תבנית:רבי יוסף קרא/עובדיה פרק א
(א) חזון עובדיה. לאדום. על אדום: שמועה שמענו. מפי הנביאים מאת ה' וציר. ושליח שלוח אל הגוים ליפרע מהם. ואומר לישראל קומו ונקומה עליה למלחמה על אותה אומה להלחם עליה:
(ב) הנה קטן נתתיך בגוים. כתרגומו הא חלש יהבתך:
(ג) זדון לבך השיאך. השיא אותך שחטאת להקדוש ברוך הוא: שוכני בחגוי סלע. שהיִיתה אומר אשכון בשן סלע ואשב מרום והיית אומר בלבך מי יורידני ארץ:
(ד) והקדוש ברוך הוא משיבך שלא תינצל במרום שבתך שאפילו אם תגביה כנשר . . קנך שמגביה לעוף וכן אפילו אם בין כוכבים שים קנך משם הקדוש ברוך הוא היה מורידך:
(ה־ו) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דיים אם היה דבר זה שיבואו לך גנבים ושודדי לילה שלוקחים מה שמוצאים שאינם מחפשים לגנוב כל כך מפני חושך הלילה: איך נדמיתה. היית יכול לשתוק ולומר הלא יגנבו דיים והשאר יניחו. אבל שודדים הניתנים לך אינם דומים לא לגנבים שודדי לילה שגונבים דיים ולא לבוצרים שמשאירים עוללות. אבל הם יחפשו עשו ונבעו מצפוניו ולא שיחפשו בבית בלבד מה שבפניהם אלא יבעו ויבקשו אפילו מצפוניו שטמן במסתרים: נבעו. לשון יבקשו (שמואל־א טז, טז) שתרגומו יבעו (תרגום יונתן) וכן אם תבעיון בעיו שובו אתיו (ישעיה כא, יב):
(ז) כשתלך להלחם עם אויביך אתה ואנשי בריתך ישלחוך עד הגבול במלחמה ויחזרו להם: השיאוך יכלו לך. כלומר הם ישיאון אותך שתלך למלחמה ויכלו לך להשיאך שתשמע לעצתם: לחמך ישימו מזור תחתיך. כתרגומו אוכלי לחם פתורך שויאו תקלא תחותך (תרגום יונתן): אין תבונה בו. אין תבונה לאדם באותו מזור לרפואתו:
(ח) והאבדתי חכמים מאדום. תאבד חכמתם שלא יוכלו להתחכם על הגזירה שנגזרה עליהם:
(ט־י) וחתו גיבוריך תימן. כל גיבורי עשו ותימן: חתו. לשון שבירה: מהר עשו מקטל. מחמת הורג: וכל זה מפני חמס שעשית ליעקב אחיך:
(יא) ביום עמדך מנגד. ולא עזרת לאחיך ליעקב ביום ששבו ובזזו זרים חילו ונכסיו של יעקב: גם אתה כאחד מהם. ואם תאמר מה בכך אם לא עזרתי להם והלא לא היתה ידי עם האומות להרע להם. לכך נאמר גם אתה כאחד מהם:
(יב) ואל תרא ביום אחיך ביום נוכרו. לא היה לך לעמוד ולראות ברעתו: ביום נוכרו. ביום שוברו כמו נכר אלהים אתו בידי (שמואל־א כג, ז): אל תגדל פיך ביום צרה. שהיית משַׂחֵק על רעתו:
(יג) ואל תשלחנה בחילו ביום אידו. פתרון תשָלחנה ידיך צרתו:
(יד) ואל תעמוד על הפרק. לפי שהוא היה שכן לירושלם שאדום יושב בדרומה של ארץ ישראל והוא יודע מוצאיהם ומובאיהם (שמואל־ב ג, כה) וכל מקום הליכתם היו עומדין על פרשת דרכים להסגיר את שרידיו לזרים שבאו עליו שלא ידעו מוצאיהם ומובאיהם:
(טז) כי כאשר שתיתם על הר קדשי. אותו כוס התרעלה (ישעיה נא, יז) ששתו ישראל על הר קדשי כל ארץ ישראל קורא הר קדשי אותו כוס ישתו אדום וכל הגוים סביב תמיד ושתו ולעו. ולעו כמו ולועה (ראה שבת נד, ב) שימלאו לחייהם כוס התרעלה. וכן ירמיה הוא אומר שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ גם עליך תעבור כוס תשכרי ותתערי (איכה ד, כא):
(יז) תהיה פליטה והיה קודש. באדום אומר ונכרת לעולם (לעיל, י). אבל בישראל תהיה פליטה והיה קודש שלא יגעו בהן האומות: וירשו בית יעקב את מורשיהם. את האומות שהורישום מארצם:
(יט) וירשו הנגב את הר עשו. ישראל שיושבים בנגב יִרשו את הר עשו ויושבי השפילה יִרשו את פלשתים והיתה לה' המלוכה (להלן, כא):