משנה/פאה פרק ו

משנה
פאה
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח

משנה א

בית שמאי אומרים: הבקר לעניים, הבקר. ובית הלל אומרים: אינו הפקר, עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה. כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו – בית שמאי אומרים: אינו שכחה. ובית הלל אומרים: שכחה.

משנה ב

העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש, לבקר ולכלים, ושכחו – בית שמאי אומרים: אינו שכחה. ובית הלל אומרים: שכחה.

משנה ג

ראשי שורות, העומר שכנגדו מוכיח. העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר, ושכחו, מודים שאינו שכחה.

משנה ד

ואלו הן ראשי שורות: שנים שהתחילו מאמצע השורה, זה פניו לצפון וזה פניו לדרום, ושכחו לפניהם ולאחריהם – את שלפניהם, שכחה; ואת שלאחריהם, אינו שכחה. יחיד שהתחיל מראש השורה, ושכח לפניו ולאחריו – שלפניו אינו שכחה, ושלאחריו שכחה, מפני שהוא בבל תשוב. זה הכלל: כל שהוא בבל תשוב, שכחה; ושאינו בבל תשוב, אינו שכחה.

משנה ה

שני עמרים, שכחה; ושלשה אינן שכחה. שני ציבורי זיתים וחרובין, שכחה, ושלשה אינן שכחה. שני הוצני פשתן, שכחה, ושלשה אינן שכחה. שני גרגרים, פרט, ושלשה אינן פרט. שני שבלים, לקט, ושלשה אינן לקט. אלו כדברי בית הלל; ועל כולן בית שמאי אומרים: שלשה לעניים, וארבעה לבעל הבית.

משנה ו

העומר שיש בו סאתים, ושכחו, אינו שכחה. שני עמרים ובהם סאתים – רבן גמליאל אומר: לבעל הבית. וחכמים אומרים: לעניים. אמר רבן גמליאל: וכי מרוב העמרים יופי כח של בעל הבית, או הורע כחו? אמרו לו: יופי כחו. אמר להם: ומה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו, אינו שכחה; שני עמרים ובהם סאתים, אינו דין שלא יהא שכחה? אמרו לו: לא; אם אמרת בעומר אחד, שהוא כגדיש, תאמר בשני עמרים, שהן ככריכות?

משנה ז

קמה שיש בה סאתים, ושכחה, אינה שכחה. אין בה סאתים, אבל היא ראויה לעשות סאתים. אפילו היא של טופח, רואין אותה כאילו היא ענוה של שעורים.

משנה ח

הקמה מצלת את העומר ואת הקמה. העומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה. איזו היא קמה שהיא מצלת את העומר? כל שאינה שכחה, אפילו קלח אחד.

משנה ט

סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה, וכן באילן והשום והבצלים, אינן מצטרפין לסאתים, אלא של עניים הם. רבי יוסי אומר: אם באת רשות העני באמצע, אינן מצטרפין; ואם לאו, הרי אלו מצטרפין.

משנה י

תבואה שנתנה לשחת או לאלומה, וכן באגודי השום, ואגודות השום והבצלים, אין להן שכחה. וכל הטמונים בארץ, כגון הלוף והשום והבצלים, רבי יהודה אומר: אין להם שכחה. וחכמים אומרים: יש להם שכחה.

משנה יא

הקוצר בלילה והמעמר, והסומא, יש להם שכחה. ואם היה מתכון ליטול את הגס הגס, אין לו שכחה. אם אמר: הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול, יש לו שכחה.