עריכת הדף "תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק כ"ו" (פסקה)

'''פרק כו ברם''' כגון דא צריך לאודעי כלל גדול כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו ככה ממש בנצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מ[[עצבות]] ו[[טמטום הלב]] כאבן כי אם בזריזות הנמשכת מ[[שמחה]] ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם. ומה שכתוב "בכל עצב יהיה מותר" פירוש שיהיה איזה יתרון ומעלה מזה הנה אדרבה מלשון זה משמע שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה רק שיגיע ויבא ממנו איזה יתרון והיינו ה[[שמחה]] האמיתית בה' אלהיו הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עונותיו במר נפשו ולב נשבר שעל ידי זה נשברה רוח הטומאה וסטרא אחרא ומחיצה של ברזל המפסקת בינו לאביו שבשמים כמו שנאמר ב[[זהר]] על פסוק רוח נשברה לב נשבר וגו' ואזי יקוים בו רישיה דקרא תשמיעני ששון ושמחה וגו' השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה וגו' וזהו טעם הפשוט לתיקון [[האר"י]] ז"ל לומר מזמור זה אחר [[תיקון חצות]] קודם הלימוד כדי ללמוד בשמחה אמיתית בה' הבאה אחר העצב שיש ל[[שמחה]] זו יתרון כיתרון האור הבא מן החשך דוקא כמו שנאמר ב[[זהר]] על פסוק וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור כו' ע"ש ודי למבין ומקרא מלא דבר הכתוב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה" וגו' ונודע לכל פירוש האר"י ז"ל על פסוק זה: 

והנה עצה היעוצה לטהר לבו מכל עצב ונדנוד דאגה ממילי דעלמא ואפילו [[בני חיי ומזוני]] מודעת זאת לכל מאמר רז"ל כשם שמברך על הטובה כו' ופירשו בגמרא לקבולי ב[[שמחה]] כמו שמחת הטובה הנגלית ונראית כי גם זו לטובה רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר כי היא מ[[עלמא דאתכסיא]] שלמעלה מ[[עלמא דאתגליא]] שהוא [[ו"ה]] משם [[הוי"ה]] ברוך הוא ו[[עלמא דאתכסיא]] הוא [[י"ה]] וזהו שנאמר "אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה" וגו' ולכן ארז"ל כי השמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" כי השמחה היא מאהבתו קרבת ה' יותר מכל חיי ה[[עולם הזה]] כדכתיב "כי טוב חסדך מחיים" וגו' וקרבת ה' היא ביתר שאת ומעלה לאין קץ ב[[עלמא דאתכסיא]] כי שם חביון עוזו ויושב בסתר עליון ועל כן זוכה לצאת השמש בגבורתו לעתיד לבא שהיא יציאת חמה מנרתקה שהיא מכוסה בו בעולם הזה ולעתיד תתגלה מכסויה דהיינו שאז יתגלה עלמא דאתכסיא ויזרח ויאיר בגילוי רב ועצום לכל החוסים בו בעולם הזה ומסתופפים בצלו צל [[החכמה]] שהוא בחינת צל ולא אורה וטובה נראים ודי למבין: 

אך העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו לפטר ממנה אין צריך לומר בשעת עבודה שצריך לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב אלא אפילו מי שהוא [[בעל עסקים]] ודרך ארץ אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אחר כך בתאוות ח"ו כנודע שאם לא כן מאין באה לו [[עצבות אמיתית]] מחמת [[אהבת ה']] או יראתו באמצע עסקיו. והנה בין שנפלה לו העצבות בשעת עבודה ב[[תלמוד תורה]] או ב[[תפלה]] ובין שנפלה לו שלא בשעת עבודה זאת ישים אל לבו כי אין הזמן גרמא כעת לעצבות אמיתית אפילו לדאגת עונות חמורים ח"ו. רק לזאת צריך קביעות עתים ושעת הכושר בישוב [[הדעת]] להתבונן ב[[גדולת ה']] אשר חטא לו כדי שעל ידי זה יהיה לבו נשבר באמת במרירות אמיתית וכמבואר עת זו במקום אחר ושם נתבאר גם כן כי מיד אחר שנשבר לבו בעתים קבועים ההם אזי יסיר העצב מלבו לגמרי ויאמין [[אמונה]] שלימה כי ה' העביר חטאתו ורב לסלוח וזו היא ה[[שמחה]] האמיתית בה' הבאה אחר העצב כנ"ל:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude>