דבר מלכות בלק: הבדלים בין גרסאות בדף

ב) ובעומק יותר אולי י"ל: דחיית התענית מפני יום השבת היא (לא רק דחי' ליום אחר, אלא גם ובעיקר) נתינת־כח לדחייתו '''וביטולו''' מכל וכל, כפי שמצינו ב"תשעה באב שחל להיות בשבת . . ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי '''הואיל ונדחה ידחה'''"{{הערה|מגילה ה, ריש ע"ב.}} (ועאכו"כ בנוגע לשבעה עשר בתמוז{{הערה|ראה מגילה שם: "רבי . . רחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז". וראה השקו"ט בנו"כ הטושו"ע שם.}} שאינו חמור כתשעה באב, שהרי מעיקר הדין כש"אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין", מלבד תשעה באב "הואיל והוכפלו בו צרות"{{הערה|ר"ה יח, ריש ע"ב (ובתוד"ה הואיל). וראה גם תוד"ה ורחץ – מגילה שם.}}), ועד להדחי' שבימות המשיח{{הערה|ועפ"ז יומתק ש"אמר '''רבי''' הואיל ונדחה ידחה" ("רבי" דייקא, משא"כ חכמים שלא הודו לו) – מצד שייכותו '''למשיח''', "אי מן חייא הוא ודאי היינו רבינו הקדוש", "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש" (סנהדרין צח, ב ובפרש"י).}}, כפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' תעניות בסופן.}} ש"כל הצומות האלו עתידים '''ליבטל''' לימות המשיח", ויתירה מזה, כפי שמוסיף "ולא עוד אלא שהם עתידים להיות '''ימים טובים וימי ששון ושמחה''', שנאמר<ref name=":0">זכרי' ח, יט.}} כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וגו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".

ובפרטיות יותר בנוגע ל"צום הרביעי", הראשון מד' ימי הצומות המפורשין בקבלה ("צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי"<ref name=":0" />) – שבחיצוניותו הו"ע בלתי־רצוי הקשור עם החורבן והגלות, אבל בפנימיותו הו"ע טוב, כמרומז גם בהקביעות ד"צום הרביעי" ביום '''שבעה עשר''' בחודש, בגימטריא "'''טוב'''"{{הערה|ויש לומר, שענין זה מרומז גם ביום התענית שנדחה ליום '''י"ח''' תמוז – "'''חי'''", שבזה מודגש הענין הטוב שבתענית, "'''לחיותם''' ברעב", שה"רעב" (תענית) עצמו הו"ע של חיות (ראה לקו"ת שה"ש יד, ב. ובכ"מ).}}, ועד לשלימות הטוב בגאולה{{הערה|להעיר מהשייכות ד"טוב" ל"גאולה" – "אם יגאלך טוב יגאל" (לשון הכתוב – רות ג, יג. וראה אוה"ת בחוקותי ע' תרמא. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ב. ועוד).}} (האמיתית ו)השלימה, כיון שהכוונה והתכלית דכללות ענין החורבן והגלות אינו אלא כדי לבוא להעילוי והשלימות דהגאולה (האמיתית והשלימה), היינו, שהגלות הו"ע חיצוני, ופנימיותו היא הגאולה.

'''וקרבנות המועדים''', פסח שבועות וסוכות{{הערה|ומרומז גם בפרשת בלק – "שלש רגלים", "אומה החוגגת שלש רגלים בשנה" (כב, כח ובפרש"י).}} (לאחרי ההקדמה דפרשת קרבן תמיד{{הערה|ובזה מודגש גם תיקון המאורע הבלתי רצוי ש"בטל התמיד" בי"ז תמוז (תענית כו, סע"א ואילך במשנה).}} דכל יום, ודיום השבת שקרבנו כפול{{הערה|ובזה מודגש הקשר והשייכות לגאולה – כמארז"ל (יל"ש ר"פ לך לך) "חמש אותיות נכפלו וכולן לשון גאולה", היינו, ש"כפל" קשור עם "גאולה" (ראה ד"ה לך לך תרכ"ז. תר"ל. ועוד).}}) – שבזה מרומזת הפיכת הצומות לששון ולשמחה '''ולמועדים טובים''', שמעלתם תהי' גדולה יותר מכל המועדים שבזמן הזה, שהרי המועדים שבזמן הזה יבטלו לעתיד לבוא<ref name=":1">מדרש משלי פ"ט, ב. ועוד.}} "כשרגא בטיהרא"{{הערה|ראה תו"א מג"א צ, ד. קיט, ב. ובכ"מ.}} לגבי מעלת הגילויים דימות המשיח, ועאכו"כ לגבי מעלת הימים טובים שיתחדשו בימות המשיח.

[ויש לומר, שהצומות שיהפכו למועדים טובים יהיו נעלים יותר גם מימי הפורים שלא יבטלו לעתיד לבוא<ref name=":1" />, כמ"ש "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"{{הערה|אסתר ט, כח. רמב"ם הל' מגילה בסופן.}} – שהרי '''החידוש''' שבהם הוא '''שלא יבטלו''', היינו, שגם ביחס למעלת הגילויים דימות המשיח שלמעלה מימי הפורים תהי' '''ניכרת''' מעלת ימי הפורים, ובודאי שהימים טובים שיתחדשו בימות המשיח יהיו נעלים יותר מימי הפורים].