משנה/ראש השנה פרק ג
| משנה |
|---|
| ראש השנה |
| פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד |
משנה א
ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה – הרי זה מעובר. ראוהו בית דין בלבד – יעמדו שנים ויעידו בפניהם, ויאמרו מקודש מקודש. ראוהו שלושה והן בית דין – יעמדו השנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש מקודש, שאין היחיד נאמן על ידי עצמו.
משנה ב
כל השופרות כשרין חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר במשוך בקרן היובל[1].
משנה ג
שופר של ראש השנה של יעל, פשוט, ופיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדין. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצוות היום בשופר.
משנה ד
בתעניות, בשל זכרים כפופין, ופיהן מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע. שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות.
משנה ה
שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר: בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובל בשל יעלים.
משנה ו
שופר שנסדק ודבקו – פסול. דבק שברי שופרות – פסול. ניקב וסתמו, אם מעכב את התקיעה – פסול. ואם לאו – כשר.
משנה ז
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס, אם קול שופר שמע – יצא. ואם קול הברה שמע – לא יצא. וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת, או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת, ושמע קול שופר או קול מגילה, אם כון לבו – יצא. ואם לאו – לא יצא. אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כיוון לבו וזה לא כיוון לבו.
משנה ח
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו'[2]. וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים, ואם לאו, היו נופלין. כיוצא בדבר אתה אומר עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי[3]. וכי נחש ממית, או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו, היו נימוקים. חרש שוטה וקטן – אין מוציאין את הרבים ידי חובתן. זה הכלל: כל שאינו מחויב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן.