שיחת ואתחנן תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}

ובנדו"ד, ששבת נחמו, ע"ש התחלת ההפטרה "נחמו נחמו עמי"{{הערה|ישעי' מ, א.}}, התחלת וראש (שכולל כל פרטי הענינים ד)"שבע דנחמתא" – שייך לפרשת ואתחנן ("נחמו לואתחנן"{{הערה|טושו"ע שם. וראה לקו"ש שם.}}) שקורין לעולם בשבת שאחר תשעה באב.

ב. אבל, בפרשת ואתחנן מודגש גם (ובעיקר) שבקשת משה להכנס לארץ '''לא נתקיימה''', כמפורש בקרא{{הערה|ג, כו ואילך.}} "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי", ועד ש"ויאמר ה' אלי גו' אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה גו' כי לא תעבור את הירדן הזה וצו את יהושע גו' והוא ינחיל אותם את הארץ גו'"{{הערה|וחוזר וכופל בהמשך הפרשה – "וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן וגו'" (ד, כא).}}, היינו, שבפרשת ואתחנן מודגש שבפועל היתה הכניסה לארץ (לא ע"י משה, אלא) ע"י יהושע, שלאח"ז הי' '''חורבן וגלות''' (וכמ"ש בהמשך הפרשה{{הערה|ד, כה.}} "כי תוליד בנים וגו'" – הקריאה דתשעה באב{{הערה|רמ"א או"ח סתקנ"ט.}}).

שייכותה של ההפטרה לענין הגאולה היא (נוסף על כללות ענין ה"נחמה", "נחמו") גם מצד ענין '''הכפל''' ("נחמה '''בכפלים'''"{{הערה|נוסף לכך שבנדו"ד גם הכפל עצמו הוא בענין הנחמה.}}) – כידוע ש"כפל" שייך ומורה על ענין הגאולה, כדאיתא במדרש{{הערה|יל"ש ר"פ לך לך (רמז סד). פרדר"א פמ"ח. וראה גם במדב"ר פי"ח, כא. תנחומא קרח יב.}} "חמש אותיות '''נכפלו''' וכולם לשון '''גאולה''', כ"ך שבו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר{{הערה|ר"פ לך לך.}} לך לך מארצך, מ"ם כו', נ"ן כו', פ"ף בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר{{הערה|שמות ג, טז.}} פקד פקדתי, צ"ץ בו עתיד הקב"ה לגאול לישראל{{הערה|ובפרדר"א הנ"ל מוסיף: "ולומר להם צמח צמחתי לכם" (ומשמיט "בסוף מלכות רביעית").}} בסוף מלכות רביעית שנאמר{{הערה|זכרי' ו, יב.}} איש צמח שמו ומתחתיו יצמח"{{הערה|ובפרדר"א מוסיף סיומא דקרא: "ובנה את היכל ה'". ובבמדב"ר ותנחומא מוסיף: "זה משיח, ו(כן הוא) אומר והקימותי לדוד צמח צדיק (ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ)".}}.

ויש לומר, שהשייכות ד"כפל" לגאולה מרומזת גם בלשון הכתוב{{הערה|איוב יא, ו.}} "כפלים לתושי'" – "תושי'" גם מלשון '''ישועה''' (גאולה).

[ויומתק יותר ע"פ דברי המדרש{{הערה|יל"ש ישעי' רמז תמג.}} "הולכים כולם (האבות והנביאים ששלחם הקב"ה לנחם את כנס"י) לפני הקב"ה ואומרים רבש"ע אינה מקבלת ממנו תנחומין, שנאמר{{הערה|ישעי' נד, יא.}} עני' סוערה לא נוחמה, א"ל הקב"ה אני ואתם נלך וננחמנה, הוי נחמו נחמו עמי, נחמוה נחמוה עמי (עי"ן בחיריק (במקום פתח), שפירושו עמדי), אין ראוי לילך אלא '''אני בעצמי'''"{{הערה|ועפ"ז י"ל שב"נחמו נחמו עמי" נכללים כל ה"שבע דנחמתא":ידוע הביאור בסדר ד"שבע דנחמתא", שבתחלה "הקב"ה אומר לנביאים נחמו נחמו עמי", ולאחר שכנס"י משיבה "ותאמר ציון עזבני ה'", "איני מתפייסת מנחמת הנביאים", ו"הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקב"ה הנה כנס"י לא נתפייסה בתנחומין שלנו", "עני' סוערה לא נוחמה", אזי "חוזר הקב"ה ואומר אנכי אנכי הוא מנחמכם וכו'" (אבודרהם בסדר פרשיות וההפטרות – בשם המדרש)*.{{ש}}וענין זה (הנחמה ע"י הקב"ה שבהמשך וסיום ה"שבע דנחמתא") מרומז בהפטרה הראשונה – "נחמו נחמו עמי", א"ת "עֵמִי" אלא "עִמִי", היינו, שהנחמה היא לא רק ע"י הנביאים, אלא גם ביחד עם הקב"ה בעצמו**.{{ש}}'''*) וי"ל שהכוונה להמדרש שבפנים.'''{{ש}}'''**) ולהעיר מאוה"ת פרשתנו (כרך ו ע' ב'רא) ש"י"ל ב"פ נחמו כנגד ב"פ אנכי".'''}} – דיש לומר, שענין זה מרומז גם '''בכפל''' ד"נחמו נחמו", שהכפל מורה על '''הבלי־גבול''' שבנחמה, כיון שהנחמה היא ע"י '''הקב"ה בעצמו''', בלי גבול האמיתי{{הערה|ראה גם סד"ה נחמו תער"ב (המשך תער"ב ח"א ע' פה): "וזהו נחמו אתם הנביאים בגילוי הנבואה שהוא גילוי האצי' כו', ויש עוד נחמה שלמעלה מזה והוא מבחי' עצמות א"ס הבל"ג, ועז"א נחמו את עמי, בחי' אנכי אנחמכם".}}].

ובפרשת ואתחנן מודגש בעיקר (תכליתה ומטרתה של ההתגלות האלקית ב)'''הקליטה במציאות התחתון''' ־'''"אתה הראת לדעת''' כי ה' הוא האלקים גו' מן השמים '''השמיעך''' את קולו גו' ועל הארץ '''הראך''' את אשו הגדולה ודבריו '''שמעת''' גו'" (פרשתנו ד, לה־לו), "'''פנים בפנים''' דיבר ה' עמכם" (ה, ד), ובסיום הענין, "את הדברים האלה '''דיבר ה' אל כל קהלכם''' בהר מתוך האש הענן והערפל גו'" (שם, יט), ו"כשמעכם את הקול מתוך החושך וההר בוער באש ותקרבון אלי גו' ותאמרו הן הראנו ה' אלקינו את כבודו וגו' ועתה למה נמות וגו' כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים גו' קרב אתה ושמע וגו'", אזי "וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר ה' אלי שמעתי גו' הטיבו כל אשר דברו" (שם, כ־כה).}}.

אבל, כיון שבפרשת ואתחנן לא נזכר כלל הענין דשבירת הלוחות ולוחות שניות (כי אם בפרשת עקב שלאח"ז{{הערה|ט, ט ואילך.}}, אף שמצד סדר הדברים מתאים יותר שפרטי הענינים דשבירת הלוחות יבואו בהמשך לכללות הסיפור דמעמד הר סיני עד לנתינת הלוחות שבפרשת ואתחנן), יש לומר, שהכפל דעשה"ד בפרשת ואתחנן מדגיש בעיקר '''הבלי־גבול''' דתורה{{הערה|ועד"ז י"ל בנוגע להכפל ד"משנה תורה" שמורה על הבלי־גבול דתורה. ועפ"ז יומתק ש"משנה תורה" הוא ספר '''חמישי''' – "החמישית לפרעה", "דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין" (זח"א רי, א. וראה לקו"ת ס"פ פינחס), '''בלי גבול'''.}}.

וזוהי השייכות דפרשת ואתחנן להכפל דהגאולה האמיתית והשלימה (התוכן ד"נחמו נחמו", "נחמה בכפלים") – כיון שהבלי־גבול שבתורה לאמיתתו ובשלימותו יתגלה לעתיד לבוא ב"תורה{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.}} חדשה (ש)מאתי תצא"{{הערה|ולהעיר, שהריבוי דתורה באופן ד"כפלים לתושי'" ניתוסף בלוחות שניות (ראה שמו"ר רפמ"ו), אבל הריבוי באופן של בלי־גבול לאמיתתו ובשלימותו הוא ב"תורה חדשה" דלעתיד לבוא.}}.

וההסברה בזה – שכיבוש וחלוקת הארץ ע"י יהושע היא '''מצד התחתון'''{{הערה|ראה אוה"ת פרשתנו (ע' פז) שהטעם שלא נתקיימה בקשת משה הוא לפי "שמהירידות שנמשכו בגלות הארץ יהי' עלי' גדולה יותר" (וראה גם שם ע' ב'רכד).}}, כמודגש באופן הכיבוש והחלוקה במשך '''ריבוי זמן''', שבע שכבשו ושבע שחלקו{{הערה|כתובות כה, סע"א. ב"מ פט, א. זבחים קיח, ב. ועוד.}}, וגם לאח"ז (ואפילו לאחרי מות יהושע) נשארו חלקים מארץ ישראל שעדיין לא נכבשו, כמ"ש בהתחלת ספר שופטים{{הערה|א, א־ג.}} "ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל בה' לאמר מי יעלה לנו אל הכנעני להלחם בו ויאמר ה' יהודה יעלה גו' ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני והלכתי גם אני אתך בגורלך" – כיון שבירור התחתון הוא ע"י עבודה ממושכת הדורשת ריבוי זמן כו'{{הערה|להעיר מהמעלה ד"בעתה" לגבי "אחישנה" בנוגע לשלימות עבודת הבירורים (ראה בארוכה שערי אורה שער הפורים ד"ה יביאו לבוש מלכות פצ"ד ואילך).}}.

חמשה עשר בחודש מנחם־אב ("מנחם" לפני "אב") – שלימות החודש שנקרא על שמו של משיח, ש"מנחם שמו"{{הערה|סנהדרין צח, ב. ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. איכ"ר פ"א, נא.}}, ולידתו ("מזלו גובר"{{הערה|ראה ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח ובקה"ע ופני משה שם.}}) בחודש זה (בתשעה באב{{הערה|ירושלמי ואיכ"ר שם. במדב"ר פי"ג, ה (בסופו).}}, וכשמתמלאת הלבנה בחמשה עשר באב יודעים בוודאות שכבר נולד משיח{{הערה|ע"ד שמצינו בנוגע לקביעת היו"ט דחמשה עשר באב על שכלו מתי מדבר, אף שביטול הגזירה הי' כבר בתשעה באב (תענית ל, סע"ב ובפרש"י ותוס' – מאיכ"ר פתיחתא לג).}}), חודש שמזלו ארי', שבו "יבוא ארי' כו' ויבנה אריאל"{{הערה|יל"ש ירמי' בתחלתו (רמז רנט)..}}.

בהענין ד"קיימא סיהרא באשלמותא" (חמשה עשר בחודש) – ששלימות הלבנה היא עי"ז שמקבלת אור השמש בשלימות, ועד לתכלית השלימות דחיבור ב' המעלות דשמשא וסיהרא לעתיד לבוא, כמ"ש{{הערה|ישעי' ל, כו.}} "והי' אור הלבנה כאור החמה גו'"{{הערה|ויש לקשר זה עם ענין הכפל: כפל האותיות שרומזות על גאולה – שאותיות כפולות הם בחי' יחוד אתוון דוכרין עם אתוון נוקבין, שזהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', יחוד סוכ"ע וממכ"ע, שעי"ז נעשית הגאולה (רד"ה לך לך תר"ל. וראה גם סד"ה נחמו עת"ר); והכפל ד"נחמו נחמו" – שהו"ע חיבור סובב וממלא, מקיף ופנימי (סד"ה נחמו עת"ר*. תער"ב)**.{{ש}}'''*) ושם: "וזהו והי' אור הלבנה כאור החמה כו'".'''{{ש}}'''**) ושם: "לעתיד יהי' המקיף בבחי' פנימי ממש . . וזהו נחמו נחמו עמי, נחמו אתם נביאי בגילוי הנבואה שהוא המשכת האו"פ, ועוד נחמו את עמי בבחי' נחמה העליונה דאנכי אנחמכם בהמשכת גילוי האו"מ שיאיר בפנימיות ממש".{{ש}}ולהעיר גם מהקשר למש"נ בפרשת ואתחנן (ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך גו'", שהאמונה שהיא בבחי' מקיף נמשכת בפנימיות בדעת (ראה לקו"ת פרשתנו ז, ג. המשך תער"ב שם – בביאור המשך ההפטרה "דברו על לב ירושלים וקראו אלי'").'''}}.

ובלשון הכתוב בפרשת השבוע{{הערה|ו, ה.}} – "בכל מאדך", "מאד שלך", שקשור עם "מאד" (בלי גבול) האמיתי{{הערה|ראה תו"א מקץ לט, ג ואילך. ובכ"מ.}},

– כולל גם ה"פלא" שמתרחש בימים אלו ממש: כינוס אנ"ש והשלוחים שיחיו במדינת רוסיא, שהתכנסו מכו"כ מקומות (גם משאר מדינות שבעולם) בעיירה ליוברוויטש, כולל גם כדי להשתטח על ציוני קודש של רבותינו נשיאינו ששם מנוחתם כבוד, וגם על הציון הק' של אאמו"ר ז"ל (שיום ההילולא שלו, עשרים באב, מתברך מיום הש"ק זה), ונוסף לזה, מתכנסים בעיר הבירה דכל המדינה, מאסקווא{{הערה|להעיר, שהמאמר וידעת היום (שמתחיל בפסוק בפרשת ואתחנן) תרנ"ז – א' המאמרים הקבועים של כ"ק אדנ"ע שהי' חוזר עליו מפעם לפעם ביחוד בשביל לטהר אויר העולם ([[היום יום כ"ח תמוז|"היום יום" כח תמוז]]. ובכ"מ) – נקרא בשם "וידעת '''מאסקווא'''".}} כדי להתייעץ ולהתדבר יחדיו ("איש את רעהו יעזורו"{{הערה|ישעי' מא, ו.}}, מתוך אהבה ואחדות, "כאיש אחד בלב אחד"{{הערה|פרש"י יתרו יט, ב.}}) ולקבל החלטות טובות להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה בכל המדינה ובכל העולם כולו, ויה"ר שיהי' הכינוס בהצלחה רבה ומופלגה, ובאופן של הוספה כפולה ומכופלת, "דמוסיף יוסיף", ועד להוספה שלמעלה ממדידה והגבלה – שמאורע זה הו"ע של "'''נפלאות'''", שאותה מדינה '''שלחמה''' נגד פעולותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (ועד"ז בנוגע לפעולותיו של בעל ההילולא דעשרים באב) בהפצת התורה והמעיינות חוצה, '''מארחת ומכבדת''' את תלמידיו ושלוחיו וההולכים בדרכיו ואורחותיו בהפצת התורה והמעיינות חוצה –

ש"נפלאות" אלו (שכבר ראו בפועל) מעוררים ומדגישים שתיכף ומיד רואים הפלא הכי גדול – גאולה האמיתית והשלימה עלי' נאמר{{הערה|מיכה ז, טו.}} "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", "נפלאות" גם בערך ליצי"מ{{הערה|ראה אוה"ת נ"ך עה"פ (ע' תפז). וש"נ.}}.

ובפרט שבשנת "נפלאות אראנו" עצמה הולכים ומתקרבים לסיומה של השנה – שנמצאים כבר לאחרי חודש העשירי (מחודש תשרי, התחלת וראש השנה), בחודש '''הי"א''', שקשור עם "אחד עשר יום מחורב"{{הערה|לשון הכתוב – דברים א, ב.}}, בחי' שלמעלה ממדידה והגבלה דעשר, דסדר השתלשלות{{הערה|ראה סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 630. וש"נ.}}.

וגם לפי מנין החדשים מחודש ניסן – שאילו זכו היתה באה הגאולה בחודש ניסן, שבו נגאלו ובו עתידין להגאל{{הערה|ר"ה יא, רע"א. שמו"ר פט"ו, יא.}}, ועכ"פ בחודש אייר, ר"ת אברהם יצחק יעקב ורחל{{הערה|מאו"א א, פד. ב"ש אה"ע סקכ"ו ס"כ.}} (ד' רגלי המרכבה{{הערה|ולהעיר, שרגל הרביעי שבמרכבה (רחל) הוא (גם) דוד (זח"א רמח, ב. ועוד) – דוד מלכא משיחא.}}) ש"מבכה{{הערה|ירמי' לא, יד.}} על בני' מאנה להנחם"{{הערה|להעיר מזח"ג כ, ב: "מאנה להנחם על בני', דלא קבלה מנייהו תנחומין, כי איננו ("ולא כתיב כי אינם"), בגין דמלכא קדישא הוה סליק לעילא ולעילא ולא אשתכח בגוה"*, שכולל גם "מאנה להנחם" ע"י הנביאים, כי אם דוקא ע"י הקב"ה בעצמו.{{ש}}'''*) וראה גם זח"ב כט, ב: "כי איננו, כי אינם מבעי לי', אלא בגין דבעלה דאיהו קול אסתלק מינה ולא אתחבר בהדה". ובלקוטי לוי"צ שם (ע' נט) מבאר ש"אסתלק מינה הוא ת"ת, ולא אתחבר בהדה הוא יסוד", ומסיים, ש"עפ"ז א"ש שגם פירוש הפשוט כי איננו שקאי על בני' ג"כ א"ש, כי בני' יוסף ובנימין הם בחי' יסוד".'''}} עד שהקב"ה מבטיחה ש"שבו בנים לגבולם"{{הערה|שם, טז.}}, ועכ"פ בחודש תמוז, חודש הגאולה – נמצאים כבר בחודש '''החמישי''', בחי' "החמישית לפרעה", "דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין"{{הערה|ראה לעיל הערה 54.}}, חודש '''מנחם'''־אב שמזלו ארי' (כנ"ל ס"ח),

ובפרטיות יותר – הוספה בלימוד התורה ("מוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה"), הן נגלה דתורה והן פנימיות התורה, כולל לימוד עין יעקב, אגדה שבתורה, ש"רוב סודות התורה גנוזין בה"{{הערה|[[אגרת הקודש סימן כ"ג|תניא אגה"ק סכ"ג]].}}, ועוד ועיקר, לימוד פנימיות התורה, כדברי האריז"ל (שיום ההילולא שלו בחמשה מנ"א) ש"בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"{{הערה|שם סכ"ו (קמב, ב).}}, ובמיוחד לאחרי שנתבארה בתורת החסידות באופן ששייך להבנה והשגה דכאו"א מישראל,

ומה טוב – שלימוד זה יהי' באופן ד"עשרה (ציבור) שיושבים (בהתיישבות וקביעות) ועוסקים (באופן של "עסק") בתורה"{{הערה|אבות פ"ג מ"ו.}}, כההוראה ד"דבר משנה" שלומדים בפרקי אבות דשבת זה – פרק שלישי, שגם רומז לגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי, שעל ידם נעשית הנחמה בכפלים על בית ראשון ובית שני.

ויש לומר, שההסתכלות בעניני הגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי ("שלשה דברים") פועלת שלימות בכל עניני העבודה שנכללים ב"שלשה דברים" – ג' הקוין דתורה עבודה וגמילות חסדים{{הערה|אבות פ"א מ"ב.}}, שקיומם ע"י ג' הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה – שהעבודה אינה באופן של התחלקות, אלא באופן של בלי גבול, ומצד העדר ההגבלה ישנה השלימות בכל הקוין{{הערה|ועד"ז בנוגע ל"סור מרע" – כהמשך המשנה "ואין אתה בא לידי עבירה" – "'''ואין אתה בא'''" דייקא, בדרך ממילא, ללא צורך להתעסק בשלילת הרע, ואפילו לא "'''לידי''' עבירה", שגם דברים שיכולים להביא לידי עבירה (כמו תאוות היתר) נעשים מושללים בדרך ממילא, מצד ההסתכלות בעניני הגאולה, מעין ודוגמת המעמד ומצב דימות המשיח, כפס"ד הרמב"ם (בסיום וחותם ספרו "משנה תורה") ש"באותו הזמן . . כל המעדנים מצויין כעפר", "כעפר" דייקא, שאין לו שום חשיבות, כיון ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".}}.

מתקיימת בקשת משה ("גואל ראשון הוא גואל אחרון"{{הערה|ראה לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך. וש"נ.}}) "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה גו' ההר הטוב הזה (זו ירושלים) והלבנון" (זה בית המקדש){{הערה|ג, כה ובפרש"י.}}, שמשה רבינו, וכל דורו, וכל בנ"י שבכל הדורות, יחד עם בנ"י שבדורנו זה, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"{{הערה|בא יו"ד, ט.}}, ונשיא דורנו בראשנו, באים ונכנסים לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש ולבית המקדש השלישי,

ובלשון חז"ל בסיום וחותם מסכת תענית (בהמשך הסוגיא ד"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב") – "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם . . וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר{{הערה|ישעי' כה, ט.}} ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".