הצגת המקור של הדף "שיחת י"ט כסלו תשנ"ב - בעת היחידות כללית - מוגה"

== שיחת מוצאי חג הגאולה י"ט־כ"ף כסלו ה'תשנ"ב – ב"יחידות" כללית – ==
{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}א. ענינו של חג הגאולה י"ט כסלו, "חג החגים"<ref>מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר – נעתק בהקדמת "היום יום". אג"ק שלו ח"ז ע' ל'. ועוד. וראה לקו"ש ח"ה ע' 436 ואילך.</ref>, מודגש בפסוק<ref>תהלים נה, יט (וראה לקמן הערה 25 והערה 36).</ref> "פדה בשלום נפשי" – כמובן מדברי בעל הגאולה במכתבו הידוע<ref>"היום יום" י"ט כסלו. אג"ק שלו סל"ח. וש"נ.</ref> "כשקריתי בס' תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום מה' שלום".

ובהקדמה – שנוסף על הפירוש בדברי בעל הגאולה ש"פדה בשלום נפשי" קאי על הגאולה '''שלו''' ("כשקריתי . . פדה בשלום נפשי . . '''יצאתי''' בשלום"), ה"ז כולל גם הפירוש והתוכן ד"פדה בשלום נפשי" כפי שנאמר '''בקרא''':

"פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי" – אמרו '''דוד המלך''' על הנצחון במלחמותיו בזכות הרבים שהיו בעזרתו להתפלל עליו<ref>פרש"י עה"פ. ועד"ז בפרש"י ברכות ח, רע"א.</ref>, ועד שאפילו אנשי אבשלום היו מתפללין לנצחונו של דוד<ref>ירושלמי סוטה פ"א סוף ה"ח.</ref>.

ובזה נכלל גם (והוא העיקר) "פדה בשלום נפשי" ד'''דוד מלכא משיחא''' – הנצחון ד"מלך מבית דוד" ("מבית דוד ומזרע שלמה"<ref>סהמ"צ להרמב"ם מל"ת שסב. פיהמ"ש סנהדרין ר"פ חלק ביסוד הי"ב. אגרת תימן.</ref>) ש"ילחם מלחמות ה'" ("מלחמת בית דוד") עד ש"נצח"<ref>רמב"ם הל' מלכים ספי"א.</ref> – כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי<ref>שערי תשובה ח"א ד"ה פדה בשלום פי"א (נה, ד).</ref> שאמיתת ושלימות הענין ד"פדה בשלום נפשי" יהי' בימות המשיח (באופן נעלה יותר מכמו שהי' בימי דוד ושלמה).

ונוסף על הפירוש הפשוט בפסוק ישנו גם הפירוש בדברי חז"ל<ref>ברכות שבהערה 4.</ref>: "אמר '''הקב"ה'''<ref>ויש לתווך הפירוש בדברי חז"ל עם הפירוש הפשוט בפסוק שאמרו דוד המלך* – ש"דוד אמרו . . ע"ש שהשכינה אמרה פדה בשלום נפשי, עם מקרב לי, מלשון קרובים, דהיינו בני" (חדא"ג מהרש"א לברכות שם).

'''*) ועפ"ז י"ל שפירוש חז"ל הוא (לא רק ע"ד הדרוש, אלא) גם ע"ד הפשט.'''</ref> כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו '''פדאני לי ולבני'''<ref>להעיר ממצות "פדיון הבן" ("פדה . . בני") – שהקב"ה צריך לפדות ופודה את כל אחד ואחת מבנ"י ("בני בכורי ישראל"), ובאופן ש"אבי הבן מברך שתים" (סוף פסחים), כמבואר בארוכה במק"א פרטי הענינים שבזה (לקו"ש חי"א ע' 42 ואילך).</ref> מבין אומות העולם" – שקאי על פדיית השכינה ובנ"י שנמצאים יחד בגלות ונגאלים יחד<ref>ראה מגילה כט, א: "בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם . . ואף כשהן עתידים להגאל שכינה עמהם".</ref>.

ויש להוסיף בפירוש המשך הכתוב "כי ברבים היו עמדי" – ש"'''ברבים'''" ("(מתפלל עם הציבור") מודגש יותר המעמד ומצב ד"'''עמדי'''", כמארז"ל<ref>סנהדרין לט, א.</ref> "אכל בי' עשרה שכינתא שריא" ["אף שאינם מדברים בדברי תורה"<ref>תניא אגה"ק סכ"ג.</ref>, ועאכו"כ כשעוסקים<ref>כהתחלת המאמר: "כל העוסק בתורה כו'".</ref> בעניני תורה ומצוותי'<ref>וכל ישראל בחזקת כשרות – שכאו"א מישראל, אנשים נשים וטף, עוסק תמיד בעניני תומ"צ, במעשה ובדיבור, ועאכו"כ במחשבה, שבה אין הגבלות שמבחוץ.</ref>, "עשרה שיושבים ועוסקים בתורה<ref>כולל גם "עסק (התורה ו)ה'''מצוות'''* בעשרה דוקא" (אגה"ק שם (בתחלתה). וראה לקו"ש ח"ה ע' 423 הערה 11. ע' 428 הערה 14).

'''*) ובפרט גמילות חסדים שהיא כללות כל המצוות (ראה תניא פל"ז. ובכ"מ).'''</ref> שכינה שרוי' ביניהם"<ref>אבות פ"ג מ"ו.</ref>], ובמילא, מודגש יותר הענין ד"פדאני לי ולבני", שפדיית השכינה היא יחד עם פדיית בנ"י, עם "מקרב לי", הקרובים לי, שנמצאים "עמדי".

ב. ובביאור השייכות דכל הפירושים (גאולת רבינו הזקן, הגאולה דדוד המלך ודוד מלכא משיחא, וגאולת השכינה עם בנ"י) – יש לומר:

תוכנה של גאולת רבינו הזקן בי"ט כסלו היא הפצת המעיינות חוצה, כידוע<ref>סה"ש תורת שלום ס"ע 112 ואילך.</ref> שעיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה" התחיל לאחרי פטרבורג. וכיון שע"י הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא<ref>אגה"ק דהבעש"ט – נדפסה בכתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ.</ref>, נמצא, שגאולת רבינו הזקן ("כשקריתי . . פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום") קשורה עם ה"פדה בשלום נפשי" דדוד מלכא משיחא, ובמילא גם עם ה"פדה בשלום נפשי" דהקב"ה ובנ"י, "פדאני לי ולבני מבין אומות העולם".

ובעומק יותר – שיפוצו מעינותיך חוצה הוא התוכן דביאת המשיח וגאולת השכינה ובנ"י, כי, התוכן דהפצת המעיינות חוצה הוא שמתגלה בעולם ידיעת אלקות, וככל שהולך וניתוסף יותר בהתגלות ידיעת אלקות בעולם, הולכים ומתקרבים יותר ל"אותו הזמן (ימות המשיח) . . (ש)לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד . . כמ"ש<ref>ישעי' יא, ט.</ref> כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"<ref name=":0">רמב"ם בסיום וחותם ספרו משנה תורה.</ref>, שלא זו בלבד שהעולם לא יסתיר על אלקות (גלות השכינה), אלא אדרבה, שהעולם יהי' '''מכוסה לגמרי''' ב"דעה את ה'" תכלית השלימות דגאולת השכינה, ועאכו"כ בנ"י, ש"יהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם"<ref name=":0" /> (תכלית השלימות בהקירוב דישראל להקב"ה, "מקרב לי . . היו עמדי").

ג. ויש לומר, שביאת משיח צדקנו עי"ז ש"יפוצו מעינותיך חוצה" מרומזת בהמשך הפסוק (שהסיבה לכך ש"פדה בשלום נפשי", ביאת דוד מלכא משיחא, היא) "'''כי''' (מפני ש)ברבים היו עמדי":

"'''ברבים'''" – פירושו שישראל (לא נתקבצו ונתאחדו עדיין להיות לאחדים כאחד, מציאות אחת, אלא) הם במעמד ומצב של "'''רבים'''", "מפוזר ומפורד בין העמים"<ref name=":1">לשון הכתוב – אסתר ג, ח.</ref> (אע"פ שגם אז ה"ה "עם<ref name=":1" /> אחד"<ref>ובפרט ע"י קיום מצות אהבת ישראל, כמ"ש רבינו הזקן בסידורו "נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך" (וראה לקו"ש חכ"ה ע' 374. וש"נ).</ref>).

ואעפ"כ "היו '''עמדי'''" – שכל אחד מה"רבים" היו "'''עמדי'''" – עם דוד מלכא משיחא ועם הקב"ה, מצד בחי' '''היחידה'''<ref>להעיר, שפסוק זה הוא במזמור '''נ"ה''' – אותיות "'''הן'''", שרומז על בחי' היחידה ועד לעצם הנשמה שלמעלה גם מיחידה (ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 128 (לעיל ע' 1־80). '''וש"נ''').</ref> שבנפשו, שהיא ניצוץ מנשמתו של דוד מלכא משיחא, בחי' יחידה הכללית<ref>רמ"ז לזח"ב מ, ב. ולזח"ג רס, ב. ועוד.</ref>, שענינה "יחידה לייחדך"<ref>נוסח הושענות ליום ג' דחגה"ס.</ref>, שקשורה ומיוחדת<ref>ראה לקו"ת פ' ראה כה, א. כז, א.</ref> עם הקב"ה, "'''יחידו''' של עולם", באופן ש"ישראל (ע"י אורייתא) וקוב"ה כולא '''חד'''"<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>.

ולא עוד אלא שממשיכים ומגלים אחדותו של הקב"ה בעולם ("ברבים" כפשוטו, רשות הרבים) – ע"י העסק בלימוד והפצת התורה, ובפרט פנימיות התורה כפי שנתבארה בתורת החסידות, בחי' '''היחידה''' שבתורה<ref>ראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות.</ref>, שבה מתגלה ומאיר ה"'''אור'''" שבתורה, כמודגש בלשון "'''אורייתא'''" ("ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד"), "אור ייתא"<ref>סה"ש תש"ד ריש ע' 116.</ref>, שה"'''אור'''" עצמו (לא רק גילוי והתפשטות ממנו) בא ומתגלה בכל מקום, ולא רק בלשון הקודש, אלא גם בלשון תרגום, "'''ייתא'''", שהוא הממוצע בין לשון הקודש לשבעים לשון וממנו נמשך ונשפע בכל שבעים לשון<ref>ראה תו"א משפטים עז, ג ואילך.</ref> – שזהו תוכן הענין דהפצת המעיינות חוצה.

וכיון ש"'''ברבים היו עמדי'''", שגם בהיותם במעמד ומצב ד"מפוזר ומפורד בין העמים" ("ברבים") יש בהם בחי' היחידה (הן בחי' היחידה שבנפשם והן בחי' היחידה שבתורה) הקשורה עם יחידו של עולם ("עמדי"), ועל ידה מגלים אחדותו של הקב"ה בעולם ("ברבים . . עמדי") – נעשה הענין ד"'''פדה בשלום נפשי'''", גאולה האמיתית והשלימה ("פדאני לי ולבני מבין אומות העולם") ע"י משיח צדקנו.

ד. והדגשה מיוחדת בהענין ד"פדה בשלום נפשי" – בי"ט כסלו דשנה זו:

לכל לראש – מצד הקביעות די"ט כסלו בימי השבוע כהקביעות די"ט כסלו בפעם הראשונה (בשנת תקנ"ט), ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב<ref>פרש"י בראשית א, ז (מב"ר פ"ד, ו).</ref> (והמשכו בכ"ף כסלו<ref>ראה לקו"ד ח"א כט, א. לז, ב. ח"ד תשנ, ב.</ref> ביום הרביעי שבו ניתלו המאורות<ref>פרש"י בראשית א, יד.</ref>) – שבשיעור תהלים (כפי שנחלק לימי השבוע) דיום השלישי אומרים הפסוק "פדה בשלום נפשי", כמודגש בדברי בעל הגאולה "כשקריתי בס' תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום מה' שלום".

ויש להוסיף, ששייכותו של הפסוק "פדה בשלום נפשי" לי"ט־כ"ף כסלו היא גם מצד ימי החודש<ref>להעיר שהפסוק "פדה בשלום נפשי" הוא פסוק י"ט – ועפ"ז יומתק הדיוק של בעל הגאולה בהדגשת חלוקת הפסוקים: "כשקריתי . . בפסוק פדה בשלום נפשי, קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום כו'".</ref>, כי, בחלוקה דספר תהלים לימי החודש שייך פסוק זה לשיעור דיום '''יו"ד''' בחודש, והשלימות דיו"ד יו"ד במילואו היא '''כ"ף''' י' ו' ד' בגימטריא עשרים, ב"פ עשר, "עשר אעשרנו לך"<ref>ויצא כח, כב.</ref>, שמורה על בחי' הכתר<ref>תו"א ויצא כב, ד. ובכ"מ.</ref> (כ' ר"ת כתר, ועשרים בגימטריא כתר<ref>לקו"ת שה"ש לה, ג. ובכ"מ.</ref>), שקשור עם ענין המלכות (כידוע שיופי המלך, "מלך ביפיו תחזינה עיניך"<ref>ישעי' לג, יז.</ref>, תלוי בכתר המלכות) – שלימות המלכות בית דוד ע"י דוד מלכא משיחא, ושלימות מלכותו של הקב"ה בעולם, כמ"ש<ref>עובדי' א, כא – סיום וחותם הפטרת פרשת וישלח, שממנה (בשנה זו) מתברך חג הגאולה י"ט־כ"ף כסלו.</ref> "והיתה לה' המלוכה".

ועוד ועיקר – המעלה המיוחדת די"ט כסלו בשנה זו גם לגבי השנים שבהם חל י"ט כסלו ביום השלישי בשבוע, כבפעם הראשונה – שי"ט כסלו בשנה זו הוא לאחרי השלימות דשנת ה'''פ"ט''', בגימטריא "'''פדה'''", שכבר נשלמה הפדי' מכל הענינים שמונעים ומעכבים ביאת דוד מלכא משיחא, "אשר חרפו עקבות משיחך", כסיום וחותם מזמור '''פד"ה־פ"ט''' בתהלים, ונמצאים כבר בשנת '''הצדי"ק''', הקשורה עם הגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי<ref>ובהדגשה יתירה כשי"ט כסלו (דשנת הצדי"ק) חל ביום השלישי – "ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו" (הושע ו, ב ובמפרשים).</ref>, באופן ד"ויהי נועם גו' ומעשה ידינו כוננהו", כסיום וחותם מזמור צדי"ק בתהלים<ref>ראה מדרש תהלים עה"פ.</ref>, שבו מתחיל שיעור תהלים דיום '''י"ט''' בחודש, י"ט כסלו.

ה. ויש להוסיף בהמעלה המיוחדת די"ט כסלו בשנה זו מצד מעלת השנה כולה:

שנה זו היא שנה '''שלימה''', שחשון וכסלו שניהם שלמים, וגם שנה '''תמימה''', שנוסף בה חודש העיבור<ref>ערכין לא, א – במשנה.</ref>, ובצירוף שניהם יחד נעשה מספר ימי' שפ"ה, מספר ימים הכי גדול ושלם – ריבוי ושלימות המספר בענינים הקשורים עם בנ"י ועם תומ"צ, שהוא לא רק ריבוי ושלימות '''בכמות''', אלא גם ריבוי ושלימות '''באיכות''', ואדרבה, העיקר הוא הריבוי והשלימות באיכות, וממנו נשפע גם הריבוי והשלימות בכמות<ref>ראה גם לקו"ש חי"ז ע' 48. ועוד.</ref>.

ומזה מובן שכל הענינים דשנה זו הם באופן של '''שלימות ותמימות''', כולל ובמיוחד בנוגע לי"ט כסלו, שהענין ד"פדה '''בשלום''' נפשי" (שלום גם מלשון שלימות<ref>ראה לקו"ת פ' ראה ל, רע"ג. ובכ"מ.</ref>) הוא בתכלית השלימות.

זאת ועוד:

ידוע הר"ת דמספר השנה (כפי שנקבע ע"י בנ"י) – "הי' תהא שנת נפלאות (בה) '''בכל'''" [בכל הענינים, מתחיל ובמיוחד בענין הגאולה, שנת גאולה תהי' לארץ<ref>ע"פ ל' הכ' – בהר כה, כד.</ref>, ושנת גאולה תהי' לכאו"א מישראל], שרומז גם על השלימות דברכות האבות<ref>שכל עניניהם באים באופן של '''ירושה''' לכל אחד ואחת מישראל (מבלי הבט על מעמדו ומצבו), ועאכו"כ בצירוף כמה מישראל וכולם יחד, מצד התאחדותם ע"י קיום מצות אהבת ישראל (כנ"ל הערה 24).</ref> "'''בכל מכל כל'''"<ref>נוסח ברכת המזון. וראה ב"ב טז, סע"ב ואילך.</ref> (כמ"ש בברכת המזון), בגימטריא "'''קבץ'''"<ref>ראה חי' חת"ס לב"ב שם.</ref>.

ובזה מודגש תוכן הענין ד"פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי" – שהקב"ה '''מקבץ'''<ref>להעיר, שי"ט כסלו השתא הוא י"ט כסלו ה'''קצ"ג''' (תקנ"ט – תשנ"ב), בגימטריא "'''אקבץ'''".</ref> את כל בנ"י מכל מקומות פזוריהם ("מפוזר ומפורד בין העמים", "ברבים"), כמ"ש<ref>ישעי' כז, יב.</ref> "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", ומביא את כולם יחד, כמציאות אחת ("קהל"), למקום אחד, ל"ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"<ref>עקב יא, יב.</ref>, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש ולקדש הקדשים, שבו נמצאת ה"אבן שתי'", ש"ממנה הושתת העולם"<ref>יומא נד, ב.</ref>, נקודת האחדות דכל העולם עם יחידו של עולם.

ונוסף לזה, ישנם עוד כו"כ מעלות בשנה זו, וכפי שכאו"א יודע ורואה בעצמו מכו"כ מאורעות שהי' לו כבר חלק בהם במשך השנה, ומתכונן להמשיך ולהוסיף ביתר שאת וביתר עוז, כבכל עניני תורה וקדושה ש"מעלין בקודש"<ref>ברכות כח, א. וש"נ.</ref>, "ילכו מחיל אל חיל" עד ש"יראה אל אלקים בציון"<ref>תהלים פד, ח.</ref>, כפי שכאו"א מישראל מבקש מהקב"ה ומקוה ובטוח ("אחכה לו בכל יום שיבוא"<ref>נוסח עיקר הי"ב מי"ג העיקרים.</ref>) שהקב"ה ימלא משאלות לבבו, ועאכו"כ כשמבקש ביחד עם כמה מישראל, עשרה מישראל ("ברבים היו עמדי"), בודאי שהקב"ה ממלא משאלות לבבם, ופודה אותם ("פדה בשלום נפשי") מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה.

ו. ויה"ר שכאו"א מאתנו, בתוך כלל ישראל, יקבל החלטה טובה להוסיף עוד יותר בתורה עבודה וגמ"ח ("העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור"), הוספה גם לגבי ההוספה שקיבל על עצמו במשך יום זה, ומוסיף והולך מיום ליום.

וכמודגש ביותר בהיו"ט שבסיום וחותם חודש כסלו (לאחרי ובהמשך לי"ט־כ"ף כסלו) – ימי חנוכה<ref>ובימים אלו מתחילה כבר ההכנה לעבודה דימי חנוכה, החל מלימוד הלכות חנוכה, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע להזולת.</ref> – ש"יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך '''מוסיף והולך'''"<ref name=":2">שבת כא, א.</ref> [כההנהגה ד"מהדרין מן המהדרין"<ref name=":2" /> בזמן הש"ס, שבדורותינו אלו, ובפרט בדורנו זה, נעשית "מנהג פשוט" אצל כאו"א מישראל<ref>רמ"א או"ח סתרע"א ס"ב.</ref>], שמיום ליום הולך וניתוסף בכל עניני "נר מצוה ותורה אור"<ref>משלי ו, כג.</ref>, ולא רק בביתו של יהודי, אלא גם "על פתח ביתו '''מבחוץ'''"<ref name=":2" />, ואדרבה, עיקר ההשפעה נמשכת ובאה בחוץ, כיון שהדלקת נר חנוכה היא מלכתחילה בשביל "פירסומי ניסא"<ref>פרש"י שבת שם.</ref>.

ויש להתחיל בזה תיכף ומיד – ע"י הוספה בשליחות־מצוה '''לצדקה''' (כרגיל בכגון־דא), בהוספה על נתינת הצדקה שנתנו כבר במשך היום (כבכל יום, ובאופן של הוספה ביום זה), יום סגולה<ref>ראה שו"ת מן השמים ס"ה.</ref>, כיון שבמצות הצדקה (ש"מקרבת את הגאולה"<ref>ב"ב יו"ד, א. וראה תניא פל"ז.</ref>) מודגש ביותר הענין ד"פדה בשלום נפשי"<ref>ראה תניא אגה"ק ס"ד (בסופו). – וראה רשימות הצ"צ עה"פ (יהל אור ס"ע ר' ואילך) שיש מעלה יתירה בזכיות דגמ"ח לגבי שאר זכיות כיון שיש בהם ב' בחי' טוב, טוב לשמים וטוב לבריות*.

'''*) ושם, שזהו גם הפירוש ד"ברבים היו עמדי", "רבים לא נאמר אלא ברבים, בשביל רבים . . שהיטיב לרבים".'''</ref>.

ז. ועוד והוא העיקר – שתיכף ומיד נעשה בפועל ממש "פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי", שכאו"א מישראל הוא "'''עמדי'''", עם דוד מלכא משיחא, ועם הקב"ה, "פדאני לי ולבני מבין אומות העולם".

ובפרט בימינו אלה – '''ימות המשיח''' – שבהם נמצאים עכשיו<ref>כמדובר כמ"פ ע"י נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שלפני זמן רב כבר כלו כל הקיצין, ונסתיימו כל הענינים וההכנות, גם הכפתורים כו'.</ref>, וצריכים רק "לפתוח את העיניים", ואז רואים שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות, וכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>בא יו"ד, ט.</ref>, מוכנים בכל הפרטים ופרטי פרטים "לגשת ולהסב אל השולחן" ("צוגיין און זעצן זיך צום טיש"), שולחן ערוך בכל מטעמים ובכל טוב, החל מעניני הגאולה, לויתן ושור הבר<ref>ראה ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.</ref> ויין המשומר<ref>ברכות לד, ב. ועוד.</ref>, ועוד ועיקר, "לדעת את ה'", "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

ובפשטות – שתיכף ומיד ממש נעשה ההמשך דכל ענינים אלו בארצנו הקדושה, "ארו עם ענני שמיא"<ref>דניאל ז, יג.</ref>, ומוסיף והולך בארצנו הקדושה עצמה, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון", לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז.</ref> (שברוחניות כבר "בנוי ומשוכלל"<ref name=":3">פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.</ref>, וצריכים רק ש"יגלה ויבוא"<ref name=":3" /> בפועל ובפשטות), ולקדש הקדשים (הפנימיות – "ציון" – דירושלים ודביהמ"ק), ושם – "ישבו<ref>תהלים קמ, יד.</ref> ישרים את פניך"<ref>שאומרים בסיום וחותם בכל תפלה – ג' פעמים בכל יום, "בתלת זימני הוי חזקה".</ref> ("יראה גו' את פני הוי' אלקיך"<ref>פ' ראה טז, טז.</ref>), שמתקיימת בפועל בקשתו של יעקב (כאו"א מישראל<ref>ראה תניא אגה"ק ס"ז.</ref>) "לישב בשלוה"<ref>ריש פרשתנו (וישב) ובפרש"י.</ref>.

והעיקר – ש"לא עיכבן כהרף עין"<ref>מכילתא ופרש"י בא יב, מא. ועוד.</ref>, ותיכף ומיד "כל אחד מראה באצבעו"<ref>ראה תענית בסופה. שמו"ר ספכ"ג. פרש"י בשלח טו, ב.</ref> ואומר "הנה זה (המלך המשיח) בא"<ref>שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.</ref>, ו"הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה הוי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"<ref>ישעי' כה, ט.</ref>, ב"פ זה<ref>שמו"ר שם.</ref> ("כפליים לתושי'"<ref>ראה שמו"ר רפמ"ו.</ref>), תיכף ומיד ממש.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]]
[[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]]
[[קטגוריה:ספרי כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]]