מאמר בסוכות תשבו תשל"ו - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספר המאמרים מלוקט}}

 

===== פתח דבר =====

בסוכות תשבו שבעת ימים (ומוסיף עוד ציווי) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות (והטעם על זה) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים גו'<ref>אמור כג, מב־מג.</ref>. וידועים הדיוקים בזה במאמרי רבותינו נשיאינו, ובהקדים מ"ש בעל ההילולא<ref>וככה תרל"ז פצ"ו.</ref> שסוכה הו"ע השלום כמ"ש<ref>בתפלת ערבית.</ref> ופרושׂ עלינו סוכת שלומך, וצריך להבין מהי השייכות דסוכה לשלום. והנה בז' ימי הסוכות ישנם כמה ענינים, השייכים לבסוכות תשבו שבעת ימים. וכמו מצות נטילת ד' מינים (ולקחתם<ref>אמור כג, מ.</ref> לכם ביום הראשון גו') שיש לה שייכות לענין הסוכה. וכידוע<ref>סידור אדה"ז (לפני הלל). וראה מ"ח מס' ימי מצוה וסוכה רפ"ה: והדין נותן כו'.</ref> שמצוה מן המובחר שנטילת ד' מינים תהי' בסוכה. וגם יש בז' ימי הסוכות הענין דהקרבת ע' פרים שהם כנגד שבעים אומות כדאיתא במדרש<ref>סוכה נה, ב. במדב"ר פכ"א, כד – הובא ברש"י עה"ת (פינחס כט, לה), שמזה מוכח שזה שייך גם לפשוטו של מקרא [היינו, שהפעולה בהע' אומות היא גם בעולם '''העשי''''].</ref>. וענין זה יש גם עכשיו כמ"ש ונשלמה פרים שפתינו<ref>הושע יד, ג. וראה שו"ע אדה"ז חאו"ח מהד"ת ס"א, ס"ט: '''לקיים''' מ"ש ונשלמה כו'. דפשטות הל' משמע שזהו ציווי מדברי קבלה (ותקנת חז"ל – ברכות כו, ב – הוא בנוגע לקביעות הזמן (ולקרבנות ציבור)), אבל מדכתב לפני זה רק "טוב מאד לומר" ותו לא, וגם לא ראיתי מקפידין באמירת פסוקי קרבנות היחיד – משמע דקרא אסמכתא הוא. ואכ"מ.</ref>, ובפרט ע"פ המבואר<ref>ראה [[מאמר שובה ישראל תשל"ו - מוגה|ד"ה שובה ישראל שנה זו]] (לעיל ע' קע ואילך).</ref> דונשלמה הוא לא רק הענין דתשלומין אלא גם מלשון שלימות, היינו שגם בזמן הגלות, ע"י אמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים הענין הוא בשלימותו, ואף שבזמן הגלות, מכיון שהפעולה היא רק ע"י "שפתינו", אי"ז ניכר בגלוי בגשמיות ועאכו"כ בחומריות העולם, מ"מ, מכיון שעקימת שפתיו הוי מעשה<ref>ב"מ צ, סע"ב. סנה' סה, א.</ref>, וכמבואר בארוכה בתניא<ref>[[לקוטי אמרים פרק לז|פל"ז]] (מז, א). וראה ג"כ קו"א ס"ב (קנד, א).</ref>, הרי גם עכשיו הפעולה בשלימותה ברוחניות (ובמעשה זוטא עכ"פ). וצריך להבין, מהי השייכות דענינים אלו (נטילת ד' מינים והקרבת ע' פרים) לענין הסוכה. והנה כאשר יו"ט ראשון של חג חל להיות בשבת [כקביעות שנה זו] יש חילוק בין זמן הבית לזמן הגלות [ובדוגמת<ref>אבל לא בכל הפרטים – כי בר"ה שחל בשבת, לא היו תוקעין בגבולין גם בזה"ב, משא"כ לולב הי' ניטל בזה"ב גם בגבולין (ראה תוס' רפ"ד דר"ה. [[לקוטי תורה ראש השנה|לקו"ת ר"ה]] נז, ד).</ref> תקיעת שופר ביו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת, שבמקדש היו תוקעין אבל לא במדינה], שבזמן הבית ביו"ט ראשון של חג לולב דוחה שבת אף בגבולין, ומשחרב בית המקדש אין לולב דוחה שבת גם ביו"ט ראשון, כמבואר במשנה וגמרא<ref>סוכה רפ"ד.</ref>.

ב) ונקודת הביאור בכל ענינים אלו, דסוכה הוא ענין המקיף<ref>ראה לקמן בהמאמר, שענין זה – מה שסוכה הוא מקיף – הוא הביאור לכל הדיוקים דלעיל: השייכות דסוכה לשלום; השייכות דד' מינים והקרבת ע' פרים לסוכות; הטעם מה שלולב (בזה"ג) אינו דוחה שבת.</ref>. ולא כהמקיף דלבוש, שעם היותו בחי' מקיף מ"מ יש בו התחלקות, לבושי הראש לבושי הגוף ולבושי הרגל (ובכאו"א לפי מדת המלובש בו). משא"כ המקיף דסוכה שאין בו התחלקות, שהרי הוא מקיף את ראשו ורובו<ref>טושו"ע או"ח סתרל"ד.</ref> [שהכוונה בזה – כמו ראשו וכולו, כי רובו ככולו], הראש הגוף והרגל כאחד<ref>לכאורה זהו החילוק דמקיף דלבוש ובית (לקו"ת ד"ה מזמור שיר חנוכת הבית (צח, ד). ובכ"מ). וי"ל דיתרה במקיף דסוכה דעליו אמרז"ל (סוכה כז, ב) דכל ישראל ראוים לישב בסוכה '''אחת'''.</ref>. ועפ"ז צריך להבין מ"ש בסוכות תשבו [כהדיוק בכ"מ בדרושי רבותינו נשיאינו, וגם בהמשך תרס"ו<ref>ד"ה לולב וערבה בתחילתו.</ref>], הרי מקיף (ובפרט כהנ"ל) אינו בבחינת התיישבות, וא"כ מהו"ע בסוכות תשבו [וגם אומר בסוכות (בבי"ת<ref>משא"כ (עקב ח, יב): ובתים טובים תבנה וישבת.</ref>)]. וענין זה (התיישבות בסוכה) אומרו ג' פעמים, בסוכות תשבו גו' ישבו בסוכות גו' בסוכות הושבתי. גם צריך להבין מ"ש למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי גו' (שהטעם לבסוכות תשבו גו' הוא בכדי שהדורות הבאים<ref>דאם הכוונה להיושבים עצמם (ראה מפרשים עה"פ) – הול"ל "למען תדעו".</ref> ידעו כי בסוכות הושבתי גו'), דמכיון שמצות סוכה אינה ממצות התלויות בארץ ולא ממצות התלויות בזמן הבית, יהי' קיומה במשך כל הדורות<ref>להעיר מע"ז ג, א.</ref>, כי התורה הזאת לא תהי' מוחלפת ח"ו. וא"כ הרי הידיעה (כי בסוכות הושבתי גו') של דורות הבאים תהי' עי"ז שהם עצמם ישבו בסוכות, ומהו בסוכות תשבו גו' למען ידעו דורותיכם, שהידיעה של דורות הבאים תהי' ע"י בסוכות תשבו דדורות הקודמים.

ג) והביאור בזה הוא (כאמור לעיל) שסוכה הו"ע מקיף. דהנה כתיב<ref>תהלים פא, ד.</ref> בכסה ליום חגינו, דכל הענינים שהם בכסה (כיסוי והעלם) בהימים שלפני יום חגנו מתגלים הם בסוכות<ref>סידור [עם דא"ח] רלה, ב. ובכ"מ. וראה גם [[לקוטי תורה ראש השנה|לקו"ת ר"ה]] נד, ריש ע"ד.</ref>. וכמו ענין השופר דר"ה, שמצות היום בשופר<ref>ר"ה כו, ב.</ref>, הוא בא בגילוי ליום חגנו, בהסכך דסוכה. דזהו מה שסכך [דכל סוכות הכתוב סכך משמע דדופן לא איקרי סוכה<ref>רש"י ד"ה כשרין (סוכה יב, א. וראה רש"י שם ב, א ד"ה ושחמתה).</ref>] בגימטריא מאה<ref>מ"ח ופע"ח שער הסוכות בסופו. המשך וככה תרל"ז ספצ"ג.</ref>, כנגד מאה קולות דשופר שנהגו<ref>שו"ע אדה"ז או"ח סתקצ"ו ס"א.</ref> ישראל (שמנהג ישראל תורה היא) לתקוע בר"ה. וגם פרטי הקולות מרומזים בהאותיות דסכך, ס' קולות דתקיעה, כ' קולות דשברים וכ' דתרועה<ref>תורת לוי"צ ע' שג.</ref>. ועד"ז הוא גם בנוגע לענין הקטורת דיוהכ"פ שבא בגילוי ליום חגנו, כידוע<ref>עט"ר שער יו"כ לו, סע"א ואילך. אוה"ת סוכות ע' א'תשכב ואילך. וככה שם פפ"ד. ד"ה והוא כחתן תרנ"ז פי"א ואילך. ועוד.</ref> שסכך הסוכה הוא נעשה מענן הקטורת דיום הכפורים. ואף שביום הכפורים כבר ישנו ענין הגילוי, דעיקר ענין בכסה (החדש מתכסה) הוא בתחילת החודש, בראש השנה, מ"מ הגילוי דיום הכפורים (עיקרו) הוא למעלה<ref>ראה סד"ה לולב וערבה, תרס"ו.</ref>, משא"כ בסוכות נמשך הגילוי למטה ועד אשר (סכך הסוכה, הבא מענן הקטורת דיום הכפורים) נראה גם לעיני בשר [וי"ל דהתחלת גילוי זה היא בהימים שבין יום הכפורים לסוכות, שאז היא ההכנה למצות סוכה ואז עשיית הסוכה<ref>ראה ויק"ר פ"ל, ז. ולהירוש' (ברכות פ"ט, ה"ג) מברך על עשייתה. ובשו"ע אדה"ז רסתרמ"א – בטעם הפס"ד שאין מברכין מפני שעשייתה אינה גמר המצוה, וברכת שהחיינו קאי גם על העשי'.</ref>. היינו שבימים אלו היא ההכנה והתחלת המשכת הגילוי (דיום הכפורים) שעיקרו למעלה – גם למטה]. וזהו מה שסוכה היא בחי' מקיף. דהנה ההפרש בין קטורת לקרבנות הוא<ref>המעלה דקטורת על קרבנות – ראה עט"ר שם. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פי"ג ופכ"ה. ד"ה והוא כחתן שם. ועוד.</ref>, שבקרבנות כתיב לחמי לאשי, דלחם הוא ענין פנימי (ויש קרבנות שהם נאכלים גם לכהנים, וקרבנות הנאכלים גם לבעלים ולכל אדם), משא"כ קטורת (ובפרט דיום הכפורים) הוא מקיף. ולכן גם הגילוי שלו ליום חגנו הוא בענין של מקיף, המקיף דסכך. ומכיון שהוא שייך לקודש קדשים שהוא אמיתית הענין דמקיף, לכן גם המקיף דסוכה הנמשך מענן הקטורת דיום הכפורים הוא למעלה מהמקיף דלבוש ואין בו התחלקות, ועד שמקיף גם את הלבושים דראש גוף ורגל כאחד.

ד) וזוהי השייכות דסוכה לענין השלום כמ"ש ופרושׂ עלינו סוכת שלומך, דמאחר שסוכה הו"ע המקיף (שלמעלה מהתחלקות), נמשך מהמקיף דסוכה ענין השלום, נעשה שלום בין נפה"א לנפה"ב, וגם שלום בכל הבחינות דנפה"א עצמה, דמכיון שהסוכה מקיפה את כל עניני האדם, מראשו ועד רגלו, לכן על ידה נעשה שלום בכל הבחינות שבאדם. ועד שע"י הסוכה נעשה שלום גם בעולם, וכידוע<ref>ד"ה כי פדה לאדה"ז (סה"מ אתהלך־לאזניא ע' נז. עם הגהות – אוה"ת נח (כרך ג) תרסט, א ואילך. לקו"ת לג"פ סה, א). וככה תרל"ז פצ"ה.</ref> שסוכה היא בדוגמת תיבת נח, שבה הי' ענין השלום (דאף שהיו בתיבה כל החיות יחד, מ"מ לא הריעו ולא השחיתו זל"ז), ומעין השלום שיהי' לע"ל אשר לא ירעו ולא ישחיתו גו'<ref>ישעי' יא, ט.</ref>. ואף שהמקיף דסוכה הוא בחי' חיצוניות בינה ותיבת נח היא בחי' פנימיות בינה, ולע"ל יהי' למעלה גם מבחי' פנימיות בינה כמו שהיא במקומה, אעפ"כ השלום דבחי' המקיף דסוכה הוא בדוגמת השלום דלע"ל. כי הטעם דלא ירעו ולא ישחיתו (דלע"ל) הוא ע"י הדעת (וכמו שמסיים בכתוב) כי מלאה הארץ דעה את הוי', ולכן גם המקיף דסוכה שענינו הוא למען ידעו גו'<ref>ובפרט ע"פ הידוע דלמען ידעו גו' הוא חלק מקיום המצוה כתיקונה (ב"ח או"ח רסתרכ"ה. וראה שו"ע אדה"ז שם).</ref> (ענין הדעת), הוא פועל ענין השלום בדוגמת השלום דלע"ל. ובפרט לפי הביאור<ref>וככה שם.</ref> בהשייכות דסכך הסוכה לענן הקטורת דיום הכפורים שענינו הוא בחי' עתיק [ובדוגמת כללות הענין דיום הכפורים, יום שנתחייב בחמשה תפלות<ref>ראה [[לקוטי תורה פנחס|לקו"ת ס"פ פנחס]] שה' תפלות ביו"כ הו"ע ארבע הידות גו' והחמישית לפרעה. ומציין שם לע"ח של"א פ"ז ולביאור ע"פ צאו"ר בסופו ([[לקוטי תורה שיר השירים|לקו"ת שה"ש]] כד, רע"ד), ושם, שהחמישית הוא בחי' עתיק.</ref>, לפי שהוא בחי' עתיק], כי בבחי' בינה (גם בחיצוניות בינה<ref>כמובן גם מהביאור – דכשמבין השכל מתענג ([[לקוטי תורה ראש השנה|לקו"ת ר"ה]] נז, א. סידור רמב, ג. רנט, סע"א ואילך. ובכ"מ).</ref>) הוא גילוי עתיק, דהתגלות עתיק הוא בבינה, הנה בחי' עתיק המתגלה בסכך הסוכה, פועל ענין השלום, שלכן נקראת הסוכה בשם סוכת שלומך.

ה) והנה הכוונה בהמשכת המקיפים דסוכה היא שיומשכו ויפעלו גם בפנימיות. וזהו"ע נטילת ד' מינים הבאה בהמשך לבסוכות תשבו [דמצות ישיבה בסוכה היא מהתחלת שבעת ימי הסוכות, ולאחרי זה בבוקר (בעלות השחר או מנץ החמה) מתחילה מצות נטילת ד' מינים], דהנה ענין נטילת ד' מינים הוא להמשיך המקיף (דסוכה) בפנימיות, וכמבואר בקבלה (מ"ח) ובחסידות<ref>סידור רסג, סע"ג ואילך. וככה שם פפ"ד. פפ"ז. תרס"ו ע' לב. ובכ"מ.

ובוככה שם פצ"ו: והיינו שמבחי' סוכת שלומך יומשך בפנימיות (וראה גם סידור רסד, סע"א ותרס"ו שם, שהטעם מה שנטילת לולב צ"ל בסוכה הוא לפי שע"י הלולב נמשך האו"מ בפנימיות).</ref> שענין הנענועים הוא להמשיך בחי' הדעת בנוקבא דז"א העומדת בחזה דז"א [שלכן צריך שהלולב ומיניו יגעו בחזה], דענין ההמשכה בנוקבא הוא שההמשכה תהי' גם בעניני העולם, עד לעניני עוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו. ולכן גם פעולת השלום שע"י המשכת הדעת היא גם למטה בעוה"ז התחתון, בדוגמת לע"ל שלא ירעו ולא ישחיתו גו' כי מלאה '''הארץ''' דעה את הוי'. והשייכות דמלאה הארץ דעה גו' ללא ירעו ולא ישחיתו הוא<ref>וככה פצ"ד.</ref> לפי שהקטטות והמריבות הם מצד קטנות הדעת. וידוע המשל על זה, שהקטן שאין לו דעת, כאשר אין ממלאים רצונו, מיד הוא מתרגז כו' (וכמבואר בספר תניא קדישא<ref>רפ"ו.</ref> שהקטן מתכעס כו' מדברים קטנים), משא"כ הגדול שיש לו דעת, יכול הוא לסבול גם היפוכו. ועד"ז הוא גם בענין השלום דסוכה, דמכיון שענין הסוכה הוא כמ"ש למען ידעו, לכן ע"י הדעת הנמשך ע"י הסוכה, נעשה השלום, סוכת שלומך.

ו) אמנם בכדי להמשיך המקיף דסוכה בבחי' פנימיות, ועד שיהי' בבחי' התיישבות כמ"ש בסוכות תשבו [ועד שע"י נטילת ד' מינים יומשך זה גם בבחי' נוקבא דז"א], דהגם שהמקיף דסוכה הוא נעלה ביותר [וכנ"ל שהמקיף דסוכה הוא למעלה אפילו מהתחלקות של לבושי הראש לבושי הגוף ולבושי הרגל, ועאכו"כ שאין בו ההתחלקות דראש גוף ורגל], מ"מ יהי' בזה ענין ההתיישבות, בא הביאור כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים, ההתחלה הי' מהקב"ה, אני המתחיל<ref>לשון המדרש שמו"ר פי"ב, ג (לענין מ"ת).</ref>. וע"י זה שבסוכות הושבתי, נמשכה נתינת הכח שיהי' בסוכות תשבו. ואומר על זה למען ידעו, שענין הישיבה בסוכה צ"ל לא באופן דחוקה חקקתי גזירה גזרתי, כ"א שיומשך ויבוא בדעת, בפנימיות, ויומשך גם בבחי' הזמן, דזהו בסוכות תשבו שבעת ימים, דשבעת ימים כוללים כל משך הזמן וכל השינויים שבהם. וכמבואר בכ"מ<ref>[[לקוטי תורה שיר השירים|לקו"ת שה"ש]] כה, א.</ref> עה"פ נער הייתי גם זקנתי, שבכל יום ראשון בשבוע מתחיל מחדש הענין דשבעת ימי בראשית. והוא ע"ד משנת"ל שע"י הנענועים ממשיכים בבחי' הנוקבא, (בחי' מלכות) שהיא התחלת<ref>[[שער היחוד והאמונה פרק ז|שעהיוה"א פ"ז]]. ובכ"מ.</ref> ענין הזמן.

ז) וממשיך בכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. וצריך להבין, הרי הציווי בסוכות תשבו גו' הוא לכל ישראל, ומה מוסיף בכל האזרח בישראל גו'. והענין בזה, דאזרח קאי על הבחינה שתזרח לעתיד, ולכן תיבת אזרח מתחלת באל"ף, שהיא מהאותיות המשמשות על עתיד<ref>[[לקוטי תורה ראה|לקו"ת ראה]] יח, א. שמע"צ פח, ג. בסוכות תשבו תרצ"ד (תשי"א) ותש"ו בסופו. וראה גם יהל אור לתהלים פט, א.</ref>. וזהו כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שיש בזה ב' פי', שמצד בחי' האזרח בישראל שתהי' לעתיד, יש כח גם עכשיו שיהי' בסוכות תשבו, שגם בבחי' האזרח בישראל, וגם כמו שתהי' לע"ל, גם בבחי' זו מיתוסף ע"י הישיבה בסוכה. וי"ל דזהו הטעם שמצות סוכה תהי' לע"ל ביתר שאת ויתר עז, כמבואר בנבואת זכרי'<ref>סי' יד.</ref> (שמפטירין בימי הסוכות).

ח) והנה בהמשך<ref>דהקרבת מוספין היא לאחרי כו"כ עבודות היום.</ref> למצות ישיבה בסוכה ונטילת ד' מינים באה המצוה דהקרבת ע' פרים כנגד שבעים אומות, היינו שע"י הקרבת ע' פרים מגינים על הע' אומות<ref>ראה סוכה ובמדב"ר שבהערה 6. וברש"י סוכה שם: לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם. ולהעיר מבמדב"ר פ"א, ג.</ref> ומגלים את תכלית הבריאה שלהם, דכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה<ref>ברכות ו, סע"ב. שבת ל, ב.</ref> ואני נבראתי לשמש את קוני<ref>קדושין בסופה.</ref>. דאמיתית ענינם (של אוה"ע) הוא כמו שיהי' לע"ל לצוות לישראל כו', וכמ"ש<ref>ישעי' מט, כג.</ref> והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך, ועאכו"כ אלו שלמטה ממלכים ושרותיהם. ומכיון שכל הענינים והגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתנו במשך שיתא אלפי שנין (כולל משך זמן הגלות, ואדרבה הם תלויים בעיקר בהעבודה שבזמן הגלות<ref>וב[[לקוטי אמרים פרק לז|תניא רפל"ז]] נזכר רק "כל זמן משך הגלות".

*50. וע"פ מחז"ל (סנה' צח, סע"א) דמשיח קאתי '''היום''' – אם בקולו תשמעו, הרי תומ"י הי' מתקיים היעוד דוהיו מלכים גו'.</ref>), הנה הענין דוהיו מלכים אומניך וגו' שיהי' לע"ל הוא נעשה ע"י הקרבת ע' פרים בזמן הבית^[*50] וע"י ונשלמה פרים שפתינו משחרב ביהמ"ק כו' בזמן הגלות. דהנה ידוע שעבודת הקרבנות (ועד"ז העבודה דונשלמה פרים שפתינו) היא פועלת בכל העולם, דע"י הקרבת בהמה אחת נעשית עלי' בכל מין החי וכו'<ref>[[לקוטי אמרים פרק לד|תניא ספל"ד]]. וראה אגה"ת בסופה ע"ד עליות עולמות העליונים. [[אגרת הקודש סימן כ|אגה"ק סו"ס ך]].</ref>, (שע"י העלאת הדם והחלב שהם החיות והתענוג של בהמה הנקרבת נעשית עלי' בכל מין החי), וע"י ההמשכה שעי"ז מלמעלה למטה נעשה המשכה בכל מין החי וכו'. ועד"ז הוא בהקרבת הע' פרים שהם כנגד הע' אומות, שהעלי' וההמשכה שע"י קרבנות אלו פועלות בכל ע' האומות, וכמו"כ הוא באמירת הפסוקים שעקימת שפתיו הוי מעשה, שע"י אמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים שכנגד ע' אומות נעשית בהם המשכה והכנעה, ומתגלית בהם תכלית בריאתם, שלא נבראו אלא לצוות לזה כו', ונתגלה שאתה בחרתנו מכל העמים. וזהו מ"ש<ref>תהלים קיז.</ref> הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר '''עלינו''' חסדו גו', דלכאורה מהי השייכות דגבר עלינו חסדו שלכן יהללוהו וישבחוהו גוים ואומים<ref>וכקושיית הגמרא (פסחים קיח, ב) אומות העולם מאי עבידתייהו.</ref>. וידוע הביאור בזה<ref>ראה אוה"ת סוכות ד"ה הללו את הוי' (ע' א'תשסז). ד"ה הללו את הוי' תשל"א (לקמן ע' קפו ואילך).</ref>, שע"י שגבר עלינו חסדו נעשה בירור זיכוך ועלי' גם בגוים ואומים, ועד שזה ניכר בהם בגילוי<ref>להעיר מרש"י פסחים שם (ד"ה אגבורות) '''דחזיתו''' שעשה לי.</ref>, ולכן הם מהללים ומשבחים את הוי'. וענין זה נעשה ע"י הקרבת ע' פרים<ref>ועפ"ז מובנת השייכות דפסוק זה לחגה"ס (ראה סידור רנט, ג. רס, ד. אוה"ת סוכות שם – אלא שהביאור שם הוא באו"א).</ref>, ועד"ז ע"י העבודה דונשלמה פרים שפתינו, דמכיון שעקימת שפתיו הוי מעשה לכן הפעולה שע"י שפתינו הוא גם בעולם העשי'.

ט) וזהו<ref>ראה בכ"ז סד"ה לולב וערבה וסד"ה ביום השמע"צ תרס"ו. וראה גם [[לקוטי תורה ראש השנה|לקו"ת ר"ה]] נז, ד.</ref> השייכות והקשר של הקרבת ע' פרים לבסוכות תשבו, כי בכדי לפעול בגוים ואומים צריכה להיות תחילה המשכת המקיף שע"י סוכה, דאור מקיף מסמא עיני החיצונים. ואף שבירור הגוים והאומים הוא ע"י עבודה פנימית דוקא [שלכן הבירור דע' אומות נעשה ע"י הקרבת הקרבנות דע' פרים, דקרבנות הו"ע פנימיות, לחמי לאשי], ובדוגמת כללות ענין הבירורים שהוא ע"י עבודה פנימית כמאמר<ref>זח"ג קפח, ב.</ref> נהמא אפום חרבא ליכול [דאכילה הו"ע בירור פנימי], אעפ"כ בתחילה צריכה להיות המשכת המקיף דסוכה, שעי"ז נעשה בהם ביטול והכנעה כללית, וביטול זה הוא הקדמה והכנה והכשרה להבירור שלהם אח"כ ע"י הקרבת הע' פרים, ועד"ז ע"י ונשלמה פרים שפתינו בזמן הגלות, והיא ג"כ הכנה קרובה להקרבת שבעים פרים כפשוטה.

י) וזהו בסוכות תשבו גו' למען ידעו דורותיכם גו'. שע"י בסוכות תשבו, מה שהמקיף דסוכה הוא באופן דתשבו, ואדרבה, כל הענין דמצות סוכה הוא '''תשבו''' [תשבו כעין תדורו, שהאכילה ושתי' וכל עניניו שעושה בביתו יהיו בסוכה<ref>סוכה כח, ב. שו"ע או"ח סתרל"ט.</ref>], הנה זה פועל שהמקיפים יומשכו גם בדורותיכם, היינו בכחות הגלויים (חב"ד וז' מדות), ועד אשר '''ידעו''' דורותיכם, דעת מלשון התקשרות<ref>[[לקוטי אמרים פרק ג|תניא ספ"ג]].</ref>, שפעולת המקיפים בכחות הגלויים היא באופן של דעת והתקשרות. והטעם (והנתינת כח) לזה הוא, כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים. דמכיון שאני (הקב"ה) המתחיל, בסוכות הושבתי, זה נותן כח לכאו"א מישראל, אתם קרויין אדם על שם אדמה לעליון, שגם הוא יפעול דוגמת הפעולה של הקב"ה, שימשיך השלום דסוכת שלומך בכל עניני עבודתו ובכל הציור שלו (עד שידעו דורותיכם כחות הגלויים שלו), ועד שהמשכת המקיף דסוכה תורגש אצלו גם בהתפלה שלו, כולל גם תפלת מוסף ואמירת פסוקי הקרבנות דע' פרים, שעי"ז פועל גם בע' אומות כפשוטם, וכמו שאומרים בהלל [שבכל ז' ימי הסוכות אומרים הלל שלם] הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, שקאי על גוים ואומים כפשוטם. וזה גם נעשה הכנה קרובה לכל האזרח בישראל, שיזרח לע"ל, ישבו. דהנה ידוע מ"ש הרמב"ם<ref name=":0">הל' תשובה ספ"ח. ואף שהרמב"ם שם מדבר בעולם הנשמות – כ"ה גם בנוגע ל"לעתיד לבוא" ("עולם הבא" לפי שיטת הרמב"ן), ראה לקו"ש ח"ז ע' 214 הערה 7.</ref> בפירוש עולם הבא, שעוה"ב הוא מצוי ועומד (גם עכשיו) ומה שנקרא עולם הבא הוא לפי שבא לאחרי (ובהמשך ל)העבודה בעוה"ז. דכמו"כ הוא גם בנוגע להענינים דלע"ל, שהענינים (נעשים ו)ישנם גם עכשיו, ומה שנק' לעתיד לבוא הוא לפי שהמשכתם והתגלותם היא לאחרי וע"י קדימת העבודה בעוה"ז. וזהו בסוכות תשבו גו' כל האזרח בישראל גו', שע"י קיום מצות בסוכות תשבו ממשיכים גם עכשיו בחי' כל האזרח בישראל, וזה נעשה הכנה קרובה לגילוי בחינה זו לע"ל, שאז תתגלה בכל התוקף שלה.

יא) וזהו<ref name=":0" /> מה שיו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת אין לולב דוחה שבת, כי נטילת לולב הוא בכדי להמשיך בחי' המקיף (דסוכה) בפנימיות לכן בשבת שאז מאיר המקיף בבחי' פנימיות (מצד ענין השבת), אין צריך (כ"כ) לנטילת לולב, ולכן מספיקה הגזירה דרבה לדחות נטילת לולב. ומה שבזמן ביהמ"ק היו נוטלין גם בשבת, הוא לפי שיש כמה מדריגות במקיפים, וע"י נטילת לולב בזמן הבית המשיכו בחי' מקיף עליון יותר מבחי' המקיף שנמשך בשבת מצד עצמו (מה ששבת מיקדשא וקיימא) וגם בחוץ לארץ (בזמן הבית). משא"כ בזמן הגלות, גם ע"י נטילת לולב א"א להמשיך בחי' מקיף העליון, ומה שממשיכים עכשיו הוא רק בחי' המקיף שנמשך ע"י השבת.

והנה כאמור לעיל, בסוכות תשבו, המשכת המקיף דסוכה, היא הכנה קרובה לכל האזרח בישראל שיזרח לע"ל, גילוי בחי' אמיתית המקיף, בחי' פנימיות עתיק. שזהו החידוש בהגילוי דלע"ל, שעכשיו כל הגילויים הם רק מבחי' חיצוניות עתיק ולע"ל יהי' גילוי בחי' פנימיות עתיק<ref>פע"ח שער הק"ש פט"ו. וראה גם [[לקוטי תורה שיר השירים|לקו"ת שה"ש]] בסופו.</ref>. וזהו מ"ש<ref>שה"ש א, ב. ורש"י שם.</ref> ישקני מנשיקות פיהו שילמדו תורתו של משיח מפיו של משיח, שענינו הוא בחי' פנימיות עתיק [דזהו מה שמשיח הוא למעלה גם מאדה"ר, וכמ"ש ירום ונשא וגבה מאד, מאד אותיות אדם אבל בצירוף המורה על בל"ג, שלמעלה גם מאדה"ר<ref>וככה הנ"ל פ"כ.</ref>]. וזהו בסוכות תשבו גו' כל האזרח גו', שהמשכת המקיף דסוכה היא הכנה קרובה להגילויים דגאולה העתידה ע"י משיח צדקנו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצות רצונך, בקרוב ממש.{{הערות שוליים}}