ספר הזכרונות פרק נט: הבדלים בין גרסאות בדף

== המאושר באסונו ==

אהרן שמואל היה יליד דוברומסל, הוא היה שתקן בטבעו ומסוגר. לעתים נדירות ביותר שמעו אותו מדבר בקול רם. אפילו את התפלות, שאותם גם לא ידע לומר כראוי, התפלל בלחש.

היה זה כאשר יוזף, הפריץ מקאמרי, נקלע לחתונה יהודית, ונוכח לראשונה לראות את משה בנימין, בתלבושתו הרוסית רוקד ושר כרוסי "אמיתי". הדבר מצא חן בעיני הפריץ, שלאחר שיחה אתו הזמינו להעביר מגוריו לאחוזתו ומינה אותו כמנהל כל עסקיו וכיד ימינו. הוא כינה אותו: "מושקה מוסקביל" (משה המוסקבאי).

עירוב תחומין עשה על מנת שיוכל ללכת לעיירה בשבתות וימים טובים ועל מנת שיוכלו גם לבא אליו. שם בחצר נולד גם בנו יאשע.

‏ג. "ולא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה". "ירושלים" היא יראת שמים, וההנהגה שהיא רק על פי דין תורה מחרבת היראת שמים, ולפנים משורת הדין – מחזקת היראת שמים.

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]