דבר מלכות/בהעלותך (א): הבדלים בין גרסאות בדף

ובהקדמה: אע"פ שבבהעלותך – כבכל עניני התורה – ישנם ריבוי פירושים (ששים ריבוא פירושים{{הערה|שער הגלגולים הקדמה יז. שער רוה"ק (קח, ב). לקוטי מהרח"ו שבסוף שער מרז"ל (פז, ב).}} ע"ד הפשט, הרמז, הדרוש והסוד{{הערה|וע"פ המבואר בכתהאריז"ל שם שששים ריבוא פירושי התורה הם כנגד הששים ריבוא נשמות ישראל, יש לומר, שכל אחד מהששים ריבוא פירושים כולל ששים ריבוא פירושים פרטיים, כמו שהוא בנשמות ישראל, שכל א' מהששים ריבוא נשמות כוללת ששים ריבוא ניצוצות ([[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא פל"ז]] – מח, א).}}), הרי '''לכל לראש''' ישנו הפירוש הפשוט ע"ד הפשט (אין מקרא יוצא מידי פשוטו{{הערה|שבת סג, א. וש"נ.}}), השייך לכאו"א מישראל ולכלל ישראל, האנשים הנשים והטף.

"בהעלותך את הנרות" בכלל מבטא את העבודה הכללית של יהודי לשמש את קונו{{הערה|ע"פ ל' חז"ל – משנה וברייתא סוף קידושין.}}: העבודה{{הערה|בהבא להלן, ראה לקו"ת ריש פרשתנו (כט, ג ואילך). ובכ"מ. וראה גם שיחת [[שיחת בהעלותך תשמ"ח - מוגה|ש"פ בהעלותך תשמ"ח]] (סה"ש ח"ב ע' 482). [[שיחת בהעלותך תשמ"ט - מוגה|תשמ"ט]] (סה"ש ח"ב ע' 523 ואילך). [[שיחת בהעלותך תש"נ - מוגה|תש"נ]] (סה"ש ח"ב ע' 5־504).}} ד"הדלקת" ה"נר ה' נשמת אדם"{{הערה|משלי כ, כז.}} בהאור ד"נר מצוה ותורה אור"<ref name=":2" />, ועי"ז תאיר באורה, ותאיר את כל מציאותו, גופו וחלקו בעולם – "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו"{{הערה|שם=:3|[[משנה/אבות פרק ב#משנה יב|אבות פ"ב מי"ב]] (שלומדים בשבת זה). משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז שם סקנ"ו ס"ב.}}, ותאיר גם את האנשים סביבו, עד – הארת כל העולם כולו (ממנה אורה יוצאה לכל העולם{{הערה|ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. רש"י כת"י מנחות פו, ב (ד"ה ואטומים).}}) – עם "נר מצוה ותורה אור", וכזה אור שמקשר – מצוה מלשון צוותא וחיבור{{הערה|לקו"ת בחוקותי מה, ג. ובכ"מ – נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ג ע' עב הערה 55.}} – את העולם הגשמי עם הקב"ה (כביכול), באופן שהעולם נעשה – בלשון הידוע{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]].}} – דירה לו יתברך בתחתונים, "מנורה מאירה" שדולקת ומאירה באור אלקי.

וכן הוא גם בעבודת השם: אע"פ שהקב"ה נותן כחות ליהודי לעשות עבודתו ("הקב"ה עוזרו"{{הערה|סוכה נב, ב. קידושין ל, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק י"ג|תניא פי"ג]] (יח, א).}}) ב"נר מצוה ותורה אור" [נוסף על כך שהוא עשה ו"הדליק" את ה"נר '''ה'<nowiki/>''' נשמת אדם", והורידה למטה], וכמו"כ מקבל יהודי כחות מאהרן הכהן (רועה ישראל) שמדליק את "נר ה'" למטה, וגם כחות מהוריו ומחנכיו, ומאנשים אחרים סביבו (ובלשון הכתוב{{הערה|ישעי' מא, ו.}} – "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק") – אעפ"כ, שלימות ואמיתית העבודה היא בכך, ש(לאחרי שהוא "נדלק" ע"י אחרים) הוא נעשה "שלהבת עולה '''מאלי''''", דהיינו, שה"נר מצוה ותורה אור" חודר בו כל כך, עד שזה מאיר ממנו – מציאותו (כנשמה '''בגוף''') – עצמו ("מאלי'"), כך שאינו צריך לפעולת המשפיע ("מדליק הנר"), בהיותו "שלהבת עולה '''מאלי''''".

"'''עולה'''": עבודתו להאיר כ"שלהבת" ב"נר מצוה ותורה אור" צריכה להיות באופן, שאין הוא נשאר לעמוד במקומו, אלא הארתו היא מתוך תנועה מתמדת של הליכה ועלי' ("מעלין בקודש"{{הערה|שם=:4|ברכות כח, א. וש"נ.}}): נוסף על כך שישנה אצלו המעלה של הליכה בכלל (שהיא למעלה מעמידה (אפילו מעמידה בתוקף), ובלשון ההפטורה{{הערה|זכרי' ג, ז.}}: "מהלכים בין העומדים"{{הערה|ראה תו"א ס"פ וישב (ל, סע"א ואילך). לקו"ת שלח לח, ד. שה"ש כ, ב. ובכ"מ.}}), הליכתו היא באופן ד"'''עולה'''": יכולה להיות הליכה שהיא באורך וברוחב, דהיינו, הליכה באותו "שטח" וסוג עבודה, אלא שהיא באופן דהתפשטות לאורך ורוחב; הפירוש ד"עולה" הוא, שהוא עולה '''מעל''' השטח והדרגא שבה הי' עד אז [וכפי שהוא בשלהבת בפשטות{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק י"ט|תניא רפי"ט]], בביאור הכתוב "נר ה' נשמת אדם", "שישראל הקרוים אדם נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו ["מאלי'"] מפני שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח כו'". וראה ד"ה כבוד מלכותך תרס"א (ע' קעו), שטבע העלי' שבאור הוא לא (כדבר נוסף עליו) מפני שמרגיש את מעלת מקורו, אלא מפני ביטולו והעדר מציאותו (וראה לקו"ש ח"ו ע' 112). ועפ"ז מובן מ"ש בהערה 40 (ולקמן בפנים), ש"עולה מאלי'" הוא העלי' למעלה מטבעו.}}] – '''סוג''' עבודה נעלה יותר.

ועד"ז בלימוד שלו עצמו: הוא לומד ענין בתורה ריבוי פעמים כבימיהם – "שונה פרקו מאה פעמים"{{הערה|שם=:5|חגיגה ט, ב.}}, כפי שהיתה הרגילות בימיהם (בזמן הש"ס){{הערה|שם=:6|[[לקוטי אמרים פרק ט"ו|תניא פט"ו]] (כא, א).}} – עד שזה '''נחקק''' בזכרונו, באופן שאין הוא זקוק ללמוד זאת פעם נוספת, אלא "מאלי'" – ה"ז נזכר בשכלו וזכרונו;

[ואעפ"כ צריך הוא ללמוד פעם נוספת (מאה פעמים '''ואחד'''<ref name=":5" />) – לא משום שחסר ב"מאלי'" (דאדרבה: ה"מאלי'" אצלו היא בשלימות, הרגל נעשה טבע{{הערה|שם=:7|[[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]] (סג, ב).}} (שני{{הערה|שם=:8|[[לקוטי אמרים פרק ט"ו|תניא פט"ו שם]]. [[לקוטי אמרים פרק י"ד|שם ספי"ד]]. שבילי אמונה נתיב ד שער ב. שו"ת הרמ"ע מפאנו סל"ו.}})), אלא בכדי '''לשנות''' ולהוסיף על רגילותו<ref name=":6" /> – (שאז הוא נקרא{{הערה|מלאכי ג, יח. חגיגה שם.}} "'''עובד''' אלקים")].

ועד"ז גם ב"נר מצוה", קיום המצוות: שלימות העבודה היא כאשר הוא מרגיל את גופו הגשמי לקיים מצוות, באופן ד"מאלי'" – ע"ד "כי מטא למודים '''מנפשי'''' כרע"{{הערה|תוד"ה עיון – שבת קיח, ב, מירושלמי ברכות פ"ב סה"ד.}} [וביחד עם זה אין זה באופן ד"מצוות אנשים מלומדה"{{הערה|ישעי' כט, יג. וב[[לקוטי אמרים פרק ל"ט|תניא פל"ט]] (נג, ב): פי' מחמת הרגל שהורגל כו'. וראה תו"א ר"פ וארא (נה, ב). המשך תרס"ו ע' שיד ואילך. סה"מ קונטרסים ח"ב שטז, ב.}}, אלא באופן ד"מעלין בקודש"<ref name=":4" /> (בהידור מצוות וכיו"ב)].

עי"ז שיהודי מקיים מצוה עם דבר גשמי שבעולם (שרוב מצוות הן דוקא בדברים גשמיים{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ד'|תניא פ"ד]] (ח, ב). [[אגרת הקודש סימן י'|אגה"ק ס"י]] (קיד, ב ואילך). ובכ"מ.}}) – נעשה בירור וזיכוך בדבר הגשמי, עד שבכמה ענינים נעשה הוא חפצא של קדושה (כבמצות מילה וכיו"ב).

ויש לומר החידוש בזה, שאע"פ שגשמיות העולם מצ"ע אינה קשורה עם קדושה, ובכדי להמשיך שם קדושה, עד לאופן שייעשה מזה חפצא של קדושה – זקוקים לכחו של הקב"ה שמחבר הפכים (וזה ניתן במ"ת, כאשר נתבטלה הגזירה{{הערה|תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג.}} בין עליונים ותחתונים){{הערה|ראה בארוכה לקו"ש ח"ג ע' 887 ואילך. ח"ד ע' 1253 ואילך. '''ובכ"מ'''.}} הרי הקב"ה נתן את הכח (ליהודי), שע"י עשיית מצוה עם דבר גשמי ייעשה הדבר הגשמי עצמו חפצא של קדושה באופן ד"עולה '''מאלי''''", שאינו זקוק כביכול לכח העליון (וכח האדם) להמשיך בו קדושה{{הערה|ויש לומר הטעם לזה, שהוא מצד כח העצמות שביש הנברא (גשמיות העולם), ש"הוא לבדו (מהותו ועצמותו) בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש" ([[אגרת הקודש סימן כ'|אגה"ק ס"כ]] – קל, ריש ע"ב), שענין זה מתגלה בהעולם ע"י קיום התומ"צ בגשמיות העולם (כפי שיהי' בשלימות הגילוי לע"ל, כמ"ש (ישעי' מ, ה) "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו גו'")*.{{ש}}ואולי יש לומר באופן אחר, שמכיון שהוא ית' כל יכול, ואינו מוגדר בשום גדר ח"ו – הרי ביכלתו ליתן כח בהנבראים, שלאחרי שממשיכים בהם קדושה (ע"י קיום מצותו של הקב"ה) ה"ז "עולה '''מאלי''''". '''וע"ד''' המדובר במ"א (לקו"ש חכ"ז ס"ע 252 ואילך. ועוד) בנוגע להתהוות הנבראים, שביכלתו ית' להמציא הנמצאים באופן כזה שלאחרי שנמצאו לא יהיו צריכים אליו [דאף שע"פ שכל מוכרחת להיות התהוות הנמצאים באופן שיהיו תמיד צריכים אליו (וכמבואר בתניא (שעהיוה"א פ"ב. וראה בארוכה ד"ה ת"ר נ"ח תרמ"ג (ע' לו ואילך). ובכ"מ) דענין בריאת יש מאין מחייב שכח הפועל צריך להיות תמיד בהנפעל להוותו מאין ליש) – הרי, מכיון שהוא ית' הוא "נמנע הנמנעות" (ראה שו"ת הרשב"א סתי"ח. הובא בספר החקירה להצ"צ לד, ב. סה"מ תרע"ח ע' תכ. ועוד), הרי ההוכחות דשכל אינם ראיות באיזה אופן היתה הבריאה. אבל בנוגע להתהוות – יש מקור בתורה, וכן קיבל אדה"ז מרבותיו, שההתהוות היא בכל רגע ורגע מחדש (שעהיוה"א פ"א); משא"כ בנוגע להמשכת הקדושה בהנבראים, י"ל שלאחרי שנמשך פעם הא' הקדושה בתוכם (ע"י קיום מצוה בדבר הגשמי), הרי הקדושה "עולה מאלי'", כנ"ל. ועצ"ע. ואכ"מ].{{ש}}'''*)''' וע"ד '''המבואר לעיל (ס"ה) בנוגע לישראל. אלא שבישראל, הרי מציאותם גופא הוא (כביכול) העצמות, משא"כ כח העצמות בעולם (ראה לקו"ש חי"ב ע' 75. סה"ש תשמ"ח שבהערה 56)'''.}}.

ומזה מובן, ששלימות העבודה היא כאשר ה"בהעלותך את הנרות" "עד שתהא שלהבת עולה מאלי'" נפעל וחודר בכל פרטי האדם ובכל פרטי העולם, מהענינים הנעלים עד הענינים הכי תחתונים – כיון שהעבודה באופן ד"מאלי'" היא הרי אבן הבוחן שהעבודה היא בתכלית השלימות ובתכלית האמת גם מצד מציאות האדם ומציאות העולם (ולא רק מצד הכח העליון, או עכ"פ מכחו של המדליק את הנרות), ולכן ה"ז צריך לחדור בכל פרטי הדרגות, עד גם לחלק הכי תחתון, שגם הוא יאיר "מאלי'". ואדרבה: דוקא עי"ז שהתחתון ביותר מאיר "מאלי'" באור האלקי, ה"ז מורה על שלימות ואמיתית הענין דעבודה "מאלי'" (גם בדרגות הנעלות יותר). ע"ד משל הידוע{{הערה|[[תורה אור בראשית|תו"א בראשית]] ד, א.}}, שדוקא ע"י הגבהת החלק הכי תחתון של הבנין, מגביהים את כל הבנין, גם את הדרגות הנעלות ביותר של הבנין.

עפ"ז מובן מדוע הציווי ד"בהעלותך את הנרות" נאמר לאהרן כהן גדול{{הערה|ראה גם לקו"ש ח"ב ע' 315 ואילך. ובכ"מ.}} (והוא קיים זאת בפועל) – כיון שענינו של אהרן הוא כמפורש במשנה{{הערה|אבות פ"א מי"ב. וראה בארוכה אדר"נ פי"ב.}} – "(הוי מתלמידיו של אהרן כו') אוהב את הבריות ומקרבן לתורה": יש לו אהבה אפילו ל"רחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראי' בשם בריות בעלמא"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ב|תניא פל"ב]] (מא, ב).}} (מעלתם היחידה היא זה שהם נבראו ע"י הקב"ה), "ומקרבן לתורה" – הוא מקרב את ה"בריות" שנמצאים בדרגא הכי תחתונה לתורה שהיא למעלה מכל העליונים, באופן כזה שהוא מקרב אותם (ה"בריות") עצמן לתורה (ולא ח"ו לקרב את התורה אליהם{{הערה|ראה לקו"ש שם ע' 316. חט"ו ע' 198. ובכ"מ.}}), עד שהם נעשים "שלהבת עולה מאלי'".

וכפי שהוא בקדושה (שמשם זה משתלשל אח"כ למטה): הן בנ"י והן התורה מתחלקים לשתי חלוקות אלו: שבעת נרות המנורה הם כנגד שבעת הסוגים שבהם נחלקות כל נשמות ישראל, כנגד השבעה מדות: יש עובד מאהבה, יש עובד מיראה וכו', עד מלכות{{הערה|[[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת ריש פרשתנו]] (כט, ג). – ולהעיר, שבלקו"ת שם לא נזכר אודות העבודה שכנגד מדת היסוד (וכן לא בהעתקתו שבאוה"ת פרשתנו ע' שלז). וראה אוה"ת פרשתנו ע' של, שמבאר העבודה של מדת היסוד, ומוסיף: יסוד אינו מדה בפ"ע כ"א הוא כללות לכל הה' מדות הנ"ל.}}; ועד"ז ישנה חלוקה של בנ"י לחמשה דרגות – כנגד חמשה חומשי תורה, וי"ל שזה נרמז בפרק{{הערה|פ"ב מ"ט.}} דשבת זו: "חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי", ומבואר במפרשים{{הערה|ראה מדרש שמואל כאן, בשם הרשב"ץ.}}, שמוכרחים לומר שלריב"ז (שהי' נשיא הסנהדרין, עד שבבקשתו "תן לי יבנה וחכמי'"{{הערה|גיטין נו, ב.}} ישנו קיום לימוד התורה עד היום הזה) היו יותר מחמשה תלמידים, אלא שהפירוש בזה הוא – שכל תלמידיו, וכל התלמידים ולומדי התורה בכלל (כל בנ"י – עליהם נאמר{{הערה|ישעי' נד, יג.}} "וכל בניך לימודי ה'"), נחלקים לחמשה סוגים ודרגות{{הערה|ראה מד"ש כאן: עיין (ריב"ז ב)כללות מזגיהם שבהם יכוללו פרטי שבחיהם (של כל התלמידים) בשבחו זה של כל א' וא'.}}.

אבל לאידך גיסא, הרי זה גם ספר '''בתורה''', ויתירה מזה – ספר זה מתחיל עם וכולל בתוכו את פ' בהעלותך את הנרות, הכוללת את הדלקת כל ז' הנרות "עד שתהא שלהבת עולה '''מאלי''''" – וזה נותן את הכח שהאור האלקי ד"נר מצוה ותורה אור" יגיע גם למצב של ירידה למטה ("ויהי העם כמתאוננים"), עד שגם שם יפעל הענין ד"שלהבת עולה מאלי'" [שמורה על שלימות ואמיתית העבודה, כנ"ל] – ע"י עבודת התשובה, עד שלימות התשובה (מאהבה), שעי"ז נעשה "עולה מאלי'" – המעלה שה"מאלי'" באה ע"י תשובה על החטא דוקא (שלא נמצאת אצל צדיקים, עד שבמקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים '''יכולים''' לעמוד בו{{הערה|רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.}}) – זדונות נעשו לו כזכיות{{הערה|יומא פו, ב.}}, עד זכיות ממש{{הערה|ראה לקו"ש חי"ז ע' 187 הערה 48.}}, "הואיל '''ועל ידי זה''' בא לאהבה רבה זו"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ז'|תניא פ"ז]] (יב, א).}}.

– כפי שהי' בשנים הטובות בפולין, שבנ"י גרו שם במנוחה{{הערה|ראה שו"ת הרמ"א סצ"ה: עדיף טפי פת חריבה ושלוה במדינות אלו [פולין] . . אשר אין שנאתם גברו עלינו כמו במדינת אשכנז, מי יתן והי' עד ביאת משיחנו. וראה גם תשובות מהר"ם מינץ סס"א: ביושבי תחת המלך מפולין מלכות קרקוב וסביבותי' אשר מקדם ומאז חשבו לפליטה לבני גולה.}}, ובזמנים מיוחדים – באופן ש"כל שרי המדינות גו' מנשאים את היהודים"{{הערה|[[אסתר פרק ט|אסתר ט, ג]].}}, כידוע שכמה משרי הממשלה נהגו לתת את נכסיהם בידי יהודים ["משה'קע" – כפי שהגויים קראו להם, דמזלייהו חזו בחי' משה שבכאו"א מישראל{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]].}}] שהיהודים ינהלו אותם, ובנ"י ניצלו זאת לענינים טובים וקדושים לפי דעתם דבנ"י ושכלם ("לדעתך"), ע"ד "ונצלתם את מצרים"{{הערה|[[שמות פרק ג|שמות ג, כב]].}} (ההיפך ממה שהגויים נצלו את הנכסים כאשר היו בידיהם, כידוע).