עריכת הדף "תורה אור (אדמו"ר הזקן)/וישב (וחנוכה)" (פסקה)

===ד"ה שיר המעלות בשוב===
'''שיר המעלות בשוב''' כו' '''היינו כחולמים.''' הנה החלום הוא מחבר שני הפכים בנושא א' ומרכיב שני עניינים הפכיים כאילו היו לאחדים. והיינו מפני כי בשינה נסתלק מוח השכל המבחין ולא נשאר {{ק|[אלא]}} רק כח המדמה. וכח המדמה יכול להרכיב ב' ענינים הפכיים, כמו ספינה רצה באויר כו', כמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים. רק שבהקיץ שמתעורר כח השכל, הוא השולט על כח המדמה ואינו מניחו להרכיב, לפי שרואה בעין שכלו שהם דברים נפרדים ואינן מתאחדים כלל. וכך העניין בגלות ניצוץ אלקות בנפש האדם, שהוא בבחינת שינה והסתלקות המוחין, יכול הוא להרכיב ב' דברים הפכיים: להיות כל היום טרוד {{קיצור|במו"מ|במשא ומתן}}, איש לבצעו מקצהו, זה פונה לזיתו כו', הגם שבתפילה מעורר את האהבה עד שתחפץ להתפשט מלבושיה כו' לדבקה בו ית', מחמת התבוננותו {{קיצור|ביחו"ע ויחו"ת|ביחודא עילאה ויחודא תתאה}}, אעפ"כ אחר התפילה חולפת ועוברת האהבה ואינו שם ללבו כי הוא היפוך ההתבוננות שבתפילה, ומדמה בלב להרכיב ולחבר שני עניינים הפכיים יחד כאילו היה לאחדים, ובאמת הם נפרדים ורחוקים {{קיצור|זמ"ז|זה מזה}}. הגם דכתיב בתורה "שש שנים תזרע שדך", וכן בק"ש: "ולעבדו בכל לבבכם כו' ונתתי מטר ארצכם כו' ואספת דגנך" כו'. הנה הכל הוא ע"ד עובדה{{הערה|נדצ"ל "עבודה". הערת אדמו"ר רמ"מ {{ק|(האחרון)}} נ"ע.}}, כידוע שבכל עניני עוה"ז יש בהם עניין עבודת ה', "שש שנים תזרע" כו' "ובשנה השביעית" כו'. והוא עניין הבירורים שבבחי' שש שנים, וההעלאה שבבחי' השנה השביעית, כמ"ש במ"א. ואחר כוונת הלב הן הן הדברים. אבל לב ההמון הנוטים אחר בצעם להטריף לחם חוקם כפשוטו, לבבם לא כן ידמה ולבם לא נכון ע"פ הכוונה הראויה, רק כל ישעם וכל חפצם למלאות די מחסורם אשר יחסר להם בצרכי גופם, ועושים מצרכי הגוף עיקר, וזהו ממש היפוך ההתעוררות שבתפילה, להיות נקבע בלבו האהבה לה' לבדה בלי תערובת זר ח"ו כו':

והנה גם אחרי הדברים והאמת האלה לא יפול לב האדם עליו לומר כי ההתעוררות שבתפילה והתבוננותו הן דמיונות שוא, שהרי הוא כמו החלום שהוא כח המדמה שמחבר ב' הפכים. כי הנה מאחר שרואה בנפשו אחר התפילה שחולפת ועוברת האהבה לה' ומתהפך לאהוב את גופו דוקא, הרי מובן שגם בתפילה לא ביטל אהבת גופו מכל וכל, וההתעוררות שבתפילה את האהבה לה' לבדה אינה אמיתית, רק כדמיון החלום שמחבר ב' הפכים, ודומה לו שאוהב את ה' ואעפ"כ אוהב את גופו, הגם כי לא צדקו יחדו, לפי שזה נלקח מכח המדמה אשר יכול לדמות דמיונות שוא. אך באמת הנה בחי' חלום זה שרשו למעלה ויסודתו בהררי קדש עליון. 

ויובן בהקדים מ"ש "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו א'". ופריך בגמ' {{הפניה-גמ|פסחים|נ|א|מסכת=כן}}, אטו האידנא לאו שמו א' הוא. ומשני, לא כשאני נכתב אני נקרא כו'. והעניין כי שמו הוא בבחי' גלות, ולכן אינו נק' כמו שנכתב, רק בלבוש ונרתק כו'. והנה בגלות הוא בבחי' שינה והסתלקות המוחין תלת כלילן כו', ואז נשמתו מושכת לו חיים מלמעלה כו', ושם הוא בבחי' עגולים שאין בהם בחי' מעלה ומטה רק הכל בהשוואה אחת ובהתכללות והתאחדות כל העניינים בלי שום פירוד והתחלקות כנודע מארז"ל אלו ואלו דא"ח. רק כשנמשך דרך קוים אזי יש התחלקות קו ימין חסד כו', משא"כ בבחי' עגולים אין שם התחלקות כלל ושם כל הדברים המתפרדים למטה מחוברים וכלולים יחד ולא נראה שום פירוד והתחלקות ביניהם:

אך להיות בחי' זו בגילוי למטה אינה כ"א ע"י בחי' שינה והסתלקות המוחין בגלות, וע"ז נאמר "אלביש שמים קדרות". שמים הם בחי' עגולים, הם מלובשים בבחי' קדרות וחשך. שהוא העלם והסתר, שאז מאיר ומתנוצץ מלמעלה מעולם העליון שהוא בבחי' עגולים בבחי' חלום שהוא כח המדמה לחבר שני הפכים בנושא אחד כאילו הם אחדים ממש, לפי שבאמת בשרשם בעולם העליון הם מחוברים ומיוחדים כי שם הוא בבחי' עגולים כנ"ל, רק למטה בהתחלקות הקוין ע"פ חכמה ודעת להיות קו זה כך וזה כך אזי נראה ונגלה ההפוך. שזה ההפוך מזה, ואזי הם נפרדים ורחוקים זה מזה. ולכן א"א להיות גילוי בחי' ההתכללות בבחי' גילוי החכמה שהיא ראשית התחלקות הקוין, אלא בבחי' שינה והסתלקות המוחין בגלות אזי מתנוצץ ומאיר האור העליון והוא מסתתר ומתעלם בבחי' קדרות וחשך, דהיינו בבחי' התלבשות ההעלם כו' ולא בבחי' גילוי, כי הגילוי הוא בבחי' חכמה ודעת שהוא ע"פ קוין:

{{קיצור|ולע"ל|ולעתיד לבוא}} כתיב "ולא יכנף עוד מוריך". בכנף ולבוש כו'. ולכן ביום ההוא יהיה שמו א', שלא יהא מלובש ומכוסה בנרתק ויהיה נקרא כמו שנכתב כו'. כי עין בעין יראו כו'. ואזי נאמר '''בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.''' פי' שיתגלה מדרגה ובחי' זו של החלום עד אשר כולם יכירו וידעו וישיגו החיות הנמשך להם בזמן הגלות, שהוא מבחי' החלום. ולכן יאמרו '''היינו כחולמים.''' 

ובזה יובן מעלת ומדרגת יעקב ויוסף ע"י החלומות. ויש בחי' שיוסף הוא יותר במעלה ממדרגת משרע"ה. ונדב ואביהוא היו נ"ר של יוסף. "ואנחנו טמאים לנפש אדם" זה אביהוא. אבל נדב היה מבחי' רוח, ולא היו צריכים הזאה בשבילו כלל. ועליו נאמר "ורוח נדיבה תסמכני". וז"ש "נוהג כצאן יוסף". כי בזמן הגלות הנהגת ישראל הוא בבחי' יוסף שהוא מבחי' חלום מעולם העגולים כו'. ולכן נק' "בן פור"ת", אותיות פות"ר ותופ"ר שמחבר כו'. ולכן היה פותר חלומות: