עריכת הדף "קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל" (פסקה)

== "ואהי להם למקדש מעט . . זה בית רבינו שבבבל" ==

=== – ע"ד בית הכנסת ובית המדרש המרכזי דליובאוויטש שבליובאוויטש ("770") – ===
א. על הפסוק<ref>יחזקאל יא, טז.</ref> "ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם" – שגם בחוץ לארץ ("בארצות אשר באו שם"), במקום ובזמן הגלות, ישנו "מקדש מעט", מעין ודוגמת "המקדש הגדול אשר בירושלים"<ref>מצו"ד עה"פ.</ref>, "תניין (שני) לבית מקדשא"<ref>תרגום יונתן ופרש"י עה"פ.</ref> – איתא בגמרא<ref>מגילה כט, א. – ובהמשך הסוגיא דריש על בתי כנסיות ובתי מדרשות הפסוק "ה' '''מעון''' אתה היית לנו בדור ודור", "דהיינו גם כשאין בית המקדש קיים יהי' מעון לנו בבתי כנסיות כו'" (חדא"ג מהרש"א). וראה לקמן ס"ח.</ref> "אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, ור"א אמר זה בית רבינו<ref>רב (פרש"י).</ref> שבבבל".

ויש לומר, שר"י ור"א לא פליגי, היינו, שגם לדעת ר"א נקראים כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל "מקדש מעט", וגם לדעת ר"י עיקר ושלימות הענין ד"מקדש מעט" הוא ב"בית רבינו":

התואר "'''רבינו'''" – הוא ע"ש שמלמד תורה לתלמידים ו"'''בית רבינו'''" (הבית שבו מלמד רבינו תורה לתלמידיו) – הוא '''בית מדרש''', ובמילא ה"ה גם '''בית כנסת''' (הבית שבו מתכנסים הרב והתלמידים לתפלה), כיון שהלימוד והתפלה צ"ל בבית אחד, כהמשך הסוגיא<ref>ועד"ז בברכות ח, א: "לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא". וראה פי' הרי"ף מגילה שם. חדא"ג מהרש"א לברכות ומגילה שם. ואכ"מ.</ref> "הואי גריסנא בבי כנישתא"<ref>ובהגהות הב"ח: "לא הואי גריסנא אלא בבי כנישתא היכא דמצלינא".</ref>.

ומעלה יתירה ב(בית הכנסת ובית המדרש שב)"בית רבינו" לגבי שאר בתי כנסיות ובתי מדרשות – כדרשת חז"ל<ref>ברכות שם.</ref> "מאי דכתיב<ref>תהילים פז, ב.</ref> אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות . . מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה", "דבזמן שביהמ"ק קיים הי' שם לשכת הגזית שמשם יוצאת הלכה פסוקה ע"פ סנהדרין ועמהם ודאי השכינה שרוי', ועכשיו שחרב ביהמ"ק אותן ד' אמות של הלכה . . '''מקום קבוע שממנו יוצאת הוראה לאנשי העיר'''"<ref>חדא"ג מהרש"א שם.</ref> (ולכן גם התפלה היא במקום זה דוקא<ref>"כיון דשמענא להא . . מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא" (בברכות שם).</ref>) – שזהו ענינו של "'''בית רבינו'''"<ref>ע"ד ובדוגמת '''הסנהדרין''' – "השופט אשר יהי' בימים ההם" (שופטים יז, ט), "בית דין שבדורך" (רמב"ם הל' ממרים רפ"ב).</ref>.

ומצד העילוי המיוחד ד(בית הכנסת ובית המדרש שב)"בית רבינו" לגבי שאר בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, ה"ה "מקדש מעט" '''העיקרי''' שנותן הקב"ה לישראל בזמן הגלות תמורת המקדש הגדול שבירושלים.

ב. ויש להביא ראי' לחילוקי הדרגות ב"מקדש מעט" – ממ"ש בהתחלת הסוגיא (ע"ד השראת השכינה בישראל בזמן הגלות) "בכל מקום שגלו שכינה עמהן, גלו למצרים שכינה עמהן . . גלו לבבל שכינה עמהן . . בבבל היכא אמר אביי בבי כנישתא דהוצל<ref>כנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא (ערוך ערך שף). וראה לקמן הערה 37.</ref> ובבי כנישתא דשף ויתיב<ref>"(שם מקום ו)בנאה יכני' וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהן בגלותן לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבני' ואת עפרה יחוננו" (פרש"י (ובעין יעקב)). ובפרש"י ר"ה כד, ב: "מקום הוא, ויש פותרין שחרב וחזר ונבנה, ותמיד היתה שכינה מצוי' שם, ויכני' וגלותו בנאוהו שנשאו עמהם '''מאבני ירושלים''', ועליהם נאמר כי רצו עבדיך את אבני'", ובערוך שם: "יסדוה מאבנים ועפר דאיתיאו בהדייהו '''מבית המקדש''' . . וקריוה שף יתיב, כלומר, שנסע מקדש ויש שם".</ref> בנהרדעא<ref>ובערוך שם: "רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא".</ref> ולא תימא הכא והכא, אלא זמנין הכא וזמנין הכא"<ref>הביאור ע"ד הקבלה – ראה לקוטי לוי"צ לזח"ג ע' רסב.</ref>:

החידוש ב"שכינה עמהן" (גם בגלות) הוא – "גילוי השכינה . . במקומות מיוחדות כמו במשכן ומקדש"<ref>חדא"ג מהרש"א שם. – ומוסיף ש"בגירסת הע"י מייתי נמי גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי '''כסאי''' בעילם דהיינו מקום מיוחד לגילוי שכינה".</ref>, ומקום זה הוא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שנקראים "מקדש מעט"<ref>ונקראים גם "משכנות" – "אוהב ה' גו' '''משכנות''' יעקב", "דריש משכנות בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם '''במקום משכן''' שהשכינה שרוי' בהם בגלות" (ברכות שם ובחדא"ג מהרש"א).</ref>, בהמשך הסוגיא.

ועפ"ז י"ל, שבהמשך דברי הגמרא "בבבל היכא . . בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא" (בתי־כנסת '''מיוחדים''' בבבל), מדובר אודות גילוי שכינה '''באופן נעלה יותר''' מגילוי השכינה שבשאר בתי כנסיות ובתי מדרשות ("מקום '''שניכר''' שהיא שורה שם"<ref>פרש"י לעין יעקב שם.</ref>), ויתירה מזה, שישנו מקום מיוחד (אחד, יחיד ומיוחד) שהוא תמורת המקדש שבירושלים ("מקום אשר יבחר ה'"<ref>פ' ראה יב, ה. ועוד.</ref>) שבו '''עיקר''' השראת וגילוי השכינה, שלכן, "לא תימא הכא והכא (בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא) אלא זמנין הכא וזמנין הכא", במקום אחד דוקא.

וענין זה מודגש בשמו של המקום, "בי כנישתא '''דשף ויתיב''' בנהרדעא" – שהפירוש ד"שף ויתיב" הוא "שנסע מקדש וישב שם"<ref>ערוך שם (הובא בחדא"ג מהרש"א)</ref>, היינו שגילוי השכינה שהי' במקדש בירושלים (ולא במקום אחר), נסע וישב במקום מיוחד בבבל, תמורת המקדש בירושלים<ref>ולכן ה"ה גם המקום העיקרי דגילוי התורה, "מקום קבוע שממנו יוצאת הוראה לאנשי העיר", ע"ד ובדוגמת לשכת הגזית שבביהמ"ק. וראה רמב"ן במלחמות ספ"ד דכתובות: "עיקר תורה מימי גלות בנהרדעא שם שגלות יכני' והחרש והמסגר כו'".</ref>.

ומזה מובן גם בנוגע ל"מקדש מעט" שבהמשך הסוגיא – שנוסף על כללות הענין ד"מקדש מעט" שבכל "בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל", ישנו ה"מקדש מעט" העיקרי תמורת המקדש הגדול שבירושלים, "בית רבינו שבבבל", "שנסע מקדש וישב שם".

ג. ועוד ועיקר – שהמעלה המיוחדת ב"מקדש מעט" ד"בית רבינו" נמשכת גם (וביתר שאת וביתר עוז) "כשהן עתידין להגאל", שאז (כהמשך הסוגיא) "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל":

השראת השכינה בכל מקום שגלו ישראל ע"י ה"מקדש מעט" ש"בארצות אשר באו שם" (מעין ודוגמת השראת השכינה במקדש שבירושלים) אינה אלא בזמן הגלות, אבל לאחרי ש"עתידין להגאל"<ref>"מגלות אדום, אבל כשנגאלו כבר מגלות בבל, נשארה גילוי שכינה שם, דהא בזמן אביי שהי' כמה מאות שנים אחר שנגאלו מבבל ועדיין נשארה גילוי השכינה שם בבהכ"נ" (חדא"ג מהרש"א שם).</ref>, "תחזור גילוי שכינה לירושלים ולא תשאר שם במקום שגלו ישראל כבר"<ref name=":0">חדא"ג מהרש"א שם.</ref>, היינו שלא תהי' השראת השכינה '''במקום בחוץ לארץ''' שעליו עמד ה"מקדש מעט"<ref>ולכן, "בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין", "כשחרב . . מהני התנאי . . לאותן שבבבל . . שהרי לעת בא גואל במהרה בימינו תפקע קדושתן" (תוד"ה בתי כנסיות – מגילה כח, ריש ע"ב).</ref>, כיון שה"מקדש מעט" יעקר ממקום זה ויקבע בארץ ישראל, במקדש הגדול שבירושלים.

ולכן "אמרו במדרש לעתיד לבוא יהי' ביהמ"ק גדול כירושלים שבעוה"ז . . לפי שבירושלים הבנוי' לעתיד יהי' חוברה לה למקדש יחדיו כל מקומות של בתי כנסיות שהיו בעוה"ז"<ref name=":0" />.

וכמרומז גם בפסוק<ref>ישעי' נו, ז.</ref> "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי גו' יקרא לכל העמים" – ש"בית תפלתי" שקאי על בית המקדש דלעתיד, "בעוה"ז בגלות הוא יקרא לכל העמים דהיינו '''בתי כנסיות שבכל ארץ העמים''' שיקבעו לעתיד בא"י '''מחובר לבית המקדש'''"<ref name=":0" />.

ועפ"ז ניתוסף עוד יותר בגודל המעלה ד"'''מקדש מעט'''" דכיון ש"בירושלים הבנוי' לעתיד יהי' חוברה לה למקדש יחדיו כל מקומות של בתי כנסיות שהיו בעוה"ז", "נמצא עתה בגלות . . בית הכנסת הרי הוא '''מקום המקדש גופי' דלעתיד'''"<ref name=":0" />.

ויש לומר, שחיבור הבתי כנסיות שבכל ארץ העמים ("מקדש מעט") לבית המקדש דלעתיד יהי' בהתאם ולפי ערך חילוקי הדרגות שביניהם – שבתי כנסיות המיוחדים שיש בהם מעלה יתירה לגבי שאר בתי כנסיות (כמו "בי כנישתא דהוצל ובי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא", "בית רבינו שבבבל") יהיו '''קודמים''' בהחיבור לבית המקדש, שיהיו '''מחוברים ממש''' לבית המקדש (נוגעים ודבוקים בו ללא הפסק ביניהם)<ref>ע"ד ובדוגמת לשכת הגזית (מקום מושבם של הסנהדרין) שבביהמ"ק – שתשים סנהדרין "אצל המזבח" (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו. מכילתא ס"פ יתרו. ועוד).</ref>, ועל ידם ובאמצעותם יהיו מחוברים לבית המקדש כל שאר בתי כנסיות שבארץ העמים.

ד. ויתירה מזה יש לומר – שהמקדש דלעתיד (ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים"<ref>פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.</ref>) יתגלה תחילה בהמקום "שנסע מקדש וישב שם" בזמן הגלות ("בית רבינו שבבבל"), ומשם יועתק למקומו בירושלים:

השראת וגילוי השכינה בה"מקדש מעט" העיקרי שבבבל ("שנסע מקדש וישב שם") היא גם "'''כשהן נגאלין'''" – כמבואר בהמשך הסוגיא ש"אף כ'''שהן נגאלין שכינה עמהן''', שנאמר<ref>נצבים ל, ג.</ref> ושב ה' אלקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב"ה '''שב עמהן''' ("את שבותך" כמו עם שבותך<ref>חדא"ג מהרש"א שם, תניא אגה"ת ספ"ו.</ref>) מבין הגליות", כלומר, גם ברגע האחרון דהגלות נמצאת השכינה בהמקום שגלו ישראל, "שנסע מקדש ויש שם", '''ומשם''' שב הקב"ה עם כל בנ"י להמקדש שבירושלים להשרות ולגלות בו שכינתו לעולם ועד.

וכיון ש"הקב"ה שב עמהן מבין הגליות" מה"מקדש מעט" ("בית רבינו שבבבל") "שנסע מקדש וישב שם", נמצא '''שבמקום זה''' מתחילה ונעשית '''גאולת השכינה''', התגלותה בכל התוקף והשלימות (לא רק באופן ד"מקדש '''מעט'''"), שזהו"ע '''מקדש העתיד'''.

בסגנון אחר: שכשם ששיבת '''השכינה''' היא מהמקום שנמצאת בגלות, כך שיבת '''מקדש העתיד''' (שענינו השראת וגילוי השכינה) הוא מהמקום "שנסע (מקדש) וישב שם" בזמן הגלות, ששם מתגלה תחילה ואח"כ נעתק למקומו בירושלים<ref>'''וע"ד''' שמצינו בנוגע לסנהדרין (שמקומם בלשכת הגזית שבמקדש) – ש"בטבריא (המקום האחרון שבו היתה הסנהדרין בזמן הגלות) עתידין לחזור תחילה ומשם נעתקין למקדש" (רמב"ם הל' סנהדרין ספי"ד).</ref>.

ואולי יש לומר, שמרומז בלשון הרמב"ם (בהלכות מלך המשיח<ref>ספי"א.</ref>) "ובנה מקדש '''במקומו'''" – דלכאורה: מהו הצורך להשמיענו כאן שבנין המקדש הוא '''במקומו'''<ref>וכמ"ש בהתחלת הפרק "בונה המקדש" (סתם), ולא "בונה המקדש במקומו".</ref>? ולאידך, למה אינו מפרש המקום, "ובנה מקדש '''בירושלים'''"? – ש"במקומו" רומז<ref>ובפשטות י"ל – שמהענינים שיודיעו ש"הרי זה משיח בודאי" שידע לכוין מקומו של המקדש (ראה לקו"ש ח"ח ע' 362 בהערה. וראה גם לקו"ש חכ"ד ע' 652 בהערה).</ref> גם על מקומו של מלך המשיח בזמן הגלות ('''לפני''' ש"הרי זה משיח בודאי")<ref>ועפ"ז יומתק השינוי בין התחלת הפרק לסיומו – שבהתחלת הפרק כותב ההלכה ש"המלך המשיח . . בונה המקדש" (כפשוטו), משא"כ בסיומו, שמבאר הסימנים שעל ידם קובעים מי הוא המלך המשיח, "בחזקת משיח", ועד "משיח בודאי", כותב "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו", שבין פעולותיו בזמן הגלות נכלל גם בנין מקדש מעט העיקרי בגלות, בתור הכנה והתחלת ההתגלות דמקדש העתיד, כבפנים.</ref>, היינו, שבהיותו '''בגלות''' (ששם יושב<ref>ראה סנהדרין צח, א: "יתיב אפיתחא דרומי".</ref> וממתין ומצפה לגאול את בנ"י ושכינה עמהן מהגלות) בונה מלך המשיח מקדש (מעט)<ref>כמו בית המדרש של עזרא הסופר* – המשיח (גואלן של ישראל) דגלות בבל.

'''*) ולהעיר, שמעלת "בי כנישתא דהוצל"''' שקרובה '''לבית המדרש של עזרא הסופר (כנ"ל הערה 13).'''</ref> שהוא מעין ודוגמת המקדש שבירושלים<ref>ואולי יש לומר, שמ"ש במדרש (יל"ש ישעי' רמז תצט) ש"בשעה שמלך המשיח בא '''עומד על גג בית המקדש''' והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם", קאי על גג בית המקדש '''דמקדש מעט''' שבחוץ לארץ* שהוא במקום המקדש בירושלים ("שנסע מקדש וישב שם"), כי לאחרי שמקדש העתיד יתגלה וירד למטה לא יהי' צורך '''להשמיע''' לישראל "הגיע זמן גאולתכם".

'''*) ועפ"ז יומתק הדיוק "עומד על''' גג '''בית המקדש" – ש"גגות . . לא נתקדשו" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו ה"ז), שרומז על חו"ל בערך לקדושת א"י.'''</ref> (כמו "בי כנישתא דשף ויתיב", "שנסע מקדש ויש שם"), בתור הכנה למקדש העתיד, שיתגלה תחילה שם, ומשם ישוב (עם הקב"ה ובנ"י) לירושלים.

ה. ויש להוסיף בביאור העילוי ד"בית רבינו שבבבל" – שמעלתו לגבי בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל" היא (נוסף על מעלת בית הכנסת ובית המדרש שבבית רבינו) גם מצד היותו "בית '''רבינו'''"<ref>ועפ"ז יומתק הלשון "בית רבינו", ולא "בית הכנסת ובית המדרש של רבינו".</ref> ("רבינו" (סתם) דכל בנ"י, נשיא הדור, ו"רבינו שבבבל", רבן של כל בני הגולה<ref>ולהעיר, ש"רבינו שבבבל" הוא '''רב''' (פרש"י), שנקרא רב סתם, "כמו שקורין לר' יהודה הנשיא '''רבי''' בארץ ישראל קרו לי' נמי בבבל '''רב'''" (פי' רשב"ם פסחים קיט, ב. ב"ב נב, א). – ונקרא "ריש סדרא בבבל" (חולין קלז, ב – הובא בפי' רשב"ם שם).</ref>), ביתו של '''נשיא הדור''', ש"הנשיא הוא הכל"<ref>פרש"י חוקת כא, כא.</ref>:

עיקר<ref>בהבא לקמן – ראה לקו"ת ברכה צח, א. סה"מ תקס"ו ע' קב ואילך.</ref> הענין דהשראת השכינה בביהמ"ק היא בישראל (מצד מעלתם של ישראל, "ישראל וקוב"ה כולא חד"<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>) כמ"ש<ref>תרומה כה, ח.</ref> "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוכו לא נאמר אלא בתוכם<ref>ראה אלשיך עה"פ. של"ה סט, א. ועוד.</ref>, ועד"ז בנוגע להשראת השכינה בזמן הגלות ("בבבל היכא . . בבי כנישתא כו'", "מקדש מעט") כמודגש בהתחלת המאמר "בוא וראה כמה '''חביבין ישראל''' לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו '''שכינה עמהן'''", ולא עוד אלא שהתגלות השכינה בבית המקדש היא מפני שבו מתאספים כל בנ"י, כמ"ש<ref>וילך לא, יא.</ref> "בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר", ועד"ז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שבהם מתאספים '''עשרה מישראל''', ש"אכל<ref>סנהדרין לט, א.</ref> בי' עשרה שכינתא שריא"<ref>וראה תניא אגה"ק סכ"ג: "שמעתי מרבותי כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד '''אף שאינם מדברים בדברי תורה''' תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשריא עליהו עד שהי' מתבטל ממציאותו לגמרי".</ref>.

וזהו גם א' הטעמים שבתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל נקראים "מקדש '''מעט'''" – כי, בביהמ"ק שבו היו מתאספים '''כל בנ"י''', היתה גילוי '''כללות''' השכינה, שנקראת כנסת ישראל, מקור כנס"י שלמטה, משא"כ בבתי כנסיות ובתי מדרשות בארצות אשר באו שם בכל מדינה ומדינה עיר ועיר, שבהם מתאספים עשרה מישראל, שורה ומתגלה עליהם רק '''חלק''' כביכול מהשכינה.

ועפ"ז יש לבאר העילוי ד"בית רבינו שבבבל" – שלהיותו מקומו הקבוע (בית) של נשיא הדור, "הנשיא הוא '''הכל'''", שכולל כל הדור, יש בו השראת (וגילוי) '''כללות''' השכינה (לא רק חלק ששורה (ומתגלה) על עשרה מישראל)<ref>נוסף לכך שגם בפשטות מתקבצים ובאים ל"בית רבינו שבבבל" '''רבים מישראל''', שלא בערך לגבי שאר בתי כנסיות ובתי מדרשות. – ולהעיר מר"ה כד, ב: "כיון דנשיא הוא שכיחי רבים גבי'".</ref>, מעין ודוגמת השראת וגילוי השכינה בבית המקדש, "שנסע מקדש וישב שם"<ref>ולהעיר מר"ה כד, ב: "בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא . . הוו עיילי '''רב''' (רבינו שבבבל) . . ומצלו התם".</ref>, וממנו נמשך השראת וגילוי השכינה בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות בארצות אשר באו שם, כמו בית המקדש שממנו אורה יוצאה לכל העולם<ref>ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. ועוד.</ref>.

ויש לומר שביתו של נשיא הדור, שכולל כל הדור, הוא ע"ד ובדוגמת "תלפיות", "תל שכל פיות פונים בו", כדרשת חז"ל<ref>ברכות ל, א.</ref> בנוגע לביהמ"ק.

ועוד ועיקר – מעלת "בית רבינו שבבבל" בנוגע להגאולה:

"רבינו", נשיא הדור, הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור<ref>להעיר, שבכאו"א מישראל יש ניצוץ משיח [ועפ"ז יש לתווך דרשות חז"ל על הפסוק (בלק כד, יז) "דרך כוכב מיעקב", שקאי על מלך המשיח (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה), וקאי על כאו"א מישראל (ירושלמי מע"ש ספ"ד) – ששניהם אמת בפועל כיון שבכאו"א מישראל יש ניצוץ משיח (ראה מאור עינים ס"פ פינחס)], בחי' היחידה, ניצוץ מבחי' היחידה הכללית שהיא נשמת משיח (רמ"ז לזח"ב מ, ב. ועוד). וכיון ש"הנשיא הוא הכל", שכולל כל הניצוצות דמשיח שבכאו"א מישראל, בחי' היחידה הפרטית, נמצא שנשמתו היא בחי' היחידה הכללית, נשמתו של משיח, ולכן הוא המשיח שבדור.</ref>, כמו משה רבינו (הנשיא הראשון), "גואל ראשון הוא גואל אחרון"<ref>ראה לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך. וש"נ.</ref>, כידוע<ref>ראה שו"ת חתם־סופר חו"מ (ח"ו) בסופו (סצ"ח), וראה שדי חמד פאת השדה מערכת האל"ף כלל ע'. ועוד.</ref> שבכל דור ישנו "א' הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'", ומסתבר לומר שהוא נשיא הדור, כמפורש בגמרא<ref>סנהדרין צח, ב ובפרש"י.</ref> בנוגע לרבי יהודה הנשיא: "אמר רב<ref>רבינו שבבבל, שהוא כמו רבינו הקדוש בארץ ישראל (כנ"ל הערה 40). – ועפ"ז י"ל שבדברי רב "היינו רבינו הקדוש" פסק גם בנוגע לעצמו* ש"היינו רבינו שבבבל".

'''*) ע"ד הפירוש בלשון המשנה (אבות רפ"ג) "דין וחשבון" (דין ואח"כ חשבון) – ע"פ דברי המשנה (שם מט"ז) ש"נפרעין ממנו מדעתו ושלא מדעתו", שלאחרי האדם שפוסק מדעתו דינו של חבירו, פוסק דין לעצמו שלא מדעתו, כיון שע"פ "דין" זה עושים "חשבון" בנוגע למצבו הוא (ראה לקו"ש ח"ו ע' 283. וש"נ).'''</ref> אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש", "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש", הנשיא שבדור<ref>ראה שד"ח שם: "בדרך הזה '''הי' משוער אצלם בכל דור מי הוא''' . . רבינו הקדוש . . בדורו אמרו '''וידעו''' שהוא המוכן . . וכן הוא בכל דור ודור צ"ל אחד מוכשר שמא יזכו, ועפ"ז כתבו ג"כ תלמידי האר"י ז"ל שבימיו הי' האר"י ז"ל", ומסיים "וכ"ז הוא פשוט".</ref>.

ומזה מובן שעיקר ענינו של "בית רבינו שבבבל", הוא, '''הגאולה מבבל''', ע"י הנתינת כח לכללות עבודתם של ישראל לעשות מבבל (חוץ לארץ) ארץ ישראל, פתגם הידוע<ref>ראה אגרות־קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' תפה.</ref> "עשה כאן (בחוץ לארץ) ארץ ישראל", שענין זה נעשה לכל לראש ע"י בנין בתי כנסיות ובתי מדרשות ("מקדש מעט") בארצות אשר באו שם<ref>כולל גם בתים פרטיים דבנ"י, אשר, ע"י עבודתם של ישראל בתורה תפלה וגמ"ח בבתיהם הפרטיים, נעשים הם בתי תורה תפלה וגמ"ח, ע"ד ובדוגמת "מקדש מעט".</ref>, ומהם נמשכת הקדושה בכל ארץ העמים, ועי"ז ממהרים ומזרזים ופועלים קיום היעוד "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות"<ref>ראה ספרי דברים בתחלתו. פס"ר פ' שבת ור"ח. יל"ש ישעי' רמז תקג.</ref>, "שיהי' כל העולם כולו אז במדרגת ארץ ישראל דעכשיו, ואז יהי' א"י במדרגת ירושלים דעכשיו, וזהו שאמרו שירושלים תתפשט על כל ארץ ישראל כולו"<ref>לקו"ת מסעי פט, ב ואילך.</ref>, שבה יקבעו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל מחובר למקדש.

וכיון שעיקר ענינו של "בית רבינו שבבבל" הוא '''קיבוץ ואסיפת''' כל הבתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל '''לקבעם בארץ ישראל''', מחובר לבית המקדש – "הרי הוא (לא רק ה"מקדש מעט" העיקרי בבבל "שנסע מקדש וישב שם", אלא גם) '''מקום המקדש גופי' דלעתיד'''", שבו יתגלה המקדש דלעתיד, ומשם ישוב לירושלים.

ו. עפ"ז יש לבאר כהנ"ל בנוגע ל"בית רבינו שבבבל" '''בדורנו זה''' – ביתו (בית הכנסת ובית המדרש) של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו:

ובהקדים פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר<ref>ראה ס' השיחות תשמ"ט ח"ב ע' 549. וש"נ.</ref> ש"עשר גליות גלתה ליובאַוויטש"<ref>ע"ד שמצינו בסנהדרין – ש"לעשרה מקומות גלו" (רמב"ם שבהערה 31).</ref>, מליובאַוויטש [שבה הי' גילוי פנימיות התורה כפי שנתבארה באופן של הבנה והשגה ("יתפרנסון"<ref>תקו"ז ת"ו בסופו. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 136 הערה 35. וש"נ.</ref>) ע"י תורת חסידות חב"ד במשך כמה דורות<ref>מח"י אלול תקע"ג (שאז קבע אדהאמ"צ דירתו בליובאַוויטש) עד י"ז מרחשון תרע"ו (שאז העתיק אדמו"ר מהורש"ב מושבו לרסטוב) – ק"ג שנים ("שלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות בית רבינו" בהקדמת ה"יום יום").</ref>] לרסטוב, מרסטוב לפּטרבורג<ref>משנת תרפ"ד עד לאחרי המאסר והגאולה בשעת פרז"ת, שאז העתיק מושבו מפּטרבורג* למושבה מאַלאַחאַווקאַ – סמוכה למאָסקוואָ (שם).

'''*) כפי שנקראת אז לענינגראַד. – ובימים אלו יש שקו"ט להחזיר שמה לפּטרבורג (ראה שיחת ש"פ קורח, ג' תמוז (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 658)).'''</ref>, ומפּטרבורג גלתה מחוץ למדינה ההיא, ללטביא<ref>באסרו חג הסוכות תרפ"ח נסע מרוסיא והתיישב בריגא, לטביה.</ref> ואח"כ לפּולין<ref>בשנת תרצ"ד העתיק מושבו לוואַרשאָ, פּולין, ובשנת תרצ"ו העתיק מושבו לאַטוואָצק עד אלול תרצ"ט, עד שהגיע לריגא בה' טבת ה'ש"ת (ראה מבוא לאגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה).</ref>, ועד לגלות אַמריקא<ref>בט' אדר שני ה'ש"ת (ראה מבוא לאגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה).</ref>, ובאַמריקא גופא בכמה מקומות, עד להמקום הקבוע ד"בית רבינו", בית הכנסת ובית המדרש שלו, המרכז של ליובאוויטש במשך עשר שנים (תקופה שלימה) האחרונות ("הכל הולך אחר החיתום"<ref>ברכות יב, א.</ref>) דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, וגם לאחרי הסתלקותו קדושה לא זזה ממקומה<ref>ראה ע"ח ש"ד פ"ג. של"ד פ"ג. של"ה פ"א. אגה"ק ביאור לסי' ז"ך.</ref>, ואדרבה, באופן ד"מעלין בקודש", "מוסיף והולך"<ref>שבת כא, ב.</ref>, עד ביאת גואל צדק.

ועד"ז בנוגע להגלות דכללות דבנ"י – שבדורנו זה נמצאים רוב מנין ורוב בנין דבנ"י בגלות אַמריקא, ויש לומר, שזהו א' הטעמים לכך שגם נשיא הדור (ש"הנשיא הוא הכל") חי ונמצא עשר שנים בגלות אַמריקא, ומשם עסק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה בכל שאר הארצות אשר באו שם בנ"י, ע"י תלמידיו ושלוחיו בכל קצוי תבל.

וכיון ש"בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהן", הרי, בגלות זה האחרון שרוב מנין ורוב בנין דבנ"י ביחד עם נשיא הדור נמצאו בגלות אמריקא, גלתה גם השכינה לגלות אמריקא; ובגלות אמריקא עצמה "(בבבל) היכא" – בה"מקדש מעט" ד"'''בית רבינו'''" שהוא בדוגמת "בי כנישתא דהוצל ובי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא", "'''שנסע מקדש וישב שם'''" (במקום המקדש שבירושלים)<ref>ראה "התמים" חו' ב' ע' קכו: "מיום שחרב בית המקדש וקדשי קדשים עד אשר ירחם השי"ת וישלח לנו גואל צדק . . ויבנה לנו את ירושלים ובית המקדש עם הקדשי קדשים, הנה ליובאוויטש הוא ירושלים שלנו, והבית הכנסת אשר כ"ק אדמו"ר מתפלל בו הוא בית המקדש שלנו כו'".</ref>, וממנו נמשכת השראת השכינה בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם.

ויש לומר ההסברה בזה – לפי שבדור זה, דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה מסיימים ומשלימים "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"<ref>תניא רפל"ז.</ref> לעשות מארץ העמים ארץ ישראל גם במקום '''היותר תחתון''' דארץ העמים, '''חצי כדור התחתון''' (שבו לא הי' מתן תורה<ref>ראה אגרות־קודש אדמור מהוריי"צ ח"ב ע' תצב ואילך. וש"נ.</ref>), אשר, ע"י העלאת המקום היותר תחתון מעלים גם את כל שאר המקומות דארץ העמים<ref>"כמו בהגבהת כותלי בית שצריכים להתחיל להגבי' הקורה התחתון דוקא ואז ממילא יוגבהו העליונים הימנו, משא"כ אם הי' מתחיל מאמצע הכותל לא הי' מגבי' התחתונים" (תו"א בראשית ד, רע"א).</ref>, וענין זה נעשה ע"י "'''בית רבינו'''" שבחצי כדור התחתון, שממנו אורה יוצאה לכל העולם, לעשות מהעולם כולו (עד לפנה הכי נדחת בקצוי תבל) ארץ ישראל, שזהו"ע ד"עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות", ו"עתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל", שבה יוקבעו כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם כולו מחובר לבית המקדש, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, נשיא הדור, שהוא המשיח (גואלן של ישראל) שבדור (כנ"ל ס"ה), ועוד וג"ז עיקר, שהוא הנשיא דתורת החסידות<ref>להעיר שתורת החסידות היא בחי' היחידה שבתורה (ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות), הקשורה עם בחי' היחידה שבישראל, נשמתו של משיח צדקנו (כנ"ל הערה 53).</ref>, אשר, ע"י הפצתה חוצה ("יפוצו מעינותיך חוצה", עד לחוצה שאין חוצה ממנו, בכל קצוי תבל) פועלים ביאת מלכא משיחא<ref>אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו.</ref>.

ועפ"ז מובן גודל העילוי ד"בית רבינו" – "מקדש מעט" העיקרי בגלות האחרון, "שנסע מקדש וישב שם", ולכן "הרי הוא מקום המקדש גופי' דלעתיד", ולא עוד אלא שבו יתגלה מקדש העתיד, ומשם ישוב לירושלים (כנ"ל ס"ד).

ז. ויש להוסיף, שענין זה מרומז גם בשמו<ref>כידוע שהשם מורה על תוכנו ומהותו של הדבר הנקרא בשם זה (תניא שעהיוה"א ספ"א. וראה בארוכה תשובות וביאורים (קה"ת תשל"ד) ס"א* וש"נ).

'''*) אג"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' רפו ואילך.''' המו"ל.</ref> של "בית רבינו" שבדורנו:

"'''רבינו'''" – ב' שמותיו רומזים על הגאולה: שמו הראשון – יוסף – ע"ש "ביום ההוא '''יוסיף''' אדנ־י שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים גו' ומאיי הים גו' '''ואסף''' נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ"<ref>ישעי' יא, יא־יב.</ref>, ושמו השני – יצחק – ע"ש הצחוק והשמחה ששלימותה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, כמ"ש<ref>תהלים קכו, ב.</ref> "אז ימלא '''שחוק''' פינו", "אז" דייקא, לעתיד לבוא<ref>משא"כ בזמן הגלות, ש"אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז, שנאמר אז ימלא שחוק פינו" (ברכות לא, א).</ref>, כשיאמרו ליצחק (דוקא) "כי אתה אבינו"<ref>ישעי' סג, טז. שבת פט, ב.</ref>.

ו"'''בית''' (רבינו)" – מספרו שבע מאות ושבעים<ref>להעיר מהנהגת גדולי ישראל שלמדו רמזים והוראות בעבודת ה' גם מעניני חול כיו"ב (כמו מספר הקרון במרכבת המסע, שהו"ע עראי, ועאכו"כ בנוגע לבית קבוע), ובפרט בנדו"ד שהמספר נעשה '''שמו''' של הבית, כבפנים.</ref>, וע"ש מספר זה נקבע שמו אשר יקראו ל"בית רבינו" בפי כל ישראל, "770"<ref>הן בלשון הקודש – שבע מאות שבעים, הן באידיש – זיבן זיבעציק, והן בלשון המדינה (אנגלית) – סעווען סעוונטי".</ref>, שמספר זה הוא הגימטריא ד"'''פרצת'''", ע"ש "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"<ref>ויצא כח, יד.</ref>, שרומז שמבית זה אורה יוצאה לכל ד' רוחות העולם, ובאופן של '''פריצת גדר''', שכל ד' רוחות העולם מתעלים לדרגת ארץ ישראל ("עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות"), כולל ובמיוחד שכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם נקבעים בארץ ישראל ומתחברים לבית המקדש<ref>ויש לומר, שזהו"ע פריצת גדר דבית המקדש, ע"ד ובדוגמת (ובמכ"ש וק"ו) מהפריצת גדר דירושלים כולה, כמ"ש (זכרי' ב, ח) "פרזות תשב ירושלים"*.

'''*) וביחד עם זה – "אני אהי' לה גו' חומת אש גו'" (שם, ט).'''</ref>, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, עליו נאמר<ref>וישב לח, כט.</ref> "'''פרצת''' עליך פרץ", ודרשו חז"ל<ref>אגדת בראשית ספס"ג. וראה ב"ר ספפ"ה ובפרש"י.</ref> "זה משיח, שנאמר<ref>מיכה ב, יג.</ref> עלה '''הפורץ''' לפניהם"<ref>ולהעיר, ש"בית משיח" בגימטריא "פרצת" (770). ודו"ק.</ref>.

ויש לקשר ב' הענינים – הרמז בתוכן המספר שבע מאות ושבעים ("'''בית''' רבינו") עם שמו (הראשון) של רבינו המרומז בפסוק "יוסיף אדנ־י שנית ידו וגו'":

המספר שבע מאות ושבעים מורה על השלימות דמספר שבע – שבע כפי שכל א' כלול מעשר (מספר השלם), '''שבעים''', ויתרה מזה, כפי שכל א' כלול ממאה (עשר פעמים עשר), '''שבע מאות''', ועד לצירוף שניהם יחד, '''שבע מאות ושבעים'''.

והענין בזה:

מספר שבע קשור עם מציאות העולם, שנברא בשבעה ימים, שבעת ימי הבנין (שבע מדות)<ref>ראה שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט. ועוד.</ref>, וקשור גם עם בירור העולם ע"י עבודתם של ישראל, שנחלקים לז' סוגים, ז' מדרגות בעבודת ה' (שבע מדות), שבעת קני המנורה<ref>ראה לקו"ת ר"פ בהעלותך. ובכ"מ.</ref>, ועפ"ז, השלימות דמספר שבע (שבע מאות ושבעים) מורה על שלימות עבודתם של ישראל בבירור העולם ע"י מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, שאז נגאלים<ref>להעיר, שגאולה שייכת לשביעי – "גאולה בשביעית . . שעתידין ליגאל בשביעית (מגילה יז, ב).</ref> מן הגלות וחוזרים ובאים לארץ ישראל.

ובלשון הכתוב שבו נרמז הקשר והשייכות דשמו הראשון של רבינו להגאולה – "ביום ההוא יוסיף אדנ־י שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת גו'", גאולתם של כל בנ"י '''משבעת''' הארצות, ומוסיף בכתוב "ומאיי הים", שקאי על חצי כדור התחתון, אשר, בעליית התחתון ביותר, מתעלים במילא שאר הארצות שלמעלה ממנו, כל שבעת הארצות, כללות העולם.

ויש לומר, שבשלימות דמספר שבע (שבע מאות ושבעים) נרמזת גם שלימות עבודתו של רבינו במשך כל ימי חייו, '''שבע''' עשיריות<ref>כולל גם השלימות דמאות (שהרי עבודתו היתה בתכלית השלימות ד"בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן '''העולם''' (ההעלם)" (אבות ספ"ה)) – שכל עשר כלול מעשר (שבע מאות).</ref> שנים, '''שבעים''' שנה (תר"ם – תש"י), ועד לגמר ושלימות עבודתו בעשור '''השביעי''' בחצי כדור התחתון (מהבית שמספרו שבע מאות ושבעים), כולל גם המשך העבודה בשנים שלאח"ז ע"י דור '''השביעי''', "כל השביעין חביבין"<ref>ויק"ר פכ"ט, יא. וראה ד"ה באתי לגני ה'שי"ת בתחלתו ובארוכה ד"ה זה תשי"א. סה"מ באתי לגני ח"א ע' כט ואילך.</ref> – שעי"ז נעשית השלימות דמעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות בכל שבעת הארצות שבעולם, ותיכף ומיד "יוסיף אדנ־י שנית ידו גו' ואסף נדחי ישראל גו'", עי"ז ש"'''פרצת''' (בגימטריא שבע מאות ושבעים) עליך פרץ", "עלה הפורץ לפניהם".

ח. ובכל זה ניתוסף הדגשה יתירה בתקופה האחרונה:

העבודה דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה מ"בית רבינו" ("770") הולכת ונמשכת וביתר שאת וביתר עוז גם לאחרי (עשר שנים האחרונות ב)חיים חיותו בעלמא דין, יותר מארבעים שנה (תש"י – תש"נ), באופן ד"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"<ref>תבוא כט, ג.</ref>, ונמצא, ש"בית רבינו" ("770") הוא בבחינת "תלפיות", "תל שכל פיות פונים בו", יותר מיובל שנים (ת"ש – תש"נ), "עד עולם"<ref>שמואל־א א, כב ובפרש"י, ירושלמי ברכות פ"ד ה"א. וראה קידושין טו, א. מכילתא ופרש"י משפטים כא, ו.</ref>.

וענין זה מודגש עוד יותר כשרואים במוחש שהולך וניתוסף ביתר שאת וביתר עוז במספר בנ"י שבאים ל"בית רבינו", "ברוב עם הדרת מלך"<ref>משלי יד, כח.</ref> (כולל גם "מאן מלכי רבנן"<ref>ראה גיטין סב, סע"א. זח"ג רנג, ב – ברע"מ.</ref>, ובפרט נשיא (מלך) הדור), ונעשה צורך והכרח להגדיל ולהרחיב<ref>"לחזק את הבנין ולהגביהו . . שנאמר ולרומם את בית אלקינו" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"א – בנוגע לביהמ"ק. ועד"ז בנוגע לביהכנ"ס וביהמ"ד – ראה רמב"ם הל' תפלה פי"א ה"ב).</ref> עוד יותר<ref>נוסף על הרחבתו (וכמ"פ) במשך השנים שלפנ"ז.</ref> את "בית רבינו", ועד להגדלה והרחבה שהיא באופן דפריצת גדר, "פרצת" (בגימטריא 770), כמו בנין '''בית חדש'''<ref>ועד להנחת אבן פינה*.

'''*) בערב ח"י אלול שנת תשמ"ח נערכה הנחת אבן פינה ל(הגדלת והרחבת) בית הכנסת ובית המדרש דליובאַוויטש שבליובאַוויטש, במעמד כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהניח האבן פינה בידו הק' (וראה השיחה שנאמרה במעמד זה. וראה גם שיחת ליל הוש"ר תשמ"ט).''' המו"ל'''.'''</ref>.

וע"פ האמור לעיל ע"ד גודל העילוי ד"בית רבינו שבבבל" – ש"נסע מקדש וישב שם", ו"הוא מקום המקדש גופי' דלעתיד", ועד שבו יתגלה מקדש העתיד ומשם יחזור לירושלים – מובן גודל הזכות דכאו"א מישראל להשתתף בגופו ובממונו<ref>ע"ד ובדוגמת בית המקדש – ש"הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם כו'" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"ב).</ref> (וכל המרבה הרי זה משובח) בבניית "בית רבינו שבבבל", כהכנה לירידת והתגלות מקדש העתיד תיכף ומיד ממש.

והזמן גרמא – בשנת הצדי"ק – כמודגש בתהלים מזמור צדי"ק<ref>לאחרי סיום וחותם מזמור פ"ט: "אשר חרפו עקבות משיחך", "ברוך ה' לעולם אמן ואמן".</ref> (השייך לשנה זו<ref>ע"פ המנהג המקובל מהבעש"ט לומר המזמור תהלים המכוון למספר שנותיו (ראה אגרות־קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"י ע' נג).</ref>) שהתחלתו "ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור", שקאי (גם) על בתי כנסיות ובתי מדרשות<ref>כנ"ל הערה 4.</ref>, וסיומו וחותמו "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו' ומעשה ידינו כוננהו", שקאי על השראת השכינה במשכן (ומקדש)<ref>ראה פרש"י עה"פ. פקודי לט, מג. שמיני ט, כג. ועוד.</ref>.

ויה"ר שעוד לפני הגדלת והרחבת "בית רבינו שבבבל", יתגלה וירד מן השמים מקדש העתיד, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז. וראה פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. ועוד.</ref>, בית המקדש השלישי והמשולש (שכולל גם המשכן ובית ראשון ובית שני<ref>ראה זח"ג רכא, א.</ref>), שיתגלה תחילה ב"בית רבינו שבבבל", שגם הוא "בית '''משולש'''", בית הכנסת (תפלה), בית המדרש (תורה), ובית מעשים טובים (גמילות חסדים), ומשם יחזור לירושלים, ביחד עם כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם שיקבעו בארץ ישראל ובירושלים, מחובר למקדש, וביחד עם כל בנ"י שבכל קצוי תבל, כמ"ש<sup>26</sup> "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי . . כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"<ref name=":1">ומעין זה גם בסוף זמן הגלות – ש"בית רבינו שבבבל" "יקרא (גם) לכל העמים", ע"י ההשתדלות בהפצת הלימוד והקיום דמצוות שנצטוו בני נח, כפס"ד הרמב"ם בהל' מלכים ספ"ח.</ref>, "נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים<ref name=":1" /> והלכו עמים רבים<ref name=":1" /> ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"<ref>ישעי' ב, ב־ג.</ref>, "תורה חדשה מאתי תצא<ref>שם נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref>, תיכף ומיד ממש.

(משיחות ש"פ נח תשמ"ז; ש"פ פינחס וכ"ח סיון תנש"א. ועוד) 

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:דבר מלכות|ו]]
[[קטגוריה:דבר מלכות · הוספות|ב]]