8
עריכות
←בס"ד. ש"פ תצא, י"ג אלול, ה'תשי"ד.
אליה אלימלך (שיחה | תרומות) |
אליה אלימלך (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
ג) ומשל הב' הוא מבן יניק וקטן שאביו רוצה להשתעשע עמו פא"פ והרי התינוק הוא קטן, צריך האב להשפיל את ידיו כו' להרים בנו הקטן בכדי שיוכל להשתעשע עמו בקירוב פא"פ. דהגבהת התינוק הוא רק ענין חיצוני, והוא רק הקדמה להקירוב פנימי שלאח"ז (השעשועים כו'). והנה מקור משל זה הוא באו"ת להה"מ{{הערה|פה, סע"ד [עה"פ (הושע יא, ג) אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי]. }}, ושם ישה הוספה (שלא נעתקה בהמאמר{{הערה|ועד"ז בלקו"ת פינחס פ, ב. ד"ה סמוכים לעד שם. }}, שהקטן "משתעשע בזקן שלו" (של האב. וי"ל שבזה מרומז, שהמשכת המקיף (שקודם ההשפעה פנימית{{הערה|בכללות השעשועים הו"ע הקירוב פנימי (כנ"ל. מד"ה לכה דודי תרפ"ט). אבל בערך הלימוד והשפעת פנימיות דהבן מאביו וכיו"ב, גם זה קירוב חיצוני. }} היא למעלה מהשתלשלות, דזקן הוא י"ג תיקוני דיקנא, י"ג מדה"ר שלמעלה מהשתלשלות. אלא מ"מ יש להם איזו שייכות להשתלשלות, כמש"נ זכור רחמיך גו' כי מעולם המה [שלכן נק' בשם "מדות" מלשון מדידה]. גם ידוע בענין השערות שהוא הארה בלבד. אמנם ע"י ההשפעה פנימית שלאח"ז (אף שהיא למטה מבחי' מקיף) נמשך העצם שלמעלה מהמקיף (ע"ד הנ"ל פעיף א' במעלת יחוד זו"ן (שהוא יחוד פנימי) על יחוד או"א כביאור אדמו"ר הצ"צ בכ"מ בזה). | ג) ומשל הב' הוא מבן יניק וקטן שאביו רוצה להשתעשע עמו פא"פ והרי התינוק הוא קטן, צריך האב להשפיל את ידיו כו' להרים בנו הקטן בכדי שיוכל להשתעשע עמו בקירוב פא"פ. דהגבהת התינוק הוא רק ענין חיצוני, והוא רק הקדמה להקירוב פנימי שלאח"ז (השעשועים כו'). והנה מקור משל זה הוא באו"ת להה"מ{{הערה|פה, סע"ד [עה"פ (הושע יא, ג) אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי]. }}, ושם ישה הוספה (שלא נעתקה בהמאמר{{הערה|ועד"ז בלקו"ת פינחס פ, ב. ד"ה סמוכים לעד שם. }}, שהקטן "משתעשע בזקן שלו" (של האב. וי"ל שבזה מרומז, שהמשכת המקיף (שקודם ההשפעה פנימית{{הערה|בכללות השעשועים הו"ע הקירוב פנימי (כנ"ל. מד"ה לכה דודי תרפ"ט). אבל בערך הלימוד והשפעת פנימיות דהבן מאביו וכיו"ב, גם זה קירוב חיצוני. }} היא למעלה מהשתלשלות, דזקן הוא י"ג תיקוני דיקנא, י"ג מדה"ר שלמעלה מהשתלשלות. אלא מ"מ יש להם איזו שייכות להשתלשלות, כמש"נ זכור רחמיך גו' כי מעולם המה [שלכן נק' בשם "מדות" מלשון מדידה]. גם ידוע בענין השערות שהוא הארה בלבד. אמנם ע"י ההשפעה פנימית שלאח"ז (אף שהיא למטה מבחי' מקיף) נמשך העצם שלמעלה מהמקיף (ע"ד הנ"ל פעיף א' במעלת יחוד זו"ן (שהוא יחוד פנימי) על יחוד או"א כביאור אדמו"ר הצ"צ בכ"מ בזה). | ||
ד) ועד"ז הוא בעבודה (כמו שמבאר בהמאמר<ref>ס"ג.</ref>), שהתחלת עבודת האדם בכל יום היא עבודת התפלה, כמש"נ<ref>ישעי' ב, כב. </ref> חלדו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה<ref>ברכות יד, א. </ref>, | ד) ועד"ז הוא בעבודה (כמו שמבאר בהמאמר<ref name=":0">ס"ג. </ref>), שהתחלת עבודת האדם בכל יום היא עבודת התפלה, כמש"נ<ref>ישעי' ב, כב. </ref> חלדו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה<ref>ברכות יד, א. </ref>, ובי' אדה"ז ואדמו"ר מהר"ש<ref>לקו"ת פנחס עט, ד. הקדמה ללקו"ת לג"פ לאדמו"ר מהר"ש. </ref> דקודם התפלה נחשב האדם כמו במה. ותפלה הוא לשון התחברות<ref>תו"א תרומה עט, סע"ד. ובכ"מ. </ref>, שע"י התפלה מתקשר האדם באלקות. וסדר התפלה הוא, שמקודם צ"ל הקירוב כללי (המשכה חיצונית) [כמו שמבאר ענינו בהמאמר<ref name=":0" />], ואח"כ נעשה הקירוב פנימי, שהאדם מתקשר לאלגות באופן כזה שממשיך אלקות בכל עניניו הגשמיים. ויובן זה [מה שע"י התפלה בתחילת היום ביכלתו לקשר כל הענינים הגשמיים ולעשותם כלים לאלקות] ע"פ מה שביאר הבעש"ט<ref>כש"ט - הוצאת קה"ת) סרי"ב. </ref> ענין איסור שאילת שלום קודם התפלה<ref>ברכות שם. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח ספ"ט ס"ב (ס"ג). </ref>, שהוא ע"ד מ"ש בכתבי האריז"ל<ref>שעהמ"צ פ' יתרו. ל"ת פ' וירא. וראה זח"ג פג, א. </ref> בענין כיבוד אח הגדול<ref name=":1">כתובות קג, א. </ref>, שהוא מפני דרוחא הוא דשבק בגוי', שבבן הא' יש רוח האב יותר משאר הבנים, וכל שאר הבנים נוטלים מרוחא דאב ע"י בן הראשון. ומצד רוח האב שבאח הגודל מחוייבים הם לכבדו כמו שהם מחוייבים בכבוד האב [שלכן למדין<ref name=":1" /> דין זה מהפסוק<ref>יתרו כ, יב. </ref> כבד את אביך דוקא, כי כבוד אח הגדול נכלל בכיבוד אב]. וכמו"כ הוא בנוגע למחדו"מ של האדם במשך כל היום, שכולם מסתעפין ונמשכין אחר הדבור הראשון, ולכן דבור [וכן מחשבה ומעשה] הראשון של האדם בקומו משינתו צ"ל בעבודת ה', שעי"ז ממשיך קדושה בכל המחדו"מ שלו במשך כל היום כולו. והנה דוקא עי"ז שהקירוב פנימי שלו לאלקות (בעת התפלה) הוא באופן כזה שממשיך אור אלקי בעניניו הגשמיים עד שעושה אותם כלים לאלקות מגיעים למעלה יותר, כידוע<ref>ראה לקו"ת האזינו עה, ב. ובכ"מ. </ref> בענין ורב<ref>משלי יד, ד. </ref> תבואות בכח שור. | ||
ה) וכמו"כ יובן כם בענין המשכת הז"א במל' (יחוד זו"ן), שהסדר בזה הוא (כנ"ל ס"א) אשר מקודם צ"ל ההשכה חיצונית ואח"כ ההמשכה פנימית. דגם ההמשכה חיצונית היא המשכה נעלית ביותר (ע"ד הנ"ל ס"ב-ג), שהיא בחי' מקיף שלמעלה מהשתלשלות וכלים (ולכן אינה נקלטת בספיק המל' בפנימיותה לפי שהיא למעלה מהגבלת הכלים שלה). אבל מ"מ, המשכה זו היא בחי' חיצונית, שהיא רק הראה בלבד. משא"כ ע"י ההמשכה פנימית, שמתקבלת במל' בפנימיותה, מגיעים למעלה יותר (מבחי' המקיף). והענין הוא, דשרש המל' הוא למעלה משרש ז"א<ref name=":2">ראה בכ"ז - סה"מ תרנ"ט ע' יא. </ref>. דשרש הז"א הוא מחיצוניות הכתר ושרש המל' הוא מפנימיות הכתר. והגם שגם בז"א איתמר<ref>ראה זח"ג רצ"ב, א. </ref> ז"א בעתיקא אחיד ותליא, הרי ידוע שאין הכוונה בזה על עתיק ממש (רק חיצוניות עתיק). משא"כ שרש המל' היא בפנימיות עתיק, רדל"א<ref name=":2" />. אבל מ"מ, מצד ירידתה למטה הרי שרשה הוא בהעלם, וגילוי שרש המל' הוא ע"י ז"א דוקא<ref>ראה בארוכה ד"ה לכל תכלה תרנ"ט. </ref>, ועי"ז גופא ספיק המל' מתעלית למעלה מז"א. וזהו"ע סדר ההמשכה, דתחילה צ"ל המשכת הז"א במל' באופן שיורגש ענין הז"א שלמעלה ממל' (שדוקא ע"י הוא גילוי שרש המל'). אבל מ"מ, מכיון שההמשכה היא מצד (מעלת) ז"א, יש לה שייכות להשתלשלות [ע"ד הנ"ל (ס"ג) בענין י"ג ת"ד]. ודוקא ע"י ההמשכה פנימית שמתקבלת במל' בפנימיותה, הרי מכיון שהמשכה זו היא מצד (מעלת) המל', הרי מגיעים עי"ז לשרש המל' שלמעלה משרש ז"א, ועד שהמל' משפיע בז"א, אשת חיל עטרת בעלה<ref>משלי יב, ד. </ref>. | |||
ו) וי"ל שזהו ג"כ הביאור בזה שמביא (בתחילת המאמר) ב' קצוות בענין השבת, דהשבת נק' מלכה שהיא ספירת המל' שלמטה מכל הספי' ומקבלת מהן, כמאמר<ref>זח"א רמט, ב. ובכ"מ.</ref> סיהרא לית לה מגרמה כלום [וכמאמר רז"ל<ref>ע"ז ג, א. </ref> (גבי שבת) דדוקא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת], ולאידך הרי כולהו יומין מתברכין מהשבת<ref>ראה זח"ב סג, ב. פח, א. </ref>, היינו דלא זו בלבד ששבת מקודש מכל הימים, אלא עוד זאת, שהיא משפיע בהם. אך הענין הוא, דז' ימי השבוע הם שבעת ימי הבנין, דששת ימי החול הם בז"א כמ"ש<ref>יתרו שם, יא. </ref> ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ ואיתא בזהר<ref>ח"ג צד, איש ע"ב. ועוד. </ref> כל יומא וימא עביד עבידתי', ושבת היא מל' (כנ"ל). ולכן, מצד זה שהמל' ירדה למטה, ובפרט מצד ירידתה לבי"ע דרגלי' יורדות כו', השבת (מל') מקבלת מששת ימי החול (ז"א), שהו"ע עבודת הבירורים (בירור הנה"ב וכל הדברים הגשמיים) דששת ימי החול. אמנם לאחרי (וע"י) עבודה זו נעשה (בשבת) עליית המל' מבי"ע עד עלי' לשרשה ומקורה, ואז מתעלית למעלה מז"א עד שמשפעת גם לכל ששת ימי החול (ז"א), דמיני' מתברכין כולהו יומין. | |||
ז) וזהו לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה, שהוא בקשת נש"י שתהי' המשכת הז"א במל'. דתחילת ההמשכה היא לכה דודי לקראת כלה, הליכה בלבד, ועי"ז פני שבת נקבלה, שהוא ההמשכה פנימית, פני שבת<ref>ראה ד"ה סמוכים לעד הנ"ל (ע' 6). [סה"מ פר"ת ע' קנא-ב. המו"ל]. </ref>, שמתגלה בחי' פנימיות המל' ועד כמו שהיא מושרשת בעתיק. ולכן נקבלה לשון רבים, שגם ז"א מקבל מ(שרש ה)מל'<ref>ראה שם רפ"ב. </ref>, אשת חיל עטרת בעלה. וכמו שהוא למעלה בז"א ומל', עד"ז הוא בכל משפיע ומקבל, שע"י המקבל נתוסף בהמשפיע, ומתלמידי יותר מוכלם. ובפרט בחתן וכלה למטה, שדוקא ע"י ההמשכה פנימית, הנה אשת חיל עטרת בעלה, והכל הי' מן העפר<ref>קהלת ג, כ. וראה לקו"ת שה"ש מ, א. אגה"ק סוס"כ. </ref>. שעי"ז נמשך כח הא"ס בדור ישרים יבורך בבנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט]] | [[קטגוריה:ספר המאמרים מלוקט]] | ||