11,477
עריכות
שיחת שלח תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 110: | שורה 110: | ||
ט. וביאור הענין: | ט. וביאור הענין: | ||
ב' הדרגות שבתורה, דרגת האחדות ודרגת ההתחלקות, הם (בכללות) תורה ומצוות: תורה היא תורה אחת, כי, התורה היא חכמתו של הקב"ה, וכיון שה' אחד והוא ית' וחכמתו אחד | ב' הדרגות שבתורה, דרגת האחדות ודרגת ההתחלקות, הם (בכללות) תורה ומצוות: '''תורה''' היא תורה '''אחת''', כי, התורה היא חכמתו של '''הקב"ה''', וכיון שה' אחד והוא ית' וחכמתו אחד<ref>ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"י.</ref>, לכן גם התורה היא "תורה אחת"; '''ומצוות''' הם באופן של התחלקות, '''תרי"ג''' מצוות, רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת, כי המצוות הם ציוויים '''להאדם''' איך להתנהג '''בעולם''', וכיון שמציאות האדם והעולם היא באופן של התחלקות לתרי"ג, רמ"ח אברים ושס"ה גידים ד"עולם קטן זה האדם"<ref>ראה תנחומא פקודי ג. ועוד.</ref>, ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא באדם"<ref>אבות דר"נ ספל"א.</ref>, לכן גם המצוות נחלקים לתרי"ג. | ||
ובפרטיות יותר בתורה עצמה – החילוק שבין נגלה דתורה לפנימיות התורה: נגלה דתורה, "ששים מסכתות" שמבארים פרטי ההלכות דאיסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול שעל ידם נעשה בירור העולם, הם באופן של התחלקות; ופנימיות התורה, שמבארת עניני אלקות, "דע את אלקי אביך" | ובפרטיות יותר בתורה עצמה – החילוק שבין נגלה דתורה לפנימיות התורה: נגלה דתורה, "ששים מסכתות" שמבארים פרטי ההלכות דאיסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול שעל ידם נעשה '''בירור העולם''', הם באופן של '''התחלקות'''; ופנימיות התורה, שמבארת עניני '''אלקות''', "דע את אלקי אביך"<ref>דה"א כח, ט. וראה תניא קו"א קנו, ב. ובכ"מ.</ref>, היא באופן של '''אחדות''' ("לית תמן כו' מחלוקת"<ref>זח"ג קכד, ב – ברע"מ. הובא ונת' בתניא [[אגרת הקודש סימן כ"ו|אגה"ק סכ"ו]].</ref>, גם מלשון התחלקות). | ||
ודוגמתו בישראל – שענין האחדות הוא מצד הנשמה, ש"כולן מתאימות ואב א' לכולנה . . מצד שרש נפשם בה' אחד"[ | ודוגמתו בישראל – שענין האחדות הוא מצד הנשמה, ש"כולן מתאימות ואב א' לכולנה . . מצד שרש נפשם בה' אחד"<ref name=":3">תניא [[לקוטי אמרים פרק ל"ב|רפל"ב]].</ref>, וענין ההתחלקות הוא מצד הירידה בגוף ("שהגופים מחולקים"<ref name=":3" />) כדי לברר העולם. | ||
ובפרטיות יותר בעבודת הנשמה עצמה – שענין ההתחלקות הוא מצד הכחות הפרטיים דשכל ומדות, וענין האחדות הוא עצם הנשמה שלמעלה מהתחלקות דכחות פרטיים, שהתגלותה ע"י הביטול והעדר המציאות. | ובפרטיות יותר בעבודת הנשמה עצמה – שענין ההתחלקות הוא מצד הכחות הפרטיים דשכל ומדות, וענין האחדות הוא עצם הנשמה שלמעלה מהתחלקות דכחות פרטיים, שהתגלותה ע"י הביטול והעדר המציאות. | ||
| שורה 122: | שורה 122: | ||
י. ויש לומר, שב' האופנים דבירור העולם (מצד דרגת ההתחלקות ומצד דרגת האחדות) מרומזים בב' האופנים דשילוח המרגלים, ע"י משה וע"י יהושע: | י. ויש לומר, שב' האופנים דבירור העולם (מצד דרגת ההתחלקות ומצד דרגת האחדות) מרומזים בב' האופנים דשילוח המרגלים, ע"י משה וע"י יהושע: | ||
בשילוח המרגלים דמשה – "שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" שהלכו לתור את כל י"ב חלקי הארץ שנתחלקה לי"ב השבטים – מודגשת הפעולה דבירור הארץ באופן של התחלקות; | בשילוח המרגלים דמשה – "שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" שהלכו לתור את כל י"ב חלקי הארץ שנתחלקה לי"ב השבטים – מודגשת הפעולה דבירור הארץ באופן של '''התחלקות'''; | ||
וענין זה נעשה ע"י ומצד בחינת ההתחלקות שבישראל ובתורה – "לדעתך" – בחי' הדעת, שכולל גם חכמה ובינה, וכל המדות שנולדים מן המוחין[ | וענין זה נעשה ע"י ומצד בחינת '''ההתחלקות''' שבישראל ובתורה – "'''לדעתך'''" – בחי' הדעת, שכולל גם חכמה ובינה, וכל המדות שנולדים מן המוחין<ref>ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ג'|ספ"ג]].</ref>, כחות פנימיים שהם באופן של התחלקות, ו"לדעת'''ך'''" דייקא, דעת האדם, שרומז על הירידה וההתלבשות דתורה (דעת) בדעת האדם, שאז שייך ונעשה בה ענין של התחלקות. | ||
ובשילוח המרגלים דיהושע – "שנים אנשים" (ולא י"ב), ולא הלכו לתור את הארץ כולה, כי אם ליריחו, מנעולה של ארץ ישראל | ובשילוח המרגלים דיהושע – "שנים אנשים" (ולא י"ב), ולא הלכו לתור את הארץ כולה, כי אם ליריחו, מנעולה של ארץ ישראל<ref>תנחומא בהעלותך יו"ד. במדב"ר פט"ו, טו. ועוד.</ref> (שכוללת כל הארץ כולה) – מודגשת הפעולה דבירור '''כללות''' הארץ באופן '''שלמעלה מהתחלקות'''; | ||
וענין זה נעשה ע"י ומצד בחינת האחדות שבישראל ובתורה – "לא . . מדעתו רק שהשי"ת ציוהו" – לא מצד בחי' הדעת (כחות פנימיים), ודעת האדם שהוא באופן של מציאות, אלא מצד ציווי הקב"ה, באופן של קבלת עול וביטול דהנשמה שלמעלה מהתחלקות, בכל ישראל בשוה. | וענין זה נעשה ע"י ומצד בחינת '''האחדות''' שבישראל ובתורה – "לא . . מדעתו רק שהשי"ת ציוהו" – לא מצד בחי' הדעת (כחות פנימיים), ודעת האדם שהוא באופן של מציאות, אלא מצד ציווי הקב"ה, באופן של '''קבלת עול וביטול''' דהנשמה שלמעלה מהתחלקות, בכל ישראל בשוה. | ||
ויש לומר, שענין זה מרומז גם ב"שנים אנשים מרגלים חרש": | ויש לומר, שענין זה מרומז גם ב"שנים אנשים מרגלים חרש": | ||
"שנים" ולא שנים עשר – כי, בעבודה דקב"ע וביטול לא נוגע פרטי ההתחלקות דעשר כחות (עשר הנוספים על השנים), כי אם ב' הקוין דחיוב ושלילה, עשה ולא תעשה | "'''שנים'''" ולא שנים עשר – כי, בעבודה דקב"ע וביטול לא נוגע פרטי ההתחלקות דעשר כחות (עשר הנוספים על השנים), כי אם ב' הקוין דחיוב ושלילה, עשה ולא תעשה<ref>וכמודגש במ"ת (שאז הי' הביטול בתכלית השלימות עד שפרחה נשמתן) – "אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום, אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי" (פרש"י '''פרשתנו''' טו, כב).</ref>. | ||
"אנשים" סתם, ולא נשיאי ישראל – כי, ענין הקב"ע והביטול | "'''אנשים'''" סתם, ולא נשיאי ישראל – כי, ענין הקב"ע והביטול<ref>ובפרט ע"פ המבואר במדרשי חז"ל ש"שנים אנשים" היו '''כלב ופינחס''', ואעפ"כ, נזכרו בכתוב כ"שנים אנשים" '''סתם''' (כמו מרגלים ע"ד הרגיל – וראה לעיל הערה 68), שבזה מודגש עוד יותר ענין '''הביטול'''.</ref> הוא בכל ישראל ('''בשוה''')<ref>ואדרבה – בהפשיטות דאנשים פשוטים מתגלה פשיטות העצמות (ראה כש"ט הוספות סקנ"ד ואילך. וש"נ).</ref>. | ||
ו"מרגלים חרש" – שהעבודה שמצד הקב"ע וביטול היא (לא מתוך פירסום ורעש, אלא) בחשאי, "הצנע לכת עם אלקיך" | ו"'''מרגלים חרש'''" – שהעבודה שמצד הקב"ע וביטול היא (לא מתוך פירסום ורעש, אלא) בחשאי, "הצנע לכת עם אלקיך"<ref>מיכה ו, ח.</ref>. | ||
יא. ויומתק יותר ע"פ המבואר במדרשי חז"ל | יא. ויומתק יותר ע"פ המבואר במדרשי חז"ל<ref>כנ"ל הערה 27.</ref> ש"שנים אנשים" ששלח יהושע הם כלב ופינחס: | ||
כלב – הוא היחידי (נוסף על יהושע) שנשאר מהמרגלים דמשה, כיון ש"היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי גו'" | כלב – הוא היחידי (נוסף על יהושע) שנשאר מהמרגלים דמשה, כיון ש"היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי גו'"<ref>פרשתנו יד, כד.</ref>. אבל פינחס, בנו של אלעזר בן אהרן הכהן, משבט '''לוי''' – למה שלחו יהושע לראות את הארץ לצורך כיבושה, הרי שבט לוי "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל"<ref name=":4">רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ג הי"ב.</ref>? | ||
ויש לומר הביאור בזה – ע"פ דברי הגמרא | ויש לומר הביאור בזה – ע"פ דברי הגמרא<ref name=":5">ב"ב קכב, א.</ref> "עתידה ארץ ישראל שתתחלק '''לשלשה עשר''' שבטים", שגם שבט לוי יקבל חלק בארץ, כמ"ש<ref>יחזקאל מח, לא. ב"ב שם.</ref> "שער לוי אחד": | ||
"למה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו – מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר | "למה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו – מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר<ref>ברכה לג, יו"ד.</ref> יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין . . אלא הם חיל השם, שנאמר<ref>שם, יא.</ref> ברך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר<ref>קרח יח, כ.</ref> אני חלקך ונחלתך"<ref name=":4" />. | ||
אבל לעתיד לבוא – כיון ש"באותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת, שנאמר | אבל לעתיד לבוא – כיון ש"באותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת, שנאמר<ref>ישעי' יא, ט.</ref> כי מלאה הארץ דעה את ה'"<ref>רמב"ם הל' תשובה ספ"ט.</ref>, ועד ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד . . שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"<ref>שם בסיום וחותם ספרו.</ref> – לא יהי' צורך '''בהבדלה''' דשבט לוי מדרכי העולם שיהי' אז '''בתכלית השלימות''', ולכן יקבל גם שבט לוי חלק ונחלה בארץ. | ||
ויש לומר, שה"חלוקה" לי"ג שבטים דלעתיד לבוא קשורה עם דרגת האחדות שלמעלה מהתחלקות – י"ג בגימטריא אחד: | ויש לומר, שה"חלוקה" לי"ג שבטים דלעתיד לבוא קשורה עם דרגת האחדות שלמעלה מהתחלקות – י"ג בגימטריא '''אחד''': | ||
חלוקת הארץ לעתיד לבוא תהי' באופן ש"הקב"ה מחלק להן בעצמו, שנאמר | חלוקת הארץ לעתיד לבוא תהי' באופן ש"'''הקב"ה''' מחלק להן '''בעצמו''', שנאמר<ref>יחזקאל מח, כט.</ref> ואלה מחלוקתם נאום ה'"<ref name=":5" />, שמזה מובן, שגם '''החלוקה''' היא מצד ובאופן של '''אחדות''', שלכן, "לא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק<ref>ומ"ש בב"ק (שבהערה 63) שגם בחלוקה דעוה"ז "אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק" – ה"ז רק בנוגע לכללות השבט, משא"כ לעוה"ב ה"ז בנוגע לכל אחד מישראל, "ומשמע לו שער ראובן אחד היינו לכל אחד", "אי נמי*, בעולם הזה אין להם בשוה מזה כמו מזה, אלא מזה מעט ומזה הרבה, אבל לעולם הבא יש לו '''מן הכל שיעור שוה'''" (תוד"ה העולם הזה ב"ב שם). | ||
'''*) כי, התירוץ הא' הוא רק להגירסא "אין לך כל''' שבט ושבט '''מישראל כו'", משא"כ להגירסא (בב"ק) "אין לך''' מישראל'''" (שזוהי הגירסא הרווחת שמביא תוס' בב"ב, ואח"כ מוסיף "ומיהו אית דגרס אין לך שבט ושבט מישראל").'''</ref>, שנאמר שער ראובן '''אחד''' שער יהודה '''אחד''' שער לוי '''אחד''', הקב"ה מחלק להן בעצמו כו'"<ref name=":5" />. | |||
וההסברה בזה (בפנימיות הענינים) – שבזמן הזה נעשה בירור העולם ע"י המשכת וגילוי דרגת האלקות השייכת לעולם שלכן מתלבשת בהתחלקות שבעולם, ולעתיד לבוא (לאחרי שיושלם בירור העולם) תהי' גם המשכת וגילוי דרגת האלקות שלמעלה מההתחלקות דעולם, אחדות הפשוטה, ע"י האחדות דישראל שיהיו כולם בדרגת שבט לוי – "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש כו' אשר נדבה רוחו אותו . . ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים . . כמו שזכה לכהנים ללוים"<ref>רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל. – ומסיים: "הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך'''גורלי'''", בחי' הגורל שבנשמה, עצם הנשמה, שהיא בכל ישראל '''בשוה'''*. | |||
'''*) ולהעיר, שגם חלוקת הארץ היא "בגורל" – שההתחלקות (חלוקה) קשורה עם העצם שלמעלה מהתחלקות (ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' קלט ואילך.''' וש"נ)'''.'''</ref>. | |||
ובפרטיות יותר (לעתיד לבוא גופא) – ה"ז החילוק שבין המעמד ומצב ד"מלאה הארץ דעה את ה'" (כמ"ש הרמב"ם בהלכות תשובה) לההוספה (בהלכות מלכים) ד"כמים לים מכסים"<ref>ראה גם "הדרן על הרמב"ם" (משיחות [[שיחת לך לך תנש"א (ב) - מוגה|ש"פ לך לך ש.ז.]] – סה"ש תנש"א ח"א ע' 98 ואילך). וש"נ.</ref>: | |||
ויש לומר, שההכנה לשלימות הארץ לעתיד לבוא, כשתתחלק הארץ לי"ג שבטים, גם "שער לוי אחד", ע"י ומצד דרגת האחדות שבישראל ובתורה, התחילה בשילוח המרגלים ע"י יהושע, שהוסיף על השליחות דמשה עי"ז ששלח (נוסף על כלב, מהמרגלים ששלח משה) גם את פינחס | "מלאה '''הארץ''' דעה את ה'" – '''שהמציאות ד"הארץ"''' מלאה וחדורה כולה ב"דעה את ה'" – מצד וע"י דרגת האלקות '''שבערך להארץ''', שזוהי דרגת התורה ("דעה את ה'") שיורדת ונמשכת לפי ערך גדרי העולם (דרגת ההתחלקות שבתורה). | ||
ולמעלה מזה, "כמים לים '''מכסים'''" – שהמציאות דהארץ מכוסה לגמרי במי הדעת – מצד וע"י דרגת האלקות '''שלמעלה מהארץ''', תורה ("דעה את ה'") בטהרתה, חכמתו של הקב"ה ("תורה אחת"), אשר, ע"י המשכתה והתגלותה בעולם ניכר ונראה בגלוי שהמציאות דכל העולם אינה אלא '''ההתגלות דחכמתו של הקב"ה''', "כולם בחכמה עשית"<ref>[[תהלים פרק ק"ד|תהלים קד, כד]].</ref>, וכמארז"ל "כל מה שברא הקב"ה בעולמו '''לא בראו אלא לכבודו'''"<ref>אבות ספ"ו.</ref>, ו"אין כבוד אלא תורה"<ref>שם מ"ג.</ref>, ובלשון הרמב"ם בהתחלת ספרו ("מתכיפין התחלה להשלמה"<ref>נוסח "מרשות" לחתן בראשית.</ref> באופן מחודש ונעלה יותר) "יסוד היסודות ועמוד '''החכמות לידע''' שיש שם מצוי ראשון כו' וכל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו", "הוא '''שהתורה''' אומרת אין<ref>ואתחנן ד, לה.</ref> עוד מלבדו"<ref>הלכה ד.</ref>. | |||
ויש לומר, '''שההכנה''' לשלימות הארץ לעתיד לבוא, כשתתחלק הארץ לי"ג שבטים, גם "שער לוי אחד", ע"י ומצד דרגת האחדות שבישראל ובתורה, התחילה בשילוח המרגלים ע"י יהושע, שהוסיף על השליחות דמשה עי"ז ששלח (נוסף על כלב, מהמרגלים ששלח משה) גם את '''פינחס'''<ref>ולהעיר, ש"פינחס הוא אליהו" (זח"ב קצ, סע"א. ועוד), מבשר הגאולה.</ref>, משבט '''לוי''', שבט הי"ג, בגימטריא אחד<ref>ויומתק ע"פ דברי הגמרא (ב"ב שם) "אידך (חלק הי"ג) למאן (דהא י"ב שבטים לחוד הוא דשקלי ביחזקאל (שאף שנוסף לוי בא יוסף במקום אפרים ומנשה) – רשב"ם שם) . . '''לנשיא''' (למלך המשיח* – רשב"ם שם) . . דכתיב והנותר לנשיא מזה ומזה גו'" – ש"הנשיא הוא הכל", '''שכולל ומאחד''' כל בנ"י. | |||
'''*) וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ד ה"ח: "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלשה עשר, ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם" ("זה מבואר בנבואת יחזקאל והנותר לנשיא . . למדנו שהי' נוטל חלק כאחד השבטים, והנשיא הוא מלך המשיח" (רדב"ז שם)).'''</ref>. | |||
יב. ע"פ המבואר לעיל שבכללות הענין דשילוח המרגלים (הן במרגלים דמשה, והן (ובהדגשה יתירה) במרגלים דיהושע) מודגשת הפעולה דבירור הארץ גם ובעיקר מצד וע"י דרגת האחדות שבישראל ובתורה – יש לבאר גם הקשר והשייכות דפרשת המרגלים לפרשת ציצית: | יב. ע"פ המבואר לעיל שבכללות הענין דשילוח המרגלים (הן במרגלים דמשה, והן (ובהדגשה יתירה) במרגלים דיהושע) מודגשת הפעולה דבירור הארץ גם ובעיקר מצד וע"י דרגת האחדות שבישראל ובתורה – יש לבאר גם הקשר והשייכות דפרשת המרגלים לפרשת ציצית: | ||
| שורה 166: | שורה 172: | ||
ובהקדם ביאור מעלתה של מצות ציצית, שעם היותה מצוה פרטית, ה"ה "שקולה כנגד (וכוללת) כל המצוות", שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" – ולכאורה אינו מובן: כיון שהמצוות הם באופן של התחלקות, להיותם ציוויים להאדם איך להתנהג בעולם בהתאם להתחלקות דהאדם ודהעולם – איך שייך שבמצוה פרטית יהיו כלולים כל מצוות התורה? | ובהקדם ביאור מעלתה של מצות ציצית, שעם היותה מצוה פרטית, ה"ה "שקולה כנגד (וכוללת) כל המצוות", שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" – ולכאורה אינו מובן: כיון שהמצוות הם באופן של התחלקות, להיותם ציוויים להאדם איך להתנהג בעולם בהתאם להתחלקות דהאדם ודהעולם – איך שייך שבמצוה פרטית יהיו כלולים כל מצוות התורה? | ||
והביאור בזה – שגם המצוות (ציוויים להאדם איך להתנהג בעולם) ענינם האמיתי – מצוות התורה, חכמתו ורצונו של הקב"ה, ולכן יש בהם נקודת האחדות דה' אחד, שהוא ית' ורצונו וחכמתו אחד. | והביאור בזה – שגם המצוות (ציוויים להאדם איך להתנהג בעולם) ענינם האמיתי – מצוות '''התורה''', חכמתו ורצונו של הקב"ה, ולכן יש בהם נקודת האחדות דה' אחד, שהוא ית' ורצונו וחכמתו אחד. | ||
וענין זה ניכר בגלוי במצות ציצית – "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות הוי'" – שע"י ראיית הציצית "שמנין גימטריא של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג", רואים את נקודת '''האחדות''' שבכל פרטי המצוות – "'''מצוות הוי''''", מצוות התורה, רצונו וחכמתו של הקב"ה<ref>והחידוש במצות ציצית גם לגבי ע"ז ושבת (כנ"ל הערה 13) – שע"ז היא הכלל דכל המצוות לפני התחלקותן לתרי"ג, "אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום, אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי", ושבת הו"ע כללי שלמעלה מהתחלקות, כיון ששבת הוא למעלה מהעולם, משא"כ מצות ציצית, להיותה מצוה פרטית, מודגש בה יותר החידוש דהתגלות נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות.</ref>. | |||
ומציצית נמשך גם בשאר המצוות – שקיומם יהי' (לא רק מצד דרגת ההתחלקות שבהם בערך וביחס לההתחלקות דהאדם ודהעולם, אלא) גם מצד נקודת האחדות שבהם – "למען תזכרו '''ועשיתם את כל מצוותי'''", שעשיית '''כל''' המצוות תהי' באופן ד"מצוותי" ("מצוות הוי'"). | |||
וזהו גם תוכן הענין דשילוח י"ב המרגלים לתור את הארץ (שסיומו וחותמו בפרשת ציצית)<ref>משא"כ שילוח ב' המרגלים דיהושע – בהפטורה '''שלאחרי''' הקריאה דפרשת ציצית – אחדות '''שלמעלה''' מהתחלקות לפרטים*. | |||
'''*) ומצד זה שייך יותר להכלל דע"ז ושבת (ראה הערה הקודמת).'''</ref> – שגם העבודה '''הפרטית''' דכל שבט בבירור '''חלקו הפרטי''' בארץ, חדורה בנקודת '''האחדות''' (שבישראל ובהתורה) שלמעלה מהתחלקות, כמודגש בכך שהנשיא דכל שבט הולך לתור את הארץ כולה, גם החלקים דשאר השבטים. | |||
יג. עפ"ז מובן גם הלימוד וההוראה משילוח המרגלים בעבודת כאו"א מישראל – הדגשת נקודת האחדות שבישראל ובתורה: | יג. עפ"ז מובן גם הלימוד וההוראה משילוח המרגלים בעבודת כאו"א מישראל – הדגשת נקודת האחדות שבישראל ובתורה: | ||
גם עבודתו הפרטית של כאו"א מישראל כפי שמחולקים זמ"ז, כולל ובמיוחד בהענין ד"לדעתך" (עיקר מציאות האדם), ש"אין דיעותיהם שוות" | גם עבודתו הפרטית של כאו"א מישראל כפי שמחולקים זמ"ז, כולל ובמיוחד בהענין ד"לדעתך" (עיקר מציאות האדם), ש"אין דיעותיהם שוות"<ref>ראה ברכות נח, א. סנהדרין לח, א. ועוד.</ref>, צריכה להיות חדורה בנקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, כפי שמתבטאת (לכל לראש) '''באהבת ישראל ואחדות ישראל''', שמתבונן בדעתו ("לדעתך") בצרכיו של הזולת לעזור ולסייע בכל המצטרך לו, הן ברוחניות והן בגשמיות, וכפי שאומרים '''בדיבור''' (ועקימת שפתיו הוי מעשה<ref>סנהדרין סה, א.</ref>) בהתחלת כל יום לפני התפלה<ref>ראה לקו"ש חכ"ה ע' 374. וש"נ.</ref>: "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך"<ref>ועי"ז ניתוסף גם בעניניו הפרטיים ע"י תפלתו (בקשת צרכיו) – ש"תעלה תפלתו כלולה מכל תפלות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי" (שער הכוונות בתחלתו. ועוד).</ref>. | ||
ובפרטיות יותר – בנוגע לב' החלוקות (הכלליות) שבישראל, ישכר וזבולון: | ובפרטיות יותר – בנוגע לב' החלוקות (הכלליות) שבישראל, ישכר וזבולון: | ||
נוסף להאחדות שנעשית עי"ז שגם יושבי אוהל מקיימים מצות הצדקה, וגם בעלי עסק קובעים עתים לתורה, יכולה וצריכה להיות האחדות גם בכל א' מהחלוקות דתורה וצדקה, ולדוגמא: בצדקה – שנותן צדקה גם לזכותו של הזולת, ודכו"כ מישראל, וישנם כאלה שהקב"ה בירכם בעשירות מופלגה שנותנים צדקה לזכותם של כל בני ובנות ישראל שבדור (פרוטה אחת או חמש פרוטות עבור כאו"א מישראל), והלואי שירבו כמותם בישראל, ובתורה – שלומד תורה גם עם הזולת, ועד לאופן ד"העמידו תלמידים הרבה" | נוסף להאחדות שנעשית עי"ז שגם יושבי אוהל מקיימים מצות הצדקה, וגם בעלי עסק קובעים עתים לתורה, יכולה וצריכה להיות '''האחדות''' גם בכל א' '''מהחלוקות''' דתורה וצדקה, ולדוגמא: בצדקה – שנותן צדקה גם '''לזכותו של הזולת''', ודכו"כ מישראל, וישנם כאלה שהקב"ה בירכם בעשירות מופלגה שנותנים צדקה לזכותם של כל בני ובנות ישראל שבדור (פרוטה אחת או חמש פרוטות עבור כאו"א מישראל), והלואי שירבו כמותם בישראל, ובתורה – שלומד תורה גם עם הזולת, ועד לאופן ד"העמידו תלמידים הרבה"<ref>אבות פ"א מ"א.</ref>, ועד ש"מצות עשה של תורה על כל חכם וחכם מישראל ('''כל יחיד''') ללמד את '''כל התלמידים'''"<ref>רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ב ולאדה"ז שם ה"ח.</ref>. | ||
ויש להוסיף, שנקודת האחדות דישראל ודתורה היא בהדגשה מיוחדת בלימוד הרמב"ם (כהמנהג שנתפשט בשנים האחרונות ללמוד שיעור יומי ברמב"ם, ג' פרקים ליום) – שכל בנ"י מתאחדים בלימוד כל התורה ("מקבץ לתורה שבעל פה כולה"<ref>לשון הקדמת הרמב"ם לספר הי"ד.</ref>), כמשנ"ת בארוכה במק"א<ref>לקו"ש חכ"ז ע' 229 ואילך. ועוד.</ref>. | |||
ועוד ועיקר – האחדות דישראל ודתורה שע"י הפצת המעיינות '''דפנימיות התורה''' ("סתים" שבתורה, שעל ידה נעשית האחדות ד"סתים" דישראל עם "סתים" דקוב"ה<ref>ראה זח"ג עג, א. לקו"ת [[לקוטי תורה ויקרא|ויקרא]] ה, ג. [[לקוטי תורה נצבים|נצבים]] מו, א. ובכ"מ.</ref>) '''חוצה''', עד לחוצה שאין חוצה הימנו, כפי שנתחדש במיוחד בדורנו זה גם ובמיוחד בחצי כדור התחתון (שבו לא הי' הגילוי דמ"ת<ref>ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב ע' שלא. וש"נ.</ref>), שבו נקבע מושבו של נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, משה שבדורנו, ומשם מופצים המעיינות בכל קצוי תבל ממש, ובמשך '''יובל שנים'''<ref>כולל ובמיוחד בענין שהזמן גרמא, יובל שנים לכ"ח ("כח") סיון (שמתברך מיום הש"ק זה) – ראה בארוכה שיחת [[שיחת כ"ח סיון תנש"א - מוגה|כ"ח סיון]] (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 635 (לקמן ע' 243) ואילך).</ref> ("עולם"<ref>קידושין טו, א. מכילתא ופרש"י משפטים כא, ו. – ולהעיר גם מלקו"ת [[לקוטי תורה שלח|פרשתנו]] מב, ד ואילך.</ref>), אשר, ע"י ההוספה בהפצת המעיינות חוצה (שכבר היתה באופן ד"די והותר"), "'''דע''' את אלקי אביך", "'''לדעתך'''"<ref>כולל גם ההוספה ב"לדעתך" '''דמשה''' (ועי"ז גם במשה שבכאו"א מישראל) – כמארז"ל "צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב" (ברכות בסופה. וש"נ), "האבות ומשרע"ה שהם בג"ע יותר מג' אלפים שנה ומתעלים בכ"י ג"פ כו'" (סה"מ תרנ"ד ע' רכ. ועוד).</ref>, זוכים<ref>כהבטחת מלך המשיח להבעש"ט – במענה לשאלתו אימת אתי מר – כשיפוצו מעינותיך (דהבעש"ט) חוצה (אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו).</ref> '''תיכף ומיד''' ל"אותו הזמן . . (ש)לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". | |||
יד. וכן תהי' לנו – שתיכף ומיד ממש, ביום זה, יום הש"ק פרשת שלח, מתקיימת '''בפועל ממש''' הבשורה שבפרשת השבוע: "בישר להם שיכנסו לארץ", וכסיום וחותם ההפטורה: "'''נתן ה' בידינו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו'''", | |||
– כולל ובמיוחד (עי"ז) שגם ברגעי הגלות האחרונים עומדים בתוקף על שלימות הארץ בנוגע לחלקי הארץ שכבר ניתנו ע"י הקב"ה לבעלותם של בנ"י '''שלא להחזיר ח"ו אף שעל משטחי ארץ ישראל לאומות העולם'''<ref>להעיר ממגילת תענית (פ"ג)* שבכ"ה סיון ('''ערב''' יום הש"ק זה) בטל הערעור דאוה"ע שהיו רוצים ליטול חלק מיהודה וירושלים ע"י ה"תשובה נצחת" של גביהה בן פסיסא. | |||
'''*) ומ"ש בסנהדרין (צא, א) "בכ"ד ניסן" – טעות הדפוס הוא, וצ"ל כ"ה במקום כ"ד, וסיון במקום ניסן ("ודאי ט"ס הוא הואיל דמוכחש זה מהכא (ממגילת תענית), דטפי מסתבר לומר דנתחלף התם מלת סיון להדפיס במקומו ניסן, מלומר דכל המעשה דהכא שלא במקומו עומד, דשייך לעיל פ"א" (הפרק דחודש ניסן)) – ראה בארוכה תוס' חדשים למגילת תענית שם.'''</ref> – | |||
וכל בנ"י באים לארץ ישראל בשלימותה, שלימות בשלימות: ארץ עשר אומות (כולל גם ארץ קיני קניזי וקדמוני)<ref>לך לך טו, יח־כא ובפרש"י.</ref> שתתחלק לי"ג שבטים, ובארץ ישראל עצמה – באים לירושלים עיר הקודש שלא נתחלקה לשבטים<ref>מגילה כו, א. וש"נ.</ref>, ולבית המקדש השלישי, | |||
ושם מקריבים (לכל לראש) קרבן תודה על היציאה דכל בנ"י ממאסר הגלות<ref>במכ"ש וק"ו מהיציאה ממאסר דאיש פרטי* – "ארבעה צריכין להודות יורדי הים . . ומי שהי' חבוש בבית האסורים . . יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" (ברכות נד, ב), ועאכו"כ היציאה דכל בנ"י מהמאסר דכל ד' הגלויות לגאולה שאין אחרי' גלות. | |||
– | '''*) להעיר מהשייכות לכ"ח סיון – ראה לעיל הערה 152.'''</ref>, ומנסכים היין בכל כלי שיר<ref>ראה רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ו ה"ה.</ref>, ובפרט ה"שיר חדש" (לשון זכר) דגאולה שאין אחרי' גלות<ref>מכילתא בשלח טו, א. ועוד.</ref>, | ||
ולומדים "תורה חדשה (אשר) '''מאתי''' תצא"<ref>ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref> באופן ש"לא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו '''אותי'''"<ref>ירמי' לא, לג.</ref>, ועוד והוא העיקר – שכל זה נעשה בפועל ממש, ותיכף ומיד ממש. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||