ספר הזכרונות פרק יז: הבדלים בין גרסאות בדף

== בין קרובים ורחוקים ==

שוב בילה ברוך חג־פסח בביתו של אליעזר ראובן הנפח. אלא שהפעם שררה שם רוח שונה לגמרי. היו שם שני חתניו של אליעזר ראובן, למדנים אמתיים, אותם הביא מן הישיבה בוויטבסק. ברוך מצא איפוא בני־שיחה לדברי תורה, ושעות רבות היה עסוק בהתפלפלות עם חתני הנפח בסוגיות עמוקות בתלמוד.

כאשר בסופו של דבר התברר לקרוביו שברוך מתחמק מללון או לאכול בביתם, וכי הוא מסתפק בלחם צר, לחצו עליו שיסביר להם את פשר התנהגותו. אז מצא ברוך לנכון להסביר להם את החלטתו ליהנות מיגיע כפיו, וכי משום כך עזב אותם בשעתו ונמנע מלהודיע על מקום הימצאו. כל אותה תקופה חשש שמא לא יוכל לעמוד בפני השפעות סותרות, בהיותו צעיר וחלש. משום כך בחר להיות בנכר ולהסתיר את עצמו, כדי שקרוביו ואחרים לא יאלצוהו להזדקק לעזרת בשר ודם. ברם, עתה, לאחר שבגר, יודע הוא יפה את אשר לפניו, ונחושה החלטתו ללכת בדרך שבחר בה. שוב אינו חושש מהשפעת אחרים, ומותר לקרוביו לדעת על כך. בקשתו מהם היא רק להימנע מלהכביד עליו בשאלות וטרוניות בקשר לדרכו רצופת היסורים, אך גדושת שביעת רצון מתוך הכרה שהוא ניצב על רגליו הוא בעבודתו את ה' כנקי כפיים ובר לבב.

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]