2,372
עריכות
(הוספת תוכן) |
(תיקון) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר המאמרים מלוקט}} | {{ספר המאמרים מלוקט}} | ||
=== פתח דבר === | === פתח דבר === | ||
ב"ה | ב"ה | ||
שורה 11: | שורה 9: | ||
ועד להפצת חסידות | ועד להפצת חסידות | ||
י"א ניסן ה'תשי"א, ברוקלין, נ. י.כותב כ״ק מו״ח אדמו״ר, במאמרו ליום הסתלקותו, יו״ד שבט השי״ת: | י"א ניסן ה'תשי"א, ברוקלין, נ. י. | ||
== בס״ד, יו״ד שבט, תשי״א == | |||
כותב כ״ק מו״ח אדמו״ר, במאמרו ליום הסתלקותו, יו״ד שבט השי״ת: | |||
באתי לגני אחותי כלה, ואי׳ במד״ר (במקומו) לגן אין כתיב כאן אלא לגני, לגנוני, למקום שהי׳ עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה. עכ״ל. ולהבין דיוק הלשון עיקר שכינה, הנה בפי׳ שכינה מבאר כ״ק אדמו״ר הזקן<ref>בתניא [[לקוטי אמרים פרק מא|פמ״א]] ו[[לקוטי אמרים פרק נב|פנ״ב]].</ref> שנק׳ שכינה ע״ש ששוכנת ומתלבשת, מלשון ושכנתי בתוכם, שהוא ראשית התגלות אוא״ס. והנה ממה שכותב שראשית התגלות אוא״ס נק׳ בשם שכינה, מובן מזה שענין שכינה הוא למעלה מעלה מאצי׳ ג״כ, גם בבחי׳ האור שלפני הצמצום, שהרי ראשית ההתגלות הוא באור א״ס שלפני הצמצום, וכמוש״כ כ״ק אדמו״ר האמצעי<ref>בביאור ע״פ הוי׳ לי בעוזרי (הובא בד״ה וככה הגדול פכ״ז) נדפס באוה״ת האזינו ע׳ א׳תתכג.</ref> כי הארת הקו וחוט לגבי עצמיות אוא״ס נק׳ בשם שכינה. כי ענין שכינה הוא בכל מקום לפני ענינו. לגבי אצי׳ הנה המל׳ נק׳ בשם שכינה. וגם בזה מה שמל׳ דאצי׳ נק׳ שכינה מבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ<ref>ב[[לקוטי תורה שיר השירים|לקו״ת שה״ש]] ביאור דשחורה אני רפ״ב.</ref> שזהו דוקא כמו שנעשית בחי׳ עתיק לעולם הבריאה, אבל בהיותה באצי׳ היא מיוחדת עמהם (עם הספירות דאצי׳) ולא שייך לשון שכינה, ומ״מ אי״ז סותר למ״ש לעיל שהקו נק׳ בשם שכינה, כי שכינה שנאמר בדרז״ל היינו מל׳ דאצי׳, ואף גם זאת רק כשנעשית בחי׳ עתיק לבריאה דוקא, אבל בשרשה, היינו כמו שהוא לגבי אוא״ס, הנה גם הקו נק׳ בשם שכינה. ואחד הטעמים מה שהקו נק׳ בשם שכינה לגבי אוא״ס, כתב כ״ק אדמו״ר מהר״ש<ref>בד״ה וככה שם.</ref> לפי שהקו כוונת המשכתו בשביל שיתלבש בעולמות ונש״י, ולכן הנה גם בראשיתו נק׳ בשם שכינה. ולמעלה יותר שכינה בשרשו הראשון למעלה מהצמצום, מבאר כ״ק אדמו״ר נ״ע<ref>המשך רס״ו ד״ה קדש ישראל. ועייג״כ ד״ה וידבר אלקים אכה״ד תרצ״ט.</ref> שגילוי האור כמו שהוא לפה״צ, נק׳ בשם שכינה. שבכללות האור שלפני הצמצום יש בו ג׳ מדריגות, עצם האור והתפשטות האור, ובהתפשטות האור ב׳ מדרגות גילוי האור כמו שהוא לעצמו שזהו מקור אור הסובב, וגילוי האור לעצמו השייך להעולמות שזהו מקור אור הממלא, וגילוי האור הזה נק׳ בשם שכינה. ואף שהוא לפני הצמצום וא״א שיהי׳ מקור לעולמות, שלכן הוצרך להיות הצמצום, וצמצום הראשון שהוא בבחי׳ סילוק דוקא, מ״מ נק׳ בשם שכינה. וזהו דיוק הלשון עיקר שכינה בתחתונים היתה, היינו שגילוי השכינה בתחתונים, הוא לא השכינה כמו שהוא לגבי אצי׳, היינו מל׳, גם לא כמו שהוא לגבי אוא״ס, היינו הקו, כ״א עיקר ופנימיות השכינה היתה בתחתונים דוקא, כי האור<ref>בארוכה בד״ה איכה פ׳ דברים, עת״ר.</ref> שנתלבש בעולמות ה״ה בא בסדר והדרגה. ולמעלה מאיר בגילוי יותר, וכל מה שנמשך ומשתלשל מתמעט האור. וכן הוא בכלל באור דסדר השתלשלות. ואף שקודם החטא הי׳ גם למטה האור בגילוי, מ״מ הי׳ גם אז גילוי האור יותר למעלה. וכמארז״ל<ref>ראה פדר״א פי״ח. זח״א ל, א. זח״ב כ, א. לז, א. פה, ב.</ref> נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ. אלא הכוונה על האור שלמעלה מעולמות, עיקר שכינה. | באתי לגני אחותי כלה, ואי׳ במד״ר (במקומו) לגן אין כתיב כאן אלא לגני, לגנוני, למקום שהי׳ עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה. עכ״ל. ולהבין דיוק הלשון עיקר שכינה, הנה בפי׳ שכינה מבאר כ״ק אדמו״ר הזקן<ref>בתניא [[לקוטי אמרים פרק מא|פמ״א]] ו[[לקוטי אמרים פרק נב|פנ״ב]].</ref> שנק׳ שכינה ע״ש ששוכנת ומתלבשת, מלשון ושכנתי בתוכם, שהוא ראשית התגלות אוא״ס. והנה ממה שכותב שראשית התגלות אוא״ס נק׳ בשם שכינה, מובן מזה שענין שכינה הוא למעלה מעלה מאצי׳ ג״כ, גם בבחי׳ האור שלפני הצמצום, שהרי ראשית ההתגלות הוא באור א״ס שלפני הצמצום, וכמוש״כ כ״ק אדמו״ר האמצעי<ref>בביאור ע״פ הוי׳ לי בעוזרי (הובא בד״ה וככה הגדול פכ״ז) נדפס באוה״ת האזינו ע׳ א׳תתכג.</ref> כי הארת הקו וחוט לגבי עצמיות אוא״ס נק׳ בשם שכינה. כי ענין שכינה הוא בכל מקום לפני ענינו. לגבי אצי׳ הנה המל׳ נק׳ בשם שכינה. וגם בזה מה שמל׳ דאצי׳ נק׳ שכינה מבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ<ref>ב[[לקוטי תורה שיר השירים|לקו״ת שה״ש]] ביאור דשחורה אני רפ״ב.</ref> שזהו דוקא כמו שנעשית בחי׳ עתיק לעולם הבריאה, אבל בהיותה באצי׳ היא מיוחדת עמהם (עם הספירות דאצי׳) ולא שייך לשון שכינה, ומ״מ אי״ז סותר למ״ש לעיל שהקו נק׳ בשם שכינה, כי שכינה שנאמר בדרז״ל היינו מל׳ דאצי׳, ואף גם זאת רק כשנעשית בחי׳ עתיק לבריאה דוקא, אבל בשרשה, היינו כמו שהוא לגבי אוא״ס, הנה גם הקו נק׳ בשם שכינה. ואחד הטעמים מה שהקו נק׳ בשם שכינה לגבי אוא״ס, כתב כ״ק אדמו״ר מהר״ש<ref>בד״ה וככה שם.</ref> לפי שהקו כוונת המשכתו בשביל שיתלבש בעולמות ונש״י, ולכן הנה גם בראשיתו נק׳ בשם שכינה. ולמעלה יותר שכינה בשרשו הראשון למעלה מהצמצום, מבאר כ״ק אדמו״ר נ״ע<ref>המשך רס״ו ד״ה קדש ישראל. ועייג״כ ד״ה וידבר אלקים אכה״ד תרצ״ט.</ref> שגילוי האור כמו שהוא לפה״צ, נק׳ בשם שכינה. שבכללות האור שלפני הצמצום יש בו ג׳ מדריגות, עצם האור והתפשטות האור, ובהתפשטות האור ב׳ מדרגות גילוי האור כמו שהוא לעצמו שזהו מקור אור הסובב, וגילוי האור לעצמו השייך להעולמות שזהו מקור אור הממלא, וגילוי האור הזה נק׳ בשם שכינה. ואף שהוא לפני הצמצום וא״א שיהי׳ מקור לעולמות, שלכן הוצרך להיות הצמצום, וצמצום הראשון שהוא בבחי׳ סילוק דוקא, מ״מ נק׳ בשם שכינה. וזהו דיוק הלשון עיקר שכינה בתחתונים היתה, היינו שגילוי השכינה בתחתונים, הוא לא השכינה כמו שהוא לגבי אצי׳, היינו מל׳, גם לא כמו שהוא לגבי אוא״ס, היינו הקו, כ״א עיקר ופנימיות השכינה היתה בתחתונים דוקא, כי האור<ref>בארוכה בד״ה איכה פ׳ דברים, עת״ר.</ref> שנתלבש בעולמות ה״ה בא בסדר והדרגה. ולמעלה מאיר בגילוי יותר, וכל מה שנמשך ומשתלשל מתמעט האור. וכן הוא בכלל באור דסדר השתלשלות. ואף שקודם החטא הי׳ גם למטה האור בגילוי, מ״מ הי׳ גם אז גילוי האור יותר למעלה. וכמארז״ל<ref>ראה פדר״א פי״ח. זח״א ל, א. זח״ב כ, א. לז, א. פה, ב.</ref> נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ. אלא הכוונה על האור שלמעלה מעולמות, עיקר שכינה. |