תבנית:מצודת דוד/יהושע פרק א
(א) ויהי. באה הוי"ו להוסיף ולחבר למה שהשלימה התורה בספור מיתת משה ואמר שאחרי זה אמר ה' אל יהושוע וגו':
(ב) ועתה. הואיל והוא מת קום עבור וגו': משה עבדי מת. רצה לומר אילו היה עדיין חי לא יכולתם לעבור את הירדן כי עליו נגזר לבל יעבור:
(ג) בו. מוסב על תחלת המקרא אכל מקום:
(ד) מבוא השמש. שהוא ברוח מבוא השמש:
(ה) לא ארפך. לא אתן לך רפיון ממני: לא יתיצב. רצה לומר לא יתגבר להיות נצב הקומה:
(ו) חזק ואמץ. בהנהגת העם כראוי:
(ז) למען. בעבור שמירת התורה תשכיל: רק וגו'. כי לולא זאת לא תועיל כלום בהנהגת העם כראוי:
(ח) כי אז. כשתשמור לעשות וגו' אז תצליח: הזה. האמור במקרא שלפניו (פסוק ז) אשר צוך משה: למען תשמור. כי כשימוש מפיך פן תשכח מה:
(ט) צויתיך. אני מצוה לך חזק במלחמה מול האויב ואל תירא: כי עמך ה' וגו'. ולא אמר כי עמך אני אף שה' היה המדבר ודוגמתו (שמואל־א יב, יא) וישלח כו' ואת שמואל והמדבר היה שמואל:
(יא) הכינו. עם כי עדיין אכלו את המן מכל מקום היה בידם מפרי האדמה ממה שהביאו להם תגרי הגוים ואת זה צום להכין: וצוו וגו'. אף כי נאמר קודם שילוח המרגלים מכל מקום על כרחך הצווי היה אחרי זה כי ביום שהלכו המרגלים לנו ביריחו ובהר התעכבו ג' ימים ובחזירתם לנו במקומם וביום שאחריו לנו אצל הירדן וממחרת עברו הירדן:
(יג) מניח. נותן לכם מקום מנוחה בתת לכם הארץ הזאת שבעבר הזה: זכור. עליכם לזכור:
(טו) מזרח השמש. בעבר המזרחי: וירשתם. רצה לומר אז תאחזו בה מבלי מערער הואיל ותקיימו התנאי: עד אשר יניח. עד אשר יתן ה' מקום מנוחה גם להם:
(יז) רק וגו'. רצה לומר לא נשמע אליך רק כשיהיה ה' עמך וגו' אבל לא בזולת זה:
(יח) רק חזק. לענוש המורדים ולא למחול על כבודך: