עריכת הדף "דבר מלכות שבועות (א)" (פסקה)

=== – לקהל שיחיו שחזרו מה"תהלוכה" – ===

==== '''– תרגום מאידית –''' ====
א. בנוגע לחג השבועות אומרים חז"ל<ref>פסחים סח, ב.</ref>, ש"הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם<ref>משא"כ בשאר הימים־טובים יש פלוגתא אם צ"ל "חציו לכם" (פסחים שם. ביצה טו, ב). – ואפילו לפי ההלכה (רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ט (ובמ"מ שם). טושו"ע או"ח ר"ס תקכט. שו"ע אדה"ז שם ס"י) '''שבכל''' היו"ט צ"ל "חציו לכם" – יש חילוק בין חגה"ש לשאר היו"ט, שב"שאר יו"ט ושבתות (ש)מותר להתענות בהם תענית חלום", משא"כ בחגה"ש "אסור להתענות תענית חלום" (שו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ד סי"ח), אף שהתענית עונג לו (טור או"ח סרפ"ח. שו"ע אדה"ז שם ס"ג). וראה בארוכה לקו"ש חכ"ג ע' 27 ואילך (וש"נ).</ref>, מאי טעמא, יום שניתנה בו תורה הוא". שהפירוש ד"לכם" הוא – "שישמח בו '''במאכל ובמשתה'''"<ref>פרש"י פסחים שם. וראה גם שו"ע אדה"ז סתצ"ד שם.</ref>.

וכידוע שהחידוש ד"יום שניתנה בו תורה" הוא – החיבור דאלקות עם הגוף הגשמי דבנ"י<ref>ראה תניא פמ"ט (סט, סע"ב ואילך): ובנו בחרת מכל עם ולשון (דקאי על מ"ת – ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' ס ס"ד) הוא הגוף החומרי כו'.</ref> ("לכם"<ref>ראה גם לקו"ש ח"ב ע' 560.</ref>) ועם גשמיות העולם כביכול<ref>ראה בארוכה לקו"ש ח"ג ע' 887 ואילך. '''ובכ"מ'''.</ref> ("התחתונים<ref>תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.</ref> יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים")<ref>עפ"ז יש לבאר מ"ש בהמשך הגמ' שם (לאחרי הדין דבעצרת בעינן לכם): "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תילתא, אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא" – דלכאורה: כיון שכוונת ר"י בהעילוי ד"האי יומא" היא – שעל ידו נעשה הוא לומד תורה (כפרש"י), אין זה שייך דוקא ל"האי יומא" (יום '''נתינת''' התורה), שהרי '''לימוד''' התורה הי' גם לפני מ"ת (וא"ו בסיון), וכמאחז"ל (יומא כח, ב) "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם . . אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הי' וכו'"?

אלא, העילוי ד"האי יומא" הוא – שאז נמשכה '''ונתלבשה''' התורה למטה, עד ש"תורה '''לא''' בשמים היא" (נצבים ל, יב. וראה שבת פט, א. ב"מ נט, ב). ועל זה אמר ר"י שע"י "האי יומא" "למדתי תורה '''ונתרוממתי'''" (פרש"י), היינו שהתורה פועלת שינוי בה"תחתונים"* (ראה בארוכה לקו"ש חט"ז ע' 211 ואילך. ובכ"מ). ולכן, רב יוסף ביומא דעצרתא "הי' מצוה לאנשי ביתו להכין לו '''סעודה'''" (פרש"י פסחים שם), שבזה מודגש, שהתורה נמשכת וחודרת בכל מציאות האדם, גם בגוף הגשמי.

'''*) ולכן, "אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא''' בשוקא'''" – כי ע"י לימוד התורה מצ"ע (בלי הפעולה ד"האי יומא"), נשאר האדם והעולם בבחי' "שוקא" ורשות הרבים (ראה לקו"ש שם ע' 214. ובכ"מ).'''</ref>.

ב. ויש להוסיף בזה, ע"פ המובא בספרי פולין<ref>ספר מאמר מרדכי מסכת פסחים, להרה"צ כו' הר"ר מרדכי מנדבורנא (סיגעט, תר"ס). וז"ל: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם . . בעצרת שהוא זמן קבלת התורה, ואחז"ל (ראה עירובין נד, א. ע"ז ה, א. שמו"ר רפל"ב) חירות משעבוד מלכיות, אזי הוא הזמן המוכשר לעת רצון להתפלל לקרב קץ הגאולה. וזהו הכל מודים בעצרת דבענין נמי לכם, דבעינן לשון אם תבעיון בעו (ישעי' כא, יב)* והוא לשון תפלה ובקשה**, נמ"י לכ"ם גימטריא ק"ץ, היינו שהוא זמן המוכשר להתפלל שיתקרב קץ הגאולה.

'''*) ובפרש"י עה"פ: אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ. וראה גם ירושלמי תענית פ"א סה"א.'''

'''**) ראה מצודת ציון עה"פ.'''</ref>, ש"נמי לכם" הוא בגימטריא "'''קץ'''":

השלימות דגילוי אלקות למטה בגשמיות ("'''לכם'''") – ש"כבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן־תורה"<ref>תניא פל"ו (מו, א).</ref> – יהי' בגאולה האמיתית והשלימה (ב'''קץ'''<ref>ראה תניא שם (מו, ב): "אח"כ גרם החטא ונתגשמו הם והעולם עד עת '''קץ הימין''' שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל אור ה' שיאיר לישראל ע"י התורה כו'".</ref> הגלות)<ref>ושלימות השכר דלע"ל תהי' דוקא לבנ"י נשמות '''בגופים''' בעוה"ז '''הגשמי''' (כדעת הרמב"ן בשער הגמול בסופו. וכ"ה ההכרעה בתורת החסידות – ראה לקו"ת צו טו, ג. דרושים לשבת שובה סה, סע"ד. דרמ"צ יד, ב. וראה אוה"ת חוקת ס"ע תתט. שם כרך ה ע' א'תרלז).</ref>. גם כפי שזה יתבטא בכך, שאז תהי' סעודה<ref>ב"ב עה, א. ועוד.</ref> '''גשמית'''<ref>נסמן ב"תשובות וביאורים" (קה"ת תשל"ד) סי"א הערה 23 (ע' 8־57).</ref> דוקא (כמו בעצרת ד"בעינן נמי לכם")<ref>וע"פ המבואר בפנים – יש להוסיף (ע"ד הרמז) בדיוק לשון חז"ל "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם": הענין דעצרת פועל, ש"'''הכל –''' כל עניני העולם – '''מודים'''", שצריכים וזקוקים ("'''בעינן'''")* לקץ הגלות ("נמי לכם"). כלומר: גם מציאות העולם עצמה באה לידי הכרה בגודל הצורך וההכרח לגאולה האמיתית והשלימה – שאז תהי' השלימות '''שלה''' (של '''העולם''').

'''*) נוסף להפירוש ב"בעינן" מלשון תפלה ובקשה, כנ"ל הערה 9.'''</ref>.

ויש לקשר זאת ("נמי לכם" בגימטריא "קץ") לזה, שבחג השבועות הוא יום הסתלקותו של דוד מלכא משיחא ("דוד מת בעצרת"<ref>ירושלמי ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג. רות רבה פ"ג. תוד"ה אף עצרת – חגיגה יז, א. וראה לקו"ש ח"ח ע' 21 ואילך. וש"נ.</ref>). כי ע"פ הידוע<ref>תניא אגה"ק סכ"ח (קמח, א).</ref>, שביום ההסתלקות הוא "פועל ישועות בקרב הארץ"<ref>לשון הכתוב – תהלים עד, יב.</ref>, מובן, שבעצרת ישנה פעולה והשפעה מיוחדת בענינו של (דוד) '''מלכא משיחא''' (קץ הגלות והגאולה האמיתית והשלימה).

ונוסף לזה חג השבועות הוא גם יום ההסתלקות של (רבי ישראל) הבעש"ט<ref>לקו"ד ח"א לב, א.</ref>, הקשור גם במיוחד עם ("נמי לכם" –) הגאולה<ref>כמענה מלך המשיח להבעש"ט על שאלתו "אימת אתי מר" – "בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה" (כמ"ש באגה"ק הידועה דהבעש"ט – נדפסה בכתר שם טוב בתחלתו. ובכ"מ).

ולהעיר מהידוע דגילוי תורת הבעש"ט הוא "טעימה" מגילוי תורת משיח (סה"מ תרס"ג בהוספות ע' רנא. וראה לקו"ש חט"ו ע' 282. וש"נ). וראה תו"ח שמות (שכט, סע"ב): "היראה הפנימית שהי' בבעש"ט ז"ל שהי' מעין יראה של משיח כו'".</ref> האמיתית והשלימה<ref>וראה לקו"ש ח"ח ע' 23 ואילך, דענינו של דוד הוא העבודה ד"תחתונים יעלו לעליונים", וענינו של הבעש"ט – החיבור דירידת העליונים והעלאת התחתונים, ע"ש בארוכה.</ref>.

ולפני זה – לפני דוד והבעש"ט – קשור חג השבועות עם רועה ישראל השלישי – משה רבינו, "משה קיבל תורה מסיני"<ref>אבות פ"א מ"א.</ref> [שזה (מתן־תורה) הוא הרי הטעם לכך ש"בעצרת בעינן נמי לכם"], "גואל ראשון הוא גואל אחרון"<ref>ראה שמו"ר פ"ב, ו. זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א משפטים עה, ב.</ref> – ע"י משה (שקיבל תורה מסיני) נמשך הכח על ה"קץ" (בגימטריא "נמי לכם") בגאולה האמיתית והשלימה.

ולהעיר ולהוסיף, שהראשי־תיבות דהשמות של שלשת הרועים ('''מ'''שה, '''י'''שראל, '''ד'''וד) – הוא "'''מיד'''" (כמדובר לעיל), שזה מרמז על לשון חז"ל<ref>ראה שבת קיח, ב. שהש"ר פ"ה, א (ב). ועוד. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.</ref> – "'''מיד''' הן נגאלין", שהגאולה האמיתית והשלימה באה '''מיד''', מיד בזמן '''גשמי''' דגשמיות העולם ("לכם").

ג. ויהי רצון, שתיכף ומיד יקויים בפועל ה"נמי לכם" – קץ וסיום הגלות. ובמילא ישנו הסיום דיום (הראשון ד)חג השבועות, ועאכו"כ ההמשך דיום השני דחג השבועות שנת "אראנו נפלאות" – בגאולה האמיתית והשלימה, כך, שבמקום היותו יו"ט שני של '''גליות –''' נעשה הוא<ref>להעיר משו"ת חת"ס או"ח סו"ס קמה: לא י"ט ב' של גליות רמז בשעת חדות מ"ת וחירות מאוה"ע (כמ"ש המג"א או"ח ר"ס תצד), אלא י"ט ב' של גאולה בב"א כו', ע"ש. ואכ"מ.</ref> מיד היום '''דקיבוץ''' גליות דכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"<ref>בא י, ט.</ref>;

והולכים כולם ביחד לארצנו הקדושה, ולירושלים עיר הקודש, ולהר הקודש, ולביהמ"ק השלישי, "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם"<ref>נוסח תפלת מוסף.</ref>, כולל גם קרבנות של תודה ושמחה שמן הסתם יקריבו בקשר עם ה"קץ" ("נמי לכם") והגאולה, ובמכש"כ וק"ו וכו' מיחיד שיצא מבית האסורים.

ועוד והוא העיקר – שממשיכים את היותנו יחד כאן – בארץ הקודש, ובירושלים עיר הקודש, ושם גופא – בה"ציון" (הפנימיות<ref>ראה לקו"ת דברים א, ב ואילך. רשימות הצ"צ לתהלים (יהל אור) ע' תקעה. וש"נ. ובכ"מ.</ref>) דירושלים – ביהמ"ק, ו(שם גופא –) בקדש הקדשים, מקום הלוחות, כולל ובמיוחד – הלוחות הראשונות שניתנו למשה רבינו בתחילת המ"ם ימים ראשונים (ביום מ"ת).

– וישנם כל ענינים אלו ביחד עם השלשה האמורים לעיל: משה, ישראל בעש"ט, ודוד מלכא משיחא, ר"ת "מיד", (ותיכף ו)מיד ממש, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

{{הערות שוליים}}*) הוספת ביאור בכמה ענינים דלהלן – ראה שיחת יו"ד סיון שנה זו (ביחידות הכללית להאורחים שיחיו). חלקו נעתק להלן (בפנים ובהערות).

[[קטגוריה:דבר מלכות|ד]]
[[קטגוריה:דבר מלכות · ספר במדבר|ב]]