דבר מלכות/כי תשא: הבדלים בין גרסאות בדף

ידוע{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 57 ואילך. ועוד.}} ששם הפרשה מורה על תוכן כל הפרשה. ועפ"ז צריך ביאור בנוגע לפרשתנו: שם הפרשה ("כי תשא") מתייחס בפשטות רק על הציווי בתחלת הפרשה לתת מחצית השקל, ואין לו שייכות כלל לרוב הפרשה – כמדובר לעיל, שרוב הפרשה מדברת אודות ענינים אחרים לגמרי, שלכאורה אין להם כל שייכות להתחלת הפרשה!

וכן בסוף הפרשה – בענין קרני ההוד – דרוש ביאור: מדוע נוספה במשה המעלה ד"קרן עור פניו" דוקא לאחר שקיבל את הלוחות '''האחרונות''', ולא בקבלת לוחות הראשונות{{הערה|ראה פרש"י פרשתנו לד, כט (משמו"ר פמ"ז, ו. תנחומא פרשתנו לז): "ויהי ברדת משה – כשהביא לוחות אחרונות ביוהכ"פ . . ומהיכן זכה משה לקרני ההוד רבותינו אמרו מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר (פרשתנו לג, כב) ושכותי כפי". ובמפרשי רש"י (רא"ם. גו"א. דברי דוד) מבואר שקושיית רש"י היא: למה לא היו באמת קרני ההוד בלוחות הראשונות ("דלכאורה אנו אומרים שזכה לה ממעלת הלוחות ולמה יש מעלייתא באחרונות טפי מהראשונות" – דברי דוד שם). ועל זה פירש רש"י "מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו שנאמר ושכותי כפי" (היינו ש"זה בא לו דוקא ע"י מעשה שהי' קודם אחרונות" (ולא ע"י הלוחות עצמן) – דברי דוד שם).{{ש}}אבל: מפשטות לשון הכתוב "ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה גו' כי קרן עור פניו בדברו אתו" מובן, שיש לזה שייכות לענין דלוחות האחרונות דוקא (ולא ללוחות הראשונות). ובפרט ש"ושכותי כפי" הי' דוקא ע"י תפלת משה לאחרי שבירת לוחות הראשונות.}}, "והלא{{הערה|לשון הרא"ם שם.}} כבר נהנה מזיו השכינה בארבעים יום הראשונים כמו בארבעים יום השלישיים"?{{הערה|ובפרט לפי פירוש שני בתנחומא שם (אבל פירוש זה לא הובא בפרש"י) "בשעה שהי' הקב"ה מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד". ולכאורה, עיקר לימוד התורה (מפי השכינה) הי' לפני נתינת לוחות הראשונות בארבעים ימים הראשונים.}} ואדרבה: הגילוי אלקות בלוחות הראשונות (בהיותם "מעשה אלקים") הרי הי' נעלה יותר מהלוחות האחרונות (שהיו מעשה ידי משה), נוסף לכך שנתינת לוחות הראשונות באה לאחר הגילוי הנעלה והרעש (שטורעם) דמתן תורה (משא"כ הלוחות האחרונות ניתנו בחשאי){{הערה|ראה תנחומא פרשתנו לא. פרש"י פרשתנו לד, ג.}} – וא"כ, היתכן שדוקא בקבלת לוחות האחרונות ניתוסף במשה "קרן עור פניו"?!

הקב"ה קבע שכל הענינים נחלקים בכללות לשלשה: ראש, תוך (אמצע) וסוף{{הערה|ראה גם ספר השיחות התש"נ ח"ב ע' 464 ואילך.}}. קודם כל בא הראש והתחלת הכל – שכולל בתוכו (כוונת ותכלית) כל הדבר. לאחר מכן – בא הדבר עצמו, התוך והאמצע, שעל־ידו נעשית התכלית ולבסוף בא הסיום והשלימות והסך־הכל של כל הענין, כאשר נשלמת התכלית (ש"סוף מעשה במחשבה תחלה"{{הערה|פיוט "לכה דודי".}}).

ה. ויש לומר שמכיון שכל הענינים נמשכים ע"י התורה (ה"דיפתראות ופינקסאות" של העולם, ואסתכל באורייתא וברא עלמא<ref name=":3" />) – לכן נחלקת התורה עצמה בהתאם לג' ענינים אלו:

יב. והכח לכך שכאו"א מישראל יכול לפעול את כל הענינים (מתחלתם ועד סופם) בא מהאל"ף הראשון – שה"אני" של כאו"א מישראל קשור ודבר אחד עם "אנכי" שלמעלה, עד שאפילו כפי שיהודי יורד למטה בעולם – אזי כל העולם נברא "בשביל ישראל שנקראו ראשית", הראש והראשית דכל הבריאה כולה.

ועאכו"כ כשנמצאים בשבת שבה קוראין את כל הפרשה ד"כי תשא את ראש בני ישראל" (תשא – משה רבינו) – שנוסף לכך שבנ"י הם ראש בכלל, נעשה גם – בכחו של משה רבינו – הנשיאת ראש דבנ"י, שזה נותן לאח"ז את הכח לפעול את תוכן המשך הפרשה – הענין דאל"ף (לוחות הראשונות), הענין דבי"ת – העבודה בעולם, עד אפילו במצב דתחתון שאין תחתון למטה ממנו, ולהפכו ולהעלותו להדרגא דלוחות האחרונות, עם הגילוי דקרני ההוד, שבכחו של כאו"א מישראל לקבל, עד שע"י העבודה בעולם הוא פועל שגם בהיותו בעולם יוכל לקבל זאת.

יתירה מזו: נוסף לכך שכאו"א מישראל מקבל את הגילוי דקרני ההוד, נפעל הענין דקרני ההוד בכאו"א מישראל עצמו{{הערה|ראה איכ"ר פ"ב, ו: עשר קרנות הן כו' קרנו של משה דכתיב כי קרן עור פניו כו', וכולן היו נתונות בראשן של ישראל, וכיון שחטאו ניטלו מהן כו', וכשישראל עושין תשובה הקב"ה מחזירן למקומם.}} – מצד בחי' משה שבקרבו:

לפי"ז צריך להבין לאידך גיסא: איך מתאים לומר שאצל משה (ומשה שבכל א') ישנו ענין שהוא "זוטרתא" (קטנות)?

ועד"ז מובן גם בנוגע לבחי' משה שבכל ישראל – שמצד זה יהודי כולל בתוכו את כל הדרגות, מ"זוטרתא", "בינוני", עד "רבתי", עד – גם ענין הכתר (קרני ההוד). והחידוש בדבר הוא{{הערה|תו"א מגילת אסתר צא, סע"ב ואילך.}} – שענין הכתר (האמיתי) לא שייך בלעו"ז וניתן דוקא לכאו"א מישראל (שכן הם "בני מלכים"{{הערה|שבת סז, א.}} ויתירה מזו – "מלכים"{{הערה|תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב).}}), שבכל הזמנים ובכל המצבים – אפילו בזמן ומצב הגלות – יש ליהודי את הכתר מלכות דקרני ההוד.