מאמר מים רבים תשי"ז - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

י) ומעתה צ״ל מהו ענין אחד אין כיוצא בו בישראל. והענין הוא דהנה אמרו רז״ל הקב״ה מניח תפילין<ref>'''מניח תפילין:''' ברכות ו, א. – ראה תו״א לה, ב־ג.</ref>. ותפילין דמארי׳ עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד. ופי׳ הקב״ה מניח תפלין הקב״ה בחי׳ ז״א, ומניח תפלין היינו המשכת מוחין לז״א. והנה אמרו רז״ל<ref>'''אמרו רז״ל:''' שמות רבה פ״ל, ט.</ref> על פסוק מגיד דבריו ליעקב מה שהוא עושה מצוה לישראל לעשות פירוש שעל ידי שישראל עושים על ידי זה הוא עושה. דעל ידי שהאיש ישראל לובש תפלין למטה על ידי זה הקב״ה מניח תפלין המשכת המוחין לז״א שזהו ד׳ פרשיות דתפלין קדש והי׳ כי יביאך חו״ב שמע והא״ש דעת שנחלק לחו״ג. וע״י שלובש ציצית עי״ז הקב״ה מתעטף בציצית וכן כל המצות דדוקא ע״י שהאיש ישראל עושה המצוה למטה כבי׳ הקב״ה עושה את המצוה. וזהו ולשמור את כל מצותיו שהן עושים וגורמים את מצותיו של מעלה. וה״ז שבח גדול לישראל שע״י המצות שהם עושים גורמים שיעשה הוא ית׳ את המצות. וענין אחד אין כיוצא בו הוא דאי׳ במד״ר ע״פ חטא חטאה ירושלים וכי עכו״ם אינם חוטאים אלא שעכו״ם אינם כלום דעשייתם אינו מעלה ומוריד כלל. אבל ישראל כל דבר טוב שעושים אף שאינו מצוה ממש ה״ה ממשיכים עי״ז המשכת אלקות וכדאי׳ בזהר<ref>'''וכדאי׳ בזהר:''' ח״ג קפו, א (בדפוסים שלפני אין תיבת '''חמינא'''). ראה רד״ה כי ידעתיו תרס״ו.</ref> בהינוקא שא״ל חמינא בריחא דלבושייכו דלא קריתון ק״ש, והיינו מפני שעסקו בהכנסת כלה ועי״ז המשיכו אותה ההמשכה שע״י ק״ש דה׳ אלקינו ה׳ אחד הוא יחוד או״א ויחוד זו״נ, וכמו״כ ע״י יחוד חו״כ נעשה היחוד למעלה וכמא׳<ref>'''וכמא׳:''' ראה סוטה יז, א.</ref> איש ואשה י־ה שורה ביניהם ולכן מברכין ע״ז ז׳ ברכות. ואפילו בדברים שאינם מצוה כלל אם הוא בכוונה לש״ש ממשיכים עי״ז גילוי אלקות וכמו כד סיים<ref>'''כד סיים:''' ברכות ס, ב.</ref> מסאני׳ מברך שעשה לי כל צרכי, דע״י לבישת מנעלים ממשיכים להיות מה יפו פעמיך בנעלים דמט״ט נק׳ נעלא דשכינתא וכן סנדל ומבו׳ בלקו״ת בד״ה מה יפו פעמיך שזהו בחי׳ הפרסא המפסקת בין אצי׳ לבי״ע החופה על הרגל בחי׳ מל׳ להיות העולמות בחי׳ גבול כו׳. ומה יפו פעמיך בנעלים הוא שגם בהנעלים יהי׳ היופי דפעמיך שיהי׳ בחי׳ הגילוי ועל ידי הנעלים יהי׳ באפשר לקבל, (וע״ד והדריך בנעלים וכמ״ש במ״א) הרי שגם בענינים שאינם מצות ממשיכים עי״ז גילוי אלקות. וזהו דוקא בישראל כנ״ל בשם המדרש, וזהו אחד אין כיוצא בו. וכ״ז הוא משום שבך בחר הוי׳ להיות לו לעם גו׳ וידוע שזהו הבחירה בעצם בנש״י לא משום קיום התומ״צ וכמ״ש רק באבותיך חשק<ref>'''באבותיך חשק:''' דברים יו״ד, טו. והרי הי׳ זה לפני מתן תורה.</ref> הוי׳. ועל כן יש בכחם להמשיך על ידי המצות שלהם בחי׳ המצות שלמעלה וגם בכל דבר שעושים בכוונה לשם שמים גם שאינו מצוה ממשיכים עי״ז גילוי אלקות, כי הם גוי אחד בארץ בעניני ארץ<ref>'''בעניני ארץ:''' ראה [[אגרת הקודש סימן ט|אגה״ק ס״ט]].</ref>, וע״י קריאה מן המיצר דעניני ארץ ענני במרחב י־ה מרחב העצמי דא״ס.

[[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט|א]]

[[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט · כרך א]]

[[קטגוריה:מאמרי כ"ק אדמו"ר שליט"א|ז]]