עריכת הדף "לקוטי אמרים · פרק מא" (פסקה)

==סיכום הפרק==
בתחילת הפרק מביא אדמו"ר הזקן שני אופנים לגלות את היראה המסותרת{{הערה|וכמו שבאהבה המסותרת נאמר ב[[לקוטי אמרים · פרק כה|פרק כה]] שהיא עבודה שלימה גם כשאינה בהתגלות ליבו, כך גם כאן: עבודה זו גמורה ושלימה גם אם לא התעורר ליבו ביראה, ואפילו אם במוחו ומחשבתו אינו חש יראה.}} של הנפש האלוקית:
:*התבוננות כללית: יתבונן כיצד עומד עליו{{הערה|ומסביר הרבי (ב[[לקוטי שיחות · כרך ה|לקוטי שיחות, חלק ה]]) שנכלל בזה גם שעליו עומדים, כביכול, כל העניינים ש"למעלה".}} הקב"ה ובוחן עבודתו.
:*התבוננות פרטית: יתבונן על גילוי האלוקות שכל מצווה פועלת בנפשו.

בהמשך הפרק מזכיר אדמו"ר הזקן, שהיראה לבדה{{הערה|בחינת עבד.}} אינה מספיקה אלא צריך גם אהבה{{הערה|בחינת בן.}}. ומוסיף, שיש לרצות לא רק ש'''אני''' אוהב את ה', אלא גם שהרצון '''של הקב"ה'''{{הערה|רצונו של הקב"ה נקרא "יחוד קוב"ה ושכינתה". הכוונה היא שברצונו לגלות את סופיותו בעולם המוגבל, שיתייחד האור הסובב עם האור הממלא.}} יתקיים.

בסיום הפרק מוסבר שאין ביכולתנו לרצות '''באמת''' לעשות נחת רוח{{הערה|האהבה השניה. אך למרות זאת עלינו להשתדל בזה, כי מצד עצמו העניין אמיתי.}}, אבל לרצות שהעבודה '''שלנו''' תגרום נחת רוח{{הערה|שזה חלק מהאהבה הראשונה – בחינת בן.}} הוא דבר טבעי – ולכן בזה מחוייב כל אחד ואחת.