עריכת הדף "שלחן ערוך (אדמו"ר הזקן)/הלכות תלמוד תורה פרק ד" (פסקה)

=== '''סעיף ו''' ===

אך מכל מקום, גם חסידים הראשונים לא היו רשאים להשהות (שם בברייתא) כל כך בתפלה אלא מפני שלמדו כבר תחלה כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה, וקיים ידיעות התורה. שמתוך שחסידים הם הייתה תורתם משתמרת ומתקיימת בידם ולא משתכחת מהם, רק שמצות תלמוד תורה הוא "והגית בו יומם ולילה", וכנגד מצוה זה שקולה מצות הדביקות האמיתית ביראה ואהבה אמתית ליפטר ממצוה זו, כדין כל העוסק במצוה פטור מהמצוה, אבל לא כנגד מצות ידיעת התורה וליפטר ממנו חס ושלם. כי תכלית היראה היא לירא ולהתבושש מגדולתו. למרות עיני כבודו חס ושלום, לעשות הרע בעיניו, לעבור על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, בין לא תעשינה של תורה בין של דברי סופרים חס ושלום. ותכלית האהבה היא העבודה. לעבדו מאהבה ובשמחה, לעשות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו בקיום מצות עשה של תורה או של דברי סופרים, ואהבה בלי עבודה היא אהבה בתענוגים להתענג ולשמוח בה', והוא מעין העולם הבא וקבלת שכר קיום מצות (אבל עבודה מאהבה היא כי מאשר צמאה נפשי לה' לדבקה בו היא רוה צמאונה כמי התורה וקיום מצותיה דאורייתא וקדשא בריך הוא כלא חד, ועל זה נאמר: "הוי כל צמא לכו למים). ומאחר שידיעת כל התורה למי שאפשר לו היא מצות עשה של תורה כמו שנתבאר למעלה, והשוכח דבר ממשנתו מפני שלא חזר על לימוד כראוי כשאפשר לו עובר בלאו, אם כן, איך יעבור בלאו ועשה מחמת שעוסק ביראת ה' כל הים (וגם מי שאי אפשר לו ידיעת כל התורה, הרי אמרו - "לא עליך המלאכה לגמור"), מה שאין כן, מצות והגית בו יומם ולילה, שהותרה מכללה במה שנאמר: "ואספת דגנך וגו'", אמרה תורה "הנהג בהן מנהג דרך ארץ", ויוכל לצאת ידי חובה בקביעות עתים ביום ובלילה, ואפילו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית בשעת הדחק כשאין לו פנאי מפני טרדת פרנסתו שהוא חיי הגוף וכל שכן וקל וחומר כשעוסק בחיי נפש לדבקה בה' חיים על זה אמרו חכמים (משנה ראש פרק קמא דפאה) שתלמוד תורה הוא מדברים שאין להם שיעור: