עריכת הדף "דבר מלכות ה' טבת" (פסקה)

=== – אחרי תפלת ערבית – ===
====– תרגום מאידית –====

א. יום זה ה' טבת קשור עם השחרור וה"פדיון שבויים" של הספרים והכתבים של רבותינו נשיאינו שבספריית אגודת חסידי חב"ד ליובאוויטש, שבנשיאותו ובהנהלתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

ו"הימים האלה נזכרים ונעשים גו'"<ref>לשון הכתוב – אסתר ט, כח.</ref> – שכאשר מגיע יום זה מדי שנה בשנה, אזי "'''נזכרים'''" ועי"ז "'''נעשים'''" אותם ענינים שנעשו ונפעלו בפעם הראשונה<ref>ראה רמ"ז בס' תיקון שובבי"ם, הובא ונת' בס' לב דוד (להחיד"א) פכ"ט. ולהעיר ממשנה ספ"ג דגיטין. שו"ת הר"י אירגס (בסו"ס מבוא פתחים) ס"ה בארוכה.</ref>.

ועל פי דברי המשנה<ref>אבות פ"ד מ"ב.</ref> "מצוה גוררת מצוה" (שקיום המצוה מביא את האדם (המקיים את המצוה) לקיים עוד מצוה, ובפרט ובעיקר – לקיים אותה מצוה עצמה) – שזהו כלל בנוגע לכל מצוה, עאכו"כ בנוגע לה"מצוה '''רבה'''"<ref>ב"ב ח, ריש ע"ב. רמב"ם הל' מתנות עניים פ"ח ה"י. וראה גם טושו"ע יו"ד ר"ס רנב.</ref> דפדיון שבויים – הרי מובן, שהמצוה והענין של פדיון שבויים שנפעל ביום ה' טבת [שזהו '''מעין ובדוגמת''' הענין של פדיון שבויים '''בפשטות'''<ref>דמובן, שגודל הענין שבמצות פדיון שבויים (שפודים ישראל השבוי ביד אוה"ע) הוא ג"כ בנוגע לכל ספר וספר בתורה – תורתו של '''הקב"ה –''' הנמצא בשבי' תחת ידי זרים. ובפרט שהתורה (כולל כל ספר בתורה) היא "'''חיינו''' ואורך ימינו" (נוסח ברכת "אהבת עולם" דתפלת ערבית – ע"פ נצבים ל, כ)*.

*) '''ולהעיר ממאחז"ל (ברכות נז, א. וש"נ) "אל תקרי מורשה אלא מאורשה", ולכן "עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה" (סנהדרין נט, א).'''</ref>], מביא ("גוררת") שיקיימו (עוד מצוות, ובפרט ובעיקר) מצות פדיון שבויים, ובענין זה (של פדיון ספרים) עצמו:

בימים אלו ישנה "קבוצה" של ספרים, ביחד עם כתבי־יד המצורפים לספרים אלו, שממתינים לפדיון שבויים שלהם, שיוחזרו אל בעליהם האמיתי, הוא נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, לשוב לד' אמותיו, שהן יחד עם הד' אמות דבית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים (וגמילות חסדים בפרט) – "בית רבינו שבבבל"<ref>מגילה כט, א. וראה בארוכה סה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 465 (לקמן ע' 399) ואילך, בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל.</ref>.

ומכיון ש"מצוה גוררת מצוה" – הרי מובן '''עד"ז''' בנדו"ד, ש(קיום מצות) פדיון שבויים בה' טבת – מביא<ref>ויש בזה גם הסיוע מהקב"ה – כהמשך לשון המשנה שם "שכר מצוה מצוה", '''שמן השמים''' מסייעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת (ראה רע"ב, מדרש שמואל, ועוד), כולל ובעיקר – שיעשה מצוה זו עצמה.</ref> גם את (קיום מצות) פדיון ושיבת הספרים וכתבי יד האמורים.

ויש להוסיף, שהענין האמור [ש"מצוה גוררת מצוה" – ממצוה אחת דפדיון שבויים למצוה שני' דפדיון שבויים] מודגש יותר כשמדובר אודות פדיון שבויים של '''ספרים''':

ספרים של תורה הם ענין של חכמה<ref>כמ"ש (ואתחנן ד, ו) "כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים".</ref> [ובזה גופא – חכמה '''קדושה''', חכמת התורה]. ומזה מובן, שכל ספר בתורה נוגע גם לכל שאר הספרים, כי על־ידי הלימוד והידיעה בספר '''זה''' נעשה הוספה בהבנה והשגה של שאר הספרים.

וכמו"כ בנוגע לעניננו: היות שהשלימות דלימוד הספרים שלפנ"ז (שפדיונם נפעל בה' טבת) תלוי' בלימוד הספרים הנמצאים לע"ע בשבי', נמצא, ששלימות הפדיון של ספרים '''אלו'''<ref>שעיקר מטרת ותכלית פדיונם היא '''הלימוד בהם''', כדלקמן ס"ג.</ref> (בה' טבת) – כאשר זה מביא לפדיון של הספרים האמורים (וכל שאר הספרים) אשר ממתינים עדיין לפדיונם.

[ובפרט ששניהם חלק מספרי' '''אחת –''' ספריית אגו"ח חב"ד שבנשיאותו דכ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו].

ב. ועוד וג"ז עיקר (ואדרבא – הוא העיקר):

המצוה של פדיון שבויים (בה' טבת) – פועלת ('''ע"ד''' "מצוה גוררת מצוה") גם את אמיתיות ושלימות הפדיון שבויים ע"י הקב"ה – הפדיון של כל היהודים (וכל עניני תורה וכל הענינים כולם) מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה.

ויש להוסיף, שגם ענין זה (השייכות של פדיון שבויים להגאולה) מודגש במיוחד בנוגע לפדיון שבויים של ספרים – כידוע<ref>תו"א וישב כז, ד. ובכ"מ.</ref>, שענין הגאולה תלוי בפדיון (הבירור וזיכוך והעלאה) של כל ניצוצי קדושה שנמצאים עכשיו "בשבי'" בהעלם והסתר של העולם; ומאחר שכל הענינים מתחילים ונמשכים מהתורה<ref>ראה ב"ר בתחלתו. זח"א קסא, ריש ע"ב.</ref> – מובן אפוא, שהכח לזה בא מענין שדוגמתו בתורה – הפדיון של עניני תורה המצויים בשבי'.

ג. נקודה נוספת בהשייכות של ב' ענינים אלו:

הפדיון שבויים ונצחון הספרים האמיתי הוא, כמובן ופשוט, דוקא כאשר עי"ז ניתוסף אח"כ עוד יותר '''בלימוד''' ספרים של תורה<ref>ראה בארוכה שיחת ש"פ ויגש ה' טבת תשמ"ח (סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 184 ואילך). ושם, שאף שהעיקר והכלל הוא ספר תורה, מ"מ כדי שיהי' הלימוד בפועל ("ולמדה גו' שימה בפיהם" (וילך לא, יט)) צריך ללמוד בריבוי ספרים המבארים ומפרשים בפרטיות את כל הענינים שבס"ת. וכהפס"ד (רא"ש הל' קטנות ריש הל' ס"ת. שו"ע יו"ד סע"ר ס"ב) שמצות כתיבת ס"ת האידנא היא בכתיבת ספרים. וראה גם שיחת ה' טבת תשמ"ט.</ref> [כולל בעיקר – בהלימוד בספרים אלו]. מזה מובן, שיום ה' טבת צריך להביא עמו חיזוק והוספה בלימוד ספרים של תורה, מתחיל מה"'''ספר'''"<ref>ובלשון הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד) – "מימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה . . והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים . . וחיבר מהכל ספר המשנה".</ref> הראשון בתורה שבע"פ – ספר המשניות.

ועפ"ז מובן יותר איך פדיון הספרים מביא לידי הפדיון הכללי דהגאולה – כמפורש בפסוק<ref name=":0">ישעי' א, כז.</ref> "ציון '''במשפט תפדה''' גו'", ז.א. שעל־ידי '''לימוד התורה''' ['''שבזה''' מתבטא כנ"ל אמיתיות הנצחון ופדיון הספרים] – נפעלת הפדי' של "ציון". ובפרט ע"י לימוד הספרים<ref>ראה הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב (וש"נ), ש"בזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו". ועפ"ז אולי י"ל שכ"ה גם ביחס לנדו"ד. ועצ"ע.</ref>, מתחיל מספר המשניות<ref>ולהעיר ש"מצוה גוררת מצוה" הוא מאמר '''המשנה'''.</ref> – כמאמר חז"ל<ref>ויק"ר פ"ז, ג. וראה תו"א שמות מט, ג. תו"ח שם יח, א־ב. לקו"ת דברים א, סע"ב ואילך. ובכ"מ. וראה "תשובות וביאורים" ס"ד ס"ה (ע' 19 ואילך).</ref> – "אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות המשניות".

וה"ציון במשפט '''תפדה'''" מודגש עוד יותר – ע"י הלימוד בספרים שכבר נפדו<ref>ויש לומר, שגם כינוס הגליות שנעשה "בזכות המשניות" הוא בהדגשה יתירה ע"י לימוד במשניות ועד"ז בספרי פס"ד (ראה הערה 15) שנפדו משבי' – כי, טעם הדבר שבזכות המשניות הגליות מתכנסות הוא לפי שעל ידה נפעל בירור הניצוצות שבעולם (ראה תו"א שם. ובארוכה – תו"ח שם). ונת"ל (סעיף ב) שע"י פדיון ספרים בתורה ניתוסף בהכח לפדיון ניצוצות שבעולם.</ref>.

ולהוסיף, שמזה מובן גם בהנוגע לפועל – שהמאורע דה' טבת צריך להביא לכל לראש חיזוק והוספה בלימוד הספרים<ref>ראה סה"ש תשמ"ח שם ע' 187 ואילך.</ref>, כולל ומתחיל מלימוד המשניות – שזה פועל שמפדיון הספרים באים תיכף לפדיון הגאולה, כנ"ל. וע"י עצם ההחלטות בזה – הנה כיון שהקב"ה רואה שההחלטות אמיתיות הן ובודאי יקיימו אותן, הרי ההחלטות עצמן פועלות<ref>ראה תענית ח, ב. שו"ע או"ח סתקע"א ס"ג.</ref> ממש כאילו למדו את המשניות<ref>ובפרט שההחלטות מתקבלות במקום קדוש, וב"בית המשולש" – בית תפלה, בית תורה ובית מעשים טובים (כמדובר כמ"פ).</ref>.

ד. ויש להוסיף ולקשר כל הנ"ל – ע"ד הרמז – לפרשת השבוע, פ' ויגש:

איתא בזהר<ref>ח"א ריש פרשתנו (רה, ב). וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קכח. '''וש"נ'''.</ref>, ש"ויגש אליו יהודה" הוא הענין דסמיכת<ref>ברכות ד, ב. שם ט, ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"ז. טושו"ע או"ח סי' ס"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם ס"ט. טושו"ע ודאדה"ז שם ר"ס קיא.</ref> גאולה לתפלה (שמברכת "גאל ישראל" עוברים מיד – בלי שום הפסק – לתפלת העמידה, מתחיל עם הפסוק<ref>תהלים נא, יז.</ref> "אדנ־י שפתי תפתח גו'", ש"כתפלה<ref>ברכות שבהערה 23.</ref> אריכתא דמיא"<ref>ועד"ז ברכת השכיבנו בתפלת ערבית – ש"כגאולה אריכתא דמיא" (שם).</ref>).

עיקר<ref>ראה שו"ע אדה"ז שם ס"ב (מב"י שם): "לימוד זה (ממ"ש (תהלים יט, טו) יהיו לרצון וגו' צורי וכתיב אחריו (שם כ, ב) יענך ה' ביום צרה) אינו אלא סמך בעלמא ועיקר סמיכת גאולה לתפלה הוא מדברי חכמים וכו'".</ref> הטעם על סמיכת גאולה לתפלה הוא בכדי שתתקבל התפלה, כדאיתא בירושלמי<ref>ברכות פ"א ה"א. הובא בפרש"י ברכות ד, ב ד"ה זה הסומך. טור ושו"ע אדה"ז שם.</ref> "כל מי שאינו תוכף לגאולה תפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק (ודפק<ref>פני משה לירושלמי שם. וכ"ה הלשון במקומות שבהערה הקודמת.</ref>) על פתחו של מלך, יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג, עוד הוא הפליג (גם המלך הפליג ממנו<ref>פ"מ שם.</ref>)".

מעין ועל־דרך זה הוא גם בנידון־דידן:

ה' טבת הוא יום שקשור עם ענין ה"'''גאולה'''" – הגאולה והפדיון דספרי רבותינו נשיאינו (כנ"ל סעיף א). ותיכף בסמיכות לה"גאולה" קיימת ה"'''תפלה'''" ובקשה כו' על הספרים שעדיין מחכים לפדיונם, ועוד ועיקר – התפלה על הפדיון הכללי בגאולה האמיתית והשלימה (כנ"ל ס"א ואילך).

ועי"ז שהתפלה באה בסמיכות לגאולה, ובנדו"ד – שהתפלות הנ"ל באות בסמיכות להפעולה ד"גאולה" – הפדיון שבויים שנפעל ביום זה, ה' טבת<ref>ביחד עם השבח וההודאה להשי"ת על "גאולה" זו, מעין וע"ד ברכת "גאל ישראל" – ש"מרצהו (להקב"ה) בתשבחות וקלוסין של יצי"מ והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו" (פרש"י שם).</ref> – ה"ז פועל, שהקב"ה יקבל את תפלות בני ישראל, ותיכף ומיד<ref>די"ל, שכשם שסמיכת גאולה לתפלה היא באופן שאין שום הפסק ביניהן [גם לא באמירת פסוקי תורה, שלכן אחז"ל שהפסוק אדנ"י שפתי תפתח גו' כתפלה אריכתא דמיא, כנ"ל בפנים (ראה הגמ"י הל' תפלה פ"ב אות ד. מרדכי לברכות ט, ב. טושו"ע ואדה"ז או"ח ר"ס קיא)], עד"ז הוא גם בנוגע למילוי הבקשות שבתפלה (שנפעל ע"י סמיכת גאולה לתפלה, כבפנים) – שהוא בסמיכות ממש להתפלה והבקשה.

וראה תניא אגה"ת פי"א (ק, א): ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים היינו נגאלין מיד כמו שאנו מברכין בא"י גואל ישראל (וראה גם לעיל שם בנוגע לבקשת הסליחה בברכת סלח לנו).</ref> יפדה את כל הספרים, ויפדה את כל בנ"י בגאולה האמיתית והשלימה;

ו"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>בא י, ט.</ref> הולכים ביחד עם כל הספרים – הן הספרים שכבר הוחזרו, והן הספרים (וכת"י) שישובו תיכף ומיד ממש – לארצנו הקדושה.

ה. על פי מ"ש (בהמשך ל"ציון במשפט תפדה", כנ"ל ס"ג) "'''ושבי'''' בצדקה"<ref name=":0" />, ז.א. שצדקה פועלת את הענין דפדיון שבויים (וכמאחז"ל<ref>ב"ב י, א. וראה תניא פל"ז (מח, ב).</ref> "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה") – נעשה כעת כאו"א מכם שליח לצדקה. יתנו שתי שטרות: שטר אחד שבו כל אחד יכול לעשות כטוב בעיניו, ושטר נוסף לתת לצדקה.

ויה"ר שקיום מצות הצדקה לא רק יקרב ויזרז את הגאולה, אשר גם בזירוז ישנם כמה שיעורים ואופנים, אלא שיהי' זירוז ע"ד סמיכות גאולה לתפלה – שזה בלי שום הפסק. ז.א. שעל־ידי מעשה הצדקה ישנה תיכף ומיד (ועוד לפני המשך הדיבור בכל דברים אלו) הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (ביחד עם אלי' הנביא זכור לטוב המבשר את הגאולה<ref>פרש"י בחוקותי כו, מב. ועוד.</ref>). ובמילא יתנו לצדקה (וכל המשך הענינים שלאח"ז) בארצנו הקדושה, ובירושלים עיה"ק, ובהר הקודש. – [ואם ח"ו יהי' עיכוב, יתנו זאת בזריזות כאו"א במקומו ובעירו, ובהוספה מדילי'].

ועוד והוא העיקר – ש"בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", האנשים והנשים והטף – "ארו עם ענני שמיא"<ref>דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.</ref> – ביחד עם ההחלטות טובות בנוגע לצדקה ומעשים טובים בכלל ובפרט – בארצנו הקדושה, ושם – בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש השלישי.

ותיכף ומיד ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהנוכחים שיחיו ב' שטרות של דולר, הא' – לעשות בו כטוב בעיניהם, והב' – לתתו (או חילופו) לצדקה].

{{הערות שוליים}}*) היום בו "דידן נצח" באופן גלוי לעיני כל העמים (בבית המשפט הפדרלי) בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאַוויטש.

[[קטגוריה:דבר מלכות|א]]
[[קטגוריה:דבר מלכות · ספר בראשית|נ]]