משתמש:חסיד אמיתי/אמרי בינה/שער הקריאת שמע

אמרי בינה
חלק ראשון
הקדמה • פתח השער • שער הקריאת שמע
חלק שני
שער הציצית • שער התפילין
חלק שלישי
שער התפילין
ספר הקיצורים
קיצורים מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

(א) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד יש להבין למה נכתב ב"פ ה' ה' אלהינו ה' אחד הל"ל ה' אלהינו אחד מהו שחוזר ואומר ה' אחד וגם תיבת אלהינו למה נכתב הל"ל בקצרה שמע ישראל ה' אחד שזהו עיקר המכוון בפסוק זה להודיע באחדות ה' הפשוטה בתכלית הפשוטות או כמארז"ל תמליכהו כו' ועוד יש להבין למה הע' דשמע ע' רבתי מה ענינו (ובזוהר פ' פנחס ד' רצ"ו מבואר בע' וד' רבתי דז"ש עד ה' בכם ע"ש ויתבא' כל המאמר באורך בסי' ע"ח) אך הנה כתיב ובחרת בחיים כו' וזה פלא למה הוצרך להזהיר על בחירה זו שבודאי מי הוא אשר לא יבחר בחיים וטוב וימאס במות ורע כו' והנה יש להקדים תחילה ביאור ענין הפסוק בהבדלת הרקיע בין מים העליונים כו' כמ"ש יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל כו' ואח"ז כפל ואמר ויעש אלהי' את הרקיע ויבדל בין המים אשר מעל כו' וזה הכפל שהוכפל בעשי' אינו רק במאמר זה דיהי רקיע ולא בשאר המאמרות זולתו כמו במאמר יהי אור דכתיב יהי אור ויהי אור ולא כפל לומר ויעש כו' ולהבין תחלה שרש ענין רקיע זה המבדיל כו' הנה אנו מוצאים כדוגמא זו בגשמיות באדם התחתון שציור תמונתו בצלם אדם העליון וממנו יובן למעלה ברוחניות דאדם העליון כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' וכידוע בהיות שאנו מוצאים בלבו של אדם שכלול מב' מדרגות שהן כמו ב' לבבות לב הפנימי ולב החיצוני דהיינו לב רוחני ברוח החיים שבחלל הימיני ולב גשמי שבחלל השמאלי בדם שבו ויוצאין ב' מיני שפע מב' הלבבות הללו מלב הפנימי יוצא ונמשך שפע רוחניות והילוך שפע זו הוא מלמטה למעלה דוקא ומלב החיצוני יוצא ונמשך שפע חיצוניות גשמיות והילוך שפע זו היא מלמעלה למטה דוקא דהיינו אל אברי הגוף שלמטה מן הלב שע"ז אמר בזוהר דלב פליג לכל שייפין ונקרא מלך על כל האברים כידוע והנה מתחלה יש לבאר שפע הרוחניות שבאה מן הלב הפנימי והוא שנק' הבל הפנימי שבלב שבו ממוזג שני דברים רוחניים זה למעלה מזה הא' מזיגת הבל פנימי זה שממנו יוצא ונמשך הבל הקול מן הקנה שבריאה בהבל הפה כידוע בספרי הרפואה שהבל פנימי שבלב יוצא ומתערב ברוח והבל שבריאה ומפני שהריאה מרחפת על הלב תמיד אזי החיות שבהבל הפנימי שבו נשאב בחלקי הריא' שמליאה רוח והבל ויוצא דרך הגרון בהבל גשמי שבפה עד שמתאחד הרוח חיים רוחני שבלב עם הבל קול הגרון (שהרי העדר הרוח חיים בא מקלקול הריאה שאינה מרחפת בכי טוב והעדר גשם הקול בא מקלקול הבל הלב כו') ובלשון הזוהר נק' הבל הפנימי שבלב קלא פנימא' דלא משתמע וקול הגרון קלא דמשתמע בדבור כמ"ש במ"א ובזה אין הפרש בין אדם לבהמה שגם לבהמה יש קול רק שהוא בלא צירופי אותיות הדבור כי גם בהמה נק' חי מצד רוח החיים שבלבה בהבל הפנימי שבה לפי ערך חיות הבהמה כו' וכמ"ש במ"א) והרי שפע זאת היוצא מן הלב רוחניות כי הקול נחשב רוחני בערך גשם ממשות הלב (ועכ"ז הבל פנימי זה דק הוא ברוחניות הרבה יותר מרוחניות הקול שבגרון עד שהקול נחשב גשם לגבי' כמשי"ת) והדבר הרוחני הב' היותר עליון מזה הנעשה ממזיגת רוח הבל פנימי שבלב הן הנה המדות טבעיות כטבע התפעלו' האהבה והחמדה ותשוקה שבלב לדבר הנאהב ונחמד מאוד וכן להיפך התפעלות והכעס והשנאה לדבר השנאוי ומזיק לו וכן התפעלות הרחמים וכה"ג (ובזה אין הפרש ג"כ בין אדם לבהמה שגם לבהמה יש מדות טבעיות לאהוב המאכל ולשנוא דבר המזיק ולהתפעל ברחמים על בניה כנשר שהוא רחמני ועורב אכזרי וכה"ג ושינויי טבעי מדות הלבבות בבהמות וחיות כארי ושור וסוס למיניהם שהמה מינים רבים מאד יותר משינויי טבעי מדות האדם שמין א' הם) ונמצא מובן שהמדות טבעיים באהבה והמדה ורחמים וכעס וכה"ג מאחר שהם רוחניים יותר מוכרח שמתהווים ממזיגה רוחניות דקה יותר שבהבל פנימי שבלב (שהוא מה שמן האהבה ושמחה יתהוה התפשטו' הלב ומן הצער והכעס יתהוה כיווץ הלב באדם ובבהמה בשוה ה"ז הכל בפנימיות הבל הרוחני מאד דק הרבה יותר מהבל פנימי שבלב המוציא הקול שבריאה כו' וקול של שמח' מורגש בהגשמה ושרשו ברוחניות הבל הפנימי המתפשט וקול של בכיה מורכב ומורגש יוצא מרוחניות הבל המכווץ מן הצער ויגון שבלב כו') וקול הגרון שהוא גשמי יותר הרי שרש התהוותו מגשמיות הבל הלב שלפי ערך מהות הפועל כן פעולתו כו' והנה אנו רואים עוד שמן המדו' טבעיים שבלב כאהבה וחמדה ורחמנות וכעס וכה"ג יצא מהם עוד שפע למעלה מהם והוא אל המח' הרוחניות שבכלי המוח שבראש שהרי מיד שיתפעל הלב באהבה וחמדה או כעס הבא המשכה והוא הנק' העלאה אל המוח להתפעל מיד במחשבה שכליי' במוח באותה אהבה וחמדה או באותו הכעס כו' עד שכל מה שבלבו עולה ומהרהר בכלי המחשבה שבמוח ובשכל שבמוח לא היה תחלה שום ענין התפעלות ממדות הללו מצד עצמן רק ממה שהובאו והועלו התפעלות המדות שבלב אל המח' ונתפעלה המח' מזה ג"כ וממיל' נתפעל גם השכל להשכיל בעומק המח' רק בחמדה ואהבה לדבר הנאהב שנתפעל בלבו או להקפיד ולכעוס במח' ושכל כו' (ובבהמה גם היא תתפעל בכלי המוח שבה מהתפעלות הלב להעשבי' רק שזהו אינו אלא בבחי' כח המדמה שבמוחה בלי מח' כלל רק ציור ודמיון בלבד שהרי ציור דמיון שבמוחה כשרואה העשב תעשה לה התפעלו' בלב לרוץ בכל כוחה ולהפך לברוח בכל כחה מן האש וכה"ג ובזה שוה האדם עם הבהמה רק במח' ושכל שבמוח הובדל האדם מן הבהמה וכן בדיבור שבקול בדבר הא' הנ"ל) ונמצא מובן מכל זה שמן הבל הפנימי שבלב יוצאים ב' מיני שפע מלמטה למעלה דוקא זה רוחני מזה הא' מה שעול' הבל הקול מן הלב בגרון מלמט' למעלה הוא שהגרון למעלה מן הלב הוא אך הבל קול הגרון הוא שבא בהגשמה מן רוחניו' הבל הלב שנמשך ועולה בקנה הריאה כנ"ל (רק הדבור בה' מוצאות הפה שרשו מאור השכל שבמוח הנמשך בהבל הקול דגרון לצרף דמצרף לחכמה דוקא ונק' נפש המדברת רוח ממללא שזהו עיקר בחי' אדם מדבר כו') והבל רוחני זה מורכב מאש מים רוח שביסוד המים ויסוד האש שבלב בהבל חיצוני שבו נמזג הרוח הנק' הבל הלב ומזיגה זו נעשה בהגשמה מאמ"ר בהבךל הגרון הבא בהבל הפה כידוע ונק' רוח ממללא מצד רוח האדם ומצד הקול שבלב שנק' רוח החיים הבא בהגשמה בקול כנ"ל ואמנ' לגבי שפע השני' הגשמי' שנמשך מן הלב אל האברי' כמשי"ת נק' זה ההבל רוחני ודק בחי' מובחר החיו' הממוזג בבש' הלב עד שהקול ג"כ גשמי יחשב לגבי' כנ"ל ולמעל' מזה הוא שפע הרוחניו' יותר הוא אשר נמזג טבעי המדות ברוח הבל הלב שיוצאי' מן המובחר ודקות שבהבל הלב יותר כנ"ל ואמנם לא נק' בשם שפע יוצאות למעלה עדיין רק כאשר עולין במחשבה ושכל שבמוח כנראה בחוש שהתפעלות האהבה והכעס עולין מיד למוח ושם המה מתהווים בבחי' הרוחניות והדקות יותר מן דקותם בהבל פנימי שבלב שהרי במוח במחשבת שכלי הרי המה מלובשים באופן ומהות מח' ושכל רחני הגם ששם הן ג"כ בבחי' התפעלות כמדות שבלב עכ"ז הן התפעלות המוח כמו הכעס במוח במחשבה שהיא דקה הרבה מכעס שבלב וכן החמדה והרחמי' שבמוח בשכל דקה הרבה מאהבה וחמדה שבלב ואעפ"כ נק' המדות שמתפעלים במוח בחי' מקבל מן התפעלות העצם של טבעיות המדות שבלב כי וודאי אנו רואי' שאין דמיון וערך להתפעלות אוי"ר שבמוח לאוי"ר העצמיי' וטבעיי' שבלב שזה יחולף וישונה שבהסיר מחשבתו במעט רגע הרי מתבטלים מיד לגמרי משא"כ עצם המדו' לטוב ולרע לא ישונה טבען לעולם כי רק לפי שעה השפע של המדות האירו במוח וכלבוש יחליפם פושט ולובש כו' ונק' הרהורי לבו לבד כו' (ואעפ"י שאנו רואי' להיפך ג"כ שהמדות שבלב מתהווה תחלת התפעלותם מן המחשב' שבמוח שכאשר יראה ויחשוב אדם בדבר הטוב כאוצר נחמד למראה יתפעל לחמוד אותו בלבו הרי הלב מקבל מן המוח ובהסיר התפעלות המחשבה יבוטל התפעלות הלב וכן להיפך כאשר יראה ויחשוב בדבר המזיק כאש ולסטי' וכה"ג יתפעל בפחד בלבו ויבוטל מלבו מיד כשיסיר מחשבתו ודעתו מזה כידוע הנה וודאי גם זה אמת שהמוח משפיע אל הלב מלמעל' למטה דהיינו אל המדות שבלב להאירם ולהחיותם אם בצמצום או בהתרחבות וכמ"ש במ"א כו') (ועיין בסי' ג' מבואר להיפך) והמדריגה השנית בלב הוא הנק' לב חיצוני בחי' חיצוניות הבל הלב שממנו יוצא ונמשך שפע גשמיות ושפע זו נמשכת מלמעלה למטה דווקא והוא השפע של כל חיות גשמי שנמשך אל כל האברי' החיצוני' שיוכל כל א' וא 'לפעול פעולתו בתמידות לפי מזג כוחו והשפע הזאת נמשכת מדם המובחר שבחלל השמאלי שמתקבץ בכל רגע והחיות שבו נמזג לכל האיברי' להיות להם למזון ולמחיה ממש והוא מ"ש דלב פליג לכל שייפין דהיינו שמשפיע כח וחיות גשמי לכל אבר להיות חי בתנועה והרגשה ובכח פעולתו לפי מה שהוא ואם נפסק הילוך שפע זו מהם וודאי שכל האברי' מתחלשים ונפסד כחם מעט מעט כמו ביום התענית שאבריו חלושים כח הרגל חלש בהילוך והיד חלש בפעולתו וגם אברים הפנימי' כאצטומכא וכבד וכליות מתחלשים ג"כ כו' לפי שנתמעט הילוך חיות הדם שבחלל השמאלי אל האברי' כו' והנה וודאי אנו רואי' שהשפעה זו גשמית היא מאד ואין לה ערך כלל לשפע רוחניות שעולה מן הלב אל המוח ואל הבל הפה הנ"ל שהרי אנו רואי' מעשה פעולת חיות האברי' גשמיים הם גם פעולת הקיבה לבשל המאכל גשמית היא לגבי ערך רוחניו' הקול ומחשבה כו' ומכ"ש פעולת היד ורגל שגשמיי' הם לגמרי וא"כ וודאי מוכרח ששרש מקור' בלב ג"כ בא רק מבחי' הגסו' והגשמו' החיו' הרוחני שבהבל בשר הלב הנק' לב החיצוני כנ"ל (וכמ"ש במ"א בענין נר"נ דדם הוא הנפש מרכבה לגבי רוח כו').

סליק שער הק"ש