2,372
עריכות
דבר מלכות שופטים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(הוספת תוכן) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{דבר מלכות}}– תרגום מאידית – | {{דבר מלכות}}– תרגום מאידית – | ||
א. בשייכות עם הציווי בפרשתנו | א. בשייכות עם הציווי בפרשתנו<ref>בתחילתה.</ref> "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", ישנו היעוד של נביא הגאולה<ref>ישעי' א, כו.</ref>: "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה", וכפי שאומרים גם בתפלה בכל יום (מימי החול<ref>ברכה הי"א דתפילת העמידה.</ref>): "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה". | ||
וע"פ המדובר כמה פעמים ובפרט לאחרונה – בנוגע להכרזת והודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו | וע"פ המדובר כמה פעמים ובפרט לאחרונה – בנוגע להכרזת והודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו<ref>"קול קורא" ב"הקריאה והקדושה" (סיון־תמוז תש"א. אלול תש"ב) – נדפסו באגרות־קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה ע' שסא ואילך. שעז ואילך. תח ואילך. ח"ו ע' תל ואילך.</ref>: "לאלתר לתשובה (ובמילא) לאלתר לגאולה", שכבר סיימו את הכל, גם את "צחצוח הכפתורים"<ref>ראה שיחת שמח"ת תרפ"ט.</ref>, וצריך רק להיות "עמדו<ref>אגרות־קודש שלו ח"ד ע' רעט. וש"נ.</ref> הכן כולכם"<ref>ראה "היום יום" ט"ו טבת. ובכ"מ.</ref> – וגם את זה כבר סיימו – לקבל פני משיח צדקנו תיכף ומיד ממש – מובן, שאוחזים עתה כבר בזמן של קיום היעוד "ואשיבה שופטיך גו' ויועציך"<ref>ראה פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ"א מ"ג, דמשמע שם ש"ואשיבה שופטיך גו'" יהי' עוד "לפני בוא המשיח" וכהסיום בכתוב זה "'''אחרי כן''' יקרא לך עיר הצדק גו'". וראה לקו"ש ח"ט ע' 105 הערה 74.</ref>, ויתירה מזה: כבתחילה: כבר ישנה ההתחלה בזה, כדלקמן. | ||
ב. ויובן זה בהקדים כמה דיוקים בלשון היעוד: | ב. ויובן זה בהקדים כמה דיוקים בלשון היעוד: | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
ג. ויש לומר הביאור בזה: | ג. ויש לומר הביאור בזה: | ||
החילוק בין שופטים ושוטרים הוא – בלשון רש"י | החילוק בין שופטים ושוטרים הוא – בלשון רש"י<ref name=":0">ריש פרשתנו.</ref>: "שופטים – דיינין הפוסקים את הדין, ושוטרים – הרודין את העם אחר מצותן שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט"<ref>וראה רמב"ם ריש הל' סנהדרין: שופטים – אלו הדיינים הקבועין בבית דין ובעלי דינים באים לפניהם, שוטרים – אלו בעלי מקל ורצועה כו'. וברש"י סנהדרין טז, ב (ד"ה שוטרים): חובטין במקלות ע"פ השופטים לכל מי שאינו שומע.</ref>. כלומר, שהשוטרים ענינם לכפות ולהכריח<ref>ראה סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קעו (ועד"ז בחינוך מצוה תצא): למנות שופטים ושוטרים '''שיכריחו''' לעשות מצוות התורה ויחזירו את הנוטים מדרך האמת אלי' '''על כרחם''' כו' וימנעו ויחזרו מהרע ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצוות התורה ואזהרות נדונות לפי אמונת כל איש.</ref> את אנשי העם שיקבלו את הדין והמשפט. | ||
עפ"ז מובן מדוע ביעוד '''הגאולה''' נאמר רק "ואשיבה '''שופטיך'''" ולא "שוטרים" – כיון שלעתיד לבוא יתבטלו מציאות הרע | עפ"ז מובן מדוע ביעוד '''הגאולה''' נאמר רק "ואשיבה '''שופטיך'''" ולא "שוטרים" – כיון שלעתיד לבוא יתבטלו מציאות הרע<ref>כמש"נ "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכרי' יג, ב).</ref> והיצר הרע<ref>ראה סוכה נב, א.</ref>, ולא יצטרכו לשוטרים<ref>ראה אוה"ת פרשתנו ע' תתכא: ועפ"ז יובן ענין ושוטרים . . והיינו להכות נה"ב בשבט ע"ד לעולם ירגיז (ברכות ה, רע"א).</ref> שיכריחו את אנשי העם להשמע להוראות השופטים, כיון שכל האנשים יקיימו מעצמם את ההוראות<ref>ולהעיר מפי' הרד"ק עה"פ ואשיבה שופטיך כבראשונה: זה יהי' בימות המשיח שיכלו הרשעים כולם ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (צפני' ג, יג).</ref>. יצטרכו רק "שופטים", שיפסקו דינים וילמדו תורה ויורו את הוראות התורה והמצוות לבנ"י<ref>ראה רמב"ם ריש הל' ממרים: ב"ד הגדול שבירושלים [העיקר והיסוד של כל השופטים ש"בכל שעריך"]* הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהן חק ומשפט יוצא לכל ישראל. וראה לקו"ש חכ"ט ע' 97. | ||
ד. | '''*) ראה פרשתנו יז, ח (ובפרש"י ד"ה דברי ריבות). ולהעיר גם מספרי ריש פרשתנו (עה"פ בכל שעריך). רמב"ם הל' סנהדרין פ"א ה"ג. ועוד.'''</ref> ("ילכו מחיל אל חיל"<ref>לשון הכתוב – תהלים פד, ח.</ref> בקדושה גופא<ref>ראה תניא אגה"ק סו"ס כו (קמה, א).</ref>). | ||
ד. ויש לומר שזה מרומז גם בשם הפרשה "שופטים" (ללא תיבת "שוטרים"), כידוע<ref>ראה תניא שעהיוה"א פ"א. וראה בארוכה "תשובות וביאורים" (קה"ת תשל"ד) ס"א*. לקו"ש ח"ו ס"ע 35 ואילך ובהערות שם. וש"נ. | |||
'''*) אגרות קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ס"ע רפח ואילך'''. המו"ל.</ref> ששמו של דבר מבטא את תוכן כל הדבר, ועד"ז בנוגע לשמות פרשיות התורה כפי שהן נקראות ע"פ מנהג ישראל, והן בתכלית הדיוק<ref>ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 57 ואילך. ועוד.</ref> – | |||
וזה שהציווי בתורה כולל גם "שוטרים", הוא כיון שזהו ציווי לדורות המדבר על כל הזמנים וכל המצבים, במילא צריכים ציווי על שוטרים, במצב שנדרש שיקבלו את הדין בדרך כפי'[ | ולכאורה: כיצד מתאים שם הפרשה ("שופטים") עם המצוה שתוכנה הוא לכאורה "שופטים '''ושוטרים''' תתן לך בכל שעריך", ועד שאיתא במדרש<ref>תנחומא פרשתנו ב (ובתנחומא באבער ג). וראה גם ספרי ריש פרשתנו (עה"פ בכל שעריך). וראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג פרשיות פרשה א' בסופה.</ref> "אם אין שוטר אין שופט, כיצד, כיון שנתחייב אדם בב"ד לחבירו אם אין שוטר שיוציא ממנו כיון שפורש מן הדיין אין ספיקה ביד הדיין לעשות לו כלום אא"כ מוסרו ביד השוטר"?! | ||
והביאור בזה<ref>ראה לקו"ש חל"ד ע' 104־103.</ref>: ענין השוטרים הוא רק סיוע להשופטים, שאם השופט אינו יכול לבצע את משפטו בפועל, צריכים לשוטרים, "בעלי מקל ורצועה"<ref name=":0" />, שיכריחו את הבעל דין "שיקבל עליו את דין השופט". ולכן נקראת הפרשה רק בשם "שופטים", ומינוי השוטרים אינו נחשב למצוה בפ"ע (במנין המצוות), אלא הוא נכלל במצות מינוי השופטים – כיון שענין השוטרים הוא פרט בענין ה"שופטים" (בכדי לפעול את קיום המשפט (בפועל) שע"י השופטים), אבל אין זה ענין הכרחי לענין המשפט, שיכול להתקיים בפועל גם ללא שוטרים, כאשר המצב והזמן הוא כתיקונו, שאין צריכים לזה (כפי שיהי' לע"ל), כנ"ל. | |||
וזה שהציווי בתורה כולל גם "שוטרים", הוא כיון שזהו ציווי לדורות המדבר על כל הזמנים וכל המצבים, במילא צריכים ציווי על שוטרים, במצב שנדרש שיקבלו את הדין בדרך כפי'<ref>אלא דיש לומר, דכיון שכל עניני התורה הם נצחיים – גם לע"ל יהיה הענין ד"שופטים '''ושוטרים''' תתן לך בכל שעריך", אלא שאז יהיו שוטרים אך ורק '''למעליותא''' – להכריז ולהודיע ע"ד מציאותו של השופט. או בכדי '''לסייע''' לבנ"י בקיום עניני ב"ד [לדוגמא: ליישר הדרך עבור עדי ראיה בקידוש הלבנה בכדי שיוכלו להגיע לב"ד בנקל ובזריזות (ע"ד תוספתא שקלים פ"א). ראה גם סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 663]. | |||
אמנם, מכיון '''שפשטות ועיקר''' הפירוש ד"שוטרים" הוא "בעלי מקל ורצועה כו'", לא נזכר זה בדיבור ביעוד הגאולה.</ref> [ולכן גם נאמר במדרש "אם אין שוטר אין שופט", לא לדינא, אלא לתועלת קיום הדבר, כשיתכן שבלא שוטרים המשפט לא יצא לפועל]. | |||
ה. עפ"ז יובן הטעם לכך שביעוד ניתוסף "ויועציך" (נוסף על "שופטיך"), כיון ששלימות הכח לכך שבגאולה יהיו בנ"י בשלימות ויקיימו את הוראות השופטים ללא צורך בשוטרים – הוא מזה שיהיו אז "שופטיך" וגם "יועציך": | ה. עפ"ז יובן הטעם לכך שביעוד ניתוסף "ויועציך" (נוסף על "שופטיך"), כיון ששלימות הכח לכך שבגאולה יהיו בנ"י בשלימות ויקיימו את הוראות השופטים ללא צורך בשוטרים – הוא מזה שיהיו אז "שופטיך" וגם "יועציך": | ||
| שורה 34: | שורה 40: | ||
החילוק בפשטות בין שופט ויועץ הוא: '''שופט''' אינו בערך להנשפט, הוא נמצא שלא בערך למעלה ממנו – הן מצד ידיעתו והבנתו בדינים ומשפטים, והן מצד הביטול שצריך להיות להנשפט אל השופט בכדי לקבל את הדין (אפילו אם אין זה כרצונו של הנשפט); השופט פוסק את הדין ומשפט בדרך ציווי וגזירה (– מלמעלה למטה), והנשפט מוכרח לקבל זאת בקבלת עול (בין אם הוא מבין זאת ובין אם לאו). | החילוק בפשטות בין שופט ויועץ הוא: '''שופט''' אינו בערך להנשפט, הוא נמצא שלא בערך למעלה ממנו – הן מצד ידיעתו והבנתו בדינים ומשפטים, והן מצד הביטול שצריך להיות להנשפט אל השופט בכדי לקבל את הדין (אפילו אם אין זה כרצונו של הנשפט); השופט פוסק את הדין ומשפט בדרך ציווי וגזירה (– מלמעלה למטה), והנשפט מוכרח לקבל זאת בקבלת עול (בין אם הוא מבין זאת ובין אם לאו). | ||
משא"כ '''יועץ''' כשמו כן הוא – הוא נותן עצה טובה | משא"כ '''יועץ''' כשמו כן הוא – הוא נותן עצה טובה<ref>דפשוט שההבטחה בהגאולה הוא, שיועץ ("יועציך") עצה טובה דוקא.</ref>, בלשון חז"ל<ref>עירובין לט, א. וש"נ.</ref> – "עצה טובה קמ"ל". שענין זה מורה שהיועץ (בתור יועץ) נמצא בערך להשומע ומקבל העצה, ולכן מדבר היועץ אליו (לא מלמעלה למטה בדרך ציווי וגזירה, אלא) כידיד טוב המדבר עמו שוה בשוה ונותן לו עצה טובה כיצד להתנהג, עצה שהוא (השומע) מבין ומונח אצלו והוא מרגיש שזהו ענין טוב עבורו (השומע), אם לאו – אין זו עצה טובה, אלא חוקה וגזירה. | ||
ועד"ז מובן גם החילוק בין "שופטיך" ו"יועציך" בלשון היעוד בקשר למשפט ועצה בעניני תורה ומצוות. | ועד"ז מובן גם החילוק בין "שופטיך" ו"יועציך" בלשון היעוד בקשר למשפט ועצה בעניני תורה ומצוות. | ||
| שורה 42: | שורה 48: | ||
ובסגנון אחר: אצל שופט נמצאת בהדגשה (בעיקר) מציאות '''השופט''', ואצל יועץ נמצאת בהדגשה (בעיקר) מציאות '''מקבל העצה'''. | ובסגנון אחר: אצל שופט נמצאת בהדגשה (בעיקר) מציאות '''השופט''', ואצל יועץ נמצאת בהדגשה (בעיקר) מציאות '''מקבל העצה'''. | ||
וע"ד שני הענינים שצריכים להיות בכללות עבודת האדם | וע"ד שני הענינים שצריכים להיות בכללות עבודת האדם<ref>ראה גם בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 2־750 (לעיל ע' 2־351).</ref>: עבודת האדם בכח עצמו – אתערותא דלתתא, והסיוע מלמעלה – אתערותא דלעילא. ועד"ז בפרטיות יותר ישנם שני ענינים אלו בסיוע מלמעלה עצמו<ref>להעיר מהמבואר (לקו"ת שה"ש כג, ד. ובכ"מ) ע"ד החילוק בין אתעדל"ע הבאה ע"י אתעדל"ת (שהיא מבחי' פנימיות האור) לאתעדל"ע הבאה מצד עצמה (שנמשכת מבחי' נעלית יותר, מבחי' כזו שאין אתעדל"ת מגעת שם). – אלא דשם קאי דוקא באתעדל"ע הבאה '''ע"י ולאחרי''' עבודת האדם בבחי' אתעדל"ת.</ref>: סיוע ונתינת כח שהוא בערך להאדם ומתלבש בו באופן פנימי; וסיוע ונתינת כח הבא מדרגא שלא בערך אליו. ועד"ז י"ל ישנם שני ענינים אלו בהסיוע לעבודה הבא מבנ"י עצמם: "שופטיך" – שענינם הוא תורה (דבר השם) – נותנים סיוע מלמעלה<ref>ראה סד"ה שופטים העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ע' א'קיד).</ref> שלא בערך האדם, ו"יועציך" – מסייעים לו באופן של התלבשות פנימית, באופן שמרגיש שזוהי טובתו. | ||
ו. עפ"ז יובן החילוק שב"שופטיך" נאמר "כבראשונה" וב"יועציך" – "כבתחלה" | ו. עפ"ז יובן החילוק שב"שופטיך" נאמר "כבראשונה" וב"יועציך" – "כבתחלה"<ref>להעיר מהפירושים עה"פ – באו"א.</ref>: | ||
החילוק בין "ראשונה" ו"תחלה" הוא: "ראשון דמעיקרא משמע" | החילוק בין "ראשונה" ו"תחלה" הוא: "ראשון דמעיקרא משמע"<ref>פסחים ה, א. וראה גם פרש"י בא יב, טו (ד"ה אך).</ref>, היינו שזהו (או שיכול להיות) קודם התחלת הענין<ref>וגם לפי הפירוש הפשוט ב"ראשון", שהוא הראשון של הבא לאחרי זה (ויש '''שני''' לו), הרי הוא מובדל ומרומם מהם. משא"כ "תחלה" – התחלת הענין – מורה על קירוב להבא לאחרי זה. '''ע"ד''' המבואר בהחילוק בין הלשון "ראש השנה" ו"תחלת השנה", שהראש הוא למעלה ומרומם ו(לכן) כולל כל אברי הגוף, משא"כ תחלה אפשר להיות רק התחלת הענין.</ref>. משא"כ "תחלה" מורה על התחלת הענין בפועל. | ||
ויש לומר שזהו החילוק בין "שופטיך כבראשונה" ו"יועציך כבתחלה" (שגם כפי שהשופטים והיועצים היו פעם | ויש לומר שזהו החילוק בין "שופטיך כבראשונה" ו"יועציך כבתחלה" (שגם כפי שהשופטים והיועצים היו פעם<ref>ראה יל"ש עה"פ ישעי' שם (רמז שצא): ואשיבה שופטיך זה משה ואהרן ויועציך זה דוד ושלמה (וראה בביאור הגר"א עה"פ).</ref>, ישנו חילוק עיקרי ביניהם המודגש בשינוי הלשון "כבראשונה" ו"כבתחלה"): כיון שבפעולת השופט נמצאת בהדגשה (בעיקר) מציאות השופט, וזה בא בדרך ציווי מלמעלה, ללא התחשבות (כ"כ עיקרית) בהכשרת כלי המקבל – לכן ישנו הפסק (באיכות, ובמילא גם בזמן) בין דברי השופט לקיומם ופעולתם בפועל, כיון שלאחרי פס"ד השופט צריך רק אז '''להתחיל''' דבר חדש – קבלת הדין וקיומו ע"י הבעל דין. ולכן נאמר בזה הלשון "שופטיך '''כבראשונה'''" – שהשופטים ש"אשיבה" הם "כבראשונה", בדרגת "ראשונה", לפני התחלת הענין. | ||
משא"כ בפעולת היועץ, שבה נמצאת בהדגשה (בעיקר) מציאות המקבל, הרי שומע העצה הוא כלי מוכשר לזה, והעצה נאמרת מתוך מחשבה שהיא תתקבל אצל השומע, דהיינו, שעצם ענין (נתינת) העצה מורה על כך שכבר ישנה '''התחלת''' הענין, כיון שהשומע כבר מוכן לכך, והעצה היא רק כדי '''לגלות''' זאת בו ולהראות לו כיצד זוהי (עצה ל)'''טובתו''', וגם בזמן – שתיכף לאמירת העצה ישנה התחלת קיום העצה. ולכן נאמר "יועציך כבתחלה", שה"יועציך" שישובו בימות המשיח הם "כבתחלה", בדרגת "תחלה", הם קשורים עם תחלת קיום העצות בפועל. | משא"כ בפעולת היועץ, שבה נמצאת בהדגשה (בעיקר) מציאות המקבל, הרי שומע העצה הוא כלי מוכשר לזה, והעצה נאמרת מתוך מחשבה שהיא תתקבל אצל השומע, דהיינו, שעצם ענין (נתינת) העצה מורה על כך שכבר ישנה '''התחלת''' הענין, כיון שהשומע כבר מוכן לכך, והעצה היא רק כדי '''לגלות''' זאת בו ולהראות לו כיצד זוהי (עצה ל)'''טובתו''', וגם בזמן – שתיכף לאמירת העצה ישנה התחלת קיום העצה. ולכן נאמר "יועציך כבתחלה", שה"יועציך" שישובו בימות המשיח הם "כבתחלה", בדרגת "תחלה", הם קשורים עם תחלת קיום העצות בפועל. | ||
| שורה 56: | שורה 62: | ||
ויש לקשר זה עם הנאמר בפרשתנו – "שופטים גו' תתן לך בכל '''שעריך'''": | ויש לקשר זה עם הנאמר בפרשתנו – "שופטים גו' תתן לך בכל '''שעריך'''": | ||
שער (העיר) הוא הפתיחה וההתחלה להכנס לעיר. והכוונה היא, שמינוי השופטים (והשוטרים – בזמן שבו צריכים לזה) יהי' באופן ד"תתן '''לך''' בכל '''שעריך'''" לשון '''נוכח''', שה(הוראות ופסקי דינים דה)שופטים – שהם מצ"ע באופן של הבדלה | שער (העיר) הוא הפתיחה וההתחלה להכנס לעיר. והכוונה היא, שמינוי השופטים (והשוטרים – בזמן שבו צריכים לזה) יהי' באופן ד"תתן '''לך''' בכל '''שעריך'''" לשון '''נוכח''', שה(הוראות ופסקי דינים דה)שופטים – שהם מצ"ע באופן של הבדלה<ref>ולכן נאמר "שופטים ושוטרים" בלשון סתם.</ref>, ומתקבלים בדרך ציווי וקבלת עול – יתקבלו אצל בנ"י וירדו "לך (ויתירה מזה) בכל שעריך", בפנימיות, באופן שנעשה התחלה ו"שער" – "שעריך". | ||
ויומתק ע"פ הפירוש בזה | ויומתק ע"פ הפירוש בזה<ref>ש"ך עה"ת ריש פרשתנו. וראה בארוכה אוה"ת פרשתנו ע' תתכב. ועוד.</ref> בעבודת ה', ש"שעריך" קאי (גם) על שערי (אברי) האדם (עיניו, אזניו, אפו ופיו, כדלקמן סי"ב) שהם "שער" ופתיחה בינו ובין כל הסובב אותו, ו"בכל שעריך" צריך להיות "שופטים תתן לך" – שכל אבריו וכחותיו יונהגו ע"י ה"שופטים" שבנפשו, המוחין דנפשו האלקית (שופטים)<ref>ראה תניא פי"ג.</ref>, שאתם הוא לומד תורה. היינו, שלימוד התורה והוראות התורה (שופטים) שלו ינהיגו וירדו ויתלבשו – ובאופן ד"תתן" ד"כל הנותן בעין יפה הוא נותן"<ref>ראה ב"ב נג, א. סה, א. עא, סע"א. רמב"ם הל' מכירה פכ"ה ה"ד. הל' זכיה ומתנה פי"א הכ"ב.</ref> – "בכל שעריך", בכל איבריו וכחותיו הפנימיים, באופן שחודרים בו לגמרי – "שעריך", השער וההתחלה שלו. שזה נפעל ע"י "'''יועציך'''", שהם "כבתחלה"<ref>והטעם שלא נאמר "יועציך" בפרשתנו – כי בלשון התורה נאמר הכל בכללות, ובכללות הציווי הוא "שופטים גו' תתן לך בכל שעריך" (וזה כולל ברמז גם הפרט ד"יועציך", שהעבודה צ"ל בפנימיות), ובהיותו ציווי לדורות ה"ז כולל כל המצבים, גם כשזקוקים לשוטרים (כנ"ל ס"ג); משא"כ ביעוד '''הגאולה''', עיקר החידוש ד"ואשיבה שופטיך גו'" נעשה ע"י "שופטיך" ו"יועציך", כדלקמן בפנים.</ref>, כנ"ל. | ||
ז. עפ"ז יובן הטעם לכך שלאחרי ביאת המשיח לא יצטרכו ל"שוטרים", כיון שאז יהיו "שופטיך" ו"יועציך" בשלימות – הן המשפטים והוראות התורה הבאים ע"י "שופטיך" ביחד עם נתינת כח הנעלית שבזה, והן העצות הטובות הבאות ע"י "יועציך", המביאים זאת בפנימיות בהאדם, ודוקא ע"י שני ענינים אלו נעשה יהודי חדור לגמרי בתורה ומצוות ואלקות | ז. עפ"ז יובן הטעם לכך שלאחרי ביאת המשיח לא יצטרכו ל"שוטרים", כיון שאז יהיו "שופטיך" ו"יועציך" בשלימות – הן המשפטים והוראות התורה הבאים ע"י "שופטיך" ביחד עם נתינת כח הנעלית שבזה, והן העצות הטובות הבאות ע"י "יועציך", המביאים זאת בפנימיות בהאדם, ודוקא ע"י שני ענינים אלו נעשה יהודי חדור לגמרי בתורה ומצוות ואלקות<ref>ע"ד הידוע (ראה תניא פל"ו – מו, א) שלע"ל תתמלא שלימות הכוונה ד"דירה לו יתברך בתחתונים" (ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו) – ששני ענינים בזה: השלימות בגילוי אלקות, "דירה לו יתברך", "לו" לעצמותו (המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ – נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32); וגם, שהדירה לו ית' תהי' "בתחתונים", בגדרי התחתונים.</ref>, כך שאינו צריך יותר לשוטרים (כפי' והכרח) כדי לקיים את דבר ה': | ||
ע"י "שופטיך" בלבד, הוראות התורה שיהודי מקבל בקבלת עול בדרך ציווי וגזירה – חסרה העבודה הפנימית, החודרת בהבנתו והרגשותיו, הבאה ע"י "יועציך". ובמילא נשארת עדיין נתינת מקום ואפשריות (בכחות הפנימיים שלו) לענין הפכי; ע"י "יועציך" בלבד, שזהו עצה טובה עבור השומע והמקבל, חסר כח התורה והסיוע שלא בערך הבא ע"י פס"ד השופט (כנ"ל), כלומר, בגילוי אלקות שבזה. דוקא ע"י שני הענינים – "שופטיך" ו"יועציך" – נפעל שהאדם עצמו (באופן של התלבשות בפנימיות מציאותו שנתקבל אצלו ע"י "יועציך") מתנהג ע"פ הוראות התורה (ע"י "שופטיך"), שאז אין יותר מקום ואפשריות שהאדם יצטרך לכפי' (ע"י שוטרים) לקיים את הוראות השופטים. | ע"י "שופטיך" בלבד, הוראות התורה שיהודי מקבל בקבלת עול בדרך ציווי וגזירה – חסרה העבודה הפנימית, החודרת בהבנתו והרגשותיו, הבאה ע"י "יועציך". ובמילא נשארת עדיין נתינת מקום ואפשריות (בכחות הפנימיים שלו) לענין הפכי; ע"י "יועציך" בלבד, שזהו עצה טובה עבור השומע והמקבל, חסר כח התורה והסיוע שלא בערך הבא ע"י פס"ד השופט (כנ"ל), כלומר, בגילוי אלקות שבזה. דוקא ע"י שני הענינים – "שופטיך" ו"יועציך" – נפעל שהאדם עצמו (באופן של התלבשות בפנימיות מציאותו שנתקבל אצלו ע"י "יועציך") מתנהג ע"פ הוראות התורה (ע"י "שופטיך"), שאז אין יותר מקום ואפשריות שהאדם יצטרך לכפי' (ע"י שוטרים) לקיים את הוראות השופטים. | ||
| שורה 66: | שורה 72: | ||
ח. מהאי טעמא גופא שצריך להיות "יועציך כבתחלה" בכדי להביא את שומע העצה להבנה והרגשה פנימית בתומ"צ וביהדות, באופן שזה נעשה ה"תחלה" וה"שער" שלו (ולא שנשאר כדבר חדש שהוא שלא בערכו) – מובן, שזה צריך לבוא ע"י עבודת היהודי עוד קודם הגאולה, עבודה לפי ערכו, צעד אחר צעד ודרגא אחר דרגא, בכדי להכין אותו ולעשותו כלי מוכשר לקבל את הגילויים דימות המשיח, כולל – "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה". | ח. מהאי טעמא גופא שצריך להיות "יועציך כבתחלה" בכדי להביא את שומע העצה להבנה והרגשה פנימית בתומ"צ וביהדות, באופן שזה נעשה ה"תחלה" וה"שער" שלו (ולא שנשאר כדבר חדש שהוא שלא בערכו) – מובן, שזה צריך לבוא ע"י עבודת היהודי עוד קודם הגאולה, עבודה לפי ערכו, צעד אחר צעד ודרגא אחר דרגא, בכדי להכין אותו ולעשותו כלי מוכשר לקבל את הגילויים דימות המשיח, כולל – "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה". | ||
ונוסף לזה: ע"פ הידוע שתכלית השלימות דימות המשיח "תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כו'" | ונוסף לזה: ע"פ הידוע שתכלית השלימות דימות המשיח "תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כו'"<ref>תניא רפל"ז.</ref>. וכל ההמשכות מלמעלה באות באופן דמדה כנגד מדה<ref>ראה סוטה ח, ב. ט, ב. וש"נ. תוספתא סוטה רפ"ד. מדרש לקח טוב שמות ג, ו. ועוד.</ref>, שעבודתו של יהודי צריכה להיות מעין ההמשכה שהוא ממשיך ע"י עבודה זו<ref>ראה בארוכה סה"מ מלוקט ח"ג ע' מז־ח. וש"נ.</ref> (ועי"ז נעשה כלי פנימי לההמשכה) – מובן בנדו"ד, שבכדי להגיע ולקבל את המצב ד"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה" בימות המשיח, צריך להיות ביהודי מעין זה בעבודתו '''עכשיו''' – שיהדות ותומ"צ יהיו אצלו בשני האופנים: בדרך "שופטיך" – קבלת עול בקיום הוראות התורה, ובדרך "יועציך" – שהוראות התורה יתקבלו אצלו בפנימיות כעצה טובה. | ||
וענין זה נפעל עי"ז שבנ"י בכל דור ודור מצייתים ל"שופטים" ו"יועצים" של דורם – כמבואר בפוסקים | וענין זה נפעל עי"ז שבנ"י בכל דור ודור מצייתים ל"שופטים" ו"יועצים" של דורם – כמבואר בפוסקים<ref>רמב"ם הל' סנהדרין פ"א ה"א־ב, ע"פ סנהדרין נו, ב. מכות ז, א. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך בית דין בתחלתו (ע' קנ). וש"נ.</ref>, ש"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" הוא ציווי עיקרי ויסודי<ref>ראה חינוך מצוה תצא: המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת.</ref> בכל המקומות, גם בחוץ לארץ, ובכל הזמנים, גם בזמן הזה (בתור שליחותם של ב"ד הראשונים)<ref>גיטין פח, ב ובתוד"ה במילתא. ב"ק פד, ב. טור חו"מ סימן א. וראה רמב"ם הל' סנהדרין פ"ה ה"ח (בנוגע לחוץ לארץ). וראה אנציקלופדי' תלמודית שם ע' קנא. ע' קסא ואילך. וש"נ.</ref>, וכמו שנאמר בפרשתנו<ref>יז, ט־י.</ref> – "ובאת גו' אל השופט אשר יהי' בימים ההם<ref>"אין לך אלא שופט שבימיך" – פרש"י עה"פ, מר"ה כה, ריש ע"ב. וראה גם ספרי עה"פ.</ref> ודרשת והגידו לך את דבר המשפט, ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך", עד שה"שופט אשר יהי' בימים ההם" בכל דור הוא "כשמואל בדורו כו' (עד) כמשה בדורו"<ref>ר"ה שם. פרש"י פרשתנו יט, יז (ד"ה אשר); טור חו"מ סכ"ה (ושם הובא רק שיפתח בדורו כשמואל בדורו). וראה של"ה פרשתנו שעז, א־ב.ואיתא בראשונים (רא"ש סנהדרין ספ"ג. ב"ק קיב, ב. מרדכי סנה' שם סתש"ט. ועוד. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך ב"ד הגדול ע' קפ. וש"נ) – שבזמן הזה שאין לנו ב"ד הגדול, כל ב"ד חשוב שבדור נקרא ב"ד הגדול. וברמב"ם ריש הל' ממרים (בנוגע לב"ד הגדול): כל מי שמאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהם ולהשען עליהם.</ref>. | ||
ושלימות ענין השופט והחכם היא כאשר נוסף לזה "נהנין ממנו עצה ותושי'" | ושלימות ענין השופט והחכם היא כאשר נוסף לזה "נהנין ממנו עצה ותושי'"<ref>אבות פ"ו מ"א (הפרק דשבת זה).</ref>, או שנוסף על השופט והרב מורה הוראה בדורו יש לו (בנפרד) גם "יועציך" ("עשה לך רב"<ref>שם פ"א מ"ו. שם מט"ז.</ref> וכיו"ב), הנותן לו עצות ביראת שמים ועבודת ה'. | ||
וע"י הציות ל"שופטיך" – רב מורה הוראה שלו, הנותנים את פסקי הדינים והוראות התורה, וה"יועציך" – פועלים ונעשים כלי פנימי (ע"י יועציך) בכדי לקבל את ה"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך (לשון נוכח – יועץ שלך) כבתחלה", גם הענינים שלא בערך (שופט), כנ"ל. | וע"י הציות ל"שופטיך" – רב מורה הוראה שלו, הנותנים את פסקי הדינים והוראות התורה, וה"יועציך" – פועלים ונעשים כלי פנימי (ע"י יועציך) בכדי לקבל את ה"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך (לשון נוכח – יועץ שלך) כבתחלה", גם הענינים שלא בערך (שופט), כנ"ל. | ||
ט. דוגמא להנ"ל ישנה מהחילוק שבין דברי תורה ודברי נבואה | ט. דוגמא להנ"ל ישנה מהחילוק שבין דברי תורה ודברי נבואה<ref>בהבא להלן, ראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 142 ואילך. ספר השיחות תשמ"ח ח"א ע' 211 ואילך.</ref> (שאודות שניהם מדובר בפ' שופטים<ref>יז, ח ואילך. יח, יד ואילך.</ref>): | ||
'''תורה''' היא למעלה מהעולם (קדמה לעולם | '''תורה''' היא למעלה מהעולם (קדמה לעולם<ref>ראה שבת פח, ב. פסחים נד, א (וש"נ). מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"י, ב. תנחומא וישב ד. וש"נ. זח"ב מט, א. וראה סה"מ תש"ח ס"ע 272.</ref>). תורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה<ref name=":1">תניא פ"ד.</ref>, שהיא למעלה משייכות לגדרי העולם, כשם שלית מחשבה תפיסא בי' כלל<ref>תקו"ז בהקדמה (יז, א).</ref> [והגם שהתורה "ירדה ונסעה כו'"<ref name=":1" /> ובאה בהתלבשות בהבנה והשגה למטה, עד ש"נקראת על שמו"<ref>ראה קידושין לב, ריש ע"ב (ובפרש"י). ע"ז יט, א.</ref>, אך היא נשארת בעצם מהותה – עצם התורה – למעלה מהבנה והשגה]. ולכן גם אופן פעולת התורה בעולם – הוא בעיקר בדרך ציווי ופס"ד מלמעלה. | ||
משא"כ '''נבואה''' – אע"פ שהיא דבר הוי', ה"ה התגלות אלקות לנבראים, "גילה סודו אל עבדיו הנביאים" | משא"כ '''נבואה''' – אע"פ שהיא דבר הוי', ה"ה התגלות אלקות לנבראים, "גילה סודו אל עבדיו הנביאים"<ref>עמוס ג, ז.</ref>, בגדרם הם<ref>ראה שער רוה"ק ושער היחודים (להאריז"ל) בתחלתם.</ref> (אם ישנם התנאים דחכם גבור כו'<ref name=":2">רמב"ם הל' יסודי התורה רפ"ז.</ref>), שנקלטת '''בדעתו ושכלו''' של הנביא, באופן שמתאחד עם זה<ref>ראה בארוכה לקו"ש חכ"ג ע' 86 ואילך.</ref> – "מתלבשת בשכלם והשגתם במראה הנבואה וגם במחשבתם ודיבורם כמ"ש<ref>שמואל־ב כג, ב.</ref> רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני"<ref>שעהיוה"א ספ"ב. ולהעיר מתו"ח בא קמ, ב ואילך.</ref>, וענין הנבואה צריך לבוא בגלוי דוקא בדיבור, "כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם כו' והוא מגזירת ניב שפתיים<ref>ישעי' נז, יט.</ref> כו'"<ref>פרש"י וארא ז, א.</ref>, לא כתורה שיכולה (מצד ענינה) להשאר במחשבה; וגם לתוכן הנבואה יש שייכות לעולם, "אין<ref>רמב"ם שם פ"י ה"ג.</ref> הנביא עומד אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם כו'"<ref>כולל גם "לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עלי'" (שם פ"ט ה"ב), ואפילו בנוגע לנביא עצמו, "להרחיב לבו ולהוסיף דעתו כו'" (שם ספ"ז) – תכלית ומטרה השייכת להעולם ודהאדם כו'.</ref>. | ||
ויש לומר לכאורה, שתורה ונבואה הם '''בכללות ע"ד''' החילוק בין "שופטיך" ו"יועציך": שופט ענינו הוא – לפסוק דיני התורה, שזה בא בדרך ציווי וגזירה. יועץ נותן עצה ש"מלובשת" בלבושים של שומע העצה, בהבנתו והשגתו – ע"ד ענין הנבואה | ויש לומר לכאורה, שתורה ונבואה הם '''בכללות ע"ד''' החילוק בין "שופטיך" ו"יועציך": שופט ענינו הוא – לפסוק דיני התורה, שזה בא בדרך ציווי וגזירה. יועץ נותן עצה ש"מלובשת" בלבושים של שומע העצה, בהבנתו והשגתו – ע"ד ענין הנבואה<ref>ראה אוה"ת נ"ך ע' שסח, מזח"ג קצג, ב.</ref> (הקשורה<ref>שער הנבואה להאריז"ל, הובא בשעהיוה"א פ"ה (פ, א).</ref> עם כליות יועצות<ref>ברכות סא, סע"א. וש"נ.</ref>, בחי' נצח והוד<ref>ראה ספר הליקוטים דא"ח־צ"צ ערך עצה ע' שנה. וש"נ.</ref>), שהנביא (שאינו שופט<ref>ראה הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות ד"ה והחלק השני בסופו.</ref>) נותן עצה בנוגע להנהגה בעניני העולם ("דברים העתידים להיות בעולם"), "כגון, לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו כו'"<ref>רמב"ם שם פ"ט ה"ב.</ref>. | ||
וכשם שישנו הציווי לשמוע ל"שופטיך" בכל הזמנים, כמ"ש בפרשתנו: "ובאת גו' אל השופט אשר יהי' בימים ההם" (כנ"ל ס"ו), כן הוא גם בנוגע לנביאים – כמ"ש אח"כ בהמשך הפרשה | וכשם שישנו הציווי לשמוע ל"שופטיך" בכל הזמנים, כמ"ש בפרשתנו: "ובאת גו' אל השופט אשר יהי' בימים ההם" (כנ"ל ס"ו), כן הוא גם בנוגע לנביאים – כמ"ש אח"כ בהמשך הפרשה<ref>יח, טו.</ref>: "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון", וכפי שמאריך הרמב"ם בספר המדע<ref name=":2" />, ש"מיסודי הדת לידע שהא־ל מנבא את בני האדם", ואודות המצוה לשמוע לנביא, כמבואר שם<ref>פרק ז־י.</ref> פרטי הדינים בזה. | ||
כיון שהרמב"ם מביא זאת בספר "הלכות הלכות" | כיון שהרמב"ם מביא זאת בספר "הלכות הלכות"<ref>הקדמת הרמב"ם לספר היד.</ref> (ובאריכות גדולה), ועם ההקדמה שזהו "מיסודי הדת" – מובן, שזוהי הלכה הנוגעת לבנ"י בכל הדורות. והגם שאמרו חז"ל<ref>יומא ט, ב. סוטה מח, ב. תוספתא שם פי"ג, ד. סנהדרין יא, א.</ref> "משמתו נביאים האחרונים חגי וזכרי' ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל" – דובר פעם<ref>לקו"ש חי"ד ע' 72 ואילך.</ref> הפירוש בזה שהיא לא נתבטלה לגמרי (אלא "נסתלקה", אבל לא "בטלה" או "פסקה"<ref>כהלשון בגמ' סוטה שם בנוגע לכמה דברים שבטלו.</ref>), וכדמוכח מזה שגם אח"כ מצינו השראת רוח הקודש אצל כמה וכמה<ref>ראה שערי קדושה (להרח"ו) שער ג פרק ז. פרקי גילוים להר"ר מרגלית בפתיחתו לשו"ת מן השמים. '''וש"נ'''. וראה גם לקו"ש שם ע' 73.</ref> (וכמובן גם מזה שבספרו הלכות – בין כל התנאים בנוגע לנבואה – אין הרמב"ם מביא שום תנאים בנוגע לזמן הנבואה, משמתו נביאים האחרונים<ref>ראה לקו"ש שם ובהערה 25.</ref>). | ||
ויתירה מזה: הרמב"ם כותב באגרת תימן | ויתירה מזה: הרמב"ם כותב באגרת תימן<ref>פרק ג.</ref>, שבשנה מסויימת (כפי שמחשב שם) "תחזור הנבואה לישראל", "ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח (שנאמר<ref>יואל ג, א.</ref> ונבאו בניכם ובנותיכם וגו')". | ||
ויש לומר שהביאור בזה מובן ע"פ המדובר לעיל בענין "ויועציך כבתחלה", שבכדי שיוכלו לקבל את הגילויים דימות המשיח, צריכה להיות '''התחלה''' בזה בהעבודה עתה – בזמן הזה – בבחי' "יועציך" (ע"ד הנבואה), המשכה (עצה) שמתקבלת אצל האדם (באופן שיש לו שייכות לזה כבר "בתחלה"), וזה מאפשר לו לקבל באופן פנימי את גילוי האלקות בימות המשיח, הן ד"שופטיך" והן ד"יועציך", כנ"ל. | ויש לומר שהביאור בזה מובן ע"פ המדובר לעיל בענין "ויועציך כבתחלה", שבכדי שיוכלו לקבל את הגילויים דימות המשיח, צריכה להיות '''התחלה''' בזה בהעבודה עתה – בזמן הזה – בבחי' "יועציך" (ע"ד הנבואה), המשכה (עצה) שמתקבלת אצל האדם (באופן שיש לו שייכות לזה כבר "בתחלה"), וזה מאפשר לו לקבל באופן פנימי את גילוי האלקות בימות המשיח, הן ד"שופטיך" והן ד"יועציך", כנ"ל. | ||
ולכן הלכה היא לדורות – גם בזמן הגלות – ש"'''מיסודי''' הדת לידע שהא־ל מנבא את בני האדם", שתמיד (בכל הדורות) שייך הענין דגילוי הנבואה למטה, עד לדרגת נבואה שהיא מעין דנבואת משה, "נביא | ולכן הלכה היא לדורות – גם בזמן הגלות – ש"'''מיסודי''' הדת לידע שהא־ל מנבא את בני האדם", שתמיד (בכל הדורות) שייך הענין דגילוי הנבואה למטה, עד לדרגת נבואה שהיא מעין דנבואת משה, "נביא<ref>פרשתנו יח, יח.</ref> אקים להם מקרב אחיהם '''כמוך'''"<ref>דאף שנאמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (ברכה לד, י. וראה רמב"ם שם פ"ז ה"ו), הרי מפרש תומ"י שזהו בענין "אשר ידעו ה' פנים אל פנים". וכמובן מההבטחה בפרשתנו "נביא מקרבך מאחיך כמוני גו'", "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך" (כבפנים), ראה גם לקו"ש חי"א ע' 59.</ref> – שלימות ענין הנבואה, כמבואר ברמב"ם בארוכה<ref name=":3">שם.</ref>. | ||
ועפ"ז יש לומר הטעם לכך שהרמב"ם מאריך< | ועפ"ז יש לומר הטעם לכך שהרמב"ם מאריך<ref name=":3" /> בנוגע לאופן נבואת משה, דלכאורה: מאי דהוה הוה<ref>ע"ד יומא ה, ב. ועוד.</ref> – למאי נפק"מ בזה בספר הלכות הלכות לבנ"י בכל הדורות? ואם זה נוגע לזמן שלאחרי ביאת המשיח כאשר "משה עמהם"<ref>יומא שם. וראה תוד"ה אחד – פסחים קיד, ב.</ref>, הרי יראו זאת בעצמם, ואין צריך לומר הלכה על זה '''עכשיו'''? | ||
והביאור בזה: בכל הדורות – גם לפני תחה"מ של משה – נוגע ההלכה לדעת ש"הא־ל מנבא את בני האדם" (גילוי אלקות בגדרי הנבראים), עד השלימות בזה כפי שהי' אצל משה | והביאור בזה: בכל הדורות – גם לפני תחה"מ של משה – נוגע ההלכה לדעת ש"הא־ל מנבא את בני האדם" (גילוי אלקות בגדרי הנבראים), עד השלימות בזה כפי שהי' אצל משה<ref>לקו"ש חכ"ג ע' 71. ע"ש.</ref>. ויתירה מזה – בכל דור שייך ש"נביא אקים להם גו' '''כמוך'''", כמבואר ברמב"ם<ref>שם פ"ח ה"ב.</ref> ש"כל נביא שיעמד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כו' אלא מפני המצוה שצוה '''משה בתורה''' כו'", כלומר, שכל נביא הוא המשך נבואת משה ותורתו<ref>שנבואת משה (שלימות הנבואה) מאמתת אמיתית התורה (ראה לקו"ש חי"ט ע' 185).</ref> (אלא שב'''גילוי''' הנבואה ישנם חילוקי דרגות, כמבואר ברמב"ם<ref name=":3" />). ובדורנו נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר. | ||
ובפרט לאחרי ש"תחזור הנבואה לישראל", שהיא "הקדמת משיח" (כנ"ל) – הנבואה שתהי' אצל משיח צדקנו (ש"נביא | ובפרט לאחרי ש"תחזור הנבואה לישראל", שהיא "הקדמת משיח" (כנ"ל) – הנבואה שתהי' אצל משיח צדקנו (ש"נביא<ref>רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב.</ref> גדול הוא קרוב למשה רבינו"<ref>ובתנחומא (ס"פ תולדות) משמע שהוא נביא גדול ממשה – ראה לקו"ש ח"ו ע' 254. – ועצ"ע.</ref>), ואמרו חז"ל<ref>ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א ר"פ משפטים. ועוד.</ref> ש"גואל ראשון (משה) הוא גואל אחרון", ובכל דור ודור ישנו אחד הראוי לזה – לכן צריכים לדעת כהלכה גם בזמן הזה (עוד קודם הגאולה), שישנה המציאות דגילוי הנבואה (אצל משיח עוד לפני הגאולה), כמעין והתחלת ("יועציך '''כבתחלה'''") שלימות גילוי הנבואה לאחרי הגאולה. היינו, שאין זה חידוש שיתחדש רק לאחרי הגאולה, אלא שההתחלה בזה נפעלת עוד קודם בבחי' "יועציך כבתחלה", ולכן כותב זאת הרמב"ם בספר ההלכות שלו (ובפרט שהרמב"ם כותב בספרו גם את ההלכות הנוגעות לימות המשיח, גם – ההקדמה לזה). | ||
י. ע"פ הנ"ל יובן החידוש דדורות האחרונים בכלל ובפרט דדורנו זה ובפרט בזמן זה, שע"פ הכרזת והודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר '''נשיא דורנו''' כבר סיימו הכל (כנ"ל ס"א), וע"פ כל הסימנים אוחזים כבר ברגעים האחרונים לפני הגאולה: | י. ע"פ הנ"ל יובן החידוש דדורות האחרונים בכלל ובפרט דדורנו זה ובפרט בזמן זה, שע"פ הכרזת והודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר '''נשיא דורנו''' כבר סיימו הכל (כנ"ל ס"א), וע"פ כל הסימנים אוחזים כבר ברגעים האחרונים לפני הגאולה: | ||
מהזמן שהתורה צוותה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" ובמשך הדורות מאז, ובפרט הדורות (הקודמים) של הגלות – כיון שלא זכו והגאולה לא באה אז, ה"ז ראי' שעדיין לא סיימו את מעשינו ועבודתינו ועדיין נותר רושם מענין ד"חטאינו" (ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו" | מהזמן שהתורה צוותה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" ובמשך הדורות מאז, ובפרט הדורות (הקודמים) של הגלות – כיון שלא זכו והגאולה לא באה אז, ה"ז ראי' שעדיין לא סיימו את מעשינו ועבודתינו ועדיין נותר רושם מענין ד"חטאינו" (ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו"<ref>נוסח תפלת מוסף דיו"ט.</ref>), שבגלל ההעלם והסתר דעולם עדיין לא אחזו בשלימות בהמצב והזמן ד"שופטיך" ו(בפרט ד)"יועציך", והיו זקוקים ל"שוטרים" (לכפות שיתנהגו ע"פ משפט השופטים). | ||
אבל לאחרי הריבוי הכי מופלג ד"מעשינו ועבודתינו" במשך כל הדורות, מובן שמתקרבים יותר ויותר למצב זה. | אבל לאחרי הריבוי הכי מופלג ד"מעשינו ועבודתינו" במשך כל הדורות, מובן שמתקרבים יותר ויותר למצב זה. | ||
ובמיוחד בדורות האחרונים, כאשר ניתוסף הענין דגילוי פנימיות התורה, החל מה"מצוה לגלות זאת החכמה" בזמן האריז"ל | ובמיוחד בדורות האחרונים, כאשר ניתוסף הענין דגילוי פנימיות התורה, החל מה"מצוה לגלות זאת החכמה" בזמן האריז"ל<ref>אגה"ק סכ"ו (קמב, ב).</ref>, ואח"כ – "יפוצו מעינותיך חוצה"<ref>ראה אגה"ק דהבעש"ט – נדפסה בכתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ.</ref> ע"י רבותינו נשיאנו – שעל ידם "תחזור נבואה לישראל" (בלשון הרמב"ם הנ"ל)<ref>ראה לקו"ש ח"ב ע' 589.</ref>, "גלה סודו אל עבדיו הנביאים", הם הנם נביאי דורנו<ref>"הבעש"ט ז"ל אשר כמוהו לא הי' מימות הראשונים פלאי פלאות נסים היוצאים מהטבע אשר היו נראים על ידו כאשר שמעתי מאאזמו"ר נ"ע שהוא ותלמידו הה"מ נ"ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראי' והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר הי' נראה בעליל לתלמידיהם, והיינו ע"י שהי' גלוי לפניהם אור שנברא ביום ראשון שהשי"ת גנזו בתורה, הנה כל אלה המופתים האמיתים מגלים גילוי א"ס ב"ה הבבע"ג. גם מזקני נ"ע שמענו עתידות קולע אל השערה" (ספר החקירה להצ"צ מצות עדות ספ"ח (סה, סע"א). וראה שם נ, סע"א).</ref> עד "נביא מקרבך גו' כמוני" (בהיותם אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא<ref>זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א). ובב"ר פנ"ו, ז: "אין דור שאין בו כמשה". וראה תניא פמ"ד (סג, א). אגה"ק ביאור לסי' ז"ך בסופו (קמז, ב).</ref>), והם "שופטיך" ו"יועציך" דדורנו: | ||
הן "שופטיך" – בהיותם '''נשיאינו''', שנשיא (מלשון התנשאות) הוא למעלה שלא בערך מאלו שעליהם הוא נשיא (ע"ד מ"ש | הן "שופטיך" – בהיותם '''נשיאינו''', שנשיא (מלשון התנשאות) הוא למעלה שלא בערך מאלו שעליהם הוא נשיא (ע"ד מ"ש<ref>שמואל־א י, כג.</ref> "ויגבה מכל העם משכמו ומעלה"), וגם רבותינו המלמדים תורה לכל העם – ע"ד "שופטיך"; והן "יועציך" – הנותנים עצות בעניני תורה ויראת שמים<ref>ראה אגה"ק סכ"ב (קלד, א).</ref>, עד גם עצות בענינים גשמיים (ענין הנביאים)<ref>אגה"ק שם. – ואף שכתב אדה"ז שם "זכרו ימות עולם כו' ואי' איפוא מצאתם מנהג זה כו' להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי כו' כ"א לנביאים ממש אשר היו לפנים מישראל כו'" – מ"מ, ידוע שלאחרי זה נתקבלו אצל אדה"ז – ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו – שאלות חסידים בענינים גשמיים (ראה אגה"ק שלו הידועה ד"ה נפש השפלה – אגרות־קודש אדה"ז סס"ה (ע' קנא ואילך)), '''וענה עליהן''' (ראה ס' שעורים בספר התניא לאגה"ק שם (ע' 1585)).</ref>. | ||
ובפרט ע"י הגילוי דתורת חסידות חב"ד, בהתלבשות בחכמה בינה ודעת בהבנה והשגה, באופן שזה מובן אפילו בשכל דנפש הבהמית – עכ"פ בבחי' "עצה טובה קמ"ל" – שמתקבלת בשכל ורגש האדם, וע"י גילוי פנימיות התורה בחב"ד שבשכל ("יועציך") – עד באופן ד"טועמי' חיים זכו" | ובפרט ע"י הגילוי דתורת חסידות חב"ד, בהתלבשות בחכמה בינה ודעת בהבנה והשגה, באופן שזה מובן אפילו בשכל דנפש הבהמית – עכ"פ בבחי' "עצה טובה קמ"ל" – שמתקבלת בשכל ורגש האדם, וע"י גילוי פנימיות התורה בחב"ד שבשכל ("יועציך") – עד באופן ד"טועמי' חיים זכו"<ref>שער הכוונות ענין טבילת ערב שבת. פע"ח שער יח רפ"ג. ועוד. וראה בכ"ז לקו"ש חט"ו ע' 282 ואילך. ח"כ ע' 173. וש"נ.</ref> (שע"י הטעימה טועמים את עצם הדבר) – נעשה שער ("שעריך") והתחלה ("יועציך '''כבתחלה'''") לגילוי פנימיות התורה לע"ל, וע"י הטעימה וההתחלה עכשיו – נעשים בנ"י וכל העולם כלי פנימי לגילוי פנימיות התורה שלאחרי זה ע"י משיח צדקנו[103]. | ||
ובכל זה גופא ניתוסף עוד יותר בדורנו זה – כאשר ישנה השלימות דיפוצו מעינותיך חוצה בכל קצוי תבל, ובאופן המובן בשכל בני אדם, אפילו של זה הנמצא בחוצה שאין חוצה הימנו, וגם – תרגום פנימיות התורה ותורת החסידות בלשון עם ועם[104] [רוסית[105], וכיו"ב] ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובאופן דהולך ומוסיף ואור, עד לימים האחרונים – שנדפס גם (ספר התניא, תושב"כ דחסידות[106]) ב"בּריַיל", הכתב עבור "סגי נהור"[107] ר"ל (כמדובר לעיל[108]). | ובכל זה גופא ניתוסף עוד יותר בדורנו זה – כאשר ישנה השלימות דיפוצו מעינותיך חוצה בכל קצוי תבל, ובאופן המובן בשכל בני אדם, אפילו של זה הנמצא בחוצה שאין חוצה הימנו, וגם – תרגום פנימיות התורה ותורת החסידות בלשון עם ועם[104] [רוסית[105], וכיו"ב] ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובאופן דהולך ומוסיף ואור, עד לימים האחרונים – שנדפס גם (ספר התניא, תושב"כ דחסידות[106]) ב"בּריַיל", הכתב עבור "סגי נהור"[107] ר"ל (כמדובר לעיל[108]). | ||
| שורה 167: | שורה 173: | ||
ובפרט – בקיום בקשת ותביעת כל א' מישראל: "עד מתי"?! "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ותיכף ומיד ממש. | ובפרט – בקיום בקשת ותביעת כל א' מישראל: "עד מתי"?! "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ותיכף ומיד ממש. | ||
---- | ----[103]) ראה לקו"ת צו יז, א־ב. שער האמונה פנ"ו ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך פ"ג. | ||
[103]) ראה לקו"ת צו יז, א־ב. שער האמונה פנ"ו ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך פ"ג. | |||
[104]) ראה לקו"ש ח"ג ע' 862 ואילך. חכ"ד ע' 10. חכ"ו ע' 299 ואילך. שם ע' 315. סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 629. לקו"ש חל"ו ע' 44־43. וראה לקו"ש חי"ג ע' 180. | [104]) ראה לקו"ש ח"ג ע' 862 ואילך. חכ"ד ע' 10. חכ"ו ע' 299 ואילך. שם ע' 315. סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 629. לקו"ש חל"ו ע' 44־43. וראה לקו"ש חי"ג ע' 180. | ||