4,757
עריכות
שיחת ויקרא תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}} | |||
== משיחות ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן ה'תנש"א == | == משיחות ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן ה'תנש"א == | ||
| שורה 148: | שורה 148: | ||
ובפשטות – שהתחלת הלימוד בהלכות החג היא שלושים יום לפני החג, וכשמתקרבים יותר לחג, "שתי שבתות" לפני החג, צריכים '''להוסיף''' בלימוד הלכות החג '''באופן נעלה יותר''', הן בכמות הזמן והן באיכות הלימוד. | ובפשטות – שהתחלת הלימוד בהלכות החג היא שלושים יום לפני החג, וכשמתקרבים יותר לחג, "שתי שבתות" לפני החג, צריכים '''להוסיף''' בלימוד הלכות החג '''באופן נעלה יותר''', הן בכמות הזמן והן באיכות הלימוד. | ||
ויש לומר הביאור בזה ע"פ המבואר בהמשך דברי הגמרא<ref name=":1" /> "טעמא דרשב"ג . . משה רבינו עומד בראש החודש ומזהיר על הפסח, שנאמר '''החודש הזה לכם ראש חדשים'''"<ref>ולהעיר, שענין זה מודגש ביותר בקריאת פרשת החודש בשבת שבו חל ר"ח ניסן.</ref> – שבזה מרומז שהענין ד"החודש הזה לכם ראש חדשים" (הנהגה נסית) מהוה נתינת־כח להוספה בלימוד הלכות | ויש לומר הביאור בזה ע"פ המבואר בהמשך דברי הגמרא<ref name=":1" /> "טעמא דרשב"ג . . משה רבינו עומד בראש החודש ומזהיר על הפסח, שנאמר '''החודש הזה לכם ראש חדשים'''"<ref>ולהעיר, שענין זה מודגש ביותר בקריאת פרשת החודש בשבת שבו חל ר"ח ניסן.</ref> – שבזה מרומז שהענין ד"החודש הזה לכם ראש חדשים" (הנהגה נסית) מהוה נתינת־כח להוספה בלימוד הלכות הפסח<ref>והוספה זו היא בב' הקוין שבכללות העבודה: לידע את המעשה אשר יעשון – "עשה טוב", ואלה אשר לא תעשינה – "סור מרע".</ref> מר"ח ניסן ("שתי שבתות") באופן נעלה יותר<ref>"'''מזהיר''' על הפסח" – גם מלשון זוהר ואור.</ref> מהתחלת הלימוד שלושים יום לפני החג, ע"ד ובדוגמת ההוספה דהנהגה '''נסית''' בר"ח ניסן לגבי הנהגה '''טבעית''' שלפנ"ז<ref>כולל גם בפורים – ש"מפורים ואילך ידרשו הלכות פסח" (שו"ע אדה"ז שם) – שאפילו הנס שבו מלובש בטבע.</ref>. | ||
ט. וכשם שהדברים אמורים בנוגע ללימוד הלכות הפסח, כן הוא גם בנוגע לנתינת חטים לפסח וכל צרכי הפסח | ט. וכשם שהדברים אמורים בנוגע ללימוד הלכות הפסח, כן הוא גם בנוגע לנתינת חטים לפסח וכל צרכי הפסח להנצרכים<ref>שו"ע אדה"ז שם ס"ה.</ref> – שהתחלת ההתעסקות בנתינת צרכי החג היא שלושים יום לפני החג, ו"שתי שבתות" לפני החג (מר"ח ניסן) צריכים להוסיף בזה עוד יותר, ובהתאם להנתינת כח דר"ח ניסן – באופן של הנהגה '''נסית''', יותר מטבעו ורגילותו. | ||
ובפרטיות יותר: | ובפרטיות יותר: | ||
גם לאחרי ההתעסקות משך זמן בנתינת צרכי החג, צריך כאו"א לחזור ולהתבונן ולעשות חשבון־צדק האם נתינת צרכי החג היתה באופן המתאים, "כדבעי '''לי'''' למהוי" | גם לאחרי ההתעסקות משך זמן בנתינת צרכי החג, צריך כאו"א לחזור ולהתבונן ולעשות חשבון־צדק האם נתינת צרכי החג היתה באופן המתאים, "כדבעי '''לי'''' למהוי"<ref>ראה כתובות סז, רע"א.</ref>, או שיש מקום וצורך להוסיף בזה עוד יותר. | ||
ונוסף לזה, גם לאחרי נתינת צרכי החג "כדבעי לי' למהוי", '''מעשר''', ועד '''לחומש''' (מצוה מן | ונוסף לזה, גם לאחרי נתינת צרכי החג "כדבעי לי' למהוי", '''מעשר''', ועד '''לחומש''' (מצוה מן המובחר<ref>רמב"ם הל' מתנות עניים פ"ז ה"ה. טושו"ע יו"ד ר"ס רמט.</ref>) – צריך לעשות חשבון שלפי־ערך ההוספה בברכתו של הקב"ה בימים שבינתיים, גדל גם הסכום דמעשר או חומש, ובמילא, צריך להוסיף יותר בנתינת צרכי החג. ויתירה מזה: ע"פ מארז"ל<ref>שבת קיט, א. וש"נ.</ref> "עשר '''בשביל''' שתתעשר" – יכול וצריך להוסיף בנתינת צרכי החג (נוסף על המעשר והחומש) עוד '''לפני''' ההוספה בברכתו של הקב"ה, וככל שירבה להוסיף בנתינת צרכי החג, תגדל יותר ברכתו של הקב"ה '''בעשירות מופלגה''' (כמדובר בארוכה לפנ"ז<ref>[[שיחת כ"ו אדר תנש"א|שיחת יום ג', כ"ו אדר]] – למשתתפים בקרן לטובת "מחנה ישראל".</ref>). | ||
וכל זה – גם בימים שלפנ"ז ר"ח ניסן; ועאכו"כ מר"ח | וכל זה – גם בימים שלפנ"ז ר"ח ניסן; ועאכו"כ מר"ח ניסן<ref>ובהדגשה יתירה בר"ח ניסן שחל בשבת, החיבור דשבת ור"ח, חמה ולבנה (כנ"ל ס"ז) – שנוסף לכך שעבודת כאו"א מישראל היא בבחינת מקבל, "לבנה", מודגשת גם עבודתו בבחינת משפיע, "חמה", ובנדו"ד, ע"י השתדלותו בנתינת צרכי החג.</ref>, שאז נעשה החידוש בעבודה באופן של הנהגה '''נסית''' – צריך להוסיף בנתינת צרכי החג '''יותר מטבעו ורגילותו'''<ref>והוספה זו היא בב' הקוין שבכללות העבודה: קיום מצות הצדקה – עשה טוב, והאתכפיא לשנות טבעו ורגילותו – (ע"ד) סור מרע (וראה הערה הבאה).</ref> (כולל גם טבע ורגילות דקדושה)<ref>ועד שגם יד '''שמאל''' (גבורה וצמצום), יד כהה (כמ"ש בתפילין "ידכה" בכ"ף '''כפופה'''), נותנת צדקה באופן של '''הרחבה''', כמו יד '''ימין''' ("ידך" בכ"ף '''פשוטה''', שמורה על גודל ההמשכה והשפעה למטה, שמהפכת הכ"ף כפופה*). | ||
'''*) ע"ד הפיכת הנו"ן כפופה ע"י הנו"ן פשוטה שב"ניסן", כנ"ל הערה 74.'''</ref> כלומר, ליתן יותר ממעשר ויותר מחומש, ועד – בלי גבול<ref>ראה תניא [[אגרת התשובה פרק ג'|אגה"ת פ"ג]] (צג, א). [[אגרת הקודש סימן י'|אגה"ק סוס"י]] (קטו, סע"ב ואילך). נת' בארוכה בלקו"ש חכ"ז ע' 217 ואילך.</ref>. | |||
ויש להוסיף, שע"פ האמור לעיל (ס"ה) שב"החודש הזה לכם" מודגשת "'''מצוה''' ראשונה שנצטוו בה ישראל", ה"ז קשור במיוחד עם מצות הצדקה (נתינת צרכי החג להזקוקים), ש"שקולה כנגד (וכוללת) כל המצוות"<ref>ב"ב, ט, א. ירושלמי פאה פ"א ה"א.</ref>, ו"בכל תלמוד ירושלמי היא נקראת בשם '''מצוה סתם''' מפני שהיא עיקר המצוות מעשיות ועולה על כולנה"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא פל"ז]] (מח, ב).</ref> – ע"ד ובדוגמת "החודש הזה לכם", "'''מצוה ראשונה''' (גם מלשון "ראש", שכולל כל האברים, מצוות, "אברין דמלכא"<ref>ראה תקו"ז ת"ל (עד, סע"א). הובא בתניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]]. [[לקוטי אמרים פרק כ"ג|רפכ"ג]]. ועוד.</ref>) שנצטוו בה ישראל", ולא עוד אלא שעל ידה ניתוסף גם בלימוד התורה<ref>וע"ד מ"ש (ישעי' סג, א) "אני מדבר בצדקה", ש"ע"י צדקה וגמ"ח שהאדם עושה נמשך להיות בעסק תורתו בחי' אני מדבר", שזהו"ע ד"ויקרא אל משה", "אני הוא הקורא אני הוא המדבר" ([[לקוטי תורה ויקרא|לקו"ת פרשתנו]] ב, ב).</ref> (ובפרט לימוד שהזמ"ג – הלכות הפסח), כיון שע"י הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה<ref>[[תורה אור בראשית|תו"א בראשית]] א, ב. וראה אוה"ת בראשית (כרך ו) תתרכו, ב.</ref>. | |||
י. ויש לומר, שההוספה בכללות העבודה באופן של הנהגה נסית בר"ח ניסן קשורה גם עם '''הנשיא''' שהקריב בו ביום – "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה"<ref>נשא ז, יב.</ref>: | |||
הטעם שבקרבנו של נחשון נאמר "למטה יהודה", ולא "נשיא (לבני) יהודה", כבשאר השבטים, הוא, כדי להדגיש שהקריב ראשון לא רק בגלל היותו נשיא דשבט יהודה, אלא מפני '''מעלת עצמו'''<ref>ראה אוה"ח עה"פ.</ref>, כמודגש בשמו – "למה נקרא שמו נחשון, על שם שירד תחילה לנחשול שבים"<ref>במדב"ר פי"ג, ז.</ref>, מעלת '''המסירת־נפש'''<ref>ושייך גם למטה יהודה – ענין ההודאה והביטול.</ref>, שזוהי העבודה ד"בכל מאדך"<ref>ואתחנן ו, ה.</ref>, למעלה ממדידה והגבלה, הנהגה '''נסית'''. | |||
וענין זה מודגש במיוחד בנתינת הצדקה באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, כדרשת חז"ל<ref>ברכות רפ"ט. ספרי ופרש"י עה"פ.</ref> "בכל מאדך, '''בכל ממונך'''" – כמרומז בשם "(נחשון בן) עמי'''נדב'''", מלשון נדיבות, "נדבה רוחו"<ref>ויקהל לה, כא. וראה רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל.</ref>, "ידבנו לבו"<ref>תרומה כה, ב.</ref>, "כל נדיב לבו '''יביאה'''"<ref>ויקהל לה, ה.</ref> (שהנדיבות נמשכת ובאה במעשה בפועל), ועד לנדיבות שאין למעלה ממנה (שהרי אם יש נדיבות למעלה ממנה, אינה נדיבות בשלימותה), למעלה ממדידה והגבלה – באופן של הנהגה נסית. | |||
[ולהעיר גם משלימות העבודה בר"ח ניסן (הנהגה נסית) אצל "'''נדב'''<ref>להעיר ש"נפשו (של נדב) היתה משרש זקנו, עמינדב אבי אלישבע אמו, ולקח ממנו שלשה אותיותיו האחרונות, והם נדב" (שער הגלגולים הקדמה לג).</ref> ואביהוא" (כנ"ל ס"ו). ויש לומר (בהפירוש ד"נדב ואביהוא" בעבודת כאו"א מישראל), ש"הוא" ד"אבי־הוא" קאי על "נדב" שלפניו, היינו, ש"'''נדב'''" (ענין הנדיבות) הוא ה"'''אב'''" ("אבי") שממנו באים כל עניני העבודה באופן של הנהגה נסית]. | |||
ויש להוסיף, שההנהגה נסית ד"המקריב ביום הראשון . . נחשון בן עמינדב למטה יהודה" היא גם בביטול והפיכת הענינים הבלתי־רצויים<ref>ראה לעיל ס"ז.</ref> – שע"י המסירת־נפש "שירד תחילה לנחשול שבים", נתבטל ה"נחשול שבים", ועד שנקרע הים, היינו, שנתבטל ההעלם וההסתר ד"ים" (שלא יתגלה הכח האלקי שבנבראים, אלא יהי' באופן ד"טובעו בים סוף"), ולא עוד אלא שמתהפך לקדושה, ים שלמעלה מיבשה, הגילוי דבחי' עלמא דאתכסיא (ים) שלמעלה מעלמא דאתגלייא (יבשה)<ref>ראה [[תורה אור בשלח|תו"א בשלח]] סב, א ואילך. ובכ"מ.</ref>, שעי"ז נשלם הענין דיציאת מצרים<ref>ראה לקו"ש חכ"ב ע' 34. וש"נ.</ref>, יציאה מכל המיצרים והגבולים. | |||
ועד"ז בנוגע לענין הצדקה (ענינו של "נדב", נדיבות לב) – "'''כפר''' לצדקה"<ref>פרש"י ב"ב יו"ד, ב (ד"ה א"ל בכי תשא).</ref>, מלשון כפרה<ref>ועד לשלימות הכפרה – כמ"ש בפרשתנו (א, ד) "ונרצה לו לכפר עליו", ש"אין זו כפרת נפשו, אלא לכפר לפני ה', להיות נחת רוח לקונו" (תניא [[אגרת הקודש פרק ב'|אגה"ת פ"ב]]).</ref>, שעי"ז מתבטלים כל הענינים הבלתי־רצויים, ועד שמתהפכים לטוב, ועוד ועיקר – "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"<ref>ב"ב יו"ד, א. וראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|פל"ז]] (מח, ב).</ref>, ביטול הגלות, ועד להפיכתו לגאולה, שים הגלות שנמשל לים סוער<ref>ראה תו"א ר"פ נח. סה"מ מלוקט ח"א ע' רעג ואילך. וש"נ.</ref>, "נחשול שבים"<ref>וההגנה מזה (בזמן הגלות) נעשית ע"י התומ"צ (ראה אבות פ"ד מי"א. סוטה כא, א), ובמיוחד ע"י הצדקה (כללות כל המצוות) – כמרומז ב"כפר לצדקה", ש"כפר" בגימטריא שלש מאות, שרומז על "שלש מאות אמה* אורך התיבה"** (נח ו, טו), שעל ידה היתה ההגנה דנח מפני מי המבול. | |||
ועוד | '''*) ר"ת "אלקינו מלך העולם" (לקו"ש ח"א ע' 10. ועוד), שרומז על המשכת וגילוי האל"ף, אלופו של עולם, שעי"ז נעשה מ"גולה" "גאולה" (ראה ויק"ר ספל"ב. [[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] לה, ג. ובכ"מ).''' | ||
'''**) ושאר מדותי', "חמישים אמה רחבה ושלושים אמה קומתה" – יש לומר, ש"חמישים" רומז על הנו"ן דניסן (נו"ן ארוכה שמהפכת הנו"ן כפופה, כנ"ל הערה 74), ו"שלושים" רומז על ההכנה ד"שלושים יום לפני הפסח" – ענין הגאולה. ועצ"ע.'''</ref> ("און וויפל איז ר שיעור דערצו"?!…), מתהפך לים הגאולה – "מלאה הארץ דעה את ה' '''כמים לים''' מכסים"<ref>ישעי' יא, ט. רמב"ם בסיום וחותם ספרו "משנה תורה".</ref>. | |||
יא. ויה"ר שההחלטה טובה שקיבל ויקבל כאו"א בשבת ר"ח ניסן '''להוסיף''' בכל עניני העבודה, כולל ובמיוחד בעניני חג הפסח (שתי שבתות לפני הפסח), בלימוד הלכות הפסח ונתינת צרכי הפסח לכל הזקוקים, באופן של הנהגה '''נסית''' – תמהר ותזרז ותביא תיכף ומיד את השכר '''דהנהגה הנסית ע"י הקב"ה''', החל מהנס העיקרי דגאולה האמיתית והשלימה, שאז יקיימו כל בנ"י הלכות הפסח בשלימותן<ref>ועפ"ז י"ל שהגאולה אינה בתורת "'''שכר'''" על עבודת בנ"י בהכנות לחג הפסח (לימוד ההלכות ונתינת צרכי החג), אלא '''דבר המוכרח לקיום ציווי הקב"ה בתורה''' להקריב הפסח.</ref>, החל מהקרבת קרבן פסח בי"ד בניסן, ואכילתו בליל ט"ו ניסן, באופן ד"כולנו מסובין", שכל בנ"י מסובין (דרך חירות<ref>רמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ז. שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב ס"ז.</ref>) על שולחנו של אביהם המלך<ref>ראה ברכות ג, סע"א.</ref>, מלך מלכי המלכים הקב"ה, בעיר הבירה, ירושלים עיר הקודש, ובהיכל המלך, ביהמ"ק השלישי. | |||
ועוד והוא העיקר – שהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו באה תיכף ומיד, '''ביום הש"ק פרשת ויקרא, ר"ח ניסן, שנת ה'תנש"א, הי' תהא שנת אראנו נפלאות:''' | |||
'''יום הש"ק''' – מעין ודוגמא והכנה ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"<ref>תמיד בסופה.</ref> (כמ"ש בברכת המזון דסעודות יום השבת), | |||
'''פרשת ויקרא''', "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו '''מאוהל מועד'''" – ששלימותו תהי' בבית המקדש השלישי, שהוא גם משולש ("חזקה") כיון שכולל גם בית ראשון ובית שני<ref>ראה זח"ג רכא, א.</ref>, | |||
'''ר"ח ניסן''' – "ראש חודש", שענינו חידוש הלבנה, ודוגמתו בישראל (שדומין ללבנה ומונין ללבנה<ref>ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.</ref>) "שהם עתידים להתחדש כמותה"<ref>נוסח ברכת "קידוש לבנה" (סנהדרין מב, א).</ref>, ו(ר"ח) "ניסן", "(ראש) חודש של גאולה", "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל"<ref>ר"ה יא, רע"א. שמו"ר פט"ו, יא.</ref>, | |||
'''שנת ה'תנש"א''' – "תנשא" בה"א הידיעה, "תנשא מלכותו"<ref>בלק כד, ז ובפרש"י.</ref> ד"דוד עבדי נשיא להם לעולם"<ref>יחזקאל לז, כה.</ref>, דוד מלכא משיחא<ref>משבט יהודה, שהנשיא שלו (נחשון בן עמינדב) הקריב קרבנו בר"ח ניסן "על שלשלת המלוכה", החל מהמלכות דיהודה (שהמליכו אביו על אחיו), והמשכה ע"י מלכי בית דוד שעמדו ממנו, עד למלך המשיח (ראה במדב"ר פי"ג, יד).</ref>, | |||
ובדרך ממילא, בבוא י"ד ניסן, נהי' כולנו (בתוככי כל בנ"י, וכל בנ"י שבכל הדורות) בביהמ"ק השלישי, "שמחים | '''הי' תהא שנת אראנו נפלאות''' – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"<ref>מיכה ז, טו.</ref>, ובאופן ש"בהווייתה תהא"<ref>ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. שם יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב. ובכ"מ.</ref>, בכל התוקף והנצחיות, גאולה שאין אחרי' גלות<ref>מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב.</ref>. | ||
ובכל זה נעשה התוקף ד"חזקה" ע"י הוצאת '''שלשה''' ספרי תורה והקריאה '''בשלשת''' הספרים וההפטורה על '''שלשתם''' בענינים הקשורים עם הגאולה – שנעשה התוקף ד"חזקה" ע"י פס"ד התורה (ג' ס"ת), שבסמיכות זמן להוצאת '''השלשה''' ספרי תורה (לפני הוצאת הספר תורה בזמן המנחה<ref>וכמרומז גם בהפרשה שמתחילין לקרוא בזמן המנחה – פרשת צו – "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות" (פרש"י ר"פ צו).</ref>) מתגלה הארון ("ויהי בנסוע הארון") והס"ת בביהמ"ק '''השלישי''' (ש"בנוי<ref>פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.</ref> ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים, שנאמר<ref>בשלח טו, יז.</ref> מקדש אדנ־י כוננו ידיך"<ref>ועד"ז בנוגע לפעולתם של ישראל (גם) בבנין ביהמ"ק השלישי – "מעשה ידינו (בשתי ידים) כוננהו".</ref>), בגאולה '''השלישית''', עלי' נאמר<ref>הושע ו, ב.</ref> "ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו". | |||
ובלשון הכתוב בסיום וחותם ההפטורה: "והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו (החל משבת ר"ח זה<ref>ראה יל"ש ישעי' בסופו (רמז תקג): "הרי שחל ר"ח להיות בשבת . . באים שני פעמים, אחד של שבת ואחד של ר"ח".</ref>) יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'", בבית המקדש השלישי (השלימות ד"אוהל מועד"), שחנוכתו תהי' בר"ח ניסן, כמ"ש בהפטורה "בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר וחטאת את המקדש", וממשיך לבאר פרטי הענינים ד"חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי"<ref>רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"ב הי"ד.</ref>. | |||
ובדרך ממילא, בבוא י"ד ניסן, נהי' כולנו (בתוככי כל בנ"י, וכל בנ"י שבכל הדורות) בביהמ"ק השלישי, "שמחים<ref>נוסח ברכת "אשר גאלנו" בהגש"פ (מפסחים שם).</ref> בבנין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך<ref>כלשון הכתוב בפרשתנו (א, טו): "ונמצה דמו על קיר המזבח".</ref> לרצון, ונודה לך שיר חדש<ref>ראה של"ה שבהערה 74: "נו"ן כפופה . . שירה חדשה הנקבה, ונו"ן פשוטה שיר חדש".</ref> על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ברוך אתה ה' גאל ישראל"<ref>לשון עבר דייקא, כיון שהברכה היא על הגאולה ממצרים ("אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים"). – ויש לומר, שכיון שחתימת הברכה באה לאחרי ובסמיכות ממש להבקשה על '''הגאולה העתידה''', ה"ה כוללת גם הגאולה העתידה כפי שנעשית (לא בלשון עתיד, ולא רק בלשון הוה, "גואל ישראל", אלא גם) בלשון עבר, "גאל ישראל"*, כיון שהיתה כבר ברגע שלפנ"ז. | |||
'''*) ואולי י"ל שמרומז גם בפתיחת הברכה (שהיא מעין החתימה) "אשר גאלנו" – שרומז גם להגאולה העתידה (שבהמשך הברכה) כפי שהיא בלשון עבר. ועפ"ז יומתק הקדימה ד"אשר גאלנו" לפני "וגאל את אבותינו" – שהקירבה אלינו ("גאלנו") היא (לא רק בגלל שאנו מרגישים ש"אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו כו' משועבדים היינו", אלא גם ו)בעיקר מפני שקאי (גם) על גאולה העתידה (כפי שהיא בלשון עבר) שתהי'''' לנו '''("גאלנו"),''' ולאח"ז '''(ועי"ז) גם "לאבותינו".'''</ref>. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||