דבר מלכות/צו: הבדלים בין גרסאות בדף

ניסן הוא מלשון נס{{הערה|ראה מדרש לקח טוב עה"פ בא יב, ב: ניסן שבו נעשו נסים לישראל.}}, ויתירה מזו: ניסן (בשני נוני"ן) מורה על "נסי נסים"{{הערה|ראה ברכות נז, רע"א ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א שם.}} – הנסים והנפלאות שהקב"ה עשה עם בנ"י בחודש זה בהוציאם ממצרים, שמסמלים את ההנהגה הנסית, המיוחדת של חודש זה. וענין זה (של נסי נסים) בא יותר לידי ביטוי בשבת שלפני פסח (שמיני' מתברך{{הערה|זח"ג סג, ב. פח, א.}} חג הפסח{{הערה|דאף שיום ראשון דחג הפסח חל (בשנה זו) ביום '''השבת''', הרי גם שבת מקבלת (תוספת) ברכה (נוסף להברכה שיש בה מצ"ע) משבת שלפני זה, שמיני' מתברך כולהו יומין, גם יום השביעי, כמובן מתוכן הענין בזהר שם, שמיני' מתברך כולהו יומין בברכת המן, והרי הברכה על יום הששי כולל "לחם משנה" גם על יום השבת (בשלח טז, ה. כב). וראה גם שיחת ש"פ בא (והתוועדויות שלאח"ז) תשד"מ.}}), הנקרא "שבת הגדול" "לפי שנעשה בו '''נס גדול'''"{{הערה|תוד"ה ואותו – שבת פז, ב בשם מדרש (ראה דעת זקנים מבעה"ת בא יב, ג). טור ושו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח ר"ס תל.}}, הנס של "למכה מצרים בבכוריהם"{{הערה|[[תהלים פרק קל"ו|תהלים קלו, י]]. וראה מדרש תהלים שם. רש"י ומצו"ד שם.}} (כפי שמבאר אדה"ז בשו"ע שלו באריכות{{הערה|שם. וכ"ה בתוס' שם. – ובטור מבאר תוכן הנס באו"א. וראה לקו"ש חי"ב ע' 33 ואילך בהערות.}}), "וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת וקראוהו שבת הגדול". ויתירה מזו: "בשבת הגדול היתה '''התחלת הגאולה והנסים'''"{{הערה|שו"ע אדה"ז שם ס"ב.}} של יציאת מצרים (שלכן אומרים בשבת זה "עבדים היינו וכו'"{{הערה|שם, מרמ"א שם ס"א.}}).

ד. ויובן זה ע"י ביאור תוכן הענין והחידוש ד'''משה''' (שהוא בדוגמת החידוש של ענין הגאולה, ולכן באה הגאולה דוקא ע"י משה) – כפי שמתבטא בספר תהלים מזמור צדי"ק (שמתחילים לומר בימים אלו{{הערה|ע"פ המנהג לומר בכל יום הקרפיטל תהלים המתאים לשנות חייו (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס ב"קובץ מכתבים" שבסו"ס תהלים אהל יוסף יצחק (ע' 214). אגרות־קודש שלו ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שמא) – מתחילים בי"א ניסן שנה זו אמירת מזמור צדי"ק שבתהלים.}}), שמתחיל "תפלה למשה איש האלקים", ומסיים "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".

ולהוסיף: "תפלה למשה" הוא חלק מתפלת שבת. ועפ"ז מובן, שלתפילה זו יש שייכות מיוחדת עם שבת{{הערה|ויומתק בזה שעיקר העבודה דשבת היא עבודת התפלה (ראה ירושלמי שבת פט"ו ה"ג. ספר היראה לר"י אות שיט. הובא ונתבאר בתו"א קיג, א. לקו"ת צו יא, ד. סידור עם דא"ח רצז, ד. ועוד). ובפרט תפלת משה – שחוזרין אליו האלף אורות בשבת (וזהו "ישמח משה במתנת חלקו" (סידור האריז"ל במקומו. פע"ח שער השבת פ"ח)). ומבואר בכ"מ השייכות דתפלה למשה לתפלת שבת – ראה אוה"ת ויצא תתמב ב ואילך. ד"ה תפלה למשה תר"ס. ועוד.}}. ובפרט ש"מזמור שיר '''ליום''' '''השבת'''"{{הערה|[[תהלים פרק צ"ב|תהלים מזמור צב]].}} הוא חלק מתפלת משה (מי"א המזמורים שאמר משה), עד ש"בא{{הערה|ב"ר ספכ"ב ובמ"כ שם.}} משה וחדשו על שמו מזמור שיר ליום השבת (ר"ת למשה)"{{הערה|וראה פע"ח שם: וכשתאמר מזמור שיר ליום השבת תכוין בר"ת שהם למשה.}}.

ויש לומר השייכות: עה"פ "מזמור שיר ליום השבת" אומרים חז"ל{{הערה|מדרש תהלים שם. יל"ש עה"פ (בשלח טז, כט) ראו כי ה' נתן לכם השבת (רמז רסא).}} "עיסקא דשבתא '''כפול'''". ומבואר בכ"מ{{הערה|[[לקוטי תורה בשלח|לקו"ת בשלח]] ב, ג. יהל אור ריש ע' תרכט. שם בהשמטות ע' תשכד ואילך. ד"ה לך לך תרכ"ז. תר"ל. ובכ"מ. וראה [[מאמר אלה תולדות נח תנש"א - מוגה|ד"ה אלה תולדות נח תנש"א]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' מז ואילך).}}, שהכפל הוא שתי הדרגות (שתי שבתות<ref name=":0">ראה [[מאמר אלה תולדות נח תנש"א - מוגה|ד"ה אלה תולדות גו' הנ"ל]] בתחלתו. וש"נ.}}) בכל שבת – מעלי שבתא ויומא דשבתא{{הערה|זח"א (בהקדמה) ה, ב. ח"ב קלח, א.}}, מנוחה בערך ליגיעה, ומנוחה בעצם{{הערה|ראה אוה"ת נח נז, ב ואילך. ד"ה תפלה למשה תר"ס. ועוד.}}, ע"ד החילוק בין שם אלקים (אלקות בערך הבריאה) ושם הוי' (אלקות שלמעלה מהבריאה); ובשבת באים שניהם יחדיו, כפול. וי"ל שזהו ע"ד הכפל בתחלת המזמור – "(תפלה ל)משה" (הוי') ו"איש האלקים", ובסיום המזמור – "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", שנועם היא הדרגא דשבת<ref name=":1">ראה מאמרי אדהאמ"צ תצוה ע' ת ואילך.}} (וע"ד ענין עשיית המשכן<ref name=":1" />) – "ומעשה ידינו כוננה עלינו", "ומעשה ידינו כוננהו", הן מנוחה בערך ליגיעה דמעשה ידינו, והן מנוחה בעצם (עלינו). ובכללות יותר: כוננהו ב"מעשה ידינו" דימי החול ("ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך"{{הערה|יתרו כ, ט.}}), "ומעשה ידינו כוננה '''עלינו'''" ביום השבת, כש"כל{{הערה|פרש"י יתרו שם, ממכילתא שם. טושו"ע או"ח סש"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם סכ"א.}} מלאכתך עשוי'"{{הערה|ולהעיר מפי' הראב"ע עה"פ: "טעם כוננה עלינו – לתקן סבות ועלילות שלא יהי' טורח להם ועמל בכל מעשיהם, וטעם כוננהו – שיהיו שלם, ע"ד אם ה' לא יבנה בית ([[תהלים פרק קכ"ז|תהלים קכז, א]])".}}.

השלימות המלאה בחזקה דשלשה (פעמים) גופא היא – '''תשעים''', שהוא שלש פעמים שלשים, שלש פעמים שלש פעמים עשר: השלימות דכל מספר היא כאשר הוא כלול מעשר, כיון שעשר הוא שלימות המספר{{הערה|ראב"ע שמות ג, טו. פרדס שער ב פ"ב.}}, שמורה על שלימות הענין [ולכן תהי' הגאולה העתידה – גאולה נצחית – קשורה עם מספר עשרה: "עלי עשור"{{הערה|[[תהלים פרק צ"ב|תהלים צב, ד]]. ערכין יג, ב. וש"נ.}} וכו'{{הערה|ראה מכילתא בשלח טו, א. וש"נ (שירה העשירית). תנחומא (באבער) תשא ח. ועוד (מנין העשירי). רמב"ם הל' פרה אדומה ספ"ג (פרה העשירית). ועוד.}}]. ועפ"ז – שלשים (עשר פעמים שלש) הוא שלימות בחזקה (שלימות יותר משלש, שש, תשע וכיו"ב); ותשעים (שלש פעמים שלשים) הוא השלימות '''המלאה''' בחזקה.

הקב"ה ברא את האדם והעולם באופן שישנם שני צדדים ("זה לעומת זה"<ref name=":2">קהלת ז, יד. וראה [[לקוטי אמרים פרק ו'|תניא רפ"ו]].}}): צד הקדושה והצד שכנגד, יצר הטוב (בצד ימין, חלל הימני<ref name=":3">[[לקוטי אמרים פרק ט'|תניא רפ"ט]].}}) ויצר הרע (בצד שמאל<ref name=":3" />). כיון ש"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"{{הערה|ברכה לג, ד.}} לכאו"א מישראל, מובן א"כ ש"צדי" – הצד שלי (הצד דבנ"י) – הוא תורה ומצוות, פסקי דיני התורה איך צריך יהודי להתנהג בעולם (משא"כ לצד שכנגד אין שום שייכות אליו, ועאכו"כ שאין זה הצד שלו).

ועפ"ז יכולה להתעורר השאלה (אפילו בנוגע לדבר של רשות, אפילו לא הצד שכנגד): כיצד יכול יהודי לצאת ולהפוך את ה(חפצא ד)עולם והאנשים בעולם, שהם – מצד ענינם הם – יתנהגו ע"פ הוראות ופס"ד התורה (עד "לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח"<ref name=":4">רמב"ם הל' מלכים פ"ח ה"י.}}) – הוא הרי "נוגע בדבר" בזה, כיון שתורה '''תלוי' בישראל''' וניתנה '''בשביל ישראל''' (ולכן מחשבתן של ישראל קדמה לתורה{{הערה|ראה תדבא"ר פי"ד ופל"א. ב"ר פ"א, ד.}}), כמ"ש בתורה "צו את בני ישראל", "דבר אל בנ"י" (וכיו"ב), והחיות של יהודי תלוי' בתורה (היא חיינו ואורך ימינו{{הערה|נוסח ברכת אהבת עולם דתפלת ערבית – ע"פ לשון הכתוב (נצבים ל, כ) "כי הוא חייך ואורך ימיך".}}) – והשאלה: בהיותו "נוגע בדבר", כיצד יכול '''הוא''' לפעול ולעשות דירה לו ית' '''בתחתונים'''{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא שם]].}}, '''מצד ענינם הם?!'''

אבל מוסיפים יו"ד ל"צד", כיון שהכוונה בזה היא – "ובחרת בחיים", שיבחר שצד ימין יהי' "צדי", הצד שלו{{הערה|וראה ס' ברוך שאמר שם, ש"צד"י", צד י', פירושו – צד ימין, ע"ש היו"ד שבצד ימין של הנ' באות צ'.}} [ואז – כשהוא בוחר לציית לנפש האלקית – הרי "הקב"ה עוזרו"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק י"ג|תניא שם]]. וראה סוכה נב, ב. קידושין ל, ב.}}, "כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו"{{הערה|[[תהלים פרק ק"ט|תהלים קט, לא]].}}].

ה"ז צריך לעורר אצל יהודי עוד יותר רצון וכחות לעשות את עבודתו באופן דנס, עד נסי נסים – אין זה מספיק שיתעלה ממצבו עד עתה בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור, אלא צריך להתעלות בכ"ז מעלה מעלה, "ילכו מחיל אל חיל"{{הערה|לשון הכתוב – [[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].}}, עד שמגיע ל"נס גדול" האמיתי הקשור עם "גדול הוי' ומהולל מאד"{{הערה|[[תהלים פרק מ"ח|תהלים מח, ב]].}}.

ומשה נותן כח לכאו"א מישראל – בפרט ע"י בחי' משה שבו (המשפיעה על עבודתו בפועל) – '''שיגלה''' בעצמו את ה"צדיק" שבו, "ועמך כולם צדיקים"{{הערה|ישעי' ס, כא.}}, כפי שהוא קשור עם "צדיק ה' בכל דרכיו"{{הערה|[[תהלים פרק קמ"ה|תהלים קמה, יז]].}}, ועי"ז – לעשות בשלימות את עבודתו של "צד"י", להתמסר לגמרי לצד התורה, כך שזה נעשה "צדי" לגמרי (כך שאין שום מקום לקס"ד של צד נוסף), הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע להשפעה על יהודים אחרים, בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, וגם – להשפיע גם על אוה"ע בנוגע לשבע המצוות שלהם<ref name=":4" />,