עריכת הדף "תורה אור (אדמו"ר הזקן)/ויגש" (פסקה)

==ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו'==
הנה כתיב '''קורות בתינו ארזים''' וגו'. והנה י"ל ההפרש בין המשכן לבית עולמים, שהמשכן הי' מארזים כמ"ש עצי שטים עומדים, והמכסה הי' מיריעות עיזים ועורות אילים ועורות תחשים כו', והבהמ"ק הי' מאבנים ועפר דווקא (שאסור לעשות בו עץ בולט ואכסדראות של עץ כמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' בית הבחירה וע' בס' החינוך מצוה תצ"ב), רק שהיו כלונסאות של ארז בתקרת האולם כו'. וצ"ל זה מפני מה במשכן היו הארזים עיקר בבניין, והעפר הי' רק בקרקע המשכן למטה. ובמקדש נהפוך הוא, שהיו האבנים והעפר העיקר, שאפי' הגג הי' מהן ולא היו עצים, רק כלונסאות של ארז הנ"ל שהיו טפלים לעיקר הבניין. 


'''והעניין,''' כי הנה ידוע שיש בכל עולם ד' בחי' דצח"מ, והדומם הוא למטה במדרגה מצומח והצומח למטה מן החי כו' והעילוי שבכולם הוא בחי' המדבר. ולכאורה תמוה, דא"כ מפני מה הארץ דווקא תוציא צמחה שהצומח יהי' גדל ונולד ונמשך מעפר הארץ? הלא הצומח הוא למעלה מהדומם שהוא העפר. אך העניין, דלא ראי זה כראי זה, שאע"פ שהדומם למטה במדרגה מן הצומח עכ"ז יש בו מעלה יתירה מצד שרשו שלמעלה מבחי' צומח וחי כו'. דהנה ידוע מחלוקת התנאים בגמ' ([[חגיגה יב א|חגיגה יב.]]), חד אמר שמים קדמו לארץ כמ"ש בראשית ברא כו' את השמים ואת הארץ וח"א ארץ קדמה כמ"ש ביום עשות כו' ארץ ושמים ואלו ואלו דא"ח שבמחשבה ארץ קדמה לשמים וכשברא ברא השמים תחילה. והעניין, כי סוף מעשה במח' תחילה, פי' כי הארץ לפי שהיא סוף מעשה ע"כ שרשה במח' היא בבחי' תחילת המחשבה, אבל השמים שהם תחילת המעשה הם אחרוני' במחשבה כי זהו הכלל שהסוף מעשה עולה תחילה במחשבה, ולכך הצומח למעלה מהדומם וכן החי למעלה מהצומח כו' שזהו כפי סדר ההשתלשלות דדצח"מ בעולמות שבחי' הדומם ועפר הארץ הוא בחי' סוף מעשה וצומח וחי למעלה ממנו במדרגה, והוא עניין שמים קדמו לארץ. ומ"מ מצד שרשן במחשבה הקדומה הרי ארץ דווקא קדמה לכולם במחשבה. לכן דוקא בה יש הכח והיכולת להוציא צמחה מצד שרשה הנעלה ולכן הצומח והחי והמדבר כולם מקבלים ממנה כו': 

והנה במשכן לא היה נמצא עדיין תכלית השלימות, שהיה רק דירת עראי של הקב"ה. כמ"ש ואהיה מתהלך באהל ובמשכן כו'. לכך נעשה כפי אופן סדר השתלשלות העולמות איך שנבראו כסדרן, שבזה שמים קדמו לארץ. ולכן כותלי המשכן היו מקרשים שהן בחי' צומח. ורק קרקע המשכן הי' מעפר. שזהו כמו שהוא בהשתלשלות שהצומח למעלה מן הדומם ולכן נעשו הקרשים מארזים שהארז גדל בגובה מאד, שזהו בחי' העליונה שבצומח כו' למעלה מעלה מבחי' הדומם שאין בו תוספת וגידול כלל. והמכסה על המשכן היה מיריעות ומעורות אילים ותחשים כו' שהוא בחינת החי שלמעלה במדרגה גם מבחי' הצומח. לפיכך היריעות שהם בחי' המקיפים שהיו פרושי' על כותלי המשכן היו מבחי' חי שהוא למעל' מבחי' צומח שממנו נעשו כותלי המשכן. נמצא שכ"ז נעש' כפי סדר מעלת ומדרגת ההשתלשלות בהשתלשלותן ובריאותן מלמעלמ"ט שהוא בחי' שמים קדמו כו'. אבל במקדש היה נמצא בו תכלית השלימות, כי היה דירת קבע של הקב"ה כמ"ש זאת מנוחתי עדי עד שהי' מעין עוה"ב, מה שיהי' באלף השביעי כשיהי' מנוחה לחיי העולמים, שאז תתעלה הארץ עליונה שהיא בחי' מל' דאצי' להיות למעלה מכולם. וכמ"ש אשת חיל עט"ב שתהי' עטרת לע"ל לז"א דאצילות. והיינו מצד שרשה שעלתה במחשבה הקדומה תחלה ארץ קדמה לשמים. לכן אף בבהמ"ק שהי' מעין עוה"ב נעשה עיקר הבית מאבנים ועפר שהם בחי' דומם, שאף הגג והמעזיבה שהיא בחי' המקיף נעשה מאבנים ועפר ולא מארזים שהוא כפי מה שיהיה לע"ל, שבחי' ארץ קדמה א"ח עט"ב מצד שרשה כו', רק שכלונסאות של ארז שהיה בהתקרה הם היו בחי' תמכין לבד לעיקר התקרה הנעשה מבחי' דומם וכענין תמכין דאורייתא. (ועמ"ש במ"א ע"פ מחר חדש במ"ש יהונתן לדוד ואנכי אהיה לך למשנה כו'):

והנה נראה בעליל ג"כ בחי' זו שיש בהארץ מעלה יתירה, והוא בחי' הביטול שיש בה שהיא מדרס תחת כפות רגלי הכל, משא"כ הצומח שגדלים בגובה והתנשאות כו'. וביטול זה נמשך מצד שרשה הנעלה במחשבה שהמחשבה היא בחי' חשב מ"ה שהוא תכלית הביטול כמ"ש מרע"ה ונחנו מ"ה. ומשם נמשך ומתלבש בחי' הביטול בארץ, ומצד זה תתעלה לע"ל להיות עט"ב, לכן היה בהמ"ק מאבנים דווקא (וכמ"ש ג"כ במ"א ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית, דלכך אמרו בגמרא על כורש שהחמיץ במה שחזר וצוה לערב בחי' צומח בבהמ"ק, נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת כו', כי צ"ל כולו באבנים דווקא מטעם הנ"ל. ובתפילה הוא בחי' השתחואות שבשמ"ע קול דממה דקה. בחי' דומם, ואותיות התפילה הם בחינת דומם). משא"כ בהמשכן שנעשה כפי סדר ההשתלשלות דעכשיו, שבחי' צומח למעלה מהדומם שמים קדמו כו', לכן היו הכותלי' מעצי שטים והעפר היה בקרקע המשכן וכנ"ל:

והנה זהו ג"כ ענין יוסף ויהודה. שהוא ג"כ בחי' ומדרגת שמים וארץ ובחי' צומח ודומם כו'. כי יוסף לשון תוספת וריבוי, שמתוסף והולך בהגדלה והגבהה למעלה, והוא עניין בחי' צומח, ובפרט בחי' הארז שגדל והולך למעלה מעלה ברום המעלות. וכמ"ש צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (והיינו בחי' ז"א דאצי' שנק' צומח לגבי המל' שנק' דומם, כמ"ש במ"א באריכות שהמידות יש בהם צמיחה וגידול, אבל האותיות הן בחי' דומם כו', ובמידות יש בחי' קטנות וגדלות. וזהו בחי' עץ ארז ואזוב שהאזוב הוא בחי' הקטנות והארז בחי' הגדלות כו'. וז"ש כארז בלבנון ישגה כו' ויוסף בפרט הוא בחי' יסוד שעולה עד הדעת ודעת עולה עד הכתר כו'. וכשמבריח מעלה מעלה נק' ארז בלבנון כו'). ויהודה הוא בחי' ארץ מל' דאצילות שהיא בחי' הדומם דאצי'. ולכן יהודה ל' הודאה וביטול שהדומם יש בו בחי' הביטול ביותר כנ"ל: 

והנה בסדר ההשתלשלות עתה יוסף הוא למעלה מיהודה שהרי המל' מקבלת שפעה וחיותה מן הז"א. ולכן יוסף היה המלך במצרים שהוא בחי' צומח בחי' גידול והתנשאות והוא היה המשביר והמשפיע לכולם. ויהודה הוא המקבל. וז"ש '''ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני'''. פי' שבו יומשך השפע מיוסף הצדיק וכמבואר בזוהר ד'''ויגש''' היינו תקרובתא עלמא בעלמא. דהיינו עלמא תתאה בחי' מל' מתייחדת ונגשת לגבי עלמא עלאה בחי' ז"א לקבל השפע כו'. וזהו ע"ד שהיה במשכן הצומח למעלה מהדומם כנ"ל. אבל לע"ל יתעלה יהודה להיות למעלה מבחי' יוסף כמ"ש א"ח עט"ב מצד שרשו שעלה במחשבה תחילה כנ"ל. כי הנה מחשבה הוא חשב מ"ה דהיינו תכלית הבטול שהוא בחי' חכ' דאצי' כח מ"ה. והנה אבא יסד ברתא כי ח"ע נק' ירא' עלאה. וח"ת שהיא המל' היא יראה תתא' וזהו אבא יסד ברתא שמבחי' יראה עלא' דחכ' נמשכ' המל' יראה תתאה. ולע"ל תתעלה בחי' יראה תתאה ביראה עלאה מקורה ע"כ תהי' אז עט"ב, כי הביטול הוא למעלה במדרגה מאהוי"ר דמדות הנמשכי' מבחי' חו"ג דז"א. ולכך גם עכשיו יש בהארץ בחי' הביטול יותר וכנ"ל. ובחי' ביטול דיראה עילאה היא בחינת ומדרגת משרע"ה ונחנו מה כו' (וע' לקמן ע"פ יהודה אתה, ומ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' אמור ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי כו' מעניין בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. ועמש"ל פ' בראשית ד"ה להבין הטעם שנשתנה יצירת):

וזהו מ"ש בהפטרה דפ' ויגש: '''קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה כו' ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים כו' וקרב אותם אחד אל אחד כו' הנה אני לוקח את עץ יוסף כו' ונתתי אותם עליו את עץ יהודה''' כו'. עד '''ועבדי דוד מלך עליהם'''. פי', כי עתה יוסף הוא למעלה מיהודה שהוא נמשל לארז אשר גדל בגובה ומתוסף והולך. כך יוסף, אליו שייכים עשרת השבטים. כמ"ש שם '''ושבטי ישראל חביריו''', נמצא הוא מרובה בשבטים יותר מיהודה. שע"ש זה נק' יוסף, כי הוא הדעת עליון כו'. אך לעתיד לבא כשיתחברו שניהם יוסף ויהודה ביחד בתכלית היחוד האמיתי, דהיינו מ"ש '''ויגש אליו יהודה''' וכמ"ש ([[איוב מא ח|איוב מ"א]]) אחד באחד יגשו, וזה יהיה לע"ל, אז יתעלה יהודה למעלה מיוסף כנ"ל ע"פ א"ח עט"ב. ולכן אז '''ועבדי דוד מלך''' על כל ישראל. 

וז"ש '''ולא יכול יוסף להתאפק כו' בהתודע יוסף אל אחיו,''' דהיינו שנתחברו יוסף ויהודה בתכלית החיבור והיחוד למיהוי אחד באחד כו'. (וע' ע"פ והיה מספר בנ"י כו' בעניין ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד כו'. וע' בדרוש ברכת הזימון בעניין שדהע"ה יברך על כוס יין המשומר שלע"ל כו', וע' ע"פ מחר חדש בענין יהונתן ודוד): 


[ובכל הנ"ל יובן ויבואר מ"ש בליקוטי הש"ס מהאר"י ז"ל בביאור מארז"ל בחלק (דק"ב סע"א) שתפשו הקב"ה לירבעם בן נבט ואמר לו חזור בך כו' א"ל מי בראש א"ל בן ישי בראש א"ל אי הכי לא בעינא. שהוא ממש העניין הנ"ל שהקב"ה רצה שירבעם יחזור בתשובה ואז יאיר בו מבחי' ומדרגת יוסף בחי' עץ אפרים כו'. וזהו אני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע שיהי' מאיר בהם א"ס ב"ה בהאר' רבה. וזהו אנ"י כו' א"ל מי בראש כי הוא רצה כמו שהיה עכשיו שבחינת ומדרגת יוסף הוא למעלה מבחי' יהודה לכך רצה הוא להיות בראש לגבי דוד אבל הקב"ה אמר לו שלע"ל יתעלה יהודה לכן בן ישי בראש כו' א"ל אי הכי לא בעינא שלא היה בו בחי' ביטול ושפלות זה. וזשארז"ל גסות הרוח שבירבעם טרדתו כו'. ומעין זה נתבאר ג"כ במ"א בענין המרגלים שלא היה בהם ג"כ שפלות זו לגבי בחי' ארץ העליונה שדימו בעצמם שא"צ לזה להיותן מעלמא דדכורא כולם אנשים כו'. אבל יוסף הצדיק ויהודה יתחברו לע"ל בתכלית היחוד למיהוי אחד באחד כנ"ל]: