הצגת המקור של הדף "פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)/רננו צדיקים"

{{פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
{{עוגן|פרק נח|(נח)}} '''ובגין''' רזא דשמא עילאה דקא נהיר בנהירו ונציץ בנציצו ואשתלים בשלימו עילאה ותתאה. פי' שמא עילאה הוא בחי' אור הכתר שמאיר בחו"ב נק' שמא עילאה להיותו נבדל ומרומם בערך כי הוא בחי' ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים כידוע ולכך כולל לג' שמהן הנ"ל שהן ג' מוחין דחב"ד. וז"ש דשמא עילאה זה נהיר בנהירו דחכ' ונציץ בנציצו דבינה ואשתלים בבחי' הדעת שכולל לחו"ב שנק' שלימא ומ"ש עילאי ותתאי היינו בזו"נ דז"א נק' עילאה. והמל' נק' תתאה דאתייחדת בכורסיי' כו'. ומ"ש בגין רזא דשמא כו' קאי אדלעיל מני' דא' דאיתוסף נהירו בכולא כו'. והוא תוס' דחב"ד שבכל ספי' דז"א וקאמר שכ"ז התוס' בא בשביל רזא דשמא עילאה שהוא בחי' הכתר דחו"ב והוא בחי' הרצון והעונג כמ"ש כי בו שבת וינפש. וכמ"ש למעלה (והוא המאיר גם בכל ספי' והיינו בחי' כח"ב דכל ספי' וע"ז רמז במ"ש ואשתלים בשלימא עילאה כו'):

'''ואתקינו''' אנשי כנה"ג סידורא ושירותא דתושבחתא מאינון תושבחתין דדוד מרזא דא השמים מספרים כבוד אל דאיהו נטיל ברישא ונהיר לכל שאר ולבתר ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן ודא איהו רזא רננו צדיקים בה' בגין דהאי נהר כניס ונטיל כולא ושמשא אתתקן לאתנהרא ביומא דא. פי' במאמר זה בא לגלות סוד וטעם הסדר דאנכה"ג שסידרו בשבת לומר מזמורים ותשבחות דדוד כמו בסדר שסדרו לומר אחר השמים מספרים מזמור דרננו צדיקים כו' ואח"כ מזמור מזמור דלדוד בשנותו דסמיך לי' ומסתמא כוונו אנשי כה"ג בסדר זה איזה סוד וטעם ומפרש הטעם דתחילה יאמרו השמים דאיהו נטיל ברישא כו' שהוא בחי' המשכת מוחין חדשים דאו"א עצמן בפנימי' ז"א. וזהו השמים דאיהו נטיל ברישא ונהיר לכל שאר ספי' ואח"כ מזמור דרננו צדיקים בה' שהן בחי' יסוד ז"א בכלל ובפרט יש בחי' יסוד בכל ספי' בפרטיות. והיותר נכון מה שקורא צדיקים אינו לשון רבים אלא קאי על ב' צדיקים צדיק עליון יסוד ז"א בכלל וצדיק תחתון בחי' יסוד דנוק' כידוע וכללותו הוא רק בחי' יסוד ז"א והוא מ"ש ולבתר ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן כו'. (ויותר נכון לפי פשט המאמר שקורא נהר דנגיד כו' לבחי' יסוד אימא והשמים הן בחי' ג"ר דאו"א כו' ושמשא אתתקן הוא יסוד ז"א כנ"ל בפי' והוא כחתן כו'). ולהבין ביאור הדברים הנה יש להקדים תחילה בביאור ענין יסוד דדכורא שנק' צדיק עליון ויסוד דנוק' שנק' צדיק תחתון שע"ז אמר רננו צדיקים כו'. להיות ידוע דכל בחי' יסוד אינו ענין מציאת ומהות ומדה בפ"ע כמדת החסד או כמדת הדין. אלא הוא רק כח המביא את כל שפע איזה מציאת דבר מה אם חסד או שכל לבחי' גילוי למקבל דוקא. ואותו כח המביא להשפעה למקבל נק' בחי' יסוד (ובדרך פרט יש בחי' יסוד בכל מציאת מדה כמו יסוד שבחסד שהוא הכח שמביא לחסד לידי השפעה וכן יסוד שבגבורה ושבנצח ושבת"ת כו' וכה"ג יסוד דחו"ב כו'. וט"ו יסודות שהן ט"ו ווי"ן שבאמת ויציב וט"ו דיינו כו'. לפי שבה' פרצופים בכ"א יש ג' יסודות בג' מדריגות דחב"ד חג"ת נה"י כו' כמ"ש במ"א ויסוד דא"א נק' טובך הגדול כו'). וכתי' אמרו לצדיק כי טוב שהכח הזה המביא לידי גילוי נק' צדיק וטוב ליתן מעצמותו לזולתו כידוע. וזהו בחי' יסוד דדכורא שהוא בולט על היות שבכחו להביא בליטת אור השפע לחוץ עד"מ הידוע בפי' ה' נתן לי לשון למודים. וכן כל בניך לימודי ה' כו'. כמו בכל השפעות שכל מרב לתלמיד שאנו רואים שיש אדם שיוכל להשפיע אור אותו השכל והסברא שמשיג לעצמו להסבירה בטוב טעם לזולתו ברוב הרחבת דברים מאוד בכמה מיני אופנים שונים ובלשון צח ונקי' ונקל להבין עד שגם התינוק יכול להבין עומק השכל והסברא ההיא לפ"ע ג"כ לפי שהורידה באופן שיוכל גם התינוק לפ"ע להבינה וזהו הנק' לשון למודים שהוא לשון שיכול ללמוד לכל כל דבר חכמה. משא"כ אדם אחר אעפ"י שחכם יותר ממנו יוכל להיות שאין לו לשון למודים כלל כי הגם שלעצמו מבין לתכלית העומק והחריפות אבל לזולתו לא יוכל לפרש ולהסביר כלל כי לא ימצא לשון שיפרש בהרחבת דברים כלל רק יאמר בדיבור א' ושתיים כפי מה שהבין לעצמו שלא יבין מזה זולתו כלל וכלל. והעיקר אין כאן רק ענין בחי' הבליטה מה שבזה יש כח הבליטה שיעשה לשפע כל שכל וחכ' בבחי' בליטה לחוץ מכמו שהוא בעצמו (בל"א ער קאן ארוס שטעלן בולט בתכלית) עד שהכל יכולי' להבינו וכמו באותיות הכתב יש אדם שיוכל לבאר לשכל וחכ' להיות בולט בהשגה בנקל לכל כו'. והוא דמיון לבחי' יסוד דדכורא שהוא בולט להשפיע לחוץ ממנו כו'. כך הוא כח המסביר לכל דבר בהרחבת דברים ברורים (שנק' פטיט וכה"ג) שזהו רק ענין כח בליטת השפע להגלות לכל. (וכמ"ש בפי' אשר יאמר הגי שהוא בחי' יסוד דדכורא כמו ההוגה את השם כאשר הוגה כו'). אבל בחי' יסוד דנוק' שהוא שקוע שאינו רק בחי' בית קיבול דוקא שהוא כח כלי הקליטה שבתלמיד שקולט היטב אור שפע השכל ששומע דקליטה זו אם לעומק או לרוחב כו' הוא לפ"ע השקיעה של בחי' בית קיבול שבמוחו. וכמו שאנו רואים שיש תלמיד שיוכל לקלוט הרבה ולא יתבלבל כלל וזהו ברוחב ואינו קולט לעומק כ"כ וזולתו יקלוט לעומק יותר אבל לא ברוחב כי הרבה דברים לא יוכל לקלוט ולקבל ביחד כי יתבלבלו הדברים אצלו וכן יש בענין הזכרון שזוכר הכל ולא ישכח מאומה ויש קולט ושוכח כו' כי לא נקלט ונקשר בו היטב כמו פולטת כו'. (ויש קולט את השמרים ויש קולט את המובחר למקבל נק' בחי' יסוד (ובדרך פרט יש בחי' יסוד בכל מציאת מדה כמו יסוד שבחסד שהוא הכח שמביא לחסד לידי השפעה וכן יסוד שבגבורה ושבנצח ושבת"ת כו' וכה"ג יסוד דחו"ב כו'. וט"ו יסודות שהן ט"ו ווי"ן שבאמת ויציב וט"ו דיינו כו'. לפי שבה' פרצופים בכ"א יש ג' יסודות בג' מדריגות דחב"ד חג"ת נה"י כו' כמ"ש במ"א ויסוד דא"א נק' טובך הגדול כו'). וכתי' אמרו לצדיק כי טוב שהכח הזה המביא לידי גילוי נק' צדיק וטוב ליתן מעצמותו לזולתו כידוע. וזהו בחי' יסוד דדכורא שהוא בולט על היות שבכחו להביא בליטת אור השפע לחוץ עד"מ הידוע בפי' ה' נתן לי לשון למודים. וכן כל בניך לימודי ה' כו'. כמו בכל השפעות שכל מרב לתלמיד שאנו רואים שיש אדם שיוכל להשפיע אור אותו השכל והסברא שמשיג לעצמו להסבירה בטוב טעם לזולתו ברוב הרחבת דברים מאוד בכמה מיני אופנים שונים ובלשון צח ונקי' ונקל להבין עד שגם התינוק יכול להבין עומק השכל והסברא ההיא לפ"ע ג"כ לפי שהורידה באופן שיוכל גם התינוק לפ"ע להבינה וזהו הנק' לשון למודים שהוא לשון שיכול ללמוד לכל כל דבר חכמה. משא"כ אדם אחר אעפ"י שחכם יותר ממנו יוכל להיות שאין לו לשון למודים כלל כי הגם שלעצמו מבין לתכלית העומק והחריפות אבל לזולתו לא יוכל לפרש ולהסביר כלל כי לא ימצא לשון שיפרש בהרחבת דברים כלל רק יאמר בדיבור א' ושתיים כפי מה שהבין לעצמו שלא יבין מזה זולתו כלל וכלל. והעיקר אין כאן רק ענין בחי' הבליטה מה שבזה יש כח הבליטה שיעשה לשפע כל שכל וחכ' בבחי' בליטה לחוץ מכמו שהוא בעצמו (בל"א ער קאן ארוס שטעלן בולט בתכלית) עד שהכל יכולי' להבינו וכמו באותיות הכתב יש אדם שיוכל לבאר לשכל וחכ' להיות בולט בהשגה בנקל לכל כו'. והוא דמיון לבחי' יסוד דדכורא שהוא בולט להשפיע לחוץ ממנו כו'. כך הוא כח המסביר לכל דבר בהרחבת דברים ברורים (שנק' פטיט וכה"ג) שזהו רק ענין כח בליטת השפע להגלות לכל. (וכמ"ש בפי' אשר יאמר הגי שהוא בחי' יסוד דדכורא כמו ההוגה את השם כאשר הוגה כו'). אבל בחי' יסוד דנוק' שהוא שקוע שאינו רק בחי' בית קיבול דוקא שהוא כח כלי הקליטה שבתלמיד שקולט היטב אור שפע השכל ששומע דקליטה זו אם לעומק או לרוחב כו' הוא לפ"ע השקיעה של בחי' בית קיבול שבמוחו. וכמו שאנו רואים שיש תלמיד שיוכל לקלוט הרבה ולא יתבלבל כלל וזהו ברוחב ואינו קולט לעומק כ"כ וזולתו יקלוט לעומק יותר אבל לא ברוחב כי הרבה דברים לא יוכל לקלוט ולקבל ביחד כי יתבלבלו הדברים אצלו וכן יש בענין הזכרון שזוכר הכל ולא ישכח מאומה ויש קולט ושוכח כו' כי לא נקלט ונקשר בו היטב כמו פולטת כו'. (ויש קולט את השמרים ויש קולט את המובחר אעפ"י שאינו ברוחב כו') וכמבואר בד' מדות שבתלמידים כו'. וכ"ז דמיון להבין למעלה בחי' יסוד דנוק' שהוא שקוע דוקא להיפוך מיסוד דדכורא כו'. וזהו בכל עו"ע משפיע ומקבל בכלל ובפרט בחי' יסוד דעלול הוא שקוע לקבל כל שפע הבולט דדכורא וד"ל. ומעתה יובן ג"כ בענין ב' צדיקים. ב' יסודות דזו"נ דיסוד ז"א הוא כח אור עליון המביא כל שפע אור לחוץ למקבל שהוא בחי' המל'. וצ"ת הוא בחי' יסוד דנוק' שקולט היטב לכל שפע מ"ד דז"א ונק' צדיק וצדק כידוע. ומ"ש רננו צדיקים בהוי' ביומא דשבתא דוקא לפי שכל יומין דחול אור הזרוע לצדיק במל' בא למטה בבי"ע לברר בירורי' דרפ"ח כו' וכתיב הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע אך בשבת בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו אחר הבירורי' שבחול שהוא בחי' ההעלאה. וזהו ענין הרננה דוקא כמו המצליח במלחמה או עסק מו"מ שירנן על טוב הצלחתו שניצל מן ההיזק ובא לעילוי כו' כמ"ש במ"א וד"ל. וזהו ביאור פרטי דברי המאמר השמים פנימי' או"א שבז"א נטלי ברישא ואח"כ נהיר ונגיד בבחי' יסוד ז"א וע"ד רננו צדיקים ב' יסודות דזו"נ בהוי' העצמי' דאו"א שבז"א שנק' הוי' סתם מצד שלימותו העצמי' כנ"ל. ומ"ש ושמשא אתתקן היינו בחי' יסוד ז"א כנ"ל. והוא נהר דנטיל וכניש כולא כמ"ש ותקופתו כו' ולהיותו ממולא מכל מיני מדריגו' דאורות העצמי' דאו"א שבז"א ע"כ א' אתתקן לאתנהרא ביומא דא וד"ל. וזהו כל עיקר הסוד והטעם שסידרו אנכה"ג לרננו צדיקים אחר השמים מספרים שזהו כפי סדר ההשתלשלות בתחילה מוחין חדשים דאו"א עצמן בז"א ואח"כ רננו צדיקים בחי' יסודות דזו"נ ואח"כ לדוד בשנותו שהוא בחי' המל' שבבי"ע כמשי"ת וד"ל:
}}

[[קטגוריה:פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)]]