אמרי בינה/שער הציצית

אמרי בינה
חלק ראשון
הקדמה • פתח השער • שער הקריאת שמע
חלק שני
שער הציצית • שער התפילין
חלק שלישי
שער התפילין
ספר הקיצורים
קיצורים מאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע

שער הציצית

(א) להבין שרש ענין הטלית וחוטי הציצית. הנה כתיב ועשו להם ציצית כו' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו' ולא תתורו כו' למען תזכרו ועשיתם כו' ויש כאן ב' זכירות א' בראיה וראיתם וזכרתם כו' והב' למען תזכרו ועשיתם כו' ויש לדקדק למה כפל הדברים ועוד למה בזכירה ראשונה אמר ב' דברים א' בועשה טוב תזכרו את כל מצות ה' וגם לא תתורו אחרי לבבכם בחי' סו"מ והכל ע"י הציצית ובזכירה שניה לא א' רק למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו' ולא הזכיר בחי' סו"מ אלא הוסיף עוד לומר והייתם קדושים כו' קדושה זו מה ענינה למצות ציצית דוקא שלא א' כן במצות תפילין ות"ת וכה"ג ועוד יש להבין מה שבזכירה ראשונה א' את כל מצות ה' ובזכירה שניה א' את כל מצותי ולא א' מצות ה' ועוד יש להבין בעיקר ענין מצות שנתן בה טעם ע"י הראי' דוקא וראיתם אותו עי"ז יזכרו על כל המצות לעשותם מה ענין ראיה זו על ציצית דוקא לזכור על ידה לכל המצות יותר מכל המצות זולתה כתפילין ומזוזה וכה"ג (והגם שציצית גי' תרי"ג (ציצית גי' ת"ר עם ה' קשרים וח' חוטין) למה במצות ציצית דוקא ולא במצוה אחרת זולת') אך הנה כתי' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כו' ויש להבין דלפ"ז יפול לשון צלם אדם למעלה מאחר שהאדם התחתון נברא בצלמו כדמותו כו' וזה א"א לומר כלל דודאי אין לו גוף ולא דמות הגוף כו' וכמ"ש כי לא אדם הוא ומ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כמראה אדם ולא אדם כו' ועוד דודאי האדם הנברא מאין ליש בבחי' גבול אין לו דמיון וערך כלל לגבי אלקים חיים הבוראו שהוא בלתי בע"ג ותכלית כידוע ואיך יאמר בצלמו כדמותו כו' וגם זה עצמו יש להבין דאיך אפשר שיתהוו' בע"ג מבלתי בע"ג שאין ערך ביניהם כלל ומזה הטעם יקשה דגם אם נתהווה בע"ג מבלתי בע"ג עכ"פ איך יקרא בצלמו כדמותו וגם לפי הידוע שיש בזה ב' תירוצים א' ענין הצמצום בעצמות אא"ס שאז אין האור והשפע נמשך ממהותו ועצמותו רק מבחי' אותיות כמו אותיות המחשבה שנברא בהן העוה"ב וכמו הנק' עלמין סתימין כידוע ואותיות הדבור שנברא מהן עלמא דאתגליא והמח' נק' סובב בכלל שצופה ומביט כו' והדבור נק' ממלא כידוע ולהיותו מושלל מכל בחי' יש ודבר מה במציאות לא יתכן בעצמו לומר מתואר אדם כלל גם לא ענין אותיות מח' ודבור רק ע"י בחי' הצמצום בעצמו שנתצמצם להיות נמשך בבחי' אותיות מו"ד וכה"ג נתצמצם במדות חג"ת כו' וחו"ב ורצון כו' וכמ"ש יהי רצון מלפניך כידוע והב' ענין הפרסא שהוא מסך מבדיל עד שהאור הנמשך לעולמות נק' הארה דהארה לבד כו' כידוע והכל ענין א' אך עכ"ז יקשה איך יאמר בצלמינו כו' שהרי נאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' וכתיב אל מי תדמיוני כו' דודאי אין ערך ודמיון כלל למח' שלנו עם מחשבתו י"ת ועל כל כה"ג א' כי לא אדם הוא כו' ועוד כי אור א"ס עצמו פשוט בתכלית ולית מח' תפיסא ביה אפי' מח' הקדומה שבעצמות כו' שצופה ומביט כו' ואיך יקרא אדם התחתון בצלמו כדמותו כו'. והנה התירוץ האמיתי הוא דמ"ש נעשה אדם בצלמינו לא קאי על נפש האדם בע"ג כו' אלא על אור נשמתו כאשר שכלו ומדותיו יהיו בצלם אדם העליון ע"י תו"מ דוקא כמו ע"י רמ"ח מ"ע שנק' רמ"ח אברין דמלכא כו' וע"י ג' לבושים מד"ומ הכל ידמה לצלמינו למדו"מ העליו' להיות בבחי' צלם אלקים וכמארז"ל אתם קרויים אדם כו' דפי' אדם אדמה לעליון כו' כידוע ואע"פ שמדות עליונות דאדם דאצילות ומחשבתו כו' וחכמתו ורצונו מאד נבדל בערך כנ"ל מ"מ נק' אדם אדמה לעליון ותחלה יש לבאר ענין הנ"ל דודאי זה אמת בענין הצמצום הראשון שנתעלה עצמות האור הפשוט עד שנאצלו ע"ס כח"ב ומדות ומח' ודבור כו' ויש בזה ב' דברים והכל א' והוא הצמצום בעצמו והמסך כנ"ל ולהבין זה בתוס' ביאור יש להקדים ענין הפסוק עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה פי' עוטה אור שהוא מעטה ומלביש את האור ומלביש ומכסה זה שעשה כדי להעלים את האור נק' שלמה כלבוש ממש שמעלים ומכסה את האור ומפסיק בעדו לבלתי יאיר אורו להדיא כמו שהוא ואמנם לא שנתעלם לגמרי בשלמה ולבוש זה אלא יבקע אור מתוך אריגת נקבי הלבוש מעט מזעיר ואמנם אינו כאור העצם אלא בא בשינוי המהות ונק' הארה דהארה כידוע ונק' אור של תולדה לפי שמה שהאור בוקע מתוך ההעלם של הלבוש ומאיר נק' יציאת אור מחדש כאילו נולד אור מחדש ובאמת בא אור זה מכח אור העצם אחר העלמו בתחלה בשלמה ולבוש כו' ויובן דבר זה בתוס' ביאור באדם למטה בהתלבשות והעלמת אור עצם השכל באותיות המח' כו' דהנה אנו רואים כאשר ישכיל אדם איזה שכל וסברא חדשה שהמצי' מכח המשכיל הוא בלתי מתייש' בהבנה והשגה גלויה ממש אם לא שיבא אור שכל היולי זה בהגבל' באותיות מח' דהיינו שיתחיל לחשוב במחשבה עיונית באור שכל זה הנק' מחשבת שכל כנראה בחוש שכל אור השכל' דבר מה א"א בלי מח' מלבשת אותו ונק' מחשבת שכל ובלעדי המח' לא יאיר אור השכל מן ההעלם לגילוי השגה כלל דהיינו שאינו מבינה לעצמו עדיין ומכ"ש שלא יוכל להגיד אותה ההשכלה לזולתו כלל עד אשר יוגבל אור ההשכלה באותיות מחשבה ממש (בצרופים פרטיים שלמטה ממחשבה עיונית שסוקר השכל בלא צירופים כו') אז יוכל להגיד ולהוריד השכל בדבור לזולתו כל פרט ופרט באופני צרופים שונים ואם לא היה התלבשות השכל ע"י המחשבה לא היה בא לידי גילוי אור השגה כלל וכלל אלא היה נשאר בהעלמו העצמי ההיולי כו' ונמצא שאעפ"י שהשכל הוא העיקר והמח' הוא הטפל הנק' לבוש לבד לגבי השכל ומצד עצמה אינה כלום (דאותיות מחשבה ישנם במציאות בלא שכל כלל כהרהורי דב"ט ואינה כלום) מ"מ ע"י המחשבה יצא מהות השכל הרוחני לגלוי אור בהבנה והשגה עכ"פ (וכמ"כ יובן מזה שיבא הארת והתפשטות אור השכל במדות כמו מה שיתפעל בלב מצד ההשגה הנגלית במוח הכל ע"י אותיות המחשבה דוקא שהרי אם לא יצייר במחשבה דבר הטוב לא יתפעל בלבו גם שמשכיל על אותו הדבר בשכלו אך טרם שיבא בהגבלת המח' לא יוליד התפעלות המדות וכידוע בענין לאה ילדה ו' בנים שהמחשבה הנק' לאה מולדת המדות וגם באה להלביש המדות שבלב אחרי הולדן כמו הרהורי לבו דמה שמתפעל בלב מהרהר במח ואינה מח' ראשונה שהולידה המדות כו') והנה עד"מ המסך שמעלים ומחשיך אור העצם ונראה אור דרך נקבי המסך בשינוי המהות הנק' הארה דהארה כנ"ל כמו"כ הארת אור השכל היוצא אחר העלמו במחשבה שהמחשב' מעלמת עצם אורו הפשוט נק' הארה דהארה או אור של תולדה שהא בשינוי המהות ואינו אור השכל כמו שהוא בעצם דמה שמשיג ומבין היטב השכל ע"י התלבשות המח' העיונית והצרופים שבה זהו הנק' רק השגת השכל (די פאר שטאנד פון שכל) ולא מהותו ועצמו של השכל שהוא למעלה מהבנת השכל (וראי' ממה דלא קאים אינש אדעתיה דרביה עד מ' שנין אעפ"י שהשיג בכי טוב מרבו אך לא קאים על מהות ועצם השכל כו') ואמנם באמת יש יתרון מעלה בודאי בלבוש דמחשבה זאת מה שעל ידה יצא אור השכל לגלוי ההשגה וההבנה בכי טוב בכלי המוח דבלעדי המחשבה שלא היה העלם ולבוש לאור עצם השכל לא היה כלי המוח מכילו כלל וכמו בלבול כלי המוח שמתהווה כאשר עמוק עמוק ממנו אור השכל שבלתי יכילנו במחשבה כידוע (וכמו"כ לא יומשך אז במדות להתפעל באוי"ר כנ"ל) ומזה מוכרח לומר שיש יתרון מעלה ומדרגה בלבוש דמחשבה יותר מגופו של עצם אור השכל כמ"ש במ"א באריכות וד"ל והנמשל מכל זה יובן למעלה בענין עוטה אור כשלמה הנ"ל דמה שמעטה ומלביש לאור היינו מה שמכסה ומסתיר לאור העצמות שהוא אור פשוט בתכלית ואין ערוך אליו כלל וכלל דלית מחשבה כו' אפי' אור צח ומצוחצח אוכם כו' וגם שיהי' נאצל מקור למקור לרצון וחכמה ומדות דאצילות וכידוע בענין לאו מכל אינון מדות כלל אך הנה לא הי' מועיל ענין הצמצום לבד שהוא העדר הגילוי לבד כענין ישת חושך סתרו (כמו בחי' מק"פ כו') דא"כ איך הי' אח"כ גילוי ההעלם כמו מגלה עמוקות מני חושך שמתוך ההעל' והחושך סתרו יוצא ויבקע אור (והוא בחי' האור דקו"ח כידו') אך הוצרך להלביש את אור העצמות בלבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה שמעטה ומלביש לאור העצמות כמו המסך שמעלים ומחשיך אור העצם כנ"ל ואז בהתעטף אורו העצמי ונתלבש ונתעלם בלבוש שלמה יצא האור ונבקע דרך הלבוש הזה המעלים אז יוכל להיות המשכת אורות הנאצלים מאור של תולדה זו הנק' הארה דהארה כנ"ל (אך בין עצמות אא"ס לקו אין פרסא מפסיק כמו הפרסא בין אצי' לבי"ע רק עוטה אור כשלמ' שאינו כמו מסך ממש כו') וביאור זה היינו כמשל התלבשות אור עצם השכל בלבוש דמחשבה שע"י המחשבה יבא לגלוי אור השגה ממש כו' כך ע"י שעוטה אור העצמי כשלמה יבא לכלל גלוי למטה כו' והנה כתיב ותורה אור דמ"ש עוטה אור כשלמה אור זה אור דתורה הוא שנתלבש בה אור א"ס בעצמו שע"י אור תורה יוכל לבא לגלוי גמור למטה באבי"ע ולהבין זה יש להקדים תחלה דיש בתורה ב' מדרגות פנימית וחיצוניות סתים וגליא כידוע ובחי' פנימיות וסודות התורה שם מאיר אור א"ס בבחי' הפנימית שבו שהוא בבחי' א"ס ממש ובחיצוניות התורה הנגלה לנו בפשוט כו' לעשות בפ"מ את כל דברי התורה כו' שם בא גלוי אא"ס בבחי' החיצוניות וההפרש בין זה לזה דבפנימית התורה שאא"ס מאיר שם בבחי' הפנימית כמ"ש הנסתרות לה' אלקינו כו' ע"כ גם אור דתורה שם הוא בלי שיעור וגבול כלל וכלל שעל פנימית וסודות התורה נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים דים וארץ העליונים עלמא דאתכסיא ואתגליא שכולל אורך ורוחב דים דומה לרקיע ברוחב כמו נוטה שמים כיריעה כו' וכתיב לא בשמים כו' ולא בים היא כו' דארוכה מארץ לפי שבחי' א"ס בפנימית מאיר שם הוא בבחי' א"ס באורך וכן ברוחב רחבה מני ים העליון באין שיעור למעלה מזה הטעם דאור א"ס למטה עד אין תכלית ולמעלה עד אין שיעור כידוע אבל בחי' חיצוניו' התורה הנגלית לנו הרי אנו רואים שיש לה שיעור שהן ההלכות דש"ס ומשנה כו' שנתנו דבריהם לשיעורין דוקא להגביל כל דבר באופנים פרטים מוגבלים כזה וכזה יוכשר ולא באופן זולתו והן דקדוקי סופרים שבתשבע"פ שמדקדקים בגבולין ושיעורים איך לעשות את כל דברי התור' הזאת הנגלית לנו בעשי' בפ"מ דוקא והן רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת בכלל שמוגבלין דוקא כידוע והיינו מפני שאא"ס מאיר בחיצוניות ולבוש המגביל ומצמצם (כי בפנימית התורה ה"ז מעצמות אור הרצון והחכמה שבעצמות המאציל דאיהו וחיוהי חד בבחי' א"ס גם באצילות ומכ"ש ברצונו וחכמתו שבתורה כמו שהיא למעלה בעצמותו שנק' ארחין כמו אביטה אורחותיך וזהו רחבה מצותך מאד בלי גבול וכמ"ש ארוכה כו' משא"כ ירידת אור דתורה בבחי' גליא שהוא הרצון העליון כשנק' מצות המלך למטה שבא בהתלבשות בחיצוניות בלבושים דנגה דעשי' כמו בצמר ציצית וקלף תפילין למטה שם בא בבחי' גבול דוקא כנ"ל) אך מה שנעשה בחי' הגבול והשיעור בחיצוניות לבושים דאור תורה הנגלית לנו ע"ז א' עוטה אור כשלמה שמעטה ומלבוש לפנימית האור תורה שהוא פנימית אור דא"ס דהיינו שמתעלמ' עצמות ופנימית האור א"ס שבפנימית שלה בלבושים החיצונים שבה בתורה הנגלית לנו וע"י החיצוניות דתורה הנגלית לנו יאיר אור א"ס למטה בכלים מכלי' שונים דרמ"ח מ"ע בעשי' בגבולין ושיעורין כנ"ל וה"ז כמשל הנ"ל בלבוש ומסך דמחשב' שמוציא לאור השכל בבחי' הארה דהארה כו' וד"ל:

(ב) והנה כתיב הנסתרות לה' אלקינו שהוא פנימי' התורה כנ"ל והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי כו' דמשמע שישראל דוקא המה העושים את התורה הנגלית דהנה אין כח להמשיך ולחבר אא"ס מפנימית התורה לחיצוניות התורה בלבושים כו' בשיעורי' וגבולין כנ"ל אלא לישראל לבדם לפי שישראל עלו במח' ג"כ בבחי' הפנימית והעצמות דאא"ס כידוע ע"כ הן הממשיכים מפנימית אא"ס שבפנימית התורה לחיצוניות הנגלות לנו וזהו לעשות את כל דברי התורה כו' ולהבין זה יש להקדים מ"ש במ"א בענין הנך יפה רעיתי הנך יפה ב"פ א' מלמטה למעלה והב' מלמעלה למטה דהנה כתיב יאר ה' פניו אליך מלמעל' למטה משום דכנ"י מלמטה למעלה יפה בבחי' אתדל"ת שמעורר אתדל"ע כידוע והענין הוא דהיופי כלול מד' גוונין ג' גוונין דלבן ואדום וירוק והתכללות מכולם הוא הד' והן הד' חיות שבמרכבה פני ארי' להימין בבחי' החסד שהוא גוון לבן ופני שור מהשמאל בחי' הגבורות בגוון אדום פני נשר כלול מחו"ג מראה הירוק וההתכללות מכולם הוא בחי' פני אדם וזהו ופני אדם לארבעתן ומבוא' ענין זה דהעלא' ובטול היש לאין מלמטה למעלה בא בג' אופנים באהבה לדבקה בו ית' בתשוקה נפלאה בבחי' רצוא כו' וזהו בחי' אריה להימין וכמ"ש אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כפני אריה שבמרכבה ששאג ישאג תמיד באה"ר כו' ופני שור הוא בטל ביראה ופחד כמו זעות מחיל כו' והוא בחי' שוב שמאל דוחה לעמוד מרחוק כמו וינועו ויעמדו כו' ופני נשר היא בחי' הרחמים שמעורר רחמים ע"ע בזאת יכולים בנ"י להתעלות למעלה מעל' כמ"ש כנשר כו' ישאהו על אברתו כו' (שמעוררים ר"ר העליונים כמשי"ת) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי דייקא והוא גוון הג' ופני אדם הוא הכולל מהכל אוי"ר ורחמים והוא ע"י בחי' בטול דחכמה כ"ח מ"ה ואז נק' כנ"י אדם אדמה לעליון והיינו ע"י תו"מ דאהבה שרש המ"ע ויראה שרש הל"ת ותורה היא בחי' ת"ת כו' וע"ז נאמר נעשה אדם בצלמינו כו' והענין הוא כאשר האדם מקשר רצונו וחכמתו ומדותיו בהתכללות דג' גוונין הנ"ל מלמטה למעלה כמו בטל רצונך כו' בסומוע"ט ובמחשבה ודבור בד"ת לה' לבדו וגם במעשה להדמות לעליון כמו במעשה הצדקה כו' אז הוא בדומם לעצמות אא"ס המלובש ברצונו וחכמתו ומדותיו כו' כמו אליך ה' נפשי אשא הרי נפשי זה כולל רצון ושכל ומדות ומחשבה דו"מ ונפשי אשא להכלל ולהדבק למעלה רצון ברצון כמו בטל רצונך מפני רצונו כו' וכן בחכמה ומדות כמו הדבק במדותיו ומחשבה במחשבה ודבור בדבר ה' זו הלכה וכן במעשה הרי נק' אדם שהוא בדומה לאדם העליון כמ"ש בצלמנו כו' והעיקר הוא במעשה הצדקה שכולל רמ"ח מ"ע רמ"ח אברים כו' ציור אדם כו' דענין הצדקה הוא להחיות רוח שפלים שדומה הוא בזה המעשה לבחי' מעשה דאדם העליון שהוא בחי' מעשה השפע וההמשכה שנמשך שפע אלקית מאצילות לבי"ע להתהוות יש מאין כו' כמו המחי' לדל ואביון כמ"כ ואתה מחי' את כולם ונק' צדקה עליונה בשם מעשה כמו והי' מעשה הצדקה כו' דגם שכולם בחכמה עשית אבל גם בחי' החכמה שבעשי' נק' שבם עשי' בפ"מ לגבי עצמות אלקות והוא גם בחי' חכמה שבמל' דאצילות בבי"ע שנק' עשי' מאחר שבחכמה שבדבור עשה כו' וה"ז כשכל שבפעולת מעשה אומן כמו במלאכת הבנין או הכתיבה והאריגה ששכל זה נק' שכל שבעשי' לבד כו' ואין לו ערך לגבי עצם אור השכל כלל כו' (ולא כערך שכל שכותב בספר שעכ"פ יש ערך לאותיות הכתב שמובן מזה אותו אור השכל שמשיג במוחו רק שהלבישו בפעולת הכתב ומלובש באצבע וקולמוס בהעלם וכמו הרמז לשכל שעכ"פ מלובש בו עצם השכל בהעלם אעפ"י שהכתיבה נק' עשי' משא"כ שכל והתחכמות שבעשי' אעפ"י שהוא שכל נחשב רק עשי' ע"ש העשי' עצמה וד"ל) ומעתה יש להבין מ"ש יאר ה' פניו אליך מלמעל' למטה ג"כ בד' גוונין כנ"ל ע"י אתעדל"ת בד' גוונין דכנ"י כמ"ש הנך יפה כנ"ל דהנה ידוע בזהר דכמו שיש בחי' מרכב' למט' בד' חיות כו' ונק' מרכבת' תתאה כך יש מרכבה למעלה והן ד' חיו' שבמרכבה עילאה דז"א כו' והוא ג"כ ענין ד' גוונין ע"ד הנ"ל אך הכל מלמעלה למטה וכמו ע"י אתדל"ת באהבה ותשוקה כו' מתעורר באתדל"ע מעצמות המאציל בחי' אה"ר לכנ"י מלמעלה למטה והוא בבחי' פני ארי' ימין מקרבת וכמו וימינו תחבקני (ואה"ר זו בבחי' מקיף כמשית' בסמוך וכמלובש בכלי הוא כמו בחי' פני ארי' כו') שהיא בבחי' א"ס ממש וכמו יהי חסדך ה' עלינו כאש' יתלנו לך באתדל"ת אך חסדו ית' בבחי' כשהוא מאיר והא בבחי' אה"ר מבחי' הפנימי' שלמעל' מהגבלת האור בכלי כו' כידוע והגוון הב' פני שור בחי' גבורות דיראה עלאה וכמו למען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו שיש בחי' פחד ויראה עלאה שנמשך מלמעלה למטה על האדם שבלתי אפשר לו להפרד לבחי' יש כו' וכדוגמא דלע"ל ובאו במערות כו' מפני פחד ה' כו' (וגם זה בבחי' מקיף שלמעלה מן הכלי כו') כמו פחד ה' שנופל על האדם פתאום שלמעלה מכפי ערך הכלי שלו לשוב בתשוב' שלימה כידוע והגוון הג' בחי' רחמים רבים העליונים (פני נשר כו' כשבא בכלי כנ"ל) כמ"ש כנשר ישאהו כו' על אברתו כו' וזה מגיע בפנימית ועצמות אא"ס יותר מאוי"ר עלאה הנ"ל לפי שהר"ר נק' קו האמצעי בריח התיכון שמבריח לקצ' העליון ביותר כידוע וכמו שאנו רואים בחוש שהרחמי' רבי' מגיע בעצם הנפש בעומק יותר כטבע הנשר שהוא רחמני שנוטל בניו ע"ג כנפיו ומעלה אותם הגבה למעלה שלא יגבלו חץ מלמטה כו' וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' אלי דייקא והיינו קצה העליון שבעצמותו וקצה התחתון הוא בחי' התפשטות הרחמים למטה מטה ביותר כמו על גוזליו ירחף כו' שזהו שמרחם עליהם לחופף עליהם מכל שרב וחום או כל דבר המזיק שמשפיל א"ע להגן עליהם בכנפיו למטה כו' כך כל שבחי' ר"ר העליונים מתגברים יותר נמשכים למטה לפרוס סוכת שלומו להגן על ישראל מכל לוחציהם ומכל קטרוגים כו' ולעורר תשובה שלימה פתאום גם בקטני הערך מאד כהדיוט שבהדיוטי' שהן למטה מטה בשאול תחתית כו' להרימם ולהעלותם מהקליפו' כו' כמו ב"ק מכרזת בכל יום שובו בנים כו' ובכל חצות לילה מתעורר רוח מלמעלה להשיב נדחים כו' וכמו עד יערה עלינו רוח ממרום שזהו רוח עליון המעורר מלמעלה שנמשך מר"ר העליונים כו' (וכמו במנשה שחתר מחתרתא ברקיע לקבלו בתשובה שזהו רק מצד עוצם הר"ר שמתפשט למטה ביותר כו') וזהו עד קצה התחתון שבעקביים דכנ"י כו' ובחי' פני אדם העליון הכולל ג' גוונין הנ"ל הוא ענין שרש תו"מ למעלה שהתורה למעלה בבחי' פנימית אדם העליון כמ"ש זאת תורת האדם כו' והמצות הן רמ"ח אברים דמלכא ושס"ה ל"ת כו' וכמ"ש זה זכרי זכרי עם ו"ה רמ"ח כו' וכמארז"ל כאילו עשאוני כו' שזהו בבחי' ציור אדם למעלה כידוע והיינו ב' מדרגות הנ"ל סתים וגליא דפנימי' התורה של מעלה שם הארת אור א"ס בפנימית בלי שיעור כמ"ש ארוכה מארץ כו' ובחיצוניות שבה הן רמ"ח אברים כו' שהוא בא בשיעור וגבול כמו התורה הנגלית לנו כנ"ל וד"ל אך מפני שישראל עלו במח' בבחי' פנימית ועצמות כנ"ל ע"כ יש בכחם דוקא לעשות את כל דברי התורה כו' שהוא לחבר אא"ס שבפנימיות אדם העליון לבחי' חיצוניות ברמ"ח אברי' כו' שבהם נאמ' נעשה אדם בצלמינו ע"י בחי' ד' גוונין שבהם יפה רעייתי מלמטה למעלה כנ"ל שע"ז יאר ה' פניו פנימית אא"ס שבאדם העליון למטה לחבר פנימיות בחיצוניות כנ"ל וד"ל ובכל זה יובן ענין ועשו להם ציצית כו' וכתיב גדילים תעשה לך על כו' אשר תכסה בה דהנה שרש ענין הטלית הוא בחי' המקיף שנק' פרישו דמלכא כידוע וכמ"ש עוטה אור כשלמה שזהו בחי' המקיף שבשלמה שעוטה בה האור העצמות וכמארז"ל ענין שהקב"ה מתעטף בטלית שנא' עוט' אור כשלמה כו' ויובן זה ע"ד הנ"ל בבחי' ד' גוונין העליונים דאור פני מלך כו' שנמשכים מלמעלה למטה בכנ"י (ע"ז נא' ופרשת כנפיך על אמת כו') הנה כל המשכות הללו אינו אלא בבחי' מקיף דוקא על נשמות ישראל מפני שהן באים מכחו של א"ס בעצמו כו' א"א לבא בבחי' א"פ במוחם ולבבם דכנ"י רק בבחי' מקיף עליהם מלמעלה וכמו אה"ר דימינו תחבקני הנ"ל הרי חובק מלמעלה לבד (והוא כמו אה"ר שמושכת לבו של אדם פתאום לשוב בתשובה וכמ"ש במ"א בענין בהעלותך את הנרות כו' דאהרן כה"ג מאה"ר העליונה מעורר אהבה כו' וכמו אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד וכן משכני אחריך נרוצה וכה"ג בבחי' היראה עילאה שנופל' בבחי' מקיף פתאום לבלתי יחטא כנ"ל או שמאל דוחה מלמעלה כדי שישוב בתשוב' כו' וכמ"כ במדת ר"ר העליוני' על גוזליו ירחף בבחי' מקיף כמו שומר ישראל כו' וכמו לעורר רוח תשובה מלמעלה כנ"ל וכמו"כ בבחי' פני אדם העליון שהוא עיקר הארת פנים העליונים כמ"ש יאר ה' פניו וכו' אין זה אלא בבחי' מקיף דוק' וד"ל) וזהו ענין הד' כנפות שבטלית שהן ד' כנפות טלית העליון דכתיב בי' עוטה אור כשלמה כנ"ל שהן ד' גוונין שמאירין בכנ"י מלמעלה למטה מבחי' מקיף וזהו גדילים תעשה לך על ד' כנפות כסותך אשר תכסה בה תכסה בה דוקא בבחי' מקיף העליון לפי שבחי' מקיף ולבוש יאירו בכנ"י דוקא כנ"ל וד"ל וזהו ועשו להם ציצי' על כנפי כו' ענין הציצית הן החוטין שנמשכין מן הכנף והענין הוא דעיקר המקיף הוא הטלית עם הכנפות מטעם הנ"ל שהן המשכות ד' גוונין דמקיפים כנ"ל אך הנה ידוע שא"א למקיף להאיר אורו ושפעו למקבלים כ"א דרך קו וחוט בלבד שהוא צמצום אור ושפע הוא שיוכל המקבל להכיל אבל עצם מרחב אורו לא יוכל המקבל להכיל כלל רק נשאר עליו בבחי' מקיף בלבד (משא"כ הא"פ כמו שהוא יוכל המקבל להכיל כמו עד"מ שפע עילה ועלול שכל מה שבעילה יומשך למקבל שהרי תלמיד קאים אדעתי' דרבי' כו') ומה שנמשך מן המקיף בא דרך צמצום קו לבד כמו בקיעת האור ושפע דרך בחי' שערות שהן חלולין בצמצום גדול ומצד התגברות האור בעצם כי רב הוא יצא מותרות דרך שערה כו' וכמו המטר הדק שיורד ג"כ דרך קוין מצומצמין כו' (כמ"ש במ"א בענין ט"ו ווין דאמת ויציב שבווין תתקטר כו') וכך ענין החוטין דציצית דכתיב ועשו להם בשבילם שיאירו במוח לב דכנ"י מאור המקיף אין זה אלא דרך חוטין שבציצית הכנף דלא יוכלו לקבל מעצם המקיף רק שמתעטף בו לבד כו' וד"ל וענין ל"ב חוטין דוקא ידוע שכל חוט שזור וכפול מד' לפי שד' גוונין כאו"א כלול מד' כמו אהבה כלולה מיראה ויראה מאהבה כידוע ונמצא כשכופל ד' חוטין שהן ח' הרי ד"פ ח' שהן ל"ב נ"ח שנמשך מבחי' מקיף בכל כנף וכללות הד' כנפות הרי בכל כנף ח' חוטין כשכופלן וד"פ ח' ל"ב שהן ל"ב נ"ח דמקיפים דחכמ' שבז"א שנמשך למל' שהן כנ"י למטה כידוע בענין ופרשת כנפיך על אמתך כו' וזהו עיקר מצות ציצית במ"ש ועשו להם ציצית וכן גדילים תעשה לך בשבילך כו' על ד' כנפות כסותך אשר תכסה בה בבחי' מקיף דוקא כנ"ל וד"ל:

(ג) והנה יש עוד מצוה במצות ציצית והוא פתיל תכלת שאמ' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והי' לכם לציצית וראיתם אותו כו' וקאי תיבת אותו זה על התכלת דע"י ראי' דתכלת יזכרו על כל מצות ה' ולא תתורו כו' (ואע"פ שאמרו התכלת אינו מעכב את הלבן כו' מ"מ מצוה א' הן כדאי' ברמב"ם וכמשי"ת לקמן בסי' ט"ו) ויש להבין מהו ענין חוטי התכלת וחוטי הלבן שבציצית דהנה ענין כללות חוטי הציצית שהן המשכות מצומצמות מבחי' מקיף העליון מבואר למעלה ומהו ענין התכלת אך הנה אמר בזהר דבחי' המל' נק' תכלת מלשון אשא תכלא דאכיל ושצי (והוא בחי' אור המקיף שהחיצונים בורחים ממנו לפי שלא יכולים להסתכל בו והוא המסמא עיני חיצונים וראי' לדבר ממי שהי' זהיר בציצית שטפחו לו ציצי' על פניו לבלתי יחטא שהמקיף הזה דוחה ומבער כל רע מפניו כמו כהמס דונג כו' כן יאבדו כו' והיינו אשא תכלא אש שחורה דאכיל ושצי לחיצונים כו') דהנה ארז"ל תכלת דומה לים וים דומה לרקיע כו' דהיינו בחי' המל' כשהוא בהתנשאות בבחי' אימת מלך כמו שום תשים עליך מלך בקבלת עמ"ש ביראה ופחד אלקים שאז מתבער הרע ואתכפי' סט"א כו' וכמו כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא דאכיל ושצי כו' בבחי' גבורות עליונות לבער הרע ולכלותו לגמרי ולכך א' ןראיתם אותו שע"י ראי' דתכלת דוקא יזכרו על מצות ה' שהוא הנק' מצות המלך בקבלת עמ"ש באימה ופחד כו' ואז ולא תתורו כו' שיבוער הרע ממילא (וכמ"ש במ"א בענין והר סיני עשן לברר לעה"ד טו"ר כו' מפני שירד ה' עליו באש של מעלה והוא אש שחורה כו' דאכיל ושצי כו') וכמו שידוע בענין נר ה' נשמת אדם שיש באור הנר ב' נהורין מהורא אוכמא סמוך לפתילה נק' אש שחורה לפי שמכלה הפתילה ונשתנה למראה זאת מצד כליון דבר שנשרף ונק' אור השורף ומכלה (וכמו הוציאוה בגלות' ותשרף בשלהובי טיהרא שהוא ברשפי אש שלהבת התשוקה לצאת מהיפוכו כנר ה' נשמת אדם שבגופו שגובר לעלות ולהדבק לה' אחד וכמו צמאה נפשי בארץ ציה כו' כנ"ל ובזה מכלה ומבע' הרע דנגה כו' מכל וכל עד שנופל הפסולת ונפרד כי בתערובו' טו"ר האש מברר ומצרף כמצרף לזהב ע"י האש שנפרד ע"י האש דוקא כל פסולת גם דק שבדקות כו' וזהו אשא תכלא דאכיל ושצי לברר התערובות עד קצה האחרון) והאור הב' נק' נהורא חוורא שהוא אור המאיר ואינו שורף ומכלה כלל וכמו לבת אש דסנה שהי' אור דתורה שלמעלה מהתלבשות בעה"ד טו"ר לברר ע"כ הסנה לא אוכל וכמ"ש במ"א וזהו ג"כ ענין אש שחורה ע"ג אש לבנה דתורה דהנה אור דתור' ג"כ כלול מב' אורות אור העליון שז"ש עוטה אור כשלמ' והן חוטין הלבני' דציצית מבחי' אורו' החסדים הטובים דלובן העליון שהוא פנימית חכמה שהוא פנימי' העונג העליון שנא' בו בבחי' ע"י לבושיה כתלג חיוור שהוא טלית לבן מצמר נקי כו' ול"ב חוטין דד' כנפות הן ל"ב נ"ח שנמשך במל' בבחי' המקיפים כנ"ל וזהו הכל מבחי' עצמות אור האצילות שלפני ירידת האור בעה"ד טו"ר כו' שאין שם גם מקור לרע דנוגה דבי"ע כמאמר אין רע יורד מלמעלה כלל כו' כי לא יגורך רע (ונק' קדוש בעצם כמו הקדוש מבטן שלא ידע מן הרע לעולם וזהו למען תזכרו הב' שאמ' והייתם קדושי' דוקא שהוא בבחי' חוטי לבן דציצית כמשי"ת בסמוך אבל כאן בזכירה הא' שמדבר בתכלת דאכיל ושצי הוא בבחי' טהרה שטהרה זאת מן הטומאה היא לטהר את הטמא והוא לבררו ולזכך להוציא ולהבדיל כל פסולת וסיג וזהו לגרש ולבער הרע בתכלית וכנ"ל וזהו ע"י אש שחורה דוקא וזהו אש שחורה דאור תורה שע"ג אש לבנה שבא בהתלבשות בעה"ד טו"ר להבדיל בין טמא לטהור כו' וזהו נוטה שמים כיריעה דקאי על אור תורה דסמוך לי' עוטה אור כשלמה שהוא אש לבנה נהורא חיורא אור המאיר בבחי' פנימית חכמה ונמשך בבחי' מקיפים בל"ב חוטין שבטלית שנק' שלמה ואמנם אח"כ נטה שמים באור זה עצמו שהיא אש שחורה דתורה דתכלת דומה לרקיע כו' דשמים אש ומים כמ"ש מימינו אש דת כו' שהיא לברר ברורים דעה"ד כו' וזהו והר סיני עשן כו' כידוע וטהרה מביאה לידי קדושה כמ"ש במ"א באריכות ע"כ א' וראית' אותו דתכלת קודם לבער הרע ולא תתורו כו' ואח"כ והייתם קדושים כו') וכמו שאנו רואים באדם למטה שע"י אור ה' מאיר במוחו ולבו ירגיז על יצה"ר בבחי' כעס וגבורות ולא יוכל לסובלו ובזה ביעור הרע כי כל ביעור הוא דרך גבורות ודין כמו המוכיח לבנו שמייסרו או מבטשו ובזה דוקא נופל הרע או בורח ומסתלק כו' (וכחויא דרבנן אש שחורה לכעוס ולקצוף על הרע לכלותו כו') והוא כמו בחי' גבורות ודינין דמל' שאימתו נופל על הרשעים להאבידם בזה ובאדם למטה הוא אש אור האלקי שמרגיז וכועס על הרע לבערו וכמ"ש ובערת הרע מקרבך ואין ביעור אלא באש דוקא כביעור חמץ כו' וזהו וראיתם אותו ע"י ראיה דתכלת אשא תכלא דאכיל ושצי לרע וזהו ולא תתורו ממילא אחרי לבבכם כו' ולמעלה היינו בחי' המל' שמבררת עה"ד טו"ר בגבורות דקדושה שמגרש ומבער לקליפות (וכמו נחש הנחושת שעשה משה כמ"ש במ"א וד"ל) וזהו ענין מצות חוטי התכלת שבציצית אבל חוטי הלבן הוא למעלה מבחי' הבירור לרע כי הוא מבחי' מקיף דלובן העליון שבבחי' אור וזיו דע"י שנאמר בו לבושיה כתלג חיור שגם הרע נהפך שם לטוב כענין אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו שהזדונות נעשו כזכיות ולא בדרך כפיי' כלל אלא אלא אתהפכא חשוכא לנהורא ממילא ומאיליו כידוע וזהו כללות ענין ההפרש בין זכירה ראשונה לזכירה שנייה דבראשונ' מדבר בתכלת שהוא לברר בעה"ד טו"ר כו' ולכך א' ולא תתורו כו' ובשני' מדבר בחוטי לבן דציצית ע"כ א' למען תזכרו כו' והייתם קדושים כו' וכמשי"ת וד"ל וזהו המשך הפסוקים וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כו' פי' וראיתם אותו לפתיל תכלת שע"ג הציצית הלבן (כענין אש שחורה ע"ג אש לבנה הנ"ל) וזכרתם את מצות ה' דוקא שהוא מצות המלך כנ"ל והענין הוא דבזאת יתרון מעלת אשא אוכמא הנ"ל על אשת חוורא שיוכל לברר בטוב ורע ולהבדיל בין חושך לאור משא"כ באור העליון הלבן דציצית כו' ולזה סמך לו ולא תתורו דרצונו בזה שיבחין מיד ולא ירצה לתור אחר לבבו כו' ויובן עד"מ מי שלא ראה אור מימיו או להיפך שהוא תמיד באור ולא ראה חושך מימיו לא יכיר בהבדל שבין אור לחושך כמו מי שראה אור ומכיר את החושך כמו ידע מה בחשוכא ונהורא עמי' כו' דמי שלא ראה אור מימיו מהיכן ידע יתרון האור על החושך וכן מי שלא ראה רק אור ולא חושך לא יכיר כ"כ גרעון החושך משא"כ מי שהיה בחושך ורא' אור לא יבא לו יתרון האו' מתוך החשך לבד ולא מצד האור לבד אלא מהבדל שביניהם וכמ"כ איש טוב שלא ידע מדבר רע בעולם לא ידע להבחין פחיתת הרע ויתרון הטוב על הרע כלל כי לא ידע מהטוב רק מצד עצמו ולא מהפוכו וכן להיפך מי שלא ידע מן הטוב רק מן הרע לא יכיר ביתרון הטוב מאחר שלא טעמו ולא הרגיש בו מעולם ולא ידע פחיתת ערך הרע לגבי' וכמו טעם מרירות ומתיקות מי שלא טעם טעם שניהם רק א' לבדו לא ידע הבחנתם כלל אך מי שטעם טעם שניהם יבחין היטב בין טו"ר וממילא יבא לו יתרון הטוב וגרעון הרע למאוס ברע ולבחור בטוב מצד שיודע ערך היפוכם מם הקצה והוא יתרון האור שמן החושך למי שהי' בחושך משא"כ למי שאינו יודע מן החושך כלל ולכך א' ידע מה בחשוכא ואז נהורא כו' מאיר יתרונו בא לו וכן להיפך מי שלא ראב אור מימיו ולא יבחין במעלתו כלל כו' עד שחושך ישים לאור כי החושך אצלו כאור ממש מאחר שלא ראה אור מימיו וכן מי שא"י ממהות הטוב כלל ישים טוב לרע ורע לטוב כו' אך מי שהי' בשניהם יוכל להבחין ביותר ומרגיש בתכלית עוצם הבדל יתרון מעלת הטוב על הרע והאור על החושך כו' וד"ל והנמשל מכ"ז יובן בענין התכלת דהנה מבואר למעלה דאשא אוכמא דתכלת הוא אור הבא לברר בעה"ד טו"ר להבדיל בין אור וחושך כו' דאכיל ושצי כאש המצרף כו' והכרח שיהי' זה האור בירידת והתלבשות בעה"ד טו"ר שכל מברר צריך לידע ממהות המתברר כענין ידע מה בחשוכא כו' משא"כ מי שאינו יודע מן הרע כלל איך יבררנו (והוא בחי' שם ב"ן הוא בחי' המל' שיורד' לברר בהיכלו' דנוגה כנ"ל) וע"ז נא' כיתרון האור מתוך החושך כו' כנ"ל במשל במי שיודע מטו"ר (וכמו והייתם כאלקי' יודע טו"ר כו' המבואר במ"א באריכות) אבל בחי' חוטי לבן שהם בבחי' אור העליון דאצי' (הנק' עה"ח שלמעל' מעה"ד טו"ר כו') לא ירד לברר לעה"ד כו' שאין המהות של הרע ידוע שם כלל (ומ"ש תנו עוז לאלקי' שבחי' מ"ה דדכורא נותן כח ועוז לב"ן לברר כי כח הדכר לברר כי האיש דרכו כו' היינו מצד החכמה דבחכמה אתברירו וגם זה בח"ע שירד לת"ת ירידה גדולה היא כענין מי שתורתו אומנתו כו' כמ"ש במ"א בענין חכמות בחוץ תרונה כו') וכן להיפוך אין החבוש מתיר א"ע כמו מי שלא ראה אור מימיו איך יבחין בין אור לחושך כו' וכמו בנר ה' נשמת אדם אם לא האיר בנפשו אור האלקי ודאי שם חושך לאור ולא ידע כי בחושך היא כי דוקא מי שראה אור האלקי יכיר וידע גרעון החשך המסתיר וירגיז על הרע לבערו מכל וכל כנ"ל וד"ל וזהו וראיתם אותו בראיה דתכלת דוקא יזכור על מצות ה' שהוא יתרון האור האלקי בשם הויה יו"ד צמצום ה"א התפשטות כו' ונק' מצות המלך כנ"ל הבאה מלמעלה להאיר אור אלקי על נה"א כשיצאה ולכלות הרע שבנה"ב כענין אשא אוכמא הנ"ל והוא ענין קמ"ש באימה הנ"ל ולפי שזהו האש ואור השורף ומכלה דוקא כנ"ל ע"כ א' וזכרתם כו' ולא תתורו שהוא למאוס ברע ההיפוך מן הטוב כמו מצרף לזהב ע"י האש כנ"ל שכל שיגבר הלהב יותר יוכר הפסולת ויצא לחוץ כך אחר שיזכור על מצות ה' באור איך שיתרונו מתוך החושך אז ממילא הבחנה זו עצמה להכיר איך גרעון החושך והרע ולא יטעה א"ע כלל דהיינו שיכיר ויבחין גם בדק שבדקות הרע שבנפשו וימאוס בו ויקוץ ובלעדי אור אשא אוכמא הנ"ל לא היה מכיר ויודע שהוא בחושך ורע כלל כמו מי שלא ראה אור מימיו שא"י שהוא בחושך כלל כנ"ל וכנרא' בחוש שכל מישלא טעם טעם אור האלקי לא ירגיש בכל רע וחושך והסתר אלקות שבנפשו וכל שיכיר את בוראו יותר והוא מה שיזכור על מצות ה' בקבלת עמ"ש יגע ללבו יותר כל חלקי הרע והחושך וידע היטב כי ברע הוא וירגיש גם בכל חלקי דקות שבדקות ג"כ כמשל המצרף הנ"ל וד"ל וזהו ולא תתורו אחרי לבבכם פי' אחר שיזכור על מצות הוי' שהוא מצות המלך מצד ראיי' התכלת מטעם הנ"ל אז ולא תתורו כו' דהיינו שלא ירצה לקבל שום תענוג זולת עונג מאור האלקי והוא שימאס בכל תענוגי עוה"ז רק לה' לבד ישים נפשו ולבו להתענג על ה' לבדו ואין זר אתו וה"ז כמשל האשה שכורתת ברית לבעלה שאינה נזקקת לזר רק תשוקתה לאישה לבד ולהיפך מזה הזונה שזנתה לבקש קבלת שפע ותענוג מזר זולת בעלה שכל מקבל עונג מזולתו נק' נוק' שהמשפיע עונג נק' דכר וכל רצונות ותענוגים אשר לא לה' המה שנעשים בנ"א בחי' מקבל לקבל שפע התענוג מדברים זרים זולת אור אלקי נק' זונים כמ"ש בעלונו אדונים זולתיך פי' אדונים בחי' משפיעים והן הנקרא כתרין דמסאבותא שבעלונו כו' כידוע דרוח אייתי רוח כו' וכאשר האדם נמשך ברוחו אחר הרע מושך עליו רוח ומקור הרע לטמאו הרבה כמא' הבא לטמא פותחין לו כו' אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה שכמו שכאשר מקדש עצמו מקדשין אותו הרבה דבא לטהר מסייעין אותו כו' וזהו אשר אתם זונים אחריהם להיות זונה בחי' נוק' בהעלאה להמשיך המשכת הרע שהוא המקור לכל מיני שפע רע כמו שר של זנות שהוא מקור לכל תאות זנות להשפיע הרהורי זנות בכמה מיני אופנים ואין מטמאין בהרהורי זנות רק למי שהולך אחר לבבו ועיניו בזנות דרוח אייתי רוח כו' ולכך הרהורי עבירה קשין מעבירה לפי שממשיך מקור הרע שבעבירה זו כמ"ש במ"א לכך עיקר האזהרה שלא לתור אחרי לבבו להתמשך אחר הרע ולא להיות זונה כו' שאז לא יומשך ממקור הרע וראיה לדבר שלהיפך הבא לטהר לבו וימאוס בהתמשכות זאת לא ידבק הרע אחריו אדרבה בורח ממנו לפי שמזהירים על כתרין דקליפה שלא יטמאוהו בהרהורים כמ"ש ונגע לא יקרב באהלך כי כו' לשמרך כו' שלא ישטמוהו בעלי חיצים שהן חיצי קליפות שהורגין בהרהורים רעים הנשמה כחץ שהורג לגוף כמ"ש במ"א ע"פ והתברך בלבבו לומר שלום כו' בשרירות לבי אלך כו' שז"ש כאן ולא תתורו אחרי לבבכם כו' שלא יהיו זונים להמשיך עליהם משפיעים דקליפות וזהו בעלונו אדונים זולתך דקאי בזמן הגלות דכנ"י בחי' מקבלים שפעם מע' שרים כמ"ש נבלע ישראל בגוים כו' וכמ"ש במ"א וד"ל אמנם הנה באמת פי' ולא תתורו זה היינו שממילא לא תתורו אחרי לבבם כמו שאמר למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כו' והענין הוא ע"י קבלת מ"ש בראיה דתכלת שהוא מצות המלך כנ"ל דאכיל ושצי לרע כנ"ל ואחרי אשרי קיבל בנפשו אור שפע האלקי דמלכות שמים לא יומשך לבו לקבל לעצמו בחי' משפיע אחר דקליפה בלתי לה' לבדו דהיינו שלא ירצה לקבל שום תענוג מתענוגי תאות עוה"ז שמשפיעים הקליפות הנק' כתרין דמסאבותא שהן מקוריים לכל תאוות רעות כו' ותענוגים זרים כו' ולא יחפוץ להיות בטל ונמשך לבו אחריהם להיות זונה כו' שזהו בחי' מרכבה לקליפה כידוע אלא כמא' כנ"י נמשל ליונה שאינה נזקקת אלא לבן זוגה וכמו ואל אישך תשוקתך כו' ולא נבעלת לאדונים זולתו כו' ואמנם כ"ז מפני שראה על התכלת שדוח' ואכיל ושצי לרע כנ"ל ע"כ יותר ירגיש בכל חלקי הרע למאוס בו כנ"ל אבל אם לא היה רואה אור האלקי כמו בראיה דתכלת לא היה מרגיש בעצמו לתת לבו לרע שנמשך אחריו לבלתי יתערב ברצון ותענוג תאוה זרה כי היה מטעה א"ע והיה שם חושך לאור בבלתי הבחנה כלל בין טו"ר ולא כמכוין ועושה ועושה אלא מוטעה ומטעה א"ע כי דרך האויל ישר בעיניו לא ירגיש בכל אשר מתאוה תאוה רעה המזיק לנפשו יכיר בפתיחת ערכו כלל וכלל כי נדמה לו שהיא כשר ונקי מאחר שאינו עושה עבירות חמורות ובאמת מטומאת הרהורי עבירה יותר קשה לנפש להדיחה ולהפילה מבלתי יראה אור לעולם וכמת יחשב כי המוח והרע דקליפה נדבק אחריו מטעם הנ"ל לא יחי' בחי' אור האלקי לעולם אבל כל מה שיתפעל ויתלהב לבו ביותר במצות ה' בראי' דתכלת בהתבוננות דכי הוא חייך כו' אז אדרבה זהו כמצרף לברר וללבן לבבו להרגיש בנפשו ביותר גם בכל חלקי דקות שבתאות לבו לרע כמו בתאות היתר וכה"ג כידוע וזהו שנק' אשא תכלא דאכיל ושצי גם לדקות החומריות דתאות הרעות כמו אש כידוע דאין ביעור לרע כ"א בשרשו באש האלקי המבער לאש זרה (וזהו יותר בירור מאש של נהר דינור שאינו אש אלקי רק מזיעתן של חיות כו') ומכ"ז יובן למשכיל למעלה בנשמה הכללית בחי' מל' דאצי' שמבררת לקליפה נגה שהוא בחי' אור דתכלת כמו והר סיני עשן כנ"ל ונק' נהורא אוכמא דאכיל ושצי כנ"ל לגבורות קשות דקליפה והיינו וראיתם אותו אור דמל' תכלת דוקא וד"ל:

(ד) והנה מעתה יש להבין ההפרש בין זכירה ראשונה לזכירה שניה במ"ש בראשונה מצות ה' ובשני' אמר מצותי כנ"ל ויש להקדים תחלה להבין מ"ש אני הוי' אלקיכם וידוע דפי' אני הוא כמו שידוע הוא לכל והכל יודעין ומכירין מי הוא לכך או' לשון אני כמו שאומ' אדם ע"ע אני הוא שעשיתי או שאני צוויתי שמכוין להודיע שהוא ציוה ואמר והכל יודעין אותו מי הוא כי פי' אני בעצמי הידוע ואם לא יודעין אותו מי הוא לא יאמר אני מאחר שאין יודעין אותו כלל וכן אנכי (שהוא בא בהתנשאות כמו אנכי הרואה כו' וכמ"ש במ"א) ולמעלה לא יתכן זה מאחר שעצמו אא"ס מובדל ומרומם מהכל ולית מח' ת"ב וכאשר נתפס בנאצלים ונבראים לית מאן דתפיס ביה כלל כידוע א"כ איך יתכן לשון אני כאלו ידוע הוא מי הוא ומה שידוע מצד התפשטות אורו וזיוו לב בנאצלים לא יפול בזה ל' אני דקאי ע"ע מאחר שאין זה בחי' עצמותן כו' אך הוא שיש בזה בחי' ממוצע והוא בחי' אור הכתר שנק' ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים ומה שיש בו מבחי' העצמו' נקרא אין שהוא בבחינת אין והעל' בלתי נתפס כלל בנאצלים נקרא מופלא וסדכ"ס כידוע בענין והחכמה מאין תמצא כו' ומה שהכתר נקרא ראש ומקור לנאצלים נק' אני היפך אותיות אין והוא בחי' גלוי אור כמו שאו' אדם אני כמו שהוא בהתגלותו לכל וכמ"ש אני ראשון כו' שזהו בחי' כתר דאצי' כידוע ובחי' אין ואני שניהם בבחי' הכתר אלא שאין הוא בפנימי' הכתר ונק' כתר שבכתר שנחשב מבחי' אחרונה שבעצמו' כו' ואני חכמ' שבכתר או כתר דחכמ' וכידוע שזהו ענין פלא ואלף פלא ומופלא ונעלם ואלף אולפנא לימוד שבא מההעלם לגלוי דוקא כמו אני שהוא היפוך אין ושרש ביאור הדברים ידוע דאין ואני הנ"ל הרי הן כמו בחי' ב' מקיפים דחי' יחידה שבאדם כידוע דנר"נ הן אורו' בכלים מוחא לבא וכבדא נשמ' במוח ורוח בלב ונפש בדם כו' וחי' יחידה הן בלתי מוגבלים בכלים והוא הרצון והתענוג וכלול מב' מדריגו' חי' ויחידה ומקיף דחי' הוא הבא בגלוי מן ההעלם ומקיף דיחידה בלתי בא בגלוי מן ההעלם (והוא מ"ם דצלם כו') וביאור זה ידוע באדם התחתון דנר"נ שבו הן בבחי' חומר וצורה דהמוח חומר מוכן לקבל צורת אור השכל כחומר העין לראי' שבקלקול או תיקון החומר דמוח כך הוא קלקול או תיקון האור דשכל כמו בשינוי בקטנות וגדלות ובין חכם לשוטה וכה"ג וכן המדות בלב לפי החומר דחו"ג שבלב אם הלב רך או קשה או ממוצע כך יהי' מזג האורות שהן המדות חו"ג כו' והוא רוח החיים שבלב כידוע וכך הוא בדם הוא הנפש באברי התנועה וההרגש ממוזג לפי החומר כו' אמנם הנה בחי' חי' יחידה אין להם בחי' כלים להגביל אורם כלל כי לא ימצא בגוף בחי' חומר מוכן לקבל הצורה דאור הרצון כמו שיש מוח לשכל וכה"ג שהרי אנו רואין שהרצון והעונג בכל מקו' שהם המה בלתי מוגבלים בכלי כלל כמו הרצון להשכיל לזכות ודאי רצון זה מלובש במוח החכמה ולפעמים ירצה להפוך הזכות לחוב ויטה שכל לחוב הלא הכל רצון א' בלתי שינוי אור במהות משא"כ השכל לזכות הרי טבעו היפך השכל לחוב כו' שהוא טבע חו"ג שבמוח לפי מזג הכלי כמו שכל מטה כלפי חסד כטבע חכמים להטיב או להרע כו' וכן הרצון להטיב לאוהב ולהיפוך הרצון להרע לאויב הכל במהות רצון א' רק זה לטוב וזה לרע דכמו שחפץ לעשות טוב לאוהב כך ממש חפץ לעשות רע לאויב ויותר ראיה לזה ממה שאין הפרש בין רצון להטיב במה שמטה השכל לזכות ולטוב למה שיעשה טוב לרעהו בפו"מ באבריו שנשמעות לרצונו לעשות בהילוך או בעסק ידיו ולהיפוך לאויב לפעול רע ברצון בפו"מ כי הרצון להטות השכל והרצון לפשוט הרגל והיד הכל א' ואם תלוי באופן מזג הכלי ודאי כלי המוח דק הרבה מכלי הרגלח והיה ראוי שיהיה הרצון שבשכל דק מן הרצון בהילוך הרגל ובאמת הכל א' אלא מזה ראיה שאין כלי לרצון כלל אלא שורה בכל האברים גדול וקטן מעלה ומטה וב' הפכים הכל בשוה כי לא נתפס בהם בבחי' צורה בחומר הנק' א"וכ רק בהלבשה ובהעלם כו' כמ"ש במ"א באריכות וכמ"כ אין לתענוג שברצון כלי ושוה התלבשותו בכל כמו העונג בשכל והעונג במאכל וטיול הכל א' רק שבשכל מלובש באופן התענוג שבשכל ובטיול ומאכל וכבוד וממון באופנים שלהם אבל אין שינוי במהותו כלל (שהרי המתענג בכמה דברי' רוחניי' ככבוד ושכל וממון ישמן ויבעט כמו המתענג ממאכלים ומעדנים כו' אע"פ שזה עונג רוחני וזה עונג גשמי ולעונג גשמי יש כלי וחומר שהוא הגוף משא"כ לרצון כי התענוג שבנפש אינו מוגבל בחומר מוגבל רק לפי הכלי כך יתפשט אם ברוחני העונג רוחני בגדול' וחכמ' או בעושר או בניצוח והתפארות כו' והיינו כמבואר במ"א בענין הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאי' את האדם מן העולם להיותם בבחי' מקיפי' קנא' בעצמות ותאוה בתענוג ברוחניות המורכב בדם שבבשר ורוח הגסות) והנה יש בזה ב' מדריגות א' מקיף דחי' דגם שבלתי מוגבל בכלן אבל בא מן ההעלם לגלוי והוא הרצון ועונג הבאי' במורגש מהעלמ' בעצמות הנפש כנראה בחוש גם בהתפעלות הרצון מן ההעלם ממש גם מה שאינו רואה בעיניו כלל כמו חבירי דניאל דמזלייהו חזו ופעל חרדה ממש בגופם וכן מהרהור תשובה פתאום שמזליה חזי ומתעורר מב"ק המכריז כו' ופועל החרטה והמרירו' בגוף (וכה"ג במילי דעלמא כמו לב יודע מרת נפשו ולהיפך בבשורת הטוב שאינו ידוע לו יגיל הלב כידוע וברור בנסיון וכמו בל' יום שלפני מותו שצלמו יגיד לו ויאנח מעצמו כמ"ש בזהר) אך בחי' מקיף דיחידה תמיד הוא בהעלם עליו חופף והוא מ"ש אך בצלם יתהלך כו' בלתי נגלה לעולם (רק לפרקים מעורר רצון לרצון והוא שמעורר למזלי' כמו עד יערה עלינו רוח כו') והנמשל מכ"ז יובן למעלה בבחי' נר"נ דאצי' שמלובשים בג' כלים מוחא ולבא כו' כידוע שזהו בחי' א"וכ דז"א שכולל ע"ס דאצי' מאו"א ולמטה כו' וגם אור אבא בבחי' כלי ונק' מוחין דאבא וכה"ג באור אימא מוחין דאימא כמוחין דחו"ב שבאדם למטה כידוע אבל בחי' א"א וע"י שנק' רצון ועונג העליון הרי בחי' ע"י מבחי אחרונה שבעצמו' כו' ובכלל הוא ההפרש שבין אני ואין שזהו פלא ואלף כנ"ל שהן כמו חי' יחידה למטה שאין להם בחי' כלים להגביל אורם כחומר לצורה כרצון ועונג למטה שאין להם בחי' כלים להגביל אורם כחומר לצורה כרצון ועונג למטה באדם ששורה בהשוואה מראש לרגל ובב' הפכים דחו"ג כנ"ל כך בשיעור קומה של יוצר בראשית בבחי' ז"א בחי' הרצון ועונג שהוא בחי' התכר דאצי' אינו מוגבל בכלי רק כמ"ש בכ"ע דאיהו תפיס בכולהו ולי' מאן דתפי' בי' כמובן מהנ"ל באדם שהרצון שולט בכל ואינו נתפס כו' ויש בזה בי מדרגות אני ואין כנ"ל אני הוא בחי' גלוי הרצון מן ההעל' שבעצמו' דכתר לכך נק' אני שידוע בנאצלים מי הוא כגלוי הרצון בשכל ומדות כו' וכמו בחי' מזלא חזי הנ"ל אך צריך לזה בחי' העלאו' מ"ן אבל ע"י ההעלא' יעוררו אותו מן ההעלם לבא לגלוי כמשל הרהורי תשובה דמזלי' מתעורר ע"י התעוררו' מלמטה כו' וכה"ג וזהו כמו מקיף דחי' הנ"ל וזהו אני ראשון לפני האצי' דהיינו כשאור הכתר מאיר בנאצלים מן ההעלם כו' ואני אחרון אחר האצי' הכל בהשוואה א' כרצון שמתגלה בראש ורגל כא' כנ"ל דלית מאן דתפיס בי' ואיהו תפיס בכ"ע כו' אמנם בחי' אין הוא כמו מקיף דיחידה והוא כאשר הארת הכתר מופלא ונעלם בהעלם העצמו' לעולם בתמידת ולא בא בגלוי לעולם כנ"ל (אך לפרקי' מאין נעשה אני כו' כמו שמעורר למזלא להתפעל ברצון לרצון כו' ונק' רעיא דכ"ר למעלה כידוע ומבואר במ"א):

(ה) וזהו פי' אני ה' כו' אני הוא שהשפלתי א"ע בצמצומי להקרות אני ומאני הוי' יוד חכמ' מוחא כו' בבחי' או"כ דז"א ואו"א כנ"ל כידוע דשם הוי' הוא צמצום והתפשטות כו' ומ"ש אני ה' אלקיכם רצונו בזה דגם מה שאני נעשה מאין מההעלם לגלוי מי הוא הגורם זה הרי אין ישראל דוקא שעלו במח' וכמא' במי נמלך בנשמתן כו' שזהו אם להיות לו רצון שהוא בחי' הכתר בכלל ומפני שאני אלקיכם שהן נשמות הצדיקים ע"כ ירד ממקו' גדולתו לצמצם א"ע ברצון להאציל ולברוא שנק' תחלת המח' כידוע וא"כ ישראל הם המשיכי' גם לאני להיות הוי' באו"כ שנק' סופה דמחשבה (כנ"ל בסי' מ"ג) והנה עד"ז יתפרש והייתם קדושים לאלקיכם שישראל ממשיכי' אותו שיקרא קדוש דהנה פי' קדוש ל' מובדל הוא בחי' אין שנק' מופלא ונעלם ונק' סובב וסדכ"ס וכה"ג וידוע דכ"ז לא שייך רק כשבא בבחי' השפעה שנק' מקיף ומקיף למקיף כנ"ל בב' מקיפי' דחי' יחידה אבל כמו שהוא בעצמו ממש לא יתכן גם בשם קדוש מובדל ומופל' דממי הוא מופלא ונעלם אחר שהוא ושמו בלבד רק כשנמלך בישראל כנ"ל ועלה ברצונו הנעלם כו' אז נק' קדוש ומובדל בבחי' ואח"כ בבחי' אני בגלוי הרצון כנ"ל וזהו שאנו או' נקדישך כידוע וזהו והייתם קדושים שמפעילים הקדוש' לאלקיכם שיקרא קדוש וד"ל (וזהו יוצא מפשוט דקאי על נש"י שנקדשו לאלהיהם הענין הוא כמ"ש (בסי' מ"ה) בביאור ישראל קדישין ואין קדו' כה' אך אמר שע"י ראי' דציצי' כסדר דוק' בתחלה בתכלת שהוא הטהרה שמביא לקדושה כנ"ל אז והייתם קדושים בקדושת העצמו' ממש למעלה מסובב כו' משום דסוף מעשה דברורי' דרפ"ח כו' שע"י תכלת עלה במח' ובזה נמלך כו' כידוע ולכך עי"ז דוקא והייתם קדושים לאלקיכם דוקא דקדושתו למעלה מקדושתכם) ואחר כ"ז יובן ההפרש שבין זכירה ראשונה שא' את כל מצות ה' שנקר' מצות המלך ע"י התכלת כנ"ל ובין זכירה הב' שא' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי ולא א' מצות ה' כו' דהנה מצות הוי' הוא הבא בבחי' אור וכלי דוקא דיוד ה"א צמצום והתפשטו' כו' וכמו רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא שהוא אא"ס שמאיר בנאצלים באו"כ כמו חסד דרועא כו' והן בבחי' נר"נ דז"א ומוחין דאו"א כו' כנ"ל וזהו דוקא בזכירה ראשונה דע"י ראי' דתכלת שהוא בחי' המלך הנק' מצות המלך כנ"ל אבל מצותי הן למעלה ממצות הוי' צמצום והתפשטות כו' אלא מצותי ממש והיינו בבחי' הכתר שנקרא אני ואין פלא ואל"ף הנ"ל שזהו כמו ב' מקיפי' דחי' יחידה הנ"ל באדם למטה שאין להם בחי הכלים להגביל אורם והענין הוא כידוע דעצמו' הרצון כמו שהוא למעלה שנק' ארחין דגלגלתא דא"א כמו ואביטה אורחותיך ממש הן הנק' מצותי (ולא כמ"ש במ"א בענין מצותי כמו שהקב"ה מניח תפילין ומתעטף בטלית וכה"ג דזה קאי על בחי' ז"א שנק' אדם דאצי' שמקיים גם הוא כל המצות כמו תפילין דמארי עלמא כו' וכן מ"ש עוטה אור כשלמה שמתעטף בטלית כו' וכן שומר שבת ויו"ט כמו שבת להויה אלה מועדי הויה דהכל הוא בבחי' ז"א דאצי' שנק' קודב"ה סתם כידוע אלא בבחי' א"א וע"י ששם המצות עליונות יותר ונק' ארחין כו' וחיורתי כו' שע"ז אמ' אורחותיך דוקא משא"כ אורחו' הוי' דז"א כמבואר באד"ז וביאור הענין הוא שזהו עצם הרצון העליון הפנימי כמו שהיא בעצם מהות ועצמות אא"ס שמורה על בחי' עצמותו ממש כמשל הידוע באדם שמרצונותיו הפנימיו' והעצמיי' שוקא מורה על עצם מהותו וכמ"ש במ"א דמזה מובן שרש הל"ת גבוהים עמ"ע דהיינו ממה שלא יוכל לסבול כלל מה שנגד מהותו ועצמותו וכו') ופי מצותי לשון צוותא וחיבור והוא בחי' התחברות והתקשרות עצמותו ממש (שזהו עצמו' רצונו שמורה על פנימי' ועצמו' מהותו ממש כנ"ל) וזהו ענין תוס' אור שבא מן העצמו' ממש בנאצלים (ברמ"ח אברי' דז"א שע"ז אמר ושמרתם כו' אשר יעשה אותם האדם דלעילא שהוא בחי' ז"א וחי בהם ממש כמו כשמתעטף בטלית ומניח תפילין כו' מטעם שהן כמו בחי' חיה יחידה דאד' ממקיפי' דא"א וע"י כו' ומזה יובן גם במצותי דא"א וע"י שמאי' מהעצמו' ממש) ע"י בחי' הכתר דאני ואין שהן כמו ב' מקיפין דחיה יחידה שהן כמו בחי' ממוצע בין העצמות לנאצלים כידוע ותוס' אור זה בא מן העצמו' ממש כנ"ל ע"כ אמר בזכירה שני' והייתם קדושים לאלקיכם בקדושה בקדושה שבעצמותו ממש ומשם נמשך להיות אני הוי' כו' שמאין יהיה אני שזהו מהעלם עצמותו לגלוי וד"ל משא"כ בזכירה הא' לא אמ' מצותי רק מצות הוי' לפי שזהו הבא מלמטה למעלה ע"י ראיה דתכלת שמקבל עליו עומ"ש שנק' מצות המלך ומצוה בא"ת ב"ש הוא שם הוי' כידוע והגם שנעשה עי"ז תוס' אור באצי' אבל רק בשם הוי' באו"כ ואח"כ יעלה ויגיע למדרגה דמצותי שלמעלה מבחי' או"כ ומשום דהא בהא תליא דוקא ע"כ אמר למען תזכרו כו' פי' למען הדבר הזה דוקא כשתעשה כסדר הזה וקאי אדסמיך ליה שכאשר תקבל עמ"ש תחלה במצות המלך הוא הנק' מצות הויה ע"י ראי' דפתיל תכלת שנתנו על הכנף כו' אח"כ תזכרו ועשיתם את כל מצותי שתוכלו לבא למדרגה זו דמצותי הנ"ל שלמעלה מבחי' מצות הוי' ע"י חוטין הלבנים שבציצת שקדושה דעצמותו נמשך על ידן וכמ"ש והייתם קדושים כו' ובזכירה ראשונ' לא הזכיר קדושה רק השמירה מן ההיפוך ולא תתורו כנ"ל וביאור הדברי' הנה לכאורה יש להבין במה שמצינו בעבודת ה' ב' הפכים מן הקצה דלפעמים א' עבדו את ה' בשמח' דוקא וכן תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה וטוב לב ולפעמי' אמר עבדו את ה' ביראה דוקא והשמחה ויראה ב' הפכים דאיך ישמח בהיותו בפחד ואיך יפחד בשמחתו כו' אך הנה ידוע מאמרז"ל וגילו ברעדה שבמקום גילה שם תהא רעדה והגילה היא מעצמות אא"ס דוקא ששם נא' עוז וחדוה במקומו ואיך יתכן בגילה ששם דוקא תהא רעדה שהרעדה באימ' היפך השמחה והרי אמרו אין עצבות לפני המקום ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה דוקא מטעם הנ"ל דעוז וחדוה במקומו אך הנה מבואר למעלה בראי' דתכלת שהוא לבער הרע ואין ביעור אלא בכעס ורוגז שיגרש הרע בגבורות קשות שאין שם שמחה בודאי מאחר שהוא בכעס וחרון גדול כי ימר לבו מאד על המנגד על ה' באמת לאמיתו עד דאכיל ושצי לרע בתכלית ואיך יתכן שם ענין שמחה וטוב לבב אם לבו מר ונאנח על ההיפוך המנגד כו' אך הענין הוא כידוע דבאבוד רשעים רינה ושמחה דוקא דודאי אמת שמצד קבלת עמ"ש בפחד אלקי' יתמרמר ויכעס על הרע כנחש ממש אך לאח"כ באיבוד הרע דאתכפייא סט"א כו' ולא תתורו אחרי כו' דנעשה סומ"ר ומואס ברע בתכלית לשנוא אשר שנא ה' בשנא' עצמית הרי ודאי יבא לכלל שמחה גדולה והוא הנק' רינה שהרינה הבא מאשר הי' מסוכן ברע ומות או נפילה עצומה כמו במלחמה קשה מן הלסטים ומזיקי' ושונאים וניצול שאז ירונו ברינה וקול תרועה שניצול מן ההיפוך וכמו היוצא מבית האסורי' מס"נ שישיר בשיר ורינה וכך היוצ' מאפיל' וחושך דרע וסט"א לאור גדול דאלקי' חיים כו' ודאי יתכן ענין הרינה שז"ש באבוד רשעים שנתבער הרע מכל וכל רינה ורינה זו גורם שמחה עצמי' דהיינו התענוג הנפלא שאין כמוהו בתענוגי' של חמדת מלכי' בכל אוצרות הון וגם לא מכל גדולת ממלכתו כו' שזה העונג מאיבוד שונאיו הרעים ומזיקים לכל בחי' עונג נפלא הוא בתענוג נבדל בערך מכל התענוגים הגדולים שבפנימית רצונו וחכמתו כו' כידוע וזהו ענין למען תזכרו והייתם קדושים כו' שמוסיף אור בתוס' מרובה על העיקר גם במצותי שהן עצמות רצונו שבמצות שבבחי' ארחין וחיורתי דנק' אורחותיך כנ"ל שיהיה נק' קדוש ושיהי' אני הוי' כו' הנה כ"ז נעשה ע"י הרינה שבאיבוד הרע ע"י ראיה דתכלת שא' בזכיר' הא שא' וראית' אותו וזכרתם את כל מצות ה' שהוא מצות המלך להאביד את הרע שזהו דאכיל ושצי כנ"ל (שנק' טהרה שמביאה לקדושה העצמי' כנ"ל) וזהו פי' למען תזכרו למען דוקא למען וראיתם אותו דסמיך ליה שמרינה זו נעשה שמחה וטוב לב העצמי במצותי שזהו ע"י חוטין הלבנים שהוא הקדושה דעצמותו שנמשך ע"י דוקא והא בהא תליא דוקא מטעם הנ"ל וד"ל וז"ש לפעמים עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה זאת דוקא דהיינו לבא לבחי' עוז וחדוה שבמקומו העצמי שאין שם רע כלל דלא יגורך רע רק חדות ה' ושעשועי המלך מצד עצמו ממש ואין זה בא אלא ע"י שביער את הרע מתחלה ע"י ראיה דתכלת וא"ל לא היה מגיע לשמחה וטוב לב זה העצמי שבמצותי כו' כנ"ל וד"ל:

(ו) ולהבין בתוס' ביאור ענים פ' ציצית הנה שרש הל"ב חוטין מבואר למעלה שהן בחי' המשכות המקיפים ממוחין דאו"א במל' העומדת בחזה כו' והן ל"ב נ"ח שהנתיב הוא בהעלם לפי שמן המקיף א"א להיות ההמשכ' בגלוי כ"א דרך חוט וקו ממושך כנ"ל (ולא שהחוטין מן הטלית עצמו כשערו' הצומחים כו' אלא שנתנו הציצית על הכנף כמ"ש ועשו להם ציצית כו' שהטלית ע"ז אמר עוטה אור כשלמה וכמו לבושי' כתלג חיוור כו' ולא הי' בא לידי המשכה למטה כלל אם לא שיחברו בכנף ד' חוטין שזורין מד' שהן ל"ב נ"ח והוא בחי' בטול דכח מ"ה שבחכמה שעי"ז דוקא נמשך אור המקיף העליון למקבלי' והמשכת המקיף הזה דרך קו הוא בחי' המשכה היולית להיות מציאת חכמה כמו והחכמה מאין תמצא וכמ"ש במ"א במשל החכמות גשמיות שלמט' כחכמת הרפואה וחכמת התבונה וכה"ג שכל א' בפ"ע חכמה מיוחדת להשכיל כמה מיני שכליי' בחכמה זו אבל שרש ומקור להמשכת כללי' החכמ' הזאת אינו אלא שיהיה מציאת אותה החכמה בעולם וכאשר יומשך ממקור המשפיע כל החכמות המציאה של חכמת הרפואה בעול' נק' המשכה זו המשכה פרטי' וכן כאשר יומשך המציא' דחכמת התכונה בעולם המשכה אחרת היא ואמנם הגם שנק' פרט לגבי מקור שממנו טבע כל מיני מציאות חכמה בעולם אבל כאשר נמשך מציא' חכמת הרפואה הרי היא נק' מקור לפרטיו' השכליי' והחלוקי' שנמצאו בה לכל משכיל ומחדש בה וכן חכמ' התכונה נק' מקור כללי להפרטיו' שכליי' שמתחדשין בה כו' וכמ"כ אדם שלם בכל חכמ' כחכמ' שלמה הרי נק' מיני החכמו' שמשפיע בשם נתיבות פרטיי' והמה כלליי' כ"א כולל כמה מיני שכליי' כו' ועד"ז יובן בל"ב נ"ח דציצית שע"ז נא' וזכרתם את כל מצות כו' לפי שהוא בחי' נתיבות חכמ' עלא' שכולל כל פרטי חכמ' אלקי' שבכל מצוה ומצוה כידוע דטעמי מצות שרשם בח"ע דרך פרט וכללות ההמשכה שזהו הנק' מקורם הנעלם הן ל"ב חוטי' דציצית שזהו בחי' המשכו' מקיפי' במוחין ד"ק שהוא ח"ת וכן בח"ע דאבא וז"א כו' שהוא עוטה אור כשלמ' רק שהטלית מקיף כללי והחוטין שע"ג כנף נק' נתיבות כמשל המשכות מציאות חכמ' כנ"ל ולכך שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות עד שיזכרו על כל כו' וזהו למעלה מבחי' מקיפים דמוחין דאו"א דז"א בד' בתים שהוא רק חו"ב שבא בגלוי להתחלק בחו"ג כו' משא"כ בטלית שמקיף ראשו וכללותו כמ"ש לבושיה כו' וזהו ענין ד' גוונין שבד' כנפות כנ"ל שנק' הארת פנים שהאור המאיר בפנים הוא בא מבחי' פנימי' ועצמות דוקא כידוע בענין חכמת אדם תאיר פניו כמו צהבו פניו דר' כו' שלא ע"י הסתר מסך ולבוש הנ"ל ומלבד זה הנה הוא אור והמשכ' היולית שמחמתו וכחו ישכיל בכל חכמה כשרואה פני רבו כמ"ש במ"א בענין יראה כל זכורך כו' (וז"ש יאר ה' פניו פני אדם עלאה ותתאה עד הפנים דמל' שמקבל ד' גוונין העליונים בד' כנפות כמ"ש ופרשת כנפיך כו' כנף גי' ק"נ והן ק"נ נהורין דאבא כו' וזהו כמשל הנ"ל וד"ל) (וזהו וראיתם בראיה דתכלת בחי' פני אדם קדמאה דכליל ג' גוונין חג"ת שהוא כשנחלק לג' קוין אח"כ כמשל הנ"ל בהמשכת כמה מיני חכמות כו' וד"ל) ולפ"ז עוטה אור כשלמה וכן לבושיה כתלג כו' אינו בבחי' הסתר וצמצום כלבוש דשערות בת"ד אלא אדרבה הוא תוקף האור העצמי המאיר באור הפנים כו' (וכמ"ש במ"א בענין כתנות אור באלף בתורתו של ר"מ כו' שנק' זיהרא עלאה כו' וזהו היפוך המבואר למעלה בלבוש דמחשבה להיות רק הארה דהארה כו' דא"כ אין זה דומה לענין הארת פנים דיאר ה' פניו כו' ומ"ש עוטה אור כשלמה לבוש היינו שיאיר ממנו הפנימית דוקא וכמו פנימיות אור התורה כנ"ל וד"ל) והנה שרש ענין הד' כנפות מבואר למעלה שהן ד' גוונין עליונים כו' והענין הוא שזהו ד' מדרגות דחגת"ם שהן ד' פנים שבמרכבה פני אריה פני שור הוא בחי' חו"ג ופני נשר בחי' ת"ת ופני אדם הוא בחי' מל' דכליל כולהו וז"ס ופני אדם לארבעתן וזהו בחי' מל' דאצי' שנק' אדם תתאה שרוכב על המרכבה דבריאה וכמ"כ המל' מרכבה עלאה דז"א כו' עד מרכבתא עלאה דאדם קדמאה שהוא בחי' אור אבא ומרכבה שלו בחי' חגת"ם דז"א כו' ופני אריה בחי' חסד דז"א כו' (שהמדות הן כמו בחי' מרכבה לגבי השכל שבראש כמו שהדבור נק' מרכבה לגבי המדות כענין רוכב על כרוב קל כו' והדבור שהוא במל' אדם תתאה נק' רוכב על המרכבה דבריאה כמ"ש במ"א בפי' א"ד בם סיני כו') והנה התכלת היה מלמעלה כדי שיראו אותו וזכרתם היינו בחי' המל' דהתכלת דומה לים כו' כנ"ל ומשום דאבא יסד ברתא דנעוץ תחילתן בסופן וסופן כו' שהוא פני אדם קדמאה דאור אבא כו' ע"כ אמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' שזהו מצות המלך דבחי' המל' וממילא יזכרו על ידה על כל מצותי משום דשקולה מצות ציצית כנגד כל המצות ולהבין כ"ז הנה הקדמה הכללית לכ"ז הוא הידוע בענין אם אין חכמ' אין יראה אם אין יראה אין חכמ' דידוע הקושי' ממה יתחיל מאחר דיראה בלא חכמ' אינו כלום וכן חכמ' בלא יראה כו' אך התירוץ הוא כידו' שיש ב' מיני יראה יראה תתאה ויראה עלא' וכמ"ש בכ"מ דחילו ורחימו רחימו ודחילו ויראה עלא' היא חכמ' כמ"ש הן יראת ה' היא חכמה שאין לחלק ביניהם כלל והענין הוא כח מ"ה בחי' בטול ואין בעצם כידוע במדריגת משה שא' ונחנו מה מ"ה בעצם משום דגלוי אא"ס תמיד בחכמ' שנק' אין בעצם וזהו ג"כ בחי' יראה עלא' שהוא בטול במציאו' ממש מצד העצם כמשל הנכנס בהיכל המלך שנופל עליו הביטול בעצם מצד עצמו' המלך משא"כ קודם שנכנס שלא ראהו עדיין שגם שמתבטל נק' בטול היש מעצמותו לבד כו' ובטול היש נק' יראה תתא' שהוא בבחי' חיצוניו' לבד ולא בפנימיותו כלל אך ורק מה שמתבטל מישותו וגסותו לגמרי הנק' השתחווא' חיצוניו' או הכנעה חיצוניו' כשהיא מכל וכל בחיצוניו' עכ"פ ה"ז נעשה בחי' כלי מוכן לבחי' בטול במציאו' דהא בהא תליא משו' דנעוץ תחלתן בסופן דוקא והטעם הוא כידוע בענין יהב חכמתא לחכימין דהקושי' ידוע לחכימין כבר מה צורך ליתן להם חכמה אך הענין הוא דחכימין היינו שיש בהם בחי' בטול היש בתכלית ולפי ערך בטול ישותם שהו' העדר והרגש זה בעצמם למהות ודבר כלל מכל וכל לפי ערך זה יוכלו להיות כלי מוכן לקבל בחי' ח"ע שהוא גלוי אלקות מלמעלה למטה באור ח"ע מצד העצם שזהו בחי' בטול פנימי ועצמי דכח מ"ה דמשה הנ"ל וכל מי שיש בו חכמה בחי' בטול היש יותר יותר יומשך בו ח"ע בטול הפנימי דבחי' ראיה כו' וד"ל וכנראה בחוש בכל טועמי טע' אור החכמ' אלקית שלא תשכון בגסי הרוח שעושי' מזה יש ודבר לעצמם וכמ"ש ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל כו' וכמ"ש במ"א ובזה יובן התירוץ על מאמר דאם אין יראה כו' בב' אופנים או דקאי בח"ע וירא' עילא' דכתיב הן יראי ה' היא חכמ' שהוא כח מ"ה ובטול בעצם הנ"ל או דקאי בירא' תתאה ומשום דנעוץ תחלתן בסופן ע"כ אם אין יראה תתאה שנק' פתח אין ח"ע ולהיפך אם אין חכמ' ממילא מובן שאין יראה תתאה משום דלא יהב ח"ע רק לחכימין שהוא בחי' ירא' תתאה וזהו כל שאין ירא' חטאו קודמת לחכמתו שהוא יראה תתאה השתחוואה ובטול היש לבד אין חכמתו בטול בעצם מתקיימת כלל מטעם הנ"ל וד"ל וכמ"כ יובן למעלה בבחי' מל' דאצי' שנק' אדם תתאה היא יראה תתאה וח"ת חכמ' בסוף שמתפשט בבי"ע הרי שרשה באדם קדמא' הוא אור אבא חכמ' בראש שנק' יראה עלא' כנ"ל דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל ולכך ע"י מצות ה' שנק' מצות המלך יראה תתאה דתכלת בחי' המל' יזכרו על כל מצותי שנמשך מרצון העליון ע"י חכמ' בראש שהוא אור אבא דאבא יסד ברתא כו' כנ"ל וד"ל:

(ז) והנה מעתה יש להבין בחי' ד' גוונין חגת"מ הנ"ל הרי התכלת שהוא בחי' המל' נק' אשא אוכמא ע"ש שמכלה ומבער הרע דנוגה כמ"ש בזהר וחג"ת הן חוטי הלבן שהוא בחי' אש' חוורא (וכנ"ל בענין נר ה' נשמת אדם וכענין אש שחורה ע"ג אש לבנה באור תורה) והענין מבואר משום דהמל' יורדת למטה בסתר המדרגה עד היכלות דנוגה לברר ברורי' דרפ"ח כו' וכמ"ש טרף נתן וכו' ותתן טרף רפ"ח ע"ה כו' וענין הברו' הזה ידוע להיו שעה"ד טו"ר כשבא בבחי' נוגה מתערב ביותר והוא עד גסות השמרים דקליפת נוגה דעשי' שרובו רע כידוע וכאשר נגלה אור האלקי שם ביתר מכפי הצמצום וההסתר דשם מתבטלים ממציאותם ונכלל הטוב שבהם בקדושה האלקי' ודוגמא לדבר זה מה שאמרו למה צדיקי' דומין בפני השכינ' כנר בפני האבוק' לפי שנמש' הניצו' אח' מקו' ושרש מחצבו כו' כך גם נצוצות דקדוש' שנפלו בקליפו' כאש' יבא גילוי מקור חוצבם שהוא אור האלקי יומשכו ממילא ויבדלו מתערובת הרע והמות שנדבקו שם וראי' לזה מהעלא' ניצוצות נשמות הגרים שנשקעו בעכו"ם ונגררים ונמשכים ממילא אחרי ה' בהגלו' נגלות אור האלקי בצדיק גמור שבדור כמו באהברהם אע"ה שנק' אב המון גוים מפני שנשמתו הי' מרכבה לאלקים חיים בגילוי אור ממש וכמשמעות הכ' שקראוהו בני חת נשיא אלהים אתה בתוכינו ולכך נלוו אליו גרים רבים כידוע בהנפש אשר עשו בחרן ובענר אשכול וממרא ושאר חניכיו ג' מאות וכו' וכדוגמא זו יובן למעלה בבירור רפ"ח כו' שנפלו בתערובת דנגה דעשי' ודיצירה כו' שמתבררי' ועולין בבחי' בטול והתכללות בשכינ' שהוא בחי' שם ב"ן המברר כו' וכידוע בענין המאמר דבהמה רבה רביעא על אלף טורין דמגדלין בכל יומא כו' שז"ש מצמיח חציר לבהמה גי' ב"ן ששתת לון בגמיעא חדא כו' והיינו בחי' בירור הטוב שבנגה שגדל בכל יום וכמו יוצר משרתים שבכל יום נברא ומתחדש שנק' חציר ועולה ונכלל בפי בהמה בחי' ב"ן המברר כו' ויובן זה ע"ד הנ"ל בבירור נשמות הגרים וכה"ג יובן בענין התכל' שנק' אשא דאכיל ושצי כו' שזהו לא לכלות לגמרי כאש השורף אלא להעלות ולכלול בו ולהמשיך אליו מה שהוא ממקורו כשלהב' המושך את הניצוץ אליו שזהו כמו כח המושך שיוכלל ויבוטל מציאותו בו (כאש שע"ג המזב' שנק' אכילת מזבח והוא כמו ארי' דאכיל קורבנין ונק' אש של מעלה והעשן היוצא הוא הפסולת הנבדל לחוץ להיכלות החיצונים כך והר סיני עשן לא שכלה לגמרי אלא שנבדל הטוב והרע מתבער ממיל' כמ"ש ז"ל וירד ירדה שנאה לעכו"ם והי' חירות ממה"מ כו' ובאמת אין כל זה בסגנון א' עם התכלת דתכלת אכיל ושצי ממש לכלות ולבער הרע לגמרי שלא יוכל לעלות לקדושה האלקית וכמו שידוע דהתכלת הוא אור מקיף שמסמא עיני החיצונים (וכידוע בענין מה שהוכו בסנוירים ע"י אלישע דוקא שהוא בחי' המל' דבריאה כשבאה לברר בנוגה לכך עשה גדולות ונפלאות הרבה ואליהו גימ' ב"ן הוא למעלה בבחי' האצילות וא' ויהי נא פי שנים ברוחך כו') משא"כ אש שלמעלה שעל המזבח שנק' אריה דבחי' חסד דימין רק שהוא חסד שבגבורה דאריה גימ' גבורה וכאריה לטרוף טרף רפ"ח כו' וכן בהמה רבה דאכיל ושתית לון בגמיעא כו' ומכ"ש הרי סיני עשן דזהו אור תורה שמברר לעה"ד כו' שכל זה רק בירור הטוב מן הרע ולא לבער ולכלות את הרע לגמרי רק דוגמא לזה יש גם בתורה למשמאילים בה שהוא סמא דמותא להמית ולכלות את הרע ממש כשלומד שלא לשמה וכמשל רפוא' סם כשאינו ראוי ימיתנו וכך יש שפע אלקי' שלראוי זה תחי' אותו ולמי שאינו ראוי דבר זה עצמו ימיתנו וכמו שאמר נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל בשפע והמשכה אח' דוק' כמ"ש במ"א וכן עמוד הענן שהלך מאחריהם היה אור לישראל וחשך למצרים כו' וכל זה אינו כענין התכלת דאכיל ושצי לרע דוקא שנק' אש השורף ומכלה הוא אש האלקי הנק' אש אוכלה כו' ואין דוגמא אמיתית לזה רק מה שאנו רואי' בכעס כנחש של יראי אלקי' על הרשעי' שנק' חיויא דרבנן וכמו שיש דבר זה בכ"א לפי ערכו בהתקשרותו בתפל' בעבודה שבלב כשרואה דבר רע שעושה הרשע במרד ומעל כזנות וחילול שבת בפרהסיא וכה"ג שיכעוס בכעס וחרון אף למאד וכן כשיראה ע"ע הדבר המנגד ביותר לנקודת יהדותו יכעוס ויקצוף וחמתו בער' בו עד להשחית ממש כו' וד"ל) אך הנה ענין חוטי הלבן שבציצית הוא בחי' חג"ת הן הכוללים כל המצות שע"ז א' שקולה מצות ציצית כו' ולא מצד ראי' דתכלת כפשט הכתוב שאין ראיה זאת רק לקבל עליו עמ"ש לבער הרע כו' אך העיקר הוא מה שיסתעף מזה אח"כ והוא מ"ש למען תזכרו ועשיתם כל מצותי שעיקרן רק בבחי' תוס' אורות בכלים דאצילות למעלה ולא ענין בירור בטו"ר כלל כי באצילות אין שם גם בחי' מקור לרע שנק' עולם התיקון כידוע וע"כ ענין המצות דשם שנק' מצותי דוקא אינו רק להוסיף אור בכלים והוא להמשיך בחי' תוס' אור מן עצמות המאציל בנאצלים כו' ותוס' גלוי אור זה בא מבחי' הפנימיות ועצמות דוקא וזהו שרש ענין היופי העליון דהארת פנים העליונים (דא"א או דא"ק או דאור אבא שכל זה נק' אדם קדמא' וז"א נק' יעקב שע"ז אמ' שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר כו' כידוע באד"ר) דהנה ידוע בענין יאר ה' פניו אליך מלמעלה למטה שז"ש ב"פ הנך יפה כנ"ל אך הנה מ"ש הנך יפה הא' שהוא מלמטה למעלה בד' גוונין דכנ"י באתדל"ת כו' גם זה בא מלמעלה למטה וכמ"ש במ"א בענין אין אשה אלא ליופי שהיופי שלה נמשך מהארת פנים דא"א כמשל הגדול שמסתכל בקטן שיתחזק עי"ז ויאירו פניו כו' (וכענין הקבלת פני רבו שמאור פני רבו יאירו פניו בהלכה כו') כמ"ש עיני כל אליך כו' אשא עיני כו' (וכמ"ש במ"א בענין עיניך יונים כו' עיניו כיונים כו') והנה פי' פניו לשון רבים שכלול מג' גוונין חג"ת (וכידוע בענין תקון הז' ואמת שהוא הארת תרין תפוחין כו') (וכמו חכמת אדם תאיר פניו בשעת מ"ת דפנים בפני' דיבר כו') וזהו יאר ה' פניו אליך שזהו אסתכלות' דא"א בזו"נ שנק' אדם תתאה וכמ"ש מה שמו מה שם בנו שהוא ז"א ונק' ישראל או כנ"י וזהו אליך דוק' וכל זה הוא ע"י תוס' האור באו"כ דאצילות שכלול בכל המצות העליונות שנק' מצותי כו' והוא בחי' חוטי הלבן שממשיכים תוס' אור להאיר לבד ונק' אשא חוורא כנ"ל ולע"ל יתגלה אור זה למטה בבי"ע ועכשיו אין זה האור רק למעלה באצילות וכמ"ש במ"א וד"ל: וזהו ג"כ שרש ענין עוטה אור כשלמה ואח"כ נוטה שמים כיריעה דהנה פי' שמים אש ומים יחד והוא בחי' ז"א דאצילות שכלול מחו"ג דאו"א מוחין דאבא מסט' דחסד בחי' מים ומוחין דאימא בחי' הגבורות (וכמו מוח החכמה קר ולח ומוח הבינה חם ויבש והתכללתו שניהם נמשך ללב שהן בחי' המדות דז"א למעלה) וזהו נטוה שמים כיריעה שכל בנין ז"א באו"כ פנימיי' ומקיפים שנק' יריעה (וכמ"ש בזהר ע"פ בורא השמים ונוטיהם דאתקין תדיר כו' וכמו כונן שמים בתבונה שהן מוחין דמדות דז"א שנמשך ממוחין דאו"א כידוע) ותחלה כיריעה שהוא בחי' המקיף ודוקא אחרי שעוטה אור כשלמה תחלה כו' (הענין יובן עפ"י המבואר במ"א בענין הפרסא כו' בין כתר לחכמה כמ"ש והבדילה הפרוכת בין קדש דחכמ' כו' ותרגום פרכת פרסא כו' והוא בחי' קרומא דאוירא כו' וזהו המקרה במים עליותיו כו' ולמעלה מזה בבחי' לבוש חשמ"ל העליון שבין עצמות המאציל לנאצלים וז"ש לבושי' כתלג חיוור חיוור דוקא והוא הטלית הלבן שע"ז א' עוטה אור כשלמה כו' אינו ענין הצמצום דישת חושך סתרו שהרי זה נק' אור ולא אור שיצא מתוך החושך כנ"ל אלא כפשוטו שהאור הוא עוטה כשלמה שנמצ' השלמ' כולו אור בהיר כמו לבושי' כתלג כו' ואח"כ נוטה שמים כיריעה כו' ויש כאן ג' מדרגות אור מים רקיע ויובן זה עפ"י המבואר במ"א בענין ג' מיני בחי' פרסא שבג' מדרגות הללו דאור מים רקיע דפרסא הא' הוא מ"ש עוטה אור כשלמה והוא לבוש חשמ"ל דלובן העליון שמלבש ועוטה אור להתלבש בו והוא להיות שאין ערוך כלל בין העצמות לנאצלים ע"כ בהכרח שיתעטף ויתכסה באור שנק' לבוש ולא להסתיר עצמו אלא שעל ידו יאיר אור בנאצלים שיהי' בחי' אור של תולדה אבל לא מתוך ההעלם כמסך ממש (וביאור זה ידוע ע"פ הנותן שלג כצמר כמו השלג שעיקרו חסדים רק שמתכווץ ותחלתו מים וסופו מים רק שדרך הלוכו מתכווץ שיהא מתקבל למקבל כך חוטי לבן דצמד דטלית להשפיע ממקיף העליון וז"ש לבושי' כתלג חיוור כו' במצות ציצית שעי"ז יזכרו על כל מצותי שהן בחי' ארחין ושערות שנק' שער רישי' כעמר נקא) והב' בחי' הפרסא שנק' קרומא דאוירא בגלגלתא דא"א שע"זא המקרה במים כו' שבחי' מים הוא אור העצמי שנמשך לגלוי והתפשטות למטה כמים כו' וז"ש והחכמה מאין כו' הוא הנק' אור כמ"ש יהי אור אך כשמתפשט מאין ונמשך בבחי' יש כמ"ש מאין תמצא נק' מים ושם יש בחי' פרסא מפסיק כו' ומשם נמשך להיות נוטה שמים כיריעה שהוא הרקיע דאגלידו מיא כו' כמ"ש במ"א בענין אור מים רקיע והוא בחי' התכללות אש ומים המוחין דאו"א בבחי' מקיף לז"א כנ"ל ולזאת אם לא שעוטה אור כשלמה בתחלה לא הי' אור נמשך בנאצלים וממילא לא הי' נמשך אור ומוחין לז"א בבחי' מקיף דיריעה אח"כ וד"ל) והנה ע"ד הנ"ל במאציל ונאצלים נאמר עוטה אור כשלמה ונוטה שמים כו' כך בין האצילות לבריאה שאין ערך ביניהן יותר משאין ערך האצילו' לגבי המאציל כו' ע"כ גם שם אמר עוטה אור כשלמה והוא מה שארז"ל שהקב"ה מתעטף בטלית כו' ובחי' ד' כנפות שלו שמשם נמשך למל' המקיפים דל"ב נ"ח שע"ז א' ופרשת כנפיך כו' וכן מ"ש בבגדו בה ומ"ש שארה כסותה כו' וכן אשר תכסה בה קאי בטלית דכנ"י כו' ואח"כ נוטה שמים כיריעה שהוא בחי' הפרסא שבין אצילות לבריאה כו' וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים כו' וכמו ועל ראשי החיות רקיע כו' והכל ענין א' ע"ד הנ"ל רק ששם הוא מן המאציל לנאצלים וכאן הוא מאצילות לבריאה (אך ענין התכלת שמברר לעה"ד טו"ר לא יתכן בטלית דמאציל):

(ח) ובכל זה יובן שרש ענין ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם כו' ואח"כ ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וראיתם אותו כו' דהנה יש להבין מ"ש בזכירה ראשונה מצות הוי' ובזכירה שני' אמר את כל מצותי דוקא כנ"ל להיות ידוע בפי' מצות הוי' שהוא בבחי' המל' דוקא דהוי"ה הוא בבחי' ז"א ומצות הוי"ה הוא בחי' המל' שמקבלת מז"א ונק' מצות המלך (וביאור הדבר ידוע דפי' הויה היינו באצילות עצמו בבחי' או"כ כמו חסד דרועא ימינא כו' וכך רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דז"א אבל מצות המלך שבבחי' מל' דאצילות זהו בחי' המשכות המצות בגלוי בעלמא דאתגליא מאין ליש כמו עד"מ ציווי המלך בדבור לזולתו כמו מדוע כו' את מצות המלך והן מצות עליונות שבאין בגלוי אור למטה ע"י בחי' המל' נק' מצות המלך) ואמנם בזכירה שני' א' כל מצותי למעלה גם מבחי' הוי"ה דז"א שהוא מדבר בבחי' אור עצמות המאציל שממשיך תוס' אורו בע"ס דאצילות דהיינו בבחי' נר"נ דז"א ובמוחי דאו"א ג"כ כו' והענין הוא רק להמשיך תוס' אור בכלים ובבחי' נר"נ יש כלים עד בבחי' א"א וע"י שזהו כמו בחי' חי' יחידה למטה שאינם מוגבלים בכלים כנ"ל באריכות וזהו ידוע דבכל מקום שיש בחי' אור וכלי שייך שם ענין תוס' אור בכלי או מיעוט האור בכלי שזהו הנק' בחי' קטנות המוחין וגדלות המוחין כו' וכמו"כ במדות דז"א וגם במוחין דאו"א שמקבלין מב' מזלות דנוצר ונקה כידוע מאחר שהמה מוגבלים בכלי ג"כ כמו חכמה מוחא ונק' מוח אבא כו' (וע"ד שאנו רואים באדם למטה שלפי שכלו יהולל איש שיקטן שכלו מצד קוטן הכלי בימי קטנותו ויגדל שכלו בגדלות הכלי כשיגדל וכן במדותיו יגדלו לפי ערך גידול שכלו מעט מעט כו' כמו מבן ו' שנה עד י"ב שנה שהוא בקטנות המוחין והמדות ומי"ג שנה עד בן כ' שנה הוא בא לכלל גדלות השכל שבמדות עד שיגדל יותר גם בעצם כח שכלו בהיותו בן ע' זקן שקנה חכמה והרי יש תכלית הקטנות בהיותו בן ו' עד תכלית הגדלות כו') והיינו לפי שמשכן אור השכל במוח והמדות בלב כו' משא"כ בבחי' חי' יחידה כמו הרצון והתענוג בלתי מוגבלים בכלי כלל שאין להם משכן בכלי וחומר מוכן בכלי הגוף כנ"ל באריכות ע"כ לא יגרעו ולא יתוספו לעולם מצד ריבוי או מיעוט הכלים מאחר שאינם מוגבלים בכלי הגוף כלל כנ"ל (ומה שאנו רואים בחי' גדלות וקטנות גם ברצון ועונג שהקטן רצונותיו לדבר קטן הערך ורצון הגדול לדבר גבוה יותר וכן הענג שהקטן מתענג מדברים פחותים משא"כ כל שיגדל יותר יותר יתענג בדברים גדולים יותר הנה זה הרצון הוא הנולד מן השכל או המדות שבלב שלפי שכלו כך יולד לו רצון והקטן שכלו קטן רצון הנולד לו קטן ביותר וכשיגדל שכלו יגדל תולדות הרצון עמו וכן במדותיו שעיקרם הרצון שנק' רעותא דלבא תלי לפי ערך גידול המדות באוי"ר והתפארות ונצוח אם בענינים קטני' או בגדולים ואם בהשכלות ועיון עמוק או שלא בהשכל וכו' אבל הרצון עצמו שלמעלה מן השכל אין בו שינוי מבחי' קטנות לגדלות מאחר שאין טעם לרצון כלל א"כ מה שינוי ימצא בו בין גדלות השכל לקטנות השכל וראיה לזה מרצון הטבעי שבטבעיות המדות שאין בו שינוי כלל להיותו למטה מן השכל ואין לו חיבור ושייכות עם השכל וכמו מי שהוא בטבעו כעסן או להיפך רחמני או אכזרי או פחדן או להיפך ע"פ שבקטנת ימיו לא יוכל לשלוט בהם כלל ובגדלות שניו ישלוט להפוך בהם מקצה לקצה אין זה היפוך בעצם כלל רק שליטה לבד והטבע שהיה לו בקטנותו נשאר לזקנותו בעצם בלתי שינוי כלל וממילא הרצון שנולד מצד טבעו אין בו שינוי כלל וכמו בטבע שלמטה מן השכל כך בעצם אור הרצון והעונג שלמעלה מן טבע השכל שבמוח ומדות שבלב כו' אין בהם שינוי מקטנות ימיו לגדלותו) ומ"ש אך בצלם יתהלך איש שצלם הן מקיפים דחי' יחידה שיתהלך איש להיות בו תוס' אור מן ההעלם לגלוי כמו זקן שקנה חכמה הרי נמשך תוס' אור מן ההעלם לגלוי כמו זקן שקנה חכמה הרי נמשך תוס' כח מהעלם כח המשכיל וכך יוכל להיות תוס' גלויי אור בעצם הרצון או מיעוט כו' כנראה בחוש שגם נקודת עצם הרצון יש בו מיעוט וריבוי לעתים שונים וכמ"ש במ"א בענין עת רצון כו' כל זה אינו רק באופן הגלוי לבד אבל לא גידול בעצם או מיעוט בעצם כגידול שכל ומדות ומיעוטם לפי הכלי וז"ש יתהלך לבד שזהו כניסת הצלם מהעל' לגלוי ובהשוואה א' כו' כנ"ל וראי' לדבר זה שהרי גם עצם הרצון לטוב בבחי' מוטבע כמו מי שטבע שכלו לטוב ומדותיו לטוב כאוהב לאהובו כנפשו שעצם רצונו מוטבע לטוב עליו וממילא יטה שכלו לזכות עליו לחפות כו' ולהיפך לשונאו כו' ולכך השוחד יעור עיני חכמים מפני הטיית הרצון הטבעי למצוא שכל לזכות ולכך לא היו יושבין בסנהדרין רק זקנים שטבעיות שלהם נכנע ובטל בתכלית לגבי השכל שלא יגבר הטיית טבע הרצון להפוך השכל שלא כמשפט התורה כו' (ואע"פ שיש חכמים להטיב ולהרע לזכות ולחוב זה לא יצא ממשפט התור' כמו שכל מטה כלפי חסד כב"ה זהו מצד אור נשמתו בהשגה שבחכמ' שבתורה מבחי' חסד שבחכמ' ולא בטבע האנושית כלל) ולפ"ז טבע הרצון המוטבע שלמטה מן השכל הוא עצמו טבע הרצון הפשוט ועצמי שלמעלה מן השכל ומ"ש כי האדם עץ כו' קאי במדות ושכל השייך למדות לבד שיתכן בו לשון גידול ולא ברצון ועונג שלמעלה מבחי' אדם וגם לא בטבעיות המדות בטבע תולדתו הגם שמבואר במ"א בענין עיבור יניקה כו' שמתגדלין טבעי המדות אבל בעצם מהותם הראשון אין שינוי כלל כנ"ל (ולפ"ז מ"ש באד"ז ז"א בע"י עצמו אחיד שלמעלה ממזלו' דאו"א כו' היינו בקטנות שבו דוקא שהוא טבעי המדות שאין בכח זקן שקנה כו' לשנותם כו' כמ"ש במ"א) והנמשל מזה יובן למעלה מעלה בהיות ידוע שאור הרצון העליון הוא הנק' כתר הממוצע כו' ויש בזה ב' מדרגות כמו בחי' חי' יחידה למטה כנ"ל באורך שלמעלה מבחי' נר"נ כו' (כידוע בענין נקוד' ספי' פרצוף הרי ג' מדרגות נקודה אינו כלול מי' והוא בחי' הכתר דכתר וזהו בחי' א"ק רצון לרצון כו' אדם דבריאה וספי' כלול מי' הוא בבחי' א"א וע"י שנק' אדם דיצי' וכמו ק' ברכות שהן ע"ס דכתר כל א' כלול מי' ופרצוף בז"א ואו"א שבו שנק' שם הויה י"ה חו"ב שבמדות כידוע ונק' אדם דעשי' שהאור בכלים מכלים שונים בג' מיני כלים פנימי ואמצעי וחיצון כידוע) והנה כדי להמשיך בחי' תוס' אור מעצמות המאציל בבחי' מוחי' חדשים לאו"א זו"נ שכולל שם הוי"ה יו"ד חכמה כו' צריך לעורר בחי' הארת פנים העליונים דא"א וע"י שיומשך על ידם מעצמות המאציל אור חדש כי הם בחי' ממוצעים ועי"ז יהיה תוס' אור בנר"נ דז"א כו' כידוע וד"ל וזהו פי' את כל מצותי לשון צוותא וחיבור והוא מה שיש התחברות מעצמות אא"ס בנאצלים בתוס' אור חדש תמיד ע"י בחי' א"א וע"י שנק' ממוצע כנ"ל נק' מצותי דוק' שזהו למעלה ממצות הוי"ה מאחר שזה האור בא מן העצמות ע"י המקיפים דכתר שלמעלה מבחי' הכלים לא נק' שם הוי"ה עדיין כנ"ל ושם הוי"ה הוא בבחי' כלי לאור כידוע שזהו בבחי' זו"נ ואו"א יו"ד אור אבא כו' כנ"ל וד"ל אך א"כ יש להבין מ"ש בסוף דברי הפ' אני הוי"ה שמתצמצם בשם הוי"ה דוקא ותחלת דבריו למען תזכרו כו' את כל מצותי שלמעלה משם הוי"ה כנ"ל הענין הואט דהגם שמבואר למעלה בפי' אני שהוא ידוע והכל מכירים אותו ובאמת הרי לית מחשבה תפיסא ביה ומופלא ונעלם מכל רעיון כו' הנה פי' הב' באני להיפך שהוא לשון נסתר בעצם כאדם שאומר אני מי שאני כמו מי שאנכי דלא אשתמודע כלל דאני לשון גילוי הוא במדבר לזולתו לומר לו אני מצוה אותך וכה"ג שזהו בבחי' המל' שנק' אני כמו אני מדבר בצדקה כו' ואני דכתר עליון להיפך הוא שהוא מדבר בדרך נסתר לעצמו אני מי שאני כו' וכתיב ראו כי אני אני הוא משום דנעוץ תחלתן בסופן וכתר שהוא הרצון הנעלם בא לגלוי בדבור וזהו אני ראשון בחכמה בראש ואני אחרון בחכמה בדבור כו' בהשווא' א' ממש משום דלית מאן דתפי' בי' כו' ע"כ ראשון דחכמה עלאה ואחרון דח"ת שוין וכמו את השמים כו' אני מלא בהשוואה א' משום שנסתר מהכל בשוה ע"כ התלבשותו בהעלם בכולם בשוה כידוע וד"ל וזהו אני ה' פי' אני הנסתר הוא שנתצמצם בשם ה' בחכמה יו"ד עד ה"א אחרונה בחי' מל' בשוה מראש לסוף כי הוא למעלה משם הוי"ה כנ"ל וכמ"ש היש הוי"ה בקרבינו אם אין דכתר עליון שהוא אני רק שמתצמצם מאין להיות אני הוי"ה בבחי' או"כ דאו"א וזו"נ כנ"ל וזהו אני הוא אשר נקראתי בשם הוי"ה להיוטת בבחי' המשכות או"כ כו' ואין זה בא רק ע"י סיבת מעשה המצות למעלה דוק' והוא במה שהקדי' בתחלה ועשיתם את כל מצותי דוקא שהוא תוס' אור מעצמות המאציל ע"י אין דכתר הממוצע להיות אני הוי"ה בתוס' אורות בכלים כו' וד"ל:

(ט) והנה אחר כל הנ"ל יתפרשו סדר והמשך הפסוקי' דפ' זאת והוא במ"ש וראיתם אותו דהיינו ראיית התכלת שהוא בחי' שם ב"ן המברר ברורים דנגה דאכיל ושצי מצד גלוי אלקות דמלכות שמים בבחי' מצות מהלך שום תשים עליך מלך כו' שנק' יראה תתאה בטול היש כו' אז וזכרתם את כל מצות הוי' שהוא מצות עליונות שבבחי' או"כ דז"א דאציל' שנק' רמ"ח אברי' דמלכא ובמצות המלך בעלמא דאגליא כנ"ל והיינו ג"כ כענין תכלת ע"ג הלבך דציצית שזהו אש שחורה ע"ג אש לבנה דכתיב בתורה מימינו אש דת כו' ואח"כ זכירה שני' למעלה יותר והוא בבחי' עצמות אור המאציל להמשיך אור חדש תמיד בנאצלים שז"ש כל מצותי כלומר התחברות אור עצמותו בנאצלים שאין זה אלא ע"י שמחה וטוב לבב דוקא והיינו אחר ראי' דתכלת דוקא אז יבא לזכירה שני' זאת משום דנעוץ סופן בתחלתן כו' כנ"ל ע"כ אחר שביער וכילה את הרע דאתם זונים כו' ע"י התכלת בבחי' בטול דיראה תתאה כנ"ל וכמ"ש וראיתם וזכרת' כו' ולא תתורו כו' מצד עוצם היראה ופחד אלקים בבחי' היש לגמרי דודאי את זלע"ז כו' ולפ"ע התגברות אור דקדושה האלקית בבחי' בטול ושקיעה בלב כו' כך לפ"ע ידחה יניקות החיצונים ויגרשו מן הלב וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם אע"פ שכבר נמשכו אחריהם כו' משום דכהמס דונג כו' דזהו כל עיקר ענין התכלת דמבער הרע כנ"ל ואז דוקא יגיע לבחי' שמחה וטוב לבב בזכירה שני' שזהו כל עיקר ענין חוטי הלבן שבציצית רק להוסיף ולהרבות אור חדש מעצמות אור העליון שבעצמות המאציל באצילות עצמו שאין שם ברורי' דעה"ד לבער ולברר הרע כו' רק חדות ה' במקומו בשמח' ושעשועי אור העצמות והן בחי' הארת פנים כנ"ל והן ג' מדרגות חג"ת פני אריה פני שור כו' והגם שלמעלה מעל' לפני האצילות אין שם בחי' מרכבה דפני ארי' כו' רק הענין הוא בדומה לזה בבחי' וענין התכללות דג' גוונין כו' שזהו עד רום המעלות כידוע. דגם בבחי' ע"י וא"א שנק' אדם דיצי' נק' מרכבה לבד לגבי מל' דא"ס שבא"ק וכה"ג שנק' אדם שרוכב על הכסא וכמו וע"י יתיב וכרסוון כו' יש בחי' מרכבה לו ועליו נאמ' לבושי' כתלג חיוור כו' שהן חוטי הלבן כו' כנ"ל כך הוא עד רום המעלות וד"ל (וזהו למען תזכרו למען דבר זה דוקא שהוא ראיה דתכלת בזכירה א' שהוא לבער הרע כו' הנק' טהרה כנ"ל והיא המביאה לידי קדושה דוקא וזהו למען תזכרו ועשית' כל מצותי שקדשנו במצוותיו בבחי' קדושת העצמו' ממש וכנ"ל בפי' והייתם קדושים לאלקיכם דוקא כמ"ש כי קדוש אני למעלה מקדושתכם שע"י המצות שזה ב' מדרגות זו למעלה מזו תחלה ועשיתם כל מצותי בקדושה שע"י מצותי כנ"ל ואח"כ והייתם קדושים בקדושת עצמותו כו' ושרש הדברים כמ"ש במ"א בשרש ההפרש בין טה"ע לטה"ת דבחי' אור מקיף הכללי שמקיף לד' עולמות דבי"ע שע"ז אמ' אני ראשון ואני כו' אני מלא כו' תפיס בכ"ע ולית מאן כו' נק' טה"ת והוא ענין מח' הכללית שסובב הכל בסקירה א' מראש לסוף כא' כו' ונק' סופא דמח' כשבאה בבחי' מקיף להגביל דבר פרט כו' אבל טה"ע הוא עצמות אור א"ס כמו שהוא ושמו בלבד שאין זה רק גלוי אור עצמו שלא נק' מקיף למקיף עדיין וזהו עוטה אור שנק' אור פשוט בהיר בעצם רק עוטה אור זה כשלמה להיות בבחי' מקיף למקיף כו' וזהו כשלמה כמו לבושי' כתלג חיוור כו' והוא הנק' קדוש ונמשך משם להיות בחי' מקיף שנק' שמים שז"ש נוטה שמים כיריעה שמקיף לכולם בשוה וכמו וכעצם השמים לטוהר לשון טהר יומא שנטהר מן החושך והסתר וזהו כמו התכלת שדומה לרקיע דוקא כו' שנק' טהרה כנ"ל שמביא לקדושה הוא עצמות האור כלבנת הספיר שבהיר בעצם מתחלת הוייתו ואמנם כשעלה בתחלת הרצון קדם התחלה לסוף והוא מ"ש עוטה אור כו' ואח"כ נוטה שמים שהוא אחר הצמצום כו' אבל אח"כ נהפוך הוא דסוף מעשה עבמ"ת פי' לפני תחלת המחשבה למעלה גם מבחי' עוט' אור כו' דהיינו לעורר בעצמו לתחלת הרצון כו' כנ"ל (בשער הק"ש בסי' מ"ג) וזהו שע"י ראיה דתכל' שז"ש נוטה שמים בחי' סופ' דמחשבה שבסוף מעשה לברר הרע עולה במ"ת ולמען זה דוקא תזכרו כו' והיית' קדושים בקדושת עצמו דעוטה אור כו' דהיינו למעלה מתחלה וסוף כמ"ש שם ובזה יתורץ ענין התכלת איך ימצא בטלית דלבושיה כתלג כו' עד מל' דא"ס כי גם שם בחי' טה"ת נק' תכלת שע"ג הלבן דעוטה אור שבעצמות ממש כי' וד"ל וזהו אני הוי"ה אלקיכם דוקא דמה שמאין האמיתי שבעצמות ממש נעשה אני בחי' טה"ת להיות אני ראשון כו' הוא ע"י סוף מעשה דנשמות בגופים שמבערים הרע בבחי' יראה דמל' שנק' אלקיכם דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא כו' כי זה כל האדם כל רבוי לרבות גם מה שלמעלה מבחי' האדם הידוע שהוא שיעור קומת א"ק עד גם בבחי' מל' דא"ס ומטעם הנ"ל וד"ל. ומעתה יש להבין בשרש ענין התורה בפנימיות וחיצוניות הנ"ל ותחלה יש להקדים ביאור מארז"ל ג' נובלו' הן נובלו' חכמה של מעלה תורה ונובלות בינה ש"מ שכינה וממה שנובלות בינה ש"מ שכינה יובן עד"ז ענין נובלות חש"מ תורה והענין ידוע דחו"ב שלמעלה הוא בחי' חו"ב דאצילות עד חו"ב דא"א וע"י עד חו"ב דא"ק ולמעלה מעלה בבחי' חו"ב שבעצמות כו' ופי' נובלת הוא בחי' חיצוניות הנובל בבחי' השפעה למקבלים כי הפנימית לא יוכל לבא בבחי' השפעה ולזה גזר אומר דתורה זו הנגלית לנו אחר שבאה בבחי' השפעה למקבלים בהכרח ששרשה מנובלות חש"מ דמפנימי' חש"מ איך יומשך למטה לבע"ג כו' אמנם לפ"ז איך יתכן לומר כך במאמר שני דנובלות זה ודאי מחיצוניות אור שפע דבינה ש"מ שבא למקבלים זהו שכינה שלמט' שבאה להיות ראש ומקור לבע"ג למטה בג' עולמות בי"ע כידוע וזה א"א לומר דשכינה הוא בחי' המל' שהיא מע"ס דאצילות דאיהו וחיוהי חד בבחי' א"ס ולא בבחי' חיצוניות ונובלות אך הנה ידוע שבבחי' מל' בשפעה אור בבי"ע יש בזה עצמו בחי' א"ס כמ"ש בס"י מכאן ואילך צא וחשוב עד אין שיעור כו' הרי אין שיעור לאופני הצרופים דאותיות הדבור דמל' וכמו שמתחדש בכל יום מע"ב לאין שיעור וא"כ אנו רואים דגם בשעורי' וגבולים דמל' שנק' חשבון כמ"ש עיניך ברכות בחשבון לפי שהצרופי' במספר יבאו להתהוות הבע"ג מאין ליש כידוע יש בזה עצמו מכח פנימית דאור א"ס שבלתי גבול כו' וא"כ למה א' דנובלות בש"מ שכינה אם שרש המל' מחיצוניות בינה (עד"מ צרופי הדבור שבאין במספר כמספר אותיות המח' המגבילים ההשגה דבינה שנק' חיצוניות ונובלות בש"מ כו') אלא ודאי נשבח קאמר דנובלות זו יש בזה מכח הפנימית יותר וכידוע הכלל דמה שבא למטה מטה ביותר מזה מוכח ששרשו הגבה למעלה יותר וכך הוא ענין נובלות חש"מ תורה לשבח קאמר דבנובלו' שהוא בחי' חיצוניות אור אבא שבאה למטה בשעורים וגבולין במצות כנ"ל בענין דקדוקי סופרים כמו ח' חוטין בציצית ולא יותר וכה"ג בתפילין ד' בתים וכו' זהו מורה על היות שרש אור דתורה מבחי' פנימית אור א"ס שבח"ע ביותר וז"ש הנסתרות לה' אלקינו בחי' פנימיו' התורה שארוכה מארץ מדה כנ"ל והנגלות לנו חיצוניות התורה שבאה אלינו בגבולין ושעורין כו' אין הכונ' בזה שיש הבדל ביניהן במעל' רק אדרב' שקולין כא' במדרג' א' ממש כמ"ש דאוריית' סתים וגליא לפי שבחי' פנימית דא"אס שבפנימית ח"ע הוא שבא בהתלבשות בחיצוניות ונובלות חש"מ זו תורה הנגלית לנו ולבנינו וזהו פי' הפשוט דהנסתרו' עצמן של ה' אלקינו ששם התורה בלי מדה כנ"ל הן הנגלות לנו בשיעורים וגבולין והכל א' ולא ב' תורות הן ואין ביניהן חילוק כלל וכלל וד"ל ושרש הדברים ידוע דבחי' פנימית אבא הוא בחי' פנימי' ע"י לעול' כמ"ש בע"ח והיינו הנסתרו' לה' כו' בחי' סתים שבתור' שארוכ' מארץ מדה כנ"ל בבחי' פנימית אא"ס ממש משום דבבחי' פנימית יסוד אבא שם מאיר אור פנימית יסוד ע"י שבו גלוי אור פנימית דעצמות אא"ס מסתיים שם והוא בחי' אחרונה שבעצמות כו' שלמעלה מבחי' כלים מגבילים האור כו' ומה שהתורה נתנה לנו בגבולין ושיעורין כו' זהו מבחי' חיצוניות יסוד אבא שבו חיצוניות יסוד דע"י כו' שבא במדידות אור ושפע כמ"ש מי מדד בשעלו כו' במאמר קו המדה כך וכך יוכשר ולא כך וכך הוא מבחי' גבורה דע"י שבחיצוניות יסוד להשפיע בשיעור כו' אבל בפנימיו' יסוד ע"י ויסוד אבא לא נמדד לשיעורין וגבולין כו' ומה שיבא האור בכלי בהגבלה היינו בזו"נ ששם נק' מצות הוי"ה כנ"ל וזהו מ"ש הנגלות לנו ולבנינו לנו או"א ולבנינו זו"נ שהן נר"נ ומוחין דאו"א בחיצוניות השפע שנק' נובלות חש"מ ונובלות בש"מ (רק שנובלות חש"מ תורה בבחי' ז"א ונובלות בש"מ שכינה בחי' מל' נוק' דז"א) ושרש א' לפנימית וחיצוניות הגם שזה בלי שיעור וזה בא בשיעור מטעם הנ"ל דדוקא הא בהא תליא וזהו מי מדד כו' דהמדידה עצמה מכח פנימית ח"ע דוקא וכמ"ש ז"ל בג' דברים ברא העולם בסופר וספר וספור שהן תשב"כ ותשבע"פ שבא בשעור באותיו' בספר כו' ומזה נמשך המדידה בצרופי אותיות די' מאמרות אעפ"י ששרשו באצילות בבחי' א"ס למעלה מן המספר מ"מ מוציא במספר צרופים כו' לג' עולמות בי"ע בענין נובלות בינה ש"מ שכינה שזהו ספר וספור וד"ל (וכל זה יובן מארז"ל יבא טוב ויקבל טוב כו' יבא טוב זה משה ויקבל טוב זה תורה מטוב זה הקדב"ה לטובים אלו ישראל כו' וזה פלא גדול לכאורה דמשה כבר קיבל תורה מסיני ואיך יאמר שיבא עוד הפעם לקבל התורה שנק' טוב כו' אך הענין ידוע בענין וזרח השמש ובא השמש כו' דהשמש בשקיעתו למערב יוצא וזורח במזרח והיינו מדרגת משה שהוא בבחי' פנימית אבא לבד כידוע בפי' ונחנו מ"ה ומדרגת משיח לע"ל הוא בפנימית ע"י שלמעל' מן החכמה כמ"ש והריחו דמורח ודאין ולא למראה עיניו דחכמ' כמ"ש במ"א בענין כתר ש"ט כו' ולפי שפנימית אבא הוא ממש פנימית ע"י ע"כ א' יבא טוב זה משה דגם לע"ל יבא טוב בחי' משה דהיינו הך ממש וכמו השמש שנשקע במערב הוא עצמו שזורח במזרח למחר וידוע דבמשה נאמר כי טוב הוא והיינו בחי' פנימית יסוד אבא שזהו פנימית יסוד ע"י דבחי' משיח כו' כנ"ל ואם הי' פנימית התורה נבדל בערך מבחי' חיצוניות התורה במה שבפנימיות ארוכה מארץ כו' משא"כ בחיצוניות שבאה בגבול דוקא א"כ תורה זו הנגלית לנו ע"י משה כמ"ש תורה צוה לנו משה בין בספר תשב"כ שנק' מחוקק במדה וגבול ובין בספור בתשבע"פ כו' איך יאמר בו יבא טוב לקבל פנימית התורה טעמי מצות ע"י משיח כידוע אלא ודאי מוכרח לומר דפנימיות וחצוניות שבתורה אדרבה במדרגה ושרש וכח א' ממש באו מעצמות אא"ס כנ"ל דלכך א' יבא טוב דהכל א' ממש וד"ל): ולהבין שרש ענין פני נשר הנ"ל במ"ש ישאהו על אברתו כו' ואשא אתכם אל כנפי נשרים כו' הנה ידוע בשרש ענין הרחמים שהוא בבחי' קו האמצעי דת"י שעולה עד קצה העליון יותר מב' הקוין תת"נ ובג"ה כו' דהיינו שעולה עד בחי' כתר שבכתר שאין ב' הקוין הנ"ל מגיעים לשם ושם הוא בחי' פנימית ועצמות אא"ס דזהו עיקר יתרון מעלה בריח התיכון דקו האמצעי שמבריח מן הקצה לקצה יותר מב' הקוין כידוע (וביאור הדברים ידוע שברחמים יש ב' מדרגות א' שבא מדה זו דרחמים בשעור וגבול כמו ב' המדות דחו"ג שבב' הקוין שהוא לעשות לפנים משה"ד מצד הרחמים שכולל ב' הקוין דחו"ג יחד ואמנם גם זה יש לו גבול דיותר מכפי המדה שיחייב מדת הדין ויגבר ביותר על החסד לא יועיל מדת הרחמים ויוגבל אורו באופנים פרטיים ע"פ הוראת אור השכל דחו"ב שרש הג' מדות וזהו בחי' ת"ת קו האמצעי דישראל בחי' ז"א שנק' רחמים סתם (ונק' וי"ו אות אמת דכולל חו"ג כו') ואמנם בחי' רחמים רבים דא"א הנק' כתר הוא ברצון שלמעלה מן השכל וכמו ר"ר העצמיים על עצמותו שלמעל' מטעם ושכל שלא יוגבל אורו במדות דחו"ג דודאי גם ברצון יש חו"ג שלמעלה מן הטעם כמו תכלית שנאה דעמלק שלא עפ"י שכל ותכלית אה"ר כו' ולכך הרחמים דשם ג"כ למעלה מהגבל' אבל גם שם יוכל להיות הר"ר מוגבל מצד כח הדין המגביר ביותר כמו תכלית שנאה שיגבר שלא ירחם לעולם והרי אנו אומרי' ברחמיך הרבים כו' אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך כו' משום שיש בזה חילוק מדרגות דהיינו בחי' הכתר וכתר שבכתר דבכתר עצמו יוכל להיו' גם הרחמי' רבים בגבול שלא יאבה סלוח כאשר ירבו לפשוע ביותר מכפי המדה כמו שמצינו בכמה כתובים כו' אך בחי' כתר שבכתר הוא רחמים עצמיי' כאב על בנו ילד שעשועיו כמ"ש המו מעי לו כו' דגם אם ירבה לפשוע עד שימאס וישנאנו בתכלית יגברו רחמים העצמיי' כו' מפני שנחשב מעצמותו ממש וכמו שע"ע ירחם לעולם בבלתי שינוי כלל וכלל כו' ובלתי התעוררות כו' וכמ"כ כתיב טרם יקראו ואני אענה שלא צריך התעוררות כלל כמו שע"ע ממש כו' לכך בטרם יקראו כבר בצרתם לו צר ממש כמו ילד שעשועיו בטרם יקרא ויצעוק מצערו ירגיש האב ולא ימתין עד שיקראנו וירפאנו ויושיענו מצרתו כו' וכך יובן במ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' בחי' ר"ר שבעצמות ממש שזהו בשוה ממש לבחי' עצמותו וזהו ואביא אתכם אלי ממש שזהו יתרון מעלת קו האמצעי דרחמים שעולה בבחי' העצמות ממש שהוא בחי' כתר שבכתר כנ"ל וזהו מ"ש ופני נשר לארבעתן כמו פני אדם לארבעתן כו' ומטעם זה וד"ל ומה שאמר ישאהו על אברתו וכן על אברתו וכן על כנפי כו' דזהו עליית קו האמצעי למעלה מעלה בעצמותו כנ"ל ומה שמבריח לקצה התחתון היינו כנשר יעיר קינו על גוזליו כו' שמתפשט ר"ר העצמיים הנ"ל למטה מטה גם להעלות משאול תחתית ממש כו' דהא בהא תליא דלפי ערך עומק רום למעלה כך עומק תחת להרים בחי' שפלות היותר למטה כו' כמ"ש במ"א וד"ל):

(יוד) ולהבין שרש הדברים הנ"ל באופן אחר בתוס' ביאור הנה כללות ענין מצות ציצית הוא מ"ש ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם שכולל בזה בחי' אור מקיף ואו"פ כי הטלית הוא בחי' אור מקיף כמ"ש בברכת ציצית להתעטף בציצית דוקא ול"ב חוטין הן ל"ב נ"ח שבוקעים ויוצאים מהעלם אור המקיף כמ"ש בפע"ח ויש להבין תחלת בבחי' המקיף דטלית דהנה כתיב עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה כו' וכן מ"ש לבושיה כתלג חיור כו' ויש להקדים תחלה במ"ש נעשה אדם בצלמינו כדמותינו למה דוקא באדם הוא בצלם אלקים יותר מכל הנבראים וכן במרכבה פני אדם לארבעתן שכולל כולם כו' ועוד איך שייך לשון צלם ודמות למעלה באלקים חיים שאין לו גוף ולא דמות הגוף כו' וכתיב כי לא אדם הוא כו' שמושלל מכל תואר ותמונה כמ"ש כי לא ראיתם כל תמונה כו' ועוד איך א' נעשה אדם בצלמינו שמשמעו שנעשה אדם ונברא מאין ליש בצלמו כו' ואם הוא נברא מאין ליש אין זה בצלמו ממש שהוא ית' בבחי' א"ס והאדם הוא בע"ג ותכלית ועוד שגם כל העולמות נבראו מאין ליש ומהו ההפרש של בריאת האדם שהוא בצלמו כו' אך ידוע שהעולמות לא נבראו מבחי' אור עצמותו ית' אלא רק מבחי' אור מעטה לבושיה שנק' הארה דהארה כמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור פי' נראה אור כמו אור הנכפל הנק' אור של תולדה שמאיר דרך מסך ולבוש כמ"ש במ"א אבל נעשה אדם בצלמינו היינו כמו שהוא באור עצמותו ממש וזהו פי' אדם אדמה לעליון וזהו פלא דא"כ איך האדם בבחי' בע"ג כו' ועוד דענין צלם ודמות היינו ג"כ ענין ובחי' הארה דהארה שהצלם ודמות הוא רק בדומה לעצם אך הנה ארז"ל בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה בחכמה ותבונה ודעת כו' הרי החכמה נק' לבוש לבד לגבי העצמות וכמ"ש בראשית ברא ות"י בחוכמתא ובראשית נמי מאמר הוא והוא הנק' בזהר מחשבה עלאה שלמעלה מהתחלקות המחשבה דחכמה בל"ב ויאמר כו' שנק' ל"ב נ"ח כמו משל מח' הכללות באדם שנק' מחשבה אחת שכוללת ומקפת כל ריבוי התחלקות המחשבה שבאים בדבור כו' וזהו בחי' מחשבה אחת שצופה וכו' שנסקרים הכל בסקירה א' מראש כל ההשתלשלות עד סופו שנק' מקיף כללי שמקיף לאבי"ע כידוע וגם על בחי' מח' אחת זו הכללות א' לית מחשבה תפיס' בך כלל אפי' מחשבה הקדומה זו כו' לפי שעצמות אא"ס פשוט בתכלית למעלה מבחי' מחשבה שהוא מציאת דבר ויש כו' ע"כ לית מחשבה תפיסא בך כלל כנל רק שנמשך ומתלבש ומתצמצם להיו' בתפיסת מחשבה כו' להיות בבחי' מקיף כללי שאין פי' מקיף וסובב יתכן רק בבחי' שפע אור מן העצמות שמה שבלתי יתקבל באו"פ מקיף וסובב הכל כא' אבל בבחי' אור עצמותו ממש כמו שהוא לבדו מרומם ומתנשא מימ"ע לא שייך ענין מקיף לעולמות גם בדרך כללות אם לא ע"י צמצום גדול וד"ל וזהו פי' עוטה אור כשלמה פי' עוטה שהוא מעטה ומלביש ומעלים את האור העצמות בבחי' בבחי' שלמה ולבוש שאור זה מאיר דרך העלם הלבוש והשלמה שאם היה מאיר האור כמו שהוא בעצם בלי צמצום והעלם בלבוש ושלמה לא היה מציאת ההשתלשלות כלל וזה שכתוב ישת חשך סתרו שקודם לגלוי האור היה חשך סתרו וכתיב מגלה עמוקות מיני חשך וענין חשך זה היינו בחי' העלם של האור העצמי כמו שהוא מתעלם בלבוש הנק' שלמה והוא לבוש החשמ"ל העליון ואח"כ יבקע ויוצא האור מן ההעלם הזה שבלבוש ושלמה ונק' אור זה הנולד בשינוי המהות מתוך ההעלם בשם הארה דהארה כמ"ש באורך נראה אור כנ"ל ובכלל הוא בחי' הקו"ח שאחר הצמצום הראשון שנמשך ומאיר בע"ס שאבי"ע וז"ש כי עמך מקור חיים שמתעלם תחלה בבחי' ההעלם בלבוש ואח"כ יבקע אור בגלוי מתוך ההעלם והיינו נראה אור כו' ואח"כ נוטה שמים כיריעה וכידוע בענין אור מים רקיע שאחר גלוי האור מן ההעלם נמשך ויורד כמים ונעשה רקיע כו' וביאור הדברים הנה יובן עד"מ מבשרי אחזה כו' שאנו רואים בשכל וחכמה שבאדם שנק' אור כידוע ואור זה דחכמה אינו נק' אור בגלוי שכל המושג רק כשתחלה הי' בבחי' ההעלם והחושך שלמעלה הרבה מגלוי אור שכל וסברא הנק' מחשבה סתימאה כו' ואחר ההעלם דמ"ס יצא לאור וגלוי שכל והתחכמות וכמ"ש והחכמה מאין תמצא כידוע וד"ל:

(יא) ויובן זה בתוס' ביאור ממה שאנו רואים בבחי' מח' המלבשת את אור השכל שנק' מחשבה תתאה (בחי' חשמ"ל התחתון דחיצוניות בינה והוא בחי' רקיע דאגלידו מיא שז"ש נוטה שמים כיריעה וכמשי"ת דהנה באמת העיקר הוא אור השכל כמו שהור בעצם שנק' התחכמות בדבר מה והמחשבה מצד עצם מהותה רחוקה מאד מערך השכל כי תמיד משוטטת המחשבה גם בדברים פשוטים מאד שבלא דעת כלל עד שנעשית בכח המדמה לבד כידוע וא"כ מדוע אנו רואים שא"א שיבא בלבו אור שכל וסברא רק ע"י התלבשות באותיות המחשבה דוקא גם שנק' מחשבת שכל בעיון אין זה רק בהיות העיון השכלי בא באותיות וצרופים שונים במחשבה הגשמית שחושב כל ענינים פשוטים דוקא כו' ואז דוקא יאיר אור השכל בהשגה גמורה עד שיוכל להשפילה ולהורידה לתנוק קטן או להתעפעל ממחשבה זו במדות שבלבו לאהוב ולירא כו' וכ"ז שלא בא אור השכל בהעלם אותיות המחשבה פשוט' עדיין אינו משיג השכל בטוב ולא נק' השגה כי ההשגה נק' תפיסה כתופס דבר מה במציאתו ובלתי אותיות המח' נשאר אור השכל בהעלמו בלא גילוי אור במציאות שכל וסברא כלל ונמצא שאעפ"י שהצרופים במחשבה הן כמו לבוש מסתיר למהות עצם אור השכל מ"מ היא הנותנת דוקא שעי"ז יבא אור השכל לגילוי השגה גמורה א"כ בהכרח שיש במח' ב' הפכים העלם וגלוי כו' וזהו כמו המסך כשהוא עב וגס יחשיך האור לגמרי אבל אם אינו גס רק שהוא מעלים קצת לעצם האור ובוקע האור מתוך נקבי אריגת המסך אזי יוכל האור לבא למקבלים לגלוי משא"כ בלתי המסך לא היו יכולים לקבלו כלל וא"כ ההעל' של האור במסך הוא שעושה סיבת גילוי כרואה בכלי ההבטה וכאור השמש בענן דק שעוש' בליטת האור ביותר כמו גלוי גווני הקשת שנראים בענן שלא היו נראים בגוף השמש מצד עוצ' בהירתו כך אור עצם השכל אינו ניכ' ובולט רק ע"י העלמו בצרופי' של המחשב' שאז יוצא אורו בהשגה גמורה יותר כנ"ל וכן יוכל לבא בהתפעלות הלב באוי"ר כנ"ל אך מ"מ נק' אור של תולד' בחי' הארה דהאר' ולא אור השכל כמו שהוא בעצם מהותו ואמנם אם לא הי' מתעלם עצם אור השכל בלבוש המחשבה לא הי' יכול כלי המוח להכילו ולהשיגו בהשגה גמורה הנק' תפיסה כנ"ל כי נשאר בהעלמו העצמי כו' וד"ל וכמו"כ יובן במחשבה עלאה שנק' מחשבה סתימאה או מחשבה הקדומה שקודם להתהוות מציאות אור החכמ' והשכל שנק' אין כמ"ש והחכמה מאין כו' שהוא בחי' החושך וההעלם שקודם לאור כמ"ש יוצר אור ובורא חושך הרי האור ביצירה וחושך בבריאה כו' והוא בחי' כח ההעלם של אור החכמ' טרם שיצא לגלוי שעי"ז דוקא יוכל לבא מציאת האור דחכמה בגלוי מאין ליש שנק' התחכמות והבנה כנ"ל שהוא בחי' חשמ"ל העליון מאחר שגם החכמה נמצאת במציא' יש מאין הרי בהכרח שהיה האור בהעלם תחלה ומחמת ההעלם דוקא הוא שבא לגלוי אור כו' כמו שאור השכל שבגלוי א"א לבא חידי השגה גמורה כ"א ע"י המחשבה פשוטה שמעלמת לאור השכל ממש כנ"ל שנק' חשמ"ל התחתון וד"ל אך מ"מ הפרש גדול יש ביניהם שבחי' ההעלם דמחשבה הקדומה שנק' קדמות השכל אינו העלם גמור להעלים ממש רק להיות שהוא כח המשכיל ההיולי שממנו נבקע ויוצא אור מציאת כל שכל וסברא צריך להיות תחלה בבחי' צמצום והעלם האור כדי שמזה דוקא יוכל לבא גלוי אור דחכמה ונמצא הוא עיקר ומקור אור החכמ' כמ"ש והחכמ' מאין תמצא משא"כ אותיות המחשב' פשוטה שהיא מלבשת ממש לאור השכל כנ"ל אבל מאחר שיש בה כח המביא לגלוי אור מן ההעלם שרשה בהעלם דחכמ' עצמה שנק' בשם תעלומו' חכמה או פלאות חכמ' כידוע (וזהו בחי' מחשב' דחצוניו' בינה חשמ"ל התחתון ששרשו בחשמ"ל העליון כידוע ומבוא' במ"א) והנמשל מכל זה יובן למעלה במ"ש עוטה אור כשלמה כנ"ל שזה בחי' חשמ"ל העליון שישת חושך סתרו כו' כנ"ל להיות ידוע שבחי' עצמות אא"ס ב"ב הוא בבחי' אח"פ בתכלית כו' ויאן ערוך אליו כלל אפי' בחי' מחשבה הקדומה הנ"ל וכמ"ש למת"ב כלל וכנ"ל וא"כ מ"ש ישת חושך סתרו כו' וכה"ג גם זה הי' ע"י צמצום אור עצמותו ממש להיות מסתתר בבחי' ההעלם וחשך העליון כמו אתה אל מסתתר והיינו בהתעטף אור העצמי בבחי' מלבוש המכס' ומעלים לגמרי לעצמות אורו שנק' אור א"ס ממש גם זה צמצום גדול הוא כו' ומבחי' העלם והסתר זה הוא שבוקע ויוצ' האור מן ההעלם וכמ"ש מגלה עמוקות מני חושך כו' שנק' אור של תולשה ואז נק' מקור להאציל ע"ס כו' ונמצא מבחי' אור של תולדה זו נאצלו ע"ס (עד ע"ס דעשי' כידוע שבין אצילות לבריא' ג"כ יש פרסא ונק' חשמ"ל והיינו בחי' כתנות עור שמלביש לזו"נ דאצילות מתחת רגליהם כו' וכך מבריאה ליצי' ומיצירה לעשי') אך לפ"ז בחי' צמצום הראשון שלפני הקו"ח הנק' חשמ"ל העליון בכלל כנ"ל הוא כדמיון מחשבה הפשוטה שמעלמת ממש לאור השכל כך נתעטף אור העצמי במלבוש זה הנק' חשמ"ל כו' ובאמת הרי נק' מחשבה הקדומה שנק' העלם העצמי להיות מקור לגלוי אור דע"ס שאינו העלם ממש אדרבה בחי' מקור ועצם כנ"ל וצריך לומר ששניהם אמת דלגבי בחי' עצמות האור דא"ס נק' העלם ולבוש גמור וכמ"ש ישת חשך סתרו וכן יושב בסתר עליון (וכמ"ש במ"א בענין כי בענן אראה כו' שהוא כמו סמך עגול מכל צד להסתתר בו) ואח"כ יוצא לאור כמ"ש כיתרון האור מן החושך וכן מגלה עמוקות כו' ונמצא יש בו ב' הפכים להסתיר ולהעלים ממש ולהיות מזה מקור לגלוי אור שהוא הנק' תעלומות חכמה כנ"ל והא בהא תליא כנ"ל במחשבה תתאה כך הוא ממש במחשב' עלאה (וכמ"ש במ"א בענין עד הגל הזה כו') וד"ל:

(יב) אך הנה עדיין יש להבין במ"ש עוטה אור כשלמ' שמשמעות הפשוט שמעטה אור זה לא שהוא מתעלם ונחשך בהתעטף בשלמה אלא אדרבה שהאור עצמו מעוטה כמו שלמה היינו שמתפשט בהארתו בלבוש שלמה באור בהיר וזך וכמו לבושי' כתלג חיוור שהלבוש לבן וזך כך הוא עוטה את האור עד שמתפשט כשלמה שהשלמ' בהיר' ומלאה אור בהיר' דוקא וכמו שאמ' בתורתו של ר"מ היה כתב כתנות אור באלף שנקרא זיהרא עלאה כו' לבוש בהיר וזך וזה הרבותא שעוטה את האור לעשותו מאוד כלבוש שלמה כו' וכן נוטה שמים כיריעה שהוא כמו יריעות שלמה שהן בתכלית הלבנונית וזהו היפך ענין הנ"ל בענין הצמצום דישת חושך סתרו שהוא בחי' ההעלם וההסתר לעצמות האור וכמו באורך נראה אור הארה דהארה כנ"ל אך הנה באמת שני הפי' אמת בעוטה אור שהאור המאיר מתוך השלמה הוא בוקע ויוצא מתוך העלם ולבוש מכסה השלמה כפי' הא' הא' וגם זה אמת דהאור שבא בהתפשטות כשלמה הוא עצם האור דוקא ואינו בא בבחי' לבוש והעלם כלל כפשוטו כו' ויש להקדים תחלה בשרש ענין התורה דהנה כתיב כי נר מצוה ותורה אור הרי התורה נק' אור בעצם בלתי מלובש בכלי הנר והמצות נק' נר מצוה ואע"פ שבכל מקום בתורה נאמר התורה והמצוה בענין א' כמ"ש והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם כו' וכה"ג מ"מ ב' ענינים מחולקים המה ולכאורה איך אפשר לחלק ביניהן שהרי כל המצות אינן רק מאשר נמצא כתוב ומפורש בתורה כו' אך הענין ידוע שהמצות הן הבאין ומתלבשי' למטה בבחי' המעשה בפ"מ וכמבואר במקומו' רבים לשמור ולעשות ושמרתם ועשיתם כו' לעשות את כל דברי התורה הזאת וכה"ג ופי' לעשות שישראל המה העושין את התורה ע"י קיום המצות בבחי' עשי' בפ"מ דוקא אבל שרש בחי' אור דתורה הוא למעלה מעלה כמו שהיא בעצמות אא"ס שע"ז אמר ותורה אור פי' אור העצמות ממש רק שבא אור זה ומתלבש בנר מצוה וביאור הדברים ידוע בדרך כלל שיש בתורה עצמה ב' מדרגות פנימיות התורה והחיצונית שלה והוא מ"ש בזהר דאורייתא סתים וגליא כו' ומבואר זה בכתוב במ"ש הנסתרות לה' אלקינו זהו בחי' סתים שבתורה שהן בחי' סודות ורזין וטעמי תורה שמוסתר ונעלם בעצמו' אא"ס ב"ה והנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות כו' הוא בחי' הנגלה שבתורה שמתלבש בנר מצוה בחיצוני' שהוא בא לידי קיום המעשה בפ"מ דוקא והנה ידוע שהתורה נתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה כמ"ש מימינו אש דת למו ופי' אש לבנה מבפנים הוא בחי' פנימית התורה שהוא מכוסה ונעלם בחיצוניות התורה הנגלית לנו למעשה כו' שנק' אש שחורה והענין הוא דפנימית התורה מאיר שם מבחי' אור עצמות א"ס ממש וע"כ נא' בזה ארוכה מארץ מדה ורחב' מני ים שלא יכילנה ארץ ויש ב' עולמות עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא שנק' ארץ וים כידוע (ובארץ נז' אורך לפי שזהו בחי' הירידה וההשפלה מגבוה לנמוך וע"ז א' ארוכה מארץ מדה עד שלא יכילנה הארץ ואעפ"י שהתור' ניתנה בראץ דוקא כמ"ש לא בשמים היא כו' זהו בחי' הנגלה שבתורה דוקא אבל פנימית התורה שהיא בבחי' עצמות האור דא"ס הרי אין לו סוף למטה וכך בבחי' הרוחב שבה א' ורחבה מני ים העליון בחי' עלמא דאתכסיא לפי שאין לה שיעור למעלה מעלה כמו שעצמות אא"ס אין לו שיעור למעלה) אבל בחי' החיצוניות שבתורה הוא בהיפך שיש לה שיעור למט' דוקא שהרי באה בהתלבשו' למטה בדברי' גשמיים לעשות' בארץ דוק' בעשי' בפ"מ ובאה בבחי' שיעורין וגבולין דוקא כמו שאנו רואים בכל מצוה שניתנה בשיעור ומדה כמו ד' בתים בתפילין ול"ב חוטין כו' והרי כל דקדוקי סופרים הן באים בשיעור ומדה ושלא להוסיף ולא לגרוע כו' וה"ז היפך גמור מבחי' פנימית התורה שהיא בלתי מוגבלת כלל וכלל כנ"ל וזה הנסתרות לה' אלקינו בחי' סתים שבתורה שהוא לה' אלקינו למעלה עד אין שיעור כו' לפי שאור א"ס מאיר בה אבל הנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות הוא חיצוניות התורה שהן ההללות דש"ס שבאו לשיעורין וגבולין איך ומה לעשותם וכללותם הן רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת עם פירושיהן ע"פ דקדוקי סופרים בצמצומים רבים דוקא כידוע שכל דין והלכה הוא מדוקדק ע"פ חכמי ישראל שנק' תורה שבע"פ והוא עיקר המעשה במ"ש לשמור ולעשות את כל כו' וכידוע והנה לכאורה זהו דבר פלא ביותר איך ימצא ב' הפכים כאלה במקום א' שהוא בחי' אור דתורה שבפנימית שבה הרי היא בבחי' א"ס ממש כנ"ל ובחיצוניות שבה היא להיפך שבאה בבחי' גבול ומדה דוקא אך זהו ענין עוטה אור כשלמה דקאי על האור דתורה כמ"ש ותורה אור כנ"ל וביאור הדברים הנה מבואר למעלה בפי' עוטה אור כו' שיש בזה ב' הפכים א' שהוא עוטה ומעלים האור העצמי בלבוש שלמה והאור יותא ובוקע מן כיסוי והעלם זה כו' והב' להיפך שהאור העצמי מתפשט כלבוש והוא לבוש זך ובהיר כו' ושניהם אמת דהיינו ענין אור דתורה שע"ז א' עוטה אור דתורה שהוא בבחי' אור העצמות ממש כשלמה והוא להעלימו ולהסתירו דוקא והיינו בחי' החיצוניות שבאור תורה עד שבאה למטה בהתלבשו' בדברי' גשמיים ובשעורים וגבולים דוקא כנ"ל בענין הנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות דוקא שנק' נר מצו' כו' והפי' הב' שעוטה ומתפשט אור דתורה כמו שהוא בבחי' אא"ס כשלמה ומאיר באור זך ובהיר היינו בחי' פנימיות אור דתורה שע"ז א' ארוכה מארץ כו' מפני שהיא בלתי מוגבלת כלל כמו שאור א"ס אין לו שיעור למעלה למטה כו' כך כשעוטה אור העצמו' דתורה בבחי' לבוש הוא ג"כ בבחי' א"ס ונק' לבושו העצמי וכמו לבושי' כתלג חיוור כו' וכענין ובתורתו של ר"מ כתוב כתנות אור באלף שזהו מבחי' אור דתורה כמו שהיא טרם שירדה לברר עה"ד טו"ר כו' ושרש הענין ידוע דהתורה שרשה בעה"ח ממש שלמעלה מעה"ד והוא מ"ש ותורה אור ומה שירדה לברר לעה"ד כו' הוא בחי' חצוניות ואחוריים שבה ולאחר הברור דעה"ד עפ"י התורה דבחכמ' אתברירו חזרה לקדמותה בבחי' פנימית האור דתורה וזהו כתנות אור בחי' זיהרא עלאה כו' משום דפנימית אור דתורה הוא הנותן כח ועוז לחיצוניות התורה לברר בעה"ד כו' וכמ"ש חכמו' בחוץ תרונה ח"ע דאתמשך בת"ת כו' וזהו ההפרש בין לוחות אחרונות ללוחות הראשונות שבראשונות נא' משני עבריהם הם כתובים כו' וכמ"ש במ"א וד"ל וזהו מימינו אש דת כו' אש שחורה ע"ג אש לבנה פי' אש לבנה אור פנימית התורה מבפנים בלתי הגבלה כלל ואש שחורה חיצוני' שבה שבאה למטה בעה"ד טו"ר והן כללות רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת להבדיל בין טמא לטהור כו' והן מ"ט פנים טמא כו' וכידוע שזהו נובלות חש"מ תורה וד"ל וזהו כי נר מצוה ותור' אור נר מצוה בחי הנגלה שבתורה שבאה בגבול ומדה ובעשי' בפ"מ ותורה אור כמו שהיא למעלה בפנימית שבה שהיא בבחי' אור א"ס כנ"ל והיינו ג"כ ענין עוטה אור כשלמה כמו שאמ' ותורה אור אור א"ס שמאיר בפנימית שלה ונוטה שמים כיריעה הוא בירידת אור דתורה למטה בשמים כמ"ש מן השמים השמיעך כו' כי התורה מן השמים ניתנ' והוא באש ומים אמ"ר בחי' מדות שבחכמ' שבא בבחי' ג' גוונין חג"ת והיינו שמים שי"ן מי"ם כו' וד"ל והנה עדיין אין מתיישב איך יוכל להיות דבר מהיפוכו שאם פנימית התורה הוא בבחי' א"ס ממש איך יבא מזה היפוכו שהוא חיצוניות התורה בגבול ומדה כו' ולא עוד אלא שמפנימי' התורה הוא שנותן כח ועוז לחיצוניות והא בהא תליא והיו לאחדים ממש כנ"ל אך הנה זה הכח ועוז לחבר ולקשר פנימית התורה שבלי גבול שיבא דוקא למטה במדה וגבול בכלים מכלים שונים הוא ע"י ישראל דוקא שהן דוקא העושים את התורה כנ"ל בפי' לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת כו' והיינו שממשיכים מאור א"ס שבפנימית התורה שיאיר אור א"ס גם בחצוניות התורה ברמ"ח מ"ע למטה בבחי' עשי' בפ"מ להיות לאחדים ממש למטה כמו למעלה ממש והגם שלמט' בא האור דתורה בבחי' גבול ושעור אבל שורה בזה דוקא מבחי' אור א"ס שבפנימית התורה ממש ואין כחזה רק לישראל לבדם כמ"ש ה' עוז לעמו יתן אין עוז כו' וד"ל וראי' ממ"ת שבאור פניו ממש האיר להם בי' הדברות שכלולים היו מפנימיות אור דתורה ומחצוניות יחד שהרי על כל דבור פרחה נשמתן כו' שזהו ענין אש שחורה ע"ג אש לבנה כנ"ל וגם בכל דור מקבלים כנ"י בלימודם בדבר ה' בתשב"כ ושבע"פ מב' מדרגות שבתורה פנימיות וחיצוניות יחד כמ"ש בברכת התור' נותן התורה לשון הווה וכן אנו אומרים באור פניך נתת לנו תורת כו' והטעם הוא לפי שישראל עלו במח' היינו ג"כ בבחי' פנימית אור א"ס שבפנימית התורה וכמ"ש במ"א ע"פ יפה את רעייתי כתרצה כו' משום דס"ר נש"י שרשם בס"ר אותיות התורה כמ"ש זה ספר תולדות אדם דתלת קשרין הן אורייתא כו' וכמו דאורייתא וקודב"ה כולא חד בב' מדרגות דסתים וגליא דפנימית וחיצוניות שלה כנ"ל כך ישראל מתקשרין באורייתא וז"ש והנגלות לנו ולבנינו דוקא לעשות כו' וד"ל וזהו עוטה אור דתו' שקדמ' לעולם הנאצל והנברא כו' כשלמה בבחי' מקיף העליון אך גם שהוא בלי גבול כמ"ש ארוכה מארץ כו' נמשך ומצומצם בגבול ואע"פ שבהשתלשלו' העולמות הרי בחי' אור מקיף נבדל בערך ולא בא בבחי' גבול דאו"פ או"כ ונק' סובב כ"ע כו' זהו מפני שגם בחי' המקיף דסובב כ"ע אינו מפנימית אור עצמותו ממש כמ"ש כי עמך מקור חיים כו' וכתיב ה' מלך גאות לבש לבוש חיצוני כו' אבל אור העצמות ממש זהו מ"ש באורך העצמי שהוא אור דתורה נראה אור גם שהוא בבחי' הארה דהארה אבל אנחנו בנ"י נראה ממנו האור העצמי והוא גם ע"י התלבשות האור בתו"מ בפ"מ דוקא כמו במ"ת שראו אור פנימית התור' גם ע"י התלבשות בדברי' פשוטים וכן לעתיד נראה אור גדול שבעצמות המלובש בתו"מ בפ"מ והוא העוה"ב שאינו בא רק מן המצו' בפ"מ כמ"ש כ"י יש להם כו' וכתיב ביה עין לא ראתה כו' רק אנחנו נראה אור זה ואין זה רק מצד שלגבי פנימי' ועצמות אא"ס גם בגבול ושעור ובתחתי' המדרגה הוא שורה כמו למעלה ממש וכמ"ש איזה בית כו' כי השמים ושה"ש לא יכלכלוהו ומ"מ צמצם שכינתו בהיכל ק"ק כו' בלוחות וארון כו' וזהו נוטה שמים כיריעה שבמשכן להיות שכל ההשתלשלות דמקיף ופנימי בכלל אינו בא רק מפני ירידת אורו העצמי שעוטה אור כשלמ' בפנימית ואח"כ נוטה שמים בחצוניות דאור תו"מ וכמ"ש אם לא בריתי כו' משום דסוף מעשה עבמ"ת ונעוץ תחלתן בסופן דוקא וז"ש ואשים דברי בפיך שהוא בחי' חיצוניות התורה לנטוע שמים וליסוד ארץ שהוא סובב וממלא בכלל כו' ולזאת יובן שגם בזה יש הפרש דאו"מ דתו' יוכל לבא בגבול ומדה בתו"מ הנגלות לנו בכלים מכלים שונים ואין זה דבר והיפוכו כלל כמו השראת עצמות אא"ס בהיכל ק"ק במקום מדה וגבול וכה"ג וד"ל:

(יג) ובכל זה יובן כללות ענין מצות ציצית במ"ש וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם שאין זה רק במצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות ולמה לא ע"י מצוה אחרת להיות שכל עיקר כללות ענין הטלית הוא בחי' אור מקיף עליון שבפנימית אא"ס דוקא וכמו עוטה אור כשלמה הנ"ל וזהו כמאמר שהקב"ה מתעטף בטלית כו' כמו עד"מ אדם התחתון שמתעטף בטליתו שמוקף ונכסה בו ראשו ורובו והוא לבן וזך כו' וכך נא' בבחי' ע"י לבושי' כתלג חיור כו' ול"ב חוטין דציצית הן אורות עליונים שבוקעים ויוצאים מבחי' מקיף העליון כמו דאור תורה נמשך ובא למטה בבחי' לב"ב נ"ח להתלב' במצו' (וממיל' נמשך ל"ב ויאמר דמע"ב מבחי' סובב דמע"ב כמ"ש לנטוע שמים כו' כנ"ל) וע"כ במצות ציצית א' וזכרתם את כל כו' מפני שזהו שרש הראשון לבחי' המשכת ל"ב נ"ח דאור תורה מבחי' מקיף דעוטה אור כשלמה כנ"ל וד"ל אך מה שעיקר הזכירה הוא ע"י ראי' דתכלת דוקא כמ"ש וראיתם אותו כו' הנה יש להקדים תחלה בשרש ענין חוטין שבציצית שהן חוטי לבן וחוטי תכלת דהנה בחי' המרכבה עליונה כלולה מד' מדרגות פני ארי' ופני שור ופני נשר שהן ג' גוונין דחג"ת ופני אדם כולל את כולם וכמ"ש ופני אדם לארבעתן כו' לפי שפני אדם הוא בצלם האלקים כמ"ש נעשה אדם בצלמינו כו' ויש להבין תחלה ביאור ענין פני ארי' ופני שור שהן חו"ג לבן ואדום כו' וידוע דפני ארי' להימין היינו במדת האהב' והתשוקה האלקית לדבקה בו י"ת בתשוקה נפלא' דהיינו באהבה ברשפי אש הגובר בלב בתגבורת גדולה כמו שאגת ארי' שישאג מתוך גבורת הלב כו' כך כתיב אחרי ה' ילכו כארי' ישאג כאותו בחי' ארי' עלא' שבמרכב' שישאג תמיד באה"ר ותשוקה גדול' כו' והוא כמו התפעלו' האהבה והדביקות שבלב האדם בהתגברות הנק' בחי' רצוא כמא' אם רץ לבך כו' שמתקרב הולך וקרב תמיד אבל פני שור מהשמאל הוא בחי' היראה ופחד וקבלת עול מ"ש באימה שהוא בחי' שוב היינו שמחמת היראה והבושה מאלקי' חיים נסוג אחור ולא ימצא מקום להתקרב בסיבת עוצם השפלות שמשפיל עצמו לפני אלקים ונק' שמאל דוחה שמדחה א"ע וכמו במ"ת שנא' וינועו ויעמדו מרחוק וכה"ג והן ב' מדרגות דחו"ג שהן ב' גוונין דלבן ואדום כידוע וד"ל ובחי' פני נשר הוא מדרגה הכלולה משניהם מאוי"ר והוא מדת הרחמים כמו שהנשר רחמני למטה כך למעלה עבודה האלקי' דפני נשר הוא בבחי' הרחמים לעורר ע"ע ר"ר שזה בא מצד האהבה האלקי' שחפץ לידבק ולא יכול מצד שרחוק ערכו בעוצם השפלות ונמיכת רוח שהוא היראה ע"כ מעורר ר"ר על נפשו כו' ובבחי' זו דרחמים יכולה הנשמה לעלות למעלה הרבה מעליית' באוי"ר גם שנק' גדפין אבל הרחמים נק' כנפי נשר כו' והוא בחי' פני נשר וד"ל (וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' שהוא בחי' יעקב בריח התיכון שעולה עד קצה העליון שבפנימית הכתר וזהו ואביא אתכם אלי ממש וכמשי"ת מפני שבמדת הרחמי' יכולה כנ"י להתעלות בעצמות אא"ס ממש וז"ש ופני נשר לארבעתן כו' אך הנה בחי' פני אדם שבמרכבה הוא העולה על הכל כי אדם אדמה לעליון ממש וכולן כלולין בו והענין הוא דעיקר בחי' אדם הוא שם מ"ה גי' אדם והוא בחי' חכמ' שבתורה שבא במצות בפ"מ ברמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא ושס"ה ל"ת כו' בזה דוקא נק' אדם אדמה לעליון וביאור הענין הנה מבואר למעלה בפי' עוטה אור כשלמ' שהוא אור דתורה שהוא בבחי' פנימית אא"ס ממש והיינו בחי' פנימית מ"ע שבתורה שהי' מאיר בדבר ה' בי' הדברות שע"ז נא' חכמת אדם תאיר פניו וכתיב פנים בפנים דבר ה' עמכם וא"כ הרי קיבלו הארת פנימית אא"ס שבחכמ' עלאה ואז נק' אדם שלימו דכולהו כו' וכך גם עתה כאשר יקשר אדם מחשבתו ודבורו בדבר ה' זו הלכה ובקבלת עמ"ש שלימה לקיים רצונו וחכמתו שבתו"מ היינו לבטל כל רצונותיו נגד רצון העליון שבועשה טוב במ"ע וסור מרע בל"ת כמ"ש עשה רצונו כו' בטל רצונך מפני רצונו כו' והוא הלומד ע"מ לעשות את כל דברי התורה כו' כנ"ל ה"ז מחבר ומקשר מפנימית אא"ס שבתורה אור למעלה שיומשך למטה כנ"ל ודאי אז הוא בדומה לעליון ממש שהוא עצמות אא"ס ב"ה שע"י לימוד התורה במחשבתו נכלל ונקשר במחשבתו ית' שבתורה אור העליון ובדבורו שמדבר בד"ת נקשר ונכלל בדבר ה' ה"ז ממילא חיבור וקשר פנימית התורה בחצוניות לשמור ולעשות וזהו עיקר בחי' אדם (כמ"ש במ"א שיש אדם פנימי ואדם חיצוני ופנימית אדם הוא בפנימית עצם הנפש שהוא פנימית רצונו וחכמתו ומדותיו כו' עד פנימית רצונו שבמעשה וחיצוניות שלו הוא הבא בהתלבשו' או"כ במוח ולב וכל האברים כו') אך עיקר שלימות אדם גם כשמחובר הפנימית בחיצוניות דוקא כשבא לפ"מ כל פנימית שבו והוא ענין המעשה של המצוה בפ"מ כמ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם משם דנעוץ תחלתן בסופן כנ"ל והיינו כמו מעשה הצדקה להחיות רוח שפלים שכוללת כל המצות כידוע בפי' וצדקה תהיה לנו כי נשמור כו' פירש צדקה העליונה שנקרא מעשה כמה שכתוב והיה מעשה הצדקה כו' והוא בחי' שפע אור האלקי שנמשך במל' דאצילות שנקרא צדקה להחיות רוח שפלים בג' עולמות בי"ע וכמ"ש אשרי משכיל אל דל כו' כי ירידה גדולה היא מעצמות אלקות כידוע וכמשל שכל וחכמה המלובש במעשה הכתב וצייר שנק' שכל שבעשיה שמצומצם כח שכלו רק למעשה זו שלמטה הרבה גם משכל וחכמה שבמדות שבלב וכ"ש לגבי השכל שבמוח כו' כך גם בחי' חכמה שבמל' דאצילות שמתלבש בי' מאמרות לחדש בכל יום מע"ב בג' עולמות מאין ליש עד עוה"ז השפל וכמ"ש כולם בחכמה עשית גם זה צמצום גדול הוא מאוד והוא רק ע"ד מעשה הצדקה לבד כי צדיק ה' צדקות אהב להוריד ולהשפיל אור שפע גם בחכמה שבעשיה לבד כו' ולהשפיע להם חיותם וקיומם מג"ע העליון לנשמות עד שפע חסדו לכל בשר עד ד"י גשמיים כידוע וכאשר האדם למטה יעשה ג"כ מעשה הצדקה וחסד לחוס על דלים כמו שמבואר בהלכות צדקה שהיא עפ"י מצות ה' כמו שהוא עושה צדקה העליונה כנ"ל אז ודאי דומה הוא במעשיו למעשה ה' למעלה וכן אמרו הדבר במדותיו מה הוא רחום כו' ובמחשבתו ודבורו נדבק ונכלל באותיות התורה אור שבפנימית אדם כנ"ל ונמצא דומה לעליון בג' אלה במוח ולב ומעשה שכולל כל ציור אדם בפנימית כמו שהוא מחובר ומקושר בחצוניות שהן רמ"ח מ"ע שנקרא רמ"ח אברים דמלכא בפרט כנ"ל ובכלל כלולים במעשה הצדקה כנ"ל וזהו כללות ענין פני אדם העליון שע"י תו"מ וצדקה בפ"מ דוקא וזהו הטעם שפני אדם שבמרכבה כולל הכל לפי שדומ' לעליון ממש וד"ל: אך הנה עדיין יש להבין דהלא פני אריה ופני שור ופני נשר הן ג' מדות חג"ת שגם הם כוללים כל בתו"מ כי האהבה שורש רמ"ח מ"ע כו' ויש בכלל מאתים מנה ובפרט פני נשר שהוא בחי' הרחמים שכולל הכל ונקרא בריח התיכון כנ"ל ולמה פני אדם שבמרכבה יותר נעלה מהכל ודוקא בחי' פני אדם דכנ"י שעושין תו"מ בפ"מ דוקא הענין הוא כי הנה ודאי ע"י העלאת מ"ן דאהבה רבה שבבחי' פני אריה להימין מלמטה למעלה מעורר מלמעלה למטה אה"ר וע"י פחד ויראה דפני שור מעורר למעלה פחד ה' וכה"ג במחנה מיכאל ומחנה גבריאל בכל עולם לפי ערכו וכ"ש פני נשר במדת הרחמים שמעורר ר"ר העליוני' שלמעלה משניהם כנ"ל אך הענין הוא שיש בזה ג' מדרגות האחד העלאת מ"ן דמרכבה תתאה שמעורר למעלה רק לפי אופן הגבלת הכלי שלהם לבד באוי"ר ורחמים המצומצם בכלי השגתם לפי ערך צמצום האור האלקי שהוא מקור חוצבם מאין ליש בלבד כמו מהעלא' התפעלות התשוקה ברשפי אש דפני אריה להימין נמשך אור חסד עליון ר' לפי המד' בכחל עול' ועול' לפי מדרג' העלא' שלה' וכך בהעלא' היראה והרחמים דפני שור ופני נשר כו' כידוע והב' בהעלאת מ"ן דאבות שהן המרכבה שלמעלה מזה כידוע דיש ב' מדרגות במרכב' א' מרכבה תתאה דהיינו בחי' חג"ת דבי"ע שהן שרפים וחיות ואופנים שרפים בבריאה וחיות ביצירה ואופנים בעשיה כו' והב' מרכבה עלאה דאצילות שהוא בחי' חג"ת דז"א דאצילות והאבות היו מרכבה לחג"ת דאצילות דוקא כידוע דאברהם אוהבי רחימא דמלכא באהבה ודביקות שלו וחסד שעשה למטה בפ"מ העלה מ"ן לחסד דאצילות וכן יצחק בפחד ויראה לגבורה דאצילות ויעקב כלול משניהם כמ"ש אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי שהוא בחי' הרחמים שכלול משניהם כו' ונמשך ע"י העלאת מ"ן שלהם מלמעלה למטה תוס' אורות באצילות מאה"ר העליונה שבעצמות המאציל נמשך תוס' אור רב באור חסד דאצילות ומגבורה עליונה שבמאציל נמשך תוס' אור באור הגבורה דאצילות ע"י פחד יצחק וכן ע"י הרחמי' דיעקב נמשך תוס' אור מר"ר העליונים שבעצמות ונק' בריח התיכון שמעורר מעצמותו ממש כנ"ל וזהו והאכלתיך נחלת יעקב אביך שנק' נחלה בלי מצרים בהיותו עולה למעלה עד אין שיעור כו' וכנ"ל בפי' ואשא אתכם על כנפי נשרים וכן כנשר יעיר קנו וכה"ג וד"ל והמדרגה הג' הוא בחיי העלאה מ"ן דאוי"ר ורחמי' שבכנ"י אעפ"י שהן למטה הרבה מן האבות כי הן רק ענפים שלהם אך ע"י אוי"ר שלהם שמלובשים בתו"מ שעושין בפ"מ דוקא עי"ז מעוררים למעלה ממקום ומדרגה היותר נעלה מהעלאת מ"ן דאבות והענין הוא כמ"ש במ"א ע"פ יפה את רעייתי כו' ואמר הנך יפה ב"פ דפי' יופי זה הוא כשכלול מד' גוונין דוקא והיינו לאחר התכללות המדות דחו"ג אוי"ר ברחמי' שנק' בריח התיכון כנ"ל נכללין הכל בבחי' פני אדם גוון שזהו דוקא בקיום התו"מ בפ"מ כנ"ל וביאור הדברים הנה מצד התלבשות נש"י בגופים אין העלאת מ"ן שלהם עולה רק למרכבה תתאה דמלאכים דבי"ע היינו ענין פסד"ז ויוצר אור עד ק"ש אבל בק"ש שאומר שמע ישראל שהן נשמות מצד שרשם למעלה שקיבלו עליהם תו"מ בפ"מ והיינו ואהבת את הוי"ה אלקיך דוקא ע"י מצות ת"ת ודברת בם וכל המצות בפ"מ הנה זהו העולה למעלה מכל העלאת מ"ן גם משל האבות וכמ"ש וארא כו' ושמי הוי"ה ממש לא נודעתי להם כו' ואמנם זהו דוקא ע"י מצות אוי"ר שנוגעים למעשה כו' דהיינו ע"י התפעלות האהבה ודביקות שבק"ש ויש בזה הסכם לענין מעשה דוקא שמצד האהבה לה' ידבק במצותיו כל היום ויחפוץ לעשות רצונו בכל קיום הטוב דמ"ע מפני שסוף מעשה עבמ"ת והוא עיקר פנימית אדם למעלה מצד שקדשנו במצותיו ממש שנק' רמ"ח אברין כו' כנ"ל הנה מעורר אתעדל"ע מאה"ר העצמי' ממש שלמעלה מאה"ר שנמשך ע"י כל העלאת מ"ן והוא שיאר ה' פניו לכנ"י בימין מקרבת שלמעלה מבחי' או"כ והיינו מבחי' מקיף דרב חסד העליון שלא יכילנו הכלי (ולע"ל יתגלה למטה ועכשיו תוס' אור זה באצילות לבד כמ"ש במ"א) שהוא בבחי' א"ס ממש וכן ע"י היראה ופחד אלקים שמעורר בק"ש ותפלה עיקר המכוון הוא שישאר מזה העול מ"ש שיהיה רק סו"מ בפ"מ כל היום ונופל פחד ה' פתאום כי עליו חופף כל היום בבחי' מקיף בהעלם כמ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני באה"ר בבחי' מקיף בהעלם כל היום גם בטרדתו בעסקיו ובן בהתעוררות ר"ר על נפשו האלקית במרירות גדולה נמשך על נפשו ר"ר העליונים להעלותם למעלה מעלה כנ"ל עד שמחבר מקצה העליון שהוא פנימית התורה אור שארוכה מארץ כו' לקצה התחתון שהוא בתו"מ בפ"מ וגם לקטני הערך נשמות היותר שפלים כדור האחרון הזה שנק' עקביים שיהיו שלמים בתו"מ בפ"מ עכ"פ וכן בכל דור ע"י ר"ר מחב' מראשי אלפי ישראל לקצה התחתון שהן הדיוטים וקלים כו' שכולם צדיקים בתו"מ וכמ"ש כולך יפה רעייתי מראש לרגל כו' וזהו יפה את רעייתי ביופי דפני אדם העליון וכמו שכפל ב"פ הנך יפה מלמטה למעלה בהעלאת מ"ן דאוי"ר שבתו"מ שנק' פני אדם ועי"ז הנך יפה להמשיך מאור פני אדם העליון כו' וזהו ישראל אשר בך דוקא אתפאר שהוא פאר דתורה אור שמאיר מפנימית אא"ס כנ"ל שכלול מד' גונין מפני שכלולים בו הג' גונין דחג"ת דמרכבה עלאה ותתאה דפני אדם לארבעתן וזהו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו תושב"כ ותושבע"פ בפ"מ דרמ"ח מ"ע שהוא עיקר צלם ודמות דאדם העליון מטעם הנ"ל וד"ל:

(יד) וזהו ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם כו' על כנפי בגדיהם דוקא דהנה מובן עפ"י כל הנ"ל בענין עוטה אור כשלמה שאמיתית הארת עצמות אא"ס כמו שהוא א"א להאיר כ"א בבחי' מקיף העליון שז"ש עוטה אור כו' והאורות הבוקעים ויוצאים ונמשכים מבחי' מקיף הן ל"ב חוטין דציצית בפרט שהן ל"ב נ"ח ובכללות הן ד' ציצית שעל ד' כנפות הטלי' דוקא כי הטלית הוא בחי' עצם המקיף העליון שבו שורה בחי' עצמות האור דא"ס ממש שא"א להתצמצם ולבוא בבחי' או"פ גם ברצון וחכמה לכך מתעטף בטלית ע"ג הראש וזהו עיקר מצותו כו' וד"ל (משא"כ התפילין הן רק בחי' מקיפים שע"ג המוחין שבראש כידוע) ואמנם הציצית שעל הכנף הוא האור המציץ ובוקע מעצמות אור המקיף דטלית ונק' גם הן מקיפים רק שבאין בדרך צמצום והמשכה והן בד' כנפות בכלל ול"ב חוטין בפרט והן בחי' ד' גוונין שבמרכבה הנ"ל שכלולים בפני אדם רק שבמרכב' בא האור הזה בבחי' גלוי לפי ערך הכלי ובציצית על ד' כנפות בא האו' מעצם אור המקיף דטלית וד"ל (ויובן זה בכל נשמה אלקית בפרט להיות ידוע בבחי' נרנח"י שבחי' יחידה שבנפש הוא כח העצמות שבנפש ממש שמשם נובע כל התפשטות רצון לרצון ותענוג כו' וגם כל כח המשכיל כל שכל וגם כח העצמי של כל מדה ומחשבה עד גם כח הדבור ומעשה כו' וכל אשר יולד רצון ותענוג ושכל ומדות ומדו"מ כל היום הכל נמשך ובא מעצמות כח הנפש הנק' יחידה שכלול שם הכל בהעלם העצמות כו' ולזאת כאשר יאיר אור האלקי במקיף דיחידה זה מזה נמשך כל תולדות רצונו' ומדות ושכל לטוב כל היום בכל אשר ילך כו' והיינו ענין הטלית שבו שורה אור האלקי בבחי' מקיף על כח עצם הנשמה ונק' כח קדישא כמ"ש בזהר שמזה נמשך כח ועוז בעצם כח הנשמ' להאיר בכל פרט ופרט מכחות הנפש גם ברצון ותענוג ושכל ומדו' עד כל פרט מחשבה דו"מ והן הנה ל"ב חוטין שבציצית שהן בחי' אורות מקיפים רק שבאין דרך המשכה מיוחדת בכל חוט כמשי"ת וכללותם בד' כנפות לימין ושמאל וכו' וע"כ הזהיר במצות ציצית דוקא נשמר מכל רע ועושה טוב כל ימיו כי זה המקיף נק' שומר בעצם דהיינו שבעיטופו בטלית נמשך כח אלקי בעצם כח הנשמה ומתפשט הארתו בציצית וראיה לזה ממה שמצינו דבר פלא ביותר באחד שהיה זהיר במצות ציצית לבד באו לו הציצית וטפחו על פניו ונמנע מעשות העבירה כו' וד"ל) וזהו גדילים תעשה לך על ד' כנפות כסותך אשר תכסה בה דוקא והיינו אשר תכסה עליך בבחי' מקיף והוא ענין עיטוף הטלית פרישו דמלכא כו' כי א"א להאיר מעצם המקיף העליון בנש"י באו"פ במוחם ולבבם כו' כ"א רק בבחי' מקיף דוקא להיותו בבחי' א"ס ממש כנ"ל והן ענין הד' כנפות נגד ד' מדרגות הנ"ל פני אריה פני שור כו' כמו בכנף של צד הימין מאיר מבחי' מקיף של אור החסד העליון ימין מקרבת כמ"ש וימינו תחבקני כמשל החובק לחבירו שהוא בבחי' מקיף כן אור האהבה העליונה מאירה ומתפשט' לחבוק הנשמה בהתעטפה בטלית בכנף הציצית שבימין לשומרו כל היום מדבר רע ולהיות רוח אהבה ודביקות נתעורר בה לכל דבר מצוה כו' וכן בכנף השמאל נמשך מבחי' יראה ופחד שבמקיף העליון שיהיה סו"מ וכן בב' ציצית האחרים וכללותם נכללים בפני אדם שהן כללות ל"ב נ"ח שמאירים בכנ"י בבחי' מקיף דוקא רק שמפני שא"א שיאיר אור המקיף כמו שהוא בעצם כ"א ע"י הבקיע' שבוקע ויוצא מעל הכנף של הטלית והן החוטין התלויין בו וכל חוט וחוט הוא ענין המשכה מיוחדת כמו הקו ההולך בצמצום וכמו שערות באדם ולכך נק' בשם ציצית כמו ויקחני בציצית ראשי כו' והן המשכות דקות ומצומצמות שמאירים ויוצאי' מן המקיף העליון לכנ"י והן ח' חוטין בכל כנף נגד ח' אותיות דב' שמות הוי"ה אד' בחי' חו"ג והן בעצם שתים שהן ארבע לבד היינו חו"ג דלבן ותכלת ונכפלים כו' (וכמו שיש ל"ב חדרים במוח שהן ד"פ ח' והכל בבחי' או"פ אור בכלי כך יש במקיף דטלית ד"פ ח' והן ל"ב חוטין ח' חוטין בכל כנף וד' הן בכלל שהן ד' כנפות הטלית והוא למעל' הרבה ממקיף דד' מוחין שבראש שבד' בתי דתפילין ע"כ מצות עטיפת הטלית קודם לתפילין וד"ל) וכל חוט שזור וכפול מד' חוטין כמו בחי' ד' גונין העליונים שבמרכבה פני אריה כו' כל א' כלול מד' כמו אהבה רבה דפני אריה כלול מיראה ופחד דפני שור כו' וכמ"כ בד' מחנות מחנה מיכאל באהבה כלולים מיראה ומחנה גבריאל ביראה כלול מאהבה וראיה מן האבות דאברהם שהיה במדרגת האהבה נאמר לו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה כו' כי היה כלול בו היראה ופחד רק שהאהבה היה בו בגלוי והיראה ופחד אלקים היה בו בהעלם וביצחק היה להיפך שאהב' דאברהם היה בו בהעלם והפחד בגלוי ע"כ נק' פחד יצחק וביעקב היה בחי' הרחמים בגלוי כו' אמנם כל א' כלול מכולם וכן במחנות דמלאכים כל א' כלול מכולם וכמ"ש בזהר כלילין ושליבן דא בדא כו' וד"ל ואמנם הנה אע"פ שהחוטין הן ל"ב ונחלקים לד' כנפות ובכל כנף ח' חוטין אבל כללות ענינם הן רק ב' גוונין לבן ותכלת לבד והתכלת הוא עיקר וכמ"ש ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וראיתם אותו וזכרתם כו' וקאי וראיתם אותו על התכלת דוקא כידוע וביאור הדברים הנה ידוע בפי' תכלת לשון כליון כמו אשא תכלא דאכיל ושצי כו' והוא כח האור מקיף שמבער את הרע ומגרשו בדרך כפי' לאכפייא לסט"א כו' וכמו לע"ל דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר כו' העברה זו יהיה בכח תוקף אור המקיף שמדחה ומבער כל רע כו' והיא בחי' התכלת שהוא בחי' המל' שמברר לעה"ד טו"ר כו' ונק' אש שחורה וכנ"ל בפי' עוטה אור באור דתורה שבא למטה לברר ע"הד כו' וכמו באדם למטה שיש בו מהארת כח המקיף רוח טהרה לטהר לבבו מכל רע וגרש יגרשנו ויבערנו וכמ"ש ובערת הרע מקרבך והוא מבחי' הגבורה שמאל דוחה כו' אבל בחי' חוטי הלבן שבציצית הן מבחי' החסדים שבאור המקיף שאין שם מקום ואחיזה לרע כלל והוא מבחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד טו"ר כו' וכמאמר אין רע יורד מלמעלה כו' דלא יגורך רע כלל והוא בבחי' אור האצילות שאין שם רע כלל וע"כ יש ביכולתו להפוך הרע לטוב להיות מואס ברע ממש שלא בדרך כפיי' לבד אלא לאהפכא חשוכא לנהורא כו' וד"ל (ויובן זה ממ"ש למעלה בענין ב' מדרגות שבתורה שבפי' עוטה אור כו' דשרש התורה שקדמה לעולם הוא בבחי' עה"ח שלמעלה מן עה"ד ע"כ למעלה היא מבירור עה"ד כי אין שם רע כלל ולכך יש ביכולת אור התורה להפוך רע לטוב כמאמר לעולם יעסוק אדם בתורה אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכן אמר אין גהינם שולט בת"ח כו' ואין עבירה מכבה אור תור' וגם ראיה מבע"ק שמותר בד"ת שאין ד"ת מקבלים טומאה ולפעמים א' להיפך למיימנים בה סמא דחיי ולמשמאילים בה סמא דמוחא זהו מצד התלבשות התורה בעה"ד טו"ר והוא אש שחורה לברר עה"ד כו' וכך הוא ענין ב' מדרגות הללו בנשמות א' חלק האור העצמות של הנשמה דבוקה למעלה מושלל' מכל בחי' רע דעה"ד כו' כי הוא אור זרוע לצדיק עליון כו' וע"ז נא' כולך יפה רעייתי ומום אין בך כלל ומשם יאיר אור שיוכל למאוס ברע שלא בדרך כפי' והכרח כלל כו' אבל חלק הנשמה שבנר"נ בגוף מלובש בעה"ד טו"ר כו' יכול לבא לבחירה לפעמים לבחור בטוב ולפעמים בהיפוכו כו' וע"ז נא' ובחרת בחיים כו' והיינו מחות התכלת שבציצית לבער הרע בדרך כפי' ולבחור בטוב עפ"י בחירה דוקא והוא מ"ש וראיתם אותו שהוא חוטי התכלת דוקא וזכרתם לבחור בטוב ולא תתורו לאכפייא כו' וד"ל:

(טו) וזהו וראיתם אותו וזכרתם כו' ע"י ראיה דתכלת דוקא שבא ונמשך בעה"ד לברר בין טו"ר והן רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת והיינו וזכרתם את כל מצות ה' לבחור בטוב ולא תתורו כו' להיות סור מרע היינו לאכפייא כנ"ל שזהו יסוד כל התורה כולה וד"ל ולפ"ז מ"ש וזכרתם כו' ולא תתורו כו' הוא ע"ד הבחירה דוקא ולפי פשוטו משמעו דע"י ראיה על התכלת ממילא יזכרו על כל המצות לעשותם ולא תתורו כו' ממילא לא תתורו כו' כמו ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כו' ועוד שלפי פי' הנ"ל הרי העיקר הוא התכלת ולמה הוצרך לחוטי לבן כלל ולכאורה ב' מצות הן כמ"ש התכלת אינו מעכב את הלבן ופרש"י דאע"פ שמצוה ליתן ב' חוטי תכלת אי עביד ד' חוטי לבן או ד' חוטי תכלת יצא אך הנה באמת מצוה אחת הן (כמ"ש הרמב"ם פ"א מה"צ וז"ל נמצאו במצוה זו ב' ציווים שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה ושיכרוך על הענף חוטי תכלת שנאמר ועשו להם ציצית ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והתכל' אינו מעכב וכו' כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו כו' אע"פ שאין אחד מהן מעכב את חבירו אינן ב' מצות אלא מ"ע אחת אמרו חכמים הראשונים והיה לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה א' עכ"ל) וצריך לשתיהן רק שהן באים בשני אופנים מחולקים זה בבחי' החסד וזה בבחי' הגבורה והמכוון א' ובשתיהן הכוונה כמ"ש וזכרתם ולא תתורו למעלה מן הבחירה כנ"ל ויש להקדים בענין שרש הלבן והתכלת מהו דהנה שרש הראשון שלהם הוא בבחי' אור מקיף העליון שבעצמות אא"ס והוא מ"ש עוטה אור כשלמה כנ"ל והוא כמ"ש לבושי' כתלג כו' וב' מיני חוטי' דלבן ותכלת היוצאי' מכנפיה לבוש דעוט' אור כו' היינו בבחי' חו"ג דמקיף דע"י שהוא בחי' או"י ואו"ח בכלל והנה מבואר למעלה בענין חוטי לבן שהוא המשכה מאור רב חסד העליון בבחינת מקיף דאה"ר והוא כמו מבחינת אהבה בתענוגים שמתענג על ה' כו' בכל פנימית עצמות הנפש בעריבות מתיקות ידידות עד שתכלה נפשו באהב' ותשוק' כו' יש בכחה עוז להתמשך עד למטה מטה היינו גם במדות דק"נ שבנה"ב להפוך הרע לטוב להיות מואס ברע בתכלית שזהו מצד עוצם דביקות אור האלקי בפנימי' נפשו עד שגם החשך יאיר כמו האור דהיינו שגם גופו קדוש בקדושה האלקי' כמו אור נשמתו ממש וזהו הנק' בחי' או"י שנמשך מגבוה לנמוך מאד ולמעלה היינו מבחי' מקיף דחסד דע"י כו' ודוגמא לזה הוא מה שמצינו במ"ש ויורהו ה' עץ וישלך אל המים שזה היה בחי' עה"ח שלמעל' מעה"ד טו"ר ע"כ הי' בכחו להמתיק מים המרים שמעורבים רע גמור דמיין מרירן מסט' דמוח והרע כו' גבורות קשות לגמרי וכשמתקו המים המרים למתיקות נתוסף כח מתיקות ביתר עוז מעצם המתיקות כידוע וזה הכח להפוך גם הרע ומר לטוב ומתוק זהו מתוקף כח אור החסדים עליונים שבמקיף היותר עליון דוקא וזהו יסוד כל התו"מ לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא שהוא להמתיק הג"ק הנ"ל רק שבא בשני אופנים או רק להבדיל הרע מן הטוב או למאוס ברע ולהפכו לטוב שזהו לאהפכא כו' והוא לאכללא שמאלא בימינא כו' שכל גבורות קשות שמסתעפי' מקו השמאל יוכללו ויומתקו בחסדי' העליונים וזהו כי גבר כו' חסדו וכן ימין ה' רוממה ועושה חיל והיינו ב"פ ימינך נאדרי בכח ותרעץ אויב ששובר ומכלה כל הג' קשות (ונק' גבורה שבחסד וכמו קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך כו' שבסיבת תוקף גלוי האלקי למטה בארון ולוחות יפוצו הקליפו' כו' וכן תרעץ אויב ע"י ימין מקרב' דוק' וכמו והשמיע ה' את הוד קולו כו' שמזה נפלו מחנ' סנחרב וכה"ג) וכמו שרואה אדם בעצמו בכל א' לפי ערכו בעת הכושר וכ"ש בשבת שמתענג על ה' בתוקף גלוי אור אלקי באה"ר בתענוגי' שממילא יפול כל הרע שבו בשעה זו וראי' מאכילת שבת שאינו מגשם וכמ"ש פרש חגיכם ולא פרש שבתכם ואין אור הגיהנם שולט בשבת כו' משום דבחי' שבת הוא בפנימית אור אבא שהוא עה"ח כו' שלא יגשם כלל ועוד ראי' מאור תורה ששרשה בעה"ח כנ"ל) וכל זה נק' מיתוק הגבורות ע"י החסדים המקיפים שבבחי' או"י והוא הנק' קדושה וברכה מלמעלה למטה וכאשר יתקדש האדם מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה עד שממילא הוא מואס ברע בתכלית ובוחר בטוב למעלה מן הבחירה ואין כל קטרוג יכול לנגוע בו מפני שהקטרוג בא מן הרע ואין מקום לרע כלל כי נהפך לטוב וע"כ ממילא קטיגור נעשה סניגור כמיתוק המר למתוק כנ"ל וזהו בחי' חוטי לבן שבציצית שהן בחי' ירידות אורות החסדים העליונים שמן מקיף העליון ביותר דלבושי' כו' לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו כו' כנ"ל אבל חוטי תכלת שרשם הוא בא מבחי' אור הגבורה דמקיף העליון והוא בא ג"ע לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' כמו שמבואר למעלה ממש אך הנה היא בא באופן אחר היפוכו היינו להמתיק הדינין קשין בשרשן בבחי' הדין והגבורות ולא ע"י חסדים כלל וזהו מיתוק יותר אמיתי ויובן זה ממה שמצינו בענין הקטורת דהנה ידוע בזוהר וספרי הקבלה בשרש ענין הקטרת שנמתקו הדינין בשרשן כי י"א סממני הקטרת עולין למעלה בבחי' או"ח בהעלאת הריח בעצמות התענוג כמ"ש ישימו קטורה באפך וכתיב שמן וקטרת ישמח לב להמתיק כל הדינין הקשין די"א ארורים דקליפה עד שנהפכו לחסדים טובים כ"כ שיוכלו לעצור המגפה כידוע באהרן שעצר המגפה ע"י המחתה דקטרת דכתיב ויעמוד בין המתים והחיים ותעצר המגפה והטעם הוא לפי ששרש המות הוא נמשך מן הרע דנוק' די"א ארורים דקליפה וע"י הקטרת נמתק הדין והרע בשרשו ולא יכול המות לשלוט כלל וכעובדא דר אחא בכפר טרשא הנזכר בזהר רק שזהו תלוי בתשובה דוקא כמ"ש שם בזהר דמ"מ עלמא בחיובא אשתכח אם לא עשו תשובה כו' והענין הוא דע"י התשובה מכל פנימית הנפש עד כלותה כראב"ד וכה"ג הרי הרע עצמו נהפך לטוב וזה מיתוק הדין מצד עצמו שלא ע"י תגבורת החסדים כלל הרי זהו מיתוק יותר אמיתי ממיתוק מים המרים בעץ המתוק שמ"מ עצם מרירותם לא כלה רק שמפני כח ותוקף המרירות נהפכו גם הם למתיקות אבל כשהמר נעשה מתוק מצד עצמו ודאי הוא מתוק בכח רב ביותר וכמו סם חיים שמרפ' ומחי' גם המסוכן למות ממש כו' וזה כח התשוב' אמיתי' שעוש' מן הרע עצמו טוב שזהו ממש כמו שמן המות עצמו נעשה חיים שהוא בתוס' כח חזק מחיים עצמו כמא' טוב מאוד זה מ"ה כשנהפך לטוב וחסד והוא קטיגור שנעשה סניגור וארור נהפך לברוך מצד עצמו וכמ"ש במ"א ע"פ ולא אבה ה' כו' ויהפוך הקללה עצמה לברכה שהיא בתוס' מרובה על עיקר הברכה מטעם זה וזהו ענין תחה"מ לע"ל שהמות יהפך לחיי' משום שנ' ורוח הטומאה אעביר כו' והעברה זו יהיה מב' סיבות א' מבחי' מקיף דאו"י שהוא תוקף גלוי אור האלקי מבחי' החסדים המקיפים כנ"ל וכמו נגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' וכולם ידוע אותי וכה"ג ואשפוך רוחי כו' והב' מצד בחי' או"ח שע"י התשובה אמיתית שזהו כמו ריח הקטרת שנהפך המות והרע לחיים וטוב שנק' טוב מאד כו' והמכוון א' משתי אלה דאו"י ואו"ח והוא שנהפך הרע עצמו לטוב אך ע"י החסדים דאו"י נמשך מלמעלה למטה כנ"ל וע"י הגבורות דאו"ח עולה מלמטה למעלה וזהו כמו האש שאוכלת האש שמבערו לגמרי מכל וכל כך ביעור הרע לגמרי מעיקרו ושרשו ע"י המרירות העצומות דבע"ח יותר נעלה ממיתוק הרע ע"י תגבורת הטוב ולכך אמר רבי יש קונה עולמו כו' דבע"ת גדול מצ"ג כידוע שזהו הנק' טהרה שמביאה לידי קדושה והוא ענין התכלת דאכיל ושצי כאש אוכלת (וכמו כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני כו' וכך למעלה כתיב ה' יחתו מריביו כו' וכמו וישלח חיצים ויפיצם ברק כו' שהוא ע"י כח הגבורה שמאל דוחה ומגרש ומבער כו' וזהו ואשמיד פריו ממעל ע"י בחי' או"י ושרשיו מתחת ע"י בחי' או"ח וד"ל) ולכך א' וראיתם אותו על התכלת דוקא מפני שמזה יבא לקדושת המצוה משום דטהרה מביאה לידי קדושה דאו"ח עולה למעלה מאו"י ומ"מ צריך לחוטי לבן להמשכת הקדושה דאו"י לאהפכא כו' ולכך מצוה אחת הן והכל למעלה מן הבחירה וד"ל:

(טז) ויובן זה בתוס' ביאור בענין טהרה וקדושה דאו"ח ואו"י הנ"ל להיות שעיקר ההפרש ביניהן עדיין אינו מובן אם המכוון משניהם א' הוא שהרע עצמו נהפך לטוב מהו ההפרש אם זה בא מצד או"י מלמעלה למטה או מצד או"ח מלמטה למעלה אך הנה יש להבין בתוס' ביאור בענין התכלת דאכיל ושצי כו' דלכאורה אין זה רק ענין התשובה האמיתית שהרע מצד עצמו נהפך לטוב כנ"ל וא"כ למה נקרא בשם אש אוכלת אש דמשמע שזהו אש האלקי דאכיל ושצי לאש זרה דק"נ אך הענין הוא דשרש האש הזה הוא למעלה מבחי' האור דחסדים הנ"ל דהנה ידוע בענין אויר ואור שהאויר למעלה מן האור ויש בו' ב' מדריגות א' בחי' ההעלם ומקור דחכמה והיינו היו"ד שבאויר שמשם נמשך גלוי האור דחכמה מאין ליש אבל הוא לא נמשך רק ע"י צמצום דמא' יהי אור ויהי אור כו' וגם מ"ש עוטה אור כשלמה שהוא בחי' מקיף דאור החכמה כנ"ל באור דתורה מ"מ מאחר שהוא מקור לגלוי פנימי בכלל אור יחשב וזה האו' ובין החושך כו' כמשל מי שעצם מציאותו נתהווה באור ולא ראה חשך מימיו שאינו מכיר מהות חשך כלל ואמנם אנו רואים שיש בכח זה האור להאיר את החשך ג"כ כנ"ל וד"ל אך מדרגה הב' דאויר הוא בחי' עצם חשוך ונעלם בהעלם עצמי בלתי מתגלה להיות גם מקור לחכמה שנק' אור גם לא בבחי' מקיף והוא הנק' אוידא דכיא ששם הוא בחי' אש היסודי בהעלם גדול כמ"ש בס' החקירה שהאש הגשמי הגם שנתפס במישוש וראו' גבוה גם מיסו' הרוח להיות שרשו באש היסודי שהו' אויר דק בתכלי' הדקו' (וע"כ הרוח מגדיל האש כי שרשו מרוח האויר דק הנ"ל) והז יש יתרון מעלה לאש גשמי על האור המאיר כי יש באור ב' דברי' א' מה שמאיר אור בגוון הלבן שבו שנק' אש שחור' וידוע ששרש אש השחור' השורף ומכלה או שאוכל אש הוא באש היסודי שהוא בבחי' אויר דק שלמעלה מעלה גם ממקור התהוות אור המאיר כנ"ל כי טבעו להפוך ולכלות דבר מה שנאחז בו לעלותו לשרשו שהוא בחי האויר הנעלם הנ"ל וזהו היפך טבע האור המאי' שיורד ונמשך להאיר כו' ומזה יובן גם בהאיר אור בחשך שאור המאיר אעפ"י שמאיר גם בחשך היינו שהחשך נדחה מן האור במקום שהוא מאיר אבל לא שנהפך החשך עצמו לאור אך בבחי' האויר הנעלם הנ"ל שלמעלה מהתהוות האור המאיר ודאי גם חשך לא יחשיך כחשיכה כאורה שוין שם ומובן מזה שאש הגשמי ששרשו באויר דק הנ"ל יש בכחו להפוך החשך עצמו לאור כי שרש החשך למטה הוא בחשך העליון שהוא אויר הדק הנ"ל וזהו כמו לע"ל דכתיב ולילה כיום יאיר ולא מצד אור השמש כלל רק חשך הלילה יאיר כיום שכאשר יגולה אויר הנעלם ודאי יהיה יתרון אור הרבה מן האור שנתהווה ע"י צמצום המא' דיהי אור וכן לא יהיה אז הבדלה כלל בין אור לחשך ששניהם כא' יאירו לילה כיום וד"ל והדוגמ' מכל זה ההפרש בין או"י וא"ח טהרה וקדושה דתכל' ולבן שבציצית הנ"ל דהנה ידוע שהנשמות נק' אור המאיר כמ"ש נר ה' נשמת אדם וכן כי אתה תאיר נרי כו' וכה"ג ושרשם הראשון מבחי' האור דחכמה שנתהווה מאויר הקדום הנ"ל והיינו מה שהנשמה תהלל יה בהתפעלות אה"ר בתענוגים כמו בשבת שא' אז תתענג על ה' כו' כנ"ל ודאי יומשך תוס' כח ועוז מאור זה להאיר גם את החושך הנה"ט להיות גם מואס ברע כנ"ל וראיה מאכילה דשבת כנ"ל וכמ"כ התורה נק' אור מבחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד כנ"ל ע"כ יאיר אור דתורה גם בעה"ד טו"ר לברר וגם לאהפכא חשוכא לנהורא כנ"ל בענין העץ שהשליך אל מים המרים וימתקו כו' אך אנו רואים שאין אור האלקי שבנשמה מאיר לחושך הגס דגוף רק לפי שעה לבד ולא הנפך טבעו הרע לגמרי מכל וכל גם שהוא מואס ברע לגמרי בעת תוקף האור האלקי בנשמתו וכן באור תורה בשעה שעוסק בה בלבד וכל זה מפני שנק' בשם אור עכ"פ ויש הבדלה בין האור והחושך רק שבמקום אור נדחה החושך כנ"ל וזהו הנק' קדושה שמנגד לזה סט"א רק שנדחה הקליפת מפני הקדושה כו' (וכמו קומה ה' ויפוצו כו' וכן תרעץ אויב כנ"ל) אבל מדרגה הב' בנשמות למעלה מזה הוא בשרשם הקדום שלמעלה מאור החכמה שנק' אויר קדמון כו' (וע"כ נק' בשם רוח כמו והרוח תשוב כו') והוא כמו שהנשמה נק' נצוץ כנצוץ מן השלהבת וכמ"ש רשפי' רשפי אש שלהבת יה ואעפ"י שאנו רואים שהאש למטה מן האור אבל שרשו באש היסודי שבאויר הדק כנ"ל כך בחי' שלהבת יה הוא למעלה מבחי' אור דיה וביאור הדבר הנה אנו רואים בהתפעלות אלקים ב' ענינים מחולקים ומשונים זה מזה הא' התפעלות אלקים שמצד אור הנשמה כמו בהלו נרו עלי ראשי וכן תהלל יה כו' כאה"ר בתענוגים שהוא התפעלות הנפש מצד עצמה כפי שרש חוצבה באור החכמה שנק' אור אבא כמ"ש כי אתה אבינו כידוע שאעפ"י שיכול להאיר גם החושך לפעמים בחושך גם לא תאיר (וכן אור דתורה בחושך גם לא תאיר (וכן אור דתורה בחושך גס כמו העובר על התורה א' ולרשע מה לך כו' ונק' סמא דמותא כנ"ל אבל ענין השני בהתפעלות אלקות הוא הנק' שלהבת יה שמתפעל ברשפי אש האלקי ממש שהוא דומה כמו אש הטבעי החומרי אבל הוא באמת בחי' שלהבת אלקי ממש כידוע לי"ח (ורבים טועים בזה שמדמים התפעלות התשוקה האלקי' בבחי' שלהבת יה ממש להתפעלות חום הטבעי בלב בשר לא לה' רק שיחם לבבו שרחוקים זה מזה מן הקצה לקצה ממש) וכמו לבי ובשרי ירננו כו' הרי הלב בשר בוער באש שלהבת יה אז ודאי להפך חומריות התאות רעות כנראה בחוש שכל איש שלבו ובשרו יתלהב בלהב אש האלקי שנק' שלהבת יה יאכל אש הזרה החומרי שבלבו כאש אוכלת ויבערנו מעט מעט עד שנהפך לאיש אחר בכל המדות ותאוות רעות מכל וכל ואינו מואס ברע לפי שעה לבד כי נעשה לבו חלל בקרבו לבלתי יתפעל באש זרה לעולם מצד אש האלקי ששורף ומכלה לכל אש זרה שבלבו ונעשה גופו טהור הנק' הזדככות החומר כי אין טהרה רק שיצא מכלל טומא' כמו טהר יומא וכן כעצם השמים לטוהר שנק' טהירו עלאה (וזהו נשמה שנתת בי טהורה היא שלמעלה מקדוש' הנשמה במקור חוצבה כו' וזהו טהרה שמביא' לידי קדושה הנ"ל וכתיב מי יתן טהור מטמ' לא אחד עצמו היינו מפני ששרש זה הכליון והזדככו' שיטהר הטמא באש האלקי האוכלת דאכיל ושצי הרע לגמרי הוא בא מבחי' אש היסודי שבבחי' אויר קדמון הנעלם הנ"ל שביכולתו לעשות גם עצם החושך לאור והוא גם מה שלב ובשר דאש זרה החומרי יטהר מכל שמץ רע לגמרי ויוכל להאיר באור שלהבת יה ממש זהו יותר עליון מגופו של אור הנשמה שנק' נר ה' מטעם זה מפני ששם חושך ואור שוין שניהם כא' יאירו ולא עוד אלא שיש בשלהבת יה יתרון אור מאור המאיר דחו"ב שנק' יה מטעם הנ"ל שבחי' אויר שקדם גם למקור האור כשתגלה יאיר בתוס' מרובה על עיקר האור וד"ל (וכן באור דתורה כשנק' מאור שלמעלה מאור דחכמ' שמאיר בגילוי יש ביכולתו לבער הרע לגמרי וזהו כשנתנה באש שחורה דוקא לבער ולברר עה"ד טו"ר שלאחר הברור דעה"ד עולה לשרשו שקודם לאור וזהו כי נר מצוה ששרשה למעלה מתורה אור ונק' משל הקדמוני שהוא בחי' אויר קדמון שלמעלה גם ממקור אור דחכמ' כנ"ל וד"ל) ובכל זה יובן בתוס' ביאור ענין ההפרש שבין התכלת והלבן שיש יתרון מעלה לתכלת ואכיל ושצי שנק' אשא אוכמא דאכיל ושצי על הלבן במה שגם החושך עצמו יאיר והוא ענין התשובה שמן החושך החומרי יאיר ויעלה למעלה (וע"כ א' בבע"ת שגדולים מצ"ג וכר"ע שרא' לנתן דצוציתא כו') מפני שנק' נצוץ שנמשך בשלהבת יה ששרשו למעלה ממקור חוצב כל הנשמות דצדיקים שנמשכים רק מבחי' האור האלקי הזרוע לצדיק עליון שהוא רק בחי' יסוד אבא כידוע וד"ל ויובן כל זה עוד עפ"י משל ההפרש בין מי שלא ראה חושך מימיו כנ"ל למי שכל ימיו הי' בחושך ולא ראה אור כלל כשיראה אור יתפעל ביותר ויכיר יותר בהפלאת יתרון מעלת האור על החושך וגם יכיר ביותר שפלו' ערך החושך שהי' בו שלא הי' מכיר בתחלה כי כאשר לא ראה אור עדיין שם חושך לאור ולא ידע כי בחושך הוא אך לאחר שראה האור יכיר שפלות החושך וכן הניצול מן המות לחיים כמו חולה המסוכן או מוצל מלסטים ואש ונחש או מלחמ' יתפעל בנפשו הרב' יותר ממי שלא הי' עליו שום דבר רע ולא יוכל כל רע ומזיק לבא בגבולו עד שלא ראה מות ורע המזיק מעולם וכמ"ש ההפרש בין בע"ת שיוצא מן המות ורע לחיים וטוב שגדולים מצ"ג שלא ידעו מרע ומות וכך הוא ההפרש בכלל בין בחי' או"י שמצד תוקף גלוי האור כי טוב עד שלא ישלוט המות שם כלל וכמו לע"ל דכתיב בלע המות לנצח כו' וכאדה"ר קודם החטא בעה"ד שהי' חי לעולם כו' אבל אחר ברור העה"ד מכל רע הרי נהפך המות לחיים זהו יותר גדול שזהו ענין תחה"מ כנ"ל וה"ז כמי שהי' בחושך ויצא לאור גדול שהתפעלותו נפלאה מאד כניצול מן המות לחיים זהו מעלת יתרון האור מן החושך עצמו הנ"ל וד"ל:

(יז) וזהו וזכרתם את כל מצות ה' כו' ולא תתורו אחרי לבבכם כו' וקאי הכל על ראי' דתכלת כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם כו' דהנה מבואר למעלה שהתכלת הוא אשא תכלא כו' והוא בחי' המל' שע"ז אמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא כו' וכמ"ש כהמס דונג מפני אש כך ממש יאבדו כו' והוא ע"י קבלת מ"ש באימה ופחד כמו הרואה את המלך ברוממתו וגדלותו תיפול עליו אימתו לקבל עול מצותיו ושלא ימרוד בו לקבל עול אדון זולתו כך וראיתם אותו דתכלת שהוא בחי' הגבורות דמל' ממילא עי"ז יזכור על כל מצות ה' שהוא מצות המלך כמ"ש שום תשים עליך צלך לעשותם והוא מצות הוי' להאיר את החשך שבנפשו משם הוי' שבכל מצוה יו"ד צמצום כו' וה"ז כמו מי שהי' בחשך כל ימיו וראה אור שיתפעל ביות' כנ"ל משא"כ אם לא יראה אור שם חשך לאור והולך בשרירות לבו ופורק עול לגמרי אבל בראותו את האור יכיר יותר הפלאות האור מן החשך ויכיר יותר פחיתת ערך החשך שהי' בו עד הנה וממילא יתפעל לסור מכל רע ולא ילך אחר ההבל בשרירות לבו והא בהא תליא מצד יתרון האור ועל החשך הרבה כמו היוצא מן המות לחיים ממש כנ"ל וזהו וראיתם אותו כו' כאשר יראה אור האלקי בנפשו בקבלת מ"ש שלימ' וזכרתם לשם הוי' שהוא האור וממילא ולא תתורו כו' כי אז יכיר וידע יותר איך שהיה בחשך גס וחומרי וימאס מאד בהבלי תענוגי עה"ז החומרי ולא יחפוץ לקבל שום תענוג זר בלתי לה' לבדו וזהו ולא תתורו ממילא לא תתורו אחרי לבבכם לא יתן אור לבו לתור ולימשך אחר ההבל לטמא נפשו להיות כזונה לקבל שפע מזרים שהן כתרין דמסאבותא וז"ש אשר אתם זונים אחריהם דהנה עד"מ הזונה שתזנה תחת בעלה ותלך אחר מנאפי' לקבל שפע תענוג מהם ולהתקשר עמהם באה"ר בתענוגים נק' בחי' מקבל שתקבל לה משפיעים אחרים זולת בעלה גם שלא תעזוב לבעלה זונה היא כו' וכך יובן בכנ"י שנק' כלה שהן בחי' מקבל לקבל אור האלקי בתוך תוכם במוח ולב כאשה שכורתת ברית לבעלה ואינה נזקקת אלא לבן זוגה כך כנ"י לב א' להם לאביהם שבשמים כמ"ש מי לי בשמים ועמך כו' בלתי לה' לבדו והיינו שלא יהיה לאדם רצון אחר זול הרצון והדביקות לה' לבדו ואם דבר זה אינו רק בעובדי ה' בתמידות כל היום בתורה ומצות ובאהבה ודביקות והתקשרות אמיתית בה' לבדו כצדיקים הגדולים כמו אמר דוד בכל לבי דרשתיך וכן נכספה וגם כלתה נפשי כו' צמאה לך נפשי כו' וכה"ג היה יותר באבות שהן המרכבה כמ"ש באברהם התהלך לפני וכה"ג אבל בסתם בנ"י שטרודים בעסקיהם ופרנסתם בכל כלי מוח' ולבבם ומחשבתם קשורה תמיד בהבלי עולם גם שהן בדברים מותרים כעסק פרנסה וכה"ג דכתיב ואספת דגנך ואמרו הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם ורוב ההמון תורתם עראי ומלאכתם קבע אך עכ"ז זה ביכולת כל אדם מישראל שלא יהיה להיפך עכ"פ דהיינו שלא יהיה כזונה שמורדת על בעלה והולכת אחרי מנאפים זרים כו' והוא שלא יהיה אדם סר לבו ודעתו וישכח על ה' לגמרי כמ"ש השמרו פן יפתה לבבכם וסרתם כו' ואם אינו עובד ע"ז בפו"מ אבל הרי אמרו ישראל שבח"ל עובדי ע"ז בטהרה הן לפי שכל לבבם מקושר ופונה רק אל ההבל ולא יבטח בה' שהוא המשפיע לו כל חיות פרנסתו וממנו מקבל כל שפעו ברוחניות וגשמיות ולא יאמר שמקבל שפעו עפ"י הטבע מן המזלות אשר חלק ה' אותם לכל העמים וע"ז א' אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארו' שברים שאין מזל לישראל כי חלק ה' עמו כו' וכן בהתקש' אד' לילך לקבל בנפשו תענוגי' זרי' מהקליפו' שנק' כתרין דמסאבות' וידוע שהן כחות הטומא' שמשפיעי' כל מיני טומאה במ"ז וכל הבלי רצונות תענוגים זרים שלא לה' המה וכו' וכמו שאמרז"ל המביא עצמו לידי הרהור זנות במזיד אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כו' לפי שבהתקשרות נפשו במזיד בהרהור זנות הזה מביא וממשיך ע"ע כח הטומאה דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח בסט' דקליפה כמו בסט' דקדושה דאת זלע"ז עשה האלקי' ונמשך עליו משפיע זר' מסט"א לטמא ולשחת נפשו בכל טומאה והוא שמביא לידי קרי בליל' כמ"ש בזהר והו' מה שהזהיר ולא תתורו אחרי לבבכם (כמ"ש בר"ח באורך) שלא יכין לבבו להיות כמו זונה לילך לקבל רצונות זרים ממשפיעים זרים מסט"א לומר בשרירות לבי אלך כו' והיינו שלא יתור אחר לבבו ואחרי עינו כו' להיות בחי' נוק' לקבל מהם רצונות ותענוגי' זרים שישפיעו לו בהכרח גם אם לא יחפוץ מפני שכבר העלה והכין לתור אחר לבבו ולהיות זונה אחריה' וכמ"ש אשר אתם זונים אחריהם כמו הזונה ממש שתכין עצמה לילך ולתור אחרי מנאפים כו' ואם שלא עזבה את בעלה אבל עשתה העיקר טפל כו' וכך נאמ' כי קצר המצע מהשתרע מהשתרר עליו ב' רעים כא' וזה יראה כל אדם בנפשו אם לא ירצה להטעו' א"ע שלבבו חלק מיעוטו להש בפיו ושפתיו יכבד מן השפה ולחוץ בתפלה ותור' ואם אפס קצה הלב מתפעל אבל הוא כטפל לגבי עיקר בהטותו נקודת לבבו רק לרע כל היום לכל אשר טמא טמא יקרא אליו נושא את נפשו וכל לבבו לטמאות נפשו בכל מיני רע שמשפיעים לו כתרין דמסאבותא שנק' שערי טומאה מצד שהוא כלי ראוי לזה מאשר כבר הכין לבבו לדרוש ולקבל כל תועבה אשר תאב ושנאוי בעיני ה' שע"ז הזהיר לא יהי' לך אלקי' אחרי' כו' וכמאמר הבא לטמא פותחין לו שע"ט הבא לטמא הוא ממש אשר אתם זונים אחריהם כזונה שמוכנת ליזקק לזר זולת בעלה כו' וזהו שהוכיח אליהו לעובדי הבעל עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' האלקים לכו אחריו ואם הבעל כו' דודאי היו עובדי' את ה' בקרבנות ומאמינים באחד אך גם לבעל היו עובדי' והוא מ"ש קצר המצע כו' כך גם עתה בגלותינו עובדי ע"ז הן בטהרה ואת ה' וזהו וזכרתם כו' ולא תתורו כו' שלא ישכנו כא' בלב ח"ו אלא לב' א' יהי' לה' לבד ואין זר אתו וגם אם טרוד בעסקיו וחושב מחשבות רבות שלא לה' אבל הכל יבטח בה' וישליך על ה' יהבו וכו' ולא יביא עצמו לידי הרהור זנות וכל מחשבת עון במזיד בשרירות והכנת לבו לרע אדרבה בנפול לו איזה מחשבה רעה ידחנה ויצר לו מזה ויעשה תשובה ועכ"פ בזה אינו נקרא זונה ואין בלבו משפיע אחר זר זולת ה' לבדו בתפלה ותו"מ ובזה יש יכולת לכל אדם וד"ל ומ"ש ולא תתורו לשון ממילא היינו שכאשר הכין לבבו נדרוש אלקים לבדו ולא לפנות אל רצון זר זולתו הכנה זו בלב שלא ירצה להטות לבבו לחפוץ בכל דבר רע וטמא המטמא נפשו היינו הנק' טהרת הלב שמטהרנו מכל סוג ואז נק' בר לבב שהוא אשר לבו לא חפץ בכל טומאה וזורק מלבו לגמרי הוא אשר לא יתור אחרי לבבו ממילא וזה בא מחמת שכל לבו הכין לדרוש אלקים בלב א' שלם לאביו שבשמים לבדו ואין זר אתו כלל והיינו ע"י הראיה דתכלת ע"י קבלת עמ"ש שלימה בנפשו בהתבוננות גדולת אימת מלכותו ית' בהכרה טובה שבלב ומוח שאז דוקא מתוך האור הזה יכיר יותר איך שהוא בחשך גס וחומרי ויברח וימאס בהבלי רצונות תענוגי עוה"ז ולא יתור ממילא כו' כנ"ל וד"ל ואמנם אם לא היה רואה אור האלקי בנפשו במצות מ"ש שלימה עפ"י ראיה דתכלת כנ"ל לא ירגיש בעצמו שהוא בחשך ורע ולא יתן לבבו לזה כלל ונדמה לו שאינו בחשך כלל ושם חשך לאור שממילא אינו נותן לב לבלתי ילך אחרי ההבל וכל רצון ותענוג זר יקבל בלבו באין מרגיש כי ברע הוא כלל וכו' וזהו עיקר התערובת קשה שבפיו ולבו בתפלה ותו"מ לה' וכל היום הולך אחר כל תאות לבו רק רע ואינם סותרים זא"ז כלל כי דרך האויל בעיניו ולא יכיר בפחיתת ערכו כלל וכל דרכיו זך וישר רק כשרואה א"ע נקי מעבירות חמורות וגם זאת מיקל לעצמו וכו' אבל כל שיכיר באור האלקי יותר יותר ירגיש בנפשו אפי' עון שדש בעקביו כו' וגם תאות היתר יצר לו עד שרואה א"ע כמו ברע ממש המגשם לבו ודעתו בדקות שבדקות כטמטום הלב והמוח כידוע וזהו עיקר ענין התכלת דאכיל ושצי גם לרע הדק שבדקות כו' וד"ל:

(יח) והנה מעתה יש להבין ענין ההפרש בין זכירה ראשונה דוראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' לזכירה שניה למען תזכרו כו' את כל מצותי ולמה כפל הדברים וגם למה הזכיר קדושה בזכירה שניה והייתם קדושים לאלקיכם ולא הזכיר בזכירה ראשונה והנה יש להקדים תחלה בביאור ענין הפסוק שמסיים בפ' זו והוא מ"ש אחר ב' הזכירות אני ה' אלקיכם דוקא ויש להבין תחלה מ"ש אני הוי' מהו פי' אני דהנה ידוע בפי' אני ואנכי שהוא כמו שאדם או' ע"ע אני שמשמעו שהוא איש ידוע לכל מי הוא כו' וזה א"א למעלה באלקים חיים שהוא ידוע לכל בכל העולמות דהידיעה הוא ענין התפיסא וההכרה בעצם מהותו מה הוא ובאמת הרי הוא ית' סדכ"ס ולמחת"ב כלל וכלל לא בנאצלים וגם לא למעלה מאצי' שנק' סתימי' הוא סדכ"ס ועלאה על כל עלאין ולא ידע ליה בר איהו כו' ומה שנודע לנאצלים ולנבראים כו' אין זה עצם מהותו רק בחי' הארה דהארה מעצמו' אורו הפשוט כמ"ש באורך נראה אור והוא ע"י צמצום הראשון הנק' מק"פ וחלל כו' כידוע בע"ח אך הנה ידוע בס' הקבלה בפי' אני שהוא אותיות אין והוא בחי' אור הכתר בכלל שנק' אין כמו היש ה' בקרבינו אם אין כנז' בזהר וכמו והחכמה מאין תמצא ונק' ג"כ אני והיינו לפי שאור הכתר הוא בחי' ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים ופנימי' כח"ב שבו הוא סוף עצמו המאציל וחצוניו' שבו הוא נק' שרש וראש לנאצלים והיינו מבחי' חכמה שבכתר בחיצוניות שבו שנחלק לג' קוין חח"ן מימין כו' כמ"ש בפרד"ס בשע' הצינורות וכידוע בע"ח שכאשר הכתר נמנה עם הי"ס הוא מן בחי' חצוניות שבו זהו בחי' אני שידוע מפני שנעשה שרש לנאצלים וכשאינו נמנה עמהם הוא הנק' אין בחי' כתר שבכתר כו' וביאור הדברים הנה יובן עד"מ מבשרי אחזה כו' בהיות ידוע שנפש האדם כלולה מה' מדרגות נרנח"י ונר"נ מלובש בג' כלים מוחא ולבא כו' ובחי' חי' יחידה נק' מקיפים שבלתי מוגבלים בכלים כלל והוא ענין ל' מ"ם דצלם כו' ובאור הענין ידוע שבחי' נר"נ הרי הנשמה משכנה בכלי המוח בבחי' או"כ צורה וחומר כאור הראיה במזג חומר העין כך אור השכל משכנו בחומר כלי המוח וגם מקיף שבו הוא לפ"ע האו"כ כו' וכמ"כ משכן הרוח בלב הרי הרוח שורה בלב בבחי' או"פ בכלי כצורה בחומר וכמ"ש תוכן לבות ה' תוכן רוחות כו' ואין לב א' דומה לחבירו ואין שכל והשגה של זה דומה לזה כמ"ש נודע בשערים כו' וא' בזהר בכל חד לפום מה דמשער בשכלו ולבו שנק' נשמה ורוח וכן בחי' נפש שהוא המעשה שהדם הוא הנפש ואדם א'ד"ם והיינו בג' כלים אלה מוח ולב ומעשה שהן בחי' כלים לנר"נ ובצלם אלקים כו' כך הוא למעלה בחי' נר"נ דאדם העליון דאצי' שנק' מוחא ולבא כו' וכידוע דאור החכמה דז"א דאצי' שוכנת בכלי שהוא מוחא ומדות חג"ת דאצי' בלב אדם העליון כמו ויאמר ה' אל לבו כו' ודרך כלל או"א דאצי' נק' חו"ב וז"א הוא בחי' המדות שבלב ומל' הוא בחי' הדבור והמעשה כו' אבל למעלה מבחי' חו"ב דאצי' שהוא בחי' כ"ע הוא למעלה מהתלבשות או"כ וזהו כמו בחי' מקיפי' דנר"נ שבאדם התחתון שנק' חיה יחידה שאין משכנה בבחי' כלי מוגבל בבחי' צורה וחומר כלל וביאור הדבר ידוע שזהו בחי' אור הרצון והתענוג שבנפש האדם למטה שאין להם בחי' כלים כלל שישכנו בהם ואע"פ שאור הרצון משכנו בכל אברי הגוף כי גם אברי האדם נשמעים לרצונו אבל אינו שורה בהם בבחי' או"כ כלל כי א"א לומר שמהות המחשבה ורצון מלובש ברגל להניעו כשרוצה כי אין ערך חיות הרגל להיות כחומר לצורה אור הרצון הרוחני כלל וגם גידי המוח שהרצון מלובש שם אינו בגדר כלי אליו כמו הרגל ומ"מ ע"פ הרצון שבמוח יתנהג כל תנועה שבאברים וכן התנהגות המדות שבלב יהיה ע"פ הרצון וכן גם במדות שבשכל לחו"ג כידוע ומבואר במ"א וא"כ שורה הרצון בהשוואה א' בכל כחות הגוף מן השכל עד תנועת חצוניות שברגל בשוה וזהו הנק' מקיף כללי שסובל ומלובש בתוך הכל בשוה ומושלל מהם בבחי' מקיף על הכל וכמ"כ אור התענוג שמתלבש בשכל ובמדות ובמעשה בכל א' בפ"ע כמו בראי' ודבור וריח וכו' ולא בבחי' או"כ כלל וכלל ואמנם זהו בחי' מקיף דחי' שהוא עכ"פ שורה בהשוואה א' כו' (וכמו החרדה שנפל על אנשים שהיו עם דניאל דמזלייהו חזי ועשה רושם בגופם במוחם ולבם וכן התעוררות תשובה מצד מזלי' שהוא אור המקיף דחי' וכה"ג) אבל מקיף דיחידה הוא למעלה גם מהיות בחי' מקיף בהשראה בגוף כידוע והוא בחי' מ"ם דצלם שדבוק למעל' ואינו בא ולמטה בגוף כלל וכמ"ש במ"א באריכות וזהו את השמי' ואת הארץ אני מלא בשוה שזהו בחי' סובב הכללי ונק' כתר עליון שהוא בחי' ממוצע ונק' בחי תחתונה שבעצמות כנ"ל והוא שרש וראש לנאצלים כו' והיינו כמו ב' מדרגות דחיה יחידה הנ"ל דמה שכ"ע מקיף כללי לאבי"ע זהו כמו בחי' מקיף דחי' באדם ששורה בראש וסוף בהשוואה א' כו' ולגבי עצמות אא"ס הוא רק בחי' האחרונה שעצמות המאציל מתנשא ומרומם לבדו כו' ונק' סדכ"ס דלמת"ב כלל אפי' מחשבה הקדומה שסוקר הכל כא' שהוא סובב הכללי דרצון ותענוג אין לו בו תפיסא כלל וכמ"ש עושה פלא וכו' וכמו בחי' מקיף דיחידה כו' וד"ל ולמטה באדם התחתון ידוע שהן ב' מיני רצון א' רצון מורכב בשכל ולב ומעשה בהשוואה א' והוא כמקיף דחי' הנ"ל שמעורר למעלה ג"כ מקיף וסובב דכ"ע אבל לא בכלים דנר"נ כ"א ברצון שלמעלה מן הטעם כו' בזה ממשיך תוס' אור מהעלם דכ"ע בע"ס דאצי' בחכמה ומדות עד שנמשך תוס' אור בע"ס דבי"ע כמו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך כו' וכידוע והן ח"י ברכות דש"ע אבל בסדכ"ס עצמו גם זה הרצון לא יגיע כ"א במס"נ בכל עצם נקודת הנפש שלמעלה גם מבחי' רצון ותענוג להתענג על ה' כו' והוא הנק' רצון פשוט ועצמי כידוע שזהו דוקא בבחי' בטול הרצון כבע"ת וכטהרת הלב מכל רע הנ"ל שהטהרה מביאה לידי קדושה שיומשך מקדש הקדשים שהוא עצמות אור א"ס ממש להיות שורה בתו"מ שעושין כו' וזהו והייתם קדושים לאלקיכם ע"י טהרה דוקא שמביאה לקדוש' וכמשי"ת ב"ה וד"ל וזהו פי' אני הויה אני אותיות אין שיש ב' מדרגות בכתר א' כשנק' אני שידוע מי הוא והוא כאשר יאיר בחי' סובב הכללי הנ"ל שהוא בבחי' אור רצון ותענוג העליון בבחי' מקיף בחו"ב ומדות דאצי' עכ"פ נק' אני ושרש המשכתו הוא בא מן ההעלם שבעצמות המאציל שנק' אין דלית מחשבה תפיסא בי' כלל לגלוי עכ"פ הרי זהו שמאין נעשה אני שמהעלם פנימי' הכתר שנכלל בעצמות נמשך לגלוי להיות בבחי' מקיף בהשראה בשוה כמו את השמים כו' אני מלא דלית אתר פנוי מיני' אע"פ שהוא הכל בהעלם ולא בגלוי או"כ כלל כנ"ל מ"מ שורה בהם עכ"פ עד שגם בע' שרים של מעלה אמר כמצביי' עביד בחיל שמיא וכן אנו אומרים ומסדר הכו"מ כרצונו להשפיל ולהרים שזהו הרצון שמלובש ברגל וכידוע שהארץ נק' הדום רגליו כו' וכמ"כ ברצון זה עצמו מאיר לראשית דאור ח"ע דאצי' כו' וגם הוא מקיף לכללות אבי"ע בשוה ממש וזהו מאמרז"ל הוא מקומו של עולם פי' סובל ומלובש בתוך כ"ע בשוה כנ"ל ואין העולם מקומו כלל כאשר הכתר אינו נמנה עם הספי' והוא כשנק' אין ופלא ולא נמשך להיות מאין אני ומתפלא אלף מקור לחכמה כו' ואמנם אין ואני שהוא פלא ואלף שוין ממש לגבי עצמות הא"ס ממש שכל זה שייך לענין השפעה עכ"פ שיהיה מאין ההעל' אני בגלוי וכן מפלא אלף וכמ"ש עושה פלא שעושה מפלא אלף או שגם הפלא דאין דכתר עשי' נחשב כו' שהרי בשעה שהוא מקש"ע אין העולם מקומו כו' וראיה מהשראת אור העצמות בהיכל ק"ק כנ"ל בפי' עוטה אור כו' ואמנם מ"ש אני הוי' פי' אני בעצמי ממש ולא כסדר ההשתלשלות דאין ואני הנ"ל דלפעמים נק' אין מופלא ולפעמים אני אלא אני זה בגלוי אור אור העצמות ממש משום שע"י תו"מ בפו"מ שורה למטה כמו למעלה בעצמותו ממש בלי הפרש בין מעלה ומטה כלל והיינו אני כמו שאני בעצמותי ממש הוא הוי' אלקיכ' דוקא שלא נתפס אפי' במחשבה קדומה כו' וזהו ראו כי אני אני הוא ואין כו' פי' שיש ב' מדרגות באני כמ"ש אני ראשון ואני אחרון דהיינו אור הכתר הממוצע בין המאציל לנאצלים וזהו אני ראשון שלפי האצי' ואני אחרון הוא בחי' מל' דאצי' שנעשה כתר לבי"ע שגם שם מאין נעשה אני מן ההעלם לגלוי דכמו שאין ערך לאצי' לגבי המאציל כך אין ערך לבי"ע לאצי' ומ"מ אני ראשון ואני אחרון דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן ששניה' שוין בהשוואה א' ממש משום דלגבי אור העצמות ממש אני ראשון שלפני האצי' עם אני אחרון שאחר האצי' שניהם שוין וזהו מ"ש ראו כי אני אני הוא כו' שאין בו בחי' מעל' ומטה כלל וכמ"ש במ"א על פסוק המגביהי לשבת המשפילי לראות שבשעה שמגביהי לשבת בעילוי אחר עילוי עד אין שעור למעלה בעצמות אז דוקא הוא משפילי לראות כו' וכן מא' הוא מקומו של עולם כו' ואיהו תפיס בכ"ע ואז למדת"ב וזהו מצד אור העצמו' וזהו אני הוי' אני ממש שמתלבש בשם הוי' שבתו"מ שהוא למעלה הרבה מן הוי' שבד' עולמו' דאבי"ע אצי' יוד כו' ומה שהשפלתי א"ע להקרו' בשם הוי' באורות וכלי' דע"ס דאצי' זהו רק כדי שיהי' הויה אלקיכם דוקא בתו"מ והוא מפני שסוף עלה במחשבה תחלה שישראל עלה במחשבה וכמאמר במי נמלך בנשמתן של צדיקים שיקיימו תור' ומצות בפו"מ דוקא ששמי הוי' העצמי ממש הוא בתו"מ בפ"מ וכמ"ש ושמי הוי' ממש לא נודעתי להם וכנ"ל בפי' נראה אור דעוה"ב שהוא מן המצוה בפו"מ דוקא זהו הי' הגורם להיו' במקום גדולתו ענוה יתרה להאציל ולברוא כו' וזהו אני הויה אלקיכם דוקא וד"ל:

(יט) וזהו והייתם קדושים לאלקיכם דהנה סדר הדברים כך הם וראיתם אותו וזכרתם ואח"כ ולא תתורו כו' שזהו ענין הטהרה שמביאה לידי קדושה האלקית ואם לא יוקדם הטהרה תחלה עדיין אין מקום להשראת הקדושה להיות נק' קדושים לאלקיכם וזהו שאחרי מ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם אז דוקא אמר למען תזכרו כו' והייתם קדושים כו' דטהרה מביאה לידי קדושה אך א"כ איך אמר תחלה וזכרת' את כל כו' ע"י התכלת ואם הקדושה דמצוה בטהרת הלב תלוי' כמו וטהר לבינו לעבדך באמת והעבודה היא במצות איך יאמר וזכרתם את כל מצות ה' כו' תחלה אך הנה באמת ב' מדרגות יש בקדושה א' במצות הויה והב' קדושת עצמותו ממש כמ"ש בסמוך בזכירה שני' ועשיתם את כל מצותי שז"ש בברכת המצות אשר קדשנו במצותיו והיא לא באה רק אחר הטהרה וכמו וטהר לבינו לעבדך אבל קדושה ראשונה שבזכירה ראשונה שהוא הקדושה שבמצות הוי' קודמת לטהרת הלב הנכלל בלא תתורו כו' ולהבין כ"ז יש להקדים תחלה בשרש ענין הקדושה למעלה דהנה ידוע בפי' קדוש לשון הבדלה והפרשה שנבדל בערך כמ"ש קדושים תהיו פי' מובדלים וכמו אל תגש בי כי קדשתיך כידוע ולא שייך לשון זה רק שקדוש ומובדל מזולתו הקטן בערך ממנו אבל כשהוא יחידי ואין לו חבר להתייחס עמו גם לא בהבדלת הערך ויחוס לא שייך כלל לשון קדושה והבדלה כידוע וכך יובן למעלה שבעצמו' אא"ס ממש לא שייך ענין קדושה כזו שהיא ההפלאה והבדלה רק באור המאיר מעצמותו להיות מקור חיי כל העולמות ששם יתכן שיהיה נק' אור מופלא ונעלם וסתו' כנ"ל בפי' אני ואין כו' שזהו בחי' הקדושה ג"כ כמלאכים למטה שאו' קדוש וכך למעלה מעלה גם לפני האצי' כמ"ש אין קדוש כהויה כו' וזהו כשבא אא"ס בכלל השתלשלות דע"ס או"כ שהוא שם הוי' בכלל וגם למעלה מאור החכמה שהוא הכתר שנק' קדש העליון או קדש הקדשים גם אור זה אוכם הוא לגבי עה"ע דלית מח' ת"ב אפי' מח"ק כנ"ל אך כ"ז היינו בבחי' השתלשלות דמפני שאין ערוך לבריא' עם הבורא וכן מאצי' למאציל וכך עוד עד עצמות א"ס ממש יתכן לשון קדוש' מעליון לתחתון שנבדל הימנו בערך וכן מתחתון לעליון מפני שקדוש ומופלא העליון מן התחתון כו' אבל יש עוד בחי' קדושה עליונה מזו והוא בבחי' עצמות אא"ס ממש אך לא שענינו קדוש ומובדל ומופלא מההשתלשלות דקו"ח כו' אלא קדושה זו נק' קדושת העצמות ממש שהיא רק מצד עצמותו לבד ולא שייך לענין ההשתלשלות כלל וביאור הדבר ידוע ומבואר במ"א ע"פ קדושים תהיו אמרז"ל יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם הרי קדושה זו שקדוש מצד עצמו גדולה הרבה מקדושת המצות שעי"ז נק' ישראל קדושים וז"ש כי קדוש אני בעצמי ע"כ אני הוי' מקדשכם וכן ונקדשתי בתוך כו' והענין הוא כידוע דעצמו' אא"ס ממש הוא למעלה מעלה בעילוי אחר עילוי בעצמותו עד אין שעור ולמטה מטה עד אין תכלית ומה שהוא ית' בבחי' עלי' בעצמותו לאין שעור הוא הנק' קדושת עצמותו דוקא ומה שהוא בבחינות ירידה למטה עד כו' נק' ברוך וזהו פי' הקב"ה כידוע ועל בחי' קדושת עצמותו שאין לה שעור למעלה הוא למעלה מעל' מכל קדושה שהוא לגבי ההשתלשלו' דאבי"ע כו' וד"ל וזהו כי קדוש אני קדושתי קדושה שמצד עצמותו ממש למעלה מקדושתכם שע"י המצות כי הנה הגם שבמצות שהן פנימי' רצונו הפשוט שבודאי נמשך בהן בחי' אור קדושת עצמותו שלמעלה מעלה כו' ולז"א קדושים תהיו כו' וכמ"ש אשר קדשנו במצותיו ולכך א"א וישמחו בך ישראל מקדשי שמך וכמ"ש במ"א בענין קידוש השם הזה שהוא שמו העצמי שנק' שמך ממש אזל אין זה רק אפס קצה ההארה מקדושת העצמו' ממש שנמשך ומתלבש בקדושץ המצות (וכנ"ל בפי' חוטי לבן במ"ש לבושי' כתלג כו') ולכך א' קדושתי למעלה מקדושתכם כו' ואמנם מפני שישראל ממשיכין לקדושת עצמותו לבא בהלבשה במצות נק' גם הם קדושים לאלקיכם להתייחס בערך קדושת עצמותו ומ"מ נבדל קדושתו מקדושתכם וכמ"ש בזהר ע"פ אין קדוש כה' כמה קדושאן אית לעילא אוריי' קדישא וישראל קדישי אך אין קדוש כה' כו' הרי גם שרש קדושת התו"מ לא יגיע לקדוש' עצמותו ממש רק לעוה"ב שיתגלה קדושת עצמותו ממש ואז יגיעו לקדושת העצמות ממש ע"ד שאמרו עתידים צדיקים שיאמרו לפניה' קדוש כו' לפי שאדם אדמ' לעליון ממש יהי' בעוה"ב דוק' וד"ל וזהו שאנו או' נקדישך שאנחנו ממשיכים אותו להיות בבחי' קדוש וזה פלא איך נש"י שבגופים ימשיכו לקדושת העצמו' שנבדל בערך לגמרי מקדושה זו שנק' קדוש לגבי העולמות כנ"ל ועוד שאין מלאכים או' קדוש עד שישראל או' כו' הענין הוא מטעם דנעוץ תחלתן בסופן דוקא דהנה ידוע שיש במצות ב' מדרגות א' כמו שהמצות הן למעלה מעלה בעצמו' פנימי' רצונו הפשוט שמגיעי' בקדושת העצמו' ממש שאין לו שעור למעלה כנ"ל והן הנק' מצותי ממש כמו הקדב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית ועוסק בתו' ועושה צדקה וחסד כו' שזהו הבא בגלוי לעוה"ב דוקא כנ"ל דקדושת העצמו' ממש לא יתגלה רק בעוה"ב מטעם שאז יתגלה כל עצמות קדושתו שבמצותיו ממש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש יש האמיתי כו' והוא בא מן מעשה המצוה בפו"מ שבעוה"זדוקא וע"כ כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואפילו פ"י כו' והוא מדרגה הב' שבמצות כמו שהן נעשים למטה בפ"מ ועושין בהם יחודי' עליונים למעלה בע"ס או"כ כמו במצות ת"ת בפ"מ נעשה היחוד בגלוי תוס' אא"ס באור אבא וכן במצות שמירת שבת דהיינו יוד דשם הויה בתפילין בה"א וכו' וכה"ג הכל נק' מצות הויה בכלל ובפרט בכל מצוה ומצוה רק למטה בא האור בהתלבשות בגשמיות המעשה והוא אותיות מ"ץ דמצוה שהוא בחלוף א"ת ב"ש די"ה כו' ונק' קדושה זו שבמצות הויה באצי' עד התלבשותו בגשמיות קדושת שם הויה כמו ענין מקדשי שמך וכן פי' נקדישך שמאנחנו עושין קדושה זו ואמנם שרשה היא למעלה מעלה הרבה מכל קדושאן דלעילא באבי"ע ע"כ א' גם דאורייתא וישראל קדישין באמצעות קדושת המצוה אך מצד שרשה בקדושת העצמות ממש א' קדושתי למעלה מקדושתכם שע"י המצות ומ"מ הא בהא תליא שמחמת בחי' קדושה זו שע"י המצות עכשיו דוקא יתגלה בחי' קדושת העצמות שבמצותיו ממש בעוה"ב וזהו שכ"י כו' כנ"ל והיינו משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וד"ל ובכ"ז יובן ענין ההפרש בין זכיר' ראשונה שא' וזכרתם למצות הוי' לזכירה שניה שא' למען תזכרו את כל מצותי ולא הזכיר מצות הויה כנ"ל דמצות הויה הוא בחי' קדושה שני' הנ"ל שנמשך אפס קצה ההארה מקדוש' העצמות ממש בקיום התו"מ בפו"מ שנק' מצות הויה דוקא להיותו שרש כל היח"ע בתוס' אור א"ס בע"ס או"כ שהן בכלל ד' אותיות דשם הויה יו"ד ע"י מצות ת"ת ושבת וכה"ג וה"א ע"י ק"ש ותפילין וכנ"ל וזה קודם להיות ממצות שלנו בחי' הכנה רבה להיות בחי' גלוי קדושת העצמו' שבמצותיו ממש בעוה"ב כנ"ל שהוא קדוש' העצמו' שאין לו שיעור למעלה והוא שא' בזכירה שני' והייתם קדושים לאלקיכם בבחי' קדושת עצמותו ממש וכמו אשר קדשנו במצותיו וזהו שלא הזכיר בלשון מצות הוי' אלא מצותי ממש וכידוע בפי' מצוה לשון צוותא והתחברות ומצותי היינו ענין התחברות אור עצמותו ממש שבמצותיו שהוא מתייחד ומתחבר בהן כמו שהן בעצמותו ממש כנ"ל וד"ל וזהו ג"כ הטעם שבזכירה ראשונה לא הזכיר לשון קדוש' כי עיקר קדושה העצמי' הוא לע"ל וזהו פי' והייתם קדושים להבא משמע שהוא בעוה"ב בשכר מצוה והיום לעשותם ולמחר כו' וגם קדושת שם הוי' שבכל מצוה היא בהעלם רק להוסיף אור באצי' בלבד וכ"ש קדושת העצמו' לע"ל שנא' בזה עין לא ראתה כו' רק יעשה למחכה לו בעוה"ב וכמ"ש באורך נראה אור בעוה"ב דנראה לשון להבא דוקא ופי' נראה אור אור העצמו' ממש אבל באורך דוקא נראה אור הגדול והקדוש שבקדוש' עצמותו ממש שהוא אורך העצמי הגנוז ומלובש בסו' מעש' במצו' דעכשיו דוקא משו' דנעוץ תחלה כל התחלות שבעצמות ממש בסוף הכל דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' ואת מצותיו שמור בפ"מ דוקא כי זה כל האדם כו' כל האדם דאדם אדמה לעליון ממש שיהי' בעו"הב דוק' וד"ל:

(כ) וזהו למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו' פי למען תזכרו קאי אדסמיך ליה ולא תתורו כו' שהוא הטהרה שמביאה לידי קדושה הנ"ל וזהו למען תזכרו שזכיר' שניה זו ההיא לעשות מצותי שבה קדושת העצמות שלמעלה הרבה ממצות הויה שבזכירה הראשונ' שע"י ראיה על התכלת כנ"ל וזה פלא גדול לכאורה איך ע"י טהרה מן הרע דלא תתורו אחרי לבבכם כו' יעלה ויבא למדרגת קדושה גדולה כזו שבמצותי ממש להיות קדושים בקדושתו ממש ולמה בזכירה ראשונה במצות הויה לא הזכיר תחלה הטהרה רק וראיתם אותו שהוא התכלת בקבלת עמ"ש לבד בבחי' מצות המלך שהיא מצות הויה כנ"ל והנה יש להקדים תחלה בטעם סדר הדברים הללו בפ' זאת עד למען תזכרו כו' דמשמעו שכאשר תעשה כסדר הזה דוקא אז תוכל לבא למדרגה דמצותי כו' והיינו כאשר יעשו ציצית על כנפי בגדיהם תחלה ואח"כ ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וראיתם אותו בקבלת מ"ש כו' וכל זה למען תזכרו כו' דהנה מבואר למעלה באריכות בענין ההפרש בין חוטי לבן לחוטי תכלת שהלבן מבחי' מקיף דאו"י כמ"ש עוטה אור כו' והתכלת מבחי' או"ח כו' ותחלה אמר ועשו להם ציצית על כנפי כו' שזהו חוטי לבן דוקא (כמ"ש ברמב"ם דלעיל שהוא ענף היוצא מן הבגד והוא הכנף מן כנף לפי שהטלית עצמו מצמר לבן כמ"ש לבושי' כתלג כו') וזהו מצוה א' ואח"כ א' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שהוא חוטי תכלת מצוה ב' ואח"כ א' והיו לכם לציצית (שמצוה א' הן כמ"ש בספרי וכמ"ש ברמב"ם) ומ"ש וראיתם אותו הוא התכלת שמזה דוקא וזכרת' מצות הויה ורמ"ח מ"ע שרשם מבחי' ה"ח דאו"י הרי הקדים תכלת שבבחי' או"ח ללבן כו' ואח"כ ולא תתורו כו' שזה ע"י התכלת דאכיל ושצי לבער הרע עצמו לטוב כנ"ל ואח"כ למען תזכרו ועשיתם כו' מצותי ממש כו' דטהרה זו מביא' לידי קדושת העצמות שבמצותי דוקא כנ"ל והענין כידוע שיש ע"ס באו"י וע"ס באו"ח ובע"ס דאו"י הכתר קודם והמל' אחרון ובע"ס דאו"ח נהפוך הוא שהמל' קודם והכתר לבסוף כו' וזהו ג"כ ענין הפלוגתא דח"א שמים קדמו לארץ כמו בבחי' ע"ס דאו"י שכו"ח ומדות נק' משפיעים וארץ בחי' מל' היא המקבל וח"א ארץ קדמה לשמים כמו בבחי' ע"ס דאו"ח דמל' קודם ונק' המל' כתר וכתר נק' מל' וזהו שארץ קדמה כו' וכמ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני כו' ומ"ד ארץ ושמים כא' נבראו הוא למעלה מע"ס דאו"י ואו"ח ששם אין בחי' מעלה ומטה כלל ולא בחי' משפיע ומקבל כלל כו' ע"כ שמים וארץ כא' נבראו משם וכמ"ש קורא אני עליהם יעמדו יחדיו והוא מ"ת רבב"ח לדידי חזי לי היכא דנשקי כיפא דארעא ורקיע אהדדי' (וכך הוא גם למטה בבחי' יסוד שמחבר ומקשר השפע למקבל דהיינו מ"ש כי כל בשמים וארץ דאחיד בשמי' וארע' וזהו ר"ת אהו"ה את השמי' ואת הארץ גי' טוב וזהו שאמר שראה היכא דנשקי כו' וד"ל) ועפי"ז יובן גם כאן בפ' ציצית סדר הדברים בתחלה א' ועשו להם ציצית מחוטי לבן דוקא על כנפי הטלית שהוא ממקיף דאו"י שמקיף לאבי"ע שמאיר שם מאור העצמות ממש כנ"ל בפי' עוטה אור כשלמה והולך ונתצמצם בחטי לבן אלה עד להאיר את החשך גם למטה מטה בהיכלות דנ"ק כנ"ל בענין ודוגמא דמיתוק המים בעה"ח כו' בימין מקרבת דימינו תחבקני וגם כמו ימינך ה' תרעץ לדחות החיצונים ולשברם ולהמתיקם כו' והיינו כמו בחי' ע"ס דאו"י שמאיר האור מן העצמות בהעלם המקיף דכתר ובוקע ויוצא ע"י הלבן עד למטה מטה כו' ואח"כ א' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שהוא בחי' המל' לקבל עליו עול מ"ש ביראה ופחד אלקים לקיים מצות המלך ומשום דסוף מעשה עבמ"ת ה"ז קודם לאור הכתר דאו"י כו' וכמ"ד ארץ קדמה לשמים כנ"ל ע"כ ראיה דתכלת גורם ירידות והמשכות החסדים דרמ"ח מ"ע דוקא וכמ"ש וראית' אותו אז וזכרת' את כל מצות ה' פי' כמאמר ריב"ק במשנה למה קדמה פ' שמע לוהי' א"ש כדי שיקבל עליו עמ"ש תחלה שזהו ע"י וראיתם אותו דתכלת שהוא שום תשים עליך מלך כנ"ל ואח"כ יקבל עליו עול מצות שזהו מ"ש וזכרתם כו' וד"ל אך הנה בחי' המשכת אלקות שבעצמות הויה הוא רק אפס קצה הארה בעלמא מקדושת העצמות שמתצמצם בשם הויה בע"ס דאו"י באו"כ כנ"ל ולא יוכל לבא ולהגיע מזה לבחי' הקדושה העצמית שאין לו שעור למעלה כנ"ל אלא רק ע"י טהר' דוקא שמביאה לידי קדושה זו שבעצמותו דוקא והוא מ"ש ולא תתורו כו' ועי"ז דוקא למען תזכרו ועשיתם כו' מצותי ממש והייתם קדושי' בקדושתו העצמית כנ"ל והענין הוא כמבואר למעלה בשרש ענין הטהרה שע"י התשובה מעומקא דלבא עד כלות הנפש שמבער הרע עצמו ונהפך לטוב והטמא עצמו לטהור שזהו כמו שהמות עצמו נעשה חיים שהוא יותר נעלה מגוף אור החיים וזהו שרש ענין תחיית המתים שיומשך טלא דנטיף מפנימית להחיותם שמזה דוקא יהיה אח"כ העוה"ב שנק' קדושת העצמות (וכמו יו"כ שהוא מעין העוה"ב עולם החירות נק' קדוש הויה מכובד שאין בו אכילה כו' וכך על בע"ת כתיב ואביוני אדם בקדוש ישראל כו') וכמו הקטורת שארור נעשה ברוך ע"כ מעצרת המגפה כו' וזה עיקר יתרון מעלת או"ח שעולה למעלה מאו"י היינו שמגיע עד בחי' עצמות א"ס ממש להמשיך מבחי' אור העצמות שהוא ענין המשכת הקדושה שמצד עצמותו שיביא למטה כמו שהוא למעלה מעלה במוה"ע שאין לו שיעור כו' ששם אין בחי' מעלה ומטה משפיע ומקבל כלל כידוע שזהו טעם מ"ד שמים וארץ כ' א' נבראו כנ"ל והוא העוה"בשאחר תחה"מ דוקא וכמ"ש ואין דומה לך מושיענו לתחה"מ כו' וזהו למען תזכרו אחר שיהיה כסדר הזה דוקא תחל' יומשך מאו' מקיף העצמו' ע"י הלבן באו"י ואח"כ יעל' בבחי' או"ח ע"י התכל' ומז' יומשך אורו' בכלי' ברמ"ח מ"ע רמ"ח אברי' שנק' מצו' הויה ואח"כ התשובה להפוך גם עצם הרע לטוב תעלה על שני המדרגות דאו"י ואו"ח וימשיך מקדושת העצמות ממש שאין תו"מ מגיעי' לשם כלל והוא מ"ש למען תזכרו מעצמיכם ולא ע"י עול מצות כזכירה הראשונה והייתם קדושים לאלקיכם בקדושתו העצמית ממש כמ"ש כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם שע"י תו"מ כנ"ל ואך עדיין אינו מתורץ ענין הנ"ל במה שאנו אומרים וטהר ליבנו לעבדך באמת דמשמע דגם כדי שיומשך קדושה בעבוד' המצות במצות הויה צריך ג"כ טהרת הלב מקודם וגם ודאי טהרה למטה מן הקדושה כי טהרה אינו רק שיצא מטומאה וקדושה הוא בעצם הווייתו כידוע שזהו ההפרש בין כהנים ללוים שבלוים נאמר העבירו תער על כל בשרם שבשער שלהם יש יניקה לחצונים לפי שהן מקו השמאל דבחי' או"ח וע"כ אמר הזה עליהם מי חטאת לטהרם והכהנים שרשם בבחי' קו הימין דאו"י ע"כ אמ' ופאת זקנם לא יגלחו כו' ששערות שלהם כל קדושה נמשך על ידם וכמ"ש כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן כו' כמשי"ת אך הנה ארז"ל הבא לטהר מסייעין אותו ומבואר במ"א שטהרה זו הוא טהרת השם שגורם וממשיך קידוש השם במצות וענין טהרת השם היינו לתקן ולטהר את אשר הוטמאה ונפגם נפשו בצלם האלקים באותיות שם הוי"ה שבנפשו ביו"ד וה"א כו' והיינו ע"י תשובה תתאה במרירות והכנעת לבו בתענית למעט חלבו ודמו שבזה יתוקן פגמיו מח"נ והרהורים רעים וכו' וזהו הבא לטהר לבו מטומאת עונותיו הרבה מסייעין אותו מלמעלה וכמ"ש היה לי בעוזרי לשון רבים והוא רוח קדושה שנמשך לעזור לבא לטהר והוא אורות הקדושה שבעבודת המצות וזהו ג"כ ענין וטהר לבינו לעבדך שטהרה זו דתש"ת הכנה רבה לעבודה בלב שלם באוי"ר במצות בפ"מ וכמו ויחד לבבינו לאוי"ר יחוד והכנה זו היינו רק והרת הלב ע"י תש"ת הנ"ל אבל בחי' תש"ע שהוא להפוך הרע בעצם לטוב הנ"ל שרשו מגיע למעלה מקדושה זו שבמצות בפ"מ וראיה מבע"ת אמיתית שגדולים מצ"ג ומשיח אתא לאתבא צ"ג כו' ומתש"ע זו נמשך תחה"מ והעוה"ב לפי שבחי' החשך הנעלם הנעלם דישת חשך סתרו יאיר אור העצמות ממש מה שאין באור מקיף דעוט' אור כשלמה הנ"ל כי זהו מגיע בעצמות אור א"ס ממש כמו שהוא טרם שמעט' את האור בלבוש וזהו שחשמ"ל דכתנ' אור שע"י ברור הרע לגמרי גדול הרבה מלבוש של אור דשלמה שבאור העצמות דתו' בפנימית שלה הנ"ל וע"כ הוא הגורם גלוי אור עצמותו ממש הנק' קדושה העצמות שז"ש למען תזכרו כנ"ל וד"ל ונמצא מובן מכל זה שכמו שיש ב' מיני קדושה כנ"ל כך יש ב' מיני טהרה א' טהרה שמביאה לידי קדושה שבמצות הויה וטהרה הב' שמביאה לקדושה העצמית והיינו תש"ת ועש"ת כנ"ל אך טהרה זו דתש"ת שקודמת לקדושה שבמצות הוי' לא נז' בפ' זו רק ע"י וראיתם אותו דתכלת שהוא קבלת עמ"ש ביראה ופחד אלקי לבד כנ"ל. והענין הוא כמ"ש עבדו את ה' ביראה וגילו ברעד' וארז"ל במקום גילה שם תהא רעדה ויש להבין דלכאורה יש סתירה לזה שא' עבדו ביראה ממש עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה וכך הוא בפסד"ז ברינה ושמחה שהוא הכנה לק"ש כידוע וגם בפי' אמר תחת אשר לא עבדת בשמחה וטוב לבב כו' והיראה היפך השמחה כי השמחה באה מן הקירוב והדביקות בהשגות אור פני מלך כו' שכל מה שיתקרב ויתפעל בהשגות אלקות יותר יותר תגדל השמחה האלקית כו' והיראה היא לעמוד מרחוק בשפלות בבחינות שוב שאחרי הרצוא כידוע אך הנה באמת מ"ש עבדו את ה' ביראה קאי על מצות ציצית ותפילין שקודם לפסד"ז כי מצות הטלית הוא רק קבלת עמ"ש ביראה ופחד כמו שום תשים עליך מלך שאימתו עליך כו' ואין שם שמחה כלל ומ"ש עבדו את ה' בשמחה הוא בפסד"ז וק"ש וכה"ג וכך הוא סדר המדרגות האלה בפ' ציצית עצמה דמ"ש וראיתם אותו ביראה ופחד אחר קבלת עמ"ש בפרישת ועטיפת הטלית והוא עול מצות שאחר עמ"ש כנ"ל ומ"ש ולא תתורו כו' שהוא ביעור הרע מכל וכל הנה כתיב באבוד רשעים רנה והרי צריך להיות רנה ושמחה כמו שיוצא אדם מאפילה לאור גדול וכנצול ממות לחיים ממש ומשמחה זו בתשובה האמיתית שמן המות ורע נהפך לחיים וטוב כנ"ל הוא שגורם בחי' שמחה עליונה שהוא וטוב לבב שבמצות כמו שהן למעלה שנקרא מצותי ממש כמ"ש וישמחו בך ישראל מקדשי שמך ממש כאשר מגיעים לקדושת העצמות שבמצותיו ממש הרי שמחתם בך ממש בשמחה עליונה שבמוה"ע ומה שא' עבדו את הוי"ה בשמחה ש"מ היינו במצות ה' שעושין למטה שגורמי' ג"כ שמחה עליונ' וזהו כמ"ש עבדו את ה' ביראה שעבודה זו במצות בקבלת עמ"ש שלימ' תחל' שנק' עול מצות כמ"ש הקים על כו' שנעוץ סופן בתחלתן להגיע לשמחה שבמוה"ע וכן ע"י התשובה אמיתית הנ"ל וז"ש וגילו ברעדה במקום גילה ושמחה של מצוה זו תהא רעדה וכן מ"ש ואביוני אדם שהן בע"ת בקדוש ישראל שבמוה"ע יגילו אבל במקו' גילה זו דוקא תהא רעד' יראה פנימית דמ"ש שלימה משום דנעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחלתן וד"ל:

(כא) ולהבין בתוס' ביאר כל הדברים הנ"ל הנה יש להקדים בענין שרש הכהני' והלוים שזהו ג"כ ענין טהרה וקדושה שזהו ענין חוטי לבן ותכלת דציצי' כנ"ל דהנה אמרו בטעם סמיכת ענין מחלוקת קרח לפ' ציצית שבשלח לך (לפי שכל עיקר קנאת קרח ועדתו הי' על זקן אהרן כנ"ל וכמ"ש בזהר) שהביא קרח לעדתו בטליתי' שכולה תכלת ושאלו ממשה טלית שכולה תכלת חייבת בציצית א"ל חייבת ושחקו אמרו אפשר טלית של מין אחר חוט א' של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור א"ע ע"כ והנה באמת זה פלאי מה ענין טלית שכולה תכלת לענין עיקר המחלוקת שהוא הקנאה על זקן אהרן כנ"ל והנה יש להקדים להבין תחלה בתוס' ביאור ענין הנ"ל בב' מקיפים דחי' יחידה שלמעלה מהגבל' או"כ כנ"ל דהנה כתיב השמים ושה"ש לא יכלכלוך שהן ב' מקיפים הללו ויש להקדים ביאור שני כתובים דקדוש הויה צבאו' מלא כה"כ שזהו סובב וממל' וכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא שזהו מורה בבחי' סובב לפי ששוה ומשוה שמים וארץ כא' ולשון מלא כמו בחי' ממלא כ"ע אך הנה יובן עד"מ מבשרי אחזה היות שאנו רואים במהו' הרצון והמח' שבאדם שהיא בשני פנים א' בבחי' או"כ צורה וחומר כמו מחשב' שבמוח שעיקר משכנ' בכלי גידי המוח ולא בשאר האברים כצורה וחומר שהרי בלבול המחשבה יקרה בקלקול כלי המוח בהכא' וחולי וכה"ג ולא תתבלבל המחשבה מקלקול והכא' אבר היד והרגל וגם לא מאברי' פנימים רק באותן שתלוין בגידי המוח כי אין הכנת חומר וכלי למחשב' רק המוח שהוא מזג תרכבתו ולא אבר זולתו וכל כלי מעין ודוגמ' האו' כידוע שהכלי מהתעבו' האו' וככלי העין לאור הראי' וכה"ג בכל האברי' במזג טבעי חומר אברי' חיצוני' ופנימי' ע"כ מזג הרכב' הרגל והיד לא תקבל אור המחשבה להתיישב שם רק כלי המוח ולכך אם יכוהו ברגל וביד לא תתקלקל המחשבה כי אין לה שייכות כלל עם הרגל והיד ולא עם שאר אברים פנימית וחיצונים ואמנם הנה אנו רואים להיפך מזה ממש שמהות המח' הרוחניות ממש כמו שהיא מלובשת ונתפסת ביד ורגל ובכל אברים פנימית כמו הכרס ואצטומכא וכה"ג שהרי מיד שיעלה במחשבתו ורצונו שבמוח להניע תנועה ביד ורגל תפעול היד והרגל מיד התנועה ופעולה בלי איחור ועיכוב כלל וכלל וכן כח ההרגשה בכאב שבהם שבאה ג"כ מהתפשטות גידי המוח (שנק' נערוין כידוע בספרי הרפואה) ואם נא' שאין זה התלבשות מהות המחשבה ברגל בתנועתו רק כח הארתה והתפשטותה לבד הי' צריך שיהי' שהות ועיכוב זמן מה עד שיתפשט הארתה וכחה ביד ורגל ואנו רואים שתיכף ומיד במעט רגע בלי שיהוי כלל וכלל מעצמו וממיל' ימיע היד והרגל מיד שעולה ברצון ומחשבה שבמוח פושט ידו ורגלו או כופפם כאילו מהות המחשבה ורצון זה מותפס ושוכן בכלי היד ורגל כצורה בחומר נראי' בעין וכמחשבה שבמוח עצמו וכן באברים פנימים כמו בכלי האצטומכא שהמחשב' שבמוח עוצר הכח הדוחה שבה וכה"ג יש בכח המחשב' לעשות התפשטות או כיווץ בריאה ולב כמו ביד ורגל כידוע (רק ההרגשה בריאה אין שם מגידי המוח כידוע בס' הרפואה) וכן גידי ההרגשה שאם יארע קלקול בגידי המוח יחסר כח ההרגשה בכאב בכל האברים כידוע בנסיון כו' אך צריך לומר שיש ב' אופנים בזה א' בבחי' גלוי והב' בבחי' ההעלם דהיינו שבגלוי באו"כ חומר וצורה אין מהמח' ביד ורגל כלל שהרי לא תתבלבל מקלקול היד ורגל כנ"ל אך בבחי' ההעלם הוא שיש למהות ומציאת כח המחשבה בתנועת הרגל והיד לפושטם או לכופפם כרצונו בלי שיהוי כלל ולא שצריכה להתמשך ממוח אל הרגל והיד אלא ישנה שם במציאותו ומהות' ממש ע"כ א"צ עיכוב כלל וכלל רק שאינה שם בבחי' אור וחיות בהרכבה צורה בחומר אלא רק בהעלם (בנערוי"ן הדקין ביותר שהן בלתי מתייחסין לדם הוא הנפש כלל רק רוחניים ודקים מאד כמ"ש בס' הרפוא' והן המסתעפים מנערוי"ן שבמוח לאלפים ורבבות כו' ובלעדם יחסר התנועה וההרגש לגמרי שהוא חולי מאניי"ע כו') אבל יש מהות הרצון והמחשבה גם ברגל כמו במוח ממש בשוה רק שבמוח יש בהרכבה שבמוח לקבל אור המחשבה בגלוי אור וחיות וברגל הוא דוקא בהעלם גדול אבל מלובשת מהותה שם לעשות ברגל כרצונה כנ"ל וזהו הנק' בחי' מקיף דחי' באדם התחתון כידוע והוא מה שהרצון ומחשבה נתפסת מהותה בהעלם ומקיף בכל פרטי האברים מראש לסוף בהשוואה א' לכולם כי ודאי אין אנו רואים שום הפרש בין בידי הרצון שבמוח לראות בפתיחת עין או לסגרה ובין התפשטות היד או כפיפתו ע"פ הרצון שבמוח וכן בין הכיווץ והתפשטות שבלב ע"פ הרצון ובין כווץ והתפשטות האצטומכא הגשמי עד כווץ והתפשטות במדות חו"ג שבלב עד מדות שבשכל ורצון ותענוג עצמו שאם לא יאיר אור גידי הרצון שבמחשבה להרהר בדבר התענוג ורצון לא יקבל ולא ירצה להתענג ואם יאיר אורו כן יגבר אור התפעלות התענוג והרצון לדבר האהוב וכן להיפוכו לדבר השנאוי או להפחד מן דבר המזיק כלסטים ונחש תלוי בהרהור שבגידי המחשבה ורצון שבמוח כמו ששולט בכווץ והתפשטות שבתנועת היד ורגל ממש וד"ל והדוגמא מכל זה יובן למעלה במ"ש את השמים כו' דזהו ההפרש בין בחי' ממלא כ"ע לסובב כ"ע בכלל שממלא כ"ע בא האור וחיות האלקי בגלוי או"כ מראש לסוף בחלוקי מדרגות בכל עולם לפ"ע מג"ע דבריאה שהוא מקור חיי הנשמות ששם מאיר בחי' בינה שבמל' דאצי' עד סוף עולם העשי' בע' שרים שנק' הדום רגלי השכינה כמשל חיות שברגל וכידוע בענין ע' שרים דעשי' שהן נשמעין לרצון העליון כגרזן ביד החוצב וכמו אשור שבט אפי הרי זהו בא מרצון העליון שבמחשב' עלאה שהוא חו"ב דמל' שמאיר בג"ע כו' כמו באדם התחתון רצונו שבשכלו ומדותיו עם רצונו המאי' בתנוע' האברי' עד רצוון תנוע' הרגל הכל א' ומ"מ יש תפיס' הרצון בכל א' בפ"ע כדוגמת הגלוי אור וחיות שבבחי' או"כ כי הרצון ומחשבה לפתוח העין או לסוגרו הוא בא בפרט בפ"ע וכן בתנועת הילוך בפ"ע וזהו הנק' מקיף דחי' שמאיר בדרך פרט בכל אבר בפ"ע ומ"מ הרי הוא בא בהשוואה א' בכולם כי אין הפרש במהות הרצון ומחשבה שבמדות שבשכל להטו' לזכות וכה"ג היותר רוחני לרצון שמניע תנועת הילוך הרגל וכה"ג וד"ל ונמצא מובן מזה הנמשל למעלה במקיף העליון ששוה ומשוה הארת אור שפעו בעולם העליון עד היותר תחתון כמו מג"ע דבריאה עד דצח"ם דעשי' אבל מ"מ מלובש בכל פרט בפ"ע עד שאמ' וכמצבי' עביד בחיל שמיא כן בחלקי דצח"ם שזהו כמו תנועת הרגל ויותר מזה היינו כגרזן ביד החוצב וכה"ג כנ"ל וזהו את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה א' ממש כמו שמשגיח בשמים כרצונו בבחי' התלבשות בהעלם כך משגיח בארץ סוף הכל בלי הפרש כלל וזהו אני מלא שנק' ג"כ בשם ממלא ואעפ"י שהארה זו היא באה בהתלבשו' בהעלם כמשל התלבשות המחשבה ברגל להניע כנ"ל מ"מ מאחר שבא בדרך פרט כמו בחי' ממלא בתוך כל גלוי אור וחיות של כל עולם כו' והיינו שא' דלית אחר פנוי מיני' מיני' מעצמות אור המקיף שנק' סובב וע"כ נק' אור מקיף המאיר בבחי' אור ושפע עכ"פ רק שבאה דרך העלם והתלבשות מפני שמאיר בכולם בהשוואה א' כו' וע"כ נק' בשם סובב להיותו מקיף וסובב כל בחי' הגלוי דאו"פ מראש לסוף וד"ל וזהו שארז"ל הוא מקומו ש"ע דעולם היינו גלוי אור אלקי בכל עולם בבחי' א"וכ כנ"ל ומקומו ש"ע הוא בחי' סובב שבו והוא מה שסובל את כל כו' והוא בתוך כל כו' ומ"מ אין העולם מקומו שהוא בבחי' מקיף נבדל וזהו ברוך המקום כו' וע"כ אנו אומרים הקדוש בשמים וארץ ונק' קדוש וברוך כידוע וכן בשמים ממעל ועל הארץ כו' ומתחת זרועות כו' וד"ל אך הנה מדרגה הב' הוא הנק' מקיף דיחידה ולמעלה נק' שמי השמים והוא בחי' טהירו עלאה שלמעלה מהיות בחי' מקיף כללי לאבי"ע בשוה וזהו כמו בחי' יחידה שבאדם שא"א לומר בה גם בחי' התלבשות בהעל' כרצון ומחשבה הנ"ל אלא היא בבחי' מקיף דמקיף שאינו מאיר בכלי הגוף כלל ושורה במקומו של אדם בד"א שלו ע"ג ראשו מלמעלה כמ"ש אך בצלם יתהלך איש והוא בחי' מ' דצלם כידוע ולמעלה היינו אור עצמות א"ס שמרומם לבדו ומתנשא מימות עולם גם מהיו' מקור כללי וכמ"ש כי עמך מקור חיים כו' והיינו מבחי' קדוש' העצמו' שבאא"ס למעלה מעלה עד אין שעור וכו' שזהו בחי' ההתנשאו' שמצד העצמות שנבדל הרבה בערך מהתנשאות שנק' מקיף כללי כו' וזהו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ שהן ב' מדרגות שבאא"ס למעלה עד אין שיעור למטה עד אין תכלית ואמנם שניהם ענין א' הוא שהרי גם מה שאא"ס נמשך למטה מטה כו' יש בזה בי' עליות רבות עד אין שיעור למעלה מעלה כו' וכידוע בענין נ"א יובלות דהנה כתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן ולשון ויטע היינו כמו פועל הנטיעה בפ"מ כאדם הנוטע אילן שהוא בחי' עשי' לבד וכן מ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך שהוא זיו השכינה שבג"ע שנטע מקדם קדמונו ש"ע כו' וזהו פעלת לחוסים בך פעלת בחי' פעולה ועשי' גשמי' נחשבת לגבי עצמות המאציל ויש בזה בחי' כח עצמות אא"ס הבא בבחי' גלוי זיו העדן לכל הדורות בכלים מכלים שונים לאין שיעור למטה להיותו בבחי' א"ס להתפשטות לכך בעליות הנשמות בג"ע הרי הולך ועולה בעילוי אחר עילוי מעשי' ליצירה ומיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות עד אין שיעור למעלה בעצמות ממש הרי גם לבחי' גלוי האור דא"ס אין לו שיעור לעליות כמו שאין שיעור למעלה בבחי' מקיף וסובב העצמי הנ"ל מפני שהארת הסובב הוא בממלא כמ"ש כי ה' הוא האלקי' כולא חד וכמ"כ ו' אלפי שנין דעכשיו באלף הז' שנק' שבת יעלה עשי' דעכשיו בבחי' יצירה ויצירה בבריאה וכך יהיה עד נ"א יובלות וזהו ואין דומה לך מושיענו לתחה"מ כו' ועכ"ז ב' המדרגות דירידו' ועליות הללו יגיעו לעצמות א"ס ממש רק ע"י תו"מ כמו שהן בעצמותו ממש שז"ש קדושתי בתו"מ שלו דוקא למעלה מקדושתכם וכמ"ש ושה"ש לא יכלכלוהו אבל בתו"מ שורה למטה כמו למעלה במוה"ע ממש מטעם שזהו פנימית עצמותו ממש וזהו המגביהי ביו"ד ח"ע תו"מ שלמעל' במוה"ע ומשפילי ביו"ד ח"ת בתו"מ שלמטה הכל א' ועי"ז משפיל להשגיח בשמים וארץ כו' וזהו קדוש ה' צבאות מלא כה"כ וזה נרא' כסותר זא"ז דאם קדוש ה' ומובדל איך מלא כה"כ אך הנה אמרו אין כבוד אלא תורה והכונה כך הוא דבחי' קדושת עצמות הויה הוא מלא כל הארץ היינו בתורה שנק' כבודו העצמי דוק' וידוע שכבוד גימ' ל"ב והן ל"ב נ"ח ח"ע שבתורה העצמית דאורייתא מח"ע שבעצמות ממש נפקא וכמ"ש בה ואהי' אצלו אמון כו' והיינו ענין ל"ב חוטין דציצית שבוקעי' ויוצאים מעצמות אור מקיף דטלית דהיינו לבושי' כתלג כו' כנ"ל בפי' עוטה אור כשלמה באורך וביאור ענין נתיבות חכמה זהו כמשל הנתיב ההולך מעיר לשדה ומדבר שהוא דרך דילוג הערך שיצאו אנשי העיר לשוטט בשדה ולבא לעיר אחרת חוץ למקומם שנק' ירידה להם לצאת החוצה וכך ענין השערות שבוקעים ויוצאים ממותרי המוחין שהוא ג"כ דילוג השפע ביציאה לחוץ ואמנם הנה בזה יש הוראה במה שיוצא לחוץ שזה בא מפנימית ועצמות המקור למוחי' שלא יכילוהו הכלי מוחין כלל ע"כ בוקעים ויוצאי' כמו חבי' המלא' שמצד המילוי בוקעי' המים בסדקין כו' וכמו חכם מופלא מצד רוב העומק יצא ממנו מותרי שפע הנק' נובלות כך התורה מצד שרשה בעצמות ממש שלא יכילנו כל כלי גם במקור האצילו' יוצא דרך נתיב ושביל לבד או כמו השערה שבוקע ויוצא כנ"ל והוא באמת בחי' פנימית ועצמות חכמתו ית' שלתבונתו אין מספר כלל וזהו נובלות חש"מ תורה כידוע וכן ענין הנתיבות דח"ע וזהו ענין פנימית ועצמות דח"ע העצמות ממש וזהו אין כבוד אלא תורה שע"ז א' מלא כה"כ כנ"ל וכמו במ"ת בי' הדברות כשאמר אנכי ולא יהי' לך וכו' שהן נמשכו מעצמות חכמתו ית' הפנימי' שלתבונתו אין כו' וע"ז נאמ' חכמת אדם תאיר פניו וכן באור פניך נתת לנו כו' והדברי' היו פשוטים בהתלבשות גשמיות ה"ז הי' בא בבחי' דילוג אור השפע מח"ע העצמית שאין כל עליות דנ"א יובלות מגיע כנ"ל נתגלה בשעה זו שאמר אנכי מי שאנכי כו' ונתלבש בי' דברות הללו רק שנק' נתיבות ח"ע כנתיב ההולך חוץ וכמו השערה כנ"ל וד"ל וזהו מלא כה"כ בי' הדברות שנק' כבודו העצמי שהוא פנימית ח"ע שבעצמו' שאין כבוד אלא תורה כנ"ל רק שהי' זה בדרך דילוג גדול מעצמות פנימית חכמתו לבא בדבור כו' וזהו מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד והיינו כאשר מתלבש בתורה ומצות המלך נק' מלך הכבוד בגלוי דל"ב נ"ח הנ"ל וזהו קדוש ה' ומלא כה"כ וד"ל וזהו ג"כ ענין ל"ב חוטין דציצית שהן חוטי לבן וחוטי תכלת שכוללין ל"ב נ"ח דתורה שכוללת רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת והן י' הדברות ה"ח בה' מ"ע כו' ואנכי ולא יהיה כו' כוללם יחד ואח"כ מתחלקי' בדרך פרט כמו ענין מקיף דיחידה שנבדל לגמרי ומקיף דחי' בא דרך פרט כנ"ל כך ל"ב נ"ח בוקע ממקיף דמקיף שהוא הטלית בל"ב חוטין דציצית ואח"כ מתחל' במקי' דחי' בדרך פרט כפי' ציו' אדם בנר"נ היינו רמ"ח מ"ע רמ"ח אברין תפילין בראש וכה"ג עד צדקה שהוא במעש' שנק' סוף והיינו כמו משל הנ"ל ברצון ומחשבה שבאדם שבאה בהתלבשות בהעלם בדרך פרט בכל אבר כו' שזהו למעלה בחי' סובב דאת השמים כו' אני מלא וכתיב ואשים דברי בפיך לנטוע שמים שבודאי המקיף דתו"מ בכל פרט ברמ"ח מ"ע כו' הוא מקיף למקיף דסובב כ"ע הבא בהשתלשלו' כידוע אבל ל"ב חוטין דטלית נמשכין ממקיף דמקיף דתו"מ שבציור אדם וד"ל ובכל זה יובן מה שמתעטפי' בטלית קודם התפלה וא"א להקדים התפילין קודם הטלית לפי שהטלית והציצית הן היותר כללי שמשם מקור למקור לתו"מ שבנר"נ כו' דהקפת הטלית הוא פרישו דמ"ש דלעילא שהוא בחי' התנשאות בעצמות כמ"ש ה' מלך גיאות לבש וכענין המאמר הקדב"ה מתעטף בטלית כו' שלמעלה מבחי' אדם בנר"נ ומתחלק אח"כ בפרטות בציור אדם בתו"מ שנק' תורת האדם וכן בפרטים רבים בהלכות שבתשבע"פ בבחי' ו"ק דנוק' שהן שיתא סדרי משנה זרעים מועד כו' וכמ"כ בסדורא דצלותא מב"ש עד ש"ע שזהו התחלקות סדר מדרגות מנמוך לגבוה כמו שידוע שהן ד' מדרגות דאבי"ע הכל נכלל בהקפת הטלית שכוללם יחד ונמשך ע"י ל"ב חוטין שמאירים במל' דאצילות בבחי' מקיף בב' ציציות שלפניו מאיר בבחי' מקיף במוחי' דנוק' שיהי' כח ועוז ליחד יחוד דק"ש ותפילין וכה"ג בציצית שלאחריו וד"ל:

(כב) והנה מעתה יש להבין שרש ענין מחלוקת קרח על אהרן מה שייך לענין ציצית בטלית שכולה תכל' כנ"ל דהנה כתיב וע"י יתיב לבושי' כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקא הרי מדמה בחי' שער רישי' דע"י כעמר נקא והענין הא דכמו שבל"ב חוטין דמקיף דטלית שהוא לבושי' כו' הוא בחי' המשכות של המקיף דמקיף כנ"ל כך בחי' שער רישי' הוא בחי' בקיעת אור המקיף דגלגלתא (שלמעלה הרבה ממקיף דמוחי' דחב"ד כו') ולכך נק' ג"כ בשם ציצית כמו ויקחני בציצית ראשו כו' והוא מ"ש בכה"ג כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן כו' על הראש בבחי' מקיף דמקיף הנ"ל בטלית רק שע"י שמן הטוב שע"ג הראש נמשך ובא להתחלקות פרטיות יותר והוא לבחי' דיקנא דכה"ר כו' וזהו יורד עד הזקן זקן אהרן שיורד משם עוד עפ"י מדותיו למטה מטה ביותר וענין שמן הטוב ידוע שהוא בחי' ח"ס שבעצמות ממש שנמשך בהעלם ומקיף ע"ג הראש בכללות כמו ענין ל"ב נ"ח דחוטין דטלית ומתחלק אח"כ לפרטיות המשכות שהן י"ג מדה"ר שנמשך בדיקנא דכה"ר כידוע וע"ז נתקנא קרח ויש להבין תחלה שרש ענין ובחי' אהרן כה"ר שנקרא שושבינא דמטרוניתא כידוע דהנה ידוע בשרש הכהנים שהן מבחינת קו הימין דחח"נ כו' ושרש כה"ג הוא בבחי' רב חסד העליון שבפנימית ע"י כו' שמשם שרש המשכת אור אה"ר העליונה שבלי גבול כלל להיותה למעלה מן הטעם והשכל לגמרי כמו שאנו אומרים אהבה רבה אהבתנו וכתיב אהבת עולם אהבתיך כו' וא' בזוהר דאהבה זוטא דאה"ע אתדחיי' מקמיה אה"ר כו' וע"כ יש ביכולת אה"ר זו לעורר את האהבה בלב כנ"י למטה אע"פ שנסוג אחור לבבם כמו בהבלי טרדת הפרנסה וגם בהיותם בתוך טומאתם בעונותיהם יעוררם ברוח התעוררות תשובה פתאום בלתי הכנה כלל מקודם כידוע בענין ב"ק שמכרזת כו' שובו בנים שובבים ועי"ז מתעורר בכל א' וא' רוח התעוררות תשובה שלימה שיעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו בחרטה ועזיבה גמורה כו' כל זה הכח ועוז נמשך בנש"י בגופים מבחי' כח גדול של אה"ר דכה"ר העליון שביכולתו לעורר את האהבה והתשובה מצד עוצם תוקפה כמו אה"ר דאב לבנו יש בכח להמשיך לב בנו אליו וכח המושך הזה א"א לבא מבחי' אה"ע שנולד מן השכל רק מבחי' אה"ר דוקא ע"כ נק' אהרן כה"ג שושבינא דמט' כידוע בענין בהעלותך את הנרות כו' וד"ל וזהו שנאמר באהרן בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון פי' ורבים השיב מעון ע"י המשכת אה"ר הנ"ל שעי"ז דוקא נתעוררו רבים בתש"ע ותש"ת כנ"ל בשלום ובמישור הוא בחי' קו האמצעי שעולה עד פנימית הכתר שז"ש הלך אתי ממש כו' ואע"פ ששרש אהרן מקו הימין א' בשלום ובמישור דקו האמצעי הלך אתי והענין הוא כי בחי' המשכת אה"ר הנ"ל סיבתה באה רק מצד הר"ר לבלתי ידח ממנו נדח ומשם נמשך הב"ק לעורר נשמות הנדחים ושובבים בדרך לבם לומר שובו בנים כו' ובחי' ר"ר הוא בפנימית הכתר ששם גלוי עצמות אא"ס וז"ש הלך אתי ממש וכמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרי' שהוא מדת הרחמים שנק' בריח התיכון דקו האמצעי שעולה להבריח לקצה העליון והיינו ואביא אתכם אלי ממש כידוע שז"ש אל מול פני המנורה כו' ויעש כן אהרן בכל דור אל מול פני כו' העלה נש"י כו' וכן התעוררות רחמים שבאדם על נשמתו באה מלמעלה ז"ש בשלום ובמישור הלך להמשיך התעוררות תשובה ולהעלותם וזהו התכללות גבורות בחסדים לאכללא שמאלא בימינא שנק' שלום ומישור כמו מישרים אהבוך וכמ"ש במ"א שמדת הרחמים נק' נחלה בלי מצרים שמבריח מם הקצה העליון לקצה התחתון להאיר אור גם בחשך הגס ביותר כי נדחה מפני האור הגדול הזה שהוא מבחי' רב חסד העליון כל הקליפות וחיצונים וכמ"ש ורבים השיב מעון כו' והיינו ענין נו"ן פשוטה דאהרן שנמשך עד למט' מטה ביותר גם נשמו' שנפלו בשאול תחתית בטומאת העונות יעוררם לשוב ולעלות למעלה משום דמדת ר"ר העליונים שבפנימית הכתר שנק' קצה העליון מבריח לקצה התחתון להאיר גם בחשך הגס ביותר דקמיה כחשיכה כאורה כו' וגם חשך כו' מצד תוקף אור המקיף דרב חסד כו' (ובזה יובן מאמר הזהר ע"פ תמים תהיה ת"ם י"ם כו' דכתיב מעוז לתם דרך יהוה וכתיב הולך בתום ילך בטח כמ"ש במ"א שתום בחולם ע"ג האות זהו בחי' פנימית הכתר והוא התמימות שברצון של מעלה מהתחלקות קוין עדיין כי בטעם לרצון (אפי' טעם כמוס שנק' ח"ס) ודאי יש נטי' לרצון בדבר והיפוכו אבל התמימות הפשוטה שברצון הוא בחי' נקודת הרצון הפשוט כמו שהוא בפנימית ועצמות ממש שאין בו שינוי וחילוף לעולם וזהו למעלה הרבה גם מתמימות שבחו"ב ומדות כידוע וד"ל וזהו הולך בתום בחולם בנקודת רצון הפשוט ילך בטח ושאנן מקטרוגי החיצונים כי אין לחצוני' שרש יניקה שם להיותו למעלה מהתחלקו' קוין ימין ושמאל כו' כי למעלה היינו בחי' מקור המקיפים דבחי' רב חסד הנ"ל שממנו בורחים החצונים כנ"ל ע"כ ילך בטח כו' וזהו מכף רגל עד ראש אין בו מתום הזה שאם היה בחי' תמימות הרצון בראש בתשוב' ע"י המשכת ר"ר עליו כנ"ל שזהו ענין ורבים השיב מעון לפי שבשלום ומישור הלך אתי שהוא ג"כ ענין התמימות שברצון שנק' הוך בתום שזהו פנימי' הכתר וד"ל וזהו מעוז לתם דרך יהוה לפי שתמימות שבמדות וחו"ב נק' ח"ס י"ס דיס ומי הוא חו"ב והן מקבלי' מתום שבפנימי' הכתר הנ"ל והיינו מעוז לת"ם י"ס שנק' תמים הוא מבחי' מקיף דתום בחו"ב הנ"ל והוא בחי' דרך יהוה שנמשך בשמן הטוב ע"ג הראש דכה"ג בי"ג מדה"ר כנ"ל היינו שמדרך יהוה זה נמשך מעוז גם לתמימות שבמדות וחו"ב שימצא גם בהם שלימות התמימות שברצון הנק' תו"ם וזה לא ימנע טוב להולכים בתמים דוקא וד"ל ועוד יתפרש דרך ה' כפשוטו שהן דרך התו"מ שהוא דוקא בקו האמצעי כידוע וע"כ נק' מעוז לחם בבחי' תום דוקא וזהו ג"כ הולך בתום כו' וד"ל:)

ומעתה יובן שרש ענין מחלוקת קרח על אהרן כה"ג להיות שמבואר למעלה בבחי' שער רישי' כו' שזהו כמו ל"ב חוטין דמקיף למקיף דטלית ממש והוא שרש ומקור כל המשכת הקדושה עליונה והוא שנמשח כה"ג בשמן משחת קדש על ראשו כמ"ש כשמן הטוב על הראש כו' שהוא כללות מקור הקדושה שברמ"ח שהן ה"ח עליונים ששרשם מבחי' רב חסד דבחי' כה"ג והיינו בחי' חוטי הלבן שבציצית דוקא ששרשם בשער רישיה כעמר נקא כו' ואור קדוש' זאת דבחי' החסדי' עליונים בכחמה לירד ולימשך מגבוה לנמוך עד למט' מטה להאיר גם החשך לאכללא שמאלא בימינא כנ"ל בענין בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון ובזה נתקנא קרח ביותר מפני ששרש קרח הי' קו השמאל בחי' הגבורות ורצה שיהי' בחי' הגבורות נבדל ונפרד מן החסד ולא שיוכלל הגבורה בחסד ולכך נתקנא בזקן אהרן דוקא ששם נמשך מתוקף אור החסד כי רב הוא מאד וכמ"ש יורד על הזקן כו' ששרשו משער ראשה כעמר נקא וע"כ שאל ממשה טלית שכולה תכלת אם חייבת בציצית כי רצה שיהי' הכל מבחי' הגבורות דתכלת שנק' כורסייא דדינא שמזה יאיר אור תקיף ונורא מאד מבחי' היראה ופחד אלקות דעמ"ש דתכלת אשא תכלא דאכיל ושצי כו' כנ"ל שמפני עוצם היראה ופחד אלקים יברחו החצונים כמ"ש כהמס דונג מפני אש כו' ולא יצטרכו לחוטי לבן בציצית להאיר את החשך אחר שהטלית כולה תכלת כו' וד"ל ולהבין זה יש להקדים בתוס' ביאור בענין חוטי התכלת שבציצית שנק' כורסייא דדינא והוא שרש לשס"ה ל"ת לבער הרע בשרשו באשא תכלא כו' דהנה באמת הרי אמרו דאין רע יורד מלמעלה דהיינו למעלה מעה"ד טו"ר שהוא באצילות שאין שם אפי' שרש ומקור לרע כמ"ש לא יגורך רע לא יגור במגורו כו' ואשא תכלא שהוא התכלת שהוא המל' שנק' כורסייא דדינא שם אד' לא שייך לומר דאכיל ושצי לרע ולמה צריכים לתכלת לבער הרע אך הנה יש להקדים תחלה דאת זלע"ז עשה כו' כמו שבחי' שערות דקדושה שזהו בחי' דילוג אור השפע דקדושה האלקית ממקור הקדושה מאד הגבה למעלה שבוקע ויוצא לחוץ להאיר עד למטה מטה ביותר והוא הנק' עומק טוב שאין בערך המקבל לקבל בדרך השתלשלות דאו"כ כנ"ל בענין שער ראשה כו' והן חוטי לבן שבציצית שהן שרש הקדושה של רמ"ח מ"ע כו' כך את זה לעומת זה ממש יש בסט"א עומק רע שהן באין ממקור ועומק הנעלם של כל רע הבא בגלוי או"כ והוא בא ג"כ שלא בדרך השתלשלות עו"ע או"כ כו' הנק' דילוג השפע משערי טומאה כתר דקליפה שהוא נמשך ג"כ ע"י בחי' שערות דוקא וכמו ועשו איש שעיר כו' ונק' שעירים כידוע וע"כ אמר דשער באשה ערוה כו' היפך גמור משער דקדושה שהוא המשכת הקדושה בדרך דלוג גדול ובאת זלע"ז השערות דילוג השפע מעומק רע (וכמ"ש ידעת את העם כי ברע הוא) וכמ"ש במ"א בענין וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה כו' שזהו בחי' מותרי השפע הנמשך לחצונים מבחי' שערות דנוק' וצפרנים כמ"ש בזהר בשערהא אחידן כו' והיינו בחינת פסולת גבורות קשות דבוקעים ויוצאים מנקבי העור דרך גומות שבשערות שמשם יונקים החצונים בתוס' אור רב יותר משעור ומדה שלהם עפ"י קו המדה כו' וע"כ א' דשער באשה ערוה כו' באשה דוקא שמלאה גבורות ע"כ משערהא אחידן כו' וזהו מאן דגליש למטרוני' כו' כידוע וזהו ג"כ הטעם שהוזהרו הלוים שהן מקו השמאל להעביר תער על כל בשרם שלא ירבו יניקו' הדינין הקשים משער שלהם דוקא אבל הכהנים ששרשם מקו הימין דחסדים אדרבה ופאת זקנם לא יגלחו כו' כי בשערות שלהם כל קדושה וחסד נמשך ממקור החסד והקדושה כמ"ש כשמן הטוב כו' וכנ"ל שע"ז נתקנא קרח ביותר כו' וד"ל ונמצא מובן שמצד ששרש בחי' שערו' דקדושה נמשך ממקום הגבוה מאד נעלה שנק' עומק רום כו' כנ"ל ע"כ ממיל' מובן שבאופן ודרך כזה כאש' נמשך ביריד' האור והשפע לחצונים שנק' בחי' שערות ה"ז ג"כ בירידה עמוקה ביותר שנק' עומק תחת והוא הנק' בזהר עומקא דתהומא רבא ששם הוא בחי' מקור ועומק כל רע שנק' כתר דקליפ' המנגד לכתר דקדוש' בכלל והוא הנק' אפל כמ"ש מדבר באפל יהלך אפל היפך אותיות פלא כו' והוא בחי' ההעלם דכו"ח דקליפה והוא בחי' דכר והנוק' נק' אפילה כמ"ש דרך רשעים כאפילה כו' מפני שהן מקבלים מעומק רע בחי' ההעלם של הרצון ותענוג שברע שלמעלה מן השכל וטעם שבלתי מורגש כלל עדיין ע"כ א' לא ידוע במה יכשלו להיותו בבחי' ההעלם למעלה מגלוי שכל כו' (וכמ"ש בד"ח) (וכמא' זה עונות שאדם דש בעקביו בלתי מרגיש בעצמו לרע כלל וע"ז א' עון עקבי יסובני להיותו בא מלמעלה מעומק רע שעליו בבחי' מקיף והוא מ"ש למה אירא בימי רע שנק' ימי רע כו') ובחי' המשכות אלה שיורדים בירידה עמוקה כז' מעומק רע שהוא ע"י בחי' שערות דקליפה נק' אורחות עקלקלות שהן לנגד אורחות הויה שבבחי' שערות דקדושה בי"ג מדה"ר שיורד משמן הטוב שעל הראש כו' (וכמ"ש במ"א ע"פ ביו' ההוא יגלח אד' בתער השכיר' במלך אשור את הראש כו' וגם את הזקן תספה וארז"ל אתא קב"ה וגזיי' לרישי' ודיקני' כו' דכתר דקליפה כמו מלך אשור נק' מלך זקן וכסיל ובגזיזה דשערו' הזקן עד שרשן בשער ראשו ממיא הרי ניטל ממנו כל מקור שרשו בקדושה שבשערהא אחידין כו' דשערות דנוק' סומקי גו סומקי ע"כ יש שרש לכתר דקליפה ממל' דקדושה דוקא והיינו למטה מקור חכמות חיצוניות שלנגד מקור חכמה דקדושה וכיוסף ומשה שהשפילו זקני וחרטומי פרעה כו' וד"ל) וז"ש דרכי שאול ביתה כו' וכן כל באיה לא ישובון שהן האפקורסין שיונקים שם במקור חכמה ובינה דקליפה כו' ושם יורדין הרשעי' להתברר ולהתלבן ולעלות משם כמ"ש מוריד שאול ויעל שהן נש"י שצריכין לבא שם מצד מעשיהם אשר לא טובים שדרך רשעים כאפילה ובחשך והוא השאול תחתית שאין באין לשם כ"א הרשעים שהן עוברי רצונו ית' בשס"ה ל"ת רק שהן מצפצפין ועולין כמ"ש ויעל אבל האפיקורסין אינן עולין משם לעולם וכן לעתיד נאמר ואלה לחרפות ולדראון עולם כו' וד"ל והנה באמת הגם שהשאול ואבדון ובאר שחת וכה"ג הן לענוש לרשעים לכלותם ולאבדם מ"מ הרע של הרשעים קשה הרבה מן השאול עצמ וכי הגם שמה שעשו רע בפ"מ באיזה ל"ת הרי הוא מקור השפע לחצונים לא שממנו מקור התהוות מציאת השאול שהרי יש מציאת שפע אלקות גם בשאול מאחר דאת זלע"ז עשה האלקים כו' רק שהוא שם בתכלית הצמצום וההסתר אבל אינו נפרד לגמרי מאלקות וראיה ממ"ש יונה מבטן שאול שועתי כו' וכתיב אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שגם ששאול תכלית החשך לא יחשיך דקמיה כחשיכה כאורה כו' ע"כ יונה ראה גלוי אור אלקי גם בהיותו בפתחי שאול בעומק תה"ר כו' לא יש שם פרוד גמור מאלקות וכמ"ש ומתחת לארץ ממש אין עוד כו' שהן ז' ארצות שמתחת לארץ גם שם אין עוד ממש כמו בשמים ממעל וז"ש אסק שמים כו' ואציעה שאול הנך ממש דלגבי בחי' סובב כ"ע גם חשך כו' וכמ"כ בבחי' ממל' כ"ע זלע"ז עש' האלקי' עכ"פ אבל העובר עבירה מצד עצם העבירה קשה הרב' מהשאול עצמו שיאכלנו ויאבדנו כו' כי העבירה הוא רע גמור ששנאוי ותעוב לגמרי ונפרד בעצם מכל וכל מיחודו ית' ואעפ"י שהשאול וגיהנם הוא לענוש על העביר' הרי עונש זה תיקונו ומאחר שהוא תיקונו ודאי שגופה של עבירה הרבה קשה ממנו (וראיה לזה ממ"ש גיהנם כלה והן אינן כלין כו' וכה"ג והן הרשעים שאין להם תקון גם בשאול וגיהנם כי הגיהנם כלה מצד שרשו בקו המד' שקץ שם לחשך בשרשו למעלה כו') ובזה נוכל להבין ענין יראת עונש שמשפילים מדרגתם בס' היראה ובאמת מדרגה גדולה היא כיראת הרוממות ממש מפני שאין הכונה ביראת עונש ע"ד הפשוט שיראים מן העונש הגשמי שבשאול וגיהנם מצד עצמם אלא הכונה הוא שהאלקים הוא ירא ולא את העונש משום דעיקר הירא' בזה באה מצד האלקי' דוקא איך שהוא נורא מאד וכמו והאלקי' עשה שייראו מלפניו מעוצם גבורותיו ע"כ תפול פחדו ואימתו ביותר כו' והענין הוא כי בזה שאנו רואים שמשליכים ומפילין לנשמה שנק' נפש החוטאת בחטא ועון בפ"מ כ"כ למטה מטה עד עומק תה"ר כמ"ש מוריד שאול בירידה כ"כ לשאול תחתית כו' מזה אנו רואים גודל הפגם שעשה בעבירה זו ועוצם התעוב ושנאוי כ"כ ואיך שהוא כ"כ למנגד בתכלית לרצונו עד שיגדל כח הדין להשליכו למט' כ"כ וכל שהיריד' יותר לעומק שאול מסתמ' פגם בדבר גדול ויקר ביותר הרי מזה ניכר עוצם גבורותיו דוקא ועד"מ בן שעבר על רצון אביו באיזה דבר מה אם הדבר ההוא קטן בערך לא יכעוס האב כ"כ במה שעבר רצונו ולא יענישנו בהכאת שבט כ"א מעט אבל כשעשה הבן דבר שנגד רצון אביו בפנימיות נפשו כמו כאשר שבר אבן טוב או כלי יקר מאד מסגולת מלכים או טינפם ומיאסם וכה"ג שאז יגדל כעס האב ביותר ויעלה חרון אפו בעוצם כח הדין להכות לבן ולייסרו ביותר או שיצוה לעבדיו להשליך לבן בבור עמוק וחשוך ולייסרו שם ביותר וכה"ג וכל ערך הירידה וההכאה לפי ערך הפגם שעשה בפנימית נפש האב במה שהוא לו למנגד לרצונו ביותר כו' וד"ל וכך יובן בשרש העונש הגדול לעוברי רצונו י"ת בשס"ה ל"ת שכל שהפגם יותר בא כח הדין לענוש לנשמה להורידה בעומק שאול יותר שמסתמא פגם בדבר היקר ביותר כמו הפגם ביו"ד דשם הויה ע"י חילול שבת וע"י בטול ת"ת וכה"ג בג"ע וע"ז וש"ד יותר מתגבר כח הכעס להורידו בעומק תה"ר ושאול יותר מאשר פגם בה"א אחרונה במניעת צדקה שלא חמל על דל ואביון וכה"ג בשס"ה ל"ת פגם דאוכל חלב ודם קשה יותר מלבישת דשעטנז שזה באו"פ וזה באו"מ כו' ושניהם אינו ק' כ"כ כש"ד ממש וג"ע ממש וכמו ההפרש בין חייבי מיתות ב"ד לחייבי כריתות וחייבי לאוין שכל שהעונש קשה יותר מסתמ' פגם בדבר הגבוה ועליון ביותר כמשל הנ"ל וד"ל:

(כג) ויובן זה בתוס' ביאור עפ"י מ"ש במ"א ע"פ בארץ לא זרועה כו' ששרש הל"ת גבוהים ממ"ע מטעם הנ"ל והוא מארז"ל שמי עם י"ה שס"ה ל"ת וזכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע הרי שרש ל"ת בי"ה דשם הוי"ה והטעם הוא כי מזה שאנו רואים בשס"ה ל"ת שמאד שנאוי ותעוב בעיני ה' עד שמענישין עליהן ביותר מזה הוראה שהן לתכלית המנגד יותר לפנימית ועצמות שלו ממש שה"ז למעלה מן פנימי' רצונו ברמ"ח מ"ע רק שהוא בא בדרך שלילה והעלם כו' וכמשל שיותר יכירו במוה"ע המלך במה ששונא בתכלית יותר ממה שיכירוהו בדברים שאוהב ביותר כו' וזהו שפגם הל"ת יותר קשה לעונש מפגם המ"ע כו' וד"ל והנה כתיב מוריד שאול ויעל דמשמ' שירידה זו לצורך עלי' היא דהנה באמת הרי אין רע יורד מלמעלה כלל כנ"ל והיינו העונש עצמו שהוא הרע כו' וכל עיקר משפט יריד' זו הוא רק חסד וטוב האמיתי דמשפט איהי רחמי כו' שהוא רק בשביל שיתברר ויתלבן ויתקן הפגם שפגם בחטאו ויצא נקי (כידוע שיש ב' מיני גבורות א' גבורות קשות לשיצאה ולכלות לגמרי והוא כמו המות ורע דקליפה שנק' אבדון אבל גבורות ממותקות לתקן הרע הוא השאול וגיהנם כו') שכדאי שיקבל עונש גדול כזה בשאול כדי שתטהר הנפש החוטאת ותהי' כלי מוכן לקבל זיו השכינה בג"ע מכל התו"מ שעשה בחייו בעוה"ז וכ"ש וק"ו שיהי' ראוי לקבלת שכר המצות בעוה"ב שהוא בחי' העדן עלא' דעין לא ראתה כו' וכמו שאמר גבי אחר מוטב לדייני' וליתי לעלמא דאתי וע"כ נק' חסד גדול ואמיתי כל עונש הקש' הזה וזהו מוריד שאול במשפט דאיהו רחמים וחסדים גדולים שירידה זו רק בשביל העלי' וזהו ויעל לעוה"ב ובג" שזהו עיקר המכוין בעונש זה ולא מצד הדין קשה הזה בעצם רק לאותן שיורדין ואינן כלל כו' וד"ל אך הנה מזה שמורידין לשאול כדי להתקן אנו רואים גדול יקר מעלת העילוי של שכר מצות בג"ע ועוה"ב עד שכדאי כל ירידה עצומה וקשה כזו דלפום צערא אגרא כו' ומזה מובן גודל עוצם הפגם שפגם שזהו רק מצד ערך עוצם מעלת היוקר ורוב העילוי במה שפגם כנ"ל במשל הבן שמאס אבן טוב וכלי יקר כו' או כמשל הנ"ל בדבר שמאד לנגד פנימיותו כו' וא"כ אנו רואים מן עונש הירידה הזאת עוצם יקר העילוי שאח"ז עד שבשביל זה הורד בעונש קשה כזה ונק' חסד גדול ואמיתי מטע' זה כנ"ל וזהו מוריד שאול בדין ומשפט שהוא באמת חסד אמיתית כדי שיעל לפ"ע הירידה ממש שמזה שיצוה להורידו בעמקי שאול יותר ניכר מזה גודל עוצם הפגם בדבר היקר ביותר שלזה הורד כ"כ וא"כ עלייתו יותר נעלה כל שירידתו יותר למטה וזהו עיקר ענין יראת עונש שהיא יראת הרוממות ממש שהרי עונש זה שמוריד שאול הוא בא מחמת משפט המלך לפי ערך פגם כבוד יקר מעלתו המרומם לעוברי רצונו עד שחסד יקרא כי אין מספיק העונש לפ"ע הפגם שפגם בעוצם היוקר ורום המעלה כו' א"כ זהו יראת הרוממות ממש ולא היראה מן העונש עצמו דכלא חשיב לגבי יראה זו במה שפגם ביקר כבודו המרומם שמחמת זה יצוה להורידו בשאול נמצא יראת אלקים מצד רוממות העצמות הוא דוקא ולא יראת עונש מצד עצם העונש כלל וד"ל. וזהו ענין התכלת שנקרא אשא תכלא שהוא עונש הבא מכח הדין וגבורה עליונה שבמלכות דאצילות במה שיצוה להוריד לנשמה בשאול תחתית כנ"ל שאין זה בא רק מעוצם יקר רוממות גדולת המלך שפגם ביקרו העליון ביותר וע"כ מדת הדין שלפי ערך רוממותו נק' אשא תכלא דאכיל כו' כמו מלך מרומם ביותר שכח הדין שלו הנמשך נורא מאד כאש אוכלת כו' לפ"ע תוקף רוממות גדולתו כו' וכך למעלה כתיב הן שמים לא זכו בעיניו כו' משום שלפי ערך הרוממות לא יצדק לפניו כדבעי וכו' כידוע ואעפ"י שזה שרש ומקור לכחות הדין שלמטה אבל הוא בא רק מעוצם הרוממות דוקא וזהו הנק' כורסייא דדינא כמו המלך ברוממותו כשיושב על כסאו לשפוט שהוא נורא מאד מאד מטעם הנ"ל וד"ל ובזה יתורץ דגם שאין רע יורד כלל מלמעלה מ"מ נק' אשא תכלא דאכיל כו' להיות שמצד הרוממות וההתנשאות ביותר יומשך כח הדין על המנגד לו ביותר עד שגם וסביביו נשערה כו' כנ"ל (וז"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא והוא התכלת) רק מ"מ חסד גדול הוא במה שיצוה לענוש כדי שיתוקן כנ"ל ע"כ נק' גבור' שבחסד שמז' ניכר עוצ' היוקר והמעל' ביותר כנ"ל והיינו ענין חוטי תכל' שבציצי' שעל חוטי לבן שבתחל' נותן חוטי לבן כמ"ש ועשו לה' ציצי' על כנפי כו' ואח"כ נותן התכלת כמ"ש ונתנו על כו' פתיל תכלת והיה לכם לציצית ששניהם מצוה אחת והענין הוא שחוטי לבן הוא בחי' המשכות הקדושה כמו מבחי' שערות דעמר נקא כו' להאיר את החשך ודינין קשין ולהמתיקן והוא להיותה בחי' אורחות הוי' די"ג ת"ד שהן מנגדים לאורחות עקלקלות דשערות דקליפה כנ"ל וכמ"כ ממש חוטי תכלת הן מנגדים בתכלית לאורחות עקלקלות הנ"ל רק שהן באים בבחי' הגבורות והוא כח הדין הגדול ונורא הנמשך על המנגד הפוגם ביקר רוממותו שנק' אשא תכלא ונק' כורסייא דדינא כנ"ל וכידוע שזהו עיקר בחי' הגבורות שלא לסבול ההיפוך המנגד כלל (וע"ד המבואר במ"א בענין שמן המור שנק' גבורות דאבא דהיינו מה שיש בכח החכמה להשיג האמת של ההשכלה נק' חסד שבחכמה ומה שיש בכח החכמה שלא יסבול הטעו' ושקר המנגדו נק' גבורות דאבא והכל א' וד"ל) וזהו וראיתם אותו כו' ולא תתורו כו' ע"י ראיה דתכלת דוקא שהוא אימת עמ"ש שלימה לסור עיניו מכל רע מצד עוצם הפחד אלקים וזהו מתוך שמכירים ומבינים מן העונש הגדול שנמשך מכורסייא דדינא והוא אשא תכלא דתכלת גודל עוצם יקר תפארת מלכות כנ"ל וזהו שע"י וראיתם אותו דתכלת ממילא ולא תתורו אחרי לבבכם כו' וד"ל ואחר כל הנ"ל יובן יותר ענין מחלוקת קרח ועדתו על אהרן דוקא כנ"ל כי הנה מבואר למעלה בענין חוטי לבן שבציצית שהוא מקור הממשיך מאור החסדים המקיפים העליונים וכך היא ענין המשכות חסדים ר"ר העליונים שנמשך ע"י שערות דדיקנא דאהרן כה"ר שביכולתו לירד ולהאיר עד למטה מטה גם בחשך דקליפה ולכך הוזהרו הכהנים שלא יגלחו פאת זקנם כנ"ל וע"ז נתקנא קרח ביותר ורצה לשמש בכה"ג באופן אחר דהיינו שלפי מדרגתו בשרשו בקו השמאל יהי' יתרון מעלת הגבורות על החסדים דאו"י להיות מאיר מבחי' מקיפים דאו"ח דבחי' הגבורות דוקא שזהו שרש הלוים ויהיו הלוים כהנים והוא מפני שטענת קרח הי' על עיקר ענין כה"ג שהוא תוקף האור החסד שנמשך ומתפשט למטה ומפני תוקף האור החסד שנמשך ומתפשט למטה ומפני תוקף האור כי רב הוא מאד יאיר גם במחשכים להשיב רבים מעון כנ"ל ולהמתיק כל דין וקטרוג הקשה לטוב וחסד כו' כנ"ל ולזאת יש ביכולת כח הגבורה ביתר שאת באופן אחר והוא כשיאיר אור כח הדין הנורא ביותר מבחי' מקיפים דקו השמאל שהוא בחי' התכלת שנק' כורסייא דדינא כנ"ל שמפני עוצם היראה ופחד אלקים כי נורא הוא מאד יברחו החצונים והמס ימסו כדונג כו' וכמו לע"ל דכתיב ובאו במערו' צורי' כו' מפני פחד ה' ומהדר גאונו כו' וכה"ג אנו אומרי' ובכן תן פחדך כו' ואימתך כו' ויראוך כו' (והוא יותר עליון מקו הימין שימין העליון תרעץ אויב כו' כמו בהמתקת הדינין בחסדים כי זהו מתוק הדין בשרשו וכנ"ל בענין הקטורת) ולזה שאל ממשה טלית שכולה תכלת אם חייבת בציצית שלדעתו במקיפים דתכלת א"צ לחוטי לבן כלל להאיר את החושך כי ידחו ממילא ולילה כיום יאיר מטע' זה וד"ל (ודן ק"ו אם בטלי' שאר מיני' וגם בלבד חוט א' תכל' פוטרו כי העיקר הוא מ"ש ונתנו על ציצית כו' פתיל תכלת וראיתם אותו דוקא כ"ש טלית שכולה תכלת דא"צ אפי' לחוטי תכלת כי א"צ להמשכת חוט כלל מפני שתפטור א"ע כי היראה ופחד מרחוק דוקא ולא מקרוב כו' וד"ל) אך קרח שגה ברואה כי גם שבדרך זה הי' יכול להיות כה"ג כאהרן בשרשו בקו הימין אמנם לא יהיה דבר זה כ"א לע"ל דוקא שיבורר עה"ד טו"ר לגמרי ולא יהי' שום צד אחיזה לחצונים מקו השמאל כלל וכמ"ש ואת רוח כו' ובלע המות כו' אז יהיו הלוים כהנים שיהי' יתרון מעלה לבחי' הגבורות על החסדים כמעלת הזהב על הכסף כו' ואמנם עתה נהפוך הוא שהלוים יהיו טפלים לכהנים ונכללים הגבורות בחסדים שזהו לאכללא שמאלא בימינא דוקא שזהו יסוד כל התו"מ וכמ"ש בזהר דקרח רצה להחליף תקינא דלעילא כו' וכמ"ש וילוו עליך וישרתוך והוזהרו הלוין לגלח בתער על כל כו' שלא יקבלו מהם החיצונים כנ"ל ולזה ירד קרח ועדתו בחיים שאולה לפי שהשאול יש לו אחיזה בהם בחייהם שלא כדרך במות הטבעי כו' (וזהו שאמרו מחלוקת לש"ש מחלוקת הלל ושמאי שאלו ואלו דא"ח להיותם כלולים הגבורות בחסדים בקו האמצעי עד ששניהם דא"ח ממש אעפ"י שהן ב' הפכים חו"ג כו' ע"כ סופה להתקיים כו' אבל מחלוקת קרח ועדתו שלא לש"ש כו' מפני שנפרד קרח במחלוקתו מן החסדים דימין ולא נכללו בקו האמצעי שזהו הנק' לש"ש ע"כ אין סופה להתקיים כי ירדו שאולה כו') והיינו מ"ש באהרן בשלום ובמישור כו' כנ"ל וד"ל: