הצגת המקור של הדף "פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)/נשאו נהרות ה'"

{{פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
{{עוגן|פרק קלז|(קלז)}} '''נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם כו'.''' הנה הזכיר כאן ג"פ נהרות הא' נשאו נהרות הב' נשאו נהרות קולם והג' נשאו נהרות דכים. ויובן כ"ז עפ"י הקדמה הנ"ל דתחלת המזמור דה' מלך גאות לבש כו' דמדבר בבחי' התנשאות מצד רוממות העצמות ממש שנק' יש האמיתי כו' שהוא יש בעצם שהוא למעלה מכל המדות פרטי' כמציאת עונג ורצון וכה"ג (שאין בהם ענין כללות כל העצמיות ממש כמו שהוא שהרי נכללו כולם בעצם) (בל"א ניט גאר וואס ער איז בעצם) אבל נק' יש האמיתי הוא (בל"א עצמיות וואס דאס איז גאר). והנה ידוע שיש ג' מדריגות בכל ההשתלשות יש ואין ויש דהיינו מיש האמיתי הנ"ל נמשך השפע דאין וה"ז מיש לאין וכמו ענין השפע דעונג וחכ' שנק' כתר חכ' שנמשכו מבחי' היש בעצם הנ"ל וכמשל מעייני תהום שנבדל חלק ושפע מן העצם ואח"כ מאין וכתר דחכ' נמשך בהתפשטות היש דבינה שנק' נהר כידוע בענין ונהר יוצא מעדן שהחכ' וכתר נק' אין בהעלם ונהר דבינה בהשגה לאורך ורוחב נק' יש והר"ז מאין ליש ומובן שבודאי אין דמיון וערך לבחי' יש דבינה ליש האמיתי שהיש בעצם הנ"ל הוא הגבוה למעלה גם מהיות מקור להשפעה דאין דכתר וחכ' רק שמתצמצם כמעייני תהום שנבקע ויוצא מן התהום כו' ונהר אינו רק מן המים שבהעלם המעיין בלבד המתצמצם יותר אך כאשר יגברו מי התהום ולא יבואו דרך צמצום המעיין אלא כמו שהן בעצם הרי יבוטל צמצום השפע דמעיינות ויביא בנהרות כל עצם שפע מי התהום ואז אין שיעור לנהרות בריבוי העצם עד שיהי' ממש בהילוכן כשאון מים רבים שבעצם התהום מפני שאין הלוכם כמדתן הראשון שמקבלים מהמעיין כלל רק ממדת התהום עצמו נתמלאו וא"א שיכילום ע"כ ילכו בקול שאון גדול מאד כשאון מים רבים המתגברי' במקום קצר מהכיל ריבוי שטף המים כידוע. והדמיון מזה יובן בבחי' יש דבינה שמקבל במדה ממעיין החכ' והכתר שנק' מאין ליש כנ"ל אבל כאשר יאיר ונמשך מבחי' יש האמיתי העצמי' שלא ע"י צמצום השפע דכתר וחכ' אלא כמו שהיא כו' אז בחי' יש דהשגה דבינה נתרבה מאד בקבלת אור העצם הרבה יותר מכפי המדה שלא יכיל כלל ואז יצעקו בקול שאון והוא ענין הגבהת הנהר לרום וגובה מאד התגברו' התהום על המעיין וזהו פי' הפשוט נשאו נהרו' שנשאו וגבהו מאד נעל' מחמת עוצם הריב' ינשאו קול שאון רב מצד העדר המקום מהכיל תוקף השפע כי רב הוא מאד וכמו בזמן המבול דמעייני תה"ר נבקעו וארובות השמים נפתחו כו' ולכך לע"ל הרי אמר להנחיל אוהבי יש ש"י עולמות כו' פי' מבחי' יש האמיתי יאיר ביש דבינה בהשגת נשמות הצדיקים כמ"ש וא' ביום ההוא הנה אלקינו זה לנוכח בגילוי השגה דבינה ולא גילוי דאין דכתר וחכ' בלבד אלא גילוי העצמות ממש וכמ"ש הנה אלקינו זה כו' (ולא זה דאור החכ' כזה אלי כו' אלא הוא בחי' העצמות ממש כמ"ש במ"א) היינו מטעם הנ"ל בענין גאות לבש שזהו בחי' עלי' והתנשאות דמצד עצם הרוממות שהוא גלוי יש האמיתי בהתנשאות עצמי' זאת והוא אשר עבמח"ת דבינה הק' אנא אמלוך כו'. וזהו ג"כ נשאו נהרות ה' הוא נהר שיוצא מעדן דחכ' שהוא בשם הוי' כמ"ש ה' בחכ' כו' והב' נשאו נהרות קולם למעלה מבינה שבבחי' השגה והוא בבחי' בינה דע"י וא"א שנק' בינת נבונים ונק' מח"ס גם הם ישאו קולם שלא יכילו הארת העצמי' הנק' יש האמיתי כו' והג' נשאו נהרות דכים גם בחי' מחה"ק דא"ק ולמעלה מעלה מה שעבמח"ת הפשוטה אנא אמלוך כו' שמח' זו כוללת כל מה שיהי' בהשתלשלות דקו"ח כו' (כמו צופה ומביט עד סוף במח' א' כידוע בפי' קורא הדורות מראש כו') ישאו נהרות הללו דכים ענין שבר מצד הארת רוממות העצמו' זו אינה במח' רק בחי' לבוש לגבי עצם רוממות ומ"ש נשאו לשון הגבהה כלפי מעלה משום דעולין לשרשן ביש האמיתי כו'. והוא מ"ש אח"כ בפסוק הב' מקולות מים רבים אדירים דהיינו בחי' הארת אור השפע הגבו' העצמי' שמצד רוממות העצמי' ממש שנק' מים רבים אדירי' שעולין בבחי' עצמי' הא"ס ממש וה"ז כמו ענין ארובות השמים נפתחו שזהו מן המ"ע שמעל לרקיע כידוע בענין והמים אשר מעל השמים שהרקיע הוא המבדיל בין מים למים כו' ומים עליונים שמעל לרקיע הוא שעולי' בהעלא' בעצמי' שלמעלה מן המשכה וצמצום שבתענוג ורצון הנק' חפץ חסד שלא נק' מים רבים אדירי' בלי גבול וצמצום דקו"ח כו'. והיינו שא' נהרות דכים כלומר שבירה מצד שלא יכילו אור היש העצם כמו קולות מים רבים אדירים משברי ים שהים הקדמוני הוא חכ' שבעצמות משברי ים הוא התנשאות רוממות העצמי' כמו שאון גלי הים כשמתרומם הגבה למעלה (או פי' מקולות מים רבים יותר משאון קולות מים רבים ג"כ והוא מצד שבחי' העצמי' ממש הוא למעלה גם מקולות מים רבים אדירים שנמשכו מן העצמות וכמו שמסיים אדיר במרום ה' שגם במרום העצמי נק' אדיר על כל האדירים כמ"ש במ"א בענין אראנו נפלאות תרין כו' שנק' סדכ"ס שהוא מחה"ק שבעצמות אראנו בבחי' גילוי כו'. וזהו מקולות מ"ר אדירים כו' גם באדירים הללו הוא אדיר עליהם להשקיט שאונו וכמ"ש בשוא גליו אתה תשבחם כו' בשוא גליו הים הקדמוני שהוא ברוב עוז וכח חכ' ובינה שבעצמו' א"ס ממש מ"מ אדיר במרום ה' להשקיט ולהמתיק קול שאון מ"ר הללו כמ"ש אפי' אור צח כו' אתחשיך קמי' עה"ע והוא בחי' רב חסד וטוב שבעצמותו ממש שנקרא שעשועי המלך בעצמותו שבכחו להמתיק בחי' העלאה דקולות מ"ר דאא"ס למעלה מעלה עא"ק אבל בהיותו אדיר במרום להיות אור חסדו חזק מכח העלא' להשקיט שאון קולם הרב כו' וד"ל. עדותיך נאמנו מאד כו' פי' פסוק זה בא לפרש הדבר במה נק' אדיר במרום ה' להשקיט שאון מ"ר אדירים למעלה כו' ולזה א' עדותיך נאמנו מאד כו' והוא שרש התו"מ שנק' עדות וכמו ויקם עדות ביעקב כו' והן נאמנו מאד להיות שבהן וע"י יבא גילוי כל האור העצמות כמו שהוא ממש להיות ידוע שהמצות מורים על בחי' העצמי' ממש כמ"ש במ"א בפי' ומראך נאוה וכמו העדות שיעידו על מהות הדבר כך התומ"צ נק' עדות ה' להעיד על עצמות ומהות אא"ס ממש ולכך נק' עדותיך לשון עדות ולשון דעת כמו נודעתי והן חו"ג דמ"ע ול"ת שכלולי' בדעת כו' והטעם ידוע להיות שרש התומ"צ בעצמי' הרצון שמגיע בעצמותו ממש ועד"מ מי שרוצה לידע עצם מהות ואיכות טבעו העצמי ממש ע"י מה שנראה אופני רצונותיו הפנימי' שלהם נמשך עצמי' נפשו וכללותו הוא שתאהוב נפשו ורצונו כולו בזה ולהיפוך מה שתשנא נפשו מאד לנגד רצונו וכך הן גילוי עצמות רצונו שנמשך כל העצמי' דח"ס בזה ולהיפוך בל"ת שהוא מאוד נגד רצונו מפני שהוא היפוך אמיתי' עצמותו ומהותו והן ה"ח דמ"ע וה"ג דמל"ת שכלולי' בעדות א' המעידים על עצמות ממש שבהן וע"י נודע כל בחי' העצמות ממש כמו שהוא (וכמ"ש במ"א שמזה הטעם הל"ת גבוהים לפי שבמה שהוא היפוך רצונו מזה מובן יותר בחי' פנימי' עצמותו ממה שנודע ע"י הדברים שנמשך רצונו בהן כו' וזהו שמי עם י"ה כו' דלאו קודם להן כו') וז"ש נאמנו מאוד שאין בהם תוס' וגירעון מכפי האמת באמיתת עצמותו ממש כמ"ש אמיתך אלקי כו' ואין אמת אלא תורה והוא בחי' קו האמצעי ששרשו בעצמו' כו' כמו עדות הנאמנה על מהות דבר מה שהוא מכוונת לאמיתת מהות הדבר ההוא כמו שהוא ממש כו'. וז"ש עדות ה' נאמנה וכן נאמנו מאד (פי' בבחי' מאד העליון והן אותיות אדם כו') ולכך נק' אדיר במרום להשקיט שאון מים אדירים מלמעלה למטה כמו רוח ה' תנחנו כו' שע"י הרוח מתרוממים גלי הים הקדמוני לעלות בעצמות כו' וע"י רוח שנמשך מעצמותו תשבח גלי הים ומוריד' מלמעלה למטה מטה והוא רוח דבר ה' שבתו"מ ששרשם בעצמות ממש שיש להם תוקף וכח העצמיות ביותר כנ"ל ונק' עוז כנ"ל בפי' לבש ה' עוז להוריד כח העולה ממים רבים בבחי' או"ח כו' וכמ"ש יגדיל תורה ויאדיר שהוא אדיר יותר מאדירים דמים רבים והוא למען צדקו העצמות ה' חפץ להגדיל תורה ויאדיר להגביר או"י על או"ח והוא משום דלביתך נאוה קודש דנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים והוא בהיכל ק"ק שנקרא ביתך נאוה קודש שמאיר שם מבחי' כתר וחכ' העצמי' שבלוחות ארון כו' המורים על בחי' עצמותו ממש כנ"ל וכמ"ש שבתי בבית ה' כו' והיינו ד"א של הלכה שבמקום היכל ק"ק ממש שנק' עדות נאמנה בחי' דבר ורוח ה' העצמי' שבתומ"צ. וזהו ה' לאורך ימים ליום שכולו ארוך כו' וכמ"ש במ"א בפי' יחיינו מיומים בחי' חו"ב שבתו' שבהן גילוי הרצון העצמי' שבעצמי' אבל א"ז רק עדות עדיין הגם שנק' עדות נאמנה מאד מ"מ א"ז בחי' העצמות ממש כמו שהוא ממש אבל ביום השלישי שהוא יום שכולו ארוך והוא בחי' פנימי' הכתר שלמעלה מהתלבשות בחו"ב והוא עצם הרצון טרם התחלקותו לימין ושמאל במ"ע ול"ת שהן ה"ח וה"ג המורים על עצמותו כו' שם יקימנו ונחי' לפניו בבחי' פנימי' עצמותו ממש והוא כמו לע"ל דכתי' עב"ע נראה אתה כו' בלי הצטרכות להכירו ע"י עדות דתו"מ וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך בלבוש דתו"מ והיו עיניך רואות כו' והוא מ"ש ה' לאורך ימים שהימים שהן קצובים במדות באין בהתחלקות הרצון אבל בעצם הרצון הימים שבו נק' ארוך בלי גבול בתחלה וסוף דכמו שאין לו תכלה כך אין תחלה והוא הנקרא יום שכולו ארוך שגם בתחלתו נק' ארוך כמו בסופו כמ"ש במ"א וכמו או"י אשביעהו כו' (וכן א' בתורה או"י בימינה כו') וע"ד הפשוט נק' אורך ימים בבחי' זמן שאינו בא במדה כלל כמו לעולם ועד וכמ"ש וע"י יתיב כו' וד"ל. וכמ"ש במ"א בענין המאריך בא' מאריכין לו ימיו כו' והוא מ"ש ונחי' לפניו בלי הפסק וביטול כלל כענין דוד מ"י חי וקים כמ"ש במ"א בענין ע' שנין דדוד כנ"ל בפי' עד דוד הגדיל כי נעתחב"ס והוא עדותיך דתושבע"פ מל' קרינן לה כנ"ל באריכות וד"ל:
}}

[[קטגוריה:פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)]]