לקוטי אמרים · פרק מא: הבדלים בין גרסאות בדף

'''פרק מ"א - ראשית העבודה ועיקרה ושורשה'''

העבודה לעורר את היראה היא עניין כה יסודי, עד שבכמה מכתבים{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק י"א איגרת ג'תשכ"ד, [[אגרות קודש]] חלק י"ד איגרת ה'שכא ועוד.}} הורה הרבי לנערי [[בר מצווה]] ללמוד ו[[שינון בעל פה|לשנן בעל פה]] מידי יום את תחילת הפרק (עד תיבת 'המלך' בתחילת העמוד השני של הפרק) לפני תחילת [[הנחת תפילין]].

{{פרק תניא|פרק=מא|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק מ"א}}}}

בתחילת הפרק מביא [[אדמו"ר הזקן]] שני אופנים לגלות את היראה המסותרת{{הערה|וכמו שבאהבה המסותרת נאמר ב[[תניא - פרק כ"ה|פרק כ"ה]] שהיא עבודה שלימה גם כשאינה בהתגלות ליבו, כך גם כאן: עבודה זו גמורה ושלימה גם אם לא התעורר ליבו ביראה, ואפילו אם במוחו ומחשבתו אינו חש יראה.}} של הנפש האלוקית:

:*התבוננות כללית: יתבונן כיצד עומד עליו{{הערה|ומסביר הרבי (בלקוטי שיחות חלק ה') שנכלל בזה גם שעליו עומדים, כביכול, כל העניינים ש"למעלה".}} הקב"ה ובוחן עבודתו.

בהמשך הפרק מזכיר [[אדמו"ר הזקן]], שהיראה לבדה{{הערה|בחינת עבד.}} אינה מספיקה אלא צריך גם אהבה{{הערה|בחינת בן.}}. ומוסיף, שיש לרצות לא רק ש'''אני''' אוהב את ה', אלא גם שהרצון '''של הקב"ה'''{{הערה|רצונו של הקב"ה נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתה". הכוונה היא שברצונו לגלות את סופיותו בעולם המוגבל, שיתייחד [[אור הסובב כל עלמין|האור הסובב]] עם [[אור הממלא כל עלמין|האור הממלא]].}} יתקיים.

בסיום הפרק מוסבר שאין ביכולתנו לרצות '''באמת''' לעשות נחת רוח{{הערה|האהבה השניה. אך למרות זאת עלינו להשתדל בזה, כי מצד עצמו העניין אמיתי.}}, אבל לרצות שהעבודה '''שלנו''' תגרום נחת רוח{{הערה|שזה חלק מהאהבה הראשונה - בחינת בן.}} הוא דבר טבעי - ולכן בזה מחוייב כל אחד ואחת.

*[[קבלת עול]]

*[[יראה תתאה]]

בתוך פרקי התניא עצמם, בולט פרק מ"א כפרק יסודי ומרכזי, דבר הבא לידי ביטוי והדגשה הן בהוראות רבותינו נשיאינו בנוגע ללימודו ושינונו, והן בנוגע ליחס שחסידים העניקו לו{{הערה|ר' ניסן נמנוב התבטא שלא נורא אם הענינים בפרק זה לא 'מונחים' בשכל לחלוטין, היות שפרק זה הוא עבודה לכל החיים, וחסידים היו מתייגעים עליו כל כך, עד שאלו היו ה'[[מחשבות זרות]]' שלהם כאשר היו לומדים מאמרי חסידות אחרים (תשורה ורנר טבת תשפ"א מונסי).}}.

הרבי תיקן ללמוד לפני ה[[בר מצוה]] ו[[הנחת תפילין]] את תחילת פרק מ"א עד סיום "כעומד לפני המלך", משום שקטע זה מבאר את יחוד הקב"ה על כל יהודי, וייחוד מלכותו על כל עם ישראל בכלל - ועל כל יהודי בפרט.

{{ציטוט|תוכן="ותבקש את הר"ם והר"י שלך שילמדו אותך בהדגשה הדרושה ריש פרק מ"א בתניא קדישא בהאמור שם בהנוגע לתפילין כי כמו שמניחים תפילין בגשמיות בתור הכנה לזמן חיובם ע"פ השולחן ערוך, הנה הוא הדין בהנוגע להכנה ברוחניות, והשי"ת יצליחך" כו'|מרכאות=כן|מקור=[[אגרות קודש]] חלק י"א דף ש"מ איגרת ג'תשכ"ד}}

העבודה לעורר את היראה היא עניין כה יסודי, עד שבכמה מכתבים{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק י"א איגרת ג'תשכ"ד, [[אגרות קודש]] חלק י"ד איגרת ה'שכא ועוד.}} הורה הרבי לנערי בר מצווה ללמוד את תחילת הפרק בעל פה לפני תחילת הנחת התפילין.

{{ציטוט|תוכן="ומהנכון שילמוד, אם בעצמו או עם מי הוא, הכתוב ב[[שולחן ערוך]] ומועתק ב[[תניא]] ריש פרק מ"א בהתבוננות הדרושה עם מצות [[תפלין]], עד שיחקקו הדברים במוח זכרונו, שאז בוודאי יפעלו פעולתם בהנוגע ללימוד התורה קיום המצוות כדבעי והנהגה טובה בכלל. |מרכאות=כן|מקור=[[אגרות קודש]] חי"ד עמוד תקל"ג איגרת ה'שכא}}

כבר בפרק עצמו מציין אדמו"ר הזקן ש"יכוון מחשבה זו בשעת הנחת [[טלית]] ו[[תפילין]]".