תקציר משיחת וילך תשנ"ב

תקציר מהתוועדות ש"פ וילך שובה, וא"ו תשרי ה'תשנ"ב

רשימה פרטית בלי אחריות

[ניגנו "זאל שוין זיין די גאולה", ואמר כ"ק אד"ש:]

* ענין זה (הגאולה) יש לו שייכות לזמן זה, שהרי שבת זו שבת בעשי"ת, וידוע מ"ש בכתבי האריז"ל ששבעת הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ הם כנגד שבעת ימי השבוע של כל השנה כולה, וא"כ שבת זו היא כנגד כל שבתות השנה, והרי ענינו של יום השבת בכלל הוא "שבת ומנוחה לחיי העולמים" – הגאולה האמיתית והשלימה, ועאכו"כ שבת זו. ובמיוחד ששבת זו היא רק פעם א' בשנה (שהרי בשבעת ימים הנ"ל – יכול להיות שבת רק פ"א, משא"כ כשמונין גם את ההתחלה והסיום). ובאה לאחרי שני שבתות שנקראים בשם "שבת־סליחות", והרי כללות ענין הכפל קשור לגאולה, כמ"ש אדמו"ר מהר"ש (שיום ההילולא שלו מתברך משבת זו). ונוסף לכ"ז שבת זו פועלת שלימות בב' ימי ר"ה, ומברכת את יוהכ"פ, ויש לקשר זה לשם פרשה זו "וילך", (כקביעות ש.ז. ש"וילך" היא בפ"ע) שהרי ענינו של שבת הוא – ש"הולך" עם כל יום מימי השבוע שלאח"ז, ועד לכל השנה כנ"ל.

ובמיוחד ששבת זו נקראת "שבת שובה" ע"ש ההפטורה "שובה ישראל עד ה"א אלוקיך". וכמו שמבאר אדה"ז בלקו"ת שה"אבן הבוחן" שהתשובה היא בשלימות – שהוי' נעשה אלקיך – כוחך וחיותך, ואזי מתעלה שם הוי' לדרגה נעלית יותר ששלימות ענין זה הוא בגאולה שאז יהי' "שובה..עד ה"א" בפשטות. וכ"ז לאחרי שקראנו בשבת שלפנ"ז "אתם נצבים לפני ה"א", שכל יהודי היא "נצב מלך – "מאן מלכא רבנן", שההוראה מזה היא שמוסיף בלימוד התורה, ובמכ"ש מזה שיהודי במשך כל השנה מנצל כל רגע פנוי ללימוד התורה – עאכו"כ לאחרי חודש אלול וב' ימי ר"ה וצום גדלי' (מל' גדלות). ועל ידי כ"ז באה הגאולה תומ"י ממש, ובפרט שיהודים כבר הוסיפו בלימוד פנימיות התורה, שזה פעל הוספה בלימוד נגלה דתורה, ועאכו"כ בענין עיקרי – לימוד עניני הגאולה, ומשיח, ועניני ביהמ"ק וכן עניני קרבנות, שזה גורם שיהי' "ונשלמה פרים" בפשטות.

ונוסף לכ"ז נמצאים בשנה שהר"ת שלה הוא תהא שנת נפלאות בו, ונפלאות בכל, ומכיון שהאות בי"ת מ'אותיות השמוש', ה"ז מוסיף בכל מלה וענין, את כל הענינים הטובים, ובכל הר"ת: באורה, בברכה (ובמיוחד שברכה עצמה מתחילה בבי"ת), בגדולה, בדיצה, בהוד והדר, בועד טוב, בזכיות גדולות, בחיים טובים וארוכים, בטוב הנראה והנגלה (שכולל גם הטוב הנסתר שיהי' נגלה), ביעוד טוב, וכן "בכל מכל כל", שהגמטריא של זה הוא "קבץ" שלימות הקיבוץ גליות, והקיצו ורננו שוכני עפר, ונשיא דורנו בראשנו, וכמו"כ הבני בית של כאו"א, ובמיוחד בעלת ה"יארצייט" דיום זה, ששמה חנה שקשור להפטרת ר"ה, שסיומה הוא שחנה אמרה "וירם קרן משיחו", (אע"פ שהיא עצמה לא היתה משבט יהודה והיתה אשה כו').

* יום השבת קשור בכלל ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", ועאכו"כ שבת שובה, וכמו שאומרים בברכת המזון "הרחמן וגו'", ולהעיר שישנם המבלבלים בקושיות וכו' שאמרו זאת כמ"פ בברהמ"ז, ואעפ"כ עדיין לא בא! ומה שפרסמו בעיתונים – כפתגם הידוע דנשיא דורנו בשם חסידים הראשונים – שמשיח עומד לבוא תומ"י – עדיין לא פורסם ש"הנה זה בא", בלי עבר שכבר בא, שעדיין לא בא? ויה"ר שמכיון שנמצאים בשבת שובה, שבהפטרה שבה נאמר "ונשלמה פרים שפתינו" – נזכה תומ"י לא רק לתשלום בשפתים (אע"פ ש"עקימת שפתיו הוי מעשה") אלא למעשה העיקרי דהגאולה האמיתית והשלימה, הכולל הקרבת הקרבנות, וכמ"ש במדרש שאליהו מקריב תמידים בכ"י, ובפשטות שאליהו יבוא תומ"י ממש ויבשר שהגאולה כבר הגיעה, ואז אליהו יהי' "זכור לטוב" לא רק על העבר, אלא זכור לטוב על הבשו"ט שכבר בא. ובדרך ממילא תהי' עבודת הכה"ג ביוה"כ ב"מקדש אדנ־י כוננו ידך", (ולהעיר שכוננו ידך קשור למזמור צדיק בסיום המזמור "ומעשה ידינו כוננהו").

* כמדובר לעיל מכהאריז"ל שיום השבת זה קשור לכל שבתות השנה, ומזה מובן שיש להחליט החלטות טובות בעשי"ת, ובמיוחד בשבת לכל שבתות וימי השנה, ובענינו – שיש לעזור ליהודי שני באופן של שבת, כלומר: כמו שבשבת האכילה ושתי' וכו', היא יותר מימי החול, וללא דאגות – כמו"כ דואג הוא לעוד יהודי שתהי' לו פרנסה בהרחבה במשך כל השנה, ועד שלא יהיו לו דאגות כלל. ובמיוחד שהרי לכל יהודי צ"ל השלימות עד ל"חמישים איש רצים לפניו", כמדובר לעיל, אלא שביום השבת ה"ז מטריד, כי אז יהודי נמצא "תחת גפנו ותחת תאנתו", או בביהכנ"ס וביהמ"ד ששם מקהילים קהילות בכל שבת – כפי תקנת משה רבינו לדורו ולכל הדורות שלאח"ז, ובמיוחד לדורנו שהוא דורו של משיח.

הוראות לפועל: * הוספה בלימוד התורה בכלל, ובמיוחד בהל' משיח ברמב"ם, ביהמ"ק והקרבנות * לדאוג שלכל יהודי יהי' צרכי שבת לכל שבתות השנה, ובמיוחד צורכי חג־הסוכות.

[היו ג' שיחות, ההתוועדות הסתיימה בשעה 3:40 לערך].