עריכת הדף "תורה אור (אדמו"ר הזקן)/תולדות" (פסקה)

===ד"ה מים רבים===
'''מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה''' וגו' עד '''בוז יבוזו לו''' {{ממ|שיר השירים|ח|ז}}. [[זהר חלק ג נד ב|ובזוהר חלק ג דף נ"ד ע"ב]], מים רבים דא הוא נהר עלאה דמניה נפקין נהרין לכל עיבר כו'. 

והנה הנהרות נמשכים מן המעיינות, שהמעיינות נובעים מן התהום ומהם נמשכים הנהרות וכמ"ש "השולח מעינים בנחלים" {{ממ|תהלים|קד|י}}, והמעיינות נובעים מתחת לארץ אבל הנהרות נמשכים בגלוי ע"פ כל הארץ, לכך התורה שנמשלה למים כמ"ש "הוי כל צמא לכו למים" {{ממ|תענית|ז|א}} יש בה בחי' מעיין והוא כמאמר חכים ולא בחכמה ידיעא שאינו מושג כלל כמשל המעיין שנובע מתחת לארץ ואינו ניכר ונגלה כ"כ ויש בה בחי' נהרות וכמ"ש "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" כו' {{ממ|בראשית|ב|י}} שזיו השכינה המתגלה בג"ע בהשגת רזין דאורייתא נמשך מבחי' נהר היוצא מעדן כו' ונמשך ומתחלק לכמה בחי' נהרות והמשכות פרטיים לכל אחד כפי השגתו כו'. ולכן נק' נהר לפי שבא ונמשך בגילוי להיות מושג לצדיקים. וע"ז נאמר '''מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה''' של כנס"י להקב"ה, כי עם היות שזהו גילוי מדריגות עליונות מאד עכ"ז לא ישקיטו את האהבה שהנפש לא תתמלא ותתרוה צמאונה ע"י גילוי זה לבד, וכמ"ש "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ" {{ממ|תהלים|עג|כה}} כי שמים וארץ הם ג"ע העליון והתחתון שבו מתענגים הנשמות ע"י נהר היוצא מעדן כו' ועכ"ז מי לי בשמים כו' כי ג"ע הוא רק לפי שעה אבל עיקר הגילוי יהיה לע"ל בתחיית המתים, וכמ"ש "ומעין יצא מבית ה'" {{ממ|יואל|ד|יח}} שזהו למעלה מעלה מבחי' נהר כו', והיינו ע"י עסק התורה ומצות שעז"נ "ותרד העינה ותמלא כדה" {{ממ|בראשית|כד|טז}} הם כ"ד ספרין דאורייתא שהם נמשכים מבחי' המעיין בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא שעיקר גילוי זה יהיה לע"ל. אך הנה כדי להיות המשכה וגילוי זה ע"י תומ"צ מעשיות על זה נאמר "ותרד העינה ותמלא כדה", שזהו ע"י רבקה אמנו, שהיא היא אשר ביכולתה להיות ותמלא כדה כו'. 

ולהבין מהו בחי' רבקה י"ל תחלה ענין בחי' יצחק, כי הנה יצחק הוא לשון צחוק ותענוג והוא גילוי תענוג העליון לצדיקים לע"ל כמ"ש לויתן זה יצרת לשחק בו. ולכן יצחק הוא לשון עתיד כי הנה בחי' צחוק עשה לנו אלקים שבחי' גילוי תענוג זה נמשך ע"י שם אלקים.

והעניין, כי שמש ומגן הוי"ה אלקים, ששם אלקים הוא המגן ונרתק על שם הוי"ה המהוה מאין ליש, שהנרתק הוא כסוי והעלם שלא יהי' גילוי שם הוי"ה רק ע"י לבוש והנרתק המסתיר עליו, וכמשל אור וזיו השמש המאיר דרך מסך ופרגוד כמ"ש במ"א ע"פ והבדילה הפרכת כו' ומחמת נרתק ומגן זה נעשו הנבראים בחי' יש ודבר נפרד ובהתרבות הלבושים ע"י ק"ך צירופי אלקים נמשך למטה בעשייה החשך וההסתר ביותר ועל כן ירדה הנשמה למטה להיות עובד אלקים דהיינו לעבוד ולתקן את בחי' החשך וההסתר הנמשך משם אלקים לאהפכא חשוכא לנהורא וזהו אשר ברא אלקים לעשות ופי' במדרש לעשות לתקן. (והיינו לתקן) ההסתר הנמשך משם אלקים והוא ע"י בטול היש לאין שעי"ז אתהפכא חשוכא לנהורא. והיינו ע"י מס"נ בתפלה וע"י תומ"צ.

וזהו '''צחוק עשה לי אלהים,''' שעיקר הצחוק ותענוג העליון נמשך ע"י שם אלקים, כמשל הצחוק שעושים השרים שהוא מדבר חדש כמו מלחמת הארי עם חיה אחרת, שמההתחדשות נמשך הצחוק והתענוג. כך בחי' בטול היש לאין זהו ההתחדשות, שהנברא שנעשה יש ודבר נפרד יוכל לבטל א"ע. משא"כ אם לא היה שם אלקים מסתיר לא היה נמשך בחי' צחוק ותענוג זה כלל, א"כ עיקר הצחוק והתענוג עשה לנו השם אלקים המסתיר ומעלים שבסבתו נמשך התענוג והיינו ע"י בטול היש לאין. והנה עיקר הצחוק והתענוג מתגלה כשנשלם הבירור והתקון דשם אלקים, וכמו במע"ב כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויכולו השמים, שבגמר כל המלאכה נתגלה התענוג, משא"כ בעוד שלא נגמרה המלאכה אין התענוג מתגלה כ"א הוא עוסק לגמור המלאכה. כך עד"ז עכשיו העסק הוא להיות עובד אלקים לאהפכא חשוכא לנהורא ובגמר ושלימות הבירורים אזי כתיב ותחדש פני אדמה ישמח ה' במעשיו ויהיה גילוי הצחוק והתענוג. ולכן נק' יצחק ע"ש העתיד שלעתיד יהיה גילוי צחוק ותענוג זה:

והנה ביצחק כתיב '''והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו.''' פי' שכל הצחוק ותענוג עליון דיצחק הנ"ל הוא נמשך ע"י רבקה אשתו. כי הנה עיקר בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא הוא שייך בנה"ב שבאדם שהיא צריכה בירור ותקון לעשות לתקן משא"כ הנשמה עצמה א"צ תקון. ונה"ב שרשה מחיות המרכבה פני שור וכו' וכמו שיש כח בהמרכבה להיות והחיות נושאות את הכסא, כך יש כח בנה"ב להיות בה וע"י עליות לנה"א והיינו אחר הבירור של נה"ב משום ששרשה גבוה מאד נעלה מלפני מלך כו':

ובזה יובן ענין בחי' רבקה, שהוא מלשון רבקות של שלש שלש בקר או של ארבע ארבע דהפי' הוא חבור וקשור של שלש או ארבע בהמות יחדיו נק' רבקה. וכך הוא בענין חיות המרכבה, כשהן כלולים ומתייחדים יחד להיות והחיות נושאות הן בחי' רבקה של שלש שלש בקר שהוא התכללות חג"ת פני ארי' מבחי' חסד. ופני שור מבחי' גבורה כו'. ולפעמים הן של ארבע ארבע שהוא בחי' פני אדם שבחיות המרכבה שהן ד' בחי' חגת"מ. ועד"ז ארז"ל האבות הן הן המרכבה שהן ג' בחי' חג"ת ודוד הוא רגלא רביעאה כו'. 

וז"ש במרכבת יחזקאל חוברות אשה אל אחותה שהן בבחי' חבור והתכללות שעי"ז דוקא והחיות נושאות כו' משום שע"י ההתכללות וחבור המדות יחדיו עי"ז מתעלים וממשיכים מבחי' עליונה מאד ששם כל המדות כלולים יחדיו (עמ"ש בפ' נח בענין זה). ועד"ז יובן בעבודת ה' באדם כשיש בחי' התכללות המדות אהוי"ר והתעוררות רחמים על נפשו שירדה פלאים זהו נק' בחי' רבקה של שלש שלש בקר שמדות נה"ב מתבררים {{קיצור|מק"נ|מקליפת נוגה}} ועולים לה'. וזהו והנה רבקה יוצאת שיוצאת מק"נ ואתהפכא חשוכא לנהורא. ולפעמים היא של ארבע ארבע בהתכללות מדת מל' שהוא בחי' בטול וקבלת עול ועבודת עבד כי העבודה והיראה הן שני מצות כו'. וזהו שיצחק מצחק את רבקה אשתו דהיינו שבחי' יצחק שהוא התענוג שיתגלה לע"ל הרי הוא נמשך את רבקה אשתו (שהוא בחי' בירור דשם ב"ן בגימ' בהמה דהיינו ע"י בירור נה"ב כשעולה למעלה מעלה להיות בבחי' רבקה כי למטה הוא ענפין מתפרדין אבל ע"י הברור אז נעשה התכללות כו'). ולכן עי"ז דוקא '''ותרד העינה ותמלא כדה,''' דהיינו שע"י בחי' בירור ובטול נפש הבהמית דוקא הנה ע"י העלאה זו נמשך להיות ירידה והמשכה בחי' ותמלא כדה היינו כ"ד ספרין דאורייתא. כי הנה כל התורה נתלבשה בענינים גשמיים כמו מצות תרומות ומעשרות בצמח וזרע הארץ ומצות קרבנות בבע"ח וכן בכל המצות, שכ"ז הוא נלקח מק"נ וע"י המצות מתבררים ונמשך עי"ז גילוי א"ס ב"ה אשר אנכי מצוך. וזהו הנה אנכי נצב על עין המים, דהיינו בבחי' ותרד העינה ותמלא כדה, נמשך ממש בחי' אנכי שהוא סדכ"ס שממנו נמשך המעיין כו'. ולכן כדי שיהי' המשכה זו גילוי אוא"ס ב"ה בדברים גשמיים שמק"נ הוא דוקא ע"י בירור נה"ב תחלה שהיא ג"כ מק"נ, שאז אחר בירור והעלאה זו יוכל להיות המשכה וירידה זו (ועמ"ש כיוצא בזה ע"פ וספרתם לכם כו' וע"פ זכור את יום השבת). וע"כ לא נתנה תורה למלאכים משום כלום יצה"ר יש ביניהם ואין שייך אצלם בירור ק"נ ואתהפכא חשוכא לנהורא ולכן א"א להיות ג"כ אצלם המשכה זו מבחי' אשר אנכי מצוך. ואע"פ שבודאי נמשך גילוי אלקות למלאכים הוא מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן דבזה כתיב היושבת בגנים חברים שהם המלאכים מקשיבים לקולך. אבל גילוי בחי' ותרד העינה ותמלא כדה לא נמשך להם כ"א למטה דוקא. ולכן ארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו (המלאכים) לפניהם קדוש:

וזהו '''מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.''' פי' מים רבים הוא ההתבוננות שהאדם משיג ומתבונן בגדולת ה' ביחו"ע ויחו"ת בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו, שמזה נמשך ואהבת בכל לבבך כו' ואהבה זו גדלה מאד להיות נפשו צמאה לה' בבחי' בכל מאדך בלי גבול. ולא יוכל להשקיט ולכבות צמאון האהבה זו ע"י המים רבים עצמן שהיא ההתבוננות הנ"ל שמשיג ביחו"ע ויחו"ת כי אם רץ לבך שוב לאחד הוא דוקא ע"י עסק התורה ומצות מעשיות שזהו בחי' אשר אנכי ממש מצוך. משא"כ בידיעה והתבוננות לבד הוא רק ידיעת מציאותו ולא בחי' אשר אנכי ממש מצוך שהוא כמו בחי' תפיסא במהו"ע כביכול ע"י המצות מעשיות דרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברי' דמלכא. יתר על כן אפילו ההשגות שבג"ע שהיא השגת מהות זיו השכינה ממש ולא מציאותו לבד עכ"ז עז"נ מים רבים הנמשכים מנהר היוצא מעדן כו' לא יוכלו לכבות את האהבה דבחי' רבקה, בכל לבבך ומאדך הנ"ל. וכמ"ש מי לי בשמים וגו' כי הגלוי שבג"ע נקרא רק זיו והארה בלבד ונק' לקבל פרס לשון פרוסה כמ"ש במ"א. אבל האהבה הנ"ל היא {{קיצור|למהו"ע|למהותו ועצמותו}} ית' וזה שלא ע"מ לקבל פרס כו' וזהו ונהרות לא ישטפוה כי בעבר הנהר ישבו אבותיכם שבחי' אה"ר הנ"ל היא מגעת למעלה אפילו מבחי' הנהר הנ"ל שהוא מקור כל הנהרות כו' וא"כ ודאי '''ונהרות לא ישטפוה''':

אך '''אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו.''' פי', '''אם''' הוא לשון "כאשר", שיש "אם" שאינו משמש בלשון ספק אלא בלשון ודאי. כמו אם כסף תלוה. ואם יהיה היובל שאין זה לשון ספק אלא שבודאי יהיה הדבר ויבא. ולשון אם כאן אינו אלא לשון כאשר. פי' כאשר כסף תלוה את העני לא תהיה לו כנושה וכן כאשר יהיה היובל. וכמו כן אם יתן איש פי' כאשר יתן איש זה הקב"ה שיתן בודאי והיינו לעתיד שיתן הוא לשון עתיד שלעתיד לבא יתן את כל הון ביתו שבזמן הזה אינו בא לידי גילוי כ"א לעתיד דוקא. אך הגם שאין זה בגלוי עכשיו מ"מ נמשך הוא ממש בחי' זו ע"י תורה כ"ד ספרים דאורייתא ומצות מעשיות שהם בחי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מי שאנכי ממש נמשך עי"ז. וזהו מצוך ל' צוותא וחבור. וזהו בא"י אמ"ה אק"ב אתה היינו מהו"ע ית' ברוך ונמשך בבחי' שם הוי' המתלבש בע"ס יו"ד בחכמה כו' עד שנמשך להיות מלך העולם בבחי' מל' מקור דבי"ע, והוא אשר קדשנו, אשר לשון ענג כמו באשרי כי אשרוני והוא בחי' תענוג וצחוק העליון שיתגלה לע"ל בפו"מ כשיתן הון ביתו כו', הוא נמשך עכשיו ממש כי היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם.

וענין פי' ברכה זו שצ"ל הוא עד"מ אם רוצה אדם להאיר למרחוק, או במקום חשך ואפילה, צריך להדליק אבוקה גדולה ולהוסיף על האור בכדי שיגיע אורו גם למרחוק. וכך כדי שיגיע האור והגילוי בעשי' הגשמי' צריך להוסיף אור האבוקה וזהו הברכה כו'. ולכן ארז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכ"י. וכמ"ש בזוהר ר"פ חיי שרה דקכ"ג ע"א. שהוא המשכה מאתר עלאה סדכ"ס כו'. והנה ע"ז ארז"ל יפה שעה א' בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי ג"ע הוא רק זיו השכינה ולכן לא יוכל לכבות את האהבה אבל המשכה זו היא מבחי' מהו"ע ולא זיו לבד ולכן נק' הון ביתו. דהנה כתיב בחכמה יבנה בית. פי' אותיות התורה נק' בתים כמ"ש בס"י שני אבנים בונות שתי בתים. ולכך נק' ת"ח בנאים שעוסקים בבנינו ש"ע. והנה בחי' חכמה הוא חכים ולא בחכמה ידיעא שהוא למעלה מבחי' ונהר יוצא כמש"ל ובתבונה יתכונן הוא מ"ש ולתבונתו אין חקר ובדעת חדרים ימלאון כל הון יקר ונעים והוא בחי' תענוג עליון הגנוז ומלובש בהתורה כמ"ש אני תורתך שעשעתי. וזהו בחי' הון ביתו שנמשך ע"י הדעת כי דעת ל' חבור כמו והאדם ידע והיינו שמחבר וממשיך בחי' תענוג עליון ממקור התענוגים בחו"ב דאורייתא מחכמה נפקת. והוא ע"ד מ"ש בספר הבהיר דהע"ה היה מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה. וגילוי זה יהיה בפו"מ לע"ל שיתן איש את כל הון ביתו הון יקר ונעים. וכמארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות. וזהו בחי' ההון יקר כי יקר ג"כ גימטריא יש ולכן נאמר אם יתן אי"ש א' י"ש שהמשכת ש"י עולמות נמשכים מן אלופו של עולם וכמ"ש אאלפך חכמה אאלפך בינה. ונאמר קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה גימטריא י"ש שכ"ז נמשך מבחי' האלף אאלפך כו':

והנה בחי' גילוי זה הוא מרוה צמאון האהבה רבה הנ"ל. וזהו '''בוז יבוזו לו''' ל' ביזה ושלל, וכמו אדם הבוזז וחוטף דבר יקר הערך כמו ביזת אוצרות יקרים, שבוזז וחוטף משום שמא אין ראוי שיתנו לו דרך נתינה ע"כ בוזז וחוטף לגודל תשוקתו לזה. וכך הוא בהתגלות אוצרו הטוב שהוא בחי' סדכ"ס אשר עין לא ראתה אלקים זולתך, ונקרא '''הון ביתו,''' ע"כ כאשר יומשך ויתן גילוי אוצרות אלו אזי בוז יבוזו על דרך משל. 

ובחי' זו עכשיו היא שמחת הנפש בעסק התורה ומצות אחר הצמאון ואה"ר בק"ש אשר יעורר האדם בנפשו להיות מי לי בשמים כו', ו'''מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.''' זאת ישים אל לבו כי הדברים האלה הן ד"ת ומצות הם הם בחי' גילוי הון יקר הנ"ל, וכמ"ש "יראת ה' היא אוצרו" {{ממ|ישעיהו|לג|ו}}. ולזאת ישמח לבו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. 

וזהו '''ותרד העינה ותמלא כדה ותעל.''' שע"י כ"ד ספרים דאורייתא, עם היות שזהו בחי' שוב וירידה שנתלבשו בעשיה גשמית, הנה עי"ז אדרבה ותעל גם למעלה מאה"ר הנ"ל דבחי' רבקה כו', והגם שמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה היינו מים רבים דייקא שנמשכו מבחי' הנהר, אבל כ"ד ספרים דאורייתא הם נמשכים מבחי' ותרד העינה שהמעיין נמשך מבחי' סדכ"ס ממש, כמ"ש '''הנה אנכי נצב על עין המים,''' ולכן עי"ז ירוו צמאון האה"ר. ולכן אדרבה המעיין הוא נראה קטן יותר מהנהר היינו משום שהוא קרוב יותר לבחי' אנכי סדכ"ס ע"כ יש בו הביטול יותר דכל הקרוב קרוב קמי' כו' וכמאמר אין זולתך לחיי עוה"ב אפס בלתך כו'. אבל באמת בודאי הרי מקור מוצא המים הוא מהמעיין וממנו נמשך להנהר כמ"ש "המשלח מעינים בנחלים" {{ממ|תהלים|קד|י}}. וגם מי מעיין נק' מים חיים כו'. ו'''בוז יבוזו''' כמאמר שיננא חטוף ואכול חטוף ובריך דהיינו כמ"ש לכו לחמו בלחמי וכמ"ש פי פערתי ואשאפה כו'. עמא פזיזא כו'. ולכן נרמז ג"כ נסוך המים בחג בלשון '''בוז יבוזו''' כמ"ש בזוהר, דהיינו כי בקרבנות דיום שני וששי ושביעי נרמז נסוך המים כמארז"ל נאמר בשני ונסכיהם כו'. ושני וששי ושביעי הם אותיות בוז. והיינו משום שזהו ג"כ ע"ד ביזה הנ"ל להשקיט רשפי אש האהבה שבמזבח שהוא ע"י נסוך המים מהמעיין כמ"ש ושאבתם מים בששון כו'. ולכן נסוך זה דוקא אחר עשי"ת שהיא תגבורת האהבה בבחי' תשובה ועמך לא חפצתי כו' ע"ד '''והנה רבקה יוצאת''' כנ"ל. ועי"ז אח"כ דוקא נמשך בחי' ותרד העינה ותמלא כדה וכמש"ל ולכן היה בזה שמחה רבה ועצומה כו'. וגם כי זהו כמו בחי' הון ביתו ממש שהוא גנוז באותיות התורה שהרי לא נתפרש בתורה בפי' מצות ניסוך המים רק שחז"ל גילו לנו זה שהוא מרומז בתורה המ"ם ביום שני. והיו"ד ביום ששי. והמ"ם בשביעי. וזהו הון ביתו הגנוז ומוטמן כו':

{{קיצור|ועכ"ז|ועם כל זה}} יובן מ"ש "נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים" {{ממ|תהלים|צג|ג}} ופי' בזוהר פ' וארא {{ק|([[זהר חלק ב כג א|דף כ"ג ע"א]])}} אינון נהרות כמד"א ונהר יוצא מעדן וגו', והיינו בחי' בינה שע"י ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה נולד' רשפי אש האהבה לדבקה בה'. וזהו נשאו נהרות קולם, והוא ההעלאה מלמטה למעלה. וכן בתרגום "קלהון בשירתא", הרי קול זה הוא בחי' השיר שהוא העלאה כנודע מענין השיר שהלוים אומרים. ואח"כ נמשך עי"ז המשכה מלמעלה למטה. וכמש"ל שע"י והנה רבקה יוצאת בבחי' העלאה עי"ז אח"כ ותרד העינה ותמלא כדה כנ"ל, וכמ"ש "אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף" {{ממ|איוב|לד|יד}}. וזהו "ישאו נהרות דכים", ותרגומו "יקבלון נהרותא אגר שבחיהון", שהשכר הוא ההמשכה מאוא"ס המלובש בתורה, חכים ולא בחכמה ידיעא שהיא למעלה מבחי' הבינה וההשגה. והוא ע"ד "השולח מעינים בנחלים" {{ממ|תהלים|קד|י}}. וכדפי' בזוהר פ' חוקת {{ק|([[זהר חלק ג קפא א|דף קפ"א ע"א]]). ונק' דכים לשון צלילות ובהירות, כמו "מר דרור" {{ממ|שמות|ל|כג}} ומתרגמינן "מירא דכיא". וזה מורה על הלכות התורה כמ"ש במ"א בענין מרדכי. וכן הוא ל' טהרה כמו "על איל קמצא דכן" {{ממ|פסחים|טז|א}} דהיינו המשכת ח"ע בתורה הוא לברר הטהור מן הטמא. ונק' דכיין ומסאבין. וגם דכים דך ים היינו כד הנמשך מים החכ' כמ"ש ותמלא כדה כו'. וגם "דכים" ל' עומק ושפלות כדפרש"י שהוא בחי' השוב ובטול שאחר הרצוא. וכתיב "ואת דכא ושפל רוח" {{ממ|ישעיהו|נז|טו}}, וכמ"ש במ"א ע"פ ונשב בגיא כו'  {{ממ|דברים|ג|כט}} וכמ"ש ג"כ "אי זה בית אשר תבנו לי" כו' "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח" כו' {{ממ|ישעיהו|סו|ב}}. והדר מפרש מהו מעלת השכר הזה, "מקולות מים רבים אדירים" כו' "אדיר במרום" כו'. ופי' כמ"ש בפע"ח שער היוכ"פ פ"ג, כי יש קולות עליונים שמהן ניזונים או"א כו' ע"ש. ועמ"ש ע"פ "וכל העם רואים את הקולות" כו' {{ממ|שמות|כ|יד}}. וזהו "עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש". עד"מ "בחכמה יבנה בית" דקאי על תיבות ואותיות התורה שנמשכו ונבנו ע"י ח"ע. ו"עדותיך נאמנו". עדות לשון דעת היא כמ"ש "ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר" {{ממ|משלי|כד}} הנק' הון ביתו. וזהו "לביתך נאוה קדש". שהוא המשכה מבחי' קדש העליון אור א"ס ב"ה. "ה' לאורך ימים" הוא כמארז"ל על אלף השביעי יום שכולו ארוך. והענין הוא כי פי' כולו ארוך היינו שגם בתחלתו הוא ארוך. ולכאורה אין לשון אריכות נופל רק בסיום וסוף ולא בתחלה. ואיך כולו ארוך גם בתחלתו. אך הכוונה שיהיה גילוי אור א"ס ב"ה המלובש בסתר עליון שנק' אריך אנפין כמ"ש ארך אפים כו'. ונק' אריך אנפין היינו שיכול לימשך גם למטה בעשי' כי קמיה ית' שוה ומשוה רוחניות וגשמיות ולכן יהיה הגילוי למטה ביחו"ת כמו ביחו"ע (ועמ"ש ע"פ "ועתה יגדל נא" כו' "כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים" כו'), וע"כ כולו ארוך בתחלה כמו בסוף שהוא גילוי בחי' שאין לו תחלה ואין לו תכלה. ועד"ז הוא מארז"ל כסא דמלכא משיחא מחזיק רכ"א לוגין, שאין לו פי' ע"פ פשוטו כלל מהו ענין רכ"א לוגין דוקא. אלא הכוונה שהכוס הוא הכלי לגילוי אוא"ס ב"ה ויהיה הגילוי בו מבחי' ארך אפים כו' כנ"ל: