דבר מלכות וארא (א): הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דבר מלכות וארא (א) (עריכה)

גרסה מ־20:18, 25 ביולי 2024

הוסרו 58 בתים ,  25 יולי
תיקונים
חזותיקוד ויקי
(הוספת תוכן)
(תיקונים)
שורה 66: שורה 66:
ח. ויש לומר, ששלימות הגילוי דשם הוי' לעתיד לבוא (שבאין־ערוך לגילוי שם הוי' שבמ"ת, שהוא בבחינת "שמי הוי' לא נודעתי להם") מרומז בפרשה שמתחילין לקרוא בזמן המנחה דש"פ וארא – פרשת בא:
ח. ויש לומר, ששלימות הגילוי דשם הוי' לעתיד לבוא (שבאין־ערוך לגילוי שם הוי' שבמ"ת, שהוא בבחינת "שמי הוי' לא נודעתי להם") מרומז בפרשה שמתחילין לקרוא בזמן המנחה דש"פ וארא – פרשת בא:


על הפסוק "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה", איתא בזהר[50] "דעייל לי' קב"ה אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה כו'"[51]. ושרש הענין בפרעה דקדושה – הגילוי דבחי' "חמישית לפרעה"[52], "'''דאתפריעו''' ואתגליין מיני' כל נהורין"[53], גילוי בחי' החמישית[54] שלמעלה מד' אותיות שם הוי', שזהו"ע שם הוי' דלעתיד לבוא שבאין־ערוך לשם הוי' שבמ"ת.
על הפסוק "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה", איתא בזהר<ref>ח"ב לד, א.</ref> "דעייל לי' קב"ה אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה כו'"<ref>"התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו" (יחזקאל כט, ג) – כמ"ש בהפטרה (שהיא סיום וחותם) דפרשת וארא.</ref>. ושרש הענין בפרעה דקדושה – הגילוי דבחי' "חמישית לפרעה"<ref>ויגש מז, כד.</ref>, "'''דאתפריעו''' ואתגליין מיני' כל נהורין"<ref>זח"א רי, א.</ref>, גילוי בחי' החמישית<ref>ומרומז גם בפרשת וארא – שלאחרי ד' לשונות של גאולה, "והוצאתי גו' והצלתי גו' וגאלתי גו' ולקחתי", נאמר לשון '''חמישי''', "והבאתי", כוס חמישי (כסא דמלכא משיחא), שהו"ע "החמישית לפרעה" (אוה"ת פרשתנו (כרך ז') ע' ב'תקפו).</ref> שלמעלה מד' אותיות שם הוי', שזהו"ע שם הוי' דלעתיד לבוא שבאין־ערוך לשם הוי' שבמ"ת.


ולהוסיף, שפרשת בא היא הפרשה '''השלישית''' בספר שמות[55], ספר הגאולה[56], ויש לומר, שרומזת גם על הגאולה השלישית והנצחית, כמ"ש[57] "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו".
ולהוסיף, שפרשת בא היא הפרשה '''השלישית''' בספר שמות<ref>ספר בפ"ע. ובפרט שהוא גם ספר הראשון דעבודת '''בני''' ישראל ("ואלה שמות '''בני''' ישראל"), שהרי ספר בראשית הוא ספר '''האבות''', "ספר הישר, ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים" (ע"ז כה, א).</ref>, ספר הגאולה<ref>רמב"ן ס"פ פקודי.</ref>, ויש לומר, שרומזת גם על הגאולה השלישית והנצחית, כמ"ש<ref>הושע ו, ב ובמפרשים.</ref> "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו".


ובפרטיות יותר: ג' הפרשיות שמות וארא בא הם כנגד ג' התקופות הכלליות – לפני מ"ת, מ"ת, ולעתיד לבוא[58]: פרשת שמות שבה מדובר אודות שעבוד מצרים, "כור הברזל" שעל ידו נעשית ההכנה למ"ת[59] – המעמד ומצב '''שלפני מ"ת'''; פרשת וארא, "אמור לבני ישראל אני הוי' גו' וידעתם כי אני הוי'" – הגילוי '''דמ"ת'''; ופרשת בא, "בא אל פרעה", "אתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין" – המעמד ומצב '''דלעתיד לבוא'''.
ובפרטיות יותר: ג' הפרשיות שמות וארא בא הם כנגד ג' התקופות הכלליות – לפני מ"ת, מ"ת, ולעתיד לבוא<ref>וי"ל שמרומזים גם בפרשת וארא: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב" – כידוע שגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי קשורים עם יעקב (ראה פסחים פח, א ובחדא"ג מהרש"א), מ"ת קשור עם יצחק (ראה פרדר"א פל"א), והתקופה שלפני מ"ת קשורה עם אברהם, שעל ידו היתה ההכנה (והתחלה) למ"ת.
 
ועד"ז בנוגע להגילוי דשם הוי': "וארא גו' בא־ל שד־י ושמי הוי' לא נודעתי להם" – הגילוי במצות מילה שהוא ההכנה וההתחלה דגילוי שם הוי' דמ"ת. "אמור לבני ישראל אני הוי' גו' וידעתם כי אני הוי'" – שלימות גילוי שם הוי' במ"ת. וסיום הפרשה, "והבאתי אתכם אל הארץ גו' (לשון חמישי של גאולה) אני הוי'" – גילוי שם הוי' דלעתיד לבוא.</ref>: פרשת שמות שבה מדובר אודות שעבוד מצרים, "כור הברזל" שעל ידו נעשית ההכנה למ"ת<ref>ראה תו"א יתרו עד, סע"א ואילך. ובכ"מ.</ref> – המעמד ומצב '''שלפני מ"ת'''; פרשת וארא, "אמור לבני ישראל אני הוי' גו' וידעתם כי אני הוי'" – הגילוי '''דמ"ת'''; ופרשת בא, "בא אל פרעה", "אתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין" – המעמד ומצב '''דלעתיד לבוא'''.


ט. ויש לקשר האמור לעיל עם הזמן שבו קורין בשנה זו פרשת וארא והתחלת פרשת בא – שבת מברכים חודש שבט:
ט. ויש לקשר האמור לעיל עם הזמן שבו קורין בשנה זו פרשת וארא והתחלת פרשת בא – שבת מברכים חודש שבט:


שבת מברכים חודש שבט הוא בסיום חודש טבת, חודש העשירי, ובו נמשכת הברכה והנתינת־כח לחודש שבט, חודש האחד עשר (ובלשון הכתוב[60] "עשתי עשר חודש הוא חודש שבט"). ויש לומר, שבסיום חודש העשירי, שלימות המספר[61], מודגשת שלימות '''העבודה''' דבנ"י, שבכח זה באים לתכלית השלימות '''דלעתיד''' '''לבוא''' המרומזת בחודש האחד עשר, אחד שלמעלה מעשר ספירות ("אנת הוא חד ולא בחושבן")[62] – ע"ד ובדוגמת ב' הפרשיות וארא ובא (העבודה שלאחרי מ"ת, שעל ידה באים להשלימות דלעת"ל).
שבת מברכים חודש שבט הוא בסיום חודש טבת, חודש העשירי, ובו נמשכת הברכה והנתינת־כח לחודש שבט, חודש האחד עשר (ובלשון הכתוב<ref>זכרי' א, ז.</ref> "עשתי עשר חודש הוא חודש שבט"). ויש לומר, שבסיום חודש העשירי, שלימות המספר<ref>ראה ראב"ע לשמות ג, טו. פרדס ש"ב.</ref>, מודגשת שלימות '''העבודה''' דבנ"י, שבכח זה באים לתכלית השלימות '''דלעתיד''' '''לבוא''' המרומזת בחודש האחד עשר, אחד שלמעלה מעשר ספירות ("אנת הוא חד ולא בחושבן")<ref>ראה יהל אור ע' מח. אוה"ת דברים ע' יט. סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 389. ח"ב ע' 630. וש"נ.</ref> – ע"ד ובדוגמת ב' הפרשיות וארא ובא (העבודה שלאחרי מ"ת, שעל ידה באים להשלימות דלעת"ל).


ולהוסיף, שענין הגאולה מרומז
ולהוסיף, שענין הגאולה מרומז


גם בשמו של החודש כפי שנקרא בשמות החדשים שעלו עמהם מבבל[63] – "שבט" – שהוא (א) מלשון "שבטי מושלים"[64], ובפרט הממשלה דמלכות בית דוד, כמ"ש[65] "לא יסור '''שבט''' מיהודה[66](מדוד ואילך אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם בשבט) . . עד כי יבוא שילה" (מלך המשיח), עליו נאמר[67] "וקם '''שבט''' (מלך רודה ומושל) מישראל", "זה מלך המשיח"[68], (ב) מלשון ענף אילן[69], כמ"ש[70] "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה"[71], "יצא '''שבט''' מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח"[72].
גם בשמו של החודש כפי שנקרא בשמות החדשים שעלו עמהם מבבל<ref>ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב. ועוד.</ref> – "שבט" – שהוא (א) מלשון "שבטי מושלים"<ref>יחזקאל יט, יא.</ref>, ובפרט הממשלה דמלכות בית דוד, כמ"ש<ref>ויחי מט, יו"ד ובפרש"י.</ref> "לא יסור '''שבט''' מיהודה<ref>ולהעיר, שביהודה נאמר "ותעמוד מלדת" (ויצא כט, לה), ויש לומר, שרומז על הגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי' גלות, כדאיתא במכילתא (בשלח טו, א) "כל השירות לשון נקבה חוץ משירה דלעתיד לשון זכר", "כלומר שהנקבה יש לה '''צער''' '''לידה'''*, אף כל הנסים יש אחריהם צער, חוץ מלעתיד שאין אחרי' צער . . כזכרים '''לא יולדים'''" (תוס' פסחים קטז, ב).
 
י. ובהדגשה יתירה '''בדורנו זה''' – שהעשירי בשבט ("העשירי יהי' קודש"[73], בכל חודש, ועאכו"כ העשירי בחודש אחד עשר) הוא יום ההילולא דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו[74]:
 
ענינו של יום ההילולא – כמ"ש רבינו הזקן[75] בתניא[76] ש"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד[77]כל ימי חייו[78] . . מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה . . ופועל ישועות בקרב הארץ"[79], ועוד ועיקר, שכולל הנתינת־כח על המשך '''הצמיחה''' ביתר שאת וביתר עוז לאחרי הסתלקותו כתוצאה '''מהזריעה''' ד"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו"[80], עד להצמיחה דהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בדורנו זה (דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה), כעדותו של נשיא דורנו שכבר כלו כל הקיצין, והכל מוכן לסעודה דלעת"ל, שולחן־ערוך עם הסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר.
 
ויש לומר, שכללות הזמן הקשור עם יום ההילולא העשירי בשבט (שבעים שנה בחיים חיותו בעלמא דין, והמשך השנים שלאח"ז, יותר מארבעים שנה[81]) נחלק לג' תקופות שהם ע"ד ובדוגמת ג' התקופות הכלליות במשך כל הדורות (לפני מ"ת, מ"ת וימות המשיח), שמרומזות בג' הפרשיות שמות וארא בא (כנ"ל ס"ח):
 
תקופה ראשונה, ארבעים שנה (תר"ם־תר"פ), בזמן נשיאותו של '''אביו''', שאז התחיל שלימות הענין דהפצת המעיינות חוצה ובפרט ע"י התייסדות ישיבת תומכי תמימים (בניהולו של בנו יחידו) – ע"ד ובדוגמת עבודת '''האבות''' בהכנה והתחלת הענין דמ"ת.
 
תקופה שני', שלושים שנות '''נשיאותו''' בחיים חיותו בעלמא דין (תר"פ־שי"ת), שבהם הי' החידוש המיוחד שלו בתור נשיא דתורת חסידות חב"ד בהפצת המעיינות חוצה ממש, ועד להחידוש בעשר שנים האחרונות (גמר ושלימות עבודתו) בהפצת המעיינות חוצה בחצי כדור התחתון (שבו לא הי' מתן־תורה[82]) – ע"ד ובדוגמת החידוש דמתן־תורה.
 
ותקופה שלישית, המשך הנשיאות לאחרי הסתלקותו (מיום עשתי עשר לחודש עשתי עשר דשנת עשתי עשר (תש'''י"א''')[83]), שניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה בכל קצוי תבל, ועד לגמר ושלימות העבודה, שהכל מוכן כבר לסעודה דלעתיד לבוא – ימות המשיח.
 
ובפרטיות יותר י"ל שג' תקופות הנ"ל מרומזים בג' התקופות דשלושים שנות נשיאותו[84] (בחיים חיותו בעלמא דין): תקופה ראשונה, מהתחלת נשיאותו עד להמאסר והגאולה והיציאה ממדינה ההיא, במעמד ומצב של תוקף גזירות המלכות (בדוגמת העבודה במצרים, "כור הברזל", לפני מ"ת), שעיקר עבודתו היתה במסירת נפש ממש (ע"ד עבודת האבות). תקופה שני', בבואו במדינת פולין, שעיקר עבודתו היתה בלימוד והפצת תורת חסידות חב"ד באופן של הבנה והשגה אף שעד אז הי' ברובו ע"ד חסידות פולין (ע"ד החידוש ד"וידעתם כי אני הוי'" במ"ת). ותקופה שלישית, בבואו לחצי כדור התחתון, שעיקר עבודתו היתה בהפצת המעיינות חוצה ממש, לקרב ולזרז '''ולהביא''' את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד, כהכרזתו הידועה: "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה".
 
יא. ובנוגע לפועל:
 
בעמדנו בשבת מברכים חודש שבט, כולל ובמיוחד העשירי בשבט – צריך כאו"א לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו, תורתו ועבודתו של בעל ההילולא, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו[85], ובפרט בהביטול וההתקשרות אל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, "הנשיא הוא הכל"[86], שבכאו"א – מציאותו וכל עניניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, עי"ז שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור – משה רבינו שבדור[87], גואל ראשון הוא גואל אחרון[88] – שענינו העיקרי "להביא לימות המשיח"[89] בפועל ממש.
 
ולהוסיף, שהידיעה שתיכף ומיד נכנס כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (כיון ש"הקיצו ורננו שוכני עפר"[90]) ומביט על כאו"א מהחסידים והמקושרים לבחון מעמדו ומצבו כו', מעוררת ופועלת לסיים ולהשלים (גם מלשון שלימות) את כל מעשינו ועבודתינו.
 
וכדאי ונכון לערוך התוועדויות מיוחדות – החל מיום הש"ק מברכים חודש שבט (נוסף על ההתוועדות שבכל שבת ושבת, "שנאמר בפרשת שבת ויקהל משה . . להקהיל קהילות[91] בכל שבת להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים"[92]), ובפרט בראש חודש שבט (נוסף על הנהוג לאחרונה בכל ראשי חדשים), "בעשתי עשר חודש באחד לחודש[93] . . הואיל משה באר את התורה"[94], "בשבעים לשון"[95] (תוכן עבודתו של בעל ההילולא בהפצת המעיינות חוצה בשבעים לשון[96]) – לעורר ולחזק איש את רעהו בכל הענינים האמורים, ובמיוחד בזירוז והבאת הגאולה תיכף ומיד.
 
וכן יש לעורר ע"ד ההכנות לעריכת ההתוועדות דהעשירי בשבט – שבודאי תהי' ביחד עם בעל ההילולא, נשיא דורנו בראשנו, ומשה ואהרן ("הם המדברים גו' להוציא את בני ישראל ממצרים"[97]) עמהם[98], כיון שתיכף ומיד ממש, ביום הש"ק פרשת וארא (לפני התחלת הקריאה בפרשת בא), יוצאים כל בנ"י מהגלות, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"[99] (כפי שקורין במנחה), ובלשון המדרש[100] "ראובן ושמעון סלקין", העלי' דכל בני ישראל מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה, כולל גם העלי' דבני ישראל לדרגת האבות[101], העצם דישראל כפי שהם חד עם עצמותו ית', ובזה גופא בעילוי אחר עילוי עד אין סוף, כמ"ש[102] "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון", בביהמ"ק השלישי והמשולש, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך"[103].{{הערות שוליים}}[50]) ח"ב לד, א.
 
[51]) "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו" (יחזקאל כט, ג) – כמ"ש בהפטרה (שהיא סיום וחותם) דפרשת וארא.
 
[52]) ויגש מז, כד.
 
[53]) זח"א רי, א.
 
[54]) ומרומז גם בפרשת וארא – שלאחרי ד' לשונות של גאולה, "והוצאתי גו' והצלתי גו' וגאלתי גו' ולקחתי", נאמר לשון '''חמישי''', "והבאתי", כוס חמישי (כסא דמלכא משיחא), שהו"ע "החמישית לפרעה" (אוה"ת פרשתנו (כרך ז') ע' ב'תקפו).
 
[55]) ספר בפ"ע. ובפרט שהוא גם ספר הראשון דעבודת '''בני''' ישראל ("ואלה שמות '''בני''' ישראל"), שהרי ספר בראשית הוא ספר '''האבות''', "ספר הישר, ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים" (ע"ז כה, א).
 
[56]) רמב"ן ס"פ פקודי.
 
[57]) הושע ו, ב ובמפרשים.


[58]) וי"ל שמרומזים גם בפרשת וארא: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב" – כידוע שגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי קשורים עם יעקב (ראה פסחים פח, א ובחדא"ג מהרש"א), מ"ת קשור עם יצחק (ראה פרדר"א פל"א), והתקופה שלפני מ"ת קשורה עם אברהם, שעל ידו היתה ההכנה (והתחלה) למ"ת.
'''*) כידוע ש"הגלות נמשל לעיבור וגאולת ימי המשיח שיהי' במהרה בימינו נמשל ללידה . . וכן חבלי ימות המשיח נקראים בשם חבלי לידה" (תו"א ותו"ח שבהערה 4).'''</ref> (מדוד ואילך אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם בשבט) . . עד כי יבוא שילה" (מלך המשיח), עליו נאמר<ref>בלק כד, יז ובפרש"י.</ref> "וקם '''שבט''' (מלך רודה ומושל) מישראל", "זה מלך המשיח"<ref>רמב"ם הל' מלכים רפי"א.</ref>, (ב) מלשון ענף אילן<ref>ראה (לדוגמא) ישעי' כח, כז.</ref>, כמ"ש<ref>שם יא, א.</ref> "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה"<ref>ובהמשך הכתובים (שם, ד) – "והכה ארץ בשבט פיו".</ref>, "יצא '''שבט''' מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח"<ref>מצו"ד עה"פ.</ref>.


ועד"ז בנוגע להגילוי דשם הוי': "וארא גו' בא־ל שד־י ושמי הוי' לא נודעתי להם" – הגילוי במצות מילה שהוא ההכנה וההתחלה דגילוי שם הוי' דמ"ת. "אמור לבני ישראל אני הוי' גו' וידעתם כי אני הוי'" – שלימות גילוי שם הוי' במ"ת. וסיום הפרשה, "והבאתי אתכם אל הארץ גו' (לשון חמישי של גאולה) אני הוי'" – גילוי שם הוי' דלעתיד לבוא.
י. ובהדגשה יתירה '''בדורנו זה''' – שהעשירי בשבט ("העשירי יהי' קודש"<ref>בחוקותי כז, לב.</ref>, בכל חודש, ועאכו"כ העשירי בחודש אחד עשר) הוא יום ההילולא דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו<ref>להעיר מהשייכות די"ב חדשי השנה לי"ב השבטים – שחודש שבט מכוון כנגד '''יוסף''', שמו הראשון של בעל ההילולא (ראה לקו"ש חכ"ו ע' 90 ואילך. 314 ואילך. '''וש"נ''').</ref>:


[59]) ראה תו"א יתרו עד, סע"א ואילך. ובכ"מ.
ענינו של יום ההילולא – כמ"ש רבינו הזקן<ref>שהעלי' והשלימות ("ויכולו") דיום ההילולא שלו – כ"ד טבת – ביום הש"ק זה.
 
[60]) זכרי' א, ז.
 
[61]) ראה ראב"ע לשמות ג, טו. פרדס ש"ב.
 
[62]) ראה יהל אור ע' מח. אוה"ת דברים ע' יט. סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 389. ח"ב ע' 630. וש"נ.
 
[63]) ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב. ועוד.
 
[64]) יחזקאל יט, יא.
 
[65]) ויחי מט, יו"ד ובפרש"י.
 
[66]) ולהעיר, שביהודה נאמר "ותעמוד מלדת" (ויצא כט, לה), ויש לומר, שרומז על הגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי' גלות, כדאיתא במכילתא (בשלח טו, א) "כל השירות לשון נקבה חוץ משירה דלעתיד לשון זכר", "כלומר שהנקבה יש לה '''צער''' '''לידה'''*, אף כל הנסים יש אחריהם צער, חוץ מלעתיד שאין אחרי' צער . . כזכרים '''לא יולדים'''" (תוס' פסחים קטז, ב).
 
'''*) כידוע ש"הגלות נמשל לעיבור וגאולת ימי המשיח שיהי' במהרה בימינו נמשל ללידה . . וכן חבלי ימות המשיח נקראים בשם חבלי לידה" (תו"א ותו"ח שבהערה 4).'''
 
[67]) בלק כד, יז ובפרש"י.
 
[68]) רמב"ם הל' מלכים רפי"א.
 
[69]) ראה (לדוגמא) ישעי' כח, כז.
 
[70]) שם יא, א.
 
[71]) ובהמשך הכתובים (שם, ד) – "והכה ארץ בשבט פיו".
 
[72]) מצו"ד עה"פ.
 
[73]) בחוקותי כז, לב.
 
[74]) להעיר מהשייכות די"ב חדשי השנה לי"ב השבטים – שחודש שבט מכוון כנגד '''יוסף''', שמו הראשון של בעל ההילולא (ראה לקו"ש חכ"ו ע' 90 ואילך. 314 ואילך. '''וש"נ''').
 
[75]) שהעלי' והשלימות ("ויכולו") דיום ההילולא שלו – כ"ד טבת – ביום הש"ק זה.


ולהעיר מהשייכות דכ"ד טבת לענין הגאולה – "''טבת''" הוא "ירח שהגוף נהנה מן הגוף" (מגילה יג, א), שלימות היחוד דהגוף שלמעלה (עצמות ומהות) עם הגוף דלמטה (העצם דישראל), בב' האופנים ד"'''כד'''" (כ"ד), "כדכד", "כדין וכדין", מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שיהי' לעתיד לבוא (ראה לקו"ת ד"ה ושמתי כדכד (פ' ראה כו, ג ואילך)).ושלימותו ביום השבת שחל (בשנה זו) ביום '''כ"ח''' טבת*, שמורה על ה"'''כח'''" (תוקף וחוזק) ד"טבת".
ולהעיר מהשייכות דכ"ד טבת לענין הגאולה – "''טבת''" הוא "ירח שהגוף נהנה מן הגוף" (מגילה יג, א), שלימות היחוד דהגוף שלמעלה (עצמות ומהות) עם הגוף דלמטה (העצם דישראל), בב' האופנים ד"'''כד'''" (כ"ד), "כדכד", "כדין וכדין", מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שיהי' לעתיד לבוא (ראה לקו"ת ד"ה ושמתי כדכד (פ' ראה כו, ג ואילך)).ושלימותו ביום השבת שחל (בשנה זו) ביום '''כ"ח''' טבת*, שמורה על ה"'''כח'''" (תוקף וחוזק) ד"טבת".


'''*) להעיר, שכ"ח טבת הוא יום הולדת של אמי מורתי ע"ה, ששמה חנה, ע"ש כו' ועד ע"ש אמו של שמואל, שסיום וחותם תפלתה "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו" (ש"א ב, יו"ד).'''
'''*) להעיר, שכ"ח טבת הוא יום הולדת של אמי מורתי ע"ה, ששמה חנה, ע"ש כו' ועד ע"ש אמו של שמואל, שסיום וחותם תפלתה "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו" (ש"א ב, יו"ד).'''</ref> בתניא<ref>אגה"ק סי' ז"ך וכ"ח. – ולהעיר (ע"ד הרמז) מהשייכות להקביעות דערב שבת ויום השבת בימי החודש, ז"ך וכ"ח טבת.</ref> ש"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד<ref>ע"ד מ"ש בהפטרה דש"פ וארא (יחזקאל כט, כ) – "פעולתו אשר עבד בה" (ראה לקו"ש חכ"א ע' 50 ואילך).</ref> כל ימי חייו<ref>שבעים שנה (תר"ם – שי"ת), שלימות חיי האדם, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (תהלים צ, יו"ד. וראה גם קקקקסה"ש תשנ"ב ח"א ע' 1־250 (לעיל ע' 5־194)).</ref> . . מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה . . ופועל ישועות בקרב הארץ"<ref>ע"ד מ"ש בפרשת וארא (ח, יח) – "כי אני ה' בקרב הארץ" ("אע"פ ששכינתי בשמים גזרתי מתקיימת בתחתונים" – פרש"י).</ref>, ועוד ועיקר, שכולל הנתינת־כח על המשך '''הצמיחה''' ביתר שאת וביתר עוז לאחרי הסתלקותו כתוצאה '''מהזריעה''' ד"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו"<ref>ראה אגה"ק שם: "'''ונזרעו''' בחקל תפוחין קדישין אורות עליונים מאד . . גידולי גידולין".</ref>, עד להצמיחה דהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בדורנו זה (דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה), כעדותו של נשיא דורנו שכבר כלו כל הקיצין, והכל מוכן לסעודה דלעת"ל, שולחן־ערוך עם הסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר.


[76]) אגה"ק סי' ז"ך וכ"ח. – ולהעיר (ע"ד הרמז) מהשייכות להקביעות דערב שבת ויום השבת בימי החודש, ז"ך וכ"ח טבת.
ויש לומר, שכללות הזמן הקשור עם יום ההילולא העשירי בשבט (שבעים שנה בחיים חיותו בעלמא דין, והמשך השנים שלאח"ז, יותר מארבעים שנה<ref>שבהם "קאי איניש אדעתי' דרבי'" (ע"ז ה, ריש ע"ב), כיון ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" (תבוא כט, ג).</ref>) נחלק לג' תקופות שהם ע"ד ובדוגמת ג' התקופות הכלליות במשך כל הדורות (לפני מ"ת, מ"ת וימות המשיח), שמרומזות בג' הפרשיות שמות וארא בא (כנ"ל ס"ח):


[77]) ע"ד מ"ש בהפטרה דש"פ וארא (יחזקאל כט, כ) – "פעולתו אשר עבד בה" (ראה לקו"ש חכ"א ע' 50 ואילך).
תקופה ראשונה, ארבעים שנה (תר"ם־תר"פ), בזמן נשיאותו של '''אביו''', שאז התחיל שלימות הענין דהפצת המעיינות חוצה ובפרט ע"י התייסדות ישיבת תומכי תמימים (בניהולו של בנו יחידו) – ע"ד ובדוגמת עבודת '''האבות''' בהכנה והתחלת הענין דמ"ת.


[78]) שבעים שנה (תר"ם – שי"ת), שלימות חיי האדם, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (תהלים צ, יו"ד. וראה גם קקקקסה"ש תשנ"ב ח"א ע' 1־250 (לעיל ע' 5־194)).
תקופה שני', שלושים שנות '''נשיאותו''' בחיים חיותו בעלמא דין (תר"פ־שי"ת), שבהם הי' החידוש המיוחד שלו בתור נשיא דתורת חסידות חב"ד בהפצת המעיינות חוצה ממש, ועד להחידוש בעשר שנים האחרונות (גמר ושלימות עבודתו) בהפצת המעיינות חוצה בחצי כדור התחתון (שבו לא הי' מתן־תורה<ref>ראה אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב ע' תצב ואילך. וש"נ.</ref>) – ע"ד ובדוגמת החידוש דמתן־תורה.


[79]) ע"ד מ"ש בפרשת וארא (ח, יח) – "כי אני ה' בקרב הארץ" ("אע"פ ששכינתי בשמים גזרתי מתקיימת בתחתונים" – פרש"י).
ותקופה שלישית, המשך הנשיאות לאחרי הסתלקותו (מיום עשתי עשר לחודש עשתי עשר דשנת עשתי עשר (תש'''י"א''')<ref>ראה שיחות ש"פ וארא תש"נ הערה 99 (ס' השיחות תש"נ ח"א ע' 56־255).</ref>), שניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה בכל קצוי תבל, ועד לגמר ושלימות העבודה, שהכל מוכן כבר לסעודה דלעתיד לבוא – ימות המשיח.


[80]) ראה אגה"ק שם: "'''ונזרעו''' בחקל תפוחין קדישין אורות עליונים מאד . . גידולי גידולין".
ובפרטיות יותר י"ל שג' תקופות הנ"ל מרומזים בג' התקופות דשלושים שנות נשיאותו<ref>ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 303 ואילך.</ref> (בחיים חיותו בעלמא דין): תקופה ראשונה, מהתחלת נשיאותו עד להמאסר והגאולה והיציאה ממדינה ההיא, במעמד ומצב של תוקף גזירות המלכות (בדוגמת העבודה במצרים, "כור הברזל", לפני מ"ת), שעיקר עבודתו היתה במסירת נפש ממש (ע"ד עבודת האבות). תקופה שני', בבואו במדינת פולין, שעיקר עבודתו היתה בלימוד והפצת תורת חסידות חב"ד באופן של הבנה והשגה אף שעד אז הי' ברובו ע"ד חסידות פולין (ע"ד החידוש ד"וידעתם כי אני הוי'" במ"ת). ותקופה שלישית, בבואו לחצי כדור התחתון, שעיקר עבודתו היתה בהפצת המעיינות חוצה ממש, לקרב ולזרז '''ולהביא''' את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד, כהכרזתו הידועה: "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה".


[81]) שבהם "קאי איניש אדעתי' דרבי'" (ע"ז ה, ריש ע"ב), כיון ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" (תבוא כט, ג).
יא. ובנוגע לפועל:
 
[82]) ראה אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב ע' תצב ואילך. וש"נ.
 
[83]) ראה שיחות ש"פ וארא תש"נ הערה 99 (ס' השיחות תש"נ ח"א ע' 56־255).
 
[84]) ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 303 ואילך.
 
[85]) לשון אדה"ז באגה"ק שם.
 
[86]) פרש"י חוקת כא, כא.
 
[87]) "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" (תקו"ז תס"ט), "ואין דור שאין בו כמשה" (ב"ר פנ"ו, ז).
 
[88]) ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך. וש"נ.
 
[89]) משנה ספ"ק דברכות. וראה גם סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 111 (לעיל ע' 65) ואילך. ע' 245 (לעיל ע' 190) ואילך.
 
[90]) ישעי' כו, יט.
 
[91]) וי"ל שקאי על האנשים והנשים והטף, כמו "ויקהל משה" שנאמר בנוגע לציווי נדבת המשכן שהשתתפו בזה האנשים והנשים (ויקהל לה, כב ואילך), "הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"ב), וגם הטף, שגם הם השתתפו בנדבת המשכן* (אדר"נ רפי"א).
 
'''*) אף ש"אין מבטלין תינוקות של בית רבן''' לבנין'''" (רמב"ם שם).'''
 
[92]) שו"ע אדה"ז או"ח סר"צ ס"ג (מיל"ש ר"פ ויקהל).
 
[93]) להעיר מהשייכות דר"ח שבט (חודש החמישי בחדשי החורף) לר"ח מנחם־אב (חודש החמישי בחדשי הקיץ), יום ההילולא של אהרן הכהן, גמר ושלימות עבודתו של אהרן במשך קכ"ג שנה* באופן ד"אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות פ"א מי"ב), שבאופן כזה צריכה להיות עבודת כאו"א מישראל, "הוי מתלמידיו של אהרן" (אבות שם), כמודגש במיוחד באופן עבודתו של בעל ההילולא דעשירי בשבט.
 
'''*) להעיר מהשייכות לאמירת הלל בראש חודש – "נמצאו עונין בכל ההלל הללוי־ה מאה ושלש ועשרים פעמים, סימן להם שנותיו של אהרן" (רמב"ם הל' חנוכה פ"ג הי"ב. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 229 ואילך).'''
 
[94]) דברים א, ג־ה.
 
[95]) פרש"י שם, ה.
 
[96]) ראה לקו"ש חל"ו ר"ח שבט תש"נ ס"ו. וש"נ.
 
[97]) פרשתנו ו, כז.


[98]) ראה יומא ה, ב. תוד"ה אחד – פסחים קיד, סע"ב.
בעמדנו בשבת מברכים חודש שבט, כולל ובמיוחד העשירי בשבט – צריך כאו"א לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו, תורתו ועבודתו של בעל ההילולא, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו<ref>לשון אדה"ז באגה"ק שם.</ref>, ובפרט בהביטול וההתקשרות אל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, "הנשיא הוא הכל"<ref>פרש"י חוקת כא, כא.</ref>, שבכאו"א – מציאותו וכל עניניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, עי"ז שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור – משה רבינו שבדור<ref>"אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" (תקו"ז תס"ט), "ואין דור שאין בו כמשה" (ב"ר פנ"ו, ז).</ref>, גואל ראשון הוא גואל אחרון<ref>ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך. וש"נ.</ref> – שענינו העיקרי "להביא לימות המשיח"<ref>משנה ספ"ק דברכות. וראה גם סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 111 (לעיל ע' 65) ואילך. ע' 245 (לעיל ע' 190) ואילך.</ref> בפועל ממש.


[99]) בא יו"ד, ט.
ולהוסיף, שהידיעה שתיכף ומיד נכנס כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (כיון ש"הקיצו ורננו שוכני עפר"<ref>ישעי' כו, יט.</ref>) ומביט על כאו"א מהחסידים והמקושרים לבחון מעמדו ומצבו כו', מעוררת ופועלת לסיים ולהשלים (גם מלשון שלימות) את כל מעשינו ועבודתינו.


[100]) ויק"ר פל"ב, ה. וש"נ.
וכדאי ונכון לערוך התוועדויות מיוחדות – החל מיום הש"ק מברכים חודש שבט (נוסף על ההתוועדות שבכל שבת ושבת, "שנאמר בפרשת שבת ויקהל משה . . להקהיל קהילות<ref>וי"ל שקאי על האנשים והנשים והטף, כמו "ויקהל משה" שנאמר בנוגע לציווי נדבת המשכן שהשתתפו בזה האנשים והנשים (ויקהל לה, כב ואילך), "הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"ב), וגם הטף, שגם הם השתתפו בנדבת המשכן* (אדר"נ רפי"א).


[101]) ומודגש ביותר בשנה זו, הי' תהא שנת נפלאות בכל, "בכל מכל כל" – מעלת '''האבות''' שהטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין העוה"ב (כנ"ל ס"ז).
'''*) אף ש"אין מבטלין תינוקות של בית רבן''' לבנין'''" (רמב"ם שם).'''</ref> בכל שבת להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה לרבים"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח סר"צ ס"ג (מיל"ש ר"פ ויקהל).</ref>), ובפרט בראש חודש שבט (נוסף על הנהוג לאחרונה בכל ראשי חדשים), "בעשתי עשר חודש באחד לחודש<ref>להעיר מהשייכות דר"ח שבט (חודש החמישי בחדשי החורף) לר"ח מנחם־אב (חודש החמישי בחדשי הקיץ), יום ההילולא של אהרן הכהן, גמר ושלימות עבודתו של אהרן במשך קכ"ג שנה* באופן ד"אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות פ"א מי"ב), שבאופן כזה צריכה להיות עבודת כאו"א מישראל, "הוי מתלמידיו של אהרן" (אבות שם), כמודגש במיוחד באופן עבודתו של בעל ההילולא דעשירי בשבט.


[102]) תהלים פד, ח.
'''*) להעיר מהשייכות לאמירת הלל בראש חודש – "נמצאו עונין בכל ההלל הללוי־ה מאה ושלש ועשרים פעמים, סימן להם שנותיו של אהרן" (רמב"ם הל' חנוכה פ"ג הי"ב. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 229 ואילך).'''</ref> . . הואיל משה באר את התורה"<ref>דברים א, ג־ה.</ref>, "בשבעים לשון"<ref>פרש"י שם, ה.</ref> (תוכן עבודתו של בעל ההילולא בהפצת המעיינות חוצה בשבעים לשון<ref>ראה לקו"ש חל"ו ר"ח שבט תש"נ ס"ו. וש"נ.</ref>) – לעורר ולחזק איש את רעהו בכל הענינים האמורים, ובמיוחד בזירוז והבאת הגאולה תיכף ומיד.


[103]) בשלח טו, יז.
וכן יש לעורר ע"ד ההכנות לעריכת ההתוועדות דהעשירי בשבט – שבודאי תהי' ביחד עם בעל ההילולא, נשיא דורנו בראשנו, ומשה ואהרן ("הם המדברים גו' להוציא את בני ישראל ממצרים"<ref>פרשתנו ו, כז.</ref>) עמהם<ref>ראה יומא ה, ב. תוד"ה אחד – פסחים קיד, סע"ב.</ref>, כיון שתיכף ומיד ממש, ביום הש"ק פרשת וארא (לפני התחלת הקריאה בפרשת בא), יוצאים כל בנ"י מהגלות, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>בא יו"ד, ט.</ref> (כפי שקורין במנחה), ובלשון המדרש<ref>ויק"ר פל"ב, ה. וש"נ.</ref> "ראובן ושמעון סלקין", העלי' דכל בני ישראל מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה, כולל גם העלי' דבני ישראל לדרגת האבות<ref>ומודגש ביותר בשנה זו, הי' תהא שנת נפלאות בכל, "בכל מכל כל" – מעלת '''האבות''' שהטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין העוה"ב (כנ"ל ס"ז).</ref>, העצם דישראל כפי שהם חד עם עצמותו ית', ובזה גופא בעילוי אחר עילוי עד אין סוף, כמ"ש<ref>תהלים פד, ח.</ref> "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון", בביהמ"ק השלישי והמשולש, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז.</ref>.{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:דבר מלכות|ב]]
[[קטגוריה:דבר מלכות|ב]]
[[קטגוריה:דבר מלכות · ספר שמות|ב]]
[[קטגוריה:דבר מלכות · ספר שמות|ב]]
אוחזר מתוך "https://text.chabadpedia.com/index.php/מיוחד:השוואה_ניידת/5753"

תפריט ניווט