ספר הזכרונות פרק לז: הבדלים בין גרסאות בדף

== הגט הכפוי ==

ר' טעוול שבע נחת מבנו ר' נחום, והחזיק אותו ואת רעייתו בכבוד רב. לעומתו ר' שמואל יוסף לא היה שבע רצון כלל מן הזוג, ובמיוחד מן העובדה שלמרות שעברו שנים מספר מן הנישואים עדיין לא נפקדו בפרי בטן. ר' שמואל יוסף החל, איפוא, לדרוש מבתו שתתגרש מבעלה, אך זו סירבה לשמוע על כך.

כבר מתחלת שהותו בבית הבחין ר' צדוק משה במיוחד שבדבורה, והוא נוכח לדעת שהיא צדקנית ומשכלת. זמן מה לפני שעמד לעזוב את מינסק גולל שיחה עם ר' שמואל נחום שבמהלכה הציע לפניו את הרעיון שדבורה תינשא למעבידו ר' נחום. ר' צדוק משה הניח שר' נחום יקבל ברצון את הצעת השידוך, ולכן הרשה לעצמו כבר עתה לדבר על כך עם ר' שמואל נחום. ר' שמואל נחום אמר שאין לו כל התנגדות לרעיון אלא שיש לדבר תחלה על כך עם דבורה. דבורה השיבה שאינה יכולה להביע דעה בטרם תתראה עם ר' נחום. היא ציינה את מאמר חז"ל: "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה". היא הוכיחה שהלכה זו איננה קיימת רק לגבי הגבר, כי אם גם לגבי האשה, שהרי הנימוק להלכה מבוסס על מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ("...שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: ואהבת לרעך כמוך"), ומצוה זו אינה מן המצוות שהזמן גרמן, שנשים פטורות מהן, כי אם מן המצוות שמוטלות גם על הנשים, הרי שאין מקום לדבר על השידוך בטרם יתראו.

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]