עריכת הדף "ספר הזכרונות פרק עג"

{{הפרת זכויות יוצרים - בדיקה}}{{ספר הזכרונות}}
== הקנאים הסלוצקאים ==
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
לאחר שר' ברוך מוויאזין החליט לנסוע אל רבי יואל, הבעל־שם מזאמושטש, החל בהכנות לנסיעה. לאחר שהגיע לזאמושטש נשאר שם ששה חדשים.

גם בחזרתו של ר' ברוך לאחוזתו הבחינו הכל כי הוא קורן מאושר. ניכר היטב כי הוא שבע רצון מן הנסיעה.

ר' ברוך החל להתמסר עוד יותר לתורת הקבלה, ואף הכניס לפרדס תורה זו את עשרת הבטלנים שהחזיק בבית־המדרש שבאחוזתו.

עשר שנים חלפו מאז ערך ר' ברוך את נסיעתו הראשונה אל הבעל־שם מזאמושטש. במשך כל השנים הללו עמד בקשר מתמיד עם תלמידי הבעל־שם, שנדדו כנסתרים על פני ערים ועיירות. במשך הזמן נודע ר' ברוך כמקובל גדול.

לפתע הודיע ר' ברוך כי בדעתו לעזוב את האחוזה שבה חי חמש עשרה שנה ובה בנה ישוב יהודי. הוא מכר את נחלותיו, והעניק בתים וגנים לעשרת הבטלנים של בית מדרשו. נוסף לכך נתן תרומות גדולות למוסדות היהודיים החשובים בסמילא, העיר הסמוכה. כאשר הכל סודר עקר עם משפחתו מן המקום.

ר' ברוך השתקע באחוזה שרכש במרחק עשרה וירוסט מסלוצק. גם שם בנה בית־מדרש ובית הכנסת־אורחים. תוך מספר חדשים היו לו בבית־המדרש עשרה בטלנים שהוחזקו על ידו בכל צרכיהם, במגמה שיעסקו בתורה במנוחה וללא דאגות.

במקומו החדש לא סיפר ר' ברוך לאיש מנין הגיע. כל אשר נודע לאנשים הוא רק שהוא גדול בתורה וגם צדיק גדול.

מכבר חשקה נפשו של ברוך לומר שיעור בתורה לפני תלמידים נבחרים. עתה החליט כי הגיעה השעה לכך, ולכן יסד גם ישיבה באחוזתו.

היתה זו ישיבה בעלת צביון חדש. התלמידים היו צריכים להיות בעלי כשרונות מיוחדים ובגיל של – לא פחות מחמש־עשרה שנה ולא יותר משש־עשרה שנה. כל תלמיד היה צריך להתחייב לשהות בישיבה לא פחות משש שנים, ובמשך שש השנים שלא לעזוב את הישיבה אפילו ליום אחד. כן היה עליהם להתחייב לשבת וללמוד בהתמדה מבלי לשים לב לשום דבר.

ר' ברוך מצדו התחייב להחזיק את התלמידים באש"ל ובהלבשה והנעלה בריווח.

מבין עשרה הבטלנים שהיו באחוזתו בסמילא לקח אתו ר' ברוך את ר' מנשה ישראל, שהיה למדן גדול ואיש אימונו הקרוב של ר' ברוך. ר' מנשה ישראל היה מתלמידיו המובהקים של רבי יואל, הבעל־שם מזאמושטש, וגם בניו למדו שנים רבות בישיבתו של רבי יואל.

היו לו לר' מנשה ישראל שלושה בנים, ששבו מישיבת הבעל־שם, יראים ושלמים ולמדנים גדולים בנגלה וגם בנסתר. ר' ברוך מסר את ניהולה של ישיבתו לר' מנשה ישראל ושלושת בניו. ר' ברוך עצמו הסתפק בהשמעת שיעורים לפני התלמידים.

עשרים וששה בחורים צעירים נבחרו להיות תלמידי ישיבתו של ר' ברוך. כבר בשנה הראשונה ניכרו בהם סימני הצלחת השפעת הישיבה. התנהגות הצעירים היתה כרצונו של ר' ברוך, דבר ששימח אותו מאוד.

לשנה הבאה קיבל ר' ברוך לישיבתו עוד מספר דומה של תלמידים, וכך במשך שש השנים הבאות. הישיבה גדלה, איפוא, משנה לשנה, וכאשר, כעבור שש שנים, חזרו עשרים וששת התלמידים הראשונים לבתיהם, נשאר בישיבה אותו מספר תלמידים כפי שהיה בשנה השישית, וכן גם לאחר מכן.

בה בשעה שר' ברוך טיפל בישיבה לא הזניח את עסקיו. הוא שכר, וגם קנה, אחוזות חדשות, במגמה להושיב בהן יהודים ולספק להם פרנסה. יהודים רבים העסיק בעיבוד האדמות, לאחרים השכיר את בריכת הדגים, וליהודים נוספים החכיר טחנות קמח ובתי מרזח. כך מצא כל אחד מקור לפרנסתו. רבים אף התעשרו כתוצאה מכך. 

הכל ידעו על ישיבתו של ר' ברוך, ור' ברוך דאג לכך שרבים מתלמידיו יתקבלו כחתניהם של יושבי האחוזה, באופן כזה הלכה וגדלה השפעת הישיבה על הסביבה.

עברו חמש־עשרה שנה ומספר תלמידי ר' ברוך הגיע למאות. רובם נשארו בסביבה כחתנים הסמוכים על שולחן חותנם, והיו למדנים גדולים, יראים ושלמים, הנוהגים בדרך המיוחדת בעבודת הבורא אותה לימדם ר' ברוך בישיבתו. קול התורה הידהד בסביבה כולה.

באספת "ועד הארצות<nowiki>'', שהתקיימה אותה עת בסלוצק, החליט הועד להביע ברכתו והערכתו לר' ברוך על הצלחתו בהרבצת תורה, ועל ספקו את צרכי יהודי הסביבה לא רק ברוחניות כי אם גם בגשמיות. מעשיו של ר'</nowiki> ברוך היו ידועים היטב וצויינו לשבח.

סלוצק היתה אז אחת הערים בה גילו התנגדות גדולה לעוסקים בקבלה, ובמיוחד לנסתרים, שנהגו לנדוד על פני הישובים ולעורר את ההמונים לעבודת הבורא. לא אחת עלה ענין הנסתרים על סדר יומן של האספות הכלליות שהתקיימו בירידים הגדולים. באספות אלה התגלעו חילוקי דעות, שגלשו לריב שפתים, באשר ליחס אל הנסתרים.

סלוצק היתה מפורסמת אז בלמדניה. בבית הקהל היו חדרים מיוחדים ששימשו כאכסניה לעוברי אורח למדנים שלא היה לפי כבודם להתאכסן בבית־הכנסת־האורחים הרגיל. עם זאת גם בבית הכנסת האורחים היה מקום מיוחד ללמדנים. הבית היה מחולק , בסלוצק כמו בקהלות אחרות, לשלושה אגפים: אחד לאורחים רגילים, אחד לבני תורה ואחד לגדולי תורה. אף חדרי האכסניה המיוחדים שבבית הקהל היו חלוקים לשנים; למופלגי תורה מן השורה ולגדולי תורה מפורסמים.

הלמדנים הסלוצקאים היו ידועים בקנאותם הגדולה לכל דעה והשקפה שהחזיקו בה. כל רעיון שמצאו אותו לנכון הוצדק על ידם בק"ן טעמים, והם דגלו בו בקנאות. כך היה בהתנגדותם למקובלים ולנסתרים: הם, פשוט, לעגו להם, ביזו אותם והעלילו עליהם עלילות שוא.

רבי אליהו, הבעל־שם מוורמייזא, וממשיכו, רבי יואל הבעל־שם מזאמושטש, כונו בסלוצק בתארי הגנאי הגרועים ביותר. כשפגשו שם במקובל או נסתר חירפוהו וגידפוהו כאחד מן הריקים. הדברים הגיעו  לידי כך ש"סלוצקאי", הפך לשם נרדף למתנגד חריף אל שני בעלי־השם ותלמידיהם.

המקובלים והנסתרים מצדם התחשבו מעט מאוד בשנאתם והתנהגותם של הסלוצקאים. תכופות היו אף מנסים להגיע לסלוצק כדי לנסות ולתקן את המצב, אך לא הצליחו בכך, כיוון שרוב הנפשות היו מורעלות בארס של שנאה ולעג למקובלים ולנסתרים.

לאחר שר' ברוך התיישב ליד סלוצק והחל לקיים את הישיבה שלו התחיל להסתמן אט אט שינוי במצב. מובן שר' ברוך, בידעו היטב את גודל השנאה של תושבי סלוצק למקובלים, הסתיר את היותו מקובל ואת היותו קשור לנסתרים, תלמידי בעל־השם מזאמושטש. מסיבה זו נזהר מללמוד קבלה עם תלמידי הישיבה שלו, דבר שהיה עלול להעמידו "מחוץ למחנה". רק לאחר שסילק כל חשש בדבר שייכותו למקובלים ולנסתרים, התחיל במשימתו הגדולה, באמצעות תלמידי ישיבתו, להחליש את השפעת קנאי סלוצק.

זו היתה, לאמיתו של דבר, מטרתו העיקרית של ר' ברוך מוויאזנא בהשתקעותו בסביבת סלוצק. הוא החל להכין בחשאי כוח שנועד להפחית את עוצמת ההתנגדות למקובלים ולנסתרים שהיתה קיימת בסלוצק.

היתה זו משימה קשה מאד, אך במשך הזמן מילא את משימתו , בהשיגו בעקיפין את מה שהנסתרים ניסו לעשות אופן ישיר, להקטין את השנאה אליהם. ר' ברוך החזיק את המקובלים והנסתרים הנודדים שהתאכסנו בביתו בבית מיוחד שבנה עבורם.
}}

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]