינה''' – השלימות שניתוסף בבינה גם לגבי חכמה (ראי', "אראנו"), כולל גם הענין דחכם בבינה והבן בחכמה (ספר יצירה פ"א מ"ד. וראה סה"מ תרנ"ט ס"ע עג ואילך. וש"נ).}}, "בכל מכל כל", כמ"ש באברהם יצחק ויעקב{{הערה|ראה ב"ב טז, סע"ב ואילך.}}, שבזה מודגשת השייכות לתק"ש, ש"אחידן תרווייהו (יעקב ואברהם) בי' ביצחק"{{הערה|זח"ג ק, רע"א. וראה סידור (עם דא"ח) שער התקיעות רמו, סע"ד ואילך. ובכ"מ.}}, היינו, שבין ג' האבות יצחק הוא העיקר, ודוגמתו בהגאולה האמיתית והשלימה שאז יאמרו '''ליצחק''' דוקא "כי אתה אבינו"{{הערה|שבת פט, ב.}}.  

ועד לסיומה בברכת המזון: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"{{הערה|עקב ח, יו"ד.}} – לאחרי שכל בנ"י באים לארצנו הקדושה, "כל יושבי' עלי'"{{הערה|ערכין לב, סע"ב.}}, שאז מקיימים כל המצוות בשלימות (גם מצות יובל{{הערה|להעיר מהשקו"ט בנוגע למנין דשמיטין ויובלות בביאת משיח צדקנו בהמשך להמנין שלפנ"ז.}}).  

וכיון שאז יבטל הצום ויהפך לששון ולשמחה, כפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' תעניות בסופן.}} "כל הצומות האלה עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר{{הערה|זכרי' שם.}} כה אמר ה' גו' צום השביעי גו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים (כי) והאמת והשלום אהבו" – הרי, בהמשך ובשייכות לסעודה זו, יש להכין '''סעודה גדולה ביותר''' ("כסעודת שלמה{{הערה|ובפרט ע"פ האמור שצום גדלי' קשור עם מלכות בית דוד.}} בשעתו"{{הערה|לשון חז"ל – ב"מ רפ"ז. ועוד.}}, כש"וישב שלמה על כסא ה'"{{הערה|דה"א כט, כג. וראה פרש"י ב"מ שם.}}) עבור שלישי בתשרי{{הערה|ולהעיר, שנמצאים עתה יהודים שהגיעו להתוועדות זו לאחרי שכבר עשו הבדלה, ובמילא, יכולים הם להתחיל להכין בהכנה לסעודה דשלישי בתשרי גם עבור אלה שאצלם עדיין יו"ט.}}.  

ובפשטות – שתיכף ומיד ממש מתקיימת הבקשה "תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותנו", שמארבע כנפות הארץ נגאלים ומתקבצים כל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"{{הערה|בא יו"ד, ט.}}, ו"כספם וזהבם אתם"{{הערה|ישעי' ס, ט.}}, "שלל רב" (כמ"ש בהפסוקים שלפני תקיעות "כמוצא שלל רב"){{הערה|[[תהלים פרק קי"ט|תהלים קיט, קסב]].}}, הן בגשמיות והן ברוחניות, כל עניני העבודה שמיוסדים על אהבה ויראה (כסף וזהב){{הערה|ראה [[תורה אור וישב|תו"א ר"פ וישב]]. ובכ"מ.}}, וכן שרשם בדעת (מקור המדות{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ג'|תניא ספ"ג]].}}), כולל גם השלימות ד"מלאה הארץ דעה את ה'"{{הערה|ישעי' יא, ט.}}.   

ויה"ר שבעמדנו בר"ה שחל ביום ב' (ב' ד"'''ב'''ש"ז"), לפני חשון וכסלו ששניהם שלמים (ש' ד"ב'''ש'''"ז"), ועאכו"כ לפני חג הפסח שחל בשבת (ז' ד"בש"'''ז'''") – תהי' כבר השלימות ד"יום שכולו שבת{{הערה|ואז תהי' תק"ש גם ביו"ט של ר"ה שחל בשבת, שהרי לעתיד לבוא יתבטלו כל הגזירות כו' שנתחדשו בזמן בית שני (ראה לקו"ת דרושי ר"ה נז, ג. ובכ"מ).}} ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.}}, ובמילא יהי' קיום המצוה ד"שבע שבתות תמימות תהיינה"{{הערה|אמור כג, טו.}} (תמימות כששת ימי בראשית) בתכלית השלימות, על ידי הקרבת העומר ממחרת הפסח והקרבת שתי הלחם בחג השבועות{{הערה|ראה קונטרס "אימתי הן תמימות" (התוועדויות תנש"א ח"ג ע' 89 ואילך. סה"ש תנש"א ח"א ע' 447 ואילך).}}.