עריכת הדף "שלחן ערוך (אדמו"ר הזקן)/הלכות תלמוד תורה פרק ג" (פסקה)

=== '''סעיף ד''' ===
וכל זה בתלמיד חכם (של"ה מסכת חולין קיד ומהרש"א בפרק קמא דסנהדרין) שלמד או שעתו יפה ומצליח בתלמודו, ויוכל להיות תלמיד חכם, ללמוד כל התורה שבעל פה מהתלמוד והפוסקים כמו הרא"ש ובית יוסף. אבל מי שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות ומקורן, ואפלו בלמוד המביא לידי מעשה לבדו רק הלכות פסוקו לבדן, אף אם יעשה תורתו קבע מחמת קוצר דעתו, ונקרא בור, וכמו שאמרו על פסוק "אדם אחד מאלף מצאתי" - "אלף נכנסים למקרא יוצאים מהם מאה, מאה נכנסים למשנה כו'" - אינו חייב לחיות חיי צער ולעשות מלאכתו עראי כדי להרבות בלמוד שאינו מבין על בריו, שהוא למוד ההלכות בלי טעמים כמו שנתבאר למעלה, וגם עתיד לשכחו אלא אם כן עושה מדת חסידות ואהבת התורה. אבל מן הדין יוצא ידי חובתו בקביעות עתים לתלמוד תורה, לקים מה שכתוב "והגית בו יומם ולילה", בקביעות עתים ביום ובלילה, בכדי ללמוד ולזכור היטב למוד המביא לידי מעשה בלבד, שהוא חובה על הכל, דהינו השלחן ערוך מהלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן בלי שאלת חכם, ולמוד בהגדות ומדרשים, או ספרי מוסר שנבנו על מדרי חכמים שדבריהם תורה וקבלה ולא שכל אנושי, כמו שנתבאר למעלה. ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן, כדי שיוכל להחזיק ידי תלמיד חכמים, שהם לומדי התורה יום ולילה עד שיודעים הלכותיה בטעמיהן על ברין, והיא נחשב לו כאלו למד כן ממש בעצמו, ותורתם (ויקרא רבה פרשה כ"ה) נקראת על שמו, כמו שפרשו חכמים בפסוק "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך". וגם יוכל למלואת מחסורי בניו ובנותיו בהרחבה קצת, כדי שיוכלו בניו לעסוק בתורה כראוי ולהדריך בנותיו בדרך ישרה, כמו שיתבאר בהלכות צדקה. ואם ארע לפעמים גודל טרדה במשא ומתן עד שלא יוכל ללמוד כל העת הקבוע לו ביום וכן בלילה - יוכל לצאת ידי חובת מצות "והגית בו יומם ולילה" אפלו בלמוד מועט, כמו פרק (מנחות צט) אחד ביום וכן פרק אחד בלילה. ובשעת הדחק, שהטרדה גדולה יותר מדאי ואין לו פנאי אפלו פרק אחד - יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית, לקים מצות "והגית בו יומם ולילה" ביום ההוא, שהוא שעת הדחק ואי אפשר בענין אחר. וכן אפלו מי שדעתו יפה ויוכל ללמוד טעמי ההלכות מהתלמוד, שצריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי, אם ארע לו לפעמים שצריך להתעסק במלאכתו ופרנסתו כל היום כלו ואי אפשר לו לפנות ממנה כלל בלי הפסד - יקים גם כן מצות "והגית בו יומם ולילה" בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית. ובעת הדחק מאד שגם זה אי אפשר לו - יוכל לצאת ידי חובתו בקריאת שמע שחרית וערבית. וכן מי (רמב"ם, ושולחן ערוך) שהוא בעל יסורים, או שהוא זקן מופלג שתשש כוחו ואינו יכול לעסוק תמיד בתורה - חיב לקבוע לו עתים לתלמוד תורה ביום ובלילה כפי כוחו ויכלתו. ואם אינו יכול קבוע עתים גדולים - יוכל לצאת ידי חובתו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית.