2,086
עריכות
מ
החלפת טקסט – "[[תורה אור/" ב־"[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/"
מ (החלפת טקסט – "לקוטי תורה/" ב־"לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/") |
מ (החלפת טקסט – "[[תורה אור/" ב־"[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/") |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
ועילוי נוסף מצד מעלתו המיוחדת של יום הש"ק זה (שהתחלתו ביום הרביעי) – שבת '''שירה''' – שבו מודגש הענין ד"לכו '''נרננה'''" (רינה ושירה), הן בהתחלת המזמור '''בשירו''' של יום הרביעי, והן ובעיקר בשלימותו בקבלת שבת. | ועילוי נוסף מצד מעלתו המיוחדת של יום הש"ק זה (שהתחלתו ביום הרביעי) – שבת '''שירה''' – שבו מודגש הענין ד"לכו '''נרננה'''" (רינה ושירה), הן בהתחלת המזמור '''בשירו''' של יום הרביעי, והן ובעיקר בשלימותו בקבלת שבת. | ||
ויומתק יותר ע"פ הידוע{{הערה|[[תורה אור/תשא|תו"א תשא]] (בהוספות) קיג, א. אוה"ת בראשית (כרך ג) תקיד, א ואילך.}} ש"שיר" שייך במיוחד ליום השבת ("מזמור שיר ליום השבת"{{הערה|[[תהלים פרק צב|תהלים צב, א]]. וראה ר"ה לא, א.}}), כפירוש במאמר המשנה במסכת שבת{{הערה|ריש פ"ה.}} "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר", שכל עלי' מדרגא לדרגא (שיוצאים מהדרגא הקודמת ונמשכים לעלות למעלה) היא ע"י שיר, ולכן גם '''עליית''' העולמות ביום השבת היא ע"י '''שיר''' – דיש לומר, שעיקר העלי' דיום השבת ע"י השיר היא '''בשבת שירה''', וממנו נמשך גם בשאר השבתות{{הערה|להעיר, שהציווי על יום השבת (לראשונה) הוא בפרשת בשלח (פרשת שירה) – "שם שם לו חק ומשפט גו'", "במרה נתן להם . . '''שבת''' כו'" (טו, כה ובפרש"י), ובפרטיות בפרשת המן, "והי' ביום הששי והכינו גו'" (טז, ה), "שבתון שבת קודש לה' מחר וגו'" (שם, כג), "ראו כי ה' נתן לכם השבת וגו'" (שם, כט).}}. ומזה מובן גם בנוגע לעליות דיום ההילולא (כידוע{{הערה|ראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 175 ואילך. 225 ואילך.}} שביום ההילולא נעשית עלי' באין־ערוך לגבי כל העליות שלפני זה), שעיקרם ושלימותם (ביום השבת שקשור עם ענין השיר, ובפרט) בשבת שירה. | ויומתק יותר ע"פ הידוע{{הערה|[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/תשא|תו"א תשא]] (בהוספות) קיג, א. אוה"ת בראשית (כרך ג) תקיד, א ואילך.}} ש"שיר" שייך במיוחד ליום השבת ("מזמור שיר ליום השבת"{{הערה|[[תהלים פרק צב|תהלים צב, א]]. וראה ר"ה לא, א.}}), כפירוש במאמר המשנה במסכת שבת{{הערה|ריש פ"ה.}} "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר", שכל עלי' מדרגא לדרגא (שיוצאים מהדרגא הקודמת ונמשכים לעלות למעלה) היא ע"י שיר, ולכן גם '''עליית''' העולמות ביום השבת היא ע"י '''שיר''' – דיש לומר, שעיקר העלי' דיום השבת ע"י השיר היא '''בשבת שירה''', וממנו נמשך גם בשאר השבתות{{הערה|להעיר, שהציווי על יום השבת (לראשונה) הוא בפרשת בשלח (פרשת שירה) – "שם שם לו חק ומשפט גו'", "במרה נתן להם . . '''שבת''' כו'" (טו, כה ובפרש"י), ובפרטיות בפרשת המן, "והי' ביום הששי והכינו גו'" (טז, ה), "שבתון שבת קודש לה' מחר וגו'" (שם, כג), "ראו כי ה' נתן לכם השבת וגו'" (שם, כט).}}. ומזה מובן גם בנוגע לעליות דיום ההילולא (כידוע{{הערה|ראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 175 ואילך. 225 ואילך.}} שביום ההילולא נעשית עלי' באין־ערוך לגבי כל העליות שלפני זה), שעיקרם ושלימותם (ביום השבת שקשור עם ענין השיר, ובפרט) בשבת שירה. | ||
וענין נוסף בקביעות כזו (שהעשירי בשבט חל ביום הרביעי) – שהשלימות דיום ההילולא שנעשית ביום השבת שלאחריו (שבת שירה) כוללת גם השלימות היתירה דיום '''הט"ו''' בשבט (ביום שני{{הערה|והתחלתו '''בערב''' ט"ו בשבט (שאין אומרים תחנון במנחה) – ביום ראשון (מוצאי שבת), שנקרא "יום '''אחד'''", שבזה מודגשת השייכות ליום הש"ק שקביעותו ביום '''י"ג''' בחודש, בגימטריא "'''אחד'''".}}) שהוא '''בג' הימים''' (שבת, יום ראשון ויום שני) שנחשבים (בכמה ענינים) למציאות אחת{{הערה|ראה פסחים שם. ועוד. ולהעיר גם מהדין (שו"ע אדה"ז או"ח סשמ"ה ס"ג. ובכ"מ) שפחות משלושה כלבוד דמי.}}, שנוסף לכך שבו "קיימא סיהרא (דחודש שבט) באשלמותא"{{הערה|זהר ח"א קנ, רע"א. ח"ב פה, רע"א. ועוד. וראה שמו"ר פט"ו, כו.}}, ה"ה גם "ראש{{הערה|ר"ה בתחלתה – כדעת ב"ה, שהלכה כמותם (ראה רמב"ם הל' תרומות פ"ה הי"א. הל' מע"ש פ"ה ה"ב).}} השנה לאילן"{{הערה|להעיר מהשייכות לבעל ההילולא, ששמו הראשון "יוסף", מלשון הוספה – שהו"ע הצמיחה '''דאילן''' (ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' תיג. סה"ש תשמ"ח ח"א ס"ע 244 ואילך. תשמ"ט ח"א ע' 213 ואילך).}}. | וענין נוסף בקביעות כזו (שהעשירי בשבט חל ביום הרביעי) – שהשלימות דיום ההילולא שנעשית ביום השבת שלאחריו (שבת שירה) כוללת גם השלימות היתירה דיום '''הט"ו''' בשבט (ביום שני{{הערה|והתחלתו '''בערב''' ט"ו בשבט (שאין אומרים תחנון במנחה) – ביום ראשון (מוצאי שבת), שנקרא "יום '''אחד'''", שבזה מודגשת השייכות ליום הש"ק שקביעותו ביום '''י"ג''' בחודש, בגימטריא "'''אחד'''".}}) שהוא '''בג' הימים''' (שבת, יום ראשון ויום שני) שנחשבים (בכמה ענינים) למציאות אחת{{הערה|ראה פסחים שם. ועוד. ולהעיר גם מהדין (שו"ע אדה"ז או"ח סשמ"ה ס"ג. ובכ"מ) שפחות משלושה כלבוד דמי.}}, שנוסף לכך שבו "קיימא סיהרא (דחודש שבט) באשלמותא"{{הערה|זהר ח"א קנ, רע"א. ח"ב פה, רע"א. ועוד. וראה שמו"ר פט"ו, כו.}}, ה"ה גם "ראש{{הערה|ר"ה בתחלתה – כדעת ב"ה, שהלכה כמותם (ראה רמב"ם הל' תרומות פ"ה הי"א. הל' מע"ש פ"ה ה"ב).}} השנה לאילן"{{הערה|להעיר מהשייכות לבעל ההילולא, ששמו הראשון "יוסף", מלשון הוספה – שהו"ע הצמיחה '''דאילן''' (ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' תיג. סה"ש תשמ"ח ח"א ס"ע 244 ואילך. תשמ"ט ח"א ע' 213 ואילך).}}. | ||
| שורה 63: | שורה 63: | ||
ויש לומר, שענין זה מרומז גם '''בהכנה''' למתן־תורה (שצריכה להיות גם מעין ודוגמת השלימות דלעתיד לבוא שניתנה בהעלם במתן־תורה) – בהמסעות במדבר, במלחמת עמלק ובהודאת יתרו, שתוכנם הוא בירור והעלאת ניצוצות הקדושה לשרשם ומקורם בבחי' "אחד עשר", כנ"ל. | ויש לומר, שענין זה מרומז גם '''בהכנה''' למתן־תורה (שצריכה להיות גם מעין ודוגמת השלימות דלעתיד לבוא שניתנה בהעלם במתן־תורה) – בהמסעות במדבר, במלחמת עמלק ובהודאת יתרו, שתוכנם הוא בירור והעלאת ניצוצות הקדושה לשרשם ומקורם בבחי' "אחד עשר", כנ"ל. | ||
אלא, שאז היתה רק '''התחלת''' ההכנה להשלימות דמתן־תורה דלעתיד לבוא, '''ועיקרה ושלימותה''' היא ע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק לז|תניא רפל"ז]].}} ב"מדבר העמים" (כידוע שכל זמן משך הגלות נרמז במ"ב המסעות שבמדבר{{הערה|שסיומם וחותמם ב"ירדן ירחו", בחי' "והריחו ביראת ה'" שנאמר במשיח צדקנו, "דמורח ודאין" (סנהדרין צג, ב. לקו"ת שבהערה 63).}}), לברר ולהעלות ניצוצות הקדושה, כידוע הפירוש במארז"ל{{הערה|פסחים פז, ב. וראה אוה"ת פרשתנו ע' עתר ואילך.}} "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים", שהו"ע בירור והעלאת ניצוצות הקדושה{{הערה|ראה תו"א [[תורה אור/בראשית|בראשית]] ו, א. שם ר"פ [[תורה אור/לך לך|לך לך]]. אוה"ת שם. ועוד.}}, ועד לגמר ושלימות הבירור כשיקויים היעוד{{הערה|[[זכריה פרק יג|זכרי' יג, ב]].}} "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", שזהו"ע "מחה אמחה את זכר עמלק"{{הערה|וכיון ש"ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד", הרי, ע"י ביטול ומחיית עמלק מתבטל "רוח הטומאה" לגמרי.}}. | אלא, שאז היתה רק '''התחלת''' ההכנה להשלימות דמתן־תורה דלעתיד לבוא, '''ועיקרה ושלימותה''' היא ע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק לז|תניא רפל"ז]].}} ב"מדבר העמים" (כידוע שכל זמן משך הגלות נרמז במ"ב המסעות שבמדבר{{הערה|שסיומם וחותמם ב"ירדן ירחו", בחי' "והריחו ביראת ה'" שנאמר במשיח צדקנו, "דמורח ודאין" (סנהדרין צג, ב. לקו"ת שבהערה 63).}}), לברר ולהעלות ניצוצות הקדושה, כידוע הפירוש במארז"ל{{הערה|פסחים פז, ב. וראה אוה"ת פרשתנו ע' עתר ואילך.}} "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים", שהו"ע בירור והעלאת ניצוצות הקדושה{{הערה|ראה תו"א [[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/בראשית|בראשית]] ו, א. שם ר"פ [[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/לך לך|לך לך]]. אוה"ת שם. ועוד.}}, ועד לגמר ושלימות הבירור כשיקויים היעוד{{הערה|[[זכריה פרק יג|זכרי' יג, ב]].}} "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", שזהו"ע "מחה אמחה את זכר עמלק"{{הערה|וכיון ש"ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד", הרי, ע"י ביטול ומחיית עמלק מתבטל "רוח הטומאה" לגמרי.}}. | ||
ומזה באים תיכף להשלימות דמתן־תורה באופן ש"תורה חדשה מאתי תצא", וכן להשלימות דהכניסה לארץ טובה ורחבה בגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|להעיר שגם הגאולה קשורה עם מספר '''ארבעים''' (ע"ד הארבעים שנה שהיו בנ"י במדבר העמים) – "לםרבה המשרה", מ"ם סתומה באמצע התיבה, שרומז על סתימת פירצת הגלות, "חומות ירושלים אשר המ פרוצים"*, מ"ם פתוחה בסוף התיבה (ראה ספר הערכים – חב"ד מערכת אותיות התורה אות מ"ם (ב) ס"ע רב ואילך. '''וש"נ''').{{ש}}'''*) ויתירה מזה – שמהפכים הפירצה למעמד ומצד ד"'''פרזות '''תשב ירושלים" ([[זכריה פרק ב|זכרי' ב, ח]]). ולהעיר מהשייכות להפטרה דפרשתנו: "צדקת פרזונו בישראל" ([[שופטים פרק ה|שופטים ה, יא]]) – "שהוא גילוי בחי' פרזונו, לשון פרזות תשב ירושלים . . ע"י שפיזרן לבין האומות שעי"ז מלקטים הניצוצים דתהו שהם מבחי' פרזות כו'" (אוה"ת פרשתנו ע' שסד).'''}} – ארץ עשר אומות, כיון שנוסף על ארץ שבע אומות (בירור ז' מדות דתוהו<ref name=":1" />) יהי' גם הכיבוש דג' הארצות דקיני קניזי וקדמוני{{הערה|שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים, "עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה . . עתידים להיות ירושה לעתיד" (פרש"י לך לך טו, יט – מב"ר ספמ"ד). | ומזה באים תיכף להשלימות דמתן־תורה באופן ש"תורה חדשה מאתי תצא", וכן להשלימות דהכניסה לארץ טובה ורחבה בגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|להעיר שגם הגאולה קשורה עם מספר '''ארבעים''' (ע"ד הארבעים שנה שהיו בנ"י במדבר העמים) – "לםרבה המשרה", מ"ם סתומה באמצע התיבה, שרומז על סתימת פירצת הגלות, "חומות ירושלים אשר המ פרוצים"*, מ"ם פתוחה בסוף התיבה (ראה ספר הערכים – חב"ד מערכת אותיות התורה אות מ"ם (ב) ס"ע רב ואילך. '''וש"נ''').{{ש}}'''*) ויתירה מזה – שמהפכים הפירצה למעמד ומצד ד"'''פרזות '''תשב ירושלים" ([[זכריה פרק ב|זכרי' ב, ח]]). ולהעיר מהשייכות להפטרה דפרשתנו: "צדקת פרזונו בישראל" ([[שופטים פרק ה|שופטים ה, יא]]) – "שהוא גילוי בחי' פרזונו, לשון פרזות תשב ירושלים . . ע"י שפיזרן לבין האומות שעי"ז מלקטים הניצוצים דתהו שהם מבחי' פרזות כו'" (אוה"ת פרשתנו ע' שסד).'''}} – ארץ עשר אומות, כיון שנוסף על ארץ שבע אומות (בירור ז' מדות דתוהו<ref name=":1" />) יהי' גם הכיבוש דג' הארצות דקיני קניזי וקדמוני{{הערה|שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים, "עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה . . עתידים להיות ירושה לעתיד" (פרש"י לך לך טו, יט – מב"ר ספמ"ד). | ||
| שורה 73: | שורה 73: | ||
ב"שבת שירה" נכללים כל עניני עליות שנעשים ע"י שיר, "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר" (כנ"ל ס"א). | ב"שבת שירה" נכללים כל עניני עליות שנעשים ע"י שיר, "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר" (כנ"ל ס"א). | ||
וע"פ הידוע{{הערה|אוה"ת דרושי שבועות ע' קלח. סה"מ תרס"ד ע' קפ. ועוד.}} שכל העליות נכללים בשם '''מ"ב''' ד"אנא בכח" (שיש בו מ"ב תיבות){{הערה|שלכן אומרים "אנא בכח" בכל זמן של עלי' מלמטה למעלה, כמו בק"ש על המטה, שאז נעשית העלי' דעבודת כל היום, ובקבלת שבת, שאז נעשית העלי' דעבודת כל השבוע (אוה"ת וסה"מ שם).}}, "ועד"ז היו כל ה'''מ"ב''' מסעות שהם כנגד שם מ"ב הוא בחי' עלי' ממדרגה למדרגה כו'"{{הערה|[[תורה אור/בשלח|תו"א פרשתנו]] סב, רע"ג.}}, מ"ב עליות{{הערה|ראה [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/מסעי|לקו"ת מסעי]] (פט, א ואילך) ביאור החילוק שבין מ"ט ימים דספה"ע (ז' מדות שכל א' כלול מז') למ"ב המסעות (ו' פעמים ז') – ש"מלמעלה למטה הם מ"ט . . שממשיכים מקיפים מלמעלה למטה לכל הז' מדות . . גם בחי' מלכות . . משא"כ המסעות שהם '''מלמטה למעלה''' אינם כ"א ששה לבד בכל מדה כו'". עיי"ש.}} שע"י עבודת הבירורים שבמדבר העמים – נמצא, שב"שבת שירה" (שכולל כל העליות שע"י שיר) נכללים כל העליות שנעשים ע"י מ"ב המסעות שבמדבר העמים, כללות מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות. | וע"פ הידוע{{הערה|אוה"ת דרושי שבועות ע' קלח. סה"מ תרס"ד ע' קפ. ועוד.}} שכל העליות נכללים בשם '''מ"ב''' ד"אנא בכח" (שיש בו מ"ב תיבות){{הערה|שלכן אומרים "אנא בכח" בכל זמן של עלי' מלמטה למעלה, כמו בק"ש על המטה, שאז נעשית העלי' דעבודת כל היום, ובקבלת שבת, שאז נעשית העלי' דעבודת כל השבוע (אוה"ת וסה"מ שם).}}, "ועד"ז היו כל ה'''מ"ב''' מסעות שהם כנגד שם מ"ב הוא בחי' עלי' ממדרגה למדרגה כו'"{{הערה|[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/בשלח|תו"א פרשתנו]] סב, רע"ג.}}, מ"ב עליות{{הערה|ראה [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/מסעי|לקו"ת מסעי]] (פט, א ואילך) ביאור החילוק שבין מ"ט ימים דספה"ע (ז' מדות שכל א' כלול מז') למ"ב המסעות (ו' פעמים ז') – ש"מלמעלה למטה הם מ"ט . . שממשיכים מקיפים מלמעלה למטה לכל הז' מדות . . גם בחי' מלכות . . משא"כ המסעות שהם '''מלמטה למעלה''' אינם כ"א ששה לבד בכל מדה כו'". עיי"ש.}} שע"י עבודת הבירורים שבמדבר העמים – נמצא, שב"שבת שירה" (שכולל כל העליות שע"י שיר) נכללים כל העליות שנעשים ע"י מ"ב המסעות שבמדבר העמים, כללות מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות. | ||
ולאחרי גמר עבודת הבירורים בכל פרטי העליות דמ"ב המסעות שבמדבר העמים שכלולים ב"שבת שירה" – באים ל"שיר חדש" דלעתיד לבוא{{הערה|להעיר ששירת הים נאמרה בלשון עתיד – "אז ישיר", "לעתיד לבוא" (טו, א ובמכילתא עה"פ), שרומז על השיר לעתיד לבוא*.{{ש}}'''*) נוסף לכך ש"מכאן לתחיית המתים מן התורה" (סנהדרין צא, סע"ב. הובא במכילתא ופרש"י עה"פ).'''}}: | ולאחרי גמר עבודת הבירורים בכל פרטי העליות דמ"ב המסעות שבמדבר העמים שכלולים ב"שבת שירה" – באים ל"שיר חדש" דלעתיד לבוא{{הערה|להעיר ששירת הים נאמרה בלשון עתיד – "אז ישיר", "לעתיד לבוא" (טו, א ובמכילתא עה"פ), שרומז על השיר לעתיד לבוא*.{{ש}}'''*) נוסף לכך ש"מכאן לתחיית המתים מן התורה" (סנהדרין צא, סע"ב. הובא במכילתא ופרש"י עה"פ).'''}}: | ||