שיחת נח תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

והחידוש שעל ידי העבודה דנח – ש"מצא חן בעיני '''הוי''''" – שעי"ז מתגלה '''בעולם''' (שנברא על ידי (ההתלבשות ב)שם אלקים) שם הוי' '''שלמעלה מהעולם'''{{הערה|ובפרטיות יותר – לא רק שם הוי' ששייך לעולם (הפנימיות דשם אלקים), הוי' דלתתא, אלא גם שם הוי' שלמעלה מהעולם, הוי' דלעילא*.{{ש}}'''*) ועפ"ז יומתק מארז"ל שנח "עולם חדש ראה" – חידוש ממש, מצד גילוי שם הוי' שלמעלה מהעולם.'''}}, היינו, שבמציאות העולם כפי שנברא על ידי שם אלקים מתגלה שם הוי' (כמ"ש{{הערה|[[תהלים פרק קיז|תהלים קיז, ב]].}} "ואמת הוי' לעולם"), ועד שניכר בגלוי ש"הוי' הוא האלקים"{{הערה|ואתחנן ד, לה. לט. מ"א יח, לט.}}, שגם הצמצום וההסתר (אלקים) הוא לאמיתתו שם הוי', עי"ז שהגילוי דשם הוי' מתגלה וחודר במציאות העולם שנברא על ידי שם אלקים, ואז נמשכת ומתגלה דרגא נעלית יותר בשם הוי'{{הערה|ומרומז בדיוק הלשון "הוי' הוא האלקים" (ולא "אלקים הוא הוי'"), שלגבי דרגא נעלית יותר נחשב שם הוי' שבדרגא הקודמת כשם אלקים. – ובלשון הקבלה: הוי' הוא ז"א ואלקים הוא מלכות, וכשז"א (הוי') עולה בעתיק, כאלקים יחשב (לקו"ת דרושי ש"ש סה, רע"ד – ממשנת חסידים סוף מס' יומא).}} (הוי' דלעילא), ומוסיף והולך בעילוי אחר עילוי, כמבואר בענין '''ז' פעמים''' הוי' הוא האלקים שאומרים בסיום וחותם תפלת נעילה דיום הכיפורים{{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שמט. וש"נ.}}.

וב' ענינים אלו קשורים זל"ז, שקיום העולם מודגש על ידי הקשת, כמ"ש "זאת אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ" – שבזה מרומז שבמציאותו של "כל בשר אשר על הארץ" ניכר ומתגלה כח הפועל שמחי' ומהוה אותו, שזהו"ע שם הוי', מלשון מהוה, ועד לשם הוי' שלמעלה מהעולם, הי' הוה ויהי' כאחד<ref name=":2" />, שם העצם{{הערה|כס"מ הל' ע"ז פ"ב ה"ז. פרדס שי"ט. מו"נ ח"א פס"א ואילך. עיקרים מאמר ב' פכ"ח.}}, ועד לכח העצמות שבהתהוות מאין ליש, מ"מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש"{{הערה|[[אגרת הקודש סימן כ'|תניא אגה"ק ס"כ]].}}, שניכר בהיש הגשמי שמציאותו הוא היש האמיתי{{הערה|ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ בשלח מג, ג. ועוד.}}.

'''"לך לך"''' מורה על הליכה אמיתית שהיא באין־ערוך למקומו (מעמדו ומצבו) הקודם{{הערה|ראה לקו"ש ח"כ ע' 58. וש"נ.}}, ועד שעי"ז מתגלית מעלתו האמיתית, כהפי' "אשר אראך", "אראה ואגלה אותך בעצמך"{{הערה|תו"א ר"פ לך לך.}}.

והתיקון במעשה בפועל נוגע ושייך להתשובה עצמה – דאף ש"עיקר התשובה בלב"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק כ"ט|תניא פכ"ט]]. [[אגרת הקודש סימן י'|שם אגה"ק ס"י]].}}, וכהפס"ד בגמרא{{הערה|קידושין מט, ב.}} שעל ידי הרהור תשובה נעשה צדיק (ויתירה מזה: "צדיק גמור"{{הערה|אור זרוע סקי"ב.}}), ה"ז מפני שההרהור תשובה שבלב הוא באופן שכולל (בכח) ההמשך שלאח"ז עד למעשה בפועל (שהוא העיקר).

וענין זה מודגש גם בהתשובה דיום השבת, "שבת אותיות תשב"{{הערה|שם=:4|[[אגרת התשובה פרק י'|תניא אגה"ת ספ"י]].}} – שהתשובה דשבת היא תשובה עילאה<ref name=":4" /> שהיא בשמחה רבה{{הערה|[[אגרת התשובה פרק י"א|שם ספי"א]].}}, כיון שאינה באופן של התעסקות עם שלילת ותיקון הענינים הבלתי־רצויים (תשובה תתאה שזמנה לפני יום השבת), אלא באופן של התעלות לדרגא נעלית יותר{{הערה|ראה לקו"ת בלק שם: "בחול . . שם אלקים . . מסתיר . . לכן צ"ל הצעקה בתפלה לצאת מן ההסתר . . אבל בשבת כתיב ויכל אלקים . . יוצאים מבחי' ההסתר . . אין שייך צעקה, רק אדרבה, ההתענגות בה' מן הגילוי שמתגלה בשבת".}}, על ידי ההתעסקות בלימוד התורה{{הערה|"תשובה עילאה היא דיתעסק באורייתא בדחילו ורחימו" ([[אגרת התשובה פרק ח'|שם ספ"ח]]).}} (נגלה דתורה ובמיוחד פנימיות התורה{{הערה|להעיר מהנהגת האריז"ל ש"הי' מעיין ו' דרכים בהלכה כנגד ו' ימי המעשה, וא' ע"ד הסוד כנגד יום השבת" (טעמי המצוות להרח"ו פ' ואתחנן), שמזה מובן, שבימי המעשה הי' עיקר לימודו בנגלה, וביום השבת הי' עיקר לימודו בנסתר. וראה אג"ק אדמו"ר מהר"ש (ע' כו): "ביום הש"ק ב' שלישים בנסתר ושליש בנגלה".}}) בתכלית השלימות, באופן של "אתדבקות רוחא ברוחא"{{הערה|[[אגרת התשובה פרק י'|שם רפ"י]].}}, ב"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ה'|תניא פ"ה]].}}, ויתירה מזה, שכל מציאותו בטלה ומכוסה לגמרי בתורה, ע"ד ובדוגמת המעמד ומצב דלעתיד לבוא (ששייך ליום השבת, "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.}}), כמ"ש הרמב"ם בסיום וחותם ספרו{{הערה|ובהדגשה יתירה – בבואנו זה־עתה מסיום מחזור שמיני (והתחלת מחזור תשיעי) דלימוד הרמב"ם על ידי רבים מישראל.}} ש"באותו הזמן" יהי' לימוד התורה באופן ד"כמים ("אין{{הערה|ב"ק יז, א. וש"נ.}} מים אלא תורה"{{הערה|להעיר משיעור היומי ברמב"ם (הל' ת"ת פ"ג ה"ט) – "דברי תורה נמשלו כמים".}}) לים '''מכסים'''".

גם כשידע איניש בנפשי' מעמדו ומצבו שיש אצלו ענינים הצריכים תיקון, אין זה בסתירה ח"ו לעדותו של נשיא דורנו שכבר נשלמה העבודה ועומדים מוכנים לקבל פני משיח צדקנו, כי, העבודה '''דכללות בנ"י''' במשך כל הדורות שצריכה להיות בזמן הגלות כדי לבוא להשלימות דהגאולה (שתלוי' "במעשינו ועבודתינו (ד)כל זמן משך הגלות"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].}}) – '''נסתיימה ונשלמה''', ואין ביאור והסבר כלל על עיכוב הגאולה, ולכן, גם אם חסר בעבודתו של הפרט במשך הזמן שמתעכבת הגאולה מאיזו סיבה שתהי', ה"ז ענין '''פרטי''' שבודאי צריך לתקנו ולהשלימו, אבל, אין זה גורע ח"ו בגמר ושלימות "מעשינו ועבודתינו" דכלל ישראל שעומדים מוכנים להגאולה, וכיון שכן, גם התיקון והשלימות דהפרט היא בנקל יותר, ומתוך שמחה, בידעו שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה.

ובסגנון אחר: כללות בנ"י שהם "קומה אחת שלימה"{{הערה|לקו"ת ר"פ נצבים. ובכ"מ.}} נמצאים במעמד ומצב דאדם שלם בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, הן ברוחניות (רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת) והן בגשמיות, והחסרון דהפרט הוא כמו מיחוש או חולי קל וחיצוני באבר פרטי שתיקונו על ידי רפואה קלה ומהירה, כמ"ש{{הערה|[[שמות פרק כא|משפטים כא, יט]].}} "ורפא ירפא", "שניתנה רשות (וכח) לרופא לרפאות"{{הערה|ברכות ס, סע"א. וש"נ.}}, כולל ובמיוחד הרפואה שעל ידי התשובה ("גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם"{{הערה|יומא פו, סע"א.}}), ועד לשלימות הרפואה שהיא (לא רק מכאן ולהבא, אלא) עוקרת את החולי '''מלמפרע'''{{הערה|ראה צפע"נ לרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב. ועוד.}}.