עריכת הדף "לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/צו (וחג הפסח)" (פסקה)

==צו,  ט׳==
ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת להוי׳ אלקיך לא תעשה מלאכה. הנה מצינו ששלשה ימים טובים נק׳ עצרת חג השבועות זמן מ״ת ושמע״צ שהוא זמן שמחת תורה ושביעי של פסח. וגדול מה שנאמר בשביעי של פסח יותר ממה שנאמר בכולן שנאמר בו להוי׳ אלקיך ולא לכם כבשאר יו״ט שיש בהם חציו לה׳ וחציו לכם כ״א כולו לה׳ והיא יום קי״ס וגדולה היתה ביזת הים כו׳ שהוא ענין העלאת ניצוצין כו׳ (ועיין ברבות שה״ש בפסוק תורי זהב ועמ״ש בד״ה נאוו לחייך בענין תורי זהב) וראתה שפחה על הים כו׳ קחם על זרועותיו, כמשל התינוק שאינו יכול לראות למרחוק והגביהו אביו לראות. והנה כתיב עד יעבור כו׳ עד יעבור כו׳ ב״פ. דהנה לעתיד כתיב והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לז׳ נחלים והדריך בנעלים (וע׳ ברבות ריש קהלת ס״פ הבל הבלים) וכתיב בתרי׳ אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות דהיינו כמו שעברו בני ישראל בעלותם ממצרים את מי ים סוף שהוא בחי׳ סופא דכל דרגין כן לע״ל יעברו את הנהר להיות בבחי׳ עבר הנהר כמ״ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם והוא הנהר היוצא מעדן (ועמ״ש מזה בד״ה אם בחקתי) וידוע שעדן הוא בחי׳ חכמה ואיזהו חכם הרואה את הנולד בבחי׳ ראי׳ ונהר היוצא מעדן הוא בחי׳ בינה שהוא בחי׳ שמיעה והבנה בהתבוננות בגדולתו ית׳. והנה י״ס נגזר לי״ב גזרים למנין שבטי בנ״י כדכתיב לגוזר י״ס לגזרים כל״ח בכדי שכל שבט ושבט במסילתו יכון כל חד לפום שיעורא דילי׳ (ועמ״ש בד״ה מזמור שיר חנוכת הבית) ולעתיד כתיב והכהו לז׳ נחלים כנגד בחי׳ ז׳ רועים ג׳ אבות וד׳ אמהות, (עמ״ש מענין ז׳ רועים בד״ה ראיתי והנה מנורת זהב כולה כו׳ ושבעה נרותיה עליה. ועמ״ש בד״ה והיה אור הלבנה בענין שבעתים כאור שבעת הימים). והנה עתה בזמן דעכשיו לא נתגלה בחי׳ עבר הנהר הנ״ל אבל לע״ל כתיב אראנו נפלאות אראנו בחי׳ ראיה כנ״ל. וזהו אודך ה׳ כי אנפת בי דהיינו יסורים קושי השעבוד פרנסה ולכן ישוב אפך ותנחמני שע״י שסבלנו העוני והדוחק נזכה לבחי׳ התגלות בחי׳ בעבר הנהר כנ״ל. 
וזהו ששת ימים תאכל מצות ולא ז׳ ימים כי הפ׳ הזה  נאמר על העתיד שיום הז׳ יהי׳ עצרת להוי׳ אלקיך בחי׳ עבר הנהר היוצא מעדן שאין בו לא אכילה כו׳ לכן לא יהי׳ בו אכילת מצה לחם עוני, ולכן כתיב ל״ת מלאכה סתם ולא מלאכת עבודה כדכתיב בשאר ימים טובים שהותרה בהם אוכל נפש. אבל ביום הז׳ הנ״ל לעתיד לבא לא תעשה מלאכה סתם אפילו מלאכת אוכל נפש נמי במשמע לפי שאין בו לא אכילה כו׳ כנ״ל. 
והנה הגם שבלילות הראשונות של פסח נתגלה בחינת מוחין דגדלות כידוע רק שזה היה לפי שעה בבחי׳ דילוג שלא כדרך הטבע ולכן צ״ל ספירת העומר אחר בחינת התגלות הנ״ל היום יום א׳ כו׳ היינו כדי להמשיך במעט מעט אגרשנו, (ר״ל שבכל יום נעשה בירור מדה א׳ מהמדות שבנפש הבהמית ע״י המשכת היום יום כו׳). ולמשל כמו א׳ שנתן מתנה לחבירו כיס מלא זהובים שמתחלה מקבל המתנה בפעם א׳ בכלל ואח״ז הוא סופר ומונה הזהובים מעט מעט בפרט (ועמ״ש ר״פ שלח בענין עגולים ויושר שהוא ג״כ כענין כלל ופרט ועמ״ש סד״ה כנשר יעיר):