11,477
עריכות
אמרי בינה/שער הציצית: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (הפעיל הגנה על הדף "אמרי בינה/שער הציצית": התוכן בידי משתמשים ותיקים בלבד ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{אמרי בינה}} | {{אמרי בינה}} | ||
== שער הציצית == | |||
{{יישור טקסט|שני הצדדים| | {{יישור טקסט|שני הצדדים| | ||
(א) '''להבין''' שרש ענין הטלית וחוטי הציצית. הנה כתיב ועשו להם ציצית כו' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו' ולא תתורו כו' למען תזכרו ועשיתם כו' ויש כאן ב' זכירות א' בראיה וראיתם וזכרתם כו' והב' למען תזכרו ועשיתם כו' ויש לדקדק למה כפל הדברים ועוד למה בזכירה ראשונה אמר ב' דברים א' בועשה טוב תזכרו את כל מצות ה' וגם לא תתורו אחרי לבבכם בחי' סו"מ והכל ע"י הציצית ובזכירה שניה לא א' רק למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו' ולא הזכיר בחי' סו"מ אלא הוסיף עוד לומר והייתם קדושים כו' קדושה זו מה ענינה למצות ציצית דוקא שלא א' כן במצות תפילין ות"ת וכה"ג ועוד יש להבין מה שבזכירה ראשונה א' את כל מצות ה' ובזכירה שניה א' את כל מצותי ולא א' מצות ה' ועוד יש להבין בעיקר ענין מצות שנתן בה טעם ע"י הראי' דוקא וראיתם אותו עי"ז יזכרו על כל המצות לעשותם מה ענין ראיה זו על ציצית דוקא לזכור על ידה לכל המצות יותר מכל המצות זולתה כתפילין ומזוזה וכה"ג (והגם שציצית גי' תרי"ג (ציצית גי' ת"ר עם ה' קשרים וח' חוטין) למה במצות ציצית דוקא ולא במצוה אחרת זולת') אך הנה כתי' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כו' ויש להבין דלפ"ז יפול לשון צלם אדם למעלה מאחר שהאדם התחתון נברא בצלמו כדמותו כו' וזה א"א לומר כלל דודאי אין לו גוף ולא דמות הגוף כו' וכמ"ש כי לא אדם הוא ומ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כמראה אדם ולא אדם כו' ועוד דודאי האדם הנברא מאין ליש בבחי' גבול אין לו דמיון וערך כלל לגבי אלקים חיים הבוראו שהוא בלתי בע"ג ותכלית כידוע ואיך יאמר בצלמו כדמותו כו' וגם זה עצמו יש להבין דאיך אפשר שיתהוו' בע"ג מבלתי בע"ג שאין ערך ביניהם כלל ומזה הטעם יקשה דגם אם נתהווה בע"ג מבלתי בע"ג עכ"פ איך יקרא בצלמו כדמותו וגם לפי הידוע שיש בזה ב' תירוצים א' ענין הצמצום בעצמות אא"ס שאז אין האור והשפע נמשך ממהותו ועצמותו רק מבחי' אותיות כמו אותיות המחשבה שנברא בהן העוה"ב וכמו הנק' עלמין סתימין כידוע ואותיות הדבור שנברא מהן עלמא דאתגליא והמח' נק' סובב בכלל שצופה ומביט כו' והדבור נק' ממלא כידוע ולהיותו מושלל מכל בחי' יש ודבר מה במציאות לא יתכן בעצמו לומר מתואר אדם כלל גם לא ענין אותיות מח' ודבור רק ע"י בחי' הצמצום בעצמו שנתצמצם להיות נמשך בבחי' אותיות מו"ד וכה"ג נתצמצם במדות חג"ת כו' וחו"ב ורצון כו' וכמ"ש יהי רצון מלפניך כידוע והב' ענין הפרסא שהוא מסך מבדיל עד שהאור הנמשך לעולמות נק' הארה דהארה לבד כו' כידוע והכל ענין א' אך עכ"ז יקשה איך יאמר בצלמינו כו' שהרי נאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' וכתיב אל מי תדמיוני כו' דודאי אין ערך ודמיון כלל למח' שלנו עם מחשבתו י"ת ועל כל כה"ג א' כי לא אדם הוא כו' ועוד כי אור א"ס עצמו פשוט בתכלית ולית מח' תפיסא ביה אפי' מח' הקדומה שבעצמות כו' שצופה ומביט כו' ואיך יקרא אדם התחתון בצלמו כדמותו כו'. והנה התירוץ האמיתי הוא דמ"ש נעשה אדם בצלמינו לא קאי על נפש האדם בע"ג כו' אלא על אור נשמתו כאשר שכלו ומדותיו יהיו בצלם אדם העליון ע"י תו"מ דוקא כמו ע"י רמ"ח מ"ע שנק' רמ"ח אברין דמלכא כו' וע"י ג' לבושים מד"ומ הכל ידמה לצלמינו למדו"מ העליו' להיות בבחי' צלם אלקים וכמארז"ל אתם קרויים אדם כו' דפי' אדם אדמה לעליון כו' כידוע ואע"פ שמדות עליונות דאדם דאצילות ומחשבתו כו' וחכמתו ורצונו מאד נבדל בערך כנ"ל מ"מ נק' אדם אדמה לעליון ותחלה יש לבאר ענין הנ"ל דודאי זה אמת בענין הצמצום הראשון שנתעלה עצמות האור הפשוט עד שנאצלו ע"ס כח"ב ומדות ומח' ודבור כו' ויש בזה ב' דברים והכל א' והוא הצמצום בעצמו והמסך כנ"ל ולהבין זה בתוס' ביאור יש להקדים ענין הפסוק עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה פי' עוטה אור שהוא מעטה ומלביש את האור ומלביש ומכסה זה שעשה כדי להעלים את האור נק' שלמה כלבוש ממש שמעלים ומכסה את האור ומפסיק בעדו לבלתי יאיר אורו להדיא כמו שהוא ואמנם לא שנתעלם לגמרי בשלמה ולבוש זה אלא יבקע אור מתוך אריגת נקבי הלבוש מעט מזעיר ואמנם אינו כאור העצם אלא בא בשינוי המהות ונק' הארה דהארה כידוע ונק' אור של תולדה לפי שמה שהאור בוקע מתוך ההעלם של הלבוש ומאיר נק' יציאת אור מחדש כאילו נולד אור מחדש ובאמת בא אור זה מכח אור העצם אחר העלמו בתחלה בשלמה ולבוש כו' ויובן דבר זה בתוס' ביאור באדם למטה בהתלבשות והעלמת אור עצם השכל באותיות המח' כו' דהנה אנו רואים כאשר ישכיל אדם איזה שכל וסברא חדשה שהמצי' מכח המשכיל הוא בלתי מתייש' בהבנה והשגה גלויה ממש אם לא שיבא אור שכל היולי זה בהגבל' באותיות מח' דהיינו שיתחיל לחשוב במחשבה עיונית באור שכל זה הנק' מחשבת שכל כנראה בחוש שכל אור השכל' דבר מה א"א בלי מח' מלבשת אותו ונק' מחשבת שכל ובלעדי המח' לא יאיר אור השכל מן ההעלם לגילוי השגה כלל דהיינו שאינו מבינה לעצמו עדיין ומכ"ש שלא יוכל להגיד אותה ההשכלה לזולתו כלל עד אשר יוגבל אור ההשכלה באותיות מחשבה ממש (בצרופים פרטיים שלמטה ממחשבה עיונית שסוקר השכל בלא צירופים כו') אז יוכל להגיד ולהוריד השכל בדבור לזולתו כל פרט ופרט באופני צרופים שונים ואם לא היה התלבשות השכל ע"י המחשבה לא היה בא לידי גילוי אור השגה כלל וכלל אלא היה נשאר בהעלמו העצמי ההיולי כו' ונמצא שאעפ"י שהשכל הוא העיקר והמח' הוא הטפל הנק' לבוש לבד לגבי השכל ומצד עצמה אינה כלום (דאותיות מחשבה ישנם במציאות בלא שכל כלל כהרהורי דב"ט ואינה כלום) מ"מ ע"י המחשבה יצא מהות השכל הרוחני לגלוי אור בהבנה והשגה עכ"פ (וכמ"כ יובן מזה שיבא הארת והתפשטות אור השכל במדות כמו מה שיתפעל בלב מצד ההשגה הנגלית במוח הכל ע"י אותיות המחשבה דוקא שהרי אם לא יצייר במחשבה דבר הטוב לא יתפעל בלבו גם שמשכיל על אותו הדבר בשכלו אך טרם שיבא בהגבלת המח' לא יוליד התפעלות המדות וכידוע בענין לאה ילדה ו' בנים שהמחשבה הנק' לאה מולדת המדות וגם באה להלביש המדות שבלב אחרי הולדן כמו הרהורי לבו דמה שמתפעל בלב מהרהר במח ואינה מח' ראשונה שהולידה המדות כו') והנה עד"מ המסך שמעלים ומחשיך אור העצם ונראה אור דרך נקבי המסך בשינוי המהות הנק' הארה דהארה כנ"ל כמו"כ הארת אור השכל היוצא אחר העלמו במחשבה שהמחשב' מעלמת עצם אורו הפשוט נק' הארה דהארה או אור של תולדה שהא בשינוי המהות ואינו אור השכל כמו שהוא בעצם דמה שמשיג ומבין היטב השכל ע"י התלבשות המח' העיונית והצרופים שבה זהו הנק' רק השגת השכל (די פאר שטאנד פון שכל) ולא מהותו ועצמו של השכל שהוא למעלה מהבנת השכל (וראי' ממה דלא קאים אינש אדעתיה דרביה עד מ' שנין אעפ"י שהשיג בכי טוב מרבו אך לא קאים על מהות ועצם השכל כו') ואמנם באמת יש יתרון מעלה בודאי בלבוש דמחשבה זאת מה שעל ידה יצא אור השכל לגלוי ההשגה וההבנה בכי טוב בכלי המוח דבלעדי המחשבה שלא היה העלם ולבוש לאור עצם השכל לא היה כלי המוח מכילו כלל וכמו בלבול כלי המוח שמתהווה כאשר עמוק עמוק ממנו אור השכל שבלתי יכילנו במחשבה כידוע (וכמו"כ לא יומשך אז במדות להתפעל באוי"ר כנ"ל) ומזה מוכרח לומר שיש יתרון מעלה ומדרגה בלבוש דמחשבה יותר מגופו של עצם אור השכל כמ"ש במ"א באריכות וד"ל והנמשל מכל זה יובן למעלה בענין עוטה אור כשלמה הנ"ל דמה שמעטה ומלביש לאור היינו מה שמכסה ומסתיר לאור העצמות שהוא אור פשוט בתכלית ואין ערוך אליו כלל וכלל דלית מחשבה כו' אפי' אור צח ומצוחצח אוכם כו' וגם שיהי' נאצל מקור למקור לרצון וחכמה ומדות דאצילות וכידוע בענין לאו מכל אינון מדות כלל אך הנה לא הי' מועיל ענין הצמצום לבד שהוא העדר הגילוי לבד כענין ישת חושך סתרו (כמו בחי' מק"פ כו') דא"כ איך הי' אח"כ גילוי ההעלם כמו מגלה עמוקות מני חושך שמתוך ההעל' והחושך סתרו יוצא ויבקע אור (והוא בחי' האור דקו"ח כידו') אך הוצרך להלביש את אור העצמות בלבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה שמעטה ומלביש לאור העצמות כמו המסך שמעלים ומחשיך אור העצם כנ"ל ואז בהתעטף אורו העצמי ונתלבש ונתעלם בלבוש שלמה יצא האור ונבקע דרך הלבוש הזה המעלים אז יוכל להיות המשכת אורות הנאצלים מאור של תולדה זו הנק' הארה דהארה כנ"ל (אך בין עצמות אא"ס לקו אין פרסא מפסיק כמו הפרסא בין אצי' לבי"ע רק עוטה אור כשלמ' שאינו כמו מסך ממש כו') וביאור זה היינו כמשל התלבשות אור עצם השכל בלבוש דמחשבה שע"י המחשבה יבא לגלוי אור השגה ממש כו' כך ע"י שעוטה אור העצמי כשלמה יבא לכלל גלוי למטה כו' והנה כתיב ותורה אור דמ"ש עוטה אור כשלמה אור זה אור דתורה הוא שנתלבש בה אור א"ס בעצמו שע"י אור תורה יוכל לבא לגלוי גמור למטה באבי"ע ולהבין זה יש להקדים תחלה דיש בתורה ב' מדרגות פנימית וחיצוניות סתים וגליא כידוע ובחי' פנימיות וסודות התורה שם מאיר אור א"ס בבחי' הפנימית שבו שהוא בבחי' א"ס ממש ובחיצוניות התורה הנגלה לנו בפשוט כו' לעשות בפ"מ את כל דברי התורה כו' שם בא גלוי אא"ס בבחי' החיצוניות וההפרש בין זה לזה דבפנימית התורה שאא"ס מאיר שם בבחי' הפנימית כמ"ש הנסתרות לה' אלקינו כו' ע"כ גם אור דתורה שם הוא בלי שיעור וגבול כלל וכלל שעל פנימית וסודות התורה נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים דים וארץ העליונים עלמא דאתכסיא ואתגליא שכולל אורך ורוחב דים דומה לרקיע ברוחב כמו נוטה שמים כיריעה כו' וכתיב לא בשמים כו' ולא בים היא כו' דארוכה מארץ לפי שבחי' א"ס בפנימית מאיר שם הוא בבחי' א"ס באורך וכן ברוחב רחבה מני ים העליון באין שיעור למעלה מזה הטעם דאור א"ס למטה עד אין תכלית ולמעלה עד אין שיעור כידוע אבל בחי' חיצוניו' התורה הנגלית לנו הרי אנו רואים שיש לה שיעור שהן ההלכות דש"ס ומשנה כו' שנתנו דבריהם לשיעורין דוקא להגביל כל דבר באופנים פרטים מוגבלים כזה וכזה יוכשר ולא באופן זולתו והן דקדוקי סופרים שבתשבע"פ שמדקדקים בגבולין ושיעורים איך לעשות את כל דברי התור' הזאת הנגלית לנו בעשי' בפ"מ דוקא והן רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת בכלל שמוגבלין דוקא כידוע והיינו מפני שאא"ס מאיר בחיצוניות ולבוש המגביל ומצמצם (כי בפנימית התורה ה"ז מעצמות אור הרצון והחכמה שבעצמות המאציל דאיהו וחיוהי חד בבחי' א"ס גם באצילות ומכ"ש ברצונו וחכמתו שבתורה כמו שהיא למעלה בעצמותו שנק' ארחין כמו אביטה אורחותיך וזהו רחבה מצותך מאד בלי גבול וכמ"ש ארוכה כו' משא"כ ירידת אור דתורה בבחי' גליא שהוא הרצון העליון כשנק' מצות המלך למטה שבא בהתלבשות בחיצוניות בלבושים דנגה דעשי' כמו בצמר ציצית וקלף תפילין למטה שם בא בבחי' גבול דוקא כנ"ל) אך מה שנעשה בחי' הגבול והשיעור בחיצוניות לבושים דאור תורה הנגלית לנו ע"ז א' עוטה אור כשלמה שמעטה ומלבוש לפנימית האור תורה שהוא פנימית אור דא"ס דהיינו שמתעלמ' עצמות ופנימית האור א"ס שבפנימית שלה בלבושים החיצונים שבה בתורה הנגלית לנו וע"י החיצוניות דתורה הנגלית לנו יאיר אור א"ס למטה בכלים מכלי' שונים דרמ"ח מ"ע בעשי' בגבולין ושיעורין כנ"ל וה"ז כמשל הנ"ל בלבוש ומסך דמחשב' שמוציא לאור השכל בבחי' הארה דהארה כו' וד"ל: | (א) '''להבין''' שרש ענין הטלית וחוטי הציצית. הנה כתיב ועשו להם ציצית כו' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו' ולא תתורו כו' למען תזכרו ועשיתם כו' ויש כאן ב' זכירות א' בראיה וראיתם וזכרתם כו' והב' למען תזכרו ועשיתם כו' ויש לדקדק למה כפל הדברים ועוד למה בזכירה ראשונה אמר ב' דברים א' בועשה טוב תזכרו את כל מצות ה' וגם לא תתורו אחרי לבבכם בחי' סו"מ והכל ע"י הציצית ובזכירה שניה לא א' רק למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו' ולא הזכיר בחי' סו"מ אלא הוסיף עוד לומר והייתם קדושים כו' קדושה זו מה ענינה למצות ציצית דוקא שלא א' כן במצות תפילין ות"ת וכה"ג ועוד יש להבין מה שבזכירה ראשונה א' את כל מצות ה' ובזכירה שניה א' את כל מצותי ולא א' מצות ה' ועוד יש להבין בעיקר ענין מצות שנתן בה טעם ע"י הראי' דוקא וראיתם אותו עי"ז יזכרו על כל המצות לעשותם מה ענין ראיה זו על ציצית דוקא לזכור על ידה לכל המצות יותר מכל המצות זולתה כתפילין ומזוזה וכה"ג (והגם שציצית גי' תרי"ג (ציצית גי' ת"ר עם ה' קשרים וח' חוטין) למה במצות ציצית דוקא ולא במצוה אחרת זולת') אך הנה כתי' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כו' ויש להבין דלפ"ז יפול לשון צלם אדם למעלה מאחר שהאדם התחתון נברא בצלמו כדמותו כו' וזה א"א לומר כלל דודאי אין לו גוף ולא דמות הגוף כו' וכמ"ש כי לא אדם הוא ומ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כמראה אדם ולא אדם כו' ועוד דודאי האדם הנברא מאין ליש בבחי' גבול אין לו דמיון וערך כלל לגבי אלקים חיים הבוראו שהוא בלתי בע"ג ותכלית כידוע ואיך יאמר בצלמו כדמותו כו' וגם זה עצמו יש להבין דאיך אפשר שיתהוו' בע"ג מבלתי בע"ג שאין ערך ביניהם כלל ומזה הטעם יקשה דגם אם נתהווה בע"ג מבלתי בע"ג עכ"פ איך יקרא בצלמו כדמותו וגם לפי הידוע שיש בזה ב' תירוצים א' ענין הצמצום בעצמות אא"ס שאז אין האור והשפע נמשך ממהותו ועצמותו רק מבחי' אותיות כמו אותיות המחשבה שנברא בהן העוה"ב וכמו הנק' עלמין סתימין כידוע ואותיות הדבור שנברא מהן עלמא דאתגליא והמח' נק' סובב בכלל שצופה ומביט כו' והדבור נק' ממלא כידוע ולהיותו מושלל מכל בחי' יש ודבר מה במציאות לא יתכן בעצמו לומר מתואר אדם כלל גם לא ענין אותיות מח' ודבור רק ע"י בחי' הצמצום בעצמו שנתצמצם להיות נמשך בבחי' אותיות מו"ד וכה"ג נתצמצם במדות חג"ת כו' וחו"ב ורצון כו' וכמ"ש יהי רצון מלפניך כידוע והב' ענין הפרסא שהוא מסך מבדיל עד שהאור הנמשך לעולמות נק' הארה דהארה לבד כו' כידוע והכל ענין א' אך עכ"ז יקשה איך יאמר בצלמינו כו' שהרי נאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' וכתיב אל מי תדמיוני כו' דודאי אין ערך ודמיון כלל למח' שלנו עם מחשבתו י"ת ועל כל כה"ג א' כי לא אדם הוא כו' ועוד כי אור א"ס עצמו פשוט בתכלית ולית מח' תפיסא ביה אפי' מח' הקדומה שבעצמות כו' שצופה ומביט כו' ואיך יקרא אדם התחתון בצלמו כדמותו כו'. והנה התירוץ האמיתי הוא דמ"ש נעשה אדם בצלמינו לא קאי על נפש האדם בע"ג כו' אלא על אור נשמתו כאשר שכלו ומדותיו יהיו בצלם אדם העליון ע"י תו"מ דוקא כמו ע"י רמ"ח מ"ע שנק' רמ"ח אברין דמלכא כו' וע"י ג' לבושים מד"ומ הכל ידמה לצלמינו למדו"מ העליו' להיות בבחי' צלם אלקים וכמארז"ל אתם קרויים אדם כו' דפי' אדם אדמה לעליון כו' כידוע ואע"פ שמדות עליונות דאדם דאצילות ומחשבתו כו' וחכמתו ורצונו מאד נבדל בערך כנ"ל מ"מ נק' אדם אדמה לעליון ותחלה יש לבאר ענין הנ"ל דודאי זה אמת בענין הצמצום הראשון שנתעלה עצמות האור הפשוט עד שנאצלו ע"ס כח"ב ומדות ומח' ודבור כו' ויש בזה ב' דברים והכל א' והוא הצמצום בעצמו והמסך כנ"ל ולהבין זה בתוס' ביאור יש להקדים ענין הפסוק עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה פי' עוטה אור שהוא מעטה ומלביש את האור ומלביש ומכסה זה שעשה כדי להעלים את האור נק' שלמה כלבוש ממש שמעלים ומכסה את האור ומפסיק בעדו לבלתי יאיר אורו להדיא כמו שהוא ואמנם לא שנתעלם לגמרי בשלמה ולבוש זה אלא יבקע אור מתוך אריגת נקבי הלבוש מעט מזעיר ואמנם אינו כאור העצם אלא בא בשינוי המהות ונק' הארה דהארה כידוע ונק' אור של תולדה לפי שמה שהאור בוקע מתוך ההעלם של הלבוש ומאיר נק' יציאת אור מחדש כאילו נולד אור מחדש ובאמת בא אור זה מכח אור העצם אחר העלמו בתחלה בשלמה ולבוש כו' ויובן דבר זה בתוס' ביאור באדם למטה בהתלבשות והעלמת אור עצם השכל באותיות המח' כו' דהנה אנו רואים כאשר ישכיל אדם איזה שכל וסברא חדשה שהמצי' מכח המשכיל הוא בלתי מתייש' בהבנה והשגה גלויה ממש אם לא שיבא אור שכל היולי זה בהגבל' באותיות מח' דהיינו שיתחיל לחשוב במחשבה עיונית באור שכל זה הנק' מחשבת שכל כנראה בחוש שכל אור השכל' דבר מה א"א בלי מח' מלבשת אותו ונק' מחשבת שכל ובלעדי המח' לא יאיר אור השכל מן ההעלם לגילוי השגה כלל דהיינו שאינו מבינה לעצמו עדיין ומכ"ש שלא יוכל להגיד אותה ההשכלה לזולתו כלל עד אשר יוגבל אור ההשכלה באותיות מחשבה ממש (בצרופים פרטיים שלמטה ממחשבה עיונית שסוקר השכל בלא צירופים כו') אז יוכל להגיד ולהוריד השכל בדבור לזולתו כל פרט ופרט באופני צרופים שונים ואם לא היה התלבשות השכל ע"י המחשבה לא היה בא לידי גילוי אור השגה כלל וכלל אלא היה נשאר בהעלמו העצמי ההיולי כו' ונמצא שאעפ"י שהשכל הוא העיקר והמח' הוא הטפל הנק' לבוש לבד לגבי השכל ומצד עצמה אינה כלום (דאותיות מחשבה ישנם במציאות בלא שכל כלל כהרהורי דב"ט ואינה כלום) מ"מ ע"י המחשבה יצא מהות השכל הרוחני לגלוי אור בהבנה והשגה עכ"פ (וכמ"כ יובן מזה שיבא הארת והתפשטות אור השכל במדות כמו מה שיתפעל בלב מצד ההשגה הנגלית במוח הכל ע"י אותיות המחשבה דוקא שהרי אם לא יצייר במחשבה דבר הטוב לא יתפעל בלבו גם שמשכיל על אותו הדבר בשכלו אך טרם שיבא בהגבלת המח' לא יוליד התפעלות המדות וכידוע בענין לאה ילדה ו' בנים שהמחשבה הנק' לאה מולדת המדות וגם באה להלביש המדות שבלב אחרי הולדן כמו הרהורי לבו דמה שמתפעל בלב מהרהר במח ואינה מח' ראשונה שהולידה המדות כו') והנה עד"מ המסך שמעלים ומחשיך אור העצם ונראה אור דרך נקבי המסך בשינוי המהות הנק' הארה דהארה כנ"ל כמו"כ הארת אור השכל היוצא אחר העלמו במחשבה שהמחשב' מעלמת עצם אורו הפשוט נק' הארה דהארה או אור של תולדה שהא בשינוי המהות ואינו אור השכל כמו שהוא בעצם דמה שמשיג ומבין היטב השכל ע"י התלבשות המח' העיונית והצרופים שבה זהו הנק' רק השגת השכל (די פאר שטאנד פון שכל) ולא מהותו ועצמו של השכל שהוא למעלה מהבנת השכל (וראי' ממה דלא קאים אינש אדעתיה דרביה עד מ' שנין אעפ"י שהשיג בכי טוב מרבו אך לא קאים על מהות ועצם השכל כו') ואמנם באמת יש יתרון מעלה בודאי בלבוש דמחשבה זאת מה שעל ידה יצא אור השכל לגלוי ההשגה וההבנה בכי טוב בכלי המוח דבלעדי המחשבה שלא היה העלם ולבוש לאור עצם השכל לא היה כלי המוח מכילו כלל וכמו בלבול כלי המוח שמתהווה כאשר עמוק עמוק ממנו אור השכל שבלתי יכילנו במחשבה כידוע (וכמו"כ לא יומשך אז במדות להתפעל באוי"ר כנ"ל) ומזה מוכרח לומר שיש יתרון מעלה ומדרגה בלבוש דמחשבה יותר מגופו של עצם אור השכל כמ"ש במ"א באריכות וד"ל והנמשל מכל זה יובן למעלה בענין עוטה אור כשלמה הנ"ל דמה שמעטה ומלביש לאור היינו מה שמכסה ומסתיר לאור העצמות שהוא אור פשוט בתכלית ואין ערוך אליו כלל וכלל דלית מחשבה כו' אפי' אור צח ומצוחצח אוכם כו' וגם שיהי' נאצל מקור למקור לרצון וחכמה ומדות דאצילות וכידוע בענין לאו מכל אינון מדות כלל אך הנה לא הי' מועיל ענין הצמצום לבד שהוא העדר הגילוי לבד כענין ישת חושך סתרו (כמו בחי' מק"פ כו') דא"כ איך הי' אח"כ גילוי ההעלם כמו מגלה עמוקות מני חושך שמתוך ההעל' והחושך סתרו יוצא ויבקע אור (והוא בחי' האור דקו"ח כידו') אך הוצרך להלביש את אור העצמות בלבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה שמעטה ומלביש לאור העצמות כמו המסך שמעלים ומחשיך אור העצם כנ"ל ואז בהתעטף אורו העצמי ונתלבש ונתעלם בלבוש שלמה יצא האור ונבקע דרך הלבוש הזה המעלים אז יוכל להיות המשכת אורות הנאצלים מאור של תולדה זו הנק' הארה דהארה כנ"ל (אך בין עצמות אא"ס לקו אין פרסא מפסיק כמו הפרסא בין אצי' לבי"ע רק עוטה אור כשלמ' שאינו כמו מסך ממש כו') וביאור זה היינו כמשל התלבשות אור עצם השכל בלבוש דמחשבה שע"י המחשבה יבא לגלוי אור השגה ממש כו' כך ע"י שעוטה אור העצמי כשלמה יבא לכלל גלוי למטה כו' והנה כתיב ותורה אור דמ"ש עוטה אור כשלמה אור זה אור דתורה הוא שנתלבש בה אור א"ס בעצמו שע"י אור תורה יוכל לבא לגלוי גמור למטה באבי"ע ולהבין זה יש להקדים תחלה דיש בתורה ב' מדרגות פנימית וחיצוניות סתים וגליא כידוע ובחי' פנימיות וסודות התורה שם מאיר אור א"ס בבחי' הפנימית שבו שהוא בבחי' א"ס ממש ובחיצוניות התורה הנגלה לנו בפשוט כו' לעשות בפ"מ את כל דברי התורה כו' שם בא גלוי אא"ס בבחי' החיצוניות וההפרש בין זה לזה דבפנימית התורה שאא"ס מאיר שם בבחי' הפנימית כמ"ש הנסתרות לה' אלקינו כו' ע"כ גם אור דתורה שם הוא בלי שיעור וגבול כלל וכלל שעל פנימית וסודות התורה נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים דים וארץ העליונים עלמא דאתכסיא ואתגליא שכולל אורך ורוחב דים דומה לרקיע ברוחב כמו נוטה שמים כיריעה כו' וכתיב לא בשמים כו' ולא בים היא כו' דארוכה מארץ לפי שבחי' א"ס בפנימית מאיר שם הוא בבחי' א"ס באורך וכן ברוחב רחבה מני ים העליון באין שיעור למעלה מזה הטעם דאור א"ס למטה עד אין תכלית ולמעלה עד אין שיעור כידוע אבל בחי' חיצוניו' התורה הנגלית לנו הרי אנו רואים שיש לה שיעור שהן ההלכות דש"ס ומשנה כו' שנתנו דבריהם לשיעורין דוקא להגביל כל דבר באופנים פרטים מוגבלים כזה וכזה יוכשר ולא באופן זולתו והן דקדוקי סופרים שבתשבע"פ שמדקדקים בגבולין ושיעורים איך לעשות את כל דברי התור' הזאת הנגלית לנו בעשי' בפ"מ דוקא והן רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת בכלל שמוגבלין דוקא כידוע והיינו מפני שאא"ס מאיר בחיצוניות ולבוש המגביל ומצמצם (כי בפנימית התורה ה"ז מעצמות אור הרצון והחכמה שבעצמות המאציל דאיהו וחיוהי חד בבחי' א"ס גם באצילות ומכ"ש ברצונו וחכמתו שבתורה כמו שהיא למעלה בעצמותו שנק' ארחין כמו אביטה אורחותיך וזהו רחבה מצותך מאד בלי גבול וכמ"ש ארוכה כו' משא"כ ירידת אור דתורה בבחי' גליא שהוא הרצון העליון כשנק' מצות המלך למטה שבא בהתלבשות בחיצוניות בלבושים דנגה דעשי' כמו בצמר ציצית וקלף תפילין למטה שם בא בבחי' גבול דוקא כנ"ל) אך מה שנעשה בחי' הגבול והשיעור בחיצוניות לבושים דאור תורה הנגלית לנו ע"ז א' עוטה אור כשלמה שמעטה ומלבוש לפנימית האור תורה שהוא פנימית אור דא"ס דהיינו שמתעלמ' עצמות ופנימית האור א"ס שבפנימית שלה בלבושים החיצונים שבה בתורה הנגלית לנו וע"י החיצוניות דתורה הנגלית לנו יאיר אור א"ס למטה בכלים מכלי' שונים דרמ"ח מ"ע בעשי' בגבולין ושיעורין כנ"ל וה"ז כמשל הנ"ל בלבוש ומסך דמחשב' שמוציא לאור השכל בבחי' הארה דהארה כו' וד"ל: | ||