עריכת הדף "התמים חוברת ה"

{{התמים}}{{יישור טקסט|שני הצדדים|
== אגרות קודש ==
{{להשלים}}

== שערי חסידות ==
=== הקדמה מהמערכת ===
בחוברת הזאת, הננו מדפיסים בשערי חסידות קונטרס פוקח עורים מאדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, מועתק ללשון הקדש מהחסיד המפורסם מוהר"ר שמואל דובער מבאריסוב ז"ל עם ביאוריו.

עד הנה בא קונטרס הזה בדפוס בלשון אשכנזי כמו שכתבו אדמו"ר האמצעי, למען יהי' דבר השוה לכל נפש. אמנם להיות כי הרגיל הוא אשר בני תורה אין לומדים (ובפרט בעיון) דבר הנדפס בזשרגון, והקונטרס הזה הוא רב התועלת לכל הרוצה להתקרב לעבודת השם, מצאנו לנכון להדפיסו מועתק ללשון הקודש בקובצנו, והדפסנו רק חלק מסנו בחוברת הזאת, ונמשיך להדפיסו בחוברת הבאה אי"ה.

אף כי שערי חסידות בקובצנו הוקבעו ביחוד עבור שאלות וביאורים מתמימים וחסידים, ולא למאמרי רבותינו הקדושים, אמנם להיות כי הננו מדפיסים בזה את הספר פוקח עורים מועתק מהרב החסיד הרשד"ב ז"ל ולא כמו שהוא בלשונו של כ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע וע"כ הרשנו לעצמנו להדפיסו בשערי חסידות.

אכן בכדי שלא להפסיק עבודתנו בשערי חסידות, ביסוד מטרתה לעורר את התמימים שי' ולומדי החסידות על למוד העיוני בחסידות, ע"כ הננו מדפיסים מענות אחדות על השאלות שבאו בחוברות הקודמות, גם הדפסנו שאלות והערות חדשות בדברי חסידות.

והנה קוראי קובצנו העירונו על הנהגתנו בזה לאמר, לו היו מדפיסים רק שאלות, שנושאם הוא רק ספיקות, בפירושי איזה מאמר מרבותינו הקדושים, אין בזה אחריות, ואדרבה מביא תועלת, אבל אם נושא השאלה היא קושיא על איזה ענין, ובהם גם ענינים עקריים ביסודי האמונה ע"פ חסידות (כשאלה י"א וי"ב בחוברת השלישית והדומה), ואין תשובתה בצרה של השאלה, הרי יכול להיות שיצא שכרו בהפסדו, עד שיעיין בחוברת הבאה שעובר זמן נכון.

והנה אם כי הערתם נכונה היא בעיקרה, וכמו שמספרים על אחד מגדולי החסידים שאמר בלשון מליצי, בטעם האיסור לעיין בספרי החוקרים טרם נכנסים בפרדס התורה, כי בהלמוד והעיון בספריהם, יכול לפעמים ללמוד הקושיות עד שעה מאוחרת, והעיון בהתירוץ יניח למחרתו, ובין כך ילין ח"ו לינת לילה פגום באמונתו.

אבל האמת הוא כי זהו אחד ההבדלים בין השכל האלקי אשר בתורת החסידות, ובין ספרי החקירה גם מהחוקרים גדולי עמנו ב"י, כי החוקרים בנו כל בניניהם בספריהם על שכל האנושי, ואחרי החקירה העמוקה בקושיות ותירוצים, הגיעו להעמיד יסודי האמונה, וע"כ לבד זאת אשר המעיין בהם גם אחרי שיגיע להיסוד העקרי, כבר האמונה שלו מגושמה בלבוש דשכל הטבעי, (אחרי כי באים על ענין האלקות ממציאות העולם, הרי נשאר בדקות השואת הבורא והנמצאים, בענין המציאות שהוא נמצא עכ"פ, עי' בחוברת שני בההערה בענין יש מאין). הנה עוד זאת יכול להיות, שעד שיגיע לבירור האמת יעמוד בספק ח"ו וכל ספק באמונה אף דק מן הדק מזיק הוא לנפש (וכמו שביארו מארז"ל חמץ בפסח במשהו בעבודה בנפש, דהנה מצה היא מיכלא דמהימנותא, שהוא ענין האמונה, ובאמונה מזיק גם משהו).

אבל לא כן היא תורת החסידות הבנוי' בעקרה לעורר נקודת האמונה, שבכל אחד ואחד מישראל מצד טבע נפשו האלקית, להביאה לידי גלוי ולהרחיבה, והשכלי בזה הוא רק הכלי לאור האמונה הטהורה, אבל להיות כי תכלית העבודה היא לפעול גם על מדות הטבעיים לשנותם, ע"כ הלבישו הענינים גם בשכל טבעי הכרחים שכליים והדומה (עי' בקונטרס העבודה, תרע"א, פ"ד) אמנם הוא מסודר באופן כזה אשר תחלת הלמוד והעיון מעורר האמונה ומביאה להשגת נפש האלקית, ואח"כ בא הדבר גם לשכל הטבעי.

וברור הדבר אשר הסדר ומאמרי חסידות מרבותינו הקדושים הוא סדר אלקי ולא סדר שכלי בלבד, ולכן נראה לפעמים בשכל הטבעי כי להבנת הענין הי' ראוי להיות סדר אחר בהמאמר, והאמת הוא כנ"ל, וע"כ היו החסידים לעולם נמנעין מלעיין במאמרי חסידות, גם מגדולי החסידים, אם לא במקום שבאו לבאר דברי רבותינו הקדושים, או אחרי ההתעסקות הרבה במאמרי רבותינו הקדושים.

היוצא מהנ"ל בנושא תוכן ההפרש, כי תורת החסידות התחלתה היא מנקודת האמונה ומתרחבת ומתפשטת עד שכל הטבעי, ולכן לא יטה מהאמת, כי הנקודה שומרת ההתפשטות, וספרי החקירה בנויים בעקרם על התפשטות השכל עד שבאים להנקודה, ויכול להיות בזה ח"ו נטיות.

ונבין זה ע"פ משל גשמי אם נעשה בראשונה עיגול ונרצה לעמוד על הנקודה התיכונה, יעלה לנו בכבדות גדולה, וקרוב הדבר שלא יהי' מכוון, אמנם אם נעשה בראשונה נקודה אז יותר בנקל יעלה לנו לכוין מרחקי העגולה, ואם לא יכוין עכ"פ יודע הנקודה, וכן הוא בהנמשל כנ"ל.

ובזה נשיב גם על ההערה הנ"ל כי בהדפסתנו קושיות על איזה ענינים שכליים וביאורים בתורת החסידות, גם בלי הדפסתנו תשובתם בצדם, אין אחריות בזה כי בלימוד החסידות כראוי כבר מונחים אצל הלומד בהנחה שכלית יסודי הענינים, וכמו בענין הפרטי הנ"ל של התהוות התמידי ביש מאין כבר מונח זה בשכל ע"פ יסוד דברי הבעש"ט בפירוש הפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים, וע"פ ביאורו בתורת החסידות, ורק מביאים ראי' ממשל גשמי לקרב הדבר לשכל הטבעי כנ"ל, וע"כ בהקשנו קושיא על ההכרח שכלי, לא יזיק גם אם יעבור זמן להבנת ההכרח שכלי, מהמשל גשמי, כי כבר הדבר בההנחה והשגה הנפשית, ונגד זה יש בזה מעלה בהדפסתנו שאלות שונות לעורר את שכל הלומדים
ויבואו המעיינים בתשובות ותירוצים ויגדיל תורה ויאדיר.

{{שמאל|'''המערכת'''}}


=== העתק מספר פוקח עורים מאדמו"ר האמצעי נ"ע ===
{{מרכז|'''ספר פוקח עורים'''{{ש}}
מכ"ק אדמו"ר הרה"ק כקש"ת מוהר"ר דובער זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע{{ש}}
– אדמו"ר האמצעי –{{ש}}
נעתק מלשון אשכנז ע"י הרה"ח מוהר"ר שמואל דובער ז"ל מבאריסוב.}}

פרק א) בבוקר בבוקר בקומו משנתו תיכף קודם נטילת ידים יעורר מחשבתו הראשונה לעשות התעוררות רצון בדרך כלל על כל החטאים שלו ועל כל המחשבות זרות והרהורים רעים שיש בו, ואחר כך אחר נטילת ידים ואחר ברכת השחר וברכת התורה תיכף ומיד יאמר תהלים בלב נשבר ונדכה, מאד ומאד, מעומק נקודת הלב בתכלית, ושלא יהי' מוטעה בנפשו בכח הדמיוני ח"ו, או בדרך צביעות הנקראת (בלשון אשכנז) א גימאכטע צובראכינקייט.

פרק ב) וההיפוך באת זה לעומת זה הוא, כשנופל במחשבתו הראשונה בענינים זרים ורעים ח"ו, שבזה ועל ידי זה ממילא יתקע מחשבתו ורצונו לקשר את נפשו בזה בכלל, וגם בתאות נאוף וכיוצא בו בפרט, אזי ממשיך עליו ועל נפשו שרש ומקור עומק הרע, שיהי' לבבו נמשך רק רע כל היום ח"ו, הבנין של כל היום מיוסד הוא רק על העמוד היסודי שמיסד בנפשו במחשבתו הראשונה בכלל שהיא העיקרית, על כן העצה היעוצה לנפילת מחשבתו הראשונה בכלל ח"ו שיתמרמר בלבבו תיכף ומיד על זה מאד ויאמר ספר תהלים בכלל, ובפרט קפיטל נ"א, שהוא תקון גדול אפילו לעוברי עבירות חמורות ח"ו, כמו אשת איש וכיוצא בזה{{ביאור|שם=אאא|שני הפרקים א' וב' מיוסדים הם על הפסוק חדשים לבקרים רבה אמנתך, על כן מקודם מבחר בפ' א' שגם קודם נטילת ידים צריך לעורר בכלל בחינת האמונה שנטועה ומושרשת בנפש מצד שרש נשמתו המיוחדת במהותו ועצמותו ית', וזהו שתקנו לומר מודה אני כו', בחמלה רבה, אמונתך. ואף שבאמת אסור לדבר בדברי תורה קודם נטילת ידים, מכל מקום רשאי ומחויב הוא לומר מודה אני כו' מחמת שאין בו הזכרת שם ומלכות, פירוש שהוא למעלה מעלה מדברי תורה שנקראים שמותיו של הקב"ה שאף שמה שהתורה היא שמותיו של הקב"ה הכונה הוא שמות עצמיים, מכל מקום יש בזה גם כן מה ששמותיו הוא רק זיו והארה בעלמא ממהותו ועצמותו ית', אחר שעל ידי זה מעורר ומגיע [בל"א ער רירט אן] במהותו ועצמותו אין סוף ממש הנקרה בחינת יחיד, אתה הוי' לבדך כמו שנתבאר במקוסם אחר, ואחר כך מבאר שאחר נטילת ידים וברכות התורה שאז מחויב הוא להרהר ולדבר בדברי תורה או יאמר תהלים כו', פירוש שעל ידי זה יסיר מעליו כל המקטרגים שעליו מבית ומחוץ ואז ממילא יוכל לתקוע מחשבתו ודעתו ורצונו בקשר אמיץ וחזק בגדולת הבורא ית' על פי נוסח סדר התפלה שאחר כך, ואז נמשכה בחינת האמונה הנ"ל בבחינת רבוי והגדלה גם בכל הכחות הפרטים שבנפשי שכל כח מיוחד יהי' כלי ומכון להשראת שכינת עוזו ית' שתהי' מאיר שרש נשמתו למטה כמו למעלה ממש. ובפרק ב' מבאר בענין ההיפוך דהיינו במי שפגם במחשבתו הראשונה כנ"ל שהיא ענין האמונה הכללית כמו שהיא בשרש נשמתו מ"מ על ידי גודל המרירות כי רבה ועצומה היא מתוך תוך נקודת הלב וכמו שיתבאר לקמן בפנים, יוכל גם כן להאיר שרש נשמתו מחדש שיאיר בחינת שרש האמונה הנ"ל וימשך גם כן להאיר בבחינת רבוי והגדלה למטה כנ"ל וד"ל.}}.

פרק ג) כל לבבות דורש הוי' פירוש השי"ת הוא היודע והוא הבוחן ובודק גנזי נסתרות, דהיינו שהוא ית' דורש ומבקש נקודת האמת שבתוך נקודת הלב של כל אחד ואחד, ושיהי' לבבו נשבר לחלקים קטנים באמת לאמיתו, ולא בדרך העברה בעלמא מן השפה ולחוץ, וכמו שכתוב קרוב הוי' לנשברי לב, פירוש כל מי שיתמרמר לבבו בעומק אחר עומק, ונעשה לב נשבר ונדכה בתכלית, ובאמת לאמיתו. לשוב לפניו ית' על חטאות נעורים שלו בכדי שתהי' לו איזו תקומה שלא יאבד את נפשו שתהי' נכרתת משרשה ח"ו, אזי הקב"ה עוזרו ומסיעו בתוספת כח מלמעלה שיוכל לשוב לפניו ית', והיינו שממשיך עליו ועל נפשו כח ועוז שיאיר אור האלקי במוח הדעת שלו, ומשם יומשך ויאיר גם במדות שבלב, הכלל הוא למקום שמחשבתו הראשונה האמיתית הולכת ונמשכת, שם שם לו חק ומשפט על כל היום כולו, בכללות כל הכחות כולם כאחד לשוב לפניו ית', וממילא נעשה סור מרע בפועל ממש ונעשה הסכם חזק בלבו שלא להמשך עוד במחשבה ורצון לכל מיני רע ח"ו, ואפילו שלא להביט בעיניו כלל וכלל על הענינים האסורים, וכל זה הוא בדוק ומנוסה{{ביאור|שם=באא|בפרק ג' מבאר בדרך כלל ביאור ענין רעותא דלבא שזו היא למעלה מעלה ממדרגת רצון שבמוח, כי אף שהמוח שליט על הלב אך זהו רק על בחינת חיצונית הלב, אבל בחינת פנימית הלב היא בחינת עצמית הנשמה הנקראת מזלא, שהיא בבחינת מקיף למקיף, ולכן כאשר מעורר למטה בחינת רעותא דלבא הנ"ל כנ"ל בפנים, זו היא הנקראת בחינת תשובה באמת, וקרוב הוי' כו' וכנ"ל, ואפשר לומר שזהו פירוש כל לבבות דורש הוי' כו', פירוש כל גמטריא נו"ן שזהו שער הנו"ן דכללות נו"ן שערי בינה, המחבר יחוד חכמה ובינה בעצם, וגם נקרא בחינת יסוד הכולל גם כן נו"ן שערי בינה הנ"ל, ומחבר וממשיך יחוד חכמה ובינה גם במדות שבלב וכמו שנתבאר במקום אחר, וכל זה נעשה על ידי בחינת רעותא דלבא הנ"ל שנמשך בחינות כל הנ"ל בבחינת לבב שהיא גימטריא ד"ל, וכנ"ל בפנים באורך.}}.

פרק ד) מחויב לקבוע לו שעת הכושר יום יום בשתי עתים מיוחדות שיוכל לעשות לו לב נשבר ונדכה הנ"ל, הא' היא בלילה קודם השינה דוקא שצריך להאריך בקריאת שמע שעל המטה לפי נוסח האר"י ז"ל ובשעה שיאמר הודוי הגדול בפה יעשה חשבון ברור בנפשו היטב לזכור את עצמו על כל החטאות נעורים שלו בפרטי פרטיות ויעשה הסכם חזק בלבו שעל להבא לא יחזור עוד לסורו ח"ו, כי שרש ועיקר התשובה הוא דוקא עזיבת החטא בפועל ממש, כמו שכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו כו', וכשעושה כך וכך אזי ממשיך עליו ועל נפשו תוספת כח בשני אופנים, הא' הוא שעל ידי הודוי בלב נשבר באמת כנ"ל, הרי על ידי זה גופא נמשך ונעשה מאליו וממילא חזוק גדול בנפשו בשפת אמת תכון גם על להבא שיוכל לעשות תשובה באמת עד עולם. והב' היא שעל ידי נקודת אור האמת שמאיר בנפשו בענין הודוי ולב נשבר הנ"ל אזי מעורר למעלה מעלה בשרש ומקור הרחמים רבים שירחמו עליו ומסיעים לו שישוב לפניו ית' תשובה שלמה מבחינת עומק עומק, עד שנמחל ונסלח לו לגמרי כל החטאים ועונות שלו, וכמו שכתוב מודה ועוזב ירוחם, פירוש שנמשך עליו ועל נפשו הארת בחי' רחמים רבים להאיר גם כן בנשמתו המלובשת בגופו שלא תהי' מן האובדים והנדחים בשלש קליפות הטמאות לגמרי ח"ו.

פרק ה) ועוד שעת הכושר יש לו לבעל תשובה לקבוע לו על בחי' לב נשבר הנ"ל בבוקר בקומו משנתו תיכף כנ"ל (פ' א'), וגם בכל יום שני ויום חמישי בכל שבוע, ומידי ערב ראש חדש בחדשו, ועוד זאת שמידי ערב ראש חדש לעת תפלת המנחה יאמר אחר התפלה הודוי דעל חטא בלחש, ובשעה שמוציא בפיו ובשפתיו על חטא שחטאנו לפניך, יזכור את עצמו על כל החטאים שלו בפרט, וישפוך את כל לבבו להוציא בשפתיו, ויפרט בפה מלא את כל החטאים הנ"ל להתחרט באמת בדאבון לב על העבר, ובהסכם חזק בלבו גם על להבא שלא יחזור עוד לסורו ח"ו, ויבכה בדמעות מקירות הלב, עד שירחץ את פניו ממש עם הדמעות, וכמו שאמר דוד אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי כו', וכן יעשה לדורות מדי יום ביומו קודם השינה בקריאת שמע שעל המטה בשעת אמירת הודוי בכלל, ובפרט בפסוק בידך אפקיד רוחי, שגם תלמיד חכם צריך לאומרו מחמת שהוא נקרא חד פסוקא דרחמי, וכל זה הוא תקון גדול לכל הפגמים שפגם בנפשו ונשמתו הנקרא צלם אלקים.

פרק ו) היוצא מכל הנ"ל שבענין התשובה יש ב' בחינות, הא' הנקראת תשובה במעשה שזו היא עזיבת החטא כנ"ל, והב' היא הנקראת תשובה בלב שזו היא בחי' תשובה פנימית מעומקא דלבא ובבכי' בדמעות בשעת הודוי כנ"ל, ובחינת תשובה במעשה הנ"ל מחויב לעשותה תמיד שלא לשכח על זה ח"ו, והיינו שיהי' שומר את עצמו בתכלית ההרחקה שלא תומשך מחשבתו מחשבת חוץ ח"ו בכדי שלא יומשך עוד למחשבה רעה לעשותה בפועל ממש, ומכל שכן לשמור את נפשו ולהרחיק את עצמו מלכנס ח"ו במקומות שיוכל לפול בהם ברע ח"ו, כי באמת אפילו גם במחשבה בעלמא אם יתקע מחשבתו במזיד במחשבה זרה ורעה כמו תאות נאוף וכיוצא בה אזי נקרא בשם רשע שאינו רוצה כלל לעשות תשובה, ואז אפילו אם לפעמים נתעורר בתשובה מכל מקום איננה באמת לאמיתתה כלל וכלל, מחמת כי הוא חוזר בתמידות לטומאתו במזיד ממש ח"ו.

פרק ז) כללא דמלתא ראשית ועיקר התשובה היא במחשבה במוח שעל ידי זה נמשך ממילא גם בחינת רצון בלב הנקרא רעותא דלבא (כנ"ל פ' ג') ועיקר סימן טוב לתשובה האמיתית הוא כשנעשה ההסכם חזק בהחלט מחשבתו ודעתו שעל להבא ישמור את עצמו בתכלית מלעשות איזה דבר מדברים האסורים, ומתחרט הוא באמת על העבר כנ"ל, וכשעושה כך ונזהר מאד מאד במחשבה (כנ"ל פ' ו') אזי ממילא לא יומשך עוד רצון בלב לעשות הרע בפועל ממש ח"ו{{ביאור|שם=גאא|{{להשלים}}.}}.

פרק ח) והנה יש עוד שרשים המביאים לידי תשובה במחשבה ותשובה בלב ושתתקיים בנפשו היטב בשפת אמת עד עולם, דהיינו העינים שיהי' עוצם עיניו מראות ברע אפי' בדרך הבטה והעברה בעלמא, ומכל שכן שלא להסתכל במזיד ביופי הנקבות, ופשיטא דפשיטא שלא להרבות שיחה עמהם ולהתפקח עמהם בצותא חדא ח"ו, כי בזה ועל ידי זה נעשה בלבבו חום התאוה ברשפי אש זרה ורעה ח"ו, שנמשך ממילא אחרי כל מיני הרע שהי' בו מקודם, וחוזר עוד לסורו ח"ו, וכידוע שהעינים הם המה הסרסורים המביאים האש זרה הנ"ל למדות שבלב, והמדות שבלב נעשו גם כן סרסורים להביא לידי מעשה בפועל ח"ו, כללא דמלתא העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין, פירוש שכל עיקר הסבה וגרמא בנזקין לכל הבעלי תשובה שאינם שבים לפניו ית' בשלמות וחוזרים עוד לסורם ח"ו להפיל את נפשם בטומאתם בבאר שחת ח"ו הכל הוא על ידי סרסור העינים כנ"ל וכל זה הוא בדוק ומנוסה.

פרק ט) ואפילו שלא נפל בעבירות חמורות רחמנא לצלן, מחויב הוא גם כן לשמור את נפשו להיות עוצם עיניו מראות כנ"ל, מחמת כי כל זה היא הסבה שמביאו לידי מקרה לילה וכיוצא בזה רחמנא לצלן, ועוד זאת כי גם הנשים מחויבות גם כן לשמור את עצמן מכל הנ"ל ולהתרחק מזה בתכלית כי ההסתעפות שנסתעף מזה אצלן היא מזקת ביותר, והיינו כי על פי הרוב רובא דרובא הוא כהיתר גמור אצלן להסתכל ביופי הזכרים ולהרבות שיחה עמהם באין מעצור לרוחם, ואחר כך בלילה שעת השנה נופלים ונכשלים מזה בהרהורים רעים וחלומות רעים מעניני הזווג ומצד זה מולידות בהילדים חולאים שנולדו לכתחלה בחולי רעה הנקרא בלשון אשכנז, שלעכטע נאטורין רחמנא לצלן, אשר בעונותינו הרבים רובם ככולם כמעט מתים ולא נשארו בחיים רק חלק חמישית או יותר, וכל זה הוא רק בעון הזה רחמנא לצלן{{ביאור|שם=דאא|ב' הפרקים ח' וט' מיוסדים על פסוק ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' וכמו שנתבאר ביאור פסוק זה בספר שערי תשובה (חלק ג' סימן ו') יעוין שם, וגם זו נקראת תשובה במעשה בכלל שעל זה אמר נעוץ תחלתן בסופן, כי במניעת המעשה בשב ואל תעשה שהוא עוצם עיניו ודוחה מלבו בזה ועל ידי זה הוא עיקר וקיום יסוד התשובה בשלמות וד"ל.}}.

פרק י) זאת ועוד אחרת בענין השרשים המביאים לידי תשובה שלמה באמת כך הוא, דהיינו שמחויב הוא לשמור את נפשו מהוללות ולצנות שנמשך מצד עוצם פתיחת הלב לכל דבר באין מעצור לרוחו הנקראת זחות הלב ופתיחתו ביותר שלבו פתוח לכל דבר בכל מיני שחוק וכל קלות ראש. וממילא מרחיב פיו ולשונו גם ברבוי דברים בטלים עד שנופל גם במעשה בכל מיני תאות עולם הזה כמו להיות זולל וסובא וכיוצא בזה, מחמת כי הוא רק הולך ושובב בדרך לבו כל היום (הנק' בלשון אשכנז פרישקייט און פרייליכקייט) וכל זה הוא היפוך גמור מבחי' התשובה. והטעם הוא כי שרש ועיקר התשובה באמת הוא ענין ובחי' לב נשבר הנ"ל שזהו היא הבושה וההכנעה תמיד בלבו שלא יקל ראשו בשום פעם לאיזה דבר מכל הנ"ל ח"ו. והסימן לזה הוא בשני אופנים, הא' הוא שיהי' נבזה בעיניו נמאס, ותמיד יהי' מצר ודואג בלבו על חטאות נעורים והרהורים רעים וחטאים ועון קרי ומוציא זרע לבטלה רחמנא לצלן, ואזי על ידי זה ממילא לא יוכל להרים ראשו ולבו בחוצפא יתירה כל כך להיות בהרחבת הפה ולשון מדברת, ברבוי דברים בטלים של הוללות אפילו במלין דשטותין בעלמא שאינו נבול פה וכיוצא, וכן לא יומשך גם כן בשרירות לבו באכילה ושתי' וכיוצא, והיינו בשומו אל לבו היטב על כל המעשים רעים וחטאים שלו, שמוכרח הוא לתקן הנפש בכמה תעניות וסגופים, ולא די שאינו מתקן את נפשו אלא אדרבה הוא מוסיף פשע לאבד ולשחת את נפשו לגמרי חס ושלום על ידי הוללות ולצנות ותאוות רעות שמפילים אותו לבאר שחת ח"ו שיהי' חוזר עוד לסורו כבראשונה, באופן שלא יהי' לו עוד שום תקוה לעולם ח"ו שלא יוכל לבוא עוד לבחינת לב נשבר הנ"ל עד עולם, ויהי' נמנה ח"ו בין אותם שאין מכניסים אותם במחיצתו של הקב"ה ואין מספיקים עוד בידו לעשות תשובה, והיינו שהשטן הוא היצר הרע הוא המסית ולהפילו בכל הנ"ל בכדי שיבא לידי שאול ואבדון לגמרי בלא תשובה עד עולם ח"ו.

פרק יא) והסימן הב' לתשובה האמיתית הוא שהבושה וההכנעה והלב נשבר שלו יהי' גם מצד אמיתת כח ואור אלקי מלמעלה בבחינת השגה במוחו ולבו תמיד ואזי בזה ועל ידי זה לא ירום לבבו עוד כלל וכלל להיות נמשך גם בדברים המותרים כמאכל ומשגל וטרדת דאגת הפרנסה להיות ירא לנפשו שיהי' בריוח ולא בצער ומכל שכן בהוללות ולצנות ח"ו, והטעם לזה הוא כי בחינת לב נשבר הנ"ל על ידי נבזה בעיניו נמאס כו', שלא מצד השגה במוח ולב כלל לא יתפעל מזה רק לשעתו בדרך העברה בעלמא מן השפה ולחוץ ולא מתוך תוך פנימית לבבו שיהי' לבו נשבר באמת לאמיתו, ואזי ממילא יוכל לפול עוד ברע ח"ו בלי שום ספק, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל רשעים מלאים חרטות, כי התשובה שלהם היא רק לשעה ואחר כך חוזרים ומתחרטים והולכים בשרירות לבם כו', והשי"ת אינו מקבל לשבים כאלו, ששקר ענו בנפשותיהם, ואדרבה יהי' נדח ממנו נדח ח"ו, שלא יוכל לעשות תשובה עוד עד עולם{{ביאור|שם=האא|ב' הפרקים י' וי"א מיוסדים על הפסוק ובמושב לצים לא ישב כו', וכמו שנתבאר ביאור ענין זה באריכות בספר שערי התשובה חלק ג' סימן ז' יעוין שם, וכאן בסימן הא' כונתו לבאר ביאור ענין יראת חטא, ואחר כך בסימן הב' כונתו לבאר שאי אפשר להיות תשובה שלמה באמת בתכלית ובשפת אמת תכון לעד כי אם על ידי בחינת יראת אלקים גם כן וכמו שנתבאר שם כו', וד"ל.}}.

פרק יב) ואף על פי כן אין חיוב על הבעל תשובה לעסוק בתעניות וסגופים ולכוף את ראשו בחיצונית שיהי' נגלה ונראה מבחוץ שהוא בבחינת לב נשבר. כי השרש ועיקר של כל הנ"ל הוא הלב דהיינו שהש"י כביכול אומר תן לי לבך ועיניך (כמאמר רחמנא לבא בעי) ובזה אדע כי חפץ אתה בתשובה לשוב אלי ממש, וכידוע על פי מאמר רבותינו ז"ל דאפילו יתענה מאה תעניתים לא יתקן את נפשו כל כך, כמו על ידי לב נשבר באמת ובתכלית אפילו פעם אחת בלבד (דוגמא לזה ממה שנתבאר בשער התשובה חלק ג' סימן ו' בענין ביאור הפסוק תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה יעוין שם היטב) ועל כן אין החיוב עליו להתנהג בחיצונית במדת הפרושים, ואדרבה שמחויב הוא להיות בשמחה ששב מדרכו הסוררה לדרך הטובה והישרה, ויצא ממות לחיים, רק שיזהר בכל שעה ממש שלא ירום לבבו ח"ו להרחיב פיו ולשונו בדברים בטלים, גם יזהר את עצמו שיהי' שפל רוח בפני כל אדם אפי' בפני הפחותים והגרועים ממנו דהיינו שהוא יתבונן בנפשו היטב איך שכולם טובים וכשרים ממנו, ואזי ממילא אפילו אם יחרפו ויגדפו אותו לשפוך סוללה על פניו יותר מכפי המדה יקבל גם כן באהבה לכפרה על עונותיו. וגם יזהר את עצמו שלא להיות זולל וסובא ח"ו, זולת בסעודת יום טוב זמן שמחתנו שהיא סעודת מצוה רשאי אז להרבות מעט באכילה ושתי'. ומכל שכן להרחיק את עצמו לגמרי מהוללות ולצנות כנ"ל, ויהדר בתמידות להיות בדבוק חברים, עם יהודים הכשרים יראים וכן שלמים, ולא להתחבר לרשע ח"ו, כמו שכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כו'{{ביאור|שם=ואא|פרק הי"ב מיוסד בדרך כלל על פסוק בבכי יבואו, וכמו שנתבאר ביאור זה בס' שערי התשובה ח"ג סימן ב', וכאן עיקר כונתו לבאר בקצרה ביאור ענין מאמר הזהר בכי' תקיעא בליבאי מסטרא דא, ועל פי מה שמובן היטב ביאור דבר זה ממה שכתב בסימן א' באריכות, שזהו עיקר ויסוד של הבעל תשובה האמיתי אחר כל העצות מכל הנ"ל, ובדרך אגב כונתו כם גן לבאר כאן ביאור ענין הפסוק אולים מדרך פשעם, ומעונותיהם יתענו כו', ועל פי מה שנתבאר שם ענין סימן א', שעיקר חוזק ועוז התשובה להיות מתקיימת לעולם, אפשר להיות כי אם בחופן שישוב אל הוי' בכל לבו באהבה ושמחה, אבל התעניות וסגופים בלבד אין אלו נקראות בחינת תשובה אמיתית כלל, ויוכל לחזור עו לסורו ח"ו, וזהו מרומז בפסוק בבכי יבואו פירוש שעל ידי הבכי' מלמטה (על ידי כל העצות והתחבולות הנ"ל) במרירות ושפלות עצומה. וגם על ידי השפלות רוח בפני כל אדם, ועל פי חשבון ברור בנפשו בזה, כמו שנתבאר בספר [[לקוטי אמרים פרק ל]] מאמר רז"ל והוי שפל רוח בפני כל אדם כו', והוי באמת לאמיתו כו', פירוש שלא יחזיק זאת למטה, אלא שמתאמת אצלו שהאמת כן הוא, אזי בזה ועל ידי כל זה יבא לקבלת השמחה בלבו שזה הוא בחינת גילוי אור אלקי מלמעלה, ואפשר לומר שבזה נכלל גם כן ב' בחינות תשובה, תשובה עלאה ותשובה תתאה, עין שם סימן א דוק ותשכח.}}.

פרק יג) כתיב וחטאתי נגדי תמיד, הנה דוד המלך עליו השלום אמר הפסוק הזה להורות וללמד דרכי התשובה באמת, דהיינו שמעולם לא הסיח דעתו להרהר בתשובה על ענין החטא שלו, בשומו אל לבו תמיד כאלו החטא עומד לנגדו בכל רגע ממש, בכדי שיהי' לו לב נשבר באמת, וכך כל בעל תשובה האמיתי מחויב להתנהג כן דהיינו שלא יסיח דעתו כלל וכלל מענין החטאים שלו, ואפילו בלכתו בשוק כל היום ופונה לבצעו בטרדה רבה בעסקים, או אפילו באותן העתים שכולם שרויים בשמחה כמו באיזו שמחה של מצוה או שבת ויום טוב, מכל מקום הוא מחויב להתבונן ולשים אל לבו היטב איך שהוא גרוע ופחות ערך מכולם, ויעשה חשבון עם נפשו איך שהוא חוטא ופושע יותר מכולם ואין דוגמתו ממש, עד שיבא מזה לתכלית השפלות במרירות עצומה בבחינת לב נשבר ונדכה בתכלית, ואזי על ידי שהוא מכיר מקומו השפל ונבזה בעיניו נמאס אזי משגיח עליו השי"ת לקבל אותו בימין קרבתו, כמו שכתוב וימינך פשוטה לקבל שבים, פירוש שבים דהיינו אותם שעושים תשובה תמיד בלא היסח הדעת דוקא.

פרק יד) על כן אמרו רז"ל כל ימיו בתשובה פירוש שיהרהר בתשובה בתמידות יום יום דוקא, ולא שיבכה בדמעות ויתפעל לשעה בלבד ואחר כך תיכף יטה את לבבו בעניני העולם ובעסקים, כי בזה ועל ידי זה יוכל לחזור לסורו ולילך בשרירות לבו הרע ח"ו, וכאשר נראה בעליל שרבים נבוכו בזה, וזהו באמת כמו אחטא ואשוב כו', שעל זה אמרו רז"ל רשעים מלאים חרטות כו', ואינם רוצים כלל לעשות תשובה, כי שרש ועיקר הבעל תשובה האמיתי שיעשה ההסכם חזק בלבו שלא יסיח דעתו מכל הנ"ל, ובהתפעלות אמיתית מנקודת לבבו דוקא בכל עת ובכל שעה בכדי שלא ישתנה ח"ו עד עולם, וכל לבבות דורש ה' ובוחן כליות ולב לדרוש רק על אור האמת שבנקודת לבבו, ואז ממילא ישלח הוי' עזרתו מקדש לקבל אותו בימין מקרבת כנ"ל.

{{מרכז|(המשך יבוא)}}
{{ביאורים}}

=== תשובה לשאלה י"א ב[[התמים חוברת ג|חוברת ג]] ===
{{להשלים}}

=== שאלות והערות בדברי חסידות ===
{{להשלים}}

=== שאלה בתניא פ' ה' ===
{{להשלים}}

=== שאלה בתניא פ' מ"א ===
{{להשלים}}

=== שאלה בתניא פ' כ"ט ===
{{להשלים}}

=== שאלה בליקוטי דיבורים ליקוט ח' אות ו' ===
{{להשלים}}

== שערי תורה ==
{{להשלים}}

== שערי ישיבה ==
{{להשלים}}

== דברי ימי החסידים ==
{{להשלים}}

== שלום אחים ==
{{להשלים}}
}}

[[קטגוריה:התמים]]