2,086
עריכות
דבר מלכות/קרח (א): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "לקוטי תורה/" ב־"לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/"
מ (החלפת טקסט – "ד" ב־"") |
מ (החלפת טקסט – "לקוטי תורה/" ב־"לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/") |
||
| שורה 63: | שורה 63: | ||
משא"כ ב"חקת" – "זאת חקת התורה" – נמשך מ"חק" (למעלה ממדידה והגבלה) באות "ת'", סוף וסיום כל כ"ב אותיות התורה, דהיינו, שנמשך בכל ודרך כל סדר השתלשלות (כל האותיות מאל"ף עד תי"ו), בכל ג' הקוים (באות ת') דמחשבה דיבור ומעשה, ותורה עבודה וגמילות חסדים, ואדרבה: באופן שהם מתחברים כולם – כיון שבסיום ושלימות העבודה, כאשר ישנה המהירות דקדושה (מההמשכה שלמעלה מסדר השתלשלות בסדר השתלשלות), נעשה החיבור יחד דכל ג' הקוים, שמהעליון (מחשבה ודיבור) באים מיד במהירות לתחתון (מעשה), ללא הפסק ביניהם (דלא כבאות ה"א{{הערה|ראה תו"א מגלת אסתר צה, סע"ב ואילך. לקו"ת ר"פ בלק (סז, א ואילך). סה"מ תר"ן ע' רעט ואילך. תרנ"ח ע' ריב. ה'שי"ת ע' 122. סה"מ קונטרסים ח"א רמא, א ואילך. שיחת [[שיחת ויגש תנש"א - מוגה|ש"פ ויגש]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 215).}}). ומזה באים לנקודה מתחתית ה(קו השמאלי ד)אות ת' – נקודת הביטול, ונקודה גדולה (בעלת אורך ורוחב), דהיינו, שהביטול בא ביחד עם ההתפשטות לאורך ורוחב; וזה בא בסיום האות – שמורה על שלימות נקודת הביטול בסיום העבודה. | משא"כ ב"חקת" – "זאת חקת התורה" – נמשך מ"חק" (למעלה ממדידה והגבלה) באות "ת'", סוף וסיום כל כ"ב אותיות התורה, דהיינו, שנמשך בכל ודרך כל סדר השתלשלות (כל האותיות מאל"ף עד תי"ו), בכל ג' הקוים (באות ת') דמחשבה דיבור ומעשה, ותורה עבודה וגמילות חסדים, ואדרבה: באופן שהם מתחברים כולם – כיון שבסיום ושלימות העבודה, כאשר ישנה המהירות דקדושה (מההמשכה שלמעלה מסדר השתלשלות בסדר השתלשלות), נעשה החיבור יחד דכל ג' הקוים, שמהעליון (מחשבה ודיבור) באים מיד במהירות לתחתון (מעשה), ללא הפסק ביניהם (דלא כבאות ה"א{{הערה|ראה תו"א מגלת אסתר צה, סע"ב ואילך. לקו"ת ר"פ בלק (סז, א ואילך). סה"מ תר"ן ע' רעט ואילך. תרנ"ח ע' ריב. ה'שי"ת ע' 122. סה"מ קונטרסים ח"א רמא, א ואילך. שיחת [[שיחת ויגש תנש"א - מוגה|ש"פ ויגש]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 215).}}). ומזה באים לנקודה מתחתית ה(קו השמאלי ד)אות ת' – נקודת הביטול, ונקודה גדולה (בעלת אורך ורוחב), דהיינו, שהביטול בא ביחד עם ההתפשטות לאורך ורוחב; וזה בא בסיום האות – שמורה על שלימות נקודת הביטול בסיום העבודה. | ||
ועי"ז נפעל הענין ד"חקת" – גם מלשון חקיקה{{הערה|[[לקוטי תורה/חוקת|לקו"ת ר"פ חוקת]].}}, שמורה על המשכה נצחית (בלי שינוי), הקשורה עם ת', כמאחז"ל{{הערה|שבת נה, א.}} "תי"ו – תחי'" – ששלימותה חיים נצחיים. | ועי"ז נפעל הענין ד"חקת" – גם מלשון חקיקה{{הערה|[[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/חוקת|לקו"ת ר"פ חוקת]].}}, שמורה על המשכה נצחית (בלי שינוי), הקשורה עם ת', כמאחז"ל{{הערה|שבת נה, א.}} "תי"ו – תחי'" – ששלימותה חיים נצחיים. | ||
ו. ע"פ הנ"ל י"ל בהנס ד"שמש בגבעון דום": | ו. ע"פ הנ"ל י"ל בהנס ד"שמש בגבעון דום": | ||
| שורה 91: | שורה 91: | ||
אע"פ{{הערה|בהבא להלן, ראה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות – רי"ש ס"ב (ע' שס ואילך). '''וש"נ'''.}} שאות ד' ואות ר' דומות בכך ששתיהן מורות על ענין העניות: דלי"ת מלשון דלות ור"ת דלים, ורי"ש מלשון רש ("ולרש אין כל"{{הערה|שמואל־ב יב, ג. וראה גם משלי י, טו. ל, ח.}}), ושתיהן מורכבות משני קוים, אחד למעלה ברוחב ואחד באורך (מלמעלה למטה) – ישנו חילוק עיקרי ביניהם: אות ד' יש לה נקודה (י') מאחורי' (שמקשרת את שני הקוים), משא"כ אות ר'. | אע"פ{{הערה|בהבא להלן, ראה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות – רי"ש ס"ב (ע' שס ואילך). '''וש"נ'''.}} שאות ד' ואות ר' דומות בכך ששתיהן מורות על ענין העניות: דלי"ת מלשון דלות ור"ת דלים, ורי"ש מלשון רש ("ולרש אין כל"{{הערה|שמואל־ב יב, ג. וראה גם משלי י, טו. ל, ח.}}), ושתיהן מורכבות משני קוים, אחד למעלה ברוחב ואחד באורך (מלמעלה למטה) – ישנו חילוק עיקרי ביניהם: אות ד' יש לה נקודה (י') מאחורי' (שמקשרת את שני הקוים), משא"כ אות ר'. | ||
אחד הענינים בזה: הנקודה מורה על ענין הביטול, וזה קאי על נקודת היהדות שישנה בשלימות אצל כאו"א מישראל, אפילו כאשר הוא נמצא במצב ד"אחוריים" (לא בפנים דקדושה), כמאחז"ל{{הערה|סנהדרין מד, א.}} "אע"פ שחטא ישראל הוא", כיון שנקודת היהדות היא למעלה מכל העלמות והסתרים, ולמעלה מכל הדרגות בסדר השתלשלות – הנקודה דיחידה שמקשרת את היהודי עם היחיד שלמעלה{{הערה|ראה [[לקוטי תורה/ראה|לקו"ת ראה]] כה, א. כז, א. ובכ"מ.}}. | אחד הענינים בזה: הנקודה מורה על ענין הביטול, וזה קאי על נקודת היהדות שישנה בשלימות אצל כאו"א מישראל, אפילו כאשר הוא נמצא במצב ד"אחוריים" (לא בפנים דקדושה), כמאחז"ל{{הערה|סנהדרין מד, א.}} "אע"פ שחטא ישראל הוא", כיון שנקודת היהדות היא למעלה מכל העלמות והסתרים, ולמעלה מכל הדרגות בסדר השתלשלות – הנקודה דיחידה שמקשרת את היהודי עם היחיד שלמעלה{{הערה|ראה [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/ראה|לקו"ת ראה]] כה, א. כז, א. ובכ"מ.}}. | ||
ונקודה זו (ביטול) מאחורי הד' מורה שהדלות והעניות של הד' הוא הביטול דקדושה – שמקשר אותו עם הדרגות הכי נעלות, דלי"ת גם מלשון "דליתני"{{הערה|[[תהלים פרק ל|תהלים ל, ב]].}} (הרמה), וע"ד המעלה ד"תפלה לעני" שמגיעה ש"לפני הוי' ישפוך שיחו"{{הערה|[[תהלים פרק קב|תהלים קב, א]]. וראה כתר שם טוב סצ"ז. אור המאיר פ' וישלח. וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 555 (לעיל ע' 167) ואילך.}}, משא"כ אות ר' שאין לה נקודת הביטול – העניות היא בכך שאין לה שום שייכות לקדושה. | ונקודה זו (ביטול) מאחורי הד' מורה שהדלות והעניות של הד' הוא הביטול דקדושה – שמקשר אותו עם הדרגות הכי נעלות, דלי"ת גם מלשון "דליתני"{{הערה|[[תהלים פרק ל|תהלים ל, ב]].}} (הרמה), וע"ד המעלה ד"תפלה לעני" שמגיעה ש"לפני הוי' ישפוך שיחו"{{הערה|[[תהלים פרק קב|תהלים קב, א]]. וראה כתר שם טוב סצ"ז. אור המאיר פ' וישלח. וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 555 (לעיל ע' 167) ואילך.}}, משא"כ אות ר' שאין לה נקודת הביטול – העניות היא בכך שאין לה שום שייכות לקדושה. | ||
| שורה 107: | שורה 107: | ||
י. הלימוד מזה בכללות עבודת השם: | י. הלימוד מזה בכללות עבודת השם: | ||
אע"פ שעבודת היהודי צריכה להיות מתוך קבלת עול – שלמעלה מטעם ודעת, ובאופן של זריזות שלמעלה ממדידה והגבלה, "בכל מאדך"{{הערה|[[דברים פרק ו|ואתחנן ו, ה]].}}, ודוקא זה מגיע ל"מאד" שלמעלה{{הערה|[[תורה אור/מקץ|תו"א מקץ]] לט, ד. ובכ"מ.}} – והי' מקום לסברא שבזה מתבטאת שלימות העבודה, ובלשון הידוע{{הערה|[[לקוטי תורה/שלח|לקו"ת שלח]] מ, א.}}: אילו נצטווינו לחטוב עצים – | אע"פ שעבודת היהודי צריכה להיות מתוך קבלת עול – שלמעלה מטעם ודעת, ובאופן של זריזות שלמעלה ממדידה והגבלה, "בכל מאדך"{{הערה|[[דברים פרק ו|ואתחנן ו, ה]].}}, ודוקא זה מגיע ל"מאד" שלמעלה{{הערה|[[תורה אור/מקץ|תו"א מקץ]] לט, ד. ובכ"מ.}} – והי' מקום לסברא שבזה מתבטאת שלימות העבודה, ובלשון הידוע{{הערה|[[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/שלח|לקו"ת שלח]] מ, א.}}: אילו נצטווינו לחטוב עצים – | ||
ישנה ההוראה מ"פרח מטה אהרן", שלאחרי היסוד דקבלת עול, יכולה וצריכה אח"כ הנקודה שלמעלה ממדידה והגבלה "להתפשט" בכל כחותיו הפנימיים, עד בכל מציאותו וטבעו, עד שזה יתן פירות – "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים", ובאופן כזה – שטבעו ומציאותו עצמם נעשים באופן של זריזות ("טבע מזורז") ושלמעלה ממדידה והגבלה, שכל מה שעושה בכחותיו הטבעיים הוא בזריזות הכי גדולה, זריזות דקדושה. | ישנה ההוראה מ"פרח מטה אהרן", שלאחרי היסוד דקבלת עול, יכולה וצריכה אח"כ הנקודה שלמעלה ממדידה והגבלה "להתפשט" בכל כחותיו הפנימיים, עד בכל מציאותו וטבעו, עד שזה יתן פירות – "ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים", ובאופן כזה – שטבעו ומציאותו עצמם נעשים באופן של זריזות ("טבע מזורז") ושלמעלה ממדידה והגבלה, שכל מה שעושה בכחותיו הטבעיים הוא בזריזות הכי גדולה, זריזות דקדושה. | ||