146
עריכות
אמרי בינה/פתח השער: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הרחבה
חסיד אמיתי (שיחה | תרומות) (הרחבה) |
חסיד אמיתי (שיחה | תרומות) (הרחבה) |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
(יא) אך הנה כ"ז אחר ההבדלה שהבדיל אלקי' בין האור והחשך ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה והוא ערב ובקר שאין יום בלא לילה תחלה כו' מטעם הנ"ל אבל קודם הבדלה היה אור וחשך כלולים יחד ולע"ל כתיב לעת ערב יהי' אור משום דקמי' כחשיכה כאורה ולילה כיום יאיר ונמצא יהיה יום גדול מן כ"ד שעות הכל יום ולא לילה כלל וכמו שכבר היה לעולמים בימי יהושע כשעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים שהוא מע"ל שלם מכ"ד שעו' דכתי' ולא היה כיום ההוא כו' וזהו שנק' יום הגדול וכמ"ש לפני בוא יום ה' הגדול וכן מ"ש כי גדול יום יזרעאל וכה"ג משא"כ עתה שי"ב שעות הללו הן י"ב צרופי א"ד וקודמים לי"ב שעות שהן י"ב צרופי הויה וכמארז"ל י"ב שעו' הוי היום ג"ש ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה כו' עד יושב וזן את העולם כולו משום דחסד אל כל היום דוקא ובלילא רוכב על כרוב קל שלו ושט כו' ובאמת אין זה מובן כלל איך יהיה לע"ל שלא כסדר ההשתלשלות העולמות שהיה בתחלת הבריאה דברישא חשוכא והדר נהורא דוקא וכמ"ש ויהי ערב כו' וכידוע שרש הענין שזהו בחי' צמצום הראשון שנק' מק"פ כו' שהוא מ"ש ישת חשך סתרו כו' ואח"כ מגלה עמוקות מני חשך שהוא בחי' האור הראשון דקו"ח מקור כל ההשתלשלות דאבי"ע וזהו יוצר אור כו' בכללות הכל וגם זהו שרש ענין התהו והתיקון כמו דכתיב והארץ היתה תהו וחשך כו' ואח"כ ויאמר יהי אור דהיינו בחי' הקו"ח בכללו' ואיך יהיה היפך שרש ההשתלשלות דגם החשך יאיר כמו האור אחר שלילה כיום יאיר ממש בשוה וכמ"ש גם חשך כו' כחשיכה כאורה ממש בשוה (ואין ראי' מעמידת השמש והירח שהיה כולו יום לפי שלא אץ לבא כו' והיה בהם בחי' בטול לגמרי אבל בהילוך השמש והירח בהכרח שיהיה ביאת השמש בסוף היום ויהי ערב ואח"כ בקר וכך חוזר חלילה ואם מפני שיהיה אור הלבנה כאור החמה ממש ע"כ יאיר אור האור דלבנה בלילה כמו אור השמש ביום זה גופא יש להבין איך יהיה שלא כמו בתחלת ההשתלשלות דחשך קדם לאור כו' ועוד הרי אמ' לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף דמשמע שהשמש יאיר אורו בלילה כמו ביום ממש מאחר שלא יבא אורו כו' וכן ירחך לא יאסף כו' ועוד הרי אמ' לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו') אך הנה באמת זה יהיה עיקר החידוש לע"ל מה שבחי' הצמצום והחשך העליון יאיר והוא בחי' ההעלם שיבא לידי גלוי כמו שהוא ולא כמו עתה שנאמ' באורך נראה אור ע"י בחי' צמצו' ודין בתחל' כמ"ש בראשית ברא אלקים דוקא כנ"ל דהיינו מפני שיהי' גלוי אור עצמות אא"ס למטה כמו שהוא למעלה ממש (וזהו מ"ש לא יהי' לך עוד השמש כו' כי שמש ומגן הוי' אלקים ולע"ל יוציא הקב"ה חמה מנרתקה כו' שהוא שם אלקים שנק' נרתק להסתיר על שם הוי ששרשו צמצום הראשון שלפני גלוי אור דקו"ח כו' (דהנה כתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה שתחלת הרצון שנק' אמירה והוא כאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו' הי' זה עפ"י התעוררו' חסדו העצמי ורב טובו היינו כמו שמטבע הטוב להטיב והוא מפני שחפץ חסד הוא בעצם כו' ובחי' חפץ חסד זה הי' כלול בהעלם עצמותו ממש שזהו התכללות האור וחשך יחד בהיות שההעלם בעצמו' נק' חשך כידוע ואמנם מפני שחסד זה הי' בבחי' א"ס ממש ולא הי' נמשך בבחי' קו"ח כפי הנצרך לבנין העולם הוצרך להעלים ולצמצם אור חסד זה בהעלם עצמותו שנק' חשך סתרו ונמצא היו אור וחשך כלולים יחד עד שיצא לאור גלוי אור חסד זה אחר הצמצום הראשון ואז חשך קודם לאור וכמ"כ מאצי' לבריאה ברישא חשוכא כו' וכך הוא בכל גלוי אור האלקי למטה גם במ"ת ובגלוי הנבואה לנביאים בענן וערפל כמ"ש ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי' וכן ענן הקטורת ביו"כ כתיב כי בענן אראה כו' אך ורק אור הגנוז לצדיקים לע"ל שנק' אור ז' הימים הוא למעל' מאור חסד עליון שיצא ע"י צמצום הראשון והוא מה שגם החשך יאיר דהיינו כמו שאור החסד הוא בהעלם העצמו' כשאינו בא ע"י צמצום כלל וזהו שההעלם עצמו כמו שהוא מאיר בגלוי אור וזה הי' קצתו בשעת קי"ס דכתיב ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה שדוקא החשך האיר הלילה וכמו לע"ל דלילה כיום יאיר וכידוע שבקי"ס הי' מעין ודוגמא דלע"ל (שהרי הי' חשך למצרים ואור לישראל וכמו לע"ל כשיוציא חמה מנרתקה שהוא שם אלקים דשם אלקים יאיר כשם הוי' שאז צדיקים מתרפאין בה ורשעי' נידונין בה ב' הפכים כא' כמשי"ת בסמוך) והנה בחי' חסד זה שהי' כלול העצמות בהעלם כשיוצא לגלוי היינו כמו שהוא בבחי' א"ס ממש ולא ע"י צמצום הוא הנק' יום שכולו ארוך כו' והוא ענין אריכות דאחד שמאריכין ימיו ואע"פ שהימים הן בבחי' המדות אבל אינן בבחי' גדר וגבול אע"פ שבאים בבחי' התחלקות עבר הוה כו' והוא ענין ועד בחילופי אתוון דאחד שהזמן יהי' נצחי בבחי' נצחיו' דאא"ס ממש וכמ"ש לא יהי' עוד כו' ה' יהי' לך לאור עולם ונק' חיי עולם וזהו הרבותא שבחי' אח"פ דאריכות דאחד שהוא בחי' עצמו' חסדו כמו שהוא ממש כנ"ל יאיר מהעלמו לגלוי בהתחלקו' זמן דימים ושנים שהן בבחי' גדר וגבול אך לא יוגבלו כלל כי יקבלו בחי' אור חסדו העצמו' כו' והיינו כללות ענין החידוש שיהיה לע"ל שלילה כיום יאיר והוא העוה"ב שנק' חיי עולם כו': | (יא) אך הנה כ"ז אחר ההבדלה שהבדיל אלקי' בין האור והחשך ויקרא לאור יום ולחשך קרא לילה והוא ערב ובקר שאין יום בלא לילה תחלה כו' מטעם הנ"ל אבל קודם הבדלה היה אור וחשך כלולים יחד ולע"ל כתיב לעת ערב יהי' אור משום דקמי' כחשיכה כאורה ולילה כיום יאיר ונמצא יהיה יום גדול מן כ"ד שעות הכל יום ולא לילה כלל וכמו שכבר היה לעולמים בימי יהושע כשעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים שהוא מע"ל שלם מכ"ד שעו' דכתי' ולא היה כיום ההוא כו' וזהו שנק' יום הגדול וכמ"ש לפני בוא יום ה' הגדול וכן מ"ש כי גדול יום יזרעאל וכה"ג משא"כ עתה שי"ב שעות הללו הן י"ב צרופי א"ד וקודמים לי"ב שעות שהן י"ב צרופי הויה וכמארז"ל י"ב שעו' הוי היום ג"ש ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה כו' עד יושב וזן את העולם כולו משום דחסד אל כל היום דוקא ובלילא רוכב על כרוב קל שלו ושט כו' ובאמת אין זה מובן כלל איך יהיה לע"ל שלא כסדר ההשתלשלות העולמות שהיה בתחלת הבריאה דברישא חשוכא והדר נהורא דוקא וכמ"ש ויהי ערב כו' וכידוע שרש הענין שזהו בחי' צמצום הראשון שנק' מק"פ כו' שהוא מ"ש ישת חשך סתרו כו' ואח"כ מגלה עמוקות מני חשך שהוא בחי' האור הראשון דקו"ח מקור כל ההשתלשלות דאבי"ע וזהו יוצר אור כו' בכללות הכל וגם זהו שרש ענין התהו והתיקון כמו דכתיב והארץ היתה תהו וחשך כו' ואח"כ ויאמר יהי אור דהיינו בחי' הקו"ח בכללו' ואיך יהיה היפך שרש ההשתלשלות דגם החשך יאיר כמו האור אחר שלילה כיום יאיר ממש בשוה וכמ"ש גם חשך כו' כחשיכה כאורה ממש בשוה (ואין ראי' מעמידת השמש והירח שהיה כולו יום לפי שלא אץ לבא כו' והיה בהם בחי' בטול לגמרי אבל בהילוך השמש והירח בהכרח שיהיה ביאת השמש בסוף היום ויהי ערב ואח"כ בקר וכך חוזר חלילה ואם מפני שיהיה אור הלבנה כאור החמה ממש ע"כ יאיר אור האור דלבנה בלילה כמו אור השמש ביום זה גופא יש להבין איך יהיה שלא כמו בתחלת ההשתלשלות דחשך קדם לאור כו' ועוד הרי אמ' לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף דמשמע שהשמש יאיר אורו בלילה כמו ביום ממש מאחר שלא יבא אורו כו' וכן ירחך לא יאסף כו' ועוד הרי אמ' לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו') אך הנה באמת זה יהיה עיקר החידוש לע"ל מה שבחי' הצמצום והחשך העליון יאיר והוא בחי' ההעלם שיבא לידי גלוי כמו שהוא ולא כמו עתה שנאמ' באורך נראה אור ע"י בחי' צמצו' ודין בתחל' כמ"ש בראשית ברא אלקים דוקא כנ"ל דהיינו מפני שיהי' גלוי אור עצמות אא"ס למטה כמו שהוא למעלה ממש (וזהו מ"ש לא יהי' לך עוד השמש כו' כי שמש ומגן הוי' אלקים ולע"ל יוציא הקב"ה חמה מנרתקה כו' שהוא שם אלקים שנק' נרתק להסתיר על שם הוי ששרשו צמצום הראשון שלפני גלוי אור דקו"ח כו' (דהנה כתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה שתחלת הרצון שנק' אמירה והוא כאשר עלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו' הי' זה עפ"י התעוררו' חסדו העצמי ורב טובו היינו כמו שמטבע הטוב להטיב והוא מפני שחפץ חסד הוא בעצם כו' ובחי' חפץ חסד זה הי' כלול בהעלם עצמותו ממש שזהו התכללות האור וחשך יחד בהיות שההעלם בעצמו' נק' חשך כידוע ואמנם מפני שחסד זה הי' בבחי' א"ס ממש ולא הי' נמשך בבחי' קו"ח כפי הנצרך לבנין העולם הוצרך להעלים ולצמצם אור חסד זה בהעלם עצמותו שנק' חשך סתרו ונמצא היו אור וחשך כלולים יחד עד שיצא לאור גלוי אור חסד זה אחר הצמצום הראשון ואז חשך קודם לאור וכמ"כ מאצי' לבריאה ברישא חשוכא כו' וכך הוא בכל גלוי אור האלקי למטה גם במ"ת ובגלוי הנבואה לנביאים בענן וערפל כמ"ש ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי' וכן ענן הקטורת ביו"כ כתיב כי בענן אראה כו' אך ורק אור הגנוז לצדיקים לע"ל שנק' אור ז' הימים הוא למעל' מאור חסד עליון שיצא ע"י צמצום הראשון והוא מה שגם החשך יאיר דהיינו כמו שאור החסד הוא בהעלם העצמו' כשאינו בא ע"י צמצום כלל וזהו שההעלם עצמו כמו שהוא מאיר בגלוי אור וזה הי' קצתו בשעת קי"ס דכתיב ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה שדוקא החשך האיר הלילה וכמו לע"ל דלילה כיום יאיר וכידוע שבקי"ס הי' מעין ודוגמא דלע"ל (שהרי הי' חשך למצרים ואור לישראל וכמו לע"ל כשיוציא חמה מנרתקה שהוא שם אלקים דשם אלקים יאיר כשם הוי' שאז צדיקים מתרפאין בה ורשעי' נידונין בה ב' הפכים כא' כמשי"ת בסמוך) והנה בחי' חסד זה שהי' כלול העצמות בהעלם כשיוצא לגלוי היינו כמו שהוא בבחי' א"ס ממש ולא ע"י צמצום הוא הנק' יום שכולו ארוך כו' והוא ענין אריכות דאחד שמאריכין ימיו ואע"פ שהימים הן בבחי' המדות אבל אינן בבחי' גדר וגבול אע"פ שבאים בבחי' התחלקות עבר הוה כו' והוא ענין ועד בחילופי אתוון דאחד שהזמן יהי' נצחי בבחי' נצחיו' דאא"ס ממש וכמ"ש לא יהי' עוד כו' ה' יהי' לך לאור עולם ונק' חיי עולם וזהו הרבותא שבחי' אח"פ דאריכות דאחד שהוא בחי' עצמו' חסדו כמו שהוא ממש כנ"ל יאיר מהעלמו לגלוי בהתחלקו' זמן דימים ושנים שהן בבחי' גדר וגבול אך לא יוגבלו כלל כי יקבלו בחי' אור חסדו העצמו' כו' והיינו כללות ענין החידוש שיהיה לע"ל שלילה כיום יאיר והוא העוה"ב שנק' חיי עולם כו': | ||
(יב) דהנה ידוע בכלל בפי' אל דעות ה' שהשפע באה בשני אופניםהא' בבחי' מאין ליש והוא בהכרח אחר הצמצום דעצמו' שזהו דעה שמלמטה למעל' והב' שפע שבאה מאמיתת עצמותו שנק' יש האמיתי והוא כמו טובו וחסדו העצמי' שנק' מיש לאין ובחי' כלי לזה להכיל ולקבל כל אמיתת אור העצמו' כמו שהוא כמו אמיתך אלקי כו' היינו מ"ש לילה כיום יאיר דהיינו בחי' מדת יום שהוא רב חסדו שבעצמות יושפע מן ההעלם לגלוי כמו שהוא בכלי שתוכל לקבל עצמו' האור דא"ס והוא מדת לילה שיאיר כיום בלי צמצום האור בתחלה כלל ושניהם כא' ממש חשיבי ולא שיקראו בשם משפיע ומקבל כעכשיו שמדת חסדו בא אחר הצמצום כו' וזהו אל דעות שסובל ב' הדעות והוא מה שעכשיו השפע מאין ליש יהי' לע"ל כמו דיעה עליונה שוין ממש והוא בחי' ועד דאח"פ הנ"ל וכנ"ל וכענין פלא ואלף דבשעה שהוא מקומו ש"ע אין העולם מקומו דבר והיפוכו סובל יחד שזהו בא מאמיתת עצמותו ממש שהוא כל יכול כנ"ל שהי' שורה בהיכל ק"ק בבחי' הגבול כו' כמ"כ יהי' גלוי עצמו' אורו גם בבחי' גבול דימי' בבלתי הגבלה שנק' ועד ונקר' אורך ימים (כמ"ש כי בי חשק בי ממש ואפלטהו כו' עד אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי ממש לעוה"ב כו') וזהו ביום ההוא דוקא יהי' ה' אחד שבעצמו' אח"פ ושמו בגלוי או"כ בימים ושנים ג"כ אחד כמוהו ממש בלי הפרש כלל בין יח"ע ויח"ת משום שאין זה בחי' משפיע ומקבל כלל וזהו כי ה' הוא האלקים כולא חד ממש וד"ל ולא עוד אלא שיהי' בבחי' גלוי אור העצמו' כמו באורך ימים יותר מעלה מכמו שהי' האור בעצם והוא ענין יתרון האור מן החשך וההעלם כשההעל' עצמו יאיר יהי' בו יתרון מעצם האור כו' ושהו נפשי אויתיך בלילה דוקא וכן ובלילה שירה עמי כו' והוא כאשר יאיר בחי' ההעלם עצמו לגלוי שזהו בחי' היחוד דבשכמל"ו שיהי' לע"ל יותר עליון מיח"ע ולכך או' ביו"כ בשכמל"ו בקול רם כו' וד"ל ויובן דבר זה למטה בכנ"י שעתה הן מקבלים אור האלקי בנשמתם באופן ההשתלשלות דחשך ואור כנ"ל דא"א לנשמתם להתענג על ה' כ"א בהקדים העדר והעלם וצמצום האור שנק' חשך מפני שעתה שרש הנשמו' הוא מבחי' האור שאחר הצמצום וזהו ישראל עלה במחש' שהוא אור החכמ' כמ"ש כי אתה אבינו בחי' אא"ס שבאור החכמה הקדומה כו' אבל לע"ל יעלו באור העצמו' ממש כמו שהוא בלא צמצום והיינו כאשר ישראל עלה במחש' בעצמו' כמו שהוא בלא צמצום והיינו כאשר ישראל עלה במחש' בעצמו' שלמעלה ממח' הקדומה הכוללת שצופה ומביט כו' כידוע הנה אז לא יוקדם חשך לאור כלל מפני שיתענגו על ה' כמו שהוא בלי לבוש וצמצום כלל וכמ"ש ולא יכנף עוד כו' והיו עיניך רואות כו' ויקראו חפצי בה כו' לקבל אמיתת אור עצמותו ממש בנשמתם והוא העוה"ב שנא' להנחיל אוהבי יש האמיתי כו' וכמ"ש מה רב טובך העצמי אשר צפנת ליראיך שהוא אור הגנוז לצדיקים לע"ל כנ"ל והכל ענין א' וד"ל ולהבין זה בתוס' באור הנה יש להקדים לזה ביאור ענין מה שאנו מבקשים ויחד לבבינו לאהבה וליראה כו' מהו יחוד זה ומשמעו לייחד ב' לבבות וכמ"ש בכל לבבך ב' לבבות כידוע שזהו פנימי' הלב וחיצוניות הלב שנתייחד אור האהבה שבחצוניו' הלב הבאה מן השכל עם האה"ר שלמעלה מן השכל הנק' פנימי' הלב והיו לאחדי' ממש דהיינו שאהבה זו הנק' אהבה זוטא שבאה מן השכל תהי' ג"כ באותו אופן ומדרגה... | (יב) דהנה ידוע בכלל בפי' אל דעות ה' שהשפע באה בשני אופניםהא' בבחי' מאין ליש והוא בהכרח אחר הצמצום דעצמו' שזהו דעה שמלמטה למעל' והב' שפע שבאה מאמיתת עצמותו שנק' יש האמיתי והוא כמו טובו וחסדו העצמי' שנק' מיש לאין ובחי' כלי לזה להכיל ולקבל כל אמיתת אור העצמו' כמו שהוא כמו אמיתך אלקי כו' היינו מ"ש לילה כיום יאיר דהיינו בחי' מדת יום שהוא רב חסדו שבעצמות יושפע מן ההעלם לגלוי כמו שהוא בכלי שתוכל לקבל עצמו' האור דא"ס והוא מדת לילה שיאיר כיום בלי צמצום האור בתחלה כלל ושניהם כא' ממש חשיבי ולא שיקראו בשם משפיע ומקבל כעכשיו שמדת חסדו בא אחר הצמצום כו' וזהו אל דעות שסובל ב' הדעות והוא מה שעכשיו השפע מאין ליש יהי' לע"ל כמו דיעה עליונה שוין ממש והוא בחי' ועד דאח"פ הנ"ל וכנ"ל וכענין פלא ואלף דבשעה שהוא מקומו ש"ע אין העולם מקומו דבר והיפוכו סובל יחד שזהו בא מאמיתת עצמותו ממש שהוא כל יכול כנ"ל שהי' שורה בהיכל ק"ק בבחי' הגבול כו' כמ"כ יהי' גלוי עצמו' אורו גם בבחי' גבול דימי' בבלתי הגבלה שנק' ועד ונקר' אורך ימים (כמ"ש כי בי חשק בי ממש ואפלטהו כו' עד אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי ממש לעוה"ב כו') וזהו ביום ההוא דוקא יהי' ה' אחד שבעצמו' אח"פ ושמו בגלוי או"כ בימים ושנים ג"כ אחד כמוהו ממש בלי הפרש כלל בין יח"ע ויח"ת משום שאין זה בחי' משפיע ומקבל כלל וזהו כי ה' הוא האלקים כולא חד ממש וד"ל ולא עוד אלא שיהי' בבחי' גלוי אור העצמו' כמו באורך ימים יותר מעלה מכמו שהי' האור בעצם והוא ענין יתרון האור מן החשך וההעלם כשההעל' עצמו יאיר יהי' בו יתרון מעצם האור כו' ושהו נפשי אויתיך בלילה דוקא וכן ובלילה שירה עמי כו' והוא כאשר יאיר בחי' ההעלם עצמו לגלוי שזהו בחי' היחוד דבשכמל"ו שיהי' לע"ל יותר עליון מיח"ע ולכך או' ביו"כ בשכמל"ו בקול רם כו' וד"ל ויובן דבר זה למטה בכנ"י שעתה הן מקבלים אור האלקי בנשמתם באופן ההשתלשלות דחשך ואור כנ"ל דא"א לנשמתם להתענג על ה' כ"א בהקדים העדר והעלם וצמצום האור שנק' חשך מפני שעתה שרש הנשמו' הוא מבחי' האור שאחר הצמצום וזהו ישראל עלה במחש' שהוא אור החכמ' כמ"ש כי אתה אבינו בחי' אא"ס שבאור החכמה הקדומה כו' אבל לע"ל יעלו באור העצמו' ממש כמו שהוא בלא צמצום והיינו כאשר ישראל עלה במחש' בעצמו' כמו שהוא בלא צמצום והיינו כאשר ישראל עלה במחש' בעצמו' שלמעלה ממח' הקדומה הכוללת שצופה ומביט כו' כידוע הנה אז לא יוקדם חשך לאור כלל מפני שיתענגו על ה' כמו שהוא בלי לבוש וצמצום כלל וכמ"ש ולא יכנף עוד כו' והיו עיניך רואות כו' ויקראו חפצי בה כו' לקבל אמיתת אור עצמותו ממש בנשמתם והוא העוה"ב שנא' להנחיל אוהבי יש האמיתי כו' וכמ"ש מה רב טובך העצמי אשר צפנת ליראיך שהוא אור הגנוז לצדיקים לע"ל כנ"ל והכל ענין א' וד"ל ולהבין זה בתוס' באור הנה יש להקדים לזה ביאור ענין מה שאנו מבקשים ויחד לבבינו לאהבה וליראה כו' מהו יחוד זה ומשמעו לייחד ב' לבבות וכמ"ש בכל לבבך ב' לבבות כידוע שזהו פנימי' הלב וחיצוניות הלב שנתייחד אור האהבה שבחצוניו' הלב הבאה מן השכל עם האה"ר שלמעלה מן השכל הנק' פנימי' הלב והיו לאחדי' ממש דהיינו שאהבה זו הנק' אהבה זוטא שבאה מן השכל תהי' ג"כ באותו אופן ומדרגה של אה"ר ממש להיו' ג"כ למעלה מן השכל וכענין זה אמ' וייחד לבבינו שיהי' חיצוניו' הלב מוכן לקבל אהוי"ר העליונים שבעצמיות הנפש ולכאורה זהו דבר פלא איך יבא הדבר שבגבול לבלתי בע"ג להיות לאחדים כו' אך הנה זהו ענין המאריך באחד מאריכין ימיו שהן המדו' אהוי"ר שיגיעו למעלה מן ההגבלה כנ"ל וד"ל ויש להקדים תחלה ביאור ענין פנימי' הלב וחיצוניות הלב בהיות ידוע שיש ב' מדרגות ברצון הנפש הא' רצון פשוט שבעצמו' הנפש ממש שכל הנפש כלולה בו והוא נק' נפש ממש כמו היש את נפשך כו' והוא עיקר ענין מס"נ בכל נפשך כו' והוא הנק' פנימי' הלב ונק' אה"ר שלמעלה מן השכל שבלתי מוגבל כלל והרצון הב' נק' רצון מורכב שמורכב בשכל וטעם לרצון בכלי המוח ובא בגדר וגבול בהתפעלות הלב שנק' רעותא דלבא רצון הנולד בלב ומוח לפי אופן הטעם באהב' התלוי' בדבר בטל דבר בטלה האהב' כו' כידוע וזהו הנק' חיצוניות הלב וע"ז א' בכל לבבך גם בחצוניו' הלב דוקא לפי שכאשר תעלה אהבה ורצון שבחיצוניות הלב למעלה תהי' גם היא למעלה מן הטעם והשכל כמו בחי' אה"ר שברצון הפשוט בפנימי' הלב ממש והיו לאחדים וזהו יפה את רעייתי כתרצה ב' רצונות הללא כאשר יתאחדו בלב רצון העליון הפשוט עם רצון התחתון יחדיו יהיו תמים כו' וד"ל ולכאורה איך אפשר שרצון המוגבל יעלה במדרג' רצון הבלתי מוגבל להתאחד יחד ומה גם שהן ב' הפכים שאה"ר הנ"ל יורדת בבחי' או"י מלמעלה למטה להאיר גם במוח החכמ' ואה"ז שנולדה מן השכל היא העולה מלמטה למעלה בבחי' או"ת וכאש ומים שלא יתאחדו יחד כך א"א לב' מיני אהבות הללו להתחבר יחד לבד מה שזה מוגבל וזה בלתי מוגבל שגם זה ב' הפכי' בנושא א' וד"ל: | ||
(יג) אך הנה יובן עפ"י הנ"ל בענין ההבדלה בין חשך לאור כו' שזהו עכשיו אבל לע"ל לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה כמו שהי' קודם ההבדלה ויותר מזה מאחר שחסד העצמו' בא לידי גלוי כמו בנצחיו' דזמן כנ"ל בענין ועד כו' והיינו ענין ב' מיני רצון הנ"ל ויובן זה בהקדי' תחלה שההבדל' הי' בבחי' החכמ' שתמצא מאין ליש ע"כ ימצא בא התחלקות ימין ושמאל בגבול ומדה וכמ"ש בראשית בחוכמתא ברא שמים וארץ מעלה ומטה וד' סטרין ויהי אור בחי' חסד כו' וכנ"ל ומבחי' חכמ' זו בא להיות שרש הגבול בהתחלקות ו"ק לפי שהחכמה מצד עצמה כלולה מחו"ג לזכות ולחוב כו' כנ"ל וזהו רצון המורכב בחכמה שהאהבה הנולד' באה במדה וגבול כלול מדבר בהיפוכו ימין ושמאל וכל א' מוגבל כמו החדוה ומרירות מוגבלים לפ"ע גבול ההשגה ונק' חצוניו' הלב כנ"ל אבל בבחי' רצון העליון הפשוט שבלתי מורכב כלל בחכמ' לפי שלא יכילנו ויגבילנו השכל והטעם כלל וכלל להיות שהוא מבחי' עצם הנפש ממש הנק' אה"ר שבפנימי' הלב כנ"ל שמים רבים לא יכבוה ואין עומד לנגדה כו' הרי בזה הרצון הפשוט אין בו התחלקות חו"ג ולא שאין בו התחלקו' חו"ג כלל שהרי אדרבה יש נטי' בעצם הרצון לחו"ג בתוקף גדול יותר כמו אה"ר לאוהבו כנפשו כבנו ושנאה גדולה לשונאו בתכלית וזהו הכל למעלה מן הטעם ושכל רק בבחי' עצמיו' דוקא וכמו אהבת חיי עצמו להטיב לנפשו למצוא חיי פרנסתו שיחי' ולא ימות וכה"ג והיפוכו לשנוא בתכלית לנוגע לחייו להמיתו ברעב וחרב וכה"ג אבל חו"ג הללו הן בלתי מוגבלים כי ארוכים ביותר בלי מדה וגבול שיגבילו אותם וכנראה בחוש באה"ר שבעצמיו' עד שתכלה נפשו ממש בשמחה וחדוה אלקי' ולהיפך בצער ומרירו' עד הנפש ממש למאוס בחייו על העדר גילוי אור אלקי כו' וגם הן כלולים יחד בלתי התחלקו' כלל שאין להבדיל ביניה' כלל כמו שאין להבדיל ולחלק במה שרוצ' לחיות ואינו רוצ' למו' דהיינו הך ממש כו' ומובן מזה שאין שרש כל התחלקו' המדו' חו"ג ברצון שלמעל' מהגבלת השכל וגם אם יש מדו' גם ברצון הפשוט הזה נק' ימים ארוכי' בלי גבול כלל ובלי התחלקות כלל בין דבר והיפוכו וזהו שאין חושך ואור בא בהבדלה רק מן החכמ' ולמטה כמ"ש ויבדל כו' שהובדלו שם עפ"י החו"ג דחכמ' שבבחי' גבול כו' אבל למעלה מן החכמ' הנק' א"א שם המדות בבלתי התחלקו' חושך ואור ומשתמשים בערבוביא היינו שכלולי' יחד דבר והיפוכו בתכלית ובלי גבול כלל ולכך נק' אורך ימים כו' או יום שכולו ארוך כו' מפני שבחי' ו"ק שברצון העליון הפשוט הם באריכו' מופלגת להיותם למעלה מהגבלה והתחלקו' וד"ל וזהו המאריך בא' מאריכין ימיו ושנותיו דהנה עפ"י המבואר למעלה בענין אלף ופלא כו' היינו יחוד ו"ק דחכמ' שנק' אלף אלופו ש"ע להיותו מקור לו"ק גשמיי' כאשר בטלים ונכללי' במקור חוצבם בחכמ' שברא המקום וצריך להתבונן איך שאין העולם מקומו כו' זהו אחד אח ד' שהוא ז' רקיעים וארץ שנכללי' למעלה במקורם בחכמ' כו' אך אין זה אריכות דאחד כי אין זה רק עד בחי' החכמ' שזהו ביטול היש דחכמ' לאין אבל לא למעלה מן החכמ' לגמרי אך האריכות דאחד הוא בו"ק שהן מדות דרצון הפשוט שבלתי מורכב בחכמ' כלל שנק' ימים ארוכי' כנ"ל שאין משם שרש גבול והתחלקו' כלל והוא כמו האה"ר שלמעלה מן השכל לגמרי שגם הן כלולי' ומיוחדי' העצמו' א"ס ב"ה והן ע"ס הגנוזות בעצמו' (כמו המדו' שבעצם הנפש למטה שנק' רצון פשוט ועצמי הנ"ל) דכל מדה ומדה היא בבחי' א"ס ממש כמו חכמ' ובינה שבא"ס עצמו וחו"ג שבעצמותו וכל הו"ק שנק' ימים ארוכי' או ימי קדם ושנים קדמוני' שבלתי מוגבלים כלל וכלל (וכמא' אין קצבה לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך וכן ואתה הוא מלך אל חי וקיים כו') והגם שמחולקי' בשמות וחכמ' וחסד אבל כלולים ומיוחדי' זע"ז בתכלית היחוד הפשוט ועצמי כמו עד"מ שכלולי' חו"ג שבעצמו' הנפש כידוע ומבואר במ"א בענין אנת הוא חד שיחוד זה הוא בע"ס שבעצמו' שלמעלה הרבה מיחוד שאא"ס מתייחד בע"ס דאצי' וע"ז א' איהו וחיוהי חד ממש וד"ל ובאמת כל אופני היחוד בק"ש הכל רק בבחי' יחוד ע"ס בקו"ח שאחר הצמצום הראשון ובכ"ז אין יוצאי' י"ח היחוד האמיתי שהוא במוה"ע ממש למס"נ באחד ממש וזהו ביחוד בעצמו' מדותיו איך שכלולי' בעצמותו ממש וע"ז א' אליו ולא למדותיו העצמיי' אך היא הנותנת שנמשכים ממדותיו העצמיי' דוקא בח"י ברכות דש"ע כמו חכמה שבעצמותו דלתבונתו אין מספר נמשך בברכה דאתה חונן וכן מעצמו' חסד דאא"ס דחסדי ה' כי לא תמנו שהוא בבחי' א"ס ממש נמשך באמרו ברך עלינו השנה הזאת כו' לפרנסה וכלכלה וכה"ג לפי שכל המשכה חדשה בפ"מ אינו אלא ממדותיו העצמיי' שבמוה"ע דוקא וד"ל) וזהו הנק' המאריך באחד כמו שאמרו גבי ר"ע הי' מאריך בא' כו' שהוא ביחוד מדותיו שבמוה"ע דוקא ומובן ממילא שא"א להגיע לזה היחוד האמיתי שבאמיתת עצמותו ית' כ"א ע"י התקשרו' עצמיות הנפש דוקא שהוא אה"ר שלמעל' מהגבלת השכל והטעם אך א"כ הי' צריך להקדים ואהבת בכל נפשך עד בכל מאדך לפני מס"נ שבאחד כדי שעי"ז יגיע כל אדם למס"נ באח"פ כו' אמנם הענין הוא דבאמת יש ב' מדרגות בנש"י הא' מצד שרשם בעצמות א"ס ב"ה ממש טרם שירדו למטה בגופים וכמא' במי נמלך בנשמתן ש"צ כו' והיינו ישראל עלה במח' פי' כבר עלה במח' שבמוה"ע ממש קודם שעלה במח' ורצון להאציל ולברוא כו' (הנק' מח' כללי' כנ"ל) ולא כמו שהן מקבלים עתה משרשם במח' דחכמה הקדומ שהוא פנימית אור אבא בציור אדם כבן הנמשך ממוח האב כו' כי הוא למעלה גם מח"ס דא"א הנק' תעלומות חכמה ולכך ישראל אותיות לי ראש פי' לי בטל ראש ומוחין דאבא כו' משא"כ עתה כאשר נק' ישראל ראשית שמקבל מראש ומוחי' דאבא כו' והוא מאמר דבראשית בשביל ישראל שנק' ראשית כו' לפי שהמחש' כלי להשכל וחכמה ובהכרח בא' בגלוי בדבור ונק' מאמר פתוח כמ"ש פיה פתחה בחכמה והן י' מאמרות דאבא יסד ברתא כידוע אבל מח' סתימא' הוא אור פנימית החכמה שבהעלם שבלתי בא בגלוי באותיות השכל ולא יוכל לבא בדבור כמו בי' מא' והיינו אחור וקדם צרתני קדם למע"ב שהיא הנשמה דאה"ר שהי' במח' סתימאה ויצא' לגלוי ממח"ק כמ"ש קורא הדורות מראש מראש דא"ק כו' אך כ"ז אינו אמיתי' הפי' דעלה במח' רק כאשר הי' בעצמות א"ס ב"ה ממש שלמעל' גם ממדותיו העצמיי' כמו רצון וחכמ' שבא"ס שהן ירדו לגלוי מן ההעלם כו' ומזה הטעם יוכל להיות מס"נ על קדה"ש בכל פחו' שבישראל לפי שקדה"ש הוא למוה"ע דוק' כידוע וזהו אמיתית הטעם לקדימת מס"נ באחד קודם שא' ואהבת בכל נפשך משום דאדרבה מצד ששרש נשמה האלקי' באח"פ ממש שהוא למעלה מבחי' אב כנ"ל ע"כ ממילא יוכל להגיע לאה"ר דבכל מאדך במס"נ בגוף בפו"מ מפני שנשמתו שרשה בעצמו' ממש ויש בכלל מאתיי' מנה שבמס"נ דנשמה באח"פ נכלל כח מס"נ שבגוף ועכ"ז הי' ר"ע מצטער מתי יבא לידי ואקיימנה בפ"מ דוקא לפי שהנשמו' דעכשיו שבגופי' שרש' מבחי' אדם שהוא בחי' מח' וחכמ' שנק' אור אבא ולא מעצמותו ממש והוא מדרגה הב' בנש"י שעלו במחש' כנ"ל והוא מס"נ דביטול היש לאין במקו' חוצבו לבד ולא במוה"ע ממש ולזה חפץ ר"ע במס"נ בפו"מ דוקא אפי' נוטל כו' דבזה דוקא יבא לבחי' מס"נ דנשמ' בעצמו' א"ס ב"ה כמו שעלה במח' העצמי' וזהו שהי' מאריך בנשמתו באח' הפשוט עד שיצא' נשמתו ונכלל' באח"פ מצד מס"נ בפו"מ דוקא וד"ל וזהו המאריך באחד ביחוד עצם מדותיו שבעצמותו ממש שלמעל' מיחוד דע"ס שע"פ ההשת' לשלו דקו"ח כנ"ל מאריכין ימיו הן המדו' אוי"ר שבלב שגם הן יהיו בבלתי הגבלה והתחלקו' שנק' אריכות ימים כנ"ל והוא מפני שאמ' שמע ישראל לי ראש דוקא פי' ישראל כמו שהוא בעצם שרשו במוה"ע ממש שנק' אריכו' דאחד כנ"ל שזהו הוי' העצמו' הוא אלקינו דוקא גם למטה אחד למעלה בבחי' אח"פ הנ"ל ואחד למטה ליחוד הו"ק א"ח ד' כו' ומזה נמשך ממילא ואהבת בכל נפשך ובכל מאדך מאד בלי גבול שהוא הנק' אריכו' ימים ולמעלה היינו בחי' ימים ארוכי' שבבחי' עצמו' המאציל שנק' יום שכולו ארוך כו' וזהו אורך ימים אשביעהו וכו' כנ"ל וד"ל: | |||
(יד) ובכל זה יובן מ"ש ויחד לבבנו שיתאחד בחי' חצוניות הלב באוי"ר המוגבלים שנולדים מן השכל שיגיעו גם הם לבחי' בלתי גבול שבפנימית הלב שנק' אריכות ימים כנ"ל והיינו שתהי' האה"ז ג"כ למעלה מן הרצון המורכב בשכל כו' אלא בבחי' עצמיות הנפש ממש והענין הוא כידוע בשרש הב' לבבות הנ"ל שז"ש אחור וקדם צרתני שהוא כמו אדה"ר שגופו נברא אחרון למע"ב דאפי' יתוש קדמו והיינו עפר חומר גופו דוקא אבל מ"ש ויפח באפיו נשמת חיים נשמה זו דפרחא מחיי העולמים קדמה לכל מע"ב והוא במחשבה העצמית שנק' מח"ק כנ"ל ומ"ש אחור וקדם צרתני היינו שיחד וחיבר התחלה עם הסוף יחד והיו לאחדם להיות נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן דוקא וזהו יש בכל א' מישראל בב' לבבות הנ"ל שע"ז א' בכל לבבך בשני יצריך בחי' פנימית הלב בחלל הימני שבו משכי רוח החיים ונשמה שבמוח והוא הנק' תעלומ' הלב דהיינו נקודת פנימית הלב מה שנעלם בתוך הלבולא יוכל לבא לגילוי בלב כמו שהיא מפני שלא יכילנו כלי המוח והלב כלל כי צר וקטן מהכיל האור כי רב הוא מאד ונק' אהבה המסותרת הטבעי' ועצמי' שבעומקא דליבא שאינו מאיר ומתגלה כמו שהוא ממש רק בעת נסיון כמו בקדה"ש שגם פחות שבישראל מוסר נפשו מפני תוקף גלוי עצם הניצוץ אלקי וגם בשבת וי"ט ועת הכושר נגלה אפס קצהו וכו' ובעי"ת שמתעוררים הכל בתשובה שלימה כו' ולנגד זה בחצוניות הלב ששם משכן היצה"ר בחום הטבעי בדם הוא הנפש הטבעי' ששם בחי' עומק רע להיות בעפר יסודו והוא יסוד אחור וקדם שאור הנשמ' שבחלל הימני מאיר ונמשך ומתחבר בחצוניות הלב שבחלל השמאלי והיו לאחדים ממש והוא במ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך שגם בלב הטבעי יאיר אור האהבה האלקית שמאיר מצד אור האה"ר שבחלל הימיני ויש בזה ב' אופנים א' בבחי' הגבלה עפ"י התבוננות הנשמה בשכל והשגה והב' בבלתי גבול כלל והיינו כמו שהנשמ' היא מצד עצמ' אז גם בחצוניו' הלב דלב בשר יהי' אה"ר בלי גבול כלל וכנראה בחוש לכל דורש אלקים באמת ובתמים דגם שתחלת התפעלות אלקי' הוא רק לפ"ע התפעלות המוח אח"ז יגיע לכלל התפעלות עצומה וגדולה שלא יכיל המוח והלב כלל בתמימות ועצמיות הנפש שנק' בכל מאדך כו' והיינו כאשר תאיר עצם הנצוץ בחלל הימיני שנק' נקודה פנימי' בגלוי אור ונעוץ תחלתן בסופן לחלל השמאלי שהוא בחומר הלב החיצוני' יחדיו יהיו תמים ממש אך לא בכל עת תאיר מפנימית הלב אדרבה ברוב העתים היא בבחי' חשך והעלם והוא הנק' תעלומת הלב כידוע והוא הנק' מקיף שבהעלם וחשך כמו צל המגין ומעלי' את הדבר הנסת' בו כאיש המוסתר תחת צל האבן כו' וכך בחי אה"ר המסותרת בחלל הימיני בנקודת הלב בחי' מקיף ומגין בהעלם לדם הוא הנפש חום הטבעי שבחלל השמאלי שלא תכשל בכל דבר רע בהרהור ומעש' כל היום כמ"ש במ"א אך עיקר העבודה בזה העולם אינו אלא להוציא בחי' תעלומות הלב לבא לידי גילוי אור דוקא והיינו שבחי' ההעלם והחושך דמקיף יאיר וכמ"ש כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי שהוא להאיר את החשך הגס שבחלל השמאלי שיהי' לב אחד ממש כנ"ל וזהו ויחד לבבנו שלב חיצוני יתייחד בלב פנימי והיו לאחדים ממש ואז גם בחי' אוי"ר שבלב המוגבל מן השכל יהי' גם הוא בבחי' בלתי גבול כמו עצם אוי"ר שבעצם פנימי' הנשמה משא"כ כאשר הפנימית נקודת הלב בתעלומות שנק' חושך ואינו מאיר רק לפרקים שזהו כמו שהי' אחר ההבדלה דחושך ואור כנ"ל שאז א"א שיהיה לב החיצוני באה"ר העצמית כלב הפנימי כו' אבל כאשר החשך יאיר היינו שחשך ואור שוין הרי זהו למעלה משרש האור הראשון דנשמות והוא למעלה גם משרש נשמת אדה"ר דויפח כו' שנק' קדם למע"ב בחי' חכמה הקדומה אלא הוא מבחי' מהו"ע שלמעלה מבחי' אדם דחכמה כנ"ל ולזה חיבר נשמת אדה"ר בגוף שעי"ז דוקא יהיה עלי' לנשמתו למעלה ממקור חוצבה כי ודאי ירידה צורך עלי' וכך הוא בכל נצוץ בפרט כי ע"י ואהבת בשני יצריך להיות לב אחד דוקא עי"ז תעלה הנצוץ למעלה מעלה באור עצמות א"ס ב"ה ממש וכר"ע שהיה מצטער על קדה"ש בפו"מ דוקא מטעם זה (ואמנם ע"י בע"ת שמהפכים החושך שלמטה לאור הרי זה יעלה ויגיע למדרג' עליונה דצ"ג שממשיכים מהעלם וחושך העליון לאור כו') וזהו המאריך באחד באריכו' דאחד שזהו בחי' מוה"ע שיעלו בבחי' ימים ארוכים דרצון שלמעלה מן השכל והיינו בחי' אה"ר המסותרת הנ"ל שיהי' ביחוד ב' לבבות דוקא וד"ל אך הנה לפ"ז מהו שאמר ושנותיו שזה משמע כפשוטו שמאריך ימי שני חייו למעלה מכפי מספר... | |||
}} | }} | ||
[[קטגוריה:אמרי בינה]] | [[קטגוריה:אמרי בינה]] | ||